מביט חלק א· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
סימן קיח
שאלה קיח ראובן מכר סחורה לשמעון והיה לוי סורסור ביניהם אמר ראובן ללוי תרצה להיות ערב בעד שמעון והשיב לוי אני נשבעתי שלא לצאת ערב בעד שום אדם כלל בעולם אמנם לא יפסדו מעותיך ואמר בלשון ישמעאל בינום אוזירמי יבאנא גיטמיש ועשו ראובן ושמעון סחורותם וכתבו שטר על החוב ונכתבו שם ערבים אחרים אמנם לוי (לא) נכתב בשטר לערב יורנו רבינו הדין אם לוי הוא ערב אם לאו:
תשובה בפ' גט פשוט מייתי לישני טובא דערבות ודקבלנות ופסקו רבואתא ז"ל כרב' דקאמר כולן לשון ערבות הן בר מתן לו ואני נותן וכתבו המפרשים ז"ל וכ"ש תן לו ואני קבלן אבל כולהו הני תמני' לישני אחריני דמדכרינן התם כולן לשון ערבות הן ולרי"ף ז"ל אפי' תן לו ואני קבלן הוי ערב וליכ' קבלנות אלא בתן לו ואני אתן וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל פ' כ"ה מהל' מלוה ולוה ומשמע דבבציר מחד מהני לישני לא הוי ערב משום דמכל חד מינייהו משמע תרתי מילין חדא דלימ' ליה שילוה תניינ' דילהוי הוא חייב לפרוע לו ואם אמר הלוהו לחוד לא משתעבד ליה בהכי מידי וכן אי קאמר אני ערב לחוד לא משתעבד דהכי קאמר ליה אחר שתלוה לו אני ערב והוה ליה ערב שלאחר מתן מעות דלא משתעבד אלא בקנין שלא על אמונתו הלוהו והכא נמי שלא אמר הלוהו לא על אמונתו הלוהו וכדתנן במתני' שלהי בתר' אלא איזהו ערב שהוא חייב הלוהו ואני נותן לך חייב שכן על אמונתו הלוהו דמשמע דמשום דקא' הלוהו אמרי' דעל אמונתו הלוהו דמעיקר' תנן הנח ואני נותן לך פטור שלא על אמונתו הלוהו והשת' דקאמר הלוהו אמרינן דעל אמונתו הלוהו שאמר לו הלוהו ואני ערב וה"ה נמי אי קאמר ליה מלו' אם אלונו תהיה ערב ואמר הן דהוה ליה כמי שאמר הלוהו ואני ערב והשת' בנדון זה נר' דליכ' ערבות כלל דמה שאמר לא יפסדו מעותך פטומי מילי בעלמ' הוא שהוא חושב שלח יפסיד מעותיו שהלוה יפרע לו ולא על אמונתו הלוהו ומה שאמר בלשון ישמעאל בינום או זורימי יבאנא גיטמיש שהוא כאומר עלי שלא יפסדו גם בזה ליכא שעבוד כלל שמה שאמר עלי הוא שמבטיחו שלא יפסדו כמו שאמר לו קודם לא יפסדו מעותיך והוה ליה נמי פטומי מילי שלא יירא כי לא יפסיד מעותיו מפני שהי' סרסור והיה לו איזה ריוח אם ימכור ראובן הסחור' לשמעון היה סומך לבו שהיה שמעון אדם בטוח ולא יפסיד את מעותיו לא שהוא נכנס ערב בזה כי אין בלשון זה לשון ערבות שאין בכלל לשון זה לשון הלוהו שיאמר שעל אמונתו הלוהו ולא אני ערב כי מה שאמר עלי הוא כמי שאומר על נפשי שאני חושב שלא תפסיד מעותיך וגם בלשון תוגר היה יכול לשעבד עצמו בערבות שיאמר לו וי"ר בי"ן בואי"ן אולירו"ם או בין כפיל אבל לשון בינום אוזירמי אין משמעותו כי אם עלי ואינו ערבות אלא כמו קיום לדבריו שאמר שלא יפסדו מעותיו דאפי' אמר א' לחברו הלוהו עלי נר' דלא משתעבד שאפשר שכוונתו היתה הלוהו ועלי שלא תפסיד שהוא יפרע לך או עלי לטרוח בעדך ולגבו' החוב ממנו בשבילך או עלי להביאנו לך שלא יברח שכיון שהערב הוא מחיי' עצמו במה שאינו חייב צריך שיהיה ידוע ומבואר לשון הערבות שהוא מתחייב לשלם כמו הלשונות שנאמרו בגמ' וכשאפ' לפרש דבריו באופן אחר אין זה חיוב ואם הלוהו עלי אינו חייב כ"ש כשלא אמר הלוהו אלא שאמר עלי שלא תפסיד שאינו חייב שאין כאן לשון שיורה עליו שעל פיו ועל אמונתו הלוהו ולא חיוב שמתחייב הוא לו כמו שבארתי נאם המבי"ט: