אור ברסלב
מביט חלק א סימן עג

מביט חלק א· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]

סימן עג

סימן עב

על מה שכתבתי שהסבלונו' שהן בעין אין האלמנה צריכ' שבוע עליה' כמו ייחד לה מטלטלין דאמ' ריש אעפ"י והלכת' בלא שבוע' השיב לי החכ' ה"ר אברה' שלם יצ"ו דהיינו כשאות' הסבלונות כתובים בכתובה כמו שכתב הרמב"ם ז"ל פי"ו וכן אם כתב לה מטלטלי' הן עצמן קיימין נוטלת אות' בלא שבוע' כו' אבל הני סבלונו' אינ' אלא לכבוד לתפאר' ואני אומ' דהאי כתב אינו אלא לשלא תצטרך להבי' ראיה אם יכחיש הוא ויאמ' דלא יחדם והרי כל המפרשי' שלא כתבו אלא ייחד סתם ובהכי סגי ועו' דהני מטלטלין דיח' ל' אינ' מטלטלי' שה' תחת יד' והוא משתמש' בהם אלא שיחדם לאחריי' כתובת' ולכך בעי' כתב לדעט הרב ז"ל אבל בסבלונו' שנתן לה והיא משתמש בהן לא בעי' כתיבה כלל דהא זכתה בהן והן תחת ידה ואיך יתפי' לה צררי תחתיהן והרי לדעת רש"י ז"ל אפילו נאבדו אותן המטלטלין שיחד לה ואינה בעין כלל לא חיישי' לצררי דכיון דאבוד הני לא אתפשה אחריני וכל נכסיו אחראין לכתובת' ונפרע' מן הקרקעו' בלא שבועה ואפי' לדעת הרי"ף והר"מ ז"ל שכתבו דבעי' אחרי' תחתיה כדמשמע לישנא דליתניהו בעיניהו דמשמע דאיתנהו מיהת אבל לא בעיניהו כ"ש הסבלונות שהם עצמם בעין דלא בעי שבועה והרמב"ם ז"ל עצמו בסוף הלכות מכיר' כת' בעל שמכ' מטלטלין של נצ"ב או מטלטלין שנתן לה משלו אעפ"י שאינו רשאי אם עבר ומכר או נתן קנו הלקוחו' ע"כ משמע דבמה שנתן לה אינו צריך כתיבה ונראה לי דהני סבלונו' עדיפי מהמטלטלין שיח' לה דאין לה בהם אלא אחריו' כתובת' והני סבלונו' היא משתמש' בהן והוו כשלה דהא בענין אי חיישי' לסבלונו' משמע דהם מתנ' אי חיישי' להו כקידושין א"כ הוו כמעו' קידושי' דאיפסק' הלכתא דהוו מתנה ואפי' לא חיישי' להו לסבלונו' כמו אתרא דמסבלי והדר מקדשי נהי דתימא כיון דלא הוו קידושין לא הוו מתנה אבל עדיפי טפי מהני מטלטלין דיחד לה כיון שהיא משתמש' ומתקשט' בהן בכל יום ופשיט' דאינו יכול למוכר' דאע"ג דהני סבלונות אינם תנאי קודם הנישואין כאותה שכתב הרשב"א ז"ל שאינו יכול למוכ' מפני שהתנ' עליה' וגם אינם דבר קצוב כמו שכתב הרמב"ם ז"ל ויש מקומו' שנהגו שיתן האיש מעוי לפי הנדוני' דבר קצוב שתתקשט בו הכלה וכו' אפ"ה כיון שהוא מנהג קבוע במקו' זה לחתן שיתן סבלונו' לכל' הן רב הן מע' לפי נדונית' פשיט' דמ' שנתן כב' ונתרצי' בם הכל' דאינו יכול למוכר' דמה שהו' מנהג קבוע הוי כהתכ ממש ומה שנתן בלי קצב' הוי אח"כ כדב' קצו' דהדב' ידוע דהסבלונו' אלו הם לפי הנדוני' אם הנדוני' היא מאה פרחי' במשל שול' הסבלונו' שוה עשר' או חמש' עשר ואם שדכו סתם יכולה היא לעכב שלא תנשא עד שיתן לה סבלונו' כפי נדונית' לפי ראות ב"ד מה שיראה לב"ד הוי דבר קצוב וא"כ נראה ודאי דאין הבעל יכול למכור מה שנתן לכלתו בתורת סבלונות כדאמ' ואף הא דמשמע מתשובת הרשב"א ז"ל דוק' התנ' היינו כשהתנה שיעשה לה קודם הנישואין ולא עשאם אלא אח' כך דמצי למימר דמחלה כשנשאת ואפ"ה השיב הרשב"א ז"ל דכיון דבתנאי זה נשאת כיון שעשאן לה אחר כך זכתה אבל עשאן קודם הנישואין כמנהג פשיטא דאינו יכול למוכרם כדאמ' והריב"ש ז"ל תשובת קט"ו ספר ב' הוצרך להביא ראיה לדעת הרמב"ם ז"ל פ"י מהלכות זכיה דסבלונות שאינם של מאכל אינם מתנ' מדקאמר אינם אלא דרך נוי ולא אמר שלא שלחם אלא ע"מ לכונסה משמע דאפילו כנסה לא נתקיימה המתנה גמורה וכו' ומעולם לא פקפק אדם בדבר זה לומר שלא יהיו שמין תכשיטי כסף וזהב אפילו בגרושה וכו' משמע דאף על גב דאינם מתנה גמורה אפ"ה הוו כשלה כמו נכסי צ"ב דהם בידם וברשותה ואין יכול למוכר' כדאמר' מה שהביא מהר"י קולון ז"ל שורש י"א תשובת הרי"ף ז"ל שהביא ה"ר מנחם מרקנטי ז"ל כי כלי זהב ובדולח אדם מקנה אות' על דעת שתתקשט בהם אשתו ואם הוצרך יתפרנס מהם וכו' הרי סיים אותה תשובה ואמ' אלא א"כ התנו עמו בשעת הקידושין וכו' דמשמע דאם התנו עמו בשעת הקידושין שיתנם אין ב"ח גובה מהם ואין יכול למוכר' והיכ' דהמנהג קבוע שיתנו סבלונו' קודם הנישואין הוה ליה כאלו התנה כדפי' לעיל וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ' כ"ג על מנהגו' אלו דהנוש' סתם כותב ונותן כמנהג המדינ' ואפילו כשלא היה תנאי ומנהג בדבר אלא שקנאם מדעתו אחר הנישואין דכתב באותה תשובה דיכל למוכר' להתפרנס מהם היינו שיהיו כעין נ"מ שינתנו המעות לריוח ויאכל הריוח ולא שיתפרנס מהקרן וכמו שכתב מהר"י קולון ז"ל ואם כן נראה דאפילו באותן המעות לא היתה צריכה שבועה אם נתאלמנ' כיון שאין לבעל בו כי אם ריוח כנ"מ שלה כ"ש אם היו התכשיטין ממש בעין וכ"ש אם הם תכשיטין של סבלונות שהם כתנאי כיון שהוא מנהג קבוע דאינו יכול למוכרם דפשיטא דלא בעי' שבועה עליהם ועל מה שכתבתי גם כן שכל מה שנתן לה אביה ואמה והוא בעין שחייב לחזור לה השיב לי החכם הנז' דאינו כך דמעיקר' כיון שלא נכתבו בכתובה אדעתא שלא לתובעם עוד נתנום ולכך לא יחזירו לה אפילו הם בעין אמרתי לו דלא גרעי הני מתנות מנכסי מלוג דהם שלה וגובה אותם לבד הכתובה ומצאתי כן בתשובות הריב"ש ז"ל ספר ב' באותה תשובה דלעיל דכתב וזה קיצור לשונו אמנם אם נתנו לה אחרים תכשיטי' או מעות בשעת נישואין כמו שנהגו הקרובים בודאי הם שלה דהא למתנה גמורה נתכוונו דקי"ל קנתה והבעל אוכל פירות וא"כ אין שמין לה ואפילו באלמנה ע"כ וכ"ש מה שנתנו לה אביה ואמה. והר"ד ז"ל בפי' תקוני הכתובה שתקנו באלגזאיר כתב ולענין התכשיטין שנתנו לה קרובותיה בעת הנישואין או אח"כ והן בעין יחזירם הבעל ליורש' וכן כתוב למעלה בגרושה וכתב שכן נראה מדברי הרי"ף ז"ל בענין מורדת ושכן כתב הרמב"ם ז"ל בסוף פ' אעפ"י בשם רבי' יהוסף ן' מאגש ז"ל ובשם רבי' הא"י ורי"ף ז"ל וכן כתב הר"ש בנו בתשובה:

תוכן העניינים

מביט חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה