אור ברסלב
מביט חלק א סימן רלז

מביט חלק א· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]

סימן רלז

סימן רלו

דאגה בלב איש ישחנה לאחרים להגדיל הבכי והצער על מעשה שהיה באנקונ' כנודע ומשם יצאו לארץ פיזארו וקבלם הדוכוס אדני הארץ בסב' פנים יפות כי ראה גם תועלתו קרובה שיסתחרו שמה כל הסוחרים אשר היו מסתחרים באנקונה וגם הם לעשות טובת הנאה לאדון הארץ אשר הקדים להם טובה ראו לעשות הסכא' על כך ושלחו שלוחים לתוגרמה לקהילות הגדולות אשר בעיירות הגדולות לישראל שיסכימו גם הם על ככה לבל ילך שום סוח' לאנקונ' אלא לפיזארו והראשוני' לכל דבר שבקדושה היו קהלות הקדושות אשר בשלוניקי וחכמיהם יצ"ו אשר הסכימו על כל סוחר שהיה רגיל ללכת לאנקונה שילך מכאן והלא' לפיזארו והטילו תנאי בהסכמה כפי מה שנכתב אלי אם יסכימו עמהם קהלות קושטנטינא ואנדרנופולי וברוסא ובשני מקומו' אלו נעשה ההסכמה גם כי קצת הסוחרים אומרי' שהיה הדבר שלא מרצונם וקהלות ברוסה לא נתרצה כלל ונתנו סבות מספיקות לפי דעתם שהיה מגיע הפסד גדול לסוחרים ללכת לפיזארו להעדר מקום מושב הספינה בנמל אשר מזה יקרו מקרים רעים ונאמנים ובזה רפו ידי הסוחרים אשר בשא' הערייות מלקיים ההסכמה וקצתם הלכו לאנקונה וקצת' אשר הלכו כבר לפיזארו עמדו שם זמן מה שלא הצליחו בסחורותיהם וחזרו משם לאנקונה ונשארה ההסכמה בטלה מעצמה:

וכראות הגברת המפורסמת בכל המלכיות כי לא נתקיימה ההסכמה חזרה להוסיף ידה שנית לכתוב לחכמי העיירות הגדולות שיחזרו ויחמלו על העניי' האומללים אשר נשארו בפיזארו ולא קיימו את נדרם אשר נדרו לדוכוס אדני הארץ והיו עמו בבשת וחרפה וגם יראי' לנפשותם שמא ירע להם תחת אשר ריחם עליהם וגמלם ברוב חסדיו והחכמים יצ"ו לבם להטיב ולהעתיר ולהפציר דברי תחנונים ופיוס לשרידים אשר ה' קורא הרגילי' ללכת לאנקונא שילכו לפיזארו כי הדוכוס יתקן מקו' הנמל לבלתי יארע בו תקלה ויש מהם שומעים ומהם אשר לא ישמעו לקול מלחשים אשר הם חסי' על ממונ' יותר מגופי העומדים שם וגם נותנים טעם וסבר' שלא יהיה שם סכנה בע"ה (הנה היא בתשובות מהר"י ן' לב בח"א דף ק"ט) ואחד מן החכמים אשר לא חתם ולא נקב שמו בפס' שהראו לו כתב שיש רשות ביד הקהלות וביד החכמי' יצ"ו אם יסכימו רובם לתקן התקנה משום דהוי מלתא דסכנתא וכו':

והביא קודם מה שהעלה בידו מהר"ם ז"ל בתשובה בפי' ההיא ברייתא דרשאין בני העיר וכו' במה שנחלקו בפי' רוב הפוסקים המפורסמי' ז"ל וצרף את ר"ת בכלל הפוסקים הסוברים דברייתא איירי בהתנו ביניהם תחלה וניאותו בו כולם ושוב חזרו וכו' וכיון אל דברי ר"ת אשר כתוב במרדכי שמצא בשם ר"ת ונראה שתפס יותר עיקר בדברים אלו של ר"ת שהביאם המרדכי באחרונה ומה שכתב גם כן וה"ר מרדכי מצא בשם ר"ת וכו' דמשמע דמה שכתב קודם לא היה ברור אצלו שפי' כן ר"ת אלא שזה שמצא ה"ר מרדכי בשם ר"ת הוא ברור יותר ואין בכאן סתירה בדברי ר"ת ואפילו לכאורה דפשיטא דחד מינייהו הוא דפי' או שחזר מן הפי' הא' לב' שמצא ה"ר מרדכי שהוא העיקר כמו שכתבתי:

עוד כתב החכם שכתב הפסק ההוא ועוד תמיהא לי לכאורה בתשובת מהר"ם וששאלתם על ראשי הקהל שרצו להטיל מס על הקרקע וכו' לא הנחנום וכו' איך כתב הטעם דרשאין בני העיר לתקן מדעת כולם ונתקיימו הדברים בדבורא בעלמא משום דאיכא רווחא להאי כמו להאי וכו' והלא ברייתא דרשאין בני העיר מיירי במלתא דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי דשכר פועלים הוי פסידא לפועלים והמדות והשערים הוי רווחא לקונים ופסידא למוכרים ואפ"ה קאמר דרשאין וכתב בתירוץ זה דבני העיר אינם מכריחים לפועלים ששכרו עצמם באותו הסך וגם אינם מכריחים למוכרי הפירות על המדות ועל השערים אלא על עצמם הם עושים התקנה וכו' והוא עשה תמיהא לכאורה והוצרך לתרץ על תמיהא זו כאלו היא קושי' חזקה ולי נראה דאין כאן תמיהא דמהר"ם ז"ל כתב משום דאיכא רווחא להאי כמו להאי לא כתב דאיכא רווחא לכולהו משום דמתקני על הפועלים ועל המדות והשערים תקון אמצעי וישר כגוונא דאיכא רווחא לפועלים כמו לבעלי בתים ולמוכרים כמו לקונים כשרואים שהפועלים רוצים להעלות על שכרם יותר מן הראוי וכן כשמקטינים המדות או מעלים השערים ואף על גב דממילא איפשר דמטי פסידא לפועלים או לבעלי חנויות לא חשיב פסידא מה שאינם מרויחים יותר מדאי כיון שנעשה בצדק ויכולים גם כן להכריח את מוכרי הפירות שימכרו הפירות שיש להם עתה למכור על המדות והשערים שתקנו בני העיר שלא כדבריו שכתב וגם אינם מכריחים למוכרי הפירות וכו' דאם לא כן מה כח תקנתם יפה אם יסגרו החנויות ולא ימכרו מה שכבר לקחו למכור או יוליכו אותו למקום אח' או ימכרו לנכרים וא"כ יכולים להסכי' ג"כ שלא יוכלו להוציא הפירות חוץ למדינ' ושלא ימכרו לנכרי' ושימכרו בתוך זמן כך:

ועל מה שהניח בצ"ע אמאי יתנו רשות לבני אומנות אחד לתקן תקנ' היכא דליכא אדם חשוב כי יש לחוש שיעשו תקנה לתועלתם ויזיקו לבני העיר יש לומר דכיון שהתקנה היא על עצמם ואינם יכולים להכריח את אחרים אם ימשך היזק לבני העיר גם הם יתקנו שלא יקנו מהם או יעמידו ויביאו להם אומנים אחרים כתב בנמוקי יוסף ה"מ היכא דליכא אדם חשוב ואעפ"י דאיכא פסידא לאחריני בתנאייהו ומיקרי רשע מצו עבדי ע"כ והיינו משום דלא עבדי אלא על גרמייהו ומ"מ היכא דאיכא אדם חשוב לית בתקנתיהו מששא ובמה שנתקשה לו טוב' בדברי הר"י קולון ז"ל במה שכתב בשורש א' דאין כח ביד ב"ד חשוב כר' אמי וכר' אסי להפקיע ולהפקיר ולתקן תקנות במלתא דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי מהא דאמרינן הפקר ב"ד הפקר דמשמע אפילו במלתא דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי לרבי אלעזר דקאמר מהכא אלה הנחלות וכו' והיכא דהאב מחלק נכסיו על פיו איכא רווחא להאי ופסידא להאי ודומי' דהני יליף להפקר ב"ד הפקר נראה לי דלא דמי האי רווחא ופסידא דתקנות לרווחא ופסידא דהפקר ב"ד דהא דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי במאי דאמרינן הפקר ב"ד הפקר היינו במידי דאיקרי באיש אח' שקונסים אותו על מה שעשה או בכי הני גווני דאמרינן אפקעינהו רבנן לקדושי מיניה בריש כתובות ובגיטין פ' השולח ממוכ' הפקר ב"ד וגבי קטנה דאביה ירית לה מדאורייתא ומדרבנן ירית לה בעל משום הפקר ב"ד כדאמר פ' האשה רבה דבשעתא דתקינו רבנן הכי לא הוה מידע ידיע למאן איכא רווחא ולמאן איכא פסידא דכ"ע ניחא להו השתא בהכי וכל חד רמי אנפשיה דלא ליתיה לידי פסידא אבל רווחא ופסידא דתקנות דילפי' לה מההיא דרשאין בני העיר להסיע וכו' הוי מידי דידיע מהשתא למאן אפשר למיהוי רווחא ולמאן פסידא דלבני העיר המתקנים אמרי' דאיכא רווחא ולפועלים וכו' פסידא אף על גב דלא חשידי בני העיר דמתקני אלא דבר השוה לכל נפש דאיכא רווחא להאי כמו להאי ולא חשיבא רווחא זוטא כדאמר לעיל וכי ההיא דהשיב מהר"ם על מס הקרקע דמאן דאית ליה קרקע אית ליה פסידא ומאן דלית ליה קרקע אית ליה רווחא ממאי דפרע האי דאית ליה קרקע וכי האי גוונא הוא דכתב מהר"י קולון ז"ל דאפי' בי דינא דרבי אמי ודרבי אסי לא אלימי לאפקועיה ממונא כיון דמהשתא איכא ודאי פסידא להאי ורווחא להאי ולא קשיא ליה מהני דהפקר ב"ד הפקר דלא ברירא פסידא כגוונא דאמרן ופשיטא דרבי יצחק ורבי אלעזר משמעות דורשין לחוד הוא דאיכא בינייהו וכו' ותו לא מידי:

ואם כן מה שכתב דלכאורה לכל הפירושים ולכל הסברות היה כח ביד גדולי הדור וכו' להפקיע ולהפקיר ולתקן אפילו במידי דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי ליתא דבלאו מהר"י קולון ז"ל דלא קשה ליה מידי מאי דכתב הוא איכא נמי רבואתא דמייתי מתשוב' הרא"ם ז"ל שכתב הרמב"ם ז"ל ור"ת ורבו של ראבי"ה והרא"ש ובנו דסבירא להו הברייתא איירי בניאותו כלם מתחלה וכו' אבל אם יש מוחים שלא היו מסכימים בם בתחלה אפילו יחידים אין כח בבני העיר לקנות וכו' והתם מיירי אפילו התנו רוב צבור עם כל טובי העיר ומטעם דהפקר ב"ד הפקר דטובי העיר בעירם למה שהוזכ' בברייתא כמו גדולי הדור שהפקרם הפקר וכו' וכמו שכתב קודם ואיך כתב דלכל הפי' יש כח ביד גדולי העיר שאין בכל הדור גדולים או ב"ד חשוב כר' אמי ורבי אסי הרי טובי העיר עם רוב הצבור דהוא כגדולי הדור לית להו כח לתקן כשיש מוחים בדבר ואפילו תימא דהני רברבואתא דוקא בבני העיר וטובי העיר הוא דפליגי ארש"י וראבי"ה והרמב"ן והרשב"א דאינהו סברי דיש לבני העיר כח כמו גדולי הדור מטעם הפקר ב"ד כו' והרמב"ם ור"ת סברי דדוקא גדולי הדור ולא בני העיר אפיה היינו במידי דליכא פסידא מידי אלא שקצתם אינם נוחים באותה תקנה והם מוחים בה אבל אי איכא רווחא להאי ופסידא להאי כי הא דקרקע דכת' מהר"ם ז"ל אפי' גדולי הדור לא מצי לתקן כמו שהוכיח מהר"י מדברי מהר"ם ומסתמא לא פליגי דברי מהר"ם אהני רבואתא הרמב"ם ורבינו תם והרא"ש ובנו דכולהו בחדא שיטא דאין כח ביד בני העיר וטוביה להכריח את המוחי' בתקנה כדאמר וגם על מה שהסיע עצמו לדבר אחר כנ"ד משום דהוי מלתא דסכנתא ועדיפא ממגדר מילתא והביא ראיה מדברי הריב"ש ז"ל הרי המוחים כתבו ונותנים סברא שאין כאן סכנה אפילו לעומדים שם באנקונה שכבר ידע הדוכוס אדני הארץ שעשו הם השתדלות נמרץ כדי שיסכימו עמהם סוחרי תורקיאה ולא עלה ביד' והדוכוס הישר שופט כל הארץ לא יעשה משפטו מעוקל וידין אותם לכף זכות והמוחים בתקנה גם כן מראים פנים שיש להם ולנכסיהם סכנה בלכתם לפיזארו כמו שבא בדבריהם בארוכה ואפילו היתה סכנה ליושבי פיזארו והוו בני טורקיאה כאלו עומדים על דמם כיון שיכולים להצילם בהליכת הסוחרים שם אין כח בכלם להכריח את הסוחרים לבדם דלאו עלייהו לחודייהו רמי לאו דלא תעמוד על דם רעך אלא אכולהו ישראל דסמיכי להו רמיא כיון דיכולים להצילם בשלוח שם סחורה מדמי כולם כיון שהסוחרים חוששים שמא יפסידו בהליכתם לשם הרי הם כאלו אינם סוחרים ללכת שם ומצוה אכולהו רמיא לחזור על כל צדדין שלא יאבד דם רעך כמו שפירש רש"י ז"ל בפרק בן סורר אהא דאמרינן הני מילי בנפשיה אבל מי טרח ומיגר אגיריה אימא לא קמשמע לן וכן כתב הרמב"ם ז"ל פ"א מהלכות רוצח וכן הרוא' את חברו טובע וכו' ויכול להצילו הוא בעצמו או שישכור אחרים להצילו ולהציל וכו' עובר משום לא תעמוד ואם כן חייבים לבקש סוחרים אי איכא סכנת נפשות כמו ששוכרי' אנשים לטובע בנהר ואותם האנשים אפילו הם ישראלים אינם חייבים ללכת בחנם כיון דמצוה אכולהו רמיא אלא יתנו להם שכרם וינכו להם מה שיגיע לחלקם וה"נ לא שנא והיינו לפי שעה אם היה צריך לשלוח סוחרים מהרה אבל שלומי מיהא בני פיזארו אם יפסידו הסוחרים ההולכים בעבורם בעו לשלומי כדמשמע לישנא דגמרא דאמרי' אבל מטרח ומיגר אגוריה וכו' דדוקא טירחא דמיגר הוא דרמי' עליהו מממון הניצול אי איתיה בעין ואי לא בעו לשלומי' אי אית להו כמו שכתב הרא"ש ז"ל שם וז"ל והניצול חייב לפרוע למציל מה שהוצי' דאין אדם מחוייב להציל נפש חברו בממונו היכא דאית ליה ממונא לניצול ע"כ וכן כתב הר"י בנו בסוף ח"מ אכן ראוי והגון לסוחרים הרגילים ללכת לאנקונא להעלות על לבם גודל מצות הצלת נפשות וגודל עונש העומד על דמם ולחשוב מחשבות לבלתי ידח מהם נדח ח"ו פן יענשו אם יש בידם להושיע נפשו' אביונים נקיים אם הם בסכנה באופן שלא יגיע להם גם כן שום סכנה שהם ידונו לעצמם לזכות העומדים שם כי גם שהם יכולים להראות פנים להפסד בפני הבריות אל דעות ה' ודורש לבות בני אדם ואין נסתר מנגד עיניו ואם הוא ידוע שיש סכנה חייבים כל הקהלות לסייע לכל סוחר שירצה ללכת ואם יהיה הפסד ח"ו יגבו אחר כך מיושבי פיזארו:

וכ"ש אם אנשי בית הגבירה הנשאה הם שלוחי' מאתה להסתחר שם בממונה הרי הם פותחי' שערי ישוע' ליושבים בפיזארו ושערי הרווחה לסוחרי' אשר ממנה יראו וכן יעשו בעלי כיסין לשלוח סחורותיהן שמה ותהיה היא עושה ומעשה ועבודת צדקתה השקט ובטח לעולם נאם המבי"ט:

תוכן העניינים

מביט חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה