אור ברסלב
מביט חלק א סימן שלה

מביט חלק א· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]

סימן שלה

סימן שלד

שאלה שלה ראובן שהיה ש"מ ולו שני אחים גדולים שמעון ולוי וצוה ואמר שהיה מניח מנכסיו חמשה סול' שיחלקו אותם בין שני אחיו וכן לכל יורש שיבוא מסוף העולם שיקח חלק ירושתו מהחמשה סולטא' הנז' ובחמשה סול' הנז' יהיו מסולקים סלוק, גמור מנכסיו עוד צוה שיתנו לשמעון ולוי אחיו לכל א' מהם מאה זהובים וזה יהיה להם במתנה גמורה ושלימה מתנת ש"מ מהיום ולאחר מיתה. עוד צוה שיתנו לאחותו רבקה מאה זהובים עוד צוה שאם ירצו ארבע נשיו לגבות כתובתן תקח כל אחת כתובתה ואם לא ירצו שיהיו הכתובות ביד יהודה וביד דינה אשת ראובן הראשונה ושניהם יגבו יחד כל הנכסים וישימו אותם בארגז בשני מפתחות הא' ביד יהודה הנז' והאחר ביד אשתו הראשונה הנז' ויהיה הארגז בתוך ביתו של ראובן ויתפרנסו מהפי' ולא יעשו דבר הא' בלי האחר וכל מה שיעשו שניהם בענין המשא ומתן יהיה עשוי ואחר מיתתן נכסי כתובתן יהיו ליורשיהן וכל השאר מנכסיו יהיה מעכשיו ליורשיו עוד צוה שאם אחת מנשיו תרצה לינשא ולסלק עצמה תקח כתובתה ויהיו כל נכסיו ביד יהודה וביד דינה הנ"ל על הדרך הנז' עד שתסתלקנ' כל נשיו ארבעתן עכ"ל אחר זה תבעו היורשי' שרוצים לסלק את דינה הנז' ממינוייה שהם גדולים ואינם צריכי' אפוטר' שהם יורשים כל נכסי אחיהם שאין לו יורש זולתם והם רוצים לזכות בכל נכסי אחיהם והם יתנו להן מזונותיהם או כתובתן כפי צוואת אחיהם ודינה אינה רוצה להסתלק ממינוייה יורינו רבינו הדין עם מי:

תשובה בשלהי פ"ק דגיטין אמרי' וקיימא לן מצוה לקיים דברי המת ובהכי סליק פירקא ומשמע דבסתמא בכל מילי אמרינן הכי דאע"ג דאיכא גווני דלא אמרי' מלד"ה כמו שכתבו התוס' התם עלה דמתני' בדאומר תנו גט זה לאשתי שטר שחרור זה לעבדי וכו' אפ"ה משמע דבכל מילי שאפשר ומוטל עליו לקיים דברי המת מצוה היא כמו שכתב הר"ן ז"ל שלהי פ' מציאת האשה גבי אפוטרופוס שמנהו אביו עד שיהא בן עשרים ומכר הבן דאם קדם הלוקח להוציא מיד האפוטרפוס זכה שאע"פ שאינו רשאי לתתם לו היינו משום מלד"ה וכיון שאי אפשר לו לקיים מה יש לו לעשות וב"ד ג"כ אין להם לכוף הלוקח להחזיר הנכסים ביד האפוטרופוס שכיון שלא צוה לוקח כלום אין עליו מצוה לקיים דברי המת שאין המצוה אלא למי שנצטוה בכך משמע דמי שאפשר לו לקיים מצוה היא והכא בנ"ד אפוטרפוס' אלו כיון שהחזיקו כבר בנכסי' מצו' עליה' לקיים דברי המת והיורשי' נמי מצוה עליה' לקיים דברי אחיהם המת דהא דאמרינן הכא ממכרן ממכר ואם קדם הלוקח להוציא הנכסים זכה היינו בדיעבד אם מכרו ממכרן ממכר ולוקח דמוציא מיד האפוטרפוס דאין עליו מלד"ה אבל יורשים עצמם אינם רשאים להוציא מיד האפוטרופוס משום דעיקר מצוה לקיים דברי המת עלייהו רמיא ואף על גב דב"ד אפוטרופו' לדקנני לא מוקמי ואב יתומים נמי אינו צריך למנות אפוטרופוס אלא על בניו הקטנים אפ"ה אם נראה לו למנות אפוטרופוס על הגדולים גם כן לזמן ידוע מפני שנראה לו שלא היו ראוים עדיין להתעסק בממון או לסבה אחרת שנרא' לו רשאי הוא ומצוה עליהם לקיים דבריו וכמו שנראה מדברי הרמב"ם ז"ל שכתב קטן שהגדיל אפילו היה אוכל ושות' אין ב"ד מונעין ממנו ממונו ואין מעמידין לו אפוטרופוס אא"כ צוה אביו או מורישו שלא יתנו לו אלא א"כ היה כשר ומצליח או שלא יתנו לו עד זמן מרובה ע"כ ולשונו זה הביא בח"מ סי' ר"ץ ובסמ"ג וכן בצרו' הכסף משמע דאב או מוריש רשאי למנות אפוטרופוס על היורש גדול ומונעין אותו ב"ד מלהחזיק בממונו עד זמן שצוה המוריש מדכת' קוד' אין ב"ד מונעין ממנו ממונו:

והרי הר"ן ז"ל שכתב במה שהבאתי למעלה ומיהו משמע דדוקא קטנים אבל בגדול שיש לו אפוטרופוס כגון שמנהו אביו עד שיהא בן עשרים ולמעלה וכן כתב הריב"ש ז"ל תשובת תס"ח וז"ל וכן במינהו אבי יתומים על הסתם אין דעתו אלא עד שיגדלו אלא א"כ פי' לזמן ידוע שאז אין מוציאין הנכסים מידו ע"כ ובזאת התשובה קודם זה הביא מה שכתב הרא"ה ז"ל דמדאמרינן בפעוטות דאם יש להם אפוטרו' אין ממכרן ממכר במטלטלין משמע דבגדול אפילו יש להם אפוטרופוס כגון שמינה אותו להן אביהן לזמן ידוע אע"פ כן מיד שהוא גדול מקחו מקח וממכרו ממכר כאלו אין לו אפוטרופוס אלא שאין מוציאין הנכסי' מיד האפוטרופוסי' למוסרן ליורש כל אותו זמן שצוה המוריש ויש לו הוכחה לדבריו בפ' מציאת האשה ע"כ משמע דפשיטא להו להני רברבי דאב יכול למנות אפוטרופו' לבניו הגדולים עד זמן שיראה לו מדכתבו בפשיטות כגון שמנהו אביו עד שיהא בן עשרים או לזמן ידוע וראשון ואב לכול' הרשב"א ז"ל כתב בתשובות היוחסות להרמב"ן ז"ל סי' קי"ח עוד שאלת אם יכולים היתומים לשעבד נכסים שהניח להם אביה' כ"ז שהם תחת אפוטרופוס מלשון הצוואה תוכל ללמוד דבר זה שצוה שיהיה הממון ביד אפוטרופוס עד שיהא בן כ"ה שנה אינו כלום אלא אם כן עשו ברשות האפוטרופוס וכו' והשעבו' הוא כחרס הנשבר וכו' ע"כ הרי שכתב בהדיא שגדול שיש לו אפוטרופוס אין היורש יכול לעשות שום דבר שלא ברשות האפוטרופוס ולא תימא דוקא היכא שמנה אבי יתומים הקטנים אפוטרופו' יוכל להתנו' שלא יתבטל ויהי' אפוטרופו' עד אחר שיהיו גדולים כ"ז שירצ' וכדאמ' פ' המפקיד מגו דמוקמי' אפוטרופוס לפלגא לא מוקמי' ליה לאידך פלגא וכו' אבל למנות אפוטרופו' על בנו שהוא גדול כבר אינו רשאי דלא היא שהרי כתבו בגדול שיש לו אפוטרופוס כגון שמינהו אביו עד שיהא בן עשרים או לזמן ידוע ולא כתבו שמינהו כשהיה קטן עד שיהא בן כ' או שיגיע לזמן ידוע דמשמע דבין כך ובין כך הוי אפוטרופוס ואין לו רשות ליורש לעשות דבר בלתי רשותו ועוד דמה לו מנהו כשהוא קטן עד שיהא בן עשרים או שמנהו כשהיה בן ט"ו עד שיהא בן עשרים או כ"ה הרי כשמינה כשהוא קטן על הסתם ממיל' נסתלק כשגדל היתו' וכשהתנ' עד כ' הרי הוא כמו שמנהו כ"ז שהוא קטן כך ולכשיהיה גדול ועוד דטעמא דאיכא בהאי איתא בהאי ואי משום מצוה לקיים דברי המת וכן הוא מצוה על היורש לקיים דברי המוריש כשהיה גדול בשעה שמנה עליו האפוטרופו' כמו אם היה קטן וגדל ובס' המקח לרבי' האי ז"ל כתב מכל הני אנפי איתחזי לן בן י"ג שנים ויום אחד עד כ' שנה למכור בקרקע צריך שיהא בן דעת ולפי דעתנו אנו רואים שצריך ב"ד למנות אפוטרופוס עד כ' שנה או עד שראו בו שהוא בר סמכא ע"כ וא"כ כ"ש האב שיכול למנות אפוטרופוס על בנו גדול לאי זה סבה שיראה לו ומה שנמצא במשרים נתיב כ"ו שכתב כתבו הפוסקים דאם מנה האב אפוטרופו' לגדולי' שיכולים לומר אין אנו צריכים אפוטרופוס ומוציאי' מתחת ידו וכו' לא נמצא זה כתוב בשום פוסק המצוי אצלנו והרי הרמב"ם וסמ"ג וח"מ וצ"ה שמשמע מדבריהם הפך זה כמו שהבאתי למעל' והרשב"א והרא"ה והר"ן והריב"ש ז"ל שכתבו בפי' שיכול האב למנות אפוטרופוס על הגדול וכמו שהבאתי למעלה ג"כ אך נראה לי לבטל אפוטרופוסים אלו מצד מה שנתברר כי דינה פשעה בנכסים כמה וכמה פעמים כמו שכתוב במעשה ב"ד ודינ' הוא להעבי' את דינה מהאפוטרופו' דכיון שנתבטלה היא נתבטל גם אפוטרופוס יהודה כי לא היה לו כח ושולטנות בנכסים כי אם בחברת דינה ושניה' ביחד היו מקיימי' דברי המת כי לא סמך על אחד מהם כי אם על שניהם ביחד וכיון שנשאר יהוד' יחידי אין כאן מצו' לקיי' דברי המת כי דבריו היו על שניהם ולא סמך על אחד מהם ויכולים היורשים להוציא את הנכסי' מתחת ידם ואין ב"ד מצוים למנו' אח' תחת דינה דלא מוקמי ב"ד אפוטרופו' לדקנני. ובתשובות הגאוני' תשובה לרב נחשון גאון זצוק"ל על מי שמנה ב' אפוטרופסי' שאין אח' מהם יכול לחדש דבר בממונו של אותו האיש בלא חבירו שלא האמין לא' מהם אלא לשניהם בבת אח' לפי'. אין א' מהם יכול לחדש דבר בלא חברו לא ליקח ולא למכור לא לחוב ולא לזכות ע"כ והכא נמי לא שנא שאין יהודה יכול לעשו' דבר בנכסים וממילא הדרי נכסי למרייהו כיון שהם גדולים נאם המבי"ט:

תוכן העניינים

מביט חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה