אור ברסלב
מביט חלק ב סימן יד

מביט חלק ב· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]

סימן יד

סימן יג

ילמדנו רבינו ראובן כשהיה בחיים חייתו נתנה לו אשתו רשו' שישא אשה אחרת עליה ועל זה הוסיף לה על כתובת' מאה סולטני': וזהו הטופס בפנינו עדים ח"מ נתנה רשות מר' פלוני' לבעל' פלו' לישא אשה אחר' עליה וקבל על עצמו פלו' בקנין ושבוע' חמורה ברצון נפשו והוסיף לאשתו פלו' על כתובתה מאה סולטני' והעלם על עצמו כנכסי צאן ברזל והתנו ביניהם שאם ח"ו היום או למחר יגרש פלוני לאשתו פלוני הנז' ברצון נפשו שיתן לה המאה סולטאני' הנז' יותר על כתובתה: אמנם אם ח"ו תרצה היא להתגרש מעצמה מבעלה הנז' שלא כרצונו לא יתן לה הק' סולטאני' הנז' אלא כתובת' לבד ע"כ: ועכשיו מת ראובן ובא אלמנתו לגבות כתובת' והמאה סולטאני אם תגבה הק' סולטאני' שהוסיף לה ואם לאו כי העדים שחתמו על זאת התוספת בחיים מפרשים עדותם כי לא התנה רק להוציא אם הוא ישאל הגרושין על זה יורנו מורה צדק ושכרך כפול מן השמים: תשובה דבר פשוט שגובה תוספת זה עם שאר נדונייא והתוספת כיון שלא היה לו רשות לישא אשה עליה כי אם ברצונה ונתרצית היא על תנאי תוספת זה ונכתב בשטר שהוסיפם על סכו' כתובתה וכבר היה רשות בידו לישא כשירצה אין מעכב בידו ואם המות הפריד בינו ובינה לא בא העכוב מצדה כי לא נתחייבה היא להשיאו אלא שנתנה רשות שישא לכשירצה ואפי' היה חוזר ואו' לאשתו איני רוצה לישא אשה עליך ואבטל התוספת לא היה עולה בידו כיון שהוסיף לה כבר בקנין גמור על הרשות שנתנה לו וכ"ש אם מת כי עדיין היה בדעתו לישא ולא הספיק לה הזמן ודמיא האי מלתא למאי דאמר שמואל פרק המקבל עלה דמתני' דהמקבל שדה מחבירו ואכלה חגב אם מכת מדינה הי' וכו' לא שנו אלא שזרעה וצמחה ואכלה חגב אבל לא זרעה כלל לא דאמר לה מנכה ליה אלו זרעה הוה מתקיים בי לא יבושו בעת רע' ובימי רעבון ישבעו והיינו שחכר השדה בפירו' קצובים או מעות שנתן לו לבעל השדה כדי שיזרע השדה ויהיו כל הפירות שלו ולא זרעה כלל שיכול לומר לו אפי' היתה מכת מדינה שנשתדפו רובא דבאגה וכ"ש כשלא נשתדפו כלל והוא לא זרע השדה שחכר או שכר שמשלם כל מה שהתנה עמו ואין כאן ניכוי כלל דכיון שנתן לו רשות שיזרענה על מה שהתנה לתת לו והוא לא זרעה איהו הוא דאפסיד אנפשי' והכא נמי בנ"ד כיון שהיא נתנה לו רשות לישא ולא השתדל הוא לישא יום א' לפני מיתתו איהו הוא דאפסיד אנפשיה ואין היורשים פוחתין לה כלל מן הק' פרחים שהוסיף לה דבחוכר נמי אם מת תוך שנתו ולא קם אחד מיורשיו תחתיו לזרוע השד' ועבר' השנה פשיט' דאינו מנכה לו ולא תימא דשאני הכא דאינו בידו לישא כי אם מדעת האשה שרוצה בה ובשדה הוא לפניו לזורעו כל זמן שירצה ולכן אם לא זרעו אינו מנכה שום דבר דבאש' נמי אמרי' פוק חזי כמה נשי טובא איכא בעיר ויותר ממה שהאיש רוצה לישא אשה רוצה לינש' וא"כ כיון שהיא נתנה לו רשות והו' נתעצל ולא לקח אשה מיד איהו הוא דאפסיד אנפשי' וחייבי' עכשיו לפרוע לה כל הק' פרחים כי לא הוסיפם אלא על שנתנה רשות לישא ולא נתחייבה הוא להשיאו כדא' אחר שכתבתי מה שכתוב למעלה אמרו שכבר נשא אשה קודם ואפי' הכי טוענים היורשים שאינם חייבים לתת לה תוספת זה כי לא התנה על התוספת אלא כשיגרש אותה לרצונו לא כשיגרשנה לרצונה ולא כשתתאלמן ואני אומר שאין בטענתם ממש כי סתם הוסיף לה הק' פרחי' והעלם על עצמו כנכסי צאן ברזל שהוא חייב לפורע' לה בין תתאלמן בין תתגרש וכן תוספת זה ולא התנו אלא על הגירושין שאם היא תרצה להתגרש שלא תקח התוספת הנז' ומפני תנאי זה שהוא בגירושין הזכירו ג"כ שאם הוא יגרשנ' ברצון נפשו שאז יתן לה התוספת הנז' כדי לכתוב שאם יגרשנה שלא ברצונו שלא יתן אבל בענין אם תתאלמן לא היה צריך לכתוב כי אין בזה תנאי כלל והתוספ' במקומו עומד שהוסיף לה סתם והעלם על עצמו כנכסי צ"ב שהוא חייב בהם לעולם באלמנו' ובגירושין אלא שהתנ' בגירושין שלא מרצונו שלא יתחייב בתוספת הנז': ועוד סברא היא שהתו' הוא ג"כ כשתתאלמן דלא דמי לנתגרש' ברצונ' שהיא תבעה ממנו שיגרשנה שלא ברצונו ואלמנותה נעלמה מעיני כל חי ולא היתה לרצונה דטב למיתב טן דו ואפי' בצרתה בצדה ולא למיתב ארמלו ועוד דאלמנה עדיפא לגבי בעלה בכמה דברים יותר מגרושה ואם כשגרש' לרצונו הוא נותן לה תוספת זה כ"ש כשנאלמנה ונתאבלה עליו ואיני רואה שום טעם למי שחולק על זה אלא שיתלה עצמו במה שכתוב מיד אחר התוספת התנו ביניהם שאם ח"ו היום או למחר יגרש פלו' כו' ברצון נפשו וכו' שיתן אמנם אם ח"ו תרצה היא להתגרש וכו' שנראה לו כי לא היה התוספת אלא על תנאי גירושין ואינו כי מקודם כתוב שהוסיף לה הק' פרחים והעלם על עצמו וכו' שנראה שהוסיפם שתתפרע מהם בין באלמנות בין בגירושין מרצונו או מרצונה ולכן כתב שהתנו ביניהם לענין גירושין שאם יגרשנה הוא מרצונו הוא שיתן התוספת ולא כשיגרשנה לרצונה אבל לענין האלמנות נשאר התוספת במקומו כמו שכתב מקודם בסתם ואם היה כתוב שהוסיף לה התוספ' הנז' על תנאי שאם יגרשנ' לרצונו יתן ואם לרצונה לא יתן והיה כותב אח"כ והעלם על עצמו כנכסי צ"ב היה איפשר ליתלות בזה ולומר באלמנות לא הוסיף אבל מאחר שהזכיר שהוסיף לה התוספת הנז' והעלהו על עצמו כנכסי צ"ב שהוא תוספת וחיזוקו שיהיה כנכסי צ"ב ואח"כ כתוב והתנו התוספת הוא כולל אלמנות וגירושין כתב התנאי והפי' הזה מוכרח ממ"ש קוד' התנאי והעל' על עצמו וגם ממה שכתב והתנו ולא כתב שהוסיף על תנאי כך כמו שכתבתי ודבר ידוע בלי תנאי כי כשהאדם רוצה לישא על אשתו ושואל ממנה רשות ומוסיף לה על כתובתה שעיקר מה שמוסיף הוא כדי שתעמוד עמו בשלוה ועם צרתה שאם היה רוצה לגרשה וליקח אחרת בלי תוספת זה היה יכול לגרשה אלא שרוצה בה ולסבת בנים או סבה אחרת רוצה ג"כ באחר' וא"כ התוספת הוא שתעמוד עמו עד יום מותו ותגבה התוספ' וגם אם הוא יגרשנ' שלא מרצונ' שיתן לה התוספ' אבל אם היא תתקוטט ותרצה להתגרש לא תקח תוספת כי הכוונה היתה שתשב עמו ועם הצרה בשלום שאם לא תסבול צרה ויגרשנה ויתן תוספת יותר טוב היה לו לגרשה בתחל' בלי תוספת ואח"כ ישא אלא ודאי הכוונה היא בתוספת בין באלמנות בין בגירושין לרצונו וכדי לצאת מידי ספק הוא מתנה בפי' ובאלמנות אין שום תנאי אלא יפרעו לה התוספת כשאר הצ"ב: נאם הצעיר מבי"ט:

תוכן העניינים

מביט חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה