מביט חלק א· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]
סימן סה
שאלה סה ראובן נשא רחל והתנה עמה שאם ימות בלא זרע שיהיה ברשות' ליטול חצי כל הנכסים שימצאו לו או סך ידוע ממה שהביאה לו בנדוניתה עוד התנה עמה שאם ימות בלא זרע שיגרש אותה קודם מיתתו בהיותו שכיב מרע כדי שלא תזקק לחליצת אחיו וב' התנאים הנ' הם כתובים בכתובה הראשון בתנאי הכתובה והשני לאח' חתום העדים החתומי' בתנאים כתבו התנאי ביום הנז' למעלה וחתמוהו ב' מאותם העדים החתומי' בתנאים שלמעלה ועתה מת ראובן ונתן גט לאשתו מעכשיו אם מתי כמו שנתחיי' בתנאי הכתובה עוד שבזמן שהיו או' לו שיתן גט הזכירו הכתובה ואמ' הוא שלא תקח אלא הידו' מהכתוב' והשיבו בעדה כי היה כתוב בכתובה שיהיה לבחירתה ואחר כך נכת' הגט וניתן בלי שום תנאי יורנו רבי' אם תגבה האשה כפי התנאי הראשון חצי הנכסי' או סך הנדוניא כמו שכתוב בכתובה או תגבה כתובתה משלם כיון שהיא גרושה כבר ואינה זקוקה ליבם תשובה נמצא בתשובת הרא"ש ז"ל שנשאל לו על כיוצא בזה שראובן גרש אשתו סמוך למיתתו ותובעה כתובתה ומתנתה שאומרת גרושה אנכי ותקנת חלוקת הנכסים אינה מדברת אלא באלמנה והיורשים אומרים שלא נתן לה הגט ע"מ שתגבה כתובתה אלא כדי שלא תזקק ליבם ויש לה דין אלמנה ויחלקו עמה הנכסים והשיב שאין בדברי היורשין כלום דכיון שנתן לה גט מאי זה טעם שיהיה מ"מ הרי היא מגורשת וזכתה בכתובתה כי לא הטיל התנאי בגט על מנת שלא תגבה כתובתה ואין כאן אומדנא שיהיה לרעתה או לטובתה וכו' ע"כ ועם כל זה נראה שיש לחלק בנדון שלפנינו והיה לה דין אלמנה לכתוב' מב' טעמים הראשון שמה שהשיב הרא"ש ז"ל נר' שהוא על מי שגרש אשתו סמוך למיתה גירושין גמורין בלי תנאי מעכשיו אם מתי שהרי היא מגורשת וזכתה בכתובתה אבל בנדון זה שנתן לה גט מעכשיו אם מתי וכשמת חל הגט למפרע משעת נתינה נראה דלענין תנאי הכתובה הוי' כאלמנה דאע"ג דכשמת נשארה מגורשת למפרע מחיים אפ"ה מיתה הוא שעושה הגירושין דאם לא מת אינו גט ולפי גרסת הרא"ש ז"ל בגמ' הבא עליה בין נתינה למיתה הוי באשם תלוי אפילו מת אחר כך וחייב במזונותיה באותן הימים וכדאיתא התם פ' מי שאחזו ואינה יכולה לגבות כתובתה עד אחר מיתה ולהכי נראה דגובה כתובתה כאלמנה כפי התנאי הכתוב בכתובה ולא תימא דגט שכיב מרע סתם הוי בתנאי אם מתי דהא אמרי' בפר' איזהו נשך ההוא שכיב מרע דכתב גט לדביתהו איתנ' אמר ליה דביתהו אמאי קא מיתנח' אם קיימת דידך אנא וכו' ש"מ דהוה בלא תנאי אם מתי וקרי ליה גט ש"מ והרא"ש ז"ל לא כתב אלא שגרשה סמוך למיתתו השני כי מה שנשאל להרא"ש ז"ל היה על מי שגרש אשתו סמוך למיתה משום שלא תזקק ליבם שאז אמרו לו שיגרשנה וגרשה אבל בנדון שלנו שכתוב תנאי הגירושין בכתובה עצמה וגם כן תנאי פרעון הכתובה בכתובה עצמה נראה דבר פשוט שתנאי הגירושין לא בא לסלק ולבטל התנאי הראשון שאם יפטר הוא שתגבה סך ידוע מהכתובה או חצי הנכסים כי גם שיש מקום שיתקיי' אותו התנאי כשלא נתן הגט מצד שלא נמצא עמה במדינה בשעת מיתה או כיוצ' בזה או שמת אחיו ח"ו אפ"ה כיון שנכתבו השני תנאים נראה שצריך שיתקיימו שניה' בכל אופן שיהיה ולא נאמר על התנאי הראשון איהו דחיק ואוקי אנפשיה בשלא היה עמה בשעת מיתה לשיתן לה גט אלא בכל אופן שימו' בין יתן גט כמו שכתו' בכתובה בין לא יתן יהיה בבחירתה מה שכתו' בכתובה ותוכל לגבות כתובתה כולה אם חצי הנכסים לא יעלו כפי הסך כתובתה באומרה מגורשת אני וגם אם חצי הנכסים הם יותר מסך כל כתובתה לא יוכל היורש לומר מגורשת את ולא אתן ליך אלא כתובתיך לבד שכיון ששני התנאי' כתובי' בכתובה כמו שכתבתי הם קיימים בבת אחד ולא נאמר כשיתקיים זה לא יתקיים זה וכשיתקיים זה לא יתקיים זה כיון ששניהם נכתבו ביום אחד גם בכל אחד בפני עצמו וסוף סוף כלם חתומים ביום אחד והעדים חתומים על זה חתומים על זה ואין אומדנ' גדולה מזאת שתנאי הגירושין הנכתב בכתובה שהוא על תנאי פרעון הכתובה לכשתתאלמן הכתוב בכתובה ג"כ והרא"ש ז"ל כתב על מה ששאלו ממנו כי לא היה שם שום אומדנא שיהיה לרעתה או לטובתה הא אם היה אומדנא דמוכחא כי האי פשיטא שיהיה לה דין אלמנה לענין פרעון הכתובה השלישי שיש אומדנא גדולה ממה שדברו עמו יום אחד קודם נתינת הגט על ענין פרעון הכתובה שהיה אומר הוא שלא תקח אלא שבעים אוקיות כמו שהיה כתוב בכתובה והשיבו לו כי בכתובה היה כתוב שיהיה בבחירתה ליקח השבעים אוקיות או חצי כל נכסיו ואח"כ כשנכתב וניתן הגט לא הזכירו כלל ענין פרעון הכתוב' נראה פשוט כי על תנאי הכתוב בכתובה הוא שנתן הגט ולכן תגבה האשה הסך הנז' או חצי העזבון כפי מה שתראה ועל הטעם הראשון לא היה סומך למעשה אבל על כל אחד מב' הטעמים נראה לי שיש לסמוך אם על מה שנכתב התנאי בתוך תנאי הכתובה או על מה שדברו עמו קודם כתיבת הגט כי הרא"ש ז"ל יודה כשיש אומדנא דמוכחא כמו שנראה מלשונו וכמו שכתבתי ומה שנראה לי כתבתי וחתמתי בי"ב לניסן שנת הבק"ר אור וכו' נאם הצעיר משה ב"ר יוסף זלה"ה מטראני יצ"ו ועוד דהכא שכתוב בפי' שנתחייב ליתן לה גט כדי שלא תזקק לא לענין הכתובה כי גביית הכתובה הוא כתוב כבר באיזה אופן יגבה אותה או ע' אוקיו' או מחצית הנכסים וכו' ומפני שחלקו עלי קצת חכמי העיר יצ"ו הראיתי הפסק לחכמים אחרים וחתמו בו החכמים ה"ר אברהם שלום והר' יעקב קואלייאר וה"ר שלמה חזן וה"ר אברהם בירב והדיין הר"י ישועה ושאר חכמים וגם ה"ר משה אלשקיר ז"ל כתב כן מירושלמי וה"ר דוד ן' זמרא ממצרים ששלחתי לשאול את פיהם ועיין למעלה סימן נ"ג ונ"ד ונ"ה וס"ו: