אור ברסלב
מביט חלק א סימן פז

מביט חלק א· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]

סימן פז

סימן פו

ראובן מת ולא הניח יורש ודאי כי אם נערה א' בת אחיו ועשה לשמעון אפוטרופוס ואח"כ מתה הנער' ובאים לוי ויהוד' או לאה להוציא מיד האפוטרופו' באו' שהם קרובי הנפטר ושמעון טוען הביאו ראיה שאתם הקודמים בירושה שמא היום או למחר יבואו מארץ מולדתו של ראובן איזה יורש קודם לכם ויוציא מידי ילמדנו רבי' אם לוי ויהוד' חייבים להביא ראיה שאין יורש אחר קודם להם. תשובה אם לוי ויהודה הוחזקו ע"פ עדים שהם קרובי ראובן מצד האב שהם ראוים לירש הרי הם מוציאים הנכסים מיד מי שהם וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ד עדים שהעידו שזה מוחזק לנו שהוא בנו של פלו' או אחיו אע"פ שאינם עדי ייחוס כו' הרי אלו יורשים ע"כ וכן אם העידו עדים שאמר זה קרובי אע"פ שאינו מוחזק נאמן וכמו שכת' ג"כ הרמב"ם ז"ל בראש פ' האומר זה בני כו' או שאר היורשים כו' נאמן ע"כ, ואין יכול שמעון האפוטרופוס לומר שיביאו ראיה שאין יורש אחר בעול' קודם לה' דכיון שלא נודע שיש לו לראובן קרובים אחרים הרי אלו יורשים בחזק' זו שהם קרובים וכמו שכתב הרא"ש ז"ל בכלל פ"ה ולכן אם לוי ויהוד' הם קרובי' בעדו' ברו' מאמת' יחוסן לא נחוש לקרובי' אחרי' כיון שלא נודע שיש קרובים מהם אמנם הריב"ש ז"ל בסי' מ"ו כתב אין ספק שצריך שיהיה מוחזק בעיר שזה הקרוב הקודם בירושה שהרי איפשר שיהיה קרוב אחר לירש קודם זה כו' ונראה שאינו חולק על מה שכתב הרא"ש ז"ל שהרי אם לא נודע שיש קרוב אחר ממנו הרי הוא מוחזק שהוא קרוב קוד' לירושה ומה שכתב הרב ז"ל שאיפשר שיהי' קרוב אחר לירש קודם זה הוא בנדון ששאלו ממנו כי לא היו באים לירש כי אם מכח שהי' כינויים בכינוי המשפח' של מוריש ואיפשר שיהיה קרוב אחר אע"פ שאינו מאותו כינוי של אותה משפח' כמו שכתב שם אבל היכא שהוא קרוב ודאי ולא נודע כאן שיש לו קרוב ממנו לא יחלו' על מה שכתב הרא"ש ז"ל וכן נרא' מן התשוב' שאח' זו שהשיב בענין זה שכתב כי באותו נדון שהקורבה רחוקה אין זה יורש ודאי עד שיביא ראיה כי הוא הקרוב מכל אדם וא"כ בנדון שלנו אם הקורבה של לוי ויהודה עם ראובן או עם בת אחיו היא יותר מבני בני שני אחים שהם קרובים לו שלישי בראשון או בשני או איפכא אין צריכין להביא ראיה שהם הקודמים כיון שלא נודע יורש אחר כי בני בני שני אחים שכתב עליהם הריב"ש שהקרובה רחוק' ושיביאו ראיה כי הם הקודמים היא קורבת שלישי בשלישי וכשהם קרובים יותר מזה יודה שאין צריכים להביא ראיה שהם קודמים שהרי באח לכ"ע אין צריך להביא ראיה שאין לו בנים לאחיו המוריש כל שלא נודע והוא הדין לכל מי שנודע שהוא קרוב אפילו אינו אח ולא נודע קרוב הימנו שלא יצטרך לראיה שהרי הרא"ש ז"ל לא חילק בקרוב אם הקורבה קרובה או רחוקה וכל שלא נודע קרוב יותר אפילו בקורבה רחוקה הוא יורש ולא יחלו' עליו הריב"ש כי אם בקורבה רחוקה כעין אותה ששאלו ממנו שהיה שלישי בשלישי ולגבי בת אחיו נפתלי שלישי בד' והריב"ש ז"ל רגיל להביא ראיה מדברי הרא"ש ז"ל ומתשובותיו ואיפשר שלא ראה אותה ואם היה רואה אותה לא היה חולק עליה ולכן דווקא בנדון שלו הוא שהצריך ראיה שהוא הקודם אבל בקורבה יותר מזו לא יצטרך להביא ראיה כדאמר' וכן בתשובה הראשונה דוקא כשלא נודע קורב' בעדות כי אם שהיו מכינוי א' הוא שצריך להביא ראיה שהוא הקודם אבל כל שנתברר שיש קורב' ודאי' לא יצטרך להביא ראיה שהוא הקודם ובנדון זה אם נתברר' קורבה לוי ויהודה בעדות הרי אינו דומה לתשובה הא' שכתב שצריך להביא ראיה שהוא הקודם ואם הקורבה שנתבררה הוא יותר משלישי בשלישי אינו דומה לתשובה השנית שכתב שצריך להביא ראיה ויודה הריב"ש ז"ל בנדון שלנו שאין צריך להביא ראיה שהוא הקודם וכדאמר' ומה שחלק הריב"ש ז"ל במשנה האומר זה בני כו' ובדברי הרמב"ם ז"ל ג"כ שכתב האומר זה בני וכו' או שאר היורשים וכו' ונאמן שאיפשר שלא נאמר זה אלא כשהיה זה שאמר עליו שהיה אחיו ראוי ליורשו שלא היו לו בנים אבל האומר על אדם א' שהוא קרובו בעת שיש לו יורשים קודמים לא אמרינן דמילי דכדי נינהו דלא סליק אדעת' שימותו בניו בחייו כו' ויבא זה לירש נר' שאי איפשר לומר כן שהרי אמרו שם בגמ' עלה דמתני' זה בני נאמן למאי הלכתא ליורשו כו' ליורשו פשיטא ופירשו ז"ל פשיטא דמגו דאי בעי יהיב ליה במתנ' כי אמר נמי בני הוא וירשני נאמן ע"כ וכיון דמשום מגו הוא דנאמן אם אמר ג"כ על מי שאינו ראוי לירשו עתה שהוא קרובו נאמן ליורשו כשמתו בניו אח"כ דמגו דאי הוה בעי הוה יהיב ליה מתנה מעכשיו ועדיף האי מגו דהשתא ה"מ למיהב ליה ואכתי אינו ראוי ליורשו מהכא דראוי לירשו נאמן במגו דהשתא הוא ראוי לירשו והשתא הוה מצי למיהב מתנה וכן נר' ג"כ מסוף לשון הרמב"ם ז"ל שכתב אע"פ שהודה באנשים ועוד נר' לי כי אפי' למה שכתב הריב"ש ז"ל היינו כשלא היה שום עדים ושום חזקה לזה שאמר עליו שהוא קרובו כי אם ממה שאמר נפתלי בני בני אחים אנחנו אבל אם מלבד מה שאמר שהוא קרובו נתנהג עמו באיזה דבר של קורבה הרי הוא כמוחזק שהוא קרובו ובנ"ד העידו העדים ששמעו מפיו שהיתה היורשת בת אחיו ושהוא השיאה לבעל שהיא נשואה עתה עמו והרי זה כמו הוחזק שהרי פירשו המפרשים ז"ל דמאי דאמרינן הוחזק היינו בקול בעלמא והרי יצא קול שלאה היתה בת אחיו על ידי מה שהשיא' הוא ואמר שהיתה בת אחיו ובזה יודה הריב"ש ז"ל דאע"ג דהשתא כשאמר שהיתה בת אחיו לא היתה ראוי לירש דכיון שיש דיבור ומעשה המחזי' את דיבורו לא אמרי' דמילי דכדי נינהו וא"כ יורש זה מוצא מיד שמעון האפוטרופוס ועדיין אנו צריכים להודיע מה שקשה על דין זה ממה שכתב הרשב"ם ז"ל עלה הא דפרכי' נאמן לירשו פשיטא במגו כדאמרן דאי אתא לאשמועינן משום נכסים הבאים לאחר מכאן דאע"ג דאין יכול להקנותו נאמן הא לאו מלתא היא דודאי אינו נאמן דהא ליכא למימר מגו כו' וא"כ כ"ש בנדון זה שיעקב הוא שאמר על לאה שהיתה בת אחיו ואח"כ מת הוא ואח"כ מת בנו ראובן ואח"כ מתה בתו היתומה ונמצאת שבאה לאה עתה לירש נכסי ראובן אבי היתומה מכח מה שאמר יעקב אביו שזאת היתה בת אחיו ואז עדיין לא היו בעולם הנכסים שהוריש ראובן לבתו ואפי' היו בעולם ביד ראובן בנו לא היו ברשות יעקב ליתנ' ללאה שאמר עלה שהיתה בת אחיו ולא היה נאמן דהא ליכא מגו שלא היה בידו ליתן לה נכסי בנו ולתירוץ דבר זה אומר כי מה שכתב רשב"ם ז"ל הבאים לאחר מכאן אינו נאמן דליכא מגו היינו שבאו אחר מיתת אביו מחמת אביו דכיון שלא היו בידו קודם שמת ולא היה יכול ליתנם לזה שאמר עליו שהי' בנו לא יירש עמהם אלא הם יירשו' אבל אם אחר שאמר הוא על זה בני הוא באו לו נכסים אח"כ שהרויח אות' או נפלו לו בירושה ואח"כ מת פשיטא שבן זה שאמר עליו בני הוא יירש חלקו עם אחיו בכל אשר ימצא לו שהרי הוא עומד בדיבורו שאמר קודם בני הוא זה והיה יכול בשעת מיתתו לתת לו במתכה כל מה שהוא מוריש לו עתה בכלל אחיו ויות' וכן אפילו באו הנכסים אחר מיתת אביו דאמרי' דאינו נאמן היינו כשיש לו בנים אחרים ודאי שהם דוחים אותו לו' שאינו אחיהם שלא הועיל דיבור אביהם אלא למה שהיה בידו כדאמר' ולא למה שבא אחר מותו אבל אם אין לו בנים ולא יורש ידוע בלתי זה שאמר עליו שהוא בנו או קרובו פשיטא דיורש אפי' מה שבא אחר מיתה דליכא מגו דאין מי שידחה אותו וא"כ בנדון זה כיון שלאה זו היא יורשת את נכסי יעקב כשלא היו לו בנים בשביל מה שאמר הוא עלי' שהיתה בת אחיו כמו כן תירש נכסי בנו או בת בנו שהי' היתומים הנז' כיון שאין להם יורש אחר ידוע אלא זה שהוחזק יורש וקרו' להם על פי אביהם ואפי' לדעת רשב"ם ז"ל כדפי' כ"ש כי הר"מ ז"ל כתב על זה פליאה גדולה היא לומר כן וכמו שהביא הרא"ש ז"ל בפסקיו ופי' הוא לירשו פשיטא מכח מתני' בפ' האומר כו' כדמייתי הרא"ש ז"ל שם וכן בח"מ סי' רע"ט כתב דנאמן בין בנכסים שיש לו עתה בין בנכסים שנפלו לו כשהוא גוס' ואפילו נשתתק ורמז כו' ורשב"ם פי' שאינו נאמן אלא להורישו נכסים שה' עתה בידו אבל לא שיבואו אח"כ וא"א ז"ל כתב כסברא ראשונ' שרשב"ם ז"ל לבד הוא שאמר סברא זו דמשום מגו הוא אבל כ"ע סברי דאפילו בנכסים שבאו אח"כ ומה שכתב בין בנכסים שנפלו כשהוא גוסס ה"ה אפי' נפלו אח"כ ולא נקט כשהוא גוסס אלא משום דאז הוא דח' על זה שהוא בנו או קרובו וכן כתב בסוף מישרים בשם רמ"ה ז"ל וכתב בשם רבו הר' אברה' ן' ישמעאל שאם לא היה דר בכאן ובא ממדינת הים ואמר עליו בני הוא נאמן לגמרי וא"כ לאה זו היא יורשת נכסי היתומים אין צריך לו' אם באו לה מכח יעקב אבי אביה שאמר עלי' שהיתה בת אחיו אלא אפילו מה שירשה היתומה מהנכסים שהרויח אביה ולא היו מעולם ברשות יעקב כיון שלא נודע יורש אחר ואין מי שידחה אותה כמו שכתבתי נאם הצעיר משה מטראני יצ"ו:

תוכן העניינים

מביט חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה