אור ברסלב
מביט חלק א סימן רלה

מביט חלק א· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]

סימן רלה

סימן רלד

מלך במשפט יעמיד ארץ חכם חרשים החרש והמסגר המאיר לארץ באור משפט ברוח שפתיו לרעבים חכמה נותן משמנה לצמאי בינה אל בינתו ישענו יתן במזרקי יין הרקח מעסיס רמונים ובענותונתו לפי דורו כהאיש משה מאד עני בעיניו ובואו התפארת בעיני כל רואיו רואי השמש אשר עיניהם בראשיהם ומה נמרצו אמרי יושר אמרותיו הטהורות מה נמתקו לטועמי' מתוק למתוק ומר למר ולא למאן דמחלפי הוא הדבר לדור החכם השלם מורינו הרב נ"ר:

שאלה יורינו רבינו שטר דכתיב ביה הכי ראובן נתחייב לשמעון מנה ונתחייב לפורעו לשלש שנים שלי' בכל שנה ונשבע שבועה לפרוע לזמן הנז' ושיעב' כל נכסיו לחוב זה, מקרקעי אגב מטלטלי ועד ישלם הסך הנז' משכן ראובן לשמעון בית פלוני נכיתא כך לחדש זהו תורף השט' ונראה לכאורה דהוי אבק רבית מד' טענות חדא דהוי משכנתא בחוב שקדם ואסירא לדעת בעל העיטור, שהביא מה"ר יוסף קארו בספרו וטעמא כתב דמנה אין כאן וכו' והוא תירוץ למאי דהקשו התוספות וכל המפרשים דהיכי שרי משכנתא כלל והא אמרינן המלוה את חבירו לא ישכור ממנו בפחות ותירץ ה"ר בעל העיטור דשאני שעת הלואה והכא המלוה כבר אמרינן דלא ישכור וזהו שלא אמרו המלוה על חצרו לא ישכור בפחות הטענה השנית משום דנראה דלא הויא כמשכנתא דסורא משמע דנקטי' כרי"ף ור"מ דלא שרו משכנתא אלא דסורא בבית:

הטענה הג' משום דמצי שמעון לכוף ראובן לפורעו חובו וטעם היתר משכנתא דסורא כתב המגיד בפ"ו ממלוה משום דלא מצי מלוה לתבוע חובו:

הטענה הד' משום דקבל ראובן אחריות המלוה וכתב הרמב"ן טעם היתר משכנתא דסורא משום דאין אחריות על הלוה דאם שטפה נהר אבד מלוה מעותיו:

וכי מעיינינן בה בקלישו' דעתין משמע דלא הוי רבית דלטענה הראשונה י"ל דבעל העיטור יחיד בסברא זו דלתירוץ קושית מתניתין דקתני לא ישכור בפחות אמשכנתא תירץ הרא"ש ז"ל דשאני משכנתא דשכונא גביה ולא מחזי כרבית ואם כן לא שאני לן בין שעת הלואה לאחריה אלא משכונא לשכירות וכן כתב הרז"ה במאורותיו והרמב"ן במלחמותיו וכתב שכן דעת רי"פ ושיש שנשתבשו לתת חילוק בחוב שקדם וליתא גם הריטב"א בחדושיו כן כתב הר"ן ז"ל בחידושיו כן כתב ותמה מאד אם יש מי שיפריש בין חוב שקדם למלוה על החצר דהא קנה במכר בחוב שקדם כדכתב רמז"ל פ"ז דמכירה ואפילו שחלקו הרמב"ן ורשב"א שם ואמרו דלא קנה דמלוה להוצא' ניתנה ואין כאן מעות לקנות הקרקע הרי סיים המגיד ז"ל מ"מ אם כתב לו השטר קנה בשטר ע"כ א"כ ה"נ אמרינן הכי דקנה המשכנתא ועל כרחין צריכין אנו לומר כן כי היכי דלא נהוי קשיא דהרמב"ן ז"ל מדידיה אדידיה ובר מן דין כי נהגו לפסו' כר"מ בדיני ממון ולדידיה ודאי לא שני לן בין חוב שקדם כו' דהא כתב דחוב שקדם קונה קרקע מתורת כסף הטענה השנית י"ל דכמשכנתא דסורא היא דהא משמע דשטר משכנתא דכתיב בה פלוני משכן בית לפלו' בהכי עד ישתלם חובו הוי כמשכנתא דסורא דאפשר לפרש דהכי קאמר דעד שיתנכה כל החוב תהיה ממושכנת בידו אם כן ודאי במשלם שניא תפוק בלא כסף ואף על פי שאפשר לפרש עד ישלם הלוה חובו במעות אחרים ולא הוי כמשכנתא דסורא ואסירא ואמרינן בעלמא יד בעל השטר על התחתונה הרי כתב המגיד בפ' כ"ו דמלוה ז"ל יד בעל השטר על התחתונה לא אמרו אלא בדבר שיש לו ב' פנים ואינו סותר עיקר השטר לומר שלא נכתב בכשרות אבל בדבר שיבא לפסול השטר ולהורע מעיקרו אדרבא מעמידים שטר על חזקתו והבא לפוסלו עליו הראיה וכן כתב הרמב"ן והרשב"א ור"ח ור"ש ע"כ והכא נמי אפשר לפרש עד ישלם ראובן הסך הנזכר עד שישתלם החוב לגמרי אם יפרע עד הזמן שיפרע ואם לא יפרע עד שיתנכה בניכיתא וא"ת מ"מ כיון דבמשמעות הלשון נמי שהיא ממושכנת עד שיפרע לא הויא כמשכנתא דסורא נראה דלית' אלא משכנתא אף בקובע זמן לומר משכן פלוני לפלוני בית עד ג' שנים בניכיתא כך ואם לא תפדה אז תהיה ממושכנ' עד כך שנים במשלם שניא כו' משכנתא דסורא היא וראיה מדאמרינן פרק הרבית משכנתא באתרא דמסלקי שביעית משמטתה והקשו המפרשים דהא אע"ג דלוה מצי מסלק מלוה לא מצי לכופו לפורעו ולא קרינא ביה לא יגוש והיכי משמט ותירץ רשב"א ור"ן בחידושיו ומייתי ליה מגיד משנה בפ"ז דמלוה דהכא מיירי כשעבר זמן שקבעו וקרי ביה לא יגוש אז והשתא הרי הריטב"א ור"ן ז"ל פירשו דמשכנתא שביעית משמטתה כו' מיירי במשכנת' דסורא דמסתמא לאו ברשיעי עסקינן וכן נראה ודאי דמסתמא בכל משכנתא מדלא מצינו לשום מפרש שיאמר דלאו משכנתא דסורא איירי משום דאמר שביעית משמטתה ואם מכח היות המימרא סתמית כתבו רי"פ ור"מ דאף במשכנתא דאיסור איירי כ"ש שיש לנו לומר דמיירי נמי במשכנתא דהתר ואפ"ה תירצו דשביעית משמטה כשעבר הזמן משמע דמשכנתא דסורא אף בקובע זמן היא לטענה השלישית די"ל הם הרא"ש ור"י בנו ור' ירוחם כתבו דבכל אתרא דמסלקי כי היכי דלוה מצי מסלק המלוה נמי יכול לכוף לפרוע מכח ההיא דשביעית משמטת וכבר הוכחתי דמשכנתא דסורא איירי ורשב"א דהוכרח לתרץ כשעבר זמן לאו משום דאי מצי למיכפייה הוי רבית אלא דסברא הוא כיון דקובע זמן לכך קבעי כדי שלא יוכל מלוה לכופו עד תומו והרי זה כמלוה בשטר לזמן תדע דהא כתיב בספר בית יוסף דתלמידי רשב"א תירצו דההיא דשביעית משמטת מיירי כשהתנו שיוכל לכופו וכן כתב נמוקי יוסף בלשון הרשב"א ז"ל וטעם היתר משכנתא דסורא כתבו כל אלו המפרשים ותוס' ור"ש משום דמחזי כמכר לא שאינו יכול לכופו לטענה הרביעית משום דקבל אחריו' י"ל כיון דכל אלו הגדולים סברי דיוכל לכופו לפרוע בעוד הבית קיים כ"ש אם יפול דיוכל לכופו וכן נראה דעת ר"מ שכתב בהיתר משכנתא דסורא משום דדמי לשכירות והמקדים דמי השכירות ודאי אם נפל גובה משאר נכסים אלא דקשיא לי דכתב ר"י בסי' קע"ב במשכנת' הבית דאם קבל אחריות אסור דאם יפול הבית או ישרף יפרע מיד משאר נכסיו ואין כאן הפסד ע"כ וקשה דהרי כתב לעיל דמלוה יכול לכוף ללוה לפרוע ואם כן כי לא כתב לו אחריות נמי יפרע מיד ומהר"ר יוסף קארו נר"ו דחה דבריו וכתב דאין נראין דאף אם קבל אחריות יש הפסד כגון אם לא ימצא שוכרים לבית ונמצא מונה בלי הנאה וחייבין אנחנו לקיים דברי הרב דאי הוה קאי הוה מתרץ מלתא דלאו כדניים ושכיב אמרה ונראה לעניות דעתי לקושיות מהר"ר יוסף קארו נר"ו הרי רש"י והרמב"ם ורי"ף אמרו דבבית ליכא תיוהא והוי רבית ור"ת נדחק לומר דאיכא תיוהא דזמנין נופל או נשרף או לא ימצא שוכרים אע"ג דכל הני לא שכיחי מ"מ בהצטרף שלשת החששות לפחות כחדא חששא דשכיחא חשיבא ושרי אם כן כד בצרי שתיה' שריפה ונפילה לא חשיב תיוהא ועוד האחר שהוא נותן מעותיו ודאי ברי לי' שימצא שוכרים דלא שדי איניש זוזי אחזרי ועוד הרי בידו להשתדל מאד לבקש שוכרים מש"כ בנפילה ושביעית ולמאי דקשיא לי נראה דאשנה ראשונה קאי הרב דק"ל דאפילו באתרא דמסלקי תוך שנה ראשונה לא מצי למכפייה מלוה לפורעו ולא לוה לסלקו דסתם משכנתא שתא ובקבלת אחריות נמצא כי מיד יכופנו לפורעו משאר נכסיו וזהו שדקדק הרב באומרו יפרע מיד ולא ימתין לתשלום השנה ואם כן בנדון דידן כיון דהתנו דשליש יפרע לשנה ראשונה ודאי לא יוכל לכופו עד סוף שנה אפילו בקבלת אחריות שרי מ"מ אני מסתפק דהא אפשר לתרץ דברי הרב בגוונא אחרינא ונראה יותר נכון דטעמא דמלוה יכול לכוף הלוה לפורעו משום דלוה נמי מצי מסלק ליה כדכתב הרא"ש ז"ל אם כן כי היכי דלוה לא מצי מסלק בלא זוזי ה"נ מלוה לא מצי כייף ללוה לפורעו אלא בביתו שיחזיר כולו וכשהוא נופל או נשרף או כשאין שוכרים מצויים הרי זה כמי שלא החזיר לו ביתו ובזה מתורץ נמי קושיות מהרי"ק לכן יבא דבר רבינו ויאיר עינינו ואם יראה בעיני הרב שהוא רבית אם כבר שכרה שנה ראשונה בנכיתא אם חייב להחזיר הפירות דהרי כתב בנמוקי יוסף בשם הר"ן דאבק רבית שכבר קבלה לא מחייב לאהדורה אפילו בבא לצאת ידי שמים ויאיר נתיב פתח דבריך הברים מורינו הרב הקטון זעירא דמן חבריא אלעזר אזיברי:

תשובה החבר החשוב נר"ו ראיתי דבריך וצריך אני לדקדק בהן כדי להעמידך על נכון בענין הדין ומפני כי רבו הסברות בפרטי דיני המשכנתות אכתוב קודם מה שעולה בנדון זה לדעת הרמב"ם ז"ל אחר כך נכנס במה שכתבת הנה לדעת הרמב"ם ז"ל הוא פשוט כי משכנתא זו אסורה כי ג' משכונות הם לדעתו רבי' קצוצה בחצר וכיוצא בו בלי נכייתא ואבק רבית בשדה בלי נכייתא ובחצר בנכייתא ומשכונה מותרת בשדה בניכוי ואין לו משכונה מותרת בחצר וכיוצא בו אלא במשכנתא דסורא כי מה שכתב אח"כ ואין להם משכונ' מותרת וכו' אלא במשכנתא דסורא בין בשדה בין בחצר היינו לדעת מקצת הגאונים כמו שכתב קודם הורו מקצת הגאונים וכו' וכן הורו שכל משכנתא אפי:

בניכוי כו' אבל לסברתו המסכמת לסברת רבותיו יש משכונא מותרת ג"כ בשדה בניכוי אפילו אינה משכנתא דסורא ובחצר וכיוצא בו הוא דאין היתר אלא משכנתא דסורא שאין הממשכן את השדה דומה לממשכן בית כמו שכתב קודם כי אין בשדה פירות מצויים בשעת ההלואה דמסתמא אינו ממשכן השדה העומד ליקצר או כרם העומדת ליבצר וכן אינו יכול לאכול פירותיה עד שיוציא ויטרח בזריעתה ועבודתה אפשר שיגע לריק ולא תוציא פירות מה שאין כן בחצר וכיוצא בו שהוא נהנה מיד בדירתה או בשכירותה ואף אם תפול או תשרף הבעלים היו בונים אותה או היו פורעים לו מעותיו ואף אם היה הוא בונה אותה היה נהנה בודאי בדירתה ושכירותה דלא הוי כשדה שמוציא וטור' ואפשר שיהי' שדפון או ירקון ויפסיד הכל ואם כן לדעת הרמב"ם ז"ל יש משכונ' מותרת בשדה בניכוי אפי' בלא משכנתא דסורא ואין היתר בחצר אלא במשכנתא דסורא והטעם כמו שכתב הרב מ"מ שאין כח ביד המלוה לגבות בחובו כלום וכו':

ובענין שאלה זו שמשכן לו בית בנכיתא ואינה משכנתא דסורא פשוט הוא שהוא אסור לדעתו ז"ל ואי אפשר לפרש שטר זה במשכנתא דסורא כמו שכתבת שהרי כתוב שנתחייב לפרוע לו לג' שנים ובשבוע' כו' וטעם היתר משכנת' דסורא הוא שאין כח ביד המלוה לגבות חובו כמו שכתב מ"מ וא"כ אפילו היה כתוב בשטר בפי' משכנת' דסורא במשלם שניא אילין תיפוק ארעא דא כו' אינה משכנתא דסורא כיון שהוא מתחייב בפי' לפרוע לו כל מעותיו לג' שנים שליש בכל שנה ושעבד כל נכסיו על זה והיינו מפרשים מה שכתוב בשטר במשלם שניא אילין תיפוק בלא כסף כשהמלוה ירצה להאריך לו הזמן עד משלם שניא ותשלום המעות וכיון שאם לא היה רוצה להאריך היה כופהו לשלם לו הרי אין כאן דין היתר משכנתא דסורא שאינו יכול לכופו ובשטר זה יכול לכופו כ"ש שאינו כתוב בשטר זה משכנתא דסורא במשל' שניא אילין כו' ומה שכתוב ועד ישלם הסך הנז' משכן ראובן לשמעון בית בנכיית' סך לחדש וכו' משמעותו הוא שבתוך ג' שנים אלו יהנה שמעון בשכירות הבית שהוא הרבה ומצוי על דבר מועט והוא אסור והאיסור הולך ומוסיף בכל שנה שפורע שלי' המעות ונהנה בכל השכירות בדבר מועט של נכייתא שכך כתוב בשטר ועד ישלם הסך הנז' משם כו' בנכיית' כו' דמשמע שעד ישלם כל המעות עד סוף הג' שנים אינו מנכה אלא כפי מה שהיה מנכה בשנה א' ואף שאם יעברו כל הג' שנים ולא יפרע לו כל החוב או קצתו תהיה קיימת אותה הנכייתא המועט' וינכה עד כמה שנים ובמשלם שניא תפוק בלא כסף אפ"ה הוא אסור דאינה משכנתא דסורא דכיון שהוא מחוייב לפרוע לו בכל יום שאפילו שעברו כל הג' שנים לא נפטר מן הפרעון אפי' היה פטור מן השבועה לדעת מי שסובר כי בעבור זמן השבועה נפטר מן השבועה:

עוד אני אומר בשטר זה כי מצד אחר הוא אסור לכ"ע ממתני' דהמלוה את חברו לא ידור בחצרו חנם ולא ישכור ממנו בפחות מפני שהוא רבי' והכא נמי הכי הוא שנתחייב לו מנה לפורעו בג' שנים שליש בכל שנה ושיעב' כל נכסיו לחוב זה מקרקעי ואגבן מטלטלי ועד ישלם הסך הנז' משכן בית א' בנכייתא כך לחדש הרי שההלוא' הוא חוב בפני עצמו כאלו היה כתוב בשטר בפני עצמו ובשעבוד כל נכסיו ובית זה בכלל והתנה עמו שעד שישלם לו הסך הנז' משכן לו הבית ר"ל כי מפני שהאריך לו זמן פרעון החוב משכן לו בית א' כך לחדש דהיינו ששכר ממנו בפחות והוי כאלו פי' כי קצת מן המנה מה שעלה לשלש' שנים יהיה הבית ממושכן עליו והשאר יפרע לזמני' הנז' והוה המלו' שיש אחריו' עלי' בכל הנכסי' והרי שהוא מלוה לו ע"ז והו' שוכר ממנו בפחות אם הוא ידוע כי סך הנכייתא הוא פחות ממה ששוה השכירו' אם לא הי' מלוה לו מעות ולדעת הרמב"ם אם קצב מה שפוחת לו מן השכירו' עד שיחזיר לו ההלוא' הוי רבית של תורה כמ"ש ראש פ"ו אלא שאם לא קצץ בשעת ההלוא' אלא שהאריך לו זמן הפירעון על מה שהי' חייב לו כי הכא שנר' שקודם כתיב' השטר הי' חייב לו המנה אינו אלא רבי' דרבנן כמש"ש פ"ו ולדברי הראב"ד והרמב"ן והרשב"א ז"ל הוי רבית קצוצ' כיון שהרויח לו זמן בשביל זה כמ"ש הרב מ"מ שם:

וא"כ אין אנחנו צריכין ליכנס בזה מצד חוב שקדם כמ"ש בטענה הא' ולא לדחיי' טענה זו כי אינו זה משכנתא בחוב שקד' כי הי' מלוה על כל נכסי' מקרקעי ואגבן מטלטלי וסך הנכיית' הוי כשוכר בפחות כדפי':

וכן אינה משכנתא דסורא כדחייהו הטענה הב' משום דלא כ' הכי וכמ"ש למעלה וא"א לפ' שינכה כל החוב ותהיה משכנתא דסורא במשלם שניא כמ"ש שהרי הוא מחוייב לפרוע לו כל חובו לזמני' הנז' ואיך ינכה או מה ינכה וכל מ"ש בטענ' זו אינו נכון ומ"ש חובו במעות אחרים וכו' לא היה צריך אלא עד שישלם חובו והוא מובן שאינו נכיית' אלא שילום מעות וכן אם יפרע עד הזמן שיפרע היה מספי' שתכתוב אם יפרע:

עוד כתבת דאף בקובע זמן לומר משכן פלו' לפלו' בית עד ג' שנים בנכייתא כך ואם לא תפדה אז תהי ממושכנת עד כך שנים ובמשלם שניא משכנתא דסורא היא ואני אומר דכיון דיכול לפדותה בסוף שלשת השנים הרי היא משכנת' בנכייתא באלו ג' שנים ואסירא וכשלא פדוה ונעשי' משכנת' דסורא כמו מה שהתנ' מתחל' פנים חדשו' באו לכאן ומהשת' נעש' היתר לו בג' שני' הראשוני' והרי הוא כאלו עשה עכשיו שטר אחר על משכנת' דסורא ואינו זה משכנת' דסורא בקובע זמן כמו שכתבת משמע דמשכנתא דסורא אף בקובע זמן היא ע"כ ולא היא דמה שקבע בו זמן הויא משכנתא בנכיתא ואסירא ואחר שלא פדאה שנעשת משכנתא דסורא כפי תנאו שריא מאותו זמן ואילך כדפי' כ"ש כי בנ"ד לא הוזכר דבר זה כמו שהוא מבואר בלשון השטר שאין בו זכר משכנתא דסורא:

וגם מה שכתבת דהרשב"א והר"ן פי' דהא משכנתא מיירי במשכנתא דסורא לא היא שהרי כתב שם מ"מ פ"ז בשם הרשב"א ז"ל דפי' שאינו משמט אלא כשעברה שמיטה כשהיתה המשכנתא לזמן ועבר הזמן כו' ואם כן הרי עבר הזמן ועדיין חייב לו מעות ומשמט' שביעית ומשכנתא דסורא אינה אלא במשלם שניא תיפוק בלא כסף:

וביאור מסלקי ולא מסלקי הוא אפי' במשכנתא בנכיתא כשקצב זמן ידוע לאותה משכנתא דרך משל לעשרה שנים משכן לו שדהו בנכיתא סך ידוע לשנה אתרא דמסלקי הוי שיכול לסלקו כל זמן שיביא לו המעות אפילו תוך העשרה שנים ואין צריך לפרש כיון שנהגו כן וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פי' ואתרא דלא מסלקי הוא שאין יכול הלוה לסלק אותו כל עשרה שנים הנז' אבל אחר כך יכול הוא לסלקו ואם כן באתרא דמסלקי הוי כמלוה בעלמא כיון שהלוה יכול לסלקו תוך הזמן דאף על גב דמלוה אינו יכול להסתלק ולתבוע מעותיו תוך הזמן אחר הזמן יכול הוא לתבוע מה שנשא' לו כיון שכלו ימים שקצבו במשכנת' ולהכי משמטת שביעית לאחר הזמן ובמקום שאין מסלקי' עד אחר הזמן הויא כמכר לאותו זמן כיון שבכל אותו זמן הקצוב לא הי' זה יכול להסתלק ולא זה לסלקו ומהכי אפי' אחר זמנו אינו משמט שאר המעות עד שיפרענו דכיון שהית' מכורה אצלו כל זמן המשכונא גם השתא הוי ברשותו עד שיפדנה וכמכורה בידו הוא ואין שביעית משמטתו וכמו שכתב בנמקי יוסף ונראה דמלוה אינו יכול לתבוע מעותיו אפילו אחר תשלום זמן הקצוב משום דהוי כמכור' אצלו כנז' אפילו שלוה יכול לסלקו השתא אחר שעבר הזמן ואפ"ה לא דמי למשכנתא דסורא דלוה יכול לסלקו והוא אינו יכול להסתלק ושריא דהתם מעיקרא היתה ממושכנת לכל השנים שעולים המעות שנתן עליו ובמשלם שניא תיפוק כו' אבל הכא לא משכנ' אלא לי' שנים אסירא כיון שמתחלה לא נתן כל המעות בתורת שכירות עד משלם שניא דהא דפי' הרשב"א ז"ל לתרץ היאך משמט' אם המלוה אינו יכול לתבוע מעותיו ומשמע דאיירי במשכנתא בלא נכיתא וכתב דאיירי לאחר כלות זמן הקצוב צריך לומר כן אפילו הויא משכנתא בנכייתא לענין מה שנשאר מן המעות ולמאן דאסר אפילו בנכיתא לא דמי למשכנתא דסורא דשריא כדפי' דהתם הוא כמכורה לשכירות כל אותן השנים שאינו יכול לסלקו ומ"ה אפילו אחר כך אינו משמט עד שיפרע לו מה שנשאר מן הניכוי והרמב"ם ז"ל כתב שיש מי שהורה שמשכונה זו היא בניכוי וכתב במ"מ כי זאת הסברא עיקר ולכן צריכין אנו לתירוץ הרשב"א גם לסברא זו ולהרשב"א עצמו שתירץ זה כתב עליו נמוקי יוסף דסבירא ליה דמשכנתא בנכייתא שרי והרב מ"מ כתב ג"כ דהרשב"א מקיל מכולם ואו' שכל בניכוי אפילו בית וכו' ואם כן אין קושי ממה שכתב' דלאו ברשיעי עסקי' והרמב"ם ז"ל שהוא מעמידה כמנהג בטעות או בעכו"ם או בחוטא היינו משום דפשטא דמימרא דרב פפא ורב הונא דקאמר האי משכנתא באתרא דמסלקי כו' אין ב"ח גובה וכו' איירי בלא נכייתא מדקאמר אין ב"ח גובה ממנה ואין הבכור נוטל בה פי שנים ושביעית משמטתה דמשמע בכל דמי דמשכנת' אבל אפשר לפרשה במה שנשאר מן הנכית' כמו שכתב הרמב"ם ויש מי שהורה והוא עצמו סובר למעלה פ"ו דנכית' בשדה מותר אפילו בלא משכנתא דסורא ובין כך ובין כך אין כאן משכנתא דסורא:

גם דחיי' הטענ' הג' שכתבת דלדעת הרא"ש ובנו ורבי' ירוחם כי היכי דלוה מצי מסלק מלוה נמי הרי כתבתי דלדעת הרמב"ם ז"ל אינו כן כמו שכתב הרב מ"מ ואפילו לדעת הרא"ש ז"ל הכא בנ"ד יודה דאסור דלא ניתנו מעות אלו משכנתא על הבית אלא חוב על כל נכסיו כמו שכתוב בשטר והוי כמתני' דתנן המלוה את חבירו וכו' לא ישכור ממנו בפחות וכו' וכמו שכתבתי למעלה ואפי' יהיה טעם שריות' דמשכנתא דסורא משום דהוי' כמכר כמו שכתבו קצת מן המפרשים ז"ל הכא ליכא משכנתא דסורא ולא פרכינן לטעמא דידיה:

ועל הטענה הד' דכתבת דכל אותם גדולי' סברי דיוכל לכופו לפרוע בעוד הבית קיים כ"ש אם יפול דיוכל לכופו לפרוע וכן נראה דעת ר"מ שכתב בהיתר המשכנתא דסורא משום דדמי לשכירות והמקדים דמי שכירות ודאי אם נפל גובה וכו' ע"כ דבריך בזה ולא השגחת בו כל הצורך כי לדעת הרמב"ם ז"ל פשיטא כי במשכנתא דסורא אינו יכול לכופו המלוה ללוה שיפרע לו מה שנשאר מן השנים שהוא רוצה להסתלק מהם שהרי נתן את הכל בתורת שכירות וכמו שכתב והתנה עמו אחר עשר שנים תחזור קרקע זו לבעליה חנם והוא פי' במשלם שניא אילין תיפוק ארעא דא בלא כסף כי הכוונה היא שלא יוכל המלוה לכוף את הלוה שיפרענו המלוה אלא שיחזיר לו הקרקע חנם וזהו תנאי שמתנה הלוה עם המלוה וכמו שכתב מ"מ אלא במשכנתא דסורא וכשהתנה הלוה כמו שכתב רבי' ואף הרמב"ן ז"ל אבל לא התנה המלוה עם הלוה שיוכל לתבוע ולכוף אותו שיפרע לו המעות תוך הזמן אחר שינכה מה שעבר מזמן השכירות כי אף על פי שבשכירות אינו כן כי השוכר והמשכיר שוים ואין אחד מהם יכול לחזור תוך זמן השכירות או תוך זמן שישכור המשכיר דמי שכירות שהקדים לו השוכר היינו משום דמתחלה לכך ניתנו המעות לשכירות והשכירות הוא כפי מה ששוה הבית אבל הכא דרך הלואה ניתנו כמו שכתב כיצד כגון שהלוהו כו' ומה שכתב שאין זה אלא כמי ששכר בפחות היינו לגבי מלוה שכתב עליו ובמשלם שניא כו' וגם שכירות זה הוא בפחות כמו שכתב אפילו היה שכרה שוה אלף בכל שנה והוא שכרה בעשרה לשנה ולכך הלוה יכול לכוף את המלוה ולא המלוה ללוה מה שאין כן בשכירות כמו שכתבתי ולכן כתב הרב מ"מ לדעת הרמב"ם ז"ל שאין כח ביד המלוה לגבות מחובו וכו' וכן מה שכתבת כ"ש אם נפל דיוכל לכופו אינו דאפילו נפל אינו חייב כיון שכתב במשלם שניא וכו' דמשמע דלעולם תפוק בלא כסף דמשום דשכרה בפחות משויה כמו שכתב הרב ז"ל הוא חפץ שיהיה אחריות הנפילה או השריפה עליו וכמו שכתב הרב מ"מ שאף הרמב"ן מודה להרמב"ם ז"ל ואמר שהטעם שאינו דומה לשאר משכונות כו' ואם שטפה נהר אינו נוטל כלום וכו' מה שאין כן במשכנתא סתם שהאחריות עליו נראה שלדעת הרמב"ם ז"ל האחריות על המלוה:

וגם על מה שכתבת על אותם הגדולים שהם סוברים שיוכל לכופו לפרוע אם יפול יש לדון עליו כי אפילו שכתב בטור סימן קע"ב וגם המלוה יכול לכוף ללוה שיפדנו אימתי שירצה היינו בעוד הבית קיים לא כשנפל דאפילו לדעת רש"י ז"ל דפי' גבי מתני' דלא ידור בחצרו וכו' דיש ללמוד מכאן שאסור להלוות על הבית אפילו בנכייתא וכו' ולא דמי לכרם דזמנין דלא שקיל מידי ואפ"ה מנכה ליה והוה ליה כקונה פירות בנכייתא על הספק אבל בבית נהנה תמיד ואין כאן ספק וכתב ר"ת דבית נמי זימנין דלא שקיל מידי או נופל או נשרף או שלא יצטרך לו לדידיה נמי אם נפל או נשרף הוא באחריותו אלא דלדעתו לא חיישינן להפסד זה שאינו מצוי להתי' המשכנתא של בית דנהנה בה תמיד אבל אם אירע כן הוא עליו דומיא דבשאינו מוצא להשכירה שאין לו פירות ממנה ומפסיד ניכוי ואפ"ה אסור לדעת רש"י ז"ל כיון שעל הרוב השכירות מצוי וכרם שהוא מותר משום דזמנין דלא שקיל מידי היינו מפני שהוא מצוי דלא לישקיל מידי אבל העדר השכירות ונפילה ושריפה אינם מצויי' ולכן אין היתר בבית אפילו שהיה אחריות הנפילה והשריפה עליו כדאמרן ואפ"ה יכול המלוה לכוף את הלוה על המעות כשהבית קיים אי נמי כשנפל או נשרף ינכה הפסד הנפילה או השריפה במשכנתא סתם דאחריות עליו ואם ישאר עוד ממעותיו יתבעם ממנו עד כדי שווי הקרקע או אפשר שיגבה כל ההפסד עד כדי שווי הקרקע אבל אם אין הקרקע שוה נ"ל פשוט דאחריות הנפילה או השריפה עליו אפילו לדעת רש"י ז"ל כדפי' ואם כן נתבטל ונפל מה שכתבת כ"ש אם יפול דיוכל לכופו ונסתלק מה שהיה קשה לך על דברי הטור שכ' למעלה שיכול המלוה לכוף את הלוה שיפרע ואחר כך כתב דאם קבל אחריות אסור דאם יפול הבית או ישרף יפרע מיד כו' וכיון דכתב למעלה ואם יפול דיכול המלוה לכוף קשיא לך כי לא כתב לו אחריות נמי יפרע מיד ואינו דאם לא קבל אחריות לא יפרע דאין המלוה יכול לכוף אלא כשהבית קיים ואם נפל או נשרף האחריות הוא עליו ואינו יכול לתבוע אלא עד כדי שווי הקרקע כדפי'. ומה שרצי' לתרץ בהא דקשיא לך ואמרת דאשנה ראשונה קאי הרב דקי"ל דאפילו באתרא דמסלקים תוך שנה לא מצי לסלק ולא להסתלק ובקבלת אחריות יכופנו מיד לא כוונת אל האמת בזה כי מה שהתירו ר"י ור"ת גם בבית שפעמים נופל כו' היינו בכל שני המשכנתא משנה ראשונה עד האחרונה הוא עומד באחריות זה ולהכי חשוב קרוב לשכר ולהפסד וא"כ כשכתב דאפילו לדעת ר"ת נ"ל דאם כותב אחריות על שאר נכסיו אסור שאם יפול או ישרף מיד יפרע משאר נכסיו ונמצא שאין כאן הפסד היינו בכל שני המשכנתא דומיא דמאי דכתב ר"ת ואי לאו הכי אלא דוקא בשנה ראשונה אם כן כשיפול בשנים האחרות אין לו אחריות נכסים ואם כן יהא מותר גם כן לדעת ר"ת כשכותב אחריות ואיך כותב שהוא אסור ואם רצונך לומר כי בקבלת האחריות יוכל לכוף לעולם ואפילו בשנה ראשונה אינו דקבלת אחריות על שאר נכסים היינו שיוכל לתבוע משאר נכסים מה שהיה יכול לתבוע מן הבית של משכנתא ובבית של משכנת' לא היה יכול לתבוע תוך שנה כשהיתה קיימת ואם נפלה מה לי תוך שנה מה לי אחר שנה וכן בקבלת אחריות לא שנא:

וגם מה שתרצת ונתת טעם דכי היכי דלוה לא מצי מסלק בלא זוזי ה"נ מלוה וכשהבית נפל או נשרף או לא מצא שוכרים הרי זה כאלו לא החזיר אינו דאדרבא איפכא מסתברא לומר היקשה מלוה למלוה כל סך מעות שמחזיר לוה למלוה כשהוא מסלקו אותו סך בשוה תובע מלוה ממנו כשהוא רוצה להסתלק שהם שוים בסילוק אפילו שלא היתה שוה הבית כלל כ"ש שהוא מחזיר הקרקע שהוא שוה מעות לחזור ולבנותו ונוטל ג"כ האבנים השרופות מערימת העפר והעצים והקורות כשנפל וכל הבית שלם כשאינו מוצא שוכרים ואם היום לא ימצא מחר ימצא ואם כן לא נתרצה בזה קושיות ס' בית יוסף על בעל הטורים שהקשה על קבלת אחריות דאפ"ה מותר דאיכא תווהא שלא יצטרך לבית וכו' ופורע נכייתא ואינו נהנה ואם לדעתך הוי כאלו לא החזיר ואינו יכול שיפדה איכא תווהא טובא ושרי כמו שכתב בב"י אבל מטעם אחר אין שום קושי' על בעל הטורים כי כשכתב אחריות על נכסיו ולא נצטרך לבית או לא מצא שוכרים יגבה גם כן מיד משאר נכסיו כמו אם נפל אם נשרף כיון שכתב למעלה שיכול המלוה לכוף ללוה שיפדנה אימתי שירצה כשלא קבל עליו אחריות ולא נפלה הבית וכשנפלה או נשרפה או לא מצא שוכרים יגבה משוויה כדפירש וכשקבל אחריות יפרע משלם כי הני גווני נמי ואם כן צדק במה שכתב בעל הטורים דאם קבל אחריות אסור ואע"פ שלא הזכיר אלא נפילה ושריפה ה"ה אם לא מצא להשכיר דהא בלאו הני גווני נמי אם רצה אימתי שירצה יוכל לכוף אותו כמו שכתב למעלה אלא דמסתמא כיון שהשכירות הוא בפחות משוייה לא ירצה לפדות אלא כהני גווני ולא נדחו דבריו מתוך מה שכתוב בב"י והיה לו לתת לב להבין וליישב דברו כי כן דרך המפרשים לחזק וליישב דברי הספר אשר הם מפרשים אותו ולא לחלוק על דבריו ולהראות שנשארו דחויות ואחר שהוריתיך בדרך חכמה בפסק זה אדריכך במעגלי יושר דרך כלל בדרכי ההוראה והוא כי ידעת כי ברוב הדינים הכוללים נפל מחלוקת בין הפוסקים והמפרשים ז"ל בפרטיהם ואתה צריך להיותך פונה אל מה שתורה אם הוא דברי הרי"ף או הרמב"ם ז"ל כל מה שתקשה ותתרץ על דבריו צריך שיהיה ידוע לך שהוא סובר כן ולא תסמוך על מה שתמצא מה שתרצה בספר אחד על הסתם לומר כי כן סובר המפרש הידוע לך אשר על דבריו התחלת להורות ולהקשות ולתרץ עד שתדע בודאי כי הוא ג"כ סובר כן כי כן קרה לך בפסק זה שאתה מביא ראיה לסברת א' ממה שכתב בעל סברא אחרת ואינו ידוע לך אם יודה האח' ודוחה סברא אחת כסברת חבירו וכן אפילו שתמצא ראיה מבעל סברא עצמה צריך שתחקור בה שיהיה הראיה דומה לו בעיקר הטעם וזהו כח המורה לדמות מלתא למלתא דדמי לה בשיקול הדעת ובעיקר זה יכוונו המורים או יטעו ועיקר הדימוי הוא בדבר הנלמד עצמו כי א"א לכוין ולדמות בעניני' בכל פרט דבריהם אלא בדברה נלמד לבד:

כן כשתשיב על שאלת איסור והיתר לא תחפש על המתירים לסמוך עליהם בלי השגחה אם הם גדולים בחכמה ובמנין יות' מהאוסרים כי גם כי בדיני ממונות אנחנו סומכים על רבינו משה ז"ל במקומות אלו ובכל המקומות כשיש מחלוקת בין הפוסקי' אוקמינן ממונ' אנתב' בענין איסור והית' אין סומכין על המתירים אלא א"כ הם גדולים בחכמה ובמנין:

וכן על הכל מה שתביא מדברי הפוסקים ז"ל תחפש בגמרא עיקר הדין ושרשו כי מטעם הדין יתבאר לך אם יהיה מכוון לעיניך ובשכלך הזך תדקדק בכל מה שתכתוב שיהיו דבריך נכונים למבין וישרי' למוצאי דעת כנפשך וחפצך וכחפץ חפץ צדקך המבי"ט:

תוכן העניינים

מביט חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה