מביט חלק א· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
סימן שמ
שאלה שמ ראובן תושב קואלה הרש' את שמעון אשר בקושטנטי' שישדך את בתו עם לוי אשר הוא תושב קושטאנטי' והמורש' מכח הרשאתו עשה שידוכין הנז' עם הנז' ונכת' בספר ונחת' אחרי כמה ימים בהגיע תור זמן הנישואין בא לוי לקוואלה לעשות הנישואין ובבואו נתן מתנות לארוסתו עתה יורנו מורה צדק הדין דין אמת לאמת' של תורה אי איכא למיחש למתנות שנתן החתן הנז' לארוסתו מאחרי שבקוסטנטי' מקדשי והדר מסבלי ולוי וכל משפחת בית אביו ואמו הם תושבי קושטנטי' ואימא דלא שביק איניש מנהג מקומו לעשות כמנהג מקום אחר ואפילו שהמתנות נתנו בקואל' דמסבלי והדר מקדשי נימ' דאיכא למיחש מאחר שכל בני משפחתו הם קושטנטי' וכפי מה שנראה מלשון התנאים כר' שדעת לוי היה לחזור לקושטנטי' וז"ל שטר התנאים ראשונה נתחייב וכו' עד ועוד שתי שנים רצופות נמנות מהיום שיכנסו לחופה בע"ה מזונות ובית דיר' ובתשלו' השתי שנים הנז' אם ירצה כ"ר אברהם הנז' המשדך הנז' לצאת מהעיר הנז' ולעקור דירתו משם שלא יעכבנו כו' עכ"ל נראה שכוונ' המשדך היתה בשעת השידוכין לחזור לקושטנטי' מאחר שהתנה שלא יעכבהו ובפרט שהוא אומר עתה שכוונתו היתה לחזור תכף לקושטנטי' על כל אלה יורה המורה לצדקה כדת מה לעשות במועצות ודעת למען דעת כל עמי הארץ אם יש חשש בקידושין במה שנתן לוי לארוסתו כפי חומרי המקום שיצא משם ושכרו הרבה מאד להרים מכשול מדרך עם ה' אלה ואיש על מקומו יבא בשלום:
תשובה באלו הימים נתנו לי שאלה זו כדי שאשיב עליה וכתבתי כי אין חוששין לסבלונות הנותנים במקום שאינם חוששים להם אפילו שהם ניתנים מיד איש שהוא ממקום שחוששים להם כי אחר דעת האשה אנו הולכים בקידושין שאינם חלים אלא מדעתה ורצונה ואינם תלוים ברצון האיש והבאתי כמה ראיות על זה אשר הייתי סומך עליהן הלכה למעשה אלא שאחר כך נזדמן לי ספר אחר מתשובות הרא"ם ז"ל מדפוס שנדפס עתה ומצאתי בתשובה אחת על ענין זה מחכם אח' מפורס' שהביא ראיות על שלא היה חשש בסבלונות כאלו ושמחתי גם כי לא הביא החכם ההוא אחד מן הראויות שהבאתי אני ואחר כך ראיתי דברי הרב הרא"ם ז"ל שהיה דוחה כל ראיותייו וכתב כי סברתו היתה בהפך ואולי אם היה רואה ראיותי לא היה דוחה אותה ועכ"ז בטלתי דעתי להלכה ולמעשה כי איני כדאי לחלוק עליו ואני חושב כי כל החכמי' אשר הסכימו פה אחד שם שיהיו חוששין לסבלונות ענו על רב לנטות לסברתו ולא רצו להטריח עצמם עוד על הענין גם אני מסכים למעשה לכל מה שהחמירו הם נאם המבי"ט: