מביט חלק א· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
סימן קצו
שאלה ראובן תבע לשמעון שמסר בידו סחורה שיוליכנה לוינייציא עמו ושימכרנה או יחליפנה כפי הנר' בעיניו ויביאנה לו פה וימסרנה בידו ויקח מן הריוח ששה למאה כפי מה שכתוב בכתב ביניהם והשיב שמעון שבהיותו בויניציאה הניח הסחורה שהוציא מן הסחורה שלו בספינה אחת עם סחורה אחרת שלו ושל אחרים שיביאוה פה ועשה ממנה כפי מה שעשה משלו ומשל אחרים ושללו כל מה שבספינה קושארייו' ושלא בא מידו יותר השיב ראובן שלא היה לו להוציאה מתחת ידו ומאחר שהוציאה מתחת ידו פשע בסחורה עוד טען שיש בידו גם כן כתובת ידו של שמעון וחתימתו וז"ל ועוד אהיה אני חייב להביא הסחורה הנז' שאמכו' או אחלוף או אעשה מה שיראה לי ואביאנה לסינים אם יביאני האל יתב' לשלום אמסרנה לו ולהיות זה אמת נתתי לו כתב זה בחתימתי בסיון שנת השי"ג ע"כ השיב שמעון שלא אמר הוא למסור הסחורה בידו רק אם היתה הסחורה באה בשלוה ושלא נשבע ולא נטל קנין על זה ע"כ תופס הטענות שטענו בב"ד:
תשובה מה שטען ראובן שלא היה לו להוציאה מתחת ידו ומאחר שהוציאה פשע אינו חייב שמעון בטענה זו אם מסרה לשומר אחר דאף על גב דבפרק המפקיד אמר רבא הלכתא שומר שמסר לשומר חייב אפילו ש"ח לשומר שכר דעלויו עלייה לשמירתו משום דאמר ליה את מהימנת לי בשבועה וכו' הרי כתב הרי"ף ז"ל עלה שמעינן מינה דהיכא דאיכא עדים דנטרא שומר בתרא כי אורחא ונאנסה לא מחייב שומר קמא לשלומי דהא ליכא שבועה דלימא ליה אנת מהימנת לי בשבועה והאיך לא וכו' כמו שהאריך הרי"ף ז"ל שם והרמב"ם ז"ל פ"ח מהלכות שכירות כתב גם כן כן וכתב הרב בעל מגיד משנה שכתבו הרמב"ן והרשב"א ז"ל דה"ה אם השומר הא' יכול לישבע שנאנס אם ראה הוא שפטור אעפ"י שאין שם עדים ע"כ ובנדון זה אם מסרה ביד שומר אחר אף על פי שאינו רשאי אינו חייב אם יש עדים ששללו הקושארייוש הספינה אם זאת הספינה היתה ראוי' ומוכנת שהיו הסוחרים עולים ויורדים בה אלא שאירע בה אונס זה שהוא מצוי והוא אפי' לספינות גדולות ממנה והוא ג"כ הניח סחורתו בה וכתב בחשן משפט סי' רצ"א משיב הר"י ברצילונה ז"ל שמניח מעות הפקדון במקום שמניח מעותיו ולא עדיף מדידיה ושכתב הרא"ש ז"ל וראוי לסמוך על קבלתו וכדאמר בירושלמי אם נתנו במקום שרגיל להניח שלו פטור ומה שכתב למעלה שאעפ"י שהניח הפקדון עם שלו חייב היינו כשידוע שהמקום אינו ראוי לשמירה אבל אם הוא ראוי לשמירה אעפ"י שיש שמירה מעולה הימנה כיון שהניחה עם שלו פטור ואפילו לא הונח שלו אלא שהוא רגיל להניח ג"כ פטור כדמשמע לישנא דירושלמי במקום שרגיל להניח שלו:
ועוד יש טעם אחר לפוטרו מטענה זו שאפי' היה הוא בא בספינה נראה ודאי שלא היה יכול להציל ומשום הכי פטור אעפ"י שמסר לשומר אחר וכדמייתי בהג"ה המיימוני' שם פ"א בשם ראבי"ה אבל כפי הנראה מן הטענות לא מסר שמעון סחורת ראובן לשומר אחר אלא ששם אותה בספינה וא"כ חייב אפי' יש עדים שנאנסה דהוי תחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב כלישנא בתרא דרב יוסף וכמו שפסק הרמב"ם ז"ל מהלכות שאלה ופקדון ופ"ח מהלכות שכירות ואע"ג דשומר שמסר לשומר אמרינן דאם יש עדים שנאנסה פטור היינו משום דלא חשיב פשיעה מה שמסר לשומר אחר אלא משום טעמא דאין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר והיינו לכתחלה אבל דיעבד אי עבר ומסר לא חשיבא פשיעה דאחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן כדא' בפ' כל הנשבעין והכא אי לא מסרה לשומר אחר הויא פשיעה ואפי' נאנס אח"כ חייב כדאמ' ואפי' מסרו ביד הגוי בעל הספינה ויש עדים שנאנסה נראה ג"כ דהוי תחלתו בפשיעה וסופו באונס דחיי' דהא דאמרי' דאין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר לא הוי אלא לכתחלה היינו כשמסרו לישר' אחר אבל גוי דאין אמונה בו ופיהם דבר שוא וכו' אפילו בדיעבד נמי הוי פשיע' דמחזקינן להו בגניבה והרי היתה אבודה בידו כשמסרה לו אפי' לא נאנסה הוי תחלתו בפשיעה וסופו באונס וחיישינן ששלח בה יד דקם ליה ברשותיה להתחייב באונסין והוי פושע מי שמסרה לידו והא דאמרי' דשומר חנם שהביא ראיה שלא פשע אין אומרים שמא שלח בו יד כמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ו היינו משום דאחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן כמו שכתב בטור ח"מ סימן רצ"ד וא"כ היינו בישראל לא בגוי דאפי' בישראל אם הוא מוחזק בו בגניבה חיישי' לה כדכתב הרי"ף ז"ל פ' כל הנשבעי' גבי ראוהו יוצא וכלים תחת כנפיו ואם כן הוי תחלתו בפשיעה וסופו באונס דחייב אלא שכתבו בהג"ה פ"ד דשאלה ופקדון דהיינו באונס שבא מחמת הפשיעה ובהלכות שכירות ספ"ג כתב הרמב"ם ג"כ פשע בה ויצאה לאגם ומתה שם כדרכ' פטור שאין יציאת' גרמה לה שתבוא לידי אונס זה הואיל וכדרכה מתה מה לי בבית שומר מם לי באגם וכתב במ"מ שאני הכא שלא בא האונס מחמת הפשיעה כלל ואין תחבולה לינצל מן האונס ומבואר בארוכה בהלכות פ' המפקיד וגם כן כתב שם בנימוקי יוסף ואע"ג דקי"ל תחלתו בפשיע' וסופו באונס חייב הני מילי היכא דאפשר שהאונס בא מחמת פשיעה כי ההיא דצריפא דאורבני אבל הכא דודאי לא בא מחמת הפשיע' דמלאך המות מה לי הכא מה לי התם פטור דאי אפשר להצילה מן המיתה בשום צד והכא בנדון זה היה נראה כי אונס זה של השוללים לא היה בא מחמת הפשיעה דהא אפי' לא היה מוסר' לאח' והיה בא הוא בעצמו לא היה יכול להציל וא"כ אין האונס בא מחמת הפשיעה כי הא דאמרי' מלאך המות קטלה מה לי הכא מה לי התם וכי דייקינן בה שפיר חזינן דלא דמי להא דמלאך המות דהא הכא אי לא מסרה לאח' ולא שלחה לא איתניסה ואע"ג דמ"מ היה צריך לשולחה לבעליה אם לא היה שולחה בספינה זאת והיה מביאה עמו היתה נצולת שהרי בא הוא עם שאר נכסיו בשלוה ואפשר נמי דאם היה הוא עצמו בא בספינה זו אפשר שהיה יכול להציל כי כפי הנשמע לא שבו כל הספינה אלא היהודים ונכסיהם ויש ביד הערלים בעלי הספינה להחביא אי זה יהודי בספינה ולכתוב נכסיהם על שמם ולא על שם היהודי להצילם וכיון שיש אי זה צד שהיה יכול להציל אם היה שם על יד שוחד הוי כיכול להציל ולא הוי כמלאך המות דאמרי' מה לי הכא מה לי התם שאינו יכול להציל כלל שהרב בעל מגיד משנה כתב ואין תחבול' לינצל מן האונס ובנמקי יוסף גם כן כתב דאי אפשר להצילה מן המיתה משום צד כמו שהבאתי למעלה דמשמע דאם יש שום תחבול' או שום צד להציל הוי האונס מחמת הפשיע' ופשיטא דלא הוה. הכא כמו מלאך המות קטלא מה לי הכא מה לי התם דהא אפשר במציאות הצלה אפי' הוי במידי דלא שכיח טפי והרמב"ם ז"ל כתב ואם אין הדבר ידוע אם יכול להציל או לאו חייב לשלם:
וכל שכן שאם לא היה שולחה והיה מביאה עמו שלא היה אירע לה אונס זה וא"כ הוי תחלתו בפשיעה וסופו באונס דחייב:
ועוד אני אומר דאפי' היה מוסרה ומפקידה ביד ישראל הבא בספינה היה חייב משום דהוה הוא שומר שכר שהיה נוטל חלק בריוח וכל השותפין הם שומרי שכר זה לזה ומסר' לשומר חנם דגרועיה גרעה לשמירתו דשכר ספינה היא שכר הולכה דלא פרע יותר בסחורה זה ממה שפיר' מי שבא הוא עצמו עם סחורתו וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ"א מהלכות שכירות על שומר שהפקיד ביד שומר אחר שהיו רגילים הבעלים להפקיד אצלו והוא שלא ימעט שמירתו וכו' כגון שהיה מופקד אצלו בשכר והפקידו הוא אצל הב' בחנם כו' הואיל ומיעט שמירתו פושע הוא ומשלם וכתב בעל מגיד משנה המפקיד גלה דעתו שהוא חפץ בשמירה מעולה וזה פחתה דאין לך פשיעה גדולה מזו וגם שתמהו עליו רוב הפוסקי' כמו שכתב במשרי' נתיב ל' היינו כשהיו בעלים רגילים להפקיד אצל הב' אבל כשלא היו רגילים והשומר הא' בשכר מסרו לו בחנם לכ"ע חיי' דהוי פושע אפי' בדיעבד דכשמסרו לשומ' כמוהו הוא דאמרי' דאם עבר ומסר אם יש עדים ששמרה השומר הב' כדרך השומרים ונאנס פטור אבל אם מסר לשומר חנם דגרע לשמירה ולא היה רגיל בעל הפקדון למסור לו פשיטא דלכ"ע הוי פושע ואפי' יש עדים על השמירה והאונס ומה שכתב בח"מ סי' ש"ה ומיהו אם יש לב' ראיה במה שיפטר בו הא' פטור כיצד וכו' קאי נמי אכשהבעלים רגילים ואפ"ת דבשכר הספינ' הוי כש"ש והוי כשומר שמסר לשומר כמוהו ולא גרע נר' מלשון הרמב"ם ז"ל שם דהא דמפטר כשיש עדים לאו לאונס בלחוד אלא בעינן עדים למשמר כראוי כדרך השומרים שלא פשע ושנאנס ובלאו הכי אפי' איכא עדים שנאנס וליכא עידי שמיר' כראוי עדיין יש שבוע' על השומר הב' שלא פשע ויכו' בע"ה לומ' לו אתה מהימנ' לי כו' וכ"כ ג"כ במשרי' שנר' מדברי רב אלפס ז"ל ובפ"ק דב"ק כתב כנמקי יוסף שפי' הרמ"ה ז"ל בשם רב אחא משבח' בשאלתות אנת מהמנ' לי בשבוע' מינך בעינא ואיהו לא מצי משתב' ומתוך שאינו יכול לישבע משלם וקיימא לן כרבא ובבא מציעא פ' המפקיד נקט טעמא דאין רצוני שיהא פקדוני ביד אחר ולהך טעמא הוא פשוט דאפי' איכא סהדי דנאנס' חייב וכן כתב הרא"ש ז"ל עכ"ל והרא"ש ז"ל פ' המפקי' כ' ג"כ דמתוך דברי רב אלפס שכתב דהיכא דאיכא עדי דנטר' שומר בתרא כי אורחיה ונאנסה משמע דלא מסתייה אי איכא עדים שנאנסה אלא צריך דנטריה כי אורחיה ולא פשע בה ולא שלח בה יד כו' דמשמע שלא נשאר' שום שבועה על השומר הא' וכו' ולפי זה אפי' היה שומר ישראל ובשכר כמוהו היה חייב אפילו יש עדים שנאנסו אם אין עדים ששמרה כראוי ולא פשע בה. אחר זה מצאתי במרדכי פ' המפקיד מעשה כיוצא בזה ראובן שנתן לשמעון חפץ לקושרו בחבילתו וקשרו ושם אותו בספינה ולא נכנס בה וטען שפשע בו ושמעון משיב זו שעשיתי בשלי עשיתי בשלך וכו' וקפצו ליסטים וכו' דין זה פסוק מהא דרב' הלכתא שומר שמסר לשומר חייב ואפילו ש"ח לשומר שכר כי הכא דמסרה לספן דהוי שומר שכר דאפי' היה יהודי היה יכול ראובן לטעון לו את מהימנת לי וכ"ש גוי דלא מהימן לי אבל אם ראו עדים שלקחו הליסטים החפץ מן הספינה דלא בעי שבועה אז פטור שמעון וכו' ואומדין אותו אם היה שם אם היה יכול להציל וכו' ואם הניח שם שמעון אחד מבני ביתו בספינה לא הוי שומר שמסר לשומר דכל המפקיד על דעת בני ביתו מפקיד וכו' ואפילו הניח שכירו או שותפו שדרך בני אדם להניח שלהם בידם פטור אלא שישבע השומר וכו' ואם ראובן היה רגיל להניח אצל הספן אין שמעון חייב וכו' אם טבעה ספינתו ואין עדים שנאבד ממנו חפץ ראובן חייב שמעון לשלם משום שומר שמסר וכו' ואם יש עדים שנאבד אומדי' אם היה יכול להציל אלו היה שם וכו' עכ"ל ובנדון זה ליכא עדים שלקחו הקושטרייוש סחורתו של ראובן ואלו היה שם יש ספק אם היה יכול להציל כמו שכתבנו למעלה ואפי' מסרו לשומר ישראל ובשכר צריך עדי' שלקחו הקושארייו' סחורתו כי אולי לא לקחוה כי לא הכירו שהיתה של יהודי ולדעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל והרמ"ה ואחרים צריך גם כן עדות שלא פשע ושלא שלח בה יד מה שאין כאן עדות בשום דבר מאלו ולהכי חייב שמעון לפרוע לראובן סחורתו כדפירש':
נאם המבי"ט: