מביט חלק א· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
סימן ר
שאלה ר ילמדנו רבינו מדינה אחת שיש בה כמה קהלות והם משותפים במסים ותשחור' והם מעריכי' ביניהם קהל פלוני יפרע סך כך וקהל פלו' סך כך וקהל א' מהם הענו קצת מהיחידי' שלו ואין הקהל יכול לפרוע הסך שהיו פורעי' עד עתה והם תובעים לשאר הקהילות שיעשו ערכים מחדש ויעריכו לכל אחד מיחידי הקהולות כפי מה שיש לו עתה או דרך כלל כל קהל לפי עשרו או עניו ושאר קהלות הם טוענים כי כבר העריכו מקודם כפי מה שנראה לכולם ביושר ואמונה ואינם חייבי' עוד לחזור ולהעריך אלא שכל קהל יעלה או יוריד למי שירא' להם ויפרעו בכלל הקהילות כפי הערך הא':
תשובה כבר הוכיחו קצת מהפוסקים ז"ל כי ברוב ענייני המסים הולכים אחר המנהג וכמו שהביא במרדכי פ"ק דב"ב הקהלו' יש ביניהם מנהג זה לחלק ולהעריך לכל אחד ואחד או לכל קהל וקהל מדי שנה ושנה או מדי ג' שנים לג' שנים ותוך הזמן אינם משגיחים על מי שהעני או העשיר עד תשלו' הזמן שחוזרים ומעריכים לכל אחד כפי מה שהוא עתה וגם כי זה אינו בדין כי אם אחד העני בתוך הזמן לא יפרע על המס שבא עתה בהיותו עני כמו בזמן שהיה עשיר עם כל זה נראה דכיון שהתנו והנהיגו מעיקרא שלא יעריכו כי אם מזמן קצוב לזמן קצוב כבר מחלי אהדדי לוותר על דין וגמרי ומקני למיזל בתר מנהג דידהו וכל זה הוא כשהמנהג הוא קבוע ופשוט שנהגו כך בני העיר לכל הפחות תלתא זימני וכמו שהביא בתשובות תרומת הדשן מהר"ר ישראל ז"ל ואם כן בנדון דידן זה אם אין מנהג קבוע וידוע בכמו זה הענין או שעבר כבר הזמן שקוצבים לאותו הערך חייבים עתה לעשות ערך מחדש כיון שיש קהל אחד שהם מתרעמים ואומרים שהיחידים שלהם הענו ושיעריכו אותו כפי מה שהם יכולים לפרוע כעת שהרי מדת הדין הוא כי בכל זמן שמתחדש מס כל אחד יפרע כפי שיש לו עתה בזמן שנתחדש המס ההוא ולא שיפרע כפי מה שהיה לו קודם אלא אם כן מה שפורעים עתה הוא שהיו חייבים מקודם בזמן שהיו יכולים לפרוע באותו הסך וכמו שהשיב הרשב"א ז"ל סי' תשע"ז קהל שקיימו עליהם חוב זה י' שנים ונשתנ' הפסק בינתי' שלעול' הולכי' אח' הפסק דהשת' דהכל הולך אח' המנהג אבל מן הדין ודאי הולכי' אחר הפסק הראשון כמו אם חייבים חוב בעלמא בשתוף שיפרעו כל אחד לפי מה שהיה חייב באותו זמן שנתחייבו ואפילו היה עשיר והעני יפרע אפילו מגלימא הרי שכתב דמשום שנתחייבו כבר אפילו מי שהעני כפי מה שנתחייב קודם מצד הדין אבל מה שמתחדש בכל זמן אינו חייב מצד הדין שום אחד לפרוע כי אם כפי עשרו או עניו באותו זמן אם לא מצד המנהג תוך הזמן הקצוב שנוהגים שימשך הערך ההוא וכשאין המנהג קבוע וידוע מכמה לכמ' שנים נעשים הערכים או שעבר כבר אותו הזמן הקבוע חוזרים לפי שורת הדין להעריך לכל אחד ואחד כפי מה שיש לו עתה וכן השיב הרא"ש ז"ל בכלל ו' על מה שהטיל השלטון על הקהל והקהל הוציאו המעות ברבית ולא חלקו אותם על הקהל עד אחר זמן וכשבאו לחלקם על הקהל נמצא בעי' כמה אנשים שלא היו בעיר בזמן הטלת המס או שהעשירו אחר כך פטורים כיון שבשעה שהוטל עליהם לא היו חייבים נראה כי בכל זמן שיתחדש מס היא מוטלת על כל אותם שהם בעיר כפי מה שיש לכל אחד ואחד באותו הזמן ואם כן אלו המסים שהם מתחדשים בינינו בכל זמן בהיותינו תחת עול השעבוד והגלות תחת האומות חייב כל אחד לפרוע כפי מה שהוא באותו זמן ויחל' עני בעניו וכ"ש אם הוא ידוע וניכר כי קהל אחד מן הקהלות שבאותה העיר העני ואינם יכולים לפרוע כפי מה שהעריכו עליהם מקודם שחייבים שאר הקהילות לחזור ולהעריך אותם כפי מה שהם עתה וכן המנהג בקהלותינו פה כשהוא נראה לעין שקצת יחידי הקהילות נשתנה ענינ' מעוני לעוש' או בהפך חוזרים ומעריכים לכל אחד כפי מה שיש לו עתה כי גם ההשרים המטילי' המס דרכם להרבו' מס על קהל שמרגישים שנתעשרו ולפחות מהם כשהענו וכמו שהביא בעל תרומת הדשן ז"ל הכלל כי בזמן שמתחדש המס חייבים כל קהל לפרוע כפי עשרם או ענים בזמן ההוא אם לא כשהם תוך הזמן שהעריכו עליו כשהוא דבר קבוע וידוע שהתנהגו ג' פעמים לפחות להעריך לזמן קצוב ואף גם זאת לא מצד הדין אלא מצד המנהג כי מצד הדין בכל עת שיבא עליה' מס חייב כל אחד לפרוע בו כפי מה שיש לו עתה ולא כפי מה שהיה לו מקודם ודבר זה אין צריך לפניהם ואין ראוי לשום קהל לזוז ממנו נאם הצעיר משה: