אור ברסלב
מביט חלק ב סימן לח

מביט חלק ב· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]

סימן לח

סימן לז

שאלה ראובן היה לו בן ושמו שמעון והיה סכל והיה מבזה את אביו ראובן ומחרפו בכל יום בפני האנשים כדי שיתן לו מעות להוצאות בלתי הכרחיות ואביו ראובן היה נותן לו והוא לא היה מפוייס בכל מה שהיה נותן לו והיה חוזר אליו בכל יום לטרוף ממנו ולקחת ממנו בעל כרחו והיה מגזם עליו שילשין עליו לאומות על דברים שיהיה לו הפסד רב והיה אומ' לו ג"כ שימיר דתו לעשות לאביו רעה ולהעליל עליו כמה מיני עלילות עד שהיה מכה את אביו וממרט זקנו בלי בוש' וכלימ' בפני כמה אנשים והאנשים החשובים הנמצאים שם שהיו בושים ממה שהיה עושה לאביו יעצו את אביו שיעשה לבנו שמעון ש"ח א' שהיה חייב לו מעות הרבה שיפרע לו לזמן קצוב כדי שישכך חרונו מעל אביו ולא יפחידהו ולא יחרפהו ושהם יהיו עדי' שבאונס עשה זו לסלקו ולהשליכו מעל פניו וכשיגיע לא יתחייב לפרוע בדין שום דבר אעפ"י שיוצי' עליו ש"ח קיי' בביטול מודעו' וכן עשה המודע' הנז' ובטל ביטול המודעו' שיעש' בש"ח ועת' בא שמעון ותובע ממנו בדין תורה החוב הנכתב בש"ח והוא מראה המודע' והאונס שהיה לו על כתיבת הש"ח והעדים ורבים מיושבי הארץ יודעים כי לא כתב לו הש"ח הנזכר כי אם מחמת האונסים הנז' ולהשליכו מעל פניו באותה העת וחשב כי באולי אח"כ ישוב אל לבו שלא לצע' את אביו עוד ולא יתבע ממנו אלא מה שירצ' אביו לתת לו והוא לא כן ידמה ולבבו לא כן יחשוב כי אם לגבות הש"ח הנז' מאביו יודיענו רבינו ומורינו אם יהיה חייב אביו ראובן בדין התור' לפרוע לו לבנו שמעון הש"ח ההוא או לאו ושכרו כפול מן השמים: תשובה אע"ג דאמרי' בעלמא עביד איניש דגזים ולא עביד הכא בנ"ד אמרינן דגזים ועביד כיון שהיה מבזה את אביו ומחרפו כמה פעמים כדי שיתן לו והיה נותן לו והיה חוזר ומגזם אליו והיה נותן לו עד שהגיע לפרק מכה אביו וממרט זקנו הרי שגזם עליו ופעל ועשה והוא כמו מוחזק לצער ולהזיק לאביו וגזם ועביד ועל די זה הוכרח אביו לכתוב עליו ש"ח לזמן אולי ישוב ונחם על הרע' ואין אביו חייב לפרוע לו כיון שהוא ידוע כי באונס עשה כן על מה שהיה מצער ומכ' אותו ואין לך אונס גדול מזה ובמרדכי פ' כל הנשבעי' על ההי' דנקיט נרגא ואמר איזיל ואגזור דקילא דפלניא ואשתכח דגזור לא אמרינן דהאי גזריה דעביד איניש דגזים ולא עביד כתוב ה"ר אלעזר משם הרוקח דוקא בסתם בני אדם אבל במוחזק לכך לא וכן נראה ע"כ והכא בנ"ד האי בן אדם לא הוי כסתם בני אדם כיון שמעידים עליו שהוא בן סכל ומבזה את הוריו ומחרפם עד שהכה אותו ומרט זקנו ולכך הוי אונס ואינו חייב לפרוע לו וכתב ראבי"ה על עובדא דפרדסא דוקא כשראינו שעשה האונס שהכהו או שכובש שטר המשכנתא דהוא כמאן דעבד וכו' ע"כ ובנ"ד הרי הכהו וכתב מודעא ובטל ביטול המודעות שעשה ושיכתוב הש"ח וגם למה שכתב מהרי"ק ז"ל שורש קפ"ו דהיכא דגזמו לעשות דבר שאעפ"י שיעשהו שמא לא יוזק חבירו בכך כגון שגזמו להביאו בערכאות של נכרים דלא חשיב אונס כלל וכו' שהרבה עושים כן ואינם מצליחים הכא בנ"ד שאני שהרי גזם לאביו והצליח שנתן לו פעם ופעמים על גיזומיו שהכהו ומרט זקנו ובלאו הכי הרי כתב ר"ח כמו שהביא שם שכיון שהגזימו בדברים שבידו לעשות אע"ג דלא עביד כתבי' ליה מודע' ע"כ ואעפ"י שכתוב שמהר' וראבי"ה חולקים עליו ואמרי' דבדברים שהפחידו לא הוי אונס הכא בנ"ד שאני דהא חסריה ממון בגיזומיו פעם ופעמים והכהו והוי אונס אפי' לדידהו וגם הפחדת דברים כאלו בפני הערכאו' הוי אונס הוא ידוע דחמס קם למט' רשע והערכאו' הם מטים עקלקלות' לטרוף טרף אדם אבל שומעים להחמיר ולא להקל כ"ש במסירות דברי הבן על האב דשומעין לו דאמרי דידע במילי דאבוה טפי מאחריני ומהימני ליה: ואעפ"י שכתב בשטר חוב ביטול מודעו' ומשמע מהא דאמר רב ששת פ' האומ' בערכין דאי בטיל לה למודעא בשטר המכר איבטלא לה וכמו שכתבו התוס' שם וכן כתבו כל המפרשי' ז"ל אפ"ה כיון שאמר לעדי המודעא כל קנין שאני לוקח לבטל הכל בטל ואני אומ' כך אלא מפני האונס המכר בטל וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל ספ"י מהלכות מכירה וכתב עליו הרב בעל מ"מ זו סברא נכונה וכן הסכימו המפרשים ז"ל וכמו שהאריכו ההגהות שם וכן הביא בסמ"ג וא"כ כיון שמסר מודע' על ביטול המודעו' שבשטר מכר המכר בטל והמודעות קיימות וכ"ש בנ"ד דהוי ש"ח שכתב עליו דרך מתנה כי לא היה חייב לו דבר ואפי' להר"אם ז"ל דמהני הביטול שבשטר המכר הכא דהוי מתנה מודי דלא מהני ביטול הכתוב בש"ח דהוי מתנה דכיון דאנוס הוא אפי' לא מסר מודע' לא הויא מתנה וכמו שכתב בח"מ סי' ר"ה וא"כ פטו' ראובן מלפרוע בש"ח שכתב עליו לבנו:

תוכן העניינים

מביט חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה