מביט חלק ב· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
סימן לא
שאלה לא ראובן היה חייב לגוי א' ק"ן פרחי' ודחק אותו עד שמכר לו נכסי החנות שלו בפ"ה פרחי' והחנות בכ"ה ואומר שהתנ' עם הגוי בפני יהודים שכל זמן שיביא לו כ"ה סולטני' שיחזי' לו החנות או אם ימצא מי שיקנה אותה יותר מכ"ה שיוכל למכור ויקבל הגוי הכ"ה והוא קבל המותר ושמעון לקח הנכסים של החנות והחנו' מן הגוי בק"י פרחי' כמו שקנה הגוי מראובן ובא שמעון לראובן ואמ' לא אקחם מן הגוי עד שתקבל עליך שלא תפדה החנות עד עבור ג' שנים ונתרצה ראובן ונטל קנין על זה ואח"כ ניחם על שהאריך לו הזמן הנז' מפני שאחרים היו נותנים לו יותר וחזר לשמעון ואמר לו שניחם על התנאי הנז' וששמעון מחל לו הקנין ואומר ראובן כי אז הלך שמעון לגוי ואמר לו שידחו' את ראובן על המ' סולט' שנשארו והוכרח לתת בידו תיבה מלאה חפצים משכון על המ' סולט' על ו' חדשי' והלך ראובן לדרכו להביא המ' סולט' לפרוע לגוי ולפדות החנות על הכ"ה פרחים וכשחזר היה מוצא מי שיתן לו על החנות יותר ולא רצה הגוי לקבל הכ"ה פרחים וכחש על התנאי ואמר שלקחה ממנו מכירה חלוטה ושמעון החזיק בחנו' שאומר כי הוא לקחה מן הגוי מכירה גמורה ובפני הערכאות וראובן צועק כי הוא ידוע לכל היהודי' שם שהוא לא מכרה לגוי כי אם על התנאי הנז' ושמעון הוא שלמד לגוי שיכחיש כדי לקחת' הוא בטענת הגוי לכן יורנו מורנו רבי' הדין: תשובה אם הדב' ידוע כי לא נתן ראובן החנות לגוי כי אם על תנאי שיחזירנו לו כשיתן לו הכ"ה פרחי' לא טוב עשה שמעון לקחתה מיד הגוי וגם כי קנה אותה מן הגוי בערכאות שלה' אין קנינו קנין כי היא גזל ביד הגוי ולא היה רשות לשום בר ישראל ללוקח' ממנו ואין צורך להאריך בזה כי הוא דבר פשוט אך יש להוכיח את שמעון ולכופו שיקבל הכ"ה פרחים ויחזיר החנות לראובן וגם כי קנה אותה מן הגוי ביותר מכ"ה מניח מעותיו על קרן הצבי ובכל מקו' שיש עשרה מישראל בתוכם שכינה כו' וראוי להם להציל עשוק מיד עשקו כי ת"ל קהל טוקאט הם מוחזקים בקהל קדוש לשם ולתפארת לעשות צדקה ומשפט ואם הדבר איר' כמו שכתוב למעלה עליהם מוטל לתקן המצוה לגמור: