אור ברסלב
מביט חלק א סימן מה

מביט חלק א· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]

סימן מה

סימן מד

ומענין מה ששאלת אם יכול הבעל לבטל נ"ש שקבלה אשתו אם הוא דבר של עינוי נפש ומדרב פנחס דאמר כל הנודר' על דעת בעלה היא נודרת תשובה דע שבתחלת העיון הייתי סובר שיש כח ביד הבעל לבטל בנזירות מדרב פנחס כי הגע עצמך שראובן קבל נזירות על דעת לוי אם יסכים ולא הסכים לוי אי איכא למ"ד שצריך שום התרה אבל אחר שעיינתי מצאתי בהגה' כתובה בהרמב"ם של דפוס החדש על ענין שכתב הרמב"ם ז"ל ואם נשאת קודם שתשבע הרי זו נשבעת אחר הנישואין ונוטל כל זמן שתרצה אבל אינה נודרת ונוטלת שמא יפר לה הבעל ועל זה כתוב בהגהה ואור"י כי נדר על דעת רבים יועיל בזה כדאי' התם פ' השולח נר' בפי' שהבעל אין יכול להפר אלא במקום שיש לשבוע' התרה דמופר ליכי דבעל במקום מותר ליכי דחכם ובמקום שאין החכ' יכול לומר מותר ליכי אין הבעל יכול לומר מופר ליכי וא"כ בנדר או בנזירות שמשון דאין החכם יכול להתיר ג"כ אין הבעל יכול להפר והא דאמר רב פנחס משמיה דרבה כל הנודרת על דעת בעלה היא נודרת לאו למימרא דממש על דעת בעלה היא נודרת ואם אמר הבעל אין דעתי בזה הנדר שיהיה הנדר בטל אלא צריך לומר מופר ליכי כמו שהחכם צריך לומר מותר ליכי כשאין לה בעל וכן כתבו בתוס' בנדרי' פ' נערה מאורסה וז"ל ואיכא דילפי מהכא דמי שנדר על דעת חבירו הרי זה יכול להתיר נדרו שלא על פי חכם דכי היכי דאמר הכא דמשום הכי מצי בעל לחודיה להפר משום דנדרה על דעתיה במפרש נמי על דעת חבירו מצי מפר דלא גרע מפרש דחבירו מסתם דבעל דהיינו טעמא הכא והתם דכנדר על תנאי דמי וזו אצלי שגגת הוראה דהא אע"ג דאמר דעל דעת בעלה היא נודרת אפילו הכי צריך בעל שיפר לה באותו לשון שקצבה לה תורה וגזירת הכתוב הוא ומ"ה אין כל הלשונות שוין בו וכדאמ' לקמן ואי אמרת דבנודר על דעת חברו נמי אידך מצי מפר דכנדר על תנאי דמי הרי התרתו של בעל ואחר ראוי שתהיה נאמרת בכל לשון אלא ודאי רב פנחס ה"ק נהי דהפרה דבעל גזירת הכתוב היא מיהו משום הכי זכתה תורה לבעל בהפרת נדריה משום דעל דעת בעלה היא נודרת הלכך כל שהיא נודרת על דעתו חיילה כן גזירת הכתוב דאמר רחמנא אבל נודר על דעת חברו דלא חדית ביה רחמנא מידי ודאי לא מצי מפר מיהו היכא דאתני בהדיא ואמר הריני נודר אם חברי רוצה מצי חברי' למשרי ליה ואינו צריך לשון מיוחד אלא כלל היכא דקאמר אי איפשי סגי אף על גב דהפרה לה מהני כדאיתא לקמן זה נ"ל ועוד דנהי דאמר הכא על דעת בעלה לא קפדינן אלישנא אלא הכי קאמרינן דאין בלבה שיתקיי' הנדר אי קפיד ביה בעלה אבל מאן לימא לן דעל דעת הכי משמע דנודר על דעת חברו מצי אידך למשרי ליה אלא ודאי כדכתי' עכ"ל ואע"ג שמן התוספות של פ' השולח בדיבור שמתחיל אבל נשאת אין מדירין אותה וכו' וז"ל וא"ת וידירנה עד"ר שאין לו הפרה כדקאמר אמימר לקמן וי"ל דלענין נדרי אשתו אין לחלק בין נדרה ברבים בין על דעת רבים עכ"ל שנר' מכאן שיכול הבעל להפר אפילו בדבר שאין לו הפרה לזה אשיבך ב' דברים הא' דלא דמי נדר עד"ר לנזירות שמשון דהכא היינו טעמא משום דכיון שאין ההפרה תלויה בדעתה גם דעת רבים אינו מעלה ואינו מורי' אבל בנזירו' שמשון דאין לו התרה מצד עצמו פשיטא שאין יכול לבטל הבעל מה שאין כן בעל דעת רבים שאם הסכימו הרבים בהתרת הנדר יש לו התרה ולגבי בעל דאין הדבר תלוי בדעתו אף דעת רבים אינו מעלה ולא מוריד וכמו שכתבו בתוספ' וכל זה אנו צריכין כפי התשובה הא' שהשיבו התוס' אבל בתשובה השנית שהשיבו וז"ל ועי"ל דרב הונא לית ליה לדאמימר וכו' עכ"ל שנראה מדבריה' שהטע' שלא הקשו בגמרא וידירוה עד"ר מפני שלדעת רב הונא אין הפרש בין נדר שנדרה ברבים ובין עד"ר דלכולם יש התרה. ופליגא דאמימר אבל לדידן דקי"ל דעל דעת רבי' אין לו התרה גם כן בנדון שלפנינו אם ידירוה על דעת רבים לא יוכל להפר הבעל וכדכתיב' והרמב"ם ז"ל לא פי' דעתו וקצר ואולי שהוא סובר כתשובה הא' של התוספות שכיון שאין תלוי בדעתה אין הפרש בין נדרה ברבים בין עד"ר אבל בנזירו' שמשון לכולי עלמא אין הבעל יכול להפר דהפרת הבעל במקו' ההתרה וגריעה מינה דהבעל מיגז גייז והתרת החכם עוקר הנדר מעיקרו ומכאן תראה בפי' מה שכתבו התוספות בפי' כל הנודרת על דע' בעלה שהוא אמתי שאם היה פירוש כל הנודרת על דעת בעלה שאם לא יסכים בעלה שלא יהא הנדר כלום איך אמרו דבעל מיגז גייז אדרבה יפה כח הבעל מכח חכם שהבעל עושה בנדר כמאן דליתיה ועוד יש לי הוכחה אחרת מתחלת אותו הדיבו' של פרק השולח אלא שאיני רוצה להאריך:

תוכן העניינים

מביט חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה