מביט חלק א· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
סימן שג
שאלה שג ילמדנו רבינו ספינה א' נשברה סמוך לרשיד והיו בה ה' יהודים הב' מהם יצאו וא' יצא מת והשנים לא יצאו לא חיים ולא מתים וכשיצא הא' מן החיים היה יוצא בוכה וצועק על ממונו שנטבע א"ל ישמעאל א' למה אתה בוכה הלא טוב אתה מיצח' ושלמה שנטבעו ומתו ויצאו לחוץ א"ל אנה הם א"ל הלא הם רחוק מפה מעט ואם תרצה תבא ואראה אותם לך ובהיותו בהול וטרוד ועירום ויחף לא הלך שם לראותם והיהודי הא' העיד ששאל לישמעאל א' על יצחק ושלמה הנ"ל היכן היו בחשבו שכבר יצאו חיים ואמר לו יצחק ושלמה כבר מתו ואני ראיתי אותם ונתקבל עדות זה ברשיד בכסלו שנת הש"ך יורינו רבינו אם אשת שלמה שלא הניח לה גט זמן מותרת לינשא או לאו:
תשובה צריך לדקדק בעדות זה אם זה הישמעאל שאמר שנטבעו ומתו ויצאו אם ראה הוא הטביעה והיציאה לחוץ או ראה אותם מתים ע"פ המים ושיצאו לחוץ אח"כ ועל זה אמר שטבעו כי מסתמא טבעו בים קודם כיון שראה אותם מתים על פני המים שאם ראה הוא שנטבעו כמו שנראה מדבריו אמרי' דאמר בדדמי דכיון שראה שנפלו למים בדבר מועט יאמרו שאלו הם שנפלו למים וכמו שכתב הרא"ש ז"ל ריש האשה שלם ובעי' דאפיקינהו לקמן וחזינהו לאלתר ואמרי סימנין דידהו וכמו שכת' למעלה וכתב אחר כך וכן פירש ר"י הא דבעי הכא סימנים ולא סגי בטביעות עין לחודיה משום דראו הטביעה ואמרי בדדמי וכן כתב רבינו זרחיה ז"ל ור"ח פירש מדבעינן הכא סימנים שמעינן דאשה ועד אחד בספינה שטבעה והכירוהו מת לא מהימני וכ"ש גוי מל"ת ע"כ וגם כן בנדון זה דלא אמרי סימני' אינו נאמן אפילו אסקינהו וחזינהו לאלתר אלא שכת' אח"כ ונהגו האידנא להתיר נשי אנשים שטבעו ע"י הכרת טביעות עין בלא סימנים ואיפשר דמיירי הכא כשלא נמצא הגוף שלם אבל אם גופן שלם מכירין אותו ואפילו לאחר כמה ימים מדיני טביעות עין וכן פי' ר"ת לקמן גבי אין מכירין אלא עד ג' ימים וכו' ומשמע דמנהג זה הוא באותם שראו הטביעה דאלו לא ראו אפילו מדינ' בלא מנהג סגי בלא סימנים אלא בטביעות עין משום דהוה קשה למנהג מה שאמרו כגון דאסקינהו וחזינהו לאלתר וקאמרי סימנין דידהו כדאמ' בגמרא כתב דאפשר דמיירי הכא כשלא נמצא הגוף שלם דאם גופן שלם סגי בטביעות עין כמנהג אפילו לאות' שראו הטביעה ואע"ג דאיכא למשמע נמי מלשון הרא"ש דקאי מנהג זה אלא ראוהו שנטבע אבל ראוהו שנטבע בעי סימנים אפילו הוא שלם אפ"ה טפי משמע דאיירי כשראוהו כדאמ' כדמשמע בתוספו' נמי והכא בנ"ד שאמר שנטבעו ומתו ויצאו לחוץ אפי' שראו הם הטביע' נר' דליכ' למימ' הכא בדדמי דאומ' דהם אות' שטבעו אפי' אינו ברו' לו ואינו נאמן כדכת' באה"ע סי' י"ז על מי שאומ' בדדמי דהכ' הוא מפר' ואומ' שנטבעו ומתו ויצאו לחוץ דמשמע מדבריו שמשעת הטביע' ומיתה עד יציאה לחוץ ראה אות' והוא ברור לו ואפילו לא היה מכירם בים כשראם מתי' הכיר' אח"כ וליכא למימר בדדמי ואפי' בלא סימנים נאמן ואפילו לדעת הרמב"ם ז"ל דבעי גוי מל"ת לומר קברתיו בסוף הלכות גירושי' היינו כשלא הזכירו בשם אבל הזכירו בשם כי הכא דליכא בדדמי לא בעי למימר קברתיו כמ"ש הרב בעל מ"מ וכן הריב"ש ז"ל סי' שע"ה והר"ן ז"ל תשוב' ג', כתב לדברי הרמב"ם ז"ל כל שמכירו אין צ"ל אלא מת ולא בעי קברתיו והכא בנ"ד מכירו היה כיון שאמ' הלא טוב אתה מיצח' ושלמה וכו' ובמה שכתבתי יתישב גם כן הא דבעי' דלחזייה כשפלטו הים לאלתר או בשעתיה דהא קאמר שנטבעו ומתו ויצאו לחוץ דמשמע דראה אותם משעה שנטבעו עד שיצאו לחוץ דהיינו מיד כשיצאו לחוץ והכיר שהיו הם מתחל' ועד סוף ועוד נראה לי דהא דבעי' דלחזיוה לשעתיה היינו מי שלא ראה בטביעה והמיתה בים אלא שראה אותו אחר שפלטו הים לבד והכירו ולהכי בעי' בשעתיה וסימנים אבל אם ראה אותו כשטבע ואח"כ ראה אותו שמת שפלטו הים אעפ"י שלא השגיח ולא הסתכל בו להכירו אלא אחר שעה ואח"כ הכירו בטביעות עין דאפילו ישתנה לאח' שעה יהיה ניכר לו כיון שראהו קודם כשנטבע ומת דמה שכתב הרא"ש ז"ל דבראהו שטבע בעינן שיראה לאלתר וסימני' היינו שראה הטביעה ולא ראהו מת בים אבל אם ראה מת בים ואח"כ ראהו בחוץ והכירו נאמן אפילו אחר שעה ובלא סימני' אלא בטביעות עין ואם מה שאמר הישמעאל שנטבעו ומתו ויצאו לחוץ הוא שראה אותם מתים על פני המים ושיצאו לחוץ אח"כ ועל זה הוא שאמר שטבעו לא שייך הכא בדדמי כיון שלא ראה הטביעה והוי נאמן בטביעות עין ואח' שעה כ"ש כי מה שאמר שמתו ויצאו לחוץ משמע שראה אותם מתי' על הים ושיצאו לחוץ מתחלה ועד סוף ראה אותם והיינו בשעתיה כדפי' לעיל. ובין שנפרש דברי הישמעאל שראה הטביעה או לא הרי אמר שמתו ושיצאו לחוץ שנראה שראה אותם מתים כמו שראה אותם שיצאו לחוץ שהרי אמר ואם תרצה תבא ואראה אותם לך וא"כ אפילו שלא היה משמעות דבריו שראה אותם בחוץ מיד אלא שאנו מסתפקים אם ראה אות' מיד כשפלט' הים או אחר זמן נהיה תולים להקל ולומר שראה אותם מיד כיון שכבר ראה אותם מתים קודם אעפ"י שלא הכירם אז דליכא הכא איסורא אלא מדרבנן ואם נשאת לא תצא אפי' לא היו רואים אלא הטביעה לבד במים שאין להם סוף וששהא שיעור יציאת נשמה כ"ש שראה אותם מתים בים והכיר אח"כ שהיו יצחק ושלמה וכמו שכתב הריב"ש ז"ל תשובת שע"ט ואם היה בכאן מי שמעיד בטביעת (עין) במים שאין להם סוף כראוי אז לא היתה אסורה אלא מדרבנן לכתחלה ואם היו מקילים בה היינו מקילים מדרבנן ע"כ ומה שכתב הר"ן ז"ל תשובה ע"ז דבנפלט מן הים שאין שיעורו אלא שעה אח' בלבד מן הסתם אין לתלות ולומר שתוך אותה שעה שנפלט ראהו שיות' מצוי ששהה יותר משעה היינו כשלא היה ידוע קוד' שנטבע ודאי ומ"ה בעי' דלחזייה בשעתיה שיכיר בודאי שזה הוא שנשמע עליו שנטבע אבל מי שהועד עליו בודאי ששהא כדי יציא' נשמה במים שאין להם סוף או שהועד עליו שמת כי הכא אע"ג שלא הכירוהו בודאי (יש) להקל בעדות הראיה ולומר שהראי' וההכרה היתה מיד וכן נראה ודאי מלשון הר"ן ז"ל שהבי' זה על מה שכתבו התוס' דיכול להיות דהיכא דאין ידוע מתי נהרג אין לתלותו אלא תוך ג' ימים ועל זה כתב מסתברא לי שאינו ענין לנדון זה דהני מילי לשיעור ג' ימים דמסתמא אם לאחר ג' ימים היה וכו' ויותר קרוב לתלותו בתוך שלשה מלאחר ג' אבל בנפלט מן הים שאין שיעורו אלא שעה אחת וכו' ע"כ וכי היכי דבתוך ג' איירי כשנשמע עליו שנהרג ולא נודע בודאי כי אם עתה שראוהו תוך ג' הכי נמי בראהו אחר שפלטו הים הוי כנשמע עליו שנטבע אבל לא העידו עליו בודאי שראוהו שנטבע ושהה כדי מיתה ומשום הכי כשהעידו אח"כ שראוהו מת בעי' שיראוהו מיד בודאי ולא נתלה בעדות הראיה שהיתה מיד אבל בנ"ד שראוהו קודם מת ולא הכירוהו אפי' הוה בעי' שיראוהו מיד כשיצא ולא פי' נתלה לומר כי מה שהעיד שראהו היה מיד כיון שאותו שראה קודם מת הוא שיצא חוץ כ"ש לפי מה שכתבנו למעלה דלא בעי' בנ"ד דלחזיוה לשעתיה כדכתיב' ואפי' שהיינו מפרשים דברי הישמעאל שנטבעו ומתו ויצאו לחוץ כי מה שראה היה שיצאו לחוץ והיינו מסתמא אחר שנטבעו ומתו וא"כ בעינן שיכיר אותם מיד כשיצאו אפ"ה יש כאן מקום לתלות להקל כי לפי מה שהוא ידוע לכל שהיתה ספינה זאת מטורפ' בים באותו יום והיו רואים אותה מעיר ראשיד כשהיתה נטבע' ובאותו יום יצא זה שהיה יוצא ובוכה הוא וחבירו והאחרים טבעו וכיון שבשעת יציאתו אמר לו הישמעאל מה שאמר שיצאו לחוץ הוא קרוב לתלות שמיד כשיצאו ראה אותם מתים כי זה הישמעאל הסיח ל"ת היה מן הבאים בספינה וכ"ש כי המשמעות הקרוב לדבריו הוא שראה הטביע' ושראה אותם מתים ע"פ המים ושראה אותם שיצאו לחוץ וכמו שכתבתי למעלה והאש' מותרת לינש' לכתחל' נאם המבי"ט: