אור ברסלב
מביט חלק א סימן טז

מביט חלק א· רבי משה ב"ר יוסף מטראני [המבי"ט]

סימן טז

סימן טו

על ענין מי שהוחזק כפרן אם נאמן אח"כ בעדים נראה דנאמן לעולם אפילו באותו ממון דאי אמר מנה לי בידך והלה אומר לא היו דברים מעולם והביא המלוה עדים שלוה ממנו וחזר הלוה ואמר פרעתי אף על גב דהוחזק כפרן אם הביא עדים לטענתו זאת שפרע נאמן דכל היכי דאמרינן הוחזק כפרן ואינו נאמן היינו דאין מקבלין טענותו אבל אי מייתי עדים שפרעו כבר כשחזר ואמר פרעתי נאמן על פי העדים שאין העדים אלו מכחישין לעדי' שאמרו שלוה וכמו כשהוחזק כפרן לעולם בממון זה שאם אחר שיצא מב"ד אמר פרע אינו נאמן ואם הביא עדים נאמן לכולי עלמא כמו כן אם הביא עדים על טענתו שחזר וטען בב"ד פרעתי נאמן דמה לי הכא מה לי התם הרי כ"כ הוחזק כפרן אח"כ בממון זה שלא להיות נאמן על פיו כבראשונה ואפ"ה נאמן בעדים כדאיתא בדוכ' פ"ק דמציעא הכא נמי כשחזר וטען בב"ד פרעתי והביא עדים נאמן ואע"ג דהוחזק כפרן וכן נראין דברי הרב ז"ל פ"ו מטוען ונטען שכתב בדין זה שאם חזר הנטען ואמר כן היה ולויתי ופרעתי אין מקבלין הימנו אלא הוחזק כפרן ומשלם ע"כ ולישנא דאין מקבלין ממנו משמע בפי' דהוה על פיו משום דהוחזק כפרן אבל איית' סהדי על טענתו שטען בב"ד פרעתי פשיט' דנאמן וכן הן דברי הרב בעל מגיד משנה ז"ל שכתב דכיון שאמר טענה המכחשת העדים לעולם אינו נאמן לומר פרעתי עד שיברר בעדים משמע דאם מברר בעדים טענתו שאמר פרעתי פשיטא דנאמן ואף אם נתעקש לומר דמאי דכתב עד שיברר בעדים ר"ל אם יאמר פרעתי אח"כ אינו נאמן עד שיברר בעדים אבל בפרעתי שחזר ואמר בפני ב"ד אינו נאמן אפילו בעדים היינו לפי מה שפי' הוא ז"ל דהעדים מעידים אותו שיש לו ר"ל שיש לו עכשיו בשעת תביעה ואם מביא עדים לפרעתי שבשעת תביעה הרי הם מכחישי' לעדים אלו ולהכי איפשר שאינו נאמן בעדים אלו הואיל דהוחזק כפרן והם מכחישים לעדים אבל כל היכא דאין מכחישי' את הראשונים שאמרו לוה וחזר ואמר פרעתי והביא עדים מיד לטענתו זאת שפרע נראה מלתא דפשיטא דנאמן בעדים כדאמר' וזו החלוק שיש בין דין זה לדין שהביא הרב ז"ל בסמוך שאמר להד"מ ובאו עדים שלוה ופרע והמלוה אומר לא נפרעתי שחייב הלוה לשלם שכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי ונמצא הלוה אומר לא פרעתי והעדים מעידים אותו שפרע הודאת בעל דין כמאה עדים דמי ע"כ שבדין הזה אע"ג שהעדים אומרים שפרע כיון שהוא עומד בטענת לא לויתי חייב לשלם ובדין שלמעלה אע"ג דאמר לא לויתי כיון שחזר אח"כ ואמר פרעתי והביא עדים לטענותו זאת נאמן דאי הבאת עדים הוא לטענת פרעתי שלאח' יציא' מב"ד אפילו בדין זה שלעולם או' לויתי וחייב לשלם אם יצא מבית דין ואמר אח"כ פרעתי והביא עדים נאמן אלא ודאי כשחזר ואמר בב"ד פרעתי והביא עדים נאמן וכשלא חזר אלא שעמד בדיבורו שלא לוה אע"ג שיש עדים שפרע חייב לפרוע דהודאת בעל דין כמא' עדים דמי ואם אחר שחייבוהו ב"ד הביא עדים שפרע אח"כ נאמן ובוודאי סברא היא דהפרש יש בדין הוחזק כפרן בין עומד בכפרנותו למי שאינו עומד בו כמו שכתב הרשב"א ז"ל בתשובה וכמו שתרצו המפרשי' ז"ל לדעת רבינו ז"ל בסוף פ"ז בדין נזכרתי שפרעתי לו שנאמן על פי עדים ופי"ד מהלכות מלוה ולוה הביא הדין של מוציא שטר חוב על חבירו מלוה אומר לא פרעתי ולוה אומר פרעתי מחצה והעדים מעידים שפרעו כלו נשבע הלוה ונותן מחצה והקשו ז"ל למה אינו נאמן לחזור ולומר נזכרתי שפרעתי כלו הרי העדים מעידים ותרצו לדעתו ז"ל דהתם בעומד על דבריו הראשונים אבל אם חזר ואמר נזכרתי הרי זה יכול לטעון כיון שהעדים מסייעין אותו הא קמן דיש חלוק בין עומד בכפרנותו למי שאין עומד בכפרנותו דבעומד בכפרנותו אין מועיל לו העדות וכשאינו עומד בכפרנותו מועיל לו העדות שאומר פרעתי כשהו' בב"ד דפרעתי דלאח"כ אפילו עומד בכפרנותו מועיל לו אם הביא עדים וכדפי' ובפי' כתב הרמ"ה ז"ל דאי אתו סהדי ואכחשוהו בטענה קמייתא לא משגחי' בטענה בתרייתא עד דמייתי ראיה משמע דאי מייתי ראי' בטענה בתרייתא משגחינן ביה אע"ג דהוחזק כפרן בטענה קמייתא דאכחשוהו עדים ומה שכתב הריב"ש דאי אמ' להד"מ ואכחשוהו עדים ואחר כך אמר נזכרתי שלויתי ופרעתי שאינו נאמן אפילו בעדים איפשר שיש הפרש בין אמר נזכרתי עתה למי שאומר פרעתי ומעולם ידע שפרע אלא שהיה רוצה לפטור עצמו בטענת לא לויתי נאם משה בר' יוסף זלה"ה מטראני:

שאלה ששאלתי להרב הגדול כמהר' יעקב בירב נ"ע ותשובתו עליה:

תוכן העניינים

מביט חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה