אור ברסלב
מבוא שערים שער ו › החלק הראשון

מבוא שערים· רבי חיים ויטאל

שער ו · החלק הראשון

שער ו

בענין נוק' דז"א ויתחלק לי' פרקים

פרק א

ענין כמה בחי' ומדריגות היה בתיקון הא' נוק' דז"א דאצילות ובזה יובן משארז"ל האשה עולה עמו ואינה יורדת עמו ותראה בהמשך דרוש זה כמה בחי' עולה נוק' דז"א עמו ונתקנת מעט מעט ואינה יורדת כי כל אותן המדריגות נשארים קבועים. דע כי ד' זמנים היה לנוק' דז"א על שהיתה עמו פב"פ וראוי לזיווג ועוד יש בחי' אחרת ית' בע"ה ואלו הן בעת אצילות הראשון דנקודים קודם התיקון ואז נק' נקודה. והב' בזמן עיבור ראשון דתיקון זעיר אנפין ואז נקרא פסיעה לבר. ג' בזמן היניקה דזעיר אנפין ואז כבר יש לה שם והוא שנקרא ה' אחרונה של הוי"ה גם נקרא צלע. ד' כל השנים האחרונים עד שתהיה בת י"ב שנים ויום א' ואז נקרא קטנה בהמשך זמן זה טרם שנשלמו בה גם עתה נק' חוה אשת אדם הראשון. ה' הוא אחר שעברו עליה כל הי"ב שנים ויום א' נגמרו המוחין דגדלות שבה לכנוס ואז נקרא נער חסר הי. ו' בעת שנסרה מאחורי הזכר ואז נקראת נערה מלא בה'. ז' כשחוזרת עמו פב"פ וראוי לזיווג ואז נקראת בוגרת והנה ז' זמנים אלו כללותם הם ד' לבד והם הה' אחרונה כי אז התחיל להיות בה בחי' שם כנ"ל בבחי' ג' וכן בחי' ה' וו' שניהם ענין א' ואח"כ הם ארבע מדריגות לבד והם ר"ת נקב"ה אעפ"י שאינן כסדר האותיות והם נ' נערה ק' קטנה ב' בוגרת ה' ה' של הוי"ה וזהו טעם שנקראת האשה נקבה על רמז ז' זמני' אלו הרמוזי' באותיותי' באופן כי ד' זמני' האשה נרמז בנוטריקון של שמה אמנם השם עצמו ולמה היה כך הוא כמ"ש למטה בע"ה וגם ביארנו כי האור הנמשך אליה להגדילה לעשותה פרצוף יוצא מתוך גופא דז"א דרך החזה שלו ונוקב שם באחוריו ודרך הנקב ההוא נמשך לה כל אורותיה ובנינה וז"ש באדר' קמ"א ונקיב ואעביר מאחורי חדוי וע"כ נקר' נקבה כי כל בנינה נמשך דרך הנקב ההוא. וטרם שנבאר ז' בחינ' אלו צריך שתדע כי האורות היוצאין למלכות הם באים כלולים תוך נה"י אימא מן המוחין דז"א עצמו והנה נ"ה דאימא מתלבשין ומתפשטין באורך ב' קוים ז"א ימיני ושמאלי ויסוד אימא מתלבשת בקו אמצעי דז"א עד החזה שבת"ת שבו כנודע ושם פי היסוד דאימא פתוח ויוצאין בגלוי האורות דזו"נ בתוך גופא דז"א ושם במקום פי היסוד דאימא שהוא במקום החזה של ז"א ששם מתגלין ג"כ אורות המלכות ובוקעים ממש שם באחור ז"א בחזה שלו ויוצאי' ומתקנים את הנקבה לכן בכל המדריגות והבחי' של המל' תתאה הוא נגד קו האמצעי דז"א ומשם מתחלת לבנות. ונתחיל לבאר בחי' ראשונה הנקר' נקודה והוא קודם שנתקן האצילות כי היה אז ז"א בבחי' ו' נקודות לבד נפרדות זו מזו בלי תיקון כנודע והיה בבחי' ו' של השם ואז המלכות היתה ניקוד ז' אליו והית' בבחי' עטרה תחת היסוד שבו וגם מדתה היתה שיעור העטרה שביסוד והוא שיעור שליש מדת היסוד וזהו ענין וכל בשליש עפר הארץ כי מדת הארץ שהיא המל' היתה שליש יסוד שהוא מדת העטרה והית' אז נקר' עטרה ובזה תבין ענין כמה שמות וכינוים שיש במלכות וכולם אמת כי יש שרשים הרבה אלו כפי השתנות הזמני' ובזה ית' לך איך אמרו בזוהר שהמלכו' היא בחי' עטרה שביסוד והרי היא פרצוף נוק' בפ"ע בת זוגו. אך הענין הוא בהקדמה א' כי כל דבר הקדוש' אין שרשה נעקר משם אעפ"י שנסתלקה אח"כ משם לכן המלכות היתה בתחלה בחי' עטרה שביסוד הזכר ואח"כ נגדלה יותר והיתה נגדלת מעט מעט עד שחזרה פב"פ עמו אחרי כמה זמני' ולא מפני כן נעקרו השרשים הנ"ל ובכל קו האמצעי של ז"א הניחה שורש א' כפי מה שהיתה הולכת ונגדלת תחלה הניחה שרשה ביסוד שלו והיא בחי' העטרה שבו לא זזה משם לעולם אח"כ באחורי ספי' הת"ת שבו הניחה שורש א' ואינה נעקר' משם לעולם אפי' אחר שחזרה עמו פב"פ וכמ"ש בענין ויעבור שהוא הארה לבחי' הזאת שהניחה באחור הת"ת גם יש לה שורש אחר יותר למעלה באחור הדעת שבז"א ומשם יצאה בחי' לאה וזהו שורש יציאת לאה שם ולא עוד אלא שאפי' בכל ספי' מספי' ז"א יש לה בה שורש א' כי בעת העיבור הא' של ז"א נתעברה היא ונכללה בכל ספי' וספי' שבו והשרישה שרשה בכולם וז"ש בתיקונים דאיהו שלימא דכל ספי' ובר"מ פ' ויקרא ד"ט ושמור כלל זה בידך. ונחזור לענין כי קודם התיקון ז"א היתה היא אצלו בבחי' העטרה ליסוד שבו לכן לא נמצא אז עדיין נקבה ובת זוג אל הזכר וגם מדתה היתה שליש מדת היסוד והיא מדת העטרה ואח"כ בחי' הב' היתה בזמן עיבור הא' של ז"א:

פרק ב

ביאור בחי' הב' והוא היה בזמן עיבור א' של ז"א שנתעבר במעי אמו כדי להתתקן ולהתחבר בבחי' ו' נקודותיו ולכללם זו בזו שיהיו בחי' רשות היחיד ולא רה"ר נפרדו' זו מזו כבראשונה וע"כ נעשה שם ע"י העיבור בבחי' ג' כלילין בג' שו' נקודות שבו נכללו זו בזו והג' נקודות נכללו בג' אחרות כי חג"ת נתלבשו תוך נה"י שלו נמצא חסד תוך נצח וגבורה תוך הוד ות"ת תוך יסוד ואז נקודות העטרה לא היה לה בן זוג להכלל בו דמיון הג' הנ"ל ואז עלתה נקודות המלכות שהיא העטרה והלבישה יסוד והרי קו אמצעי ג' בחי' זו תוך זו ובב' קוים האחרים לא יש רק ב' נקודות לבד זו בתוך זו בכל קו וקו נמצא כי עובי קו אמצעי הוא יותר עב משאר קוים וז"ש בזוהר פ' בלק אשורנו ולא קרוב כיון דהוי במעי אימא אשורנו אושיט פסיעה לבר ונגזר מן ותט אשורינו מני ארחיך ר"ל פסיעה. והענין כי בזמן העיבור הא' היו זו"נ בבחי' ו' זעירה של ה' ראשונה שבשם ואותו הו' שבתוך הה' אין לו ראש כי עדיין לא היה ז"א רק בחי' ו"ק לבד בלתי ראש ולא עוד אלא שאינו ו' רברבא שהו"ק יהיו נגלים כ"א וא' אמנם נכללו ג' בג' כנ"ל כי זהו תכלית תיקון בזמן העיבור וע"כ הם ו' זעירא שהוא חצי שיעור אות ו' ונק' ו' זעירא ואז בסוף ו' זו בקו אמצעי שבה היתה המל' מלבשת סוף הקו ההוא ושם היתה בבחי' אותו קוץ תחתון היוצא מעט לחוץ מן סוף אות ו' זו וזו הנקודה נק' פסיעה לבר יען הוא בסוף רגל ו' זו ובולטו' מעט לחוץ להיות שם עובי ג' נקודות משא"כ בב' קוי' האחרי' והנה כמו שעיבור זה היה לצורך תיקון ז"א שנכללו נקודותיו ונתחברו יחד גם צריך שיהיה בו תיקון אל הנקבה והנה זה הי' תיקונה עתה בעיבור זה כי נכללה עתה בב' הנקודות של קו אמצעי שהם ת"ת ויסוד ואח"כ כמו שגם קו האמצעי נכלל עם ב' קוי' האחרי' כנז' כי לכך היה עיבור יב"ח לכלול זה בזה ועי"כ נעשית רה"י ואז גם היא נכללה בנקודותיו כנ"ל ונדבקה עמו לגמרי בכל י"ס שבו ואז נגדלה ע"י עיבור זה והיתה שוה במדתה וגדלה כמד' היסוד עצמו דז"א ולא כמדת שאר הספי' והענין כי היסוד אין שיעורו כשאר הספי' והוא קטן מהם ושיעורו הוא רביע הת"ת וכנז' פ' בלק על פסוק ומספר את רובע ישראל כי יסוד שהוא המוציא רביעותיהם וטפת הזרע של ז"א שהוא ישראל שיעורו רובע גופא דילי' וכמ"ש שם שיעורא דגופא ד' ברית' הוי בשיעורא דילי' וברית רובע איהו בשיעורא דמדידו דגופא והנה עתה נקרא פסיע' לבר כנ"ל והיא גדולה כשיעור היסו' עצמו:

פרק ג

ביאור בחי' הג'. והוא בזמן היניקה דז"א כי אז יצאו שניהם מתוך ה' עילאה בסוד הלידה ונתגלו לחוץ והוא נעשה ו' שבש' והוא נעשה ה' תתאה שבשם והיא דבוקה באחורי ו' והענין כי בסוד עיבור עלתה נקודתה והלבישה את היסוד המלביש גם הוא הת"ת וכאשר יצאו לחוץ לא ירד' היא עם היסוד כאשר ירד ונתפשט מעל הת"ת ונעשה בו ו' נקודות גלויות אמנם נשארה דבוקה שם למעלה באחורי הת"ת ומקיפתו מאחוריו וז"ס הנ"ל האשה עולה עמו ואינה יורדת עמו כי בעלות היסוד ע"ג הת"ת להלבישו עלתה גם היא כנ"ל ועתה שהיסוד ירד למטה במקומו היא לא ירדה עמו ונשארה דבוקה למעלה באחורי הת"ת ואמנם שרשה הא' שהניחה בעטר' שבו לא זזה ממקומה ולא נעקרה משם לעולם ואיני צריך להקדימך הקדמה זו בכ"מ. והנה אות ו' של הוי"ה הוא בחי' ז"א כשיצא לחוץ בבחי' ו"ק גלויו' ולא כלולו' זו בזו וע"כ נק' אות ו' כמנין ו' נקודותיו אמנם עיקר אות זו מורה על קו אמצעי שדומה לאות ו' בפרט נקודו' ת"ת שהוא שליש אמצעי של ו' אלא שהוא כולל עמו גם ב' הקוים האחרים ואז בקו זה האמצעי הנק' ו' שם מאחורי הת"ת שבו נשארה דבוקה שם בצאתה מעיבור א' ונק' ה' אחרונה שבשם והענין כי גם ע"י היניקה עתה שיונקת החלב האם צריך שיגדילו שניהם זו"נ והנה מה שגדל הנקבה הוא שהיתה כמדת ת"ת שהוא מדה שלימה גמורה ולא כבראשונה שהיתה רובע כמדת היסוד כנ"ל ולכן עתה ע"י היניקה נגדלה והיתה מדה שלימה כמדת ת"ת שבו וע"כ נק' ה' אחרונה שבשם שהיא אות בפ"ע ומדה שלימה משא"כ בזמן העיבור שז"א היה טפול ונכלל באות ו' זעירא שבתוך ה' ראשונה והיא טפילה לז"א בסוד פסיעה לבר של ו' זעירא ונודע כי ז"א אפי' בזמן יניקה יש לו מוחין דקטנות דיניקה והיא בחי' ו' של הוי"ה והמוחין שלו הם ב' אותיות י"ה הראשונים וגם הם בחי' י"ה בזמן היניקה וכן בנקבה יש לה עתה מוחין דיניקה לבד כמוהו והיא רמוזה וטפילה אליו בשם הוי"ה כי הוא עם בחי' מוחין שלו שהם י"ה כנ"ל נק' יה"ו י"ה על ו' והיא בבחי' ה' תתאה טפילה אליו וגם מוחין שלו רמוזים בשם ה' זו האחרונה. ונודע כי האשה דעתה קלה כי אין בה דעת שלם רק עיטרא דגבורה לבד נמצא החכמה שבה הוא אלהי"ם דמלוי אלפין ומוח בינה שלה הוא אלהים דההי"ן כי כל ה' הוא בבינה ומוח דעת ק"ל שבה הוא אלהי"ם פשוט בלי מלוי לפי שאפי' בגדלותה היא ק"ל ומכ"ש עתה בקטנות לכן אין בו מלוי והנה אלהים דיודין לא נגלה החכמה שבו כי כך היה ראוי אלא שעדיין אין בה כח ולא נגלה בה אלא אלהיים דאלפין במקום דיודין. ועתה נבאר איך נרמזו ג' מוחין אלו בה' אחרונה כנ"ל והוא כי אות ה' זו יש בה פשוט ומלוי וכנגדו (כנגד] ה' פשוטה הוא רומז אל הדעת שהוא אלהי"ם פשוט ויש בו ה' לבד כמספר ה' פשוטה וכנגד ה' במלוי אלפין נרמזו בה המוחין של חו"ב המלואים שבה שהם מלוי דאלהי' דההי"ן ואלפין וזה מלוי אותיות ה"א לכן נרמזו באותיות ה"א מליאה ומן הראוי שתקדים א' לה' כי כן מוח החכמה קודם לבינה אלא של היותה היא נקבה גברה הבינה. על החכמה וגברה ה' על א' ונק' ה"א במלוי אלפין וגם נצייר ענין ג' מוחין אלו בציור אות ה' אחרונה והוא כי אות ה' יש בה ג' קוים והם נגד ג' מוחין האלו שבה והרי נת' ענין המוחין שבה בהיותם בחי' ה' אחרונה טפילה לז"א אך בגדלות אינה טפילה לו ויש לה שם בפ"ע שהוא שם אדנ"י או שם אלהי"ם כפי שינוי בחי' הגדלות ואינה טפילה אליו באות ה' אחרונה כנז' בפ' בראשית ע"פ את שני מאורות הגדולי' והנה שם אלהים נרמזה בה' זו אם בפשוטה אם במלואה כנ"ל וכן במוחין עצמן והנה גם שם אדנ"י נרמז במוחין אלו אלא שאינו בעצם רק בבחי' חשבון ומספר והוא לפי שעדיין היא טפילה אליו ואין לה שם ממש בפ"ע והענין כי אלהים דאלפי"ן ודההי"ן הם גי' תוק"ף כי הם מוחין דנקבה ודקטנות שבה והם בחי' אלהי"ם לכן הם דינים תקיפים גמורים וזהו ענין תוק"ף ותחבר עמהם אלהים פשוט שבדעת שלה יהיו שלשתם גי' תרע"א כחשבון שם אדני במלואו וכבר נת' ענין מוחין דיניקה דז"א במקומם שהם ח"ב ואמרנו איך הם מלובשים תוך נה"י דאימא שהם ג' שמות אלהים הנ"ל ואהי"ה במלוי והנה גם אלו מוחין דיניקה יש בהם בחי' מוחין שהם ג' שמות אלהי"ם הנ"ל ויש בהם בחי' לבושין שהם נה"י דאימא אלא שאותן דז"א הם שמות דאהי"ה הנ"ל אמנם הארת נה"י דאימא במוחין דנוק' הם בחי' שם בוכ"ו שהוא חילוף אהי"ה והוא גי' ד"ל וע"כ הנוק' נק' דלה כי אינה לוקחת רק תמורת אהי"ה שהוא גי' ד"ל ונת' אצלינו בכונת ברכת אבות וע"ש. ודע כי בה ג' מוחין דאבא המלובשין תוך נה"י דאבא ונה"י דאבא תוך נה"י דאימא ע"ד שביארנו במוחין דיניקה דז"א כי כל הארת בנין הנקבה אינה אלא מנה"י דאימא לבד כמ"ש למטה בבחי' הד' בענין המוחין דנוק' דגדלות וע"ש. והרי עתה בזמן היניקה היא בחי' ה' אחרונה שבשם ויש לה מדה שלימה של ספי' ת"ת דז"א ואין בה פרצוף שלם רק מדה א' שלימה וגדולה לכן אינה נקר' עדיין קטנה אלא ה' אחרונה כנ"ל גם יש לה שם אחר עתה והוא צלע וכמש"ה ויבן ה' אלהים את הצלע כי כשהיא מדה שלימה אחורי החזה דז"א נקר' צלע שלו ואח"כ נבנית ונעשית פרצוף גמור באחוריו ואז הוא בנין הצלע כמש"ה ויבן ה' אלהים את הצלע ואז נקר' קטנה כל המשך זמן בנינה. סליק פרק ג' בע"ה:

פרק ד

בחי' ד' והיא נקר' קטנה כי תחלה היה בחי' צלע מדה שלימה אחורי חזה ז"א ואין בה עדיין פרצוף י"ס ואז א"ה לא טוב היות אדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו ואז לקח הצלע הזאת ובנאה פרצוף גמור מאחוריו כמ"ש בע"ה. ואמנם אינה נקר' בוגרת ואינה נגמרת להבנות אלא עד תשלום י"ב שנה ויום א' כמ"ש בגמרא וכל זמן זה נקר' קטנה ואח"כ נערה ו' חדשים אחרים ואח"כ נקר' בוגרת. ואמנם הזכר אינו נגמר עד י"ג שנה ויום א' וכל זמן זה נק' קטן ואח"כ נקרא גדול והנה גדלות הזכר נעשה בתחלה בהמשך י"ג שנה ויום א' ואחר גדלות הזכר אז מתחיל יב"ש ויום א' דגדלות הנקבה והטעם מפני שכל גדלות הזכר הוא ע"י המוחין הנמשכין ואחר שכבר נגמרו להתפשט בו ונגדל אז הארת המוחין האלו דרך נקב חזה שבאחוריו מגדלת אותה נמצאת היא נבנית אחר בנין הזכר וז"ש לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו וכן אנו רואים בחוש הראות כי לעולם האדם גדול בשנים מן אשתו והנה עד עתה היתה מדה אח' לבד בלי פרצוף אמנם היתה נכללת מי"ס נמצא שהיא ספי' א' לבד אלא שנחלקה לעשר נקודות ואינה ספי' גמורה שתהיה פרצוף אמנם הם י' נקודות קטנו' לבד ובין כולם אינם אלא ספי' א' באופן שהיא עתה חלק עשירית וכדי שתתגדל כמו ז"א צריך שתתחלק נקודה הזו ליו"ד נקודות ואז כל נקודה מהם יגדיל ט' נקודות אחרות ואז יהיה י"ס כ"א מהם כולל י' נקודו' והנה למעלה בבחי' ראשונה ביארנו איך האשה עולה עם בעלה ואינה יורדת ואיך הניחה שרשה בקביעות בקו אמצעי דז"א ואפי' למעלה בדעת שלו וכבר ביארנו כל השאר ועתה בבחי' זו הד' עלתה עד הדעת והשאיר שם שרשה לעולם. והענין כי הנה עתה כבר היה עיבור ב' דז"א לעשות לו מוחין כנודע כי מב"פ עליוני' דת"ת שבו נעשה בחי' הדעת שבו כמבואר נמצא כי בעלות בחי' הת"ת ונעשה דעת גם היא שהיתה באחורי הת"ת עלתה עמו נמצא עומדת באחורי דעת ואח"כ נעשה בה פרצוף גמור ומאותו השורש שבדעת נעשה פרצוף לאה ומן שורש שבת"ת נעשה פרצוף הנוק' עצמה דז"א הנק' רחל כמ"ש בע"ה. והנה בתחלה נבאר דרך כללות גדלות הנקבה בהמשך י"ב שנים ויום א' ע"י ה"ח וה"ג שהם גורמים ההגדלה ואח"כ נחזור לבאר ענין זה דרך פרטיות בבחי' המוחין עצמן וגם בבחי' הח"ג ואיך נגדלת כל נקודה ונקודה מן היו"ד נקודות ונעשי' ספי' א' כוללת יו"ד נקודות והענין הוא כמש"ל כי אין פרצוף הנקב' מתחיל להבנו' אלא באחורי החז' דז"א בסיום שליש א' דת"ת דז"א לפי ששם נסתיים התלבשות יסוד אימא תוך ז"א ומשם ולמטה מתגלים האורות בגילוי גמור בצאתם מפתח יסוד אימא לתוך ז"א ואז לא יש רק מסך א' לבד שהם אחוריים דז"א ויש יכולת באורות ההם לנקב אותן ולעבור לחוץ משא"כ למעלה שיש ב' מחיצות א' דאימא עצמה וא' דז"א וא"כ נמצא כי מקום התחלת ראש הכתר נוק' הוא בסוף סיום ש"א דתית דז"א ומשם עד סיום רגלי ז"א מתפשטות קומת פרצוף דנוק' בי"ס והנה הם ביש תחתונים דת"ת וכל נה"י שלמים וזה אופן התחלקותם בהם כי קו ימין שלה ג"פ שיש בנצח ז"א ונעשה בה חכמה חסד נצח ומג"פ דהוד דז"א נעשית קו שמאלי שבה בינה גבורה הוד ומב' שלישים ת"ת שבקו האמצעי שבו נעשה כתר שלה ומן יסוד ז"א נעשה כל שאר קו אמצעי שלה שהם דעת תפארת יסוד מלכות שבה וכמ"ש בע"ה. ואמנם ענין הגדלה זו הנ"ל שנגדלו י"ס שלה כשיעור ב"ש ת"ת וכל נה"י דז"א אינו אלא ע"י הארת המוחין שבתוך ז"א. ודע כי אלו האורות היוצאין אליה מתוך ז"א אינן בוקעין כל מחיצת גופא דז"א מחזה ולמטה ויוצאין לחוץ ומאירים שם ובונין את הנוק' שא"כ ברגע א' היתה ניבנת ולא היתה צריכה להגדיל יב"ש ויום א' אך הענין כך הוא כי כל אורות האלו הצריכין לצאת לבנותה עולין תחלה כולם מתוך גופא דז"א מיסוד שבו עד מקום החזה ושם עיטרא דגבורה הנק' בוצינא דקרדינותא שהוא חלק אורות של המלכות ועושה נקב ובוקעת ויוצא לחוץ דרך הנקב ההוא לאקורי החזה ואז כל האורות הצריכין לנקבה יוצאין דרך שם בסוד עליה ממטה למעלה ואח"כ חוזרין ויורדין ונכנסין בגופא דנוק' דרך ירידה ממעלה למטה לאט לאט ע"ד שנכנסו המוחין תוך ז"א לאט לאט והם בבחי' צלם כנודע וכן בנוק' האורות שלה נעשים צלם א' ונכנסין בתוכה עד תשלום י"ב שנים ויום א' ונשארו קצת בבחי' אור מקיף בבחי' ל"מ דצלם על ראשה דוגמת ז"א ממש ובהמשך עליות אורות אלו ויציאתן לחוץ וירידתן למטה בתוכה נמשך עד זמן יב"ש ויום א' כמ"ש בע"ה והרי האורות של הנקבה הם בבי בחי' כי תחלה עולין מתוך גופא דז"א ואח"כ נכפפין ויורדין תוך גופא דנוק' עד סיום גופה וזהו ענין בעיא בגמרא פרק הכונס על אש נכפפת שהזיקה והם בחי' אורות אלו של הנקבה אש גבורה והיא אש נכפפת כנ"ל והנה זכר שהוא ז"א יש בו ירידה ועליה שיורדים ה"ח בתוכו וחוזרין ועולין מתתא לעילא ומאירין אותו כנז' אך בנקבה כל אורות חסדים שלקחה מז"א אינם אלא דרך עליה לבד בסוד אור חוזר שהוא אור נוק' וזש"ה עלי באר ענו לה כי בנין הבאר שהיא המל' לא נעשה אלא בבחי' אורות דעליה שהם אורות דנקבה אפי' בבחי' חסדים והבן זה מאד. והנה בז"א יש ב' מיני אורות היוצאים מפי יסוד דאמה בגלוי כי הארת ב' המוחין הם מכוסים בנ"ה דאימא ואינם מתגלים כלל אמנ' כל האר' שמאירין ומגדלין אינ' רק האר' ה"ח או ה"ג היוצאין מן הדעת שהוא בחי' הנעשה מהכרעת ב' מוחין ומשם יוצאין החו"ג ומאירין זו"נ אחר שהם מתגלין ויוצאי' לחוץ מיסוד דאימ' והנה ב' מיני האורות ההם ניתנים לנוק' שהם חו"ג והם מבחי' אור החוזר דרך עלייה לבד והנה ה"ח נק' ה' אורות דיום א' והם אורות היום והשמש שהם זכרים וה"ג הם מאורי האש אורות הלילה שהיא נקבה וכבר נודע כי דעת דז"א יש בו ב' עטרין חו"ג וה"ח שבו נשאר שרשם בדעת והם יצאו ונתפשטו בתחלה בה"ס שהם חג"ת נ"ה ואח"כ מהארות כללות אלו הה"ח דהתפשטות ירדו עד היסוד ואח"כ גם ה"ג השאירו שרשם בדעת ז"א ובצאתן ירדו עד היסוד שבו כי מצאו הה"ח מתפשטין בגופא ולא היה להם מקום פנוי לכן ירדו עד היסוד דרך ישר מן הדעת עד היסוד ששניהם קו האמצעי ושם נתעכבו עד שהאירו ה"ח תחלה בנוק' כמ"ש ואח"כ יצאו משם וניתנו בדעת הנקבה כנ"ל כי דעת הנוק' נגד אחורי יסוד ז"א לפי שלעולם ה"ח יצאו תחלה לכן נתחיל ונבאר מלאכת ה"ח ונאמר כי הנה כל בחי' ה"ח המאירים בנוק' הם ב"ח שבנ"ה דז"א ועוד ב"ש ת"ת התחתונים דז"א כי אלו הם חסדים מגולים וגם שהם כנגד פרצוף הנוק' משא"כ באחרים שאיני כנגדה וגם שהם מכוסים ואינם מאירי' והנה ב"ש תחתונים של החסד המתפשט בת"ת דז"א כבר נת' כי ש"א הוא מהחזה עד הטיבור ושליש ב' הוא מן הטיבור עד סיום הגוף שהוא סיום הת"ת ושם נת' כיון שה"ח מגולים ומאירים הספיק ש"א מהם בלבד לצורך הת"ת עצמו בב' שלישי אלה התחתונים ושליש האחר חצי שליש ניתן לכתר ז"א וחצי שליש הוצרך להאיר בכתר הנוק' וזהו ענין ב' מלכים משמשים בכתר אחר כי מבחי' שליש אחד דחסד נעשו ב' כתרי' דזו"נ וא"כ נמצא כי בחי' האר' ה"ח במל' הם חצי שליש חסד שבת"ת שנכפל ונעשה שליש להיותו מגולה וב"ח נ"ה ובחי' ה"ג הם כל הה"ג והנה תחלה יצאו כל ה"ח הנ"ל ומהם ניבנת ונתקנה הנוק' באופן זה כי מחצי שליש דחסד שבת"ת נגדל הכתר שלה ומחסד שבנצח דז"א שיש בו ג"פ שהם ג"ש נגדלו חכמה חסד נצח של קו ימין שלה כמבואר שלהיותו מגולה נכפל לב' וחסר א' נשאר לנצח ז"א וחסד א' נכנס בקו ימין דנוק' ועד"ז חסד שבהוד נכפל ונגדל לב' וחסד א' נשאר בהוד ז"א וחסד ב' נכנס בקו שמאלי דנוק' ונעשו בה בג"ה נמצא כי מב"ח וחצי שליש נעשו ב' קוים ימין ושמאל וכתר דנוק'. אמנם דע כי אע"פ שכך הוא האמת שחסד דנצח מתפשט בכל קו ימין שלה ועד"ז בשמאל עכ"ז אין כח בחסד דנצח דז"א להגדיל ולהאיר הארת הגדלה רק בפ"א דנצח ששם הוא בחי' מוח חכמה שבה וכן בחסד הוד דז"א אין בו כח להאיר בחי' הגדלה רק בפ"א דהוד ששם הוא בחי' מוח בינה שבה נמצא שהחסדים אינם מגדילים רק בחי' ג"ר שבה בלבד שהם כח"ב שלה וכל שאר הבחי' שיש מן הדעת ולמטה אפי' בקו ימין ושמאל אינן נגדלין אלא ע"י ה"ג המתפשטות בה והם דוגמת ה"ח שהם מים המגדילין האילן שהוא ז"א כך ה"ג הם בחי' מי גשמים וגבורות גשמים והם מגדילין כל שאר בחי' שיש מדעת ולמטה והם הה"ג עצמן המתפשטות בחו"ב והנה גם הכתר לא הספיק החסד להגדילה אלא עד שעלו שם הארת ה"ג החוזרת לעלות דרך עלייה מן היסוד שבה עד הכתר כדלקמן ואותן הארות היו שם בבחי' מוחין בכתר ונשאר עתה דתי"ם של הנוק' שאין כנגד' חסדים כלל לא להגדיל ולא להאיר בהם הארה לבד מועטת והנה אחר כלות ה"ח להתפשט בב' הקוים הנ"ל ובכתר שבה אח"כ נכנסת בה עיטרא דגבורות ואז נתקן קו אמצעי שלה מהדעת שלה ולמטה ותחלת חנייתה של עיטרא דגבורה זו הוא בדעת של הנוק' כי שם הוא מקומה העיקרי וכן היו הם תחלה בדעת ז"א ומשם נמשכו ביושר דרך קו אמצעי עד היסוד שבו כנ"ל ומשם יצאו ועברו דרך נקב החזה וחזרו לכנוס דרך קו אמצעי בדעת שלה שהוא מכוון ממש באחורי היסוד דז"א שהוא קו אמצעי ושם נכנסו עיטרא דגבורה הכוללת ה"ג. סליק פ"ד:

פרק ה

טרם שנבא' עתה בחי' התפשטות ה"ג אלו בגופא דנוק' נבאר ענין א' והוא זה. דע כי כמ"ש בענין ז"א שה"ח שלו באין מכוסין בתוך נה"י דאימא והלבוש שלהם שהוא יסוד דאימא מסתיים עד החזה שלו ומשם ולמטה ה"ח מתגלים בתוכו נמצא שב"ח דח"ג וש"א דחסד דת"ת הם מכוסים וביש ת"ת התחתונים וב"ח דנ"ה הם מגולים ואלו הח' המגולים להיותן מגולין בלתי מחיצות המעכבות יורדין במרוצה תיכף בצאתם עד יסוד דז"א ומשם חוזרין לעלות ומתפשטין דרך הג' קוים ועולים עד הכתר שבו כנודע והנה גם בנוק' הוא כך כי כאש' יוצאין המוחין שלה שהם חב"ד שהם ה"ג דרך נקב החזה דז"א מאחוריו כדי להכנס בנוק' אינן יוצאין אלו המוחין וגם ה"ג שהם בחי' אורות ממש אלא בתוך לבושים וב' מיני לבושים הם א' הם בחי' הארת לבושי נה"י דאימא ולבוש הב' הוא מלביש את לבושי נה"י והוא מבחי' מחיצות ודופני גופא דנה"י דז"א עצמו ובהם מתלבשין אורות המוחין וה"ג נמצא כי כמו שאורות מוחין דז"א היו בלבושי' נה"י דאימא בלבד תוך ז"א כן אורות המוחין וה"ג אלו דנוק' הם באים תוך לבושי מחיצות נה"י דאימא וגם הנה"י דז"א נמצא כי עד מקום שמסתיים סוף היסוד דז"א כשיעור הת"ת דנוק' העומדים אב"א כנודע שהוא עד סיום כל הת"ת לפי שיסוד ז"א הוא זכר וארוך ואינו כיסוד הנוק' דאימא שמסתיים בחזה ז"א כן השיעור הזה יש ללבוש של אלו ה"ג בהיותן בדעת דנוק' שהוא נמשך ומתפשט עם כל אורך ת"ת דנוק' בפנימיות נמצא שאין גילוי גבורות מגולות בנוק' אלא שתים האחרונים בלבד והם נ"ה אך ג' גבורות דחג"ת שלשתן מכוסות. ונבאר עתה ענין התפשטות ה"ג בגופא דנוק' והנה גם בדעת דנוק' זה היה כמ"ש בדעת ז"א כי שורש עיטרא דגבורה נשאר בדעת שלה ומהם נתפשטו ה' אורות של ה"ג שבדעת ואלו אורות שבגבורות יצאו מן הדעת וירדו דרך הלבוש שלהם הנמשך מיסוד ז"א שבתוך דעת ות"ת דנוק' אשר סיומו הוא בסוף הת"ת דנוק' ושם נתגלה הגבורות והנה ב"ג של ה"ג אלו נשארים שם תוך היסוד דז"א והארות שלהם בלבד נמשכו דרך הסתום בח"ג דנוק' קו ימין ושמאל דרך הכיסוי של היסוד שלהם כנ"ל שהאור היוצא גם לבושו יוצא עמו ואותן הארות הם מתפשטים בב' הזרועות ע"ד שביארנו בז"א וגבורות הת"ת נשארה בת"ת שבה ואז נתקן גם הת"ת שבה ואח"כ נשארו ב' הגבורות אחרונו' של נ"ה ואלו ירדו עד למטה בסיום הת"ת שלה ואלו הב' גבורות לבדם ירדו ביסוד שלה וגם הם לבדם מגולים לסיבה הנ"ל של אורך התפשטות היסוד שהוא זכר משא"כ בז"א שנתגלו ב"ח וב' שלישים ואמנם ודאי הוא שה"ג מתפשטות בחג"ת נ"ה שבה אמנם מן הארת ה"ג המתפשטו' נתקבצ' האר' א' מכולם יחד וזו הבחי' היא שירדה ביסוד ונשארה שם קבוע כדלקמן ועד"ז מהארת אלו גבורות ביסוד נתקבצה הארה א' מכולם ונכללה במל' שבה וכ"ז ע"ד התפשטות הה"ח בז"א אבל מש"ל כי ב"ג דנ"ה ירדו אותן של התפשטו' ה"ג עצמן לפי שהם לבד יצאו מגולו' כנ"ל [וצ"ע כי כאן אומר שב"ג אלו ירדו ביסוד וגם אח"כ נאמר כי בעלייתן עולין דרך קו אמצעי בלבד א"כ אימתי הם נכנסין בנ"ה ואית שאינן נכנסין הרי לעיל אמרנו היפך מזה וגם בדרוש אטב"ח באותיות ל"ע ומ"ס אמרי' להיפך]. ונבאר עתה סדר עלייתן מן היסוד הנה בענין הז"א נת' כי בעליות ה"ח מן היסוד דרך חזרת אור כדי להגדיל את הז"א עלו הג"ח וב"ש המגולין דרך הג' קוים ונתפשטו בכל הג' קוים עד כח"ב שלו ואמנם כאן בנקבה לא היה כך והטעם הוא לב' סיבות א' מפני ששם היסוד דאימא נסתיים בחזה שלו לכן גרם ב' בחי' א' הוא שנשארו מגולים ב"ח וב"ש כנ"ל והב' הוא שגרם שמקים הירידה הוא כפולה וירידה גדולה ממקום גבוה עד היסוד שבה והנה ה"ח הם בחי' מים כנ"ל והנה כאשר המים יורדין ממקום גבוה למקום נמוך יש יכולת בהם לעלות למעלה מאד מכח מרוצתם בחוזק דרך ירידה ולכן עלו והגדילו את הכתר שלו בפרט שהיו ה"ח יותר מרובים שם אבל כאן בנקבה ה"ג העולות אינן רק ב' כנ"ל וגם שאינם יורדים בכח ובחוזק כי המקו' שממנו יורדים הוא בת"ת שבה כנ"ל כי משם התחלת מרוצתן לירד ולהתגלות כי אין שם מחיצות מעכבות והנה תיכף בצאתם מן הת"ת נכנסים ביסוד וכמעט אין להם שום בחי' מרוצת ירידה וע"כ לב' סיבות אלו אם היו מתפשטין בחזירתן לעלות דרך ג' קוים לא היו יכולת לעלות רק חו"ב שבה לבד ולא עד הכתר וע"כ הוצרך שלא יתפשטו לעלות דרך קוים רק שיחזרו לעלות דרך קו האמצעי שהוא ת"ת כמו שירדו ג"כ משם ואז עלו עד הכתר והגדילו אותו וענין הגדלות הכתר הזה אף עפ"י שנת' לעיל הגדלתו מחצי שליש החסד שבת"ת דז"א עכ"ז אינו מספיק. וטעם הדבר הוא כי הלא אם הספיקו הח' דנ"ה דדכורא להגדיל את חו"ב שבה היא לפי שיש שם ג"כ ב' מוחין דילה שמאירין שם וגם הם מתפשטין ע"ס הב' קוים ימין ושמאל ע"ד שהוא בז"א אמנם בכתר שבה אין בה רק חצי שליש חסד דת"ת דז"א והוא גרוע מבחי' חו"ב שיש בהם מוחין ממש לכן מוכרח שיעלו הארת אלו ה"ג עד הכתר שלה כדי שיהי' מבחי' המוחין בכתר שבה עצמו ע"ד בכתר ז"א ועיש והנה הגורם לדבר הנ"ל שלא יתפשטו דרך קוים אלא שיתחברו יחד ויעלו דרך קו אמצעי עד הכתר הוא הארי' יסוד אבא שבתוך ז"א והוא מכוין נגד ק"א של הנוק' ומאיר בקו הזה ובכח הארה ההוא מקבץ את ה"ג המגולות האלו שיעלו דרך קו הזה האמצעי וכמ"ש פ' בהעלותך את הנרות וע"ש והנה זש"ה ה' בחכמה יסד ארץ כי על יסוד אבא הנק' חכמה נתקנה ונתיסדה הנקבה הנקרא ארץ עליונה כנודע. וא"ת והרי עתה כשחורת אלו ה"ג לעלות דרך קו אמצעי הם מתלבשין תוך הלבושין הנ"ל שהם לבושי נה"י אימא ונה"י ז"א וא"כ הרי הם סתומים כבתחלה ומה הועילו בגלוים למטה אך הענין הוא ע"ד מ"ש בענין ז"א בתירוץ קושי' זו והענין כי בראשונה היו האורות מכונסי' במקום צר ולא היה בהם יכולת להתפשט ולהאיר אך אחר שכבר ירדו למטה ונתפשטו ונתרחבה הארה מאוד כבר נשארו בבחי' זו בכחם מגולה וכאשר חוזרים לעלות אדרבה היסוד ולבושין נפתחים מאוד יותר מבראשונה ומתגדלין הן בעצמן וגם כי חסדים אשר שם קונה עתה הארה גדולה במקום צר מלהחזיק כל אלו הארות ואז מתגדלין הבחי' ההם

פרק ו

הנה עד עתה ביארנו בחי' אורות של החו"ג איך הגדילו אותה ועתה נבאר מקו' עמידת' כנגד אחורי החזה ונה"י שבז"א ובו ית' ג"כ ענין כתר שבה והענין כי הנה נת"ל כי מבחי' פנימיות ת"ת דז"א שהוא החסד של הדעת המתפשט בו נמשך ממנו הארה לכתר של נוק' להגדילו ולא לקחה ממנו רק חצי שליש א' מן החסר ההוא והנה לקחה גם מבחי' החיצוניות הת"ת דז"א שהוא בחי' הגוף והכלי ממש של ת"ת דז"א וממנו עצמו נעשה בחי' גוף הכתר של הנקבה נמצא שמחיצוניות ופנימיות ת"ת דז"א ממנו נעשה פנימיו' וחיצוניות לכתר נוק' והנה מן הפנימיות שהוא חסד המתפשט בו לא לקחה הנוק' רק חצי שליש ואמנם מן החיצוניות לקחה א' שליש וחצי ואמנם חצי האחר נשאר לחיצוניות ב"ש ת"ת עצמו דז"א כי כמו שמן הפנימיות שבו לא נשאר בו רק חצי שליש וחציו ניתן לכתר דנוק' וחצי שליש עולה בכתר שלו כן בחיצוניות הספיק חצי שליש גוף הת"ת באותו שיעור שמן החזה ולמטה והנוק' לקחה ש"א וחצי גוף וחיצוניו' הת"ת דז"א אעפ"י שמן החסד שבתוכו לא לקחה רק חצי שליש והענין הוא כי אעפ"י שלוקחת ש"א וחצי אינה לוקחתם לצורך הכתר שלה בלבד אמנם חצי שליש נעשה ממנה חיצוניות הכתר שלה וגם פנימיותו הוא חצי שליש חסד ג"כ וחצי שליש אחר דחיצוניות הת"ת ממנו נעשה הדעת שלה וחצי שליש האח' ממנו נעשה הת"ת שבה לפי ששלשתן הם בקו אמצעי וטעם הדבר איך הספיק חצי שליש גוף הת"ת לשיעור ב"ש שיש שם מן החזה ולמטה כנודע אך הענין הוא כי כיון שכבר מתחלה טרם תיקון הנקבה כבר היו בו ב"ש. וגם כי יש אורות רבים של ה"ח המתגלי' שם בחזה ביציאתן מפתח היסוד דאימא ולכן הספיק לת"ת שבו חצי שליש חיצוני' במקום שיעור ב"ש שהיו שם. ודע כי עכ"ז שהיא אינ' לוקחת רק חצי שליש דפנימיו' וחצי שליש דחיצוניו' עכ"ז שיעור קומת גובה כתרה הוא שיעו' ב"ש אחרונים דז"א וכנגדם תופסת מקו' הכתר שבה גם דע כי ז"ס השתמשות ב' מלכים בכתר א' כי הרי נת"ל כי ש"א של החסד דתית הי' לצורך הת"ת עצמו ושליש האחר נחלק לב' חציו עלה אל הכתר דז"א וחציו לכתר דנוק' נמצא כי מבחי' חסד דת"ת נעשו ב' הכתרי' כתר ז"א וכתר נוק' וזהו ענין ב' מלכים בכתר א' גם היתה בהם השוואה אחרת כי מן ש"א דחיצוניות דגוף הת"ת דז"א נעשה חצי שליש גוף דת"ת דז"א ומחצי שליש נעש' גוף הנוקבא ג"כ הרי שני כתריהן שוים שנעשו מפנימיו' אור ת"ת וגם ב' גופי הת"ת שבהם שנעשו מש"א של גוף הת"ת שבו עצמו כנ"ל וכ"ז היה כדי להשוותן שניה' בהשוואה גמור' ובפרט בקו אמצעית שהוא עיקר הגוף שלהם והרי שנתפשט ת"ת שלו עד ת"ת שלה. ועת' נבאר התחלקות בחי' אלו בהמשך זמן יב"ש ויום א' דבזמן הקטנות לכן תחלה נבאר סדר כניסת החו"ג והענין כמש"ל כי עד שיכנסו כל ה"ח שבה אין ה"ג נכנסין גם יש כלל אחר שאין הכתר יכול לגמור תיקונו עד שיושלם הגוף להתתקן והרי יש בכאן ב' הפכים כי הרי יש בו ג"כ בחי' חצי שליש חסר דת"ת וצריך לגמור תחלה להיותו בחי' כתר צריך להמתין מלתקן עד לבסוף א"כ איך יתקיימו ב' הפכים אלו אך הענין כי אותו חצי שליש חסד של כתר נחלק לד' בחי' ורביעי' ואז התחילו ה"ח לכנוס ונודע כי ה"ח הם בב' הקוים כולם וגם בכתר שלה ואז נכנסין תחלה ב"פ אחרונים א' דנצח וא' דהוד. ואז ג"כ נכנס רביעית החסד דכתר וחזרו לכנוס ב"פ אמצעי' דנ"ה ואז נכנס רביע הב' של החסד דכתר ואז חזרו ב"פ עילאין דנ"ה וגם אז נכנס רביע ג' דחסד הכתר והרי נכנסו כל בחי' הח' בראשונה זולתי רביע ד' דחסד דכתר שזה צריך שימתין ויתעכב ויכנוס באחרונה לסיבה הנ"ל שאין הכתר נגמר עד שנשלם תיקון הגוף ולענין החסד בעצמו אינה מעל' ומוריד אם ישאר שם לפי שכבר בא ונעשה בבחי' א"א אור מקיף על הכתר והרי הוא כאלו נכנס כבר. ועתה כבר ה"ג יכולין ליכנס ואז נכנסו תחל' בדעת שלה ואח"כ ירדו בת"ת שבה ואח"כ ביסוד שבה ואח"כ חוזרים ה"ג לעלות ג' מסעו' הא' עולי' מיסוד לת"ת ואח"כ לדעת ואח"כ לכתר שבה ואחר כ"ז אז נכנס רביע אחרון מחצי שליש החסר שבכת' כנ"ל ואז נגמר כניסתן ועתה נמנה מנין הי"ב שנים ויום א' והוא כי יריד' ו"פ שבנ"ה דז"א בב' קוין דיל' חג"ת ובג"ה הרי ו' שנים וכניסת ג' חלקי החסד בכתר שלו הרי שנה ז' וירידת ה"ג בדעת ת"ת הם ב' שנים הרי ט' שנים ואמנ' ירידת ה"ג ביסוד כיון שאין שם מחיצות המעכבות אותן מלירד תיכף הם יורדים במרוצה ברגע לכן אין צריך זמן לזה ובפרט שפי היסוד דז"א שבתוך ת"ת שלה מסתיי' עד סיו' הת"ת ומקום ירידתן משם אל היסוד כמעט אינו נק' ירידה א' ג' עליות, א' לת"ת וא' לדעת וא' לכתר ג' שנים הרי י"ב שנים ואח"כ באחרונה מכולם יורד רביע אחרון דחצי שליש החסד שבכתר שלה כנ"ל והוא דבר מועט וגם שכבר היה למעלה מראשה בבחי' או"מ וע"כ כ"ז נכנס ביו' א' והרי נשלמו יב"ש והאמת הוא כי גם כניסת זה הרביע החסד בכתר אינו אפי' יום א' לסיב' הנ"ל אבל יש ג"כ ירידה אחרת לגבורו' בתוך היסוד בתחל' ובין ב' בחי' אלו יהי' יום א':

פרק ז

ועתה נבאר דרך פרטות ענין הגדלת המל' איך היא נגדלת כי עד עתה לא ביארנו מי הוא הגורם הגדלה של הנוק' ועתה נבא'. והענין כי הנה בזמן הקודם לזה בחי' הג' שהיה בזמן היניקה שאז היתה בבחי' צלע לבד ונת' כי עדיין אז לא היתה אלא מדה א' בלבד כנגד ת"ת דז"א מאחוריו מחזה ולמט' נמצ' שהיה בבחי' ספי' א' הכולל י' נקודות קטנות ואינן ספי' גמורות אלא נקוד' ובין כולם אינו רק ספי' א' באופן שאין בה רק חלק א' מי' ממה שצ"ל בה בעת היותה פרצוף די"ס גמורות וכדי שתגדיל צריך שתחלק מדת נקודה זו בי' חלקים ויהיו י' נקודות קטנות ואחר כך ע"י חו"ג שבה נגדלת כל נקודה ונקודה מהם ונעשי' בה ט' נקודות אחרות ואז יהי' י"ס גמורות שבכל ספי' וספי' מהם יהיה בה כללות י' נקודות קטנות והנה ההגדלה עצמה הוא ענין המוחין שהיא לוקחת עתה ומהן נגדלת אלו הי' נקודות שבה ונעשין י"ס גמורות אך סיבת גרמת ההגדלה הם ה"ח וה"ג ושניהם נקראי' מי"ם כנ"ל גם ה"ג נקרא גבורות גשמים ומגדילין אותה כמו המים שגורמין הגדלת האילן אך הגדלה בעצמה אינה ממציאותן ממש ואין הם עצמן נעשים גוף האילן אלא גורמים ההגדלה בו והנה נמצא כי זולת הבחי' א' שהם הי' חלקים של נקודות קטנות שיש בצלע זו כנ"ל עוד יש ד' בחי' אחרות שגורמי' ההגדלה באלו הי' נקודות קטנות והוא כי הנה נת"ל כי הגדלת הנקבה הזאת היא מחזה ולמטה דז"א ויש שם ד' בחי' א' הוא בחי' המוחין דז"א מבחי' חו"ב שלו ונודע כי הם מתפשטים עד סוף גופא שהוא עד נ"ה של ז"א הב' הם המוח הג' והם החו"ג המתפשטין למטה בז"ת הג' הוא בחי' הלבושים דנ"ה דאימא המלבישין את המוחין של חו"ב דז"א עד מקום התפשטותם הנ"ל שהוא סוף הקוים שהם נ"ה דז"א וכן הלבוש של יסוד דאימא המלביש מוח הג' הנקרא דעת בקו אמצעי ולבוש זה נגמר ומסתיים בחזה דז"א בחי' ד' הם לבושים דז"א עצמו ע"ד הנ"ל בלבושי נה"י דאימא אלא שיש תוספות באלו והוא כי לבוש היסוד דז"א בקו האמצעי של הנקב' מתפש' יותר למט' מחזה שלה שהוא עד סוף הת"ת שבה וכבר ביארנו כי כאשר באין אלו המוחין דנוק' הם באים מלובשים בב' לבושין הנ"ל בנה"י דאימא ובנה"י דז"א והנה מאלו הד' בחי' הנ"ל נגדלת בחי' ראשונה שהם הי' נקודות קטנות שכבר היו בנקבה בהיות' נק' צלע כנ"ל ואמנם לא בכל נקודה ונקודה מהם יש בחי' הגדלות כל בחי' ד' הנ"ל ביחד אלא כפי בחי' הנקודה וטעם הדבר ית' לך בע"ה מתוך דברינו אמנם הכלל הוא בחי' ההגדלה ע"י המוחין דז"א אינה אלא בחו"ב דנוק' בלבד ובחי' ההגדלה אינן אלא בנקודות הדעת דנוק' ובחי' ההגדלה של לבוש נצח דאימא אינו אלא בנקודות הנצח דנוק' ובחי' הגדלה של לבוש דהוד אימא היא בכל קו שמאל דנוק' שהם נקודות בג"ה שבנוק' ובחי' ההגדלה של לבושי נה"י דז"א אינן אלא בג' נקודות נה"י של הנוק' אך בחי' ה"ח לעולם אינן נימנין בבחי' ההגדלה בשום מקום כי הם בחי' המים המגדילין האילן ואינן הם עצמן ההגדלה בעצמה וזש"ה והוכן בחסד כסאו כי הכנת תיקון הנוק' הנק' כסא הוא ע"י ה"ח וה"ג גם הם בחי' חסדים הנ"ל שגם הם בחי' מים בגופא בנקבה ונק' גבורות גשמים וע"כ גם הם אינן נזכרים בכלל ההגרלה עצמה אלא שגורמין ההגדלה זולת בנקודות הדעת והת"ת לפי ששם יש גבורות רבים כמ"ש שם והטעם של שאר הבחי' ית' בע"ה בהיות המשך הדברים בע"ה וטרם שנבאר כל מציאות ענין ההגדלת האלה צריך שתדע כי כל בחי' ההגדלה האלו של הנקודות של הנוק' הם נרמזות בא"ב דא"ט ב"ח כו' והם רומזים בי' נקודות האלו עד"ז. א"ט בכתר ב"ח בחכמה ג"ז בבינה ד"ו בדעת י"ץ חסר כיף גבורה ל"ע ת"ת מ"ס נצח קץ הוד ר"ף יסוד ש"ן מלכות תם במלכות ונשארו אותיות הנ"ך שאין להם זיווג וכבר ידעת ענין זוגות אלו מה ענינם כי הם ד' זוגות אחדים וכ"א כוללת י' אחדים וד' זוגות אחרים כ"א כוללת עשרה עשרה וד' זוגות אחרים כ"א כוללת י' מאות. והענין כמה שנודע כי עד אות ט' הם אחדים ועד צ' כפופה הם עשירית ועד הצ' פשוטה הן מאות ע"ר אי"ק בכ"ר כו' שכל ג' אותיות מאלו היא ראשונה אחדים שניים עשירית שלישית מאות עד שנמצא כי תיבת דמ"ת הם ד' אחדים מ' עשירית ת' מאות וכן הנ"ך ה' אחדים נו"ן עשירית ך' מאות ת"ק עד שנמצא כי ה' אותיות כמנפ"צ הם הפשוטות שהם בחי' מנצפ"ך הכפולות הם בחי' ת"ק ות"ר תיש ות"ת ותת"ק ואח"כ אות א' חוזר לענין אלפים והבן זה. ונחזור לענין כי אלו זוגות דא"ט ב"ח הם בחי' י' הנקודות שבמלכות ע"ר הנ"ל נמצא כי ענין א"ט ר"ל שנקודות כתר היא נקודות א' וניתוסף בה ע"י הגדלה ט' נקודות אחרים ועד"ז כל הא"ב ביו"ד נקודות ונתחיל לבארם בפרטות א"ט הוא בנקודות כתר שהיא בחי' א' לבד וצריכין שיתוספו בה מחדש ט' נקודות ויושלמו ליו"ד נקורות שיש בספיר' הכתר זהו ע"י הגדלת המים שהוא חצי שליש החסד שבת"ת דז"א שלוקחת הנקב' בכתר שלה כנ"ל וכבר נת' כי אין בת"ת דז"א שום בחי' אחרת מכלל הד' בחי' הנ"ל שגורמים הגדלה רק בחי' החסד שבו וזה כבר נת' לעיל שלעולם אינו נחשב בכלל ההגדל' עצמה ב"ח הוא בנקודות חכמה כי יש בה ב' בחי' א' הוא נקודה ראשונה בחכמה והב' היא שלוקחת הארה ממוח חכמה המתפשטים בנצח דז"א כנ"ל ונקודה זו שהיא חכמה דמלכות מכוונת נגד פ"א דנצח ז"א כנ"ל ואז אותו מוח חכמ' ז"א המתפשט בנצח שלו מאיר בנקודות חכמה דנוק' בחי' נקודה אחרת והרי יש בה עתה ב' נקודות וניתוספות בה ונגדלים ח' נקודות אחרים ע"י החסד שבנצח ז"א ומאיר בחכמה ינוק' וזהו ב"ח והרי עתה נעשי' מוח חכמה דנוק' ואעפ"י שהתפשטות המוחין דז"א בחו"ב שבו בב' הקוין ימין ושמאל שבו איום בחי' מוחין כמבואר שם שאין בה מוחין אלא למעלה ברישא דז"א וא"כ האיך יספיק הארת המוח ההוא אשר ברגלי ז"א שהם נ"ה שבו להעשו' מוחין גמורים בראש הנוק'. והתשובה בזה כי ע"י הארת ה"ח שבז"א מוסיפין הארה באותן המוחין שבנ"ה דז"א המלובשין תוך נ"ה דאימא שהם אור גדול ויש בהם יכולת לעשות מוחין ובפרט כנז' בזוהר דדינין דדכורא תקיפין ברישא ונייחין בסיפא פי' כי אלו המוחין שבנה"י דז"א הם מכוסין בלבושין דאימא בהיותם למעלה בראש ולמטה שיש חסרים מגולים מתגל' הארתם והם נייחין בסיפא. ועוד ט"א כי הארת ה"ח המגולים נכנסת עד מחוץ לנה"י דאבא המלובשין תוך נה"י דאימא אז מאירין נה"י דאבא בנה"י דאימא ומוסיפים בהם הארה יתירה מאוד. ועוד ט"א כי היסוד דאבא הוא מתגלה למטה מהחזה דז"א שכבר נסתיים יסוד אימא לעילא והנה זה היסוד מאיר הארה נפלאה סביבותיו בנה"י דאימא וע"י כל אלו ההארות יש יכולת באותן המוחין שבנה"י דז"א לעשות מוחין בראש הנקבה בלבד אך לא שיתפשטו אל הקוים שלה כי אין בהם כ"כ הארה יתירה לכן מכאן ולמטה אין אנו מונין בחי' מוחין כלל כמ"ש בע"ה. ודע כי אעפ"י שביארנו כי מנה"י דאבא נמשכת הארה יתירה אין הכוונה שמנה"י עצמן נעשין מוחין לנקבה רק שמוסיפים כח בנה"י דא מא שיתגלה הארת מוחין שבתוכם לחוץ ויעשו מוחין גמורים ברישא דנוק' אמנם אין בנין הנוק' נעשית רק ע"י נה"י דאימא לבד כמבואר אצלינו שמנה"י דאבא נעש' פרצוף יעקב וכ"מ שתמצא שהארת נה"י דאבא מוסיפין הארה במלכות כולם הם ע"ד הנ"ל ושמור כלל זה ג"ז הוא בנקודות בינה כי יש בה ג' נקודות וצריכה ז' של תוספת מן החסד שבהוד ז"א המאיר בה וג' נקודות הנ"ל הא' היא נקודות בינה ראשונה של הנוק' בעצמה הב' היא נקודות א' שלוקחת ממוח בינה דז"א המתפשטים בהוד שבו ומשם לוקחת הנוק' בבינה שבה המכוונת נגד פ"א דהוד דז"א והג' היא נקודות א' שלוקחת מלבוש המוח הנ"ל מבחי' הוד דאימא עצמה המלביש מוח בינה דז"א כנ"ל ומה שלא נכנס בחי' זו בנקודת חכמה כי גם שם יש מלבוש דאימא הטעם הוא כמ"ש והוא כי נודע שכל בחי' נו"ה דאימא שיש בכ"א מהם ג"פ ומתלבשין בו"ס גמורות שיש בב' הקוין ימין ושמאל דז"א אינן אלא בחי' רגלים לבד בבחי' בינה עילאה עצמה אמנם כשנכנסין בז"א משתנה בחינתן וב"פ עילאין נעשו חו"ב דז"א ובפ"א נעשים חו"ג דז"א אמנם בפ"ת נשארים בבחי' ראשונה ששם היו בחי' רגלים שהם נ"ה דאימא וכאן ג"כ בז"א הם בחי' רגלים נ"ה דז"א והנה בהמשך האורות אלו אל הנקבה והנה הנקבה אינה לוקחת רק בפ"ת דנ"ה דאימא המתפשטין בכל נ"ה דז"א שבהם כל קומת המלכות ועת' הוא שינוי אחר' אפילו בחי' בפ"ת דנ"ה דאימא שלא נשתנו בז"א ונשארין בבחי' רגלים עצמן שהם נ"ה כנ"ל הנה עתה בנקבה משתנים שינוי אחר ונחלקים לג' חלקים אחרים כי מב' שלישים עליונים נעשו חו"ב דנקבה ומב' שלישים אמצעים נעשו חו"ג דנקבה ומב' שלישים תתאין לא נשתנו בחינת' ומהם נעשו נ"ה דנוק' וא"כ כיון שכל עצמה של לבושה נ"ה דאימא המאירין בנוק' אינם אלא הרגלים של נ"ה שכל בחינתן אינה אלא רגלים א"כ אין הארת לבושי' אלו מספיקים להגדיל בנוק' זולת בנ"ה שבה לבד כמ"ש בע"ה ושם יעלו בחשבון אך לא בחו"ב שבה כי הם בחי' מוחין שבה ולא בחי' רגלים וכן בחו"ב שבה אין הארת הרגלים שברגלים מאירין שם בבחי' ידים אמנם אעפ"י שאמת כך הוא עכ"ז בכל קו שמאל של הנקבה אנו מכניסין בחשבון בחי' הלבושין דהוד אימא והטעם לפי שהנקבה לעולם נאחזת בשמאל שהם הדינים והגבורות והנה כל בחי' אימא עילאה הוא גבורות כי הדינים מתערין מינה כנז' בזוהר ובפרט בהוד שלה שהוא קו שמאלי שבה ששם הוא תכלית תוקף הדינין שזהו הטעם שהבינה עד הוד אתפשטות כנז' בזוהר וזו הוראה שהיא גבורות לכן הלבוש של הוד דאימא כולו נכנס בחשבון הגדלת כל ג' סעי' שבקו שמאל דנוק' משא"כ בקו ימין דלא שייך האי טעמא לכן אינו נכנס בחשבון הגרלה וכמ"ש במקומם בע"ה. והנה הטעם הנ"ל בלבושי נ"ה דאימא הוא עצמו בלבושי נ"ה דז"א עצמו המאירין במלכות כי אין ראוי למנות בחשבון הגדלה רק בנ"ה של הנקבה ואינם כמו לבושי ההוד אימא שנכנסין בחשבון בכל קו שמאלי דנוק' כי שם כבר נת' הטעם לפי שהם גבורות משא"כ בז"א שהוא רחמים לפי שהוא זכר נמצא עתה כי בנקודות בינה של הנקבה יש ג' נקודות וצריך להגדיל ע"י החסד שבהוד ז"א ז' נקודות אחרות וזהו ג"ז. ד"ו בנקודות הדעת וכאן הוא היפך שאר זוגות כי באחרו' היו האותיות ראשונות עיקריות והשניות היו בבחי' תוספ' וכאן הוא להיפוך השניות הוא עיקרית ואות ראשונה הוא תוספ' וזה הדבר עצמו הוא באותיות ק"ץ שבנקודות הוד ושם נת' טעם שינוי בזה בב' הנקודות האלו וע"ש נמצא כי בנקודות הדעת יש בה ו' נקודות עיקרית וצריכה ד' של תוספת והענין הוא כמש"ל כי בנקודות הדעת נכנס עיטרא דגבורה הכולל ה"ג ושם נשארים שרשם ואח"כ הארתן מתפשטות בו"ק לנקבה וכשנצטרף נקודות דעת עצמה עם הה"ג יהיה ו' נקודות עיקרית והד' באין בתוספ' ואעפ"י שנת"ל שה"ג הם ג"כ בחי' המים דגבורות גשמים המגדילין האילן ואין נכנסין בחשבון גוף ההגדלה עצמה התשובה לזה הוא לפי שבשאר ספי' אין בהם רק גבורות א' והלואי יספיק לגרום הגדלה אך כאן שיש ה"ג ביחד יש בהם כח להגדיל ולהשאיר שרשם שם ולהיות ההגדלה מהם עצמן. וא"ת א"כ הגבורות א' היא צריכה להגדיל כשאר הגבורות שבשאר הספי' וא"כ נמצא שאין כאן רק ד' גבורות יתירות לבד והתשובה כמש"ה ורדפו מכם חמשה מאה וכו' וגם משארז"ל ברכת הבית מרובה וגם אמרז"ל אינו דומה מרובין העושין למועטין העושין וכן בכאן בהצטרפות ה"ג ביחד יספיקו לגרום הגדלה ולהיות הם עצמן כולם בחי' הגדלה. י"ץ הוא בנקודות החסד כי יש נקודה א' וניתוספו בו ט' נקודות והוא ע"ד א"ט שבכתר אלא ששם הם אחדים וכאן הם עשירית וטעם הדבר לפי שהארת הגדלת הכתר היה ע"י שליש החסד שבת"ת ז"א וכן הגדלת החכמה שבה ע"י שליש החסד שבנצח ז"א וכן הגדלת בינה דידה ע"י שליש החסד שבהוד ז"א אכן מכאן ולמטה יש גבורה א' שלימה בכל נקודה ונקודה ומכאן ואילך אין הגדלתם אלא מן הגבורה שבה כנ"ל. עוד ט"א כי למעלה בג"ר כח"ב היתה הארה ע"י ה"ח אשר כל בחינתן אינן אלא בז"א לבד אלא שנמשכה הארתן לבד לכח"ב דנוק' אך מכאן ולמטה הם ה"ג בעצמן אשר עיקרם הם כאן בנוק' ובהתחבר ב' בחי' אלו יחד ששם הם שליש הארת חסד א' וכאן הוא שורש גבורה א' שלימה א"כ הארתן וגדולתן הוא בסוד עשירית ולמעלה לא היה רק בחי' אחדים והלואי יספיקו ואמנם בחי' המוח אשר בנצח ז"א אינו מגדיל בנקודה זו של החסר ע"ד שהגדיל בנקודות חכמה מפני הטעם הנ"ל שאפי' שם בדוחק גדול הספיק לעשות בחי' מוח חכמה דנוק' כיון שאינו רק בחי' רגלים דז"א לבד ולא היה יכולת בהם להתפשט בכל קו ימין דנוק' וכן בענין זה הוא במוח בינה דנוק' שלא נתפשט בקו שמאל בגבורה כמו שית' בע"ה. כ"ף הוא בנקודות גבורה כי יש ב' נקודו' א' נקודו' הגבורה עצמה וב' היא הארת לבוש הוד דאימא כנ"ל בנקודות בינה דבכל קו שמאל מאיר הוד דאימא וראוי להכניסן בחשבון ההגדלה עצמה וניתוספו בה ח' נקודות אחרות הרי כף. ל"ע הוא בנקודות ת"ת פי' כי יש בה ג' נקודות וניתוספו בה ז' אחרות הנה נת"ל כי הנקבה לוקחת מבחי' הכלי והגוף עצמו של ת"ת דז"א שמן החז' ולמט' א' שלי' וחצי והם מתחלקי' בקו אמצעי שבה חצי שליש בכתר וחצי שליש בדעת וחצי שליש בת"ת. וצ"ע למה לא מנינו חצי שליש זה בכתר ובדעת ובת"ת והנה מזה החצי שליש שלקחה מת"ת ז"א נעשה ת"ת שבה כנ"ל אמנם נקודות הת"ת שלה עצמה לא נשארה בכאן וירד למטה בסוד שלה כמ"ש בע"ה נמצא כי הג' נקודות שיש בת"ת אין נקודות עצמה בכללם אמנם הם בחי' ה"ג אשר שם והענין הוא כאשר מתפשטין ה"ג בה"ק אז גבורות החסד נוטה לימין ויורד הארתה לבד בחסד כנ"ל וגבורות הגבור' עד"ז בקו שמאל וג' גבורות האחרו' יורדת שלשתן דרך קו האמצעי דרך הת"ת ונשאר שם הגבורה שלה ויוצאין ב' גבורות של נ"ה משם ומתחלקין זו בנצח וזו בהוד נמצא שכשירדו ג' גבורות דרך ת"ת הניחו ב"ג דנצח הוד הארתן שם ונתחברו עם גבורות ת"ת והיו ג' ומהם נעשו הת"ת שלה וניתוספו לה ז' נקודות אחרות ואעפ"י שה"ג הן עצמן המגדלים ואינן עצמות ההגדלה עכ"ז כדמתרצים קושיא זו בדעת שלה שגם שם היה כך וביארנו שהטעם הוא לפי שיש שם גבורות הרבה ואז יש בה כח להגדיל וגם להשאיר שרשם. ועוד טעם א' כי בכל הספי' היה בהם שורש נקודתם אשר משם נגדלו משא"כ בת"ת שירדה נקודתה למטה ואין לה מציאות לעשות בחי' הת"ת שבה אלא אם כן בגבורות אשר שם יגדילו הם בעצמן ויעשו רה הת"ת. והנה אני מסופק בזה כי נלע"ד ששמעתי באופן אחר והוא כי באמת היא וכלל זה מסור בידינו כי חסדים המתפשטין בזעיר אנפין וה' גבורות המתפשטין בנוקבא הם מתפשטין מדריגה אחר מדריגה מן חסד עד הוד כי תחל' יורדין כל הה' חסדים או הה' גבורות בחסד ואז נשאר שם בחינתה ויורדין הד' האחרי' למטה בגבורה ונשארה שם בחינתה ויורדין ג' גבורות בת"ת ונשארה שם בחינתה ויורדין ב' בנצח ונשארה שם ויורדת האחרונה בהוד ועתה יקשה לנו קושיא הנ"ל שאיך בגבורות אלו של נצח הוד נשארה שם בת"ת מה שאין כן בשאר הגבורות הואיל וכולן עוברים דרך כל הו"ק ומה נשתנה הת"ת מהם. והתשובה היא מש"ל בחי' שניה כי לא יש שום בחי' נקודה בת"ת להגדילה ועי"כ הוכרח שאלו הגבורות התחתונים המעברו' בתוכ' ישאירו שם הארתן כדי שיתוקן הת"ת שאין לו מציאות אחר אלא זה משא"כ בשאר הנקודות שכ"א יש לה נקודה שלה עיקר' והיא נגדלת אח"כ. מ"ס בנצח כי הם ד' נקודות וניתוסף בהם ו' אחרות והם נקודות הנצח בעצמה ונקודה שלקחה מלבוש נצח דאימא ונקודות שלקחה מלבוש נצח דז"א כנ"ל לפי שכולם בחי' נצחים ומכולם הארתן בהם ויש בהם יכולת להגדילם כי הם ממינה וגם נקודות מגבורות הוד שעברה דרך שלה והניח הארתם שם בנצח ע"ד הנ"ל בת"ת הרי הם ד' נקודות עיקרית ואמנם הטעם למה לקחה גם הגבורות הוד הוא לפי שנ"ה הם תרי פלגא גופא אחים הם ולא יתפרדו לכן מנחת הארתה שם בעוברה בנצח וגם ידעת כי בנ"ה הם זכר ונקיבה אשר ע"כ בשחרית דחול איהו בנצח ואיהי בהוד ונודע כי הזכר נוטל פי שנים שהם עיטרא דחסר ועיטרא דגבורה ונשארה הארת עיטרא דגבורה והארה יוצאה אל הנקבה וכן כאן נצח שהוא זכר לוקח גבורתו והארת גבורות ההוד עמו. ק"ץ בהוד פי' כי יש בו נקודה א' תוספת וט' עיקרית ע"ד הנ"ל א"ט בכתר אחדים וי"ץ בחסד עשירית וק"ץ בהוד מאות ואלו הט' נקודות שיש בה עיקרים והם נקודה א' שלה ונקודות לבוש הוד אימא ונקודות לבוש הוד דז"א אך הגבורה שבה אין נחשבין כי היא המגדלת אותן כנ"ל והנה הם ג' נקודות היות' בחי' דינים וגבורות שיש בכל שאר נקודות לפי שנ"ה הם לבר מגופא כנ"ל בזוהר שע"כ נאחז בהם ס"ם בסוד ותקע כף ירך יעקב ובפרט בהוד שהוא מקום שמאלי וגם שהוא בסיומו שהוא תכלי' דינין כנז' בזוהר ששם הוא היתוכא דדהבא וכל אלו הג' נקודות הם ג' קצוות התחתונים שבג' קוים השמאלי' דאימא ודז"א ודנוק' וכ"א לבדו הוא דין קשה מאוד וכ"ש בהתחברם יחד אשר ע"כ ע"י התחברותם יחד בנקודות זו הם מכים זה בזה ונכללין זה בזה ואז הדינין מתגברין וכ"א מנ' נקודות נכללה בשלשתן ונעשו ט' נקודות וגם שהיו מבחי' מאות ולא מבחי' עשירית כי הגבורות והדינים נתרבו במאוד מאוד במקום זה והגבורות המתפשטות בהוד מגדלות אותן וניתוסף בה נקודה א' ונשלמה לעשרה וזהו ק"ץ ונודע כי הה"ג הם ה' אותיות מנצפ"ך הכפולות והצ' הפשוטה הארותה היא אחרונה שבכולם בסדר א"ב ואלו מתפשטין מחסד עד הוד שבה נמצא הגבורה שבהוד היא ץ' ארוכה דמנצפ"ך והיא היא אות צ' של ק"ץ והנקודה של תוספת היא קי ונעשה נקודה זו בבחי' ק"ץ וע"כ כל החיצונים הנק' קץ כל בשר נאחזין בהוד זה וכן ס"ם כשנגע בכף ירך יעקב היה בהוד זה. גם בזה תבין ענין כל היום דוה ואמרו בזוהר שזה אלף יומין דחול דבהו אתמשיך גלותא כמ"ש כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול והענין כי היתוך זוהמא שבדהבא וסיגי' הם מבחי' ה"ג שבנקב' המתפשטות בתוכה והיתוכא דזוהמא בצאתה לחוץ נעשה ה' מיני דמים טמאים הנמשכים מסיגים של ה"ג הנ"ל ואמנם עיקר היתוכ' אינו אלא בסיומ' שהוא גבורת הוד שבה ושם נאחזים החיצונים כנ"ל ואז מן ההוד נעשית דוה בבחינות ה' דמים טמאים וז"ס והודי נהפך עלי למשחית והנה ו' אלפי שנין הוי עלמא שהם ו' סטרי דז"א וביום הה' שהוא אלף ה' שהוא הוד נחרב הבית ונמשך הגלות בסוד כי אלף שנים בעיניך ואלו הם ג"כ אלפא שנין דחול הנזכר בפסוק האלף לך שלמה שהוא חול הנזכר בזוהר והם הם אותיות ק"ץ הנ"ל שהם בהוד דנוק' כי ק' הוא מאה וצ' ט' מאות בא"ב דאי"ק בכ"ר והרי שניהם גי' אלף וסיבה זו הנ"ל נשתוו ב' נקודות שהם נקודות הדעת ונקודות ההוד כי כל שאר הנקודות האותיות ראשונים מורים על עיקרם והשניות מורים על תוספת שהוא טפל אל העיקר אבל באלו הב' היו הנקודים השרשיות יתירות על התוספת והטעם מפני שאין נקודה שיש בה כ"כ גבורות מרובות כמו אלו הב' ונודע כי הדינים הם כמו האש שכל מה שמתחברין גחלי האש השלהביות מתרבה מאוד משא"כ במים של ה"ח שהם נחים ושקטים אך עכ"ז ודאי שה"ג אשר בהוד הם יותר חזקות מאוד מאותן אשר בדעת לפי שכאן הוא מקום אחיזת הקליפות לכן מתרבים בה הדינים מאוד והיה בה בבחי' מאות ולמעלה בדעת בבחי' אחדים וזש"ה משפטי ה' אמת צדקו יחדיו כי אלו הב' נקודות של דעת והוד שהם גבורות ומשפטים נשתוו וצדקו יחדיו באותיותיה משא"כ בשאר הנקודות כנ"ל וגם רמז כי אותן ב' משפטים אלו הם רמוזו' במלת צדקו ד"ו בדעת קץ בהוד והם הם אותיות צדקו. ר"ף ביסוד כי יש בו ב' נקודות עיקרי' וח' באות בתוספת והענין הוא כמש"ל בנקודות הת"ת שנקודות הת"ת בעצמה לא הוצרכה שם וירד' כאן ביסוד ונתחברה עם נקודות היסוד עצמה והרי הם ב' נקודות שרשיות ואמנם טעם למה הוא לפי שב' קוים דנוק' שהם קוי ימין ושמאל יש להם כנגדם בז"א על מה שיסמוכו והם נ"ה דז"א שארכ' בכל קומת הנקבה כנ"ל וכתר ודעת ות"ת שבקו אמצעי שלה יש להם על מה שיסמוכו והם הת"ת ויסוד ז"א המתפשט עד שיעור ת"ת של הנוק' כולו בלבד אמנם היסוד והמלכות דנוק' הם מגדל הפורח באויר ואין להם על מה שיסמוכו בז"א כלל וע"כ הוצרך שהנקודות של ת"ת שבה שכבר היה לה על מה שיסמוכו בז"א שתרד ותחבר בנקודות יסוד ובין שתיהם יגדל היסוד והלואי שיספיק וז"ש בזוהר דגוף וברית חשבינן חד כי הרי הברית דיסוד נתחבר עם נקורות הת"ת שהוא גופא ונעשו א'. ש"ן בנקודות המלכות שבה והנה גם לנקודה זו אין לה על מה לסמוך בז"א אמנם כיון שכל פרצוף זה נק' מלכות וזו הנקודה היא מלכות שבמל' הזאת וע"כ א"צ בה אלא לבחי' חותם לכן אינה אלא הארה בעלמא דחותם ע"ג חות דיסוד כמ"ש ענינם לקמן בע"ה בבחי' הה' הנק' נערה ע"ש לכן בהארה מועטת יספיק לה וענין הארה זו דחותם נמשך בה מהארת ג' שמות דאהי"ה דיודין ודאלפין ודההי"ן דבנה"י דאימא שהם גי' חות"ם שאינן רק האר' חותם בעלמא כמ"ש בדרו' נערה ונשאר לנו אותיות שהם ת"ם והם למטה בבחי' המלכות ולא קבלתי פירושם בפרטיות. מ"כ בשם הרב הר"ר בנימין ישראל זלה"ה שפי' ואמר שבמל' יש למטה ב' צירין וב' דלתות ביסוד שלה כנודע שהם סוד כ"ב אתוון באופן שיסוד של המל' יש לה ד' עיקרית שהם ת' ועוד הוסיפו וחדשו ו' אחרים שהם ת"ר הרי הם אלף כחושבן ת"ם ובזה תבין משארז"ל שבאשה יש לה רנ"ב אברים יתירים על הזכר וכמ"ש הרב בעמידה בברכת ראה נא בענינו ר"ת רנ"ב אברים שבה והם אברים שיש לה יתר על רמ"ח שבזכר שהם ב' צירין וב' דלתות ואותיות שין ת"ם רומזים לחותם תוך חותם לכן ש"ן ות"ם כ"א עולה אלף רמז לאלפי' תחום שבת שהם חותם עלל"ה מ"כ. גם נשארו אותיות הנ"ך בא"ב זו דא"ט ב"ח שאין בהם זיווג והם אותיות כה"ן לכן הנושא אשה כהנת אין זיווג עילה יפה כמה שאמרו רז"ל ולא שמעתי פרטי אותיות אלו ומה ענינם ממורי זלה"ה. והנה עתה בזמן בחינות הד' הזאת נקרא חוה אשת אדה"ר והוא בבחינה זו שעדיין אינו גדולה ולא נזדווג עמה ואמנם גם אחר שגדלה נקרא ע"ש הזה שהוא חוה וטעם אל קריאתה חוה כמש"ל כי לכתר שבה לקחה חצי שליש אור של חסד דת"ת ז"א ואמנם אין נכנס רק בד' זמנים כנ"ל והנה אם נחלק זה החסד שבת"ת דז"א לג' שלישים נמצא שהיא אינה לוקחת רק חצי שליש והוא שתות לבר וזהו נרמז באות ו' דחוה והנה הנוק' עתה בבחי' הג' היא בבחי' ה' תתאה של שם כנ"ל לכן ג"כ נרמזה בה עתה באות ה' דחו"ה אמנם אות ח' דחוה אני מסופק ונלע"ד ששמעתי א' מב' פירושים אלו שנבאר בע"ה א' כי הנה זה חסד שבת"ת מחוה ולמטה אינו רק ב' שלישים לבד כנודע שהם מגולים ומשם לוקחת הנוק' וא"כ נמצא שחצי שליש שלוקחת היא בחי' רביע של ב"ש אלו והנה הוא מתחלק לד' חלקים ונכנס בד' זמנים ובכל פעם נכנס רביע דרביע הנ"ל נמצא שהם ב' רביעית שהם ח' דחוה. ונלע"ד שמה ששמעתי באמת הוא זה הפי' הב' והוא שכבר נת' בדרושי ז"א איך ה"ח המגולין מאירין מאוד ונכפלין לב' נמצא כי אותן ב"ש החסד נכפלו ונעשו ד' שלישים וכאשר הנוק' לוקחתם אינו רק חצי שליש שהוא חלק א' מח' חלקים שבד' שלישים הנ"ל ואעפ"י שאח"כ מתגדל בה ונעשה שליש עכ"ז בשעה שלוקחתן אינו רק חצי שליש שהוא חלק א' מח' בב"ש המגולין בת"ת ז"א וזהו ח' דחוה והנה נת' בכל מה שקרם הבחי' הד' שהיא המשך יב"ש ויום א' שעדיין היתה קטנה ועתה אחר שנשלמו יב"ש ויום א' מתחילין ז' חרשי נערות כנודע ואז היא בחי' הה' והו' והיא הנקרא נער ונערה.

פרק ח

הבחי' הה' והו' והוא אחר יב"ש ויום א' שנגמר פרצופה ויצאתה מכלל קטנה ונכנסת בבחי' נער ונערה וענין ב' בחי' אלו בקיצור הוא כי הנה מלבד מה שאנו צריכין בתיקון פרצוף הנקבה עוד אנו צריכין לתקן בה בתחלה טרם שתזדווג עם בעלה בחי' כלי הרחם שיהא מתוקן וראוי לקבל טפת הזרע ולציירה בתוכה שיעשה ממנה ולד וגם שיהיה מוכני' בה בחי' מ"נ כנודע גם יש בכלי ההוא בחי' דלתות וצירין וכמשארז"ל ע"פ כי לא סגר דלתי בטני ופ' כי נהפכו עליה צירי' ונמצא כי יש ב' דלתות וב' צירין וב' מיני מ"נ ובהיות מתוקן בה הצירין שהוא דלת א' וציר א' ומ"נ אי עדיין נק' נער וכנגדם בהדלת הב' וציר הב' ומ"נ הב' אז נק' נערה וע"כ צריכין אנו תחלה לבאר כל ענין זה ובזה יובן מציאותן איך הם וגם יובן זמנו אימתי הוא ואז תבין זמן הנקרא נער וזמן הנקרא נערה. ונתחיל לבאר ענין דלתות וצירין ומ"נ אלו מה ענינם דע כי מצינו בזוהר ב' כינוים אלו במל' והם ציון וירושלים וביאורם הוא הנקודות יסוד של המל' נק' ציון וכמ"ש באד"ר כי ציון בנוק' כבית רחם לאיתתא ואמנם נקודות מלכות שבנוק' הוא ירושלים וענין ציור ב' בחי' אלו באשה הם כך דכמו שבזכר יש יסוד ומלכות והם אבר ראש הגויה הוא יסוד ובראשו העטרה כמין חומה בשר גבוה והוא בחי' המל' שבזכר כך באשה יש חדר א' לפני' אשר בתוכה הוא הרחם וחדר זה נק' יסוד שלה ובתוך חדר זה יש חומת בשר גבוה נק' בשר שיפולי מעיים והוא בשר בולט באמצע בין ב' הירכיים בפתח היסוד וזהו המל' שבנוק' נמצא כי בחי' המל' שבנקבה אינה בחי' גמורה כשאר הטיס שבה שהם בחינה גמורה מן הכתר עד היסוד שבה כדמיון זכר ממש אבל המל' שבה אינה רק הארה מועט' כל שהוא כמו זה באותו הבשר העב הבולט ועומד שם כנ"ל. והטעם הוא לפי שכל בחי' הנקבה נקי מל' אחר שכל עצמ' היא מל' אין צורך להיו' בה בחי' מלכות (לא היתה המל') שבה בחי' גמורה ואמנם מה שהוצרך להיות בה בחי' מל' אעפ"י שאינו רק דרך רמז כנ"ל הנה כ"ז היה לצורך גדול ונרמזו בדברי רז"ל באמרם כי ד' דברים צריכים חותם תוך חותם וסימנם חבי"ת והם חלב בשר יין תכלת ונבאר בחי' יין שהוא א' מהם ולמה צריך חותם בתוך חותם ומה ענין ב' חותמות אלו והענין כי היין הם בחי' הה"ג שביסוד נוק' כנודע והם הם המ"נ שבה והם נקרא מנצפ"ך ונודע כי כל חיצונים וקליפות חיותם משמרי יין העליון והנה הם עומדים תחת הנוק' כנודע בסו' רגליה יורדות מות ואינן נאחזין אלא בסיומה ובתחתיתה ובהיות אלו ה"ג הנק' יין המשומר תוך היסוד של הנוק' בב' חותמות חב"ח אז הם נקרא יין המשמח שהוא בחי' ה"ג בהיותן ממותקות ולפעמים אותן ה"ג מתהפכים מן יין לדם שהם דינין גמורים ואז נעשית דם נדות ובצאתם לחוץ יונקים מהם החיצונים הדם נדות זה ולמטה ית' כי ה"ג הם עצמן נעשים דם והחותם נק' נדות וזהו דם נדה והבן זה גם ית' למטה כי ב' מיני דמים הם אלו ה"ג וכ"א כלול מה' וה' מהם נק' ה' דמים טמאים וה' מהם נק' ה' דמים טהורים לכן ה"ג הנק' יין שלפעמים נעשים דם ויונקים ממנו החיצונים צריכין שימור חב"ח אך ה"ח הנק' מים אין אחיזה אל החיצונים בהן ולכן א"צ שימור ואמנם ענין ב' חותמות אלו הם בחי' יסוד ומל' שנמצאו בנוק' כי הה"ג שהם יין משומרים תוך היסוד הנק' חותם וע"ג היסוד יש חותם ב' והוא במל' וע"י ב' חותמות אלו אין שליטה לחיצונים לינק מן היין הפנימים ההוא והנה חותם אותיות חומת כי הם כדמיון חומת העיר המשמרת בני העיר מפחד האויבים הסובבים מחוץ לעיר נמצא שחותם ביסוד וחותם במלי שבנקבה נרמזו שניהן בפסוק חומת בת ציון וכו' וכתיב על חומותיך ירושלים שהם יסוד הנק' ציון ומלכות שבה והנקרא ירושלים גם חותם אותיות תחו"ם לומר ע"כ תחו' הקדושה ומשם והלאה הם הקליפות והם עצמן איסור יציאת חוץ לתחום בשבת שהוא מקום החיצונים שהם חוץ לתחום החיצון שהיא מלכות שבנוק' גם מלת חותם מל' דבר הנחתם במ"א ונשאר צורתו והוא כי הנה היסוד נקרא חותם לפי שכבר נת"ל כי שיעור אורך יסוד ז"א נגד קו אמצעי דנוק' העומדת כנגדו מאחוריו הוא עד סיום הת"ת שבה וא"כ נמצא שכל שאר הספי' שבנקבה כולם מכוונת נגד נה"י דז"א ויש להם על מה שיסמוכו אמנם היסוד והמלכות שבה אין להם בז"א מקום על מה שיסמוכו ואמנם עיקר עשי' היסוד שבה לא נעשה כשאר ספי' שבה שנעשו מכח הארת ז"א בה אלא נעשה מכח הכאת ה"ג ברדתן מן הת"ת עד היסוד דרך ירידה והאירו שם ונחתם ואתגליפו הארתם שם ומכח הארתם נעשה היסוד בזה וע"כ נק' היסוד שלה חותם כי אינו אלא חותם הנחתם מן הגבורות שהאירו שם בהכאתם גם המל' שבה נק' חותם שהרי הארה שבה אינה אלא מהארת חותם היסוד וזה ענין אמרו חב"ח כי החותם החיצון שהוא המל' נמשכה ונעשית מהארת חותם פנימי שהוא יסוד שבה גם מלת חותם אותיות חמו"ת והענין כי הנוק' היא בת אימא עילאה והיא אשת ז"א הנק' חתן הכלה הזאת נמצא כי אימא עילאה היא חמות של ז"א ולפי שמן החמות נמשך ג' אהי"ה במל' שבנוק' נק' חותם אותיות חמות גם מלת חותם כמ"ש בע"ה איך חותם זה של המלכות נמשך מג' לבושי נה"י דאימא שהם ג' אהי"ה דיודין דאלפין דההי"ן שהם גי' חותם ע"ה והנה בהזדווג זו"נ נק' חתן וכלה והענין כי הנה חיבור הזכר והנוק' הוא התחברות יסוד שלו ביסוד שלה והנה יסוד שלה היא הארת ג' אהי"ה הנ"ל ועם כללות שלשתן גי' חת"ן להורות כי הוא התחבר ביסוד שלה כי זהו עיקר הנשואין שהוא לצורך זיווג ואז הנקבה נק' כלה יען היא מעלה ה"ג מ"ן שלה והן מנצפ"ך ה' אותיות והם אות ה' של כלה וכל גבור כלולה מי' הם נ' שהם אותיות כ"ל מן כלה והנה נת"ל שה"ג נק' יין המשומר בהיותן תוך החותם הזה משומרות וכשיש עוונות למטה ה"ג נעשים ד"ם והחותם נהפך לנדות שהם אלו הלבושין של ג' אהי"ה עצמן שהם גי' תנ"ד וזהו ענין הפסוק כימי נדת דותה תטמא. ואחר שביארנו מי הם הנק' חב"ח וביארנו שהם יסוד ומלכות שבנוק' נבאר עתה מה ענין חותמות אלו שם ונתחיל לבאר החותם הא' הפנימיות שהוא היסוד הנה כמו שיש בחומת העיר דלתות וצירין לסגור פתח החומה כן בחומת הנקבה שהוא חותם הנק' יסוד יש בו דלתו' וב' צירים לסגור לב' דלתו' כי כל דלת יש לה ציר כמו שכת' לעיל כמו שאמרו רז"ל כשם שיש דלתות וכו' כך יש דלתות באשה שנאמר כי לא סגר דלתי בטני וכשם כו' כך יש דלתות באשה שנאמר כי נהפכו עליה צירים ונבאר עתה ענין דלת א' וציר א' וממנה יובן השנית הנה נודע שבעת הזיווג האיש מזריע טפת לובן בתוך יסוד הנקבה והיא מקבלת שם והיא ג"כ מזרעת טפת אודם שהם מ"נ והכל נשאר שם ברחם שלה ושם מצטיירת אותה הטפה בהמשך זמן העיבור ואח"כ נפתחין הדלתות והולד נוצר ויוצא לחוץ והנה צריך שיהיה באשה בחי' דלתות בה לסגרם ולעכב הולד בפנים שלא יצא לחוץ עד שיגמור להצטייר לגמרי וגם צריך שיהיה בה כח המצייר את צורת הולד והנה נודע הנז' בס"י כי האותיות דומות לאבנים וכמ"ש ג' אבנים בונות ששה בתים וכו' כי כל בנין גוף הולד אינו נעשה אלא ע"י כ"ב אותיות א"ב והם השאור של העיסה של הולד והנה בדכורא יש כ"ב אתווין וכולן נרשמו ונחתמו ביסוד שלו וכמ"ש בזוהר בפ' וישכב ויש כ"ב וכאשר הטפה יוצאה משם יוצאת כלולה מכ"ב שביסוד שלו וכן בכ"ב שבנוק' נרשמין ונחתמין ביסוד שלה וכאשר טפת הזכר נכנסה שם היא מתעכבת שם ומצטיירת בכח כ"ב אתווין שלו והנה מאלו כ"ב אתווין שביסוד דנוק' נעשית דלת א' וציר א' והוא אות ד' א' אשר יש בו אותו העוקץ כמין יוד מאחוריו בין ב' הקוים והווין שלה כדמיון ציר בדלת כזה והי' שבין ב' הווין הוא הציר וב' ווי"ן הם הדלת וחיבור הכל נק' דלת א' שהוא גי' כ"ב י' אחד וב' ווין הרי שכ"ב אתווין שביסוד שלה נצטיירו בבחי' דלת א' וציר שלה שהיא הי' שבאמצע ב' ווי"ן שעל הי' הזו הדומה לציר שעליה סובבין הב' ווין שהם בחי' הדלת. ואמנם נבאר טעם למה נק' ציר והענין כי ציר גי' ש' של שדי שהוא היסוד של הנקבה הנק' שדי ובש' זו יש בה ג' ווין שהם בחי' חג"ת הנרשמים ביסוד ונמשכו אליה שם מן האורות העליונים חג"ת שהם ג' ווי"ן וז"ס באר חפרוה שרים כרוה נדיבי עם שהוא בחי' היסוד שבנוק' המעלה מ"נ והיא באר של מרים שנאמר עלי באר כי היסוד הוא איננו בולט כמו בזכר אמנם הוא שקוע בחפירה כמין באר המעלה מים מתתא לעילא וביאר ענינו ואמר כי היסוד באר חפרוה שרים כרוה נדיבי עם שהם האבות הנק' נדיבים והם חג"ת שחקקו חותמם והם חג"ת שביסוד והיא ש' של שד"י וזש"ה והיה שדי בצירך כי שם שדי נעשה מהצירים שביסוד שהן גי' ש' של שדי וזו הי' הוא הציר נמשך מן אותיות י"ד העליונים שהם חג"ת יד גדולה יד חזקה יד הרמה וזהו שד"י ש' י"ד וזהו פי' משארז"ל יצחק מיעך באצבע והבן זה גם זה שאמר הכתוב מקדש ה' כוננו ידיך ר"ל כי הידים העליונים שהם האבות כוננו ותקנו בחי' המקדש של אדני שהיא הנקבה ונודע כי ציון שהיא יסוד הנוק' נק' קיק וזש"ה שמרני מידי פ"ח יקשו לי כי הודעתיך בפרשת בראשית כי מ"ד הוא שם מ"ב דכורא שהוא פשוט ומלא ומלא דמלא דהוי"ה שם מ"ב אתווין ואין לך טפה היורדת מלמעלה שאין ב' טיפין עולין מלמטה והם ב' שמות שהם גי' פ"ד והם בחי' המ"ן והם נתונים תוך הדלת הנ"ל והציר הנעשה מן הידי' העליוני' והנה פ"ד וד' הם פ"ח הנעשין מן הידים העליונים וכאשר אוחזים בהם הקליפה נק' ידי פ"ח וזהו שמרני מידי פ"ח והנה נת' ענין הדלת והציר שהם כ"ב אותיות הנרשמים ביסוד שלה ובתוך דלת וציר זה יש המ"נ עצמן והם ה' אותיות הכפולות מנצפ"ך שבא"ב שהם ה"ג שבנוק' שיורדת ביסוד שבה ונרשמות שם ואלו האותיות דמנצפ"ך הם המ"נ שהיא מעלה נגד המ"ד של הזכר שנמשכין לה מן הזכר ואח"כ כאשר מצטייר צורת הולד היא ע"י הכ"ב אתווין האחרים שהם הדלת והציר הנ"ל והרי נת' דלת א' וציר א' ומנצפ"ך א' שבחינתן הם כלי א' עם המ"נ שבו וכ"ז נמשך לה בתחלה שכאשר היא היתה נתקנה בה פרצופה ונמשכו בה בחי' המוחין שבה ונמשכו בה ה"ג וכ"ז היה נמשך אליה ע"י ז"א עצמו כי ע"כ היתה דבוקה עמו אב"א כדי לקבל מוחין דילה והאורותיה ע"י ואז היו האורות עוברת אליה דרך מחיצות ז"א וע"כ היו דינים ואותו הדלת והציר והמנצפ"ך שקבלה ע"י ביסוד שלה היה דינים והיא נק' בחי' ירושלים שהי' דינים אח"כ ננסרה והוא שנסתלקו נה"י דאימא והמוחין מן ז"א ויצאו מראשו ונכנסו בנה"י דאימא עם המוחין בראש הנקבה העומדת באחורי ז"א ואז אין האורות והמוחין שלה נמשכין דרך הז"א אלא מאימא עילאה עצמה וע"כ ננסרת ונפרדת מאחורי הז"א והנה עתה מקבלת מוחין שלה פעם ב' בהארה עצומה לאין קץ יותר מבראשונה כי בתחלה היה תמצית האור ועתה לוקחים המוחין עצמם, ואז נגמרה לתקן וחוזרת ליקח הכ"ב אותיות הב' ע"י אימא ונעשין ביסוד שלה ציר ב' ודלת ב' ומקבלת מנצפ"ך ב' שהם מ"נ שניים שכ"ז הם בחי' נמתקות מאוד ואלו הב' שלוקחים ע"י אימא נק' ציון שהם רחמים והרי עתה נשלמו בה ב' דלתות וב' צירין וב' מנצפ"ך שהם כ"ז אותיות שקבלה ע"י ז"א וכ"ז אותיות שקבלה ע"י אימא עילא' והנה כאשר תחבר ב' דלתות כזה ם יהיה צורת ם סתומה של פסוק למרבה המשרה כי ע"י ב' דלתות אלו נסתם היסוד שלה ונעשים ם סתומה והולד בתוכה הנעשה מן המ"ד ומ"נ ואז נק' גן נעול מעיין חתום כי המ"נ סגורים וחתומים תוך דלתות אלו הנעשים ם סתומה ולפי שאלו דלתות הם כ"ב אתווין אשר שם אשר מה' מצטייר הולד לכן אין ציור צורת הולד נגמר עד מ' יום שמצטייר בכח ב' דלתות אלו שהם ם סתומה וכאשר בא זמן הלידה אלו ב' דלתות נפתחין ויוצא הולד מתוכם מצויר נמצא כי ב' הדלתות והצירין הם צורת ם סתומה ואמנם ענין ב' מנצפ"ך שהם המ"נ הם בחי' י' דמים שיש ביסוד דנוק' ה' טהורים וה' טמאים כנז' בגמרא והמנצפ"ך הא' שלקח' ע"י ז"א שהיה דינים מהן נעשו ה' דמים טמאים ע"ד הנ"ל והמנצפ"ך ב' שלקחה מאימא הם גבורות ממותקות והם דמי' טהורים והם בחי' ציון וירושלים כנ"ל והנה אלו המנצפ"ך הם גבורות שלקחם מבינה כנודע שמשם נמשכין והיא נק' חמות ז"ס חותם כנ"ל והנה נודע כי נה"י דבינה שבה נתוני' המוחין דז"א הם ג' אהי"ה דיודי"ן בנצח דההין בהוד דאלפין ביסוד ושלשתן גי' תנ"ה והוא גי' חותם וזהו בחי' המל' שבנוק' שהוא החותם החיצון שכל עיקרו הוא מלבושי נה"י דאימא והנה בתחלה כאשר עדיין לא נעשה ביסוד שלה רק דלת א' וציר א' ומנצפ"ך א' ע"י הז"א אז הנקבה נק' נער חסר ה' כי נער גי' ש"ך דינים וזה מנצפ"ך הא' הם דינים כנ"ל ועתה שלקחה אלו המנצפ"ך הב' שהוא אחר שננסרה אז ניתוסף ה' דנערה בה וה' זו רומזת על האותיות מנצפ"ך הב' שהם יותר רחמים וגבורות ממותקות והנה מה שלקחה עתה בזמן הנערות שהוא זמן הנסיר' הם דלת א' והם ה' אותיות מנצפ"ך הרי הם ו' אותיות ואלו הם ו' חדשים של זמן הנערות הבחי' הז' היא אחר שננסרה ולקחה ו' בחי' הנ"ל שהם דלת א' וה' אותיות מנצפ"ך אחרים בו' חדשי נערות ואח"כ חוזרת עמו פב"פ ואז ראוי לזיווג גמור ואז היא תורה שבע"פ שמתחברת עם הז"א פב"פ הנק' תורה שבכתב ואז היא נקראת בוגרת גי' תורה להורות על מה שכתבתי. מ"ק הנה לעיל ביארנו סוד החותם ונבאר עוד כי החותם הוא בדדים ושאר הצירופים כמו חתום תחום הוא בסוד וחותם הוא בדדים דז"א שהם בת"ת שלו הנק' אמת וחותם של הקב"ה הוא אמת שהוא המכריע בין חו"ב ובין חו"ג ובין נו"ה לכן נק' חותם שבו נחתמים כל שאר המדות והוא המבריח מן הקצה אל הקצה א' ראשונה לאותיות מ' אמצעי ת' אחרונה כי הוא חותם שלם הרי חותם בדדים שלו דהיינו שליש הת"ת ואימא נק' חמות כנז' בזוהר שממנה יוצאים הה"ג שהם ה' נקודין דפיתוחי חותם של עולם נוק' הוי משם שהיא נחתמת מהזכר והיא שוקעת כעין חותם כי הזכר בולט וא"כ יסוד אימא הוא חותם והמל' חומת כי היא חומת החיצונה וגם היא תחום שהיא סוף התחום הרי חותם בדדים שלו ועוד יש לאימא ביסוד שלה דדים דבהמה כי משם יונקים הבנים כשהיא למטה וכשעולה בחג"ת דאימא אז יונקים משדיים עליונים אבל כשאין עולים יונקים מאלו הרי חותם במקום דדי בהמה ועוד אפשר דבכתר רחל היא תחום כי בכאן איין ואנ"י כי אי"ן בכתר' ואנ"י ביסודה כי שם היא במקום שהו' ניכר מזכ' לנק' שתוכ' לומר אני הוא ולא הזכ' הרי החותם במקום דדים ועוד אפשר שברחל עצמה בדדים שלה הוא חותם דשם הוי סיום יסוד שלו כנגד שדיים שלה והיא חותם אות ברית כנודע הרי חותם בדדים דרחל ושאר הצירופים הם ביסוד רחל עצמה הכל ברחל:

פרק ט

דע דנוק' דז"א היא אחורי ז"א מכנגד חזה ולמעה והת"ת דז"א נחלק לג' שלישים שליש העליון עד החזה וב"ש מן החזה עד סוף הת"ת נמצא כי שיעור כתר הנוק' העומדת אחורי ת"ת שלו היא ב"ש דת"ת דז"א ואלו הב"ש לוקחתם מגוף ת"ת דז"א והנה החסד המתפשט בת"ת דז"א כנודע הנה הוא נחלק לג' שלישים וחסד גי' ע"ב וכשתחלקהו לג' חלקים יהיה כל חלק כ"ד ואלו ב' חלקים תחתונים הם גי' כ"ד כ"ד וזהו ושמתי כדכד שמשותיך כי בעת החורבן ניטלה ממנה ב' אורות הללו כי כל חסד הוא אור דיום ראשון כנודע וב"פ או"ר גי' בי"ת ע"ה וזשארז"ל משחרב בהמ"ק אסור לשחוק כי בי"ת הם ב' אורות אלו וגם שחו"ק גי' ב' אור אלו ולעתיד יחזירם לה וזהו ושמתי כ"ד כ"ד ונודע כי הת"ת נק' שמש וכן כללות ז"א כולו נק' שמש נמצא כי ב"ש ת"ת דז"א שלוקחם לכתר שלה הם ב"ש השמש וז"ש שמשותיך ר"ל ב"ש שמש וזהו הכ"ד הם כ"ד ספרי אורייתא וזש"ה ברבקה ותמלא כדה ותעל כ"ד ה' כי הנקבה נק' ה' וזהו כד"ה שהוא הכתר שלה וז"ס ענין כ"ד אותיות דבשכמל"ו כנז' בזוהר ולפי שאינה לוקחה בכתר שלה רק ב' כ"ד אלו חסר ממנה כ"ד הג' העליון לכן נק' ד"ך ועניה והנה כ"ד הוא מגוף הת"ת עצמו דז"א אמנם מהאור עצמו שהוא חסד המתפשט בתוכה אינה לוקחה רק חצי שליש אור לבד נמצא כי הכתר שלה גדול והאור שבתוכ' מועט מאוד ואף גם זו דהאור אינו עצמות האור רק הארתו בעבר' דרך מחיצות גופו דז"א אמנם כתר ז"א אינו כן כי גופו הוא ש"א אחרון דת"ת בינה ואורו ג"כ הוא כל האור אשר שם כמו שהוא וכמ"ש במקומו וכיון שכן ג"כ היה הפרש אחר בין ז"א לנוק' בענין מוח הג' הנק' דעת כי הנה הנקבה דעתה קלה ואין בה בראשה אלא ב' מוחין שהם חו"ב אך מוח הג' שהוא דעת אין בה רק עיטרא דגבורה בלבד ואף זו העיטרא אינה בראשי תחת חו"ב שבה כאשר הוא בז"א אלא הם בגופא בו"ק שלה והם באמצע במקום הב' כתיפות שלה באמצען תחת הגרון בשליש העליון דת"ת שבה בין הכתפיים שהוא למעלה מחז' שלה וז"ס קשר יוד דתפילין דיד כמ"ש במקומו וזו העיטרא דגבורה שהוא שם בשליש העליון דת"ת שבו זו הי' בחי' מוח הדעת שלה ואינו למעלה בראש אצל חו"ב שהם ב' מוחין האחרים וטעם הדבר הוא לפי כי כל המוחין בין מוחין דזכר בין מוחין דנוק' כולם הן באי' מזיווג או"א שממשיכין ממוחין שלהם בחי' טפות מג' מוחי אבא ומג' מוחי אימא ואמנם הטפות של המוחין דחו"ב הם נמשכין מן המוחין עצמן דאו"א שהם חו"ב שלהם אמנם טפת מוח הדעת אין ממשיכין אותו ממוח הדעת העליון שבין חו"ב שלהם רק מן החו"ג המתפשטין בו"ק דאו"א ע"ד שמתפשטין בגופי זו"נ לכן כיון שהדעת זה של הנקבה אינו נמשך אלא מבחי' הג' המתפשטות בו"ק דאימא לכן ג"כ בנוק' דז"א מוח הדעת שלה שנמשך משם ירד למטה בשליש עליון דת"ת שלה ואלו הכתר שלה היה בה אור גדול אע"פ שהדעת שלה היא מגבורות דו"ק דאימא היה נשאר למעלה בראש שלה תחת חו"ב שלה אמנם כיון שאורו מועט מאוד בערך גוף של כתר כנ"ל שהגוף ב"ש והאור חצי שליש לכן אין כח בכתר שלה להעלות הדעת העומד למטה כנגדו בקו אמצעי ולהעלותו עד הראש תחת הכתר סמוך לו משא"כ בז"א שאור של כתר שלו גדול לכן יש כח בו להעלות הדעת שלו למעלה תחת חו"ב שבו והרי נת' ההפרש שיש בין כתר דז"א לכתר דנוק' וההפרש שיש בין דעת ז"א לדעת דנוקי והא' גורם לחבירו כנ"ל אמנם טעם למה כתר המלכות אינו מתחיל אלא מחזה דז"א הוא לפי ששם הוא סיום היסוד דאימא שבתוך ת"ת דז"א ושם יוצאין החו"ג מגולין באורות ונודע כי פרצוף המל' אינו יוצאת רק מהארת דגבורות דאימא ובהיותן מכוסות למעלה בתוך ב' מחיצות א' יסוד אימא וא' ת"ת דז"א אינה יכולה לקבל אורות ה"ג הפנימים ולא היתה נבנית כלל אך עתה שאין שם רק מחיצה א' לבד שהוא ת"ת דז"א כבר יכולין ה"ג להאיר בחוץ ולבנות פרצוף נוק'. ודע כי כאשר חטא אדה"ר אז גרם שיסוד אימ' שבתוך ת"ת דז"א אשר בתוכו מוח הדעת ימשוך למטה כמו הדעת של הנקבה והתיש כחו כנקב' וירד מדה א' ומה שהיה מתחלה מסתיים יסוד אימא בשליש עליון דת"ת דז"א הוא מסתיים עתה בסוף שליש עליון של היסוד שבו ונמצא שדעת הזכר המלובש בראשית בתחלה יסוד אימא הוא עתה בשליש עליון ת"ת דז"א כמו דעת הנקבה כנ"ל ועתה רחל שהיא נוק' דז"א אין הדעת שלה מתחיל אלא למטה מן השליש עליון דיסוד ז"א כי שם כולה יסוד אימא וע"כ אין יכולת לבנות פרצוף דרחל שהוא הנוק' כלל ועיקר כי אין לה שום מקום להתפשט ואינה נבנית כלל כנז' בדרוש חטא אדה"ר והנה כיון שאין מקום באצילות לסבול אורך התפשטות גופא לכן יורדים רגליה בבריאה וזהו ענין רגליה יורדות מות שגרם אדה"ר בחטאו ואמנם כאשר חזרו זו"נ רחל להזדווג אחר חטא אדה"ר היה באופן זה ושרחל הוצרכה לעלות במקום לאה העומדת עתה אחר חטא למטה בשליש א' דת"ת ז"א שהוא מן החזה עד סיום שליש עליון דיסוד שבו ולהיות כי לאה אף אחר החטא אף ע"פ שירדה ממקומה עכ"ז נשארה באצילות וע"כ לקחה בחי' המ"נ הצריכין לה אמנם רחל שירדה בבריאה לא היה בה מ"נ ועתה בעלותה אל מקום לאה הוא בהכרח שתקח המ"נ של לאה ותזדווג עם ז"א. ודע שכאשר ירד דעת דז"א למטה בשליש עליון דת"ת אז המקום הוא שם רחב כנודע ואז ה"ג מתחלת ויוצאת קודם ה"ח וכן מתפשטות בו"ק ז"א וכיון שזה התיקון לא היה בז"א שיתפשטו ה"ח בו"ק לכן גם הה"ג שנתנו בלאה לא נתפשטו בו"ק אמנם תיכף ירדו ביסוד שלה והיו שם בבחי' מ"נ שבה וה"ח שלקחם הם מתפשטים בו"ק משא"כ לאה ורחל בהיותן במקומן האמיתי קודם החטא שאז ה"ג שלהם מתפשטות בו"ק ע"ד התפשטות ה"ח בזכר בו"ק ואלו הה"ג הם שלוקחים רחל בהלוואה מן בחי' לאה כנ"ל ועליהן מזדווגת עם ז"א בעלה ומעלה מזל כנגדו והז"א נותן בה בחי' בי גבורות וביש המגולים בבחי' מ"ד ויצא משם בחי' קין ואח"כ ירדו שאר ה"ג במקום שהיו הראשונים בז"א ואז גם ה"ח שהיו מתפשטות בו"ק לאה ירדו למטה ביסוד שלה ואז לוקחת רחל בהלוואה וחזרו והעלום בבחי' מ"נ ויצא משם הבל כלול ממ"נ ומ"ד כנ"ל ואח"כ חזרו ונזדווגו ואז ה"ח נתפשטו בז"א ומהם בחי' מ"ד ואז לא יש לא ברחל ולא בלאה מ"נ אמנם המ"נ שהיא מעלה היא הרשימו של ה"ח הראשונים שהעליתה בראשונה בבחי' מ"נ והטעם לפי שהחסדים יש להם אור גדול ומניחים רשימו משא"כ ה"ג שאינן מניחין רשימו ומזה הרשימו והמ"ד נעשה ש"ת ועי' בדרוש קין והבל ושת כי שם נת' כל זה בפרטיות:

תוכן העניינים

מבוא שערים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה