מאמר תורת הבית· רבי ישראל מאיר הכהן מראדין
הוספות
פרק א
מאמר עת לעשות
כתיב עת לעשות לד' הפרו תורתיך ופירשו חז"ל דבזמן שהפרו תורתיך הוא עת לעשות. והכוונה פשוטה דבזמן שנמצאו מפרי תורת ד' הפורקים מעליהם עול מלכות שמים חוקיו ומצותיו לעיני הכל, אז החיוב על הנשארים באמונתם השלמה להתחזק עצמם לעמת זה לעשות למען כבוד מלכו של עולם כל מה שבידם להתחזק כ"א בעצמו בעבודתו ית' וכן להגדיל ולקדש שמו בעולם גם על ידי זולתו מתמימי דרך השלמים באמונתם. ע"כ מצאתי חובה לעורר לבבות שלמי אמוני ישראל הדבקים בתורתו ואמונתו שידעו זאת כי אין אנו יוצאין ידי חובתנו במה שאנו נאנחים ונאנקים כ"א בחדרו על חלול השם הגדול אשר נעשה בעו"ה בדור הזה ע"י פריקת עול בפרהסיא כי הלא עת לעשות לד' כתיב. אלא כל אחד ואחד שלבו כואב לחלול שמו ית' מחויב לעשות כעת מה שבכחו להגדיל כבודו ית' בעולמו אשר לתכלית זה באנו לעולם, כמו דכתיב כל הנקרא בשמי לכבודי בראתיו. ואם אין בכחנו להשיב לב הבנים שסרו מעבודתו ית"ש עלינו לחזק עצמנו לב האבות לעבודת מלכו של עולם:ואף שחיוב גדול הוא מה"ת על כל אב להדריך גם בנו לעבודתו מה"ת ונשנה ד"ז כמה פעמים בתורה כמו שכתוב כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ד' וגו' והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני ד' אלקיך בחורב וגו' ושננתם לבניך ודברת בם וגו' ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם וגו' והנגלות לנו ולבנינו לעשות את כל דברי התורה הזאת וכן עוד כמה פסוקים (ומי שבניו עדיין קטנים ונשמעין לו יזהר שלא לשמוע לעצת היצר להפסיקם מתורתם למען תכלית כי רואים אנחנו בעו"ה עתה התכלית אשר הבאנו לבנינו במה אשר הסרנום מתורתם) מ"מ אם רואה שבניו כבר סרו מדרך ד' ואין דבריו נשמעין להם עכ"פ אל יתרפה מחמת זה בעצמו ואדרבה יוסיף אומץ ויתחזק* בעצמו לתורה ועבודה בכל כחותיו. וזה האיש ישים תמיד מאמר הלל באבות אם אני לי מי לי. הא למה זה דומה למי שנשברה ספינתו ונפל בים הוא ובניו. הוא עומל בכל כחו להציל את עצמו ובניו. אמנם כשהוא רואה ומתבונן כי לשווא כל עמלו שבניו כבר נשתקעו בעומק בתהום משים כל נפשו וכוחותיו להציל את עצמו עכ"פ:
והנה חיוב גדול על כל איש לקבוע תפילתו ג"פ ביום בביהמ"ד דוקא ברוב עם הדרת מלך שהוא חיוב מדין השו"ע והפוסקים תמיד ואף כהיום למען הגדיל כבוד שמו ית' ולדעת הזהר מקיימין בזה שאומרין קדיש וקדושה מ"ע של ונקדשתי בתוך בני ישראל. וידוע התעוררות הרחמים שעושה בזה למעלה כמאמרם בברכות (דף ג') בשעה שישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונין יהא שמו הגדול מבורך הקב"ה מנענע ראשו ואומר אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו כך, מה לו לאב שהגלה את בניו וכו'. והלא כל ישראל צריכין כעת לרחמים (ובעו"ה בימינו אלה נמצאו כמה אנשים תמימים שמתרשלים לילך להתפלל בביהמ"ד מנחה ומעריב ולפעמים גם שחרית וחסר להם עניית איש"ר וקדושה וברכו ותפילה בצבור. ומה יענו ליום הדין לעת"ל כשירצו שיקבל אותם הש"י שהוא אביהן של ישראל בסבר פנים יפות. וישאלם הקב"ה אם אב אני איה כבודי שנתתם לי בהיותכם בעולם שהתעצלתם אפילו לילך לביהמ"ד לקדש שמי). וכן מחויב כ"א לקבוע לו עת בכל יום, ואם אפשר לו בחבורה בביהמ"ד אשרי לו שמתקדש ש"ש עי"ז מאד. וחיוב להתחבר ולהתאגד יחד למען הרבות כבוד שמים בעלי מקרא לעצמן ובעלי משנה לעצמן ובעלי גמרא והלכה לעצמן ויעשו להם חבורות ללמוד תורת ד' וחוקיו כל יום בפרסום בביהמ"ד (וגם דבר זה יגן מחרב ובזה, שבעוון ביטול תורה חרב ובזה בא לעולם כדאיתא בשבת (דף ל"ג). וכן אמרו חז"ל בזמן שהקול יעקב מצפצף בבתי כנסיות ובבתי מדרשות אין ידי עשו שולטות בו. ואם בעו"ה הצליח מעשה שטן למעט קול יעקב מבנינו שמוציאין אותם בילדותן מבית הספר ואין קולם נשמע בבתי מדרשות אשר ע"כ באה עלינו כל הצרה הזאת עכ"פ נגביר קול יעקב מאנשים הגדולים שישמע קולם בבתי מדרשות).
והנה ידוע שיש ע"ז כתובים רבים ומאמרים מפורשים בדברי חז"ל מגודל החיוב בכל זה ומן הנ"ר העולה למעלה לפני הש"י ע"ז ואין כאן מקום להאריך, אבל זאת עלינו לדעת כי החיוב הוא בזה היום הגדול יותר מלפנים כי היא עת לעשות לד' וכנ"ל. ובפרט בשבת קודש שהוא יום קדוש מיוחד לתורה ועבודה, וכמו שביאר רבנו בחיי הפסוק ששת ימים תעבוד להקב"ה ועשית גם מלאכתך אבל ביום השביעי רק לד'. וכן אמרו במדרש שנתן הקב"ה את השבת לבן זוג לתורתו. ע"כ מחויב כל איש ישראל להתאמץ בכל נפשו שיבלה יום הקדוש הזה בתורה ועבודה (והארכתי בזה בספר ש"ע) ובעו"ה ראינו רפיון בדבר הגדול הזה אף אצל התמימים שהיצר שמטריד האדם כל ימי החול בענייני גופו בלי להניח כלל מעט זמן לתורה אינו מניח לו אף יום השבת לזכות לנשמתו וממציא לו עבודה לבלות זמן הקדוש בהבל בחבורות מריעות או בקריאת מערכת עיתונים וכדומה, בין כה וכה נשאר ריק מתורה הן בשבת הן בחול. אוי ואבוי שהגיענו למדרגה שפלה כזאת! כן אנו מחויבין כהיום להתחזק מאד בשמירת התורה כמו שמירת שבת להלכותיהן ושארי מצות דאורייתא ודרבנן נטילת ידים וברכת הנהנין וברכהמ"ז וכיו"ב. ואף דבזמן שלום אין אנו מחויבין למסור נפשינו להריגה כשכופין אותנו עכו"ם לעבור על התורה רק בשביל ג' עבירות ע"ז ג"ע וש"ד אכן בעת השמד (בימים הקדמונים) מחויב כל איש ישראל למסור נפשו להריגה אף בשביל כל איסור קל ואף בשביל מנהג ישראל. והיינו דבזמן שקמים להשבית תורת ד' ועבודתו מן העולם מחויבין הכל למסור נפשו בשביל קיומה. ויש לנו ללמוד מזה בזמן הזה שקמים רבים להפר תורת ד' ולהשכיח שמו הגדול בעולם, אוי ואבוי שכך עלתה בימינו, החיוב על כל אחד משלומי אמוני ישראל להתחזק בכל נפשו ומאודו בשביל קיומה הן לעצמו הן לאחרים עד שידו מגעת. והנה אנו רואין בהגיע חשש נזק ממון בעיר וכש"כ חשש נפשות המצויות כהיום בעונותינו הרבים מתאספים יחד נכבדי העיר ומבקשים עצות ותחבולות לקדם פני הרעה למלט העיר מהאסון. ובעניין שמים הכל רואים גודל ההפסד חילול ד' הגדול הנעשה בעיר מפריקת עול בגלוי ואין איש שם על לב כי יש חובה להתאסף להתיישב מה לעשות לכבוד מלכו של עולם יוצר נפשינו שיתקדש כבודו עכ"פ ע"י אלה התמימים השלמים באמונתם אם אין בכחם להואיל אצל הצעירים. ומצינו במד' כשנשבה ארון ברית ד' בידי הפלשתים אמר הקב"ה אילו תרנוגלת של אחד מהם היתה בורחת כמה מבואות היה מחזר אחריה וארוני בשדה פלשתים וכו' מיד ותושע לי זרועי וגו' וכן בעניין הזה אהובי עליון! חלילה לנו לשבת בחיבוק ידים ולומר נואש כי אם כל יראי ד' שלומי אמוני ישראל עליהם להתאסף יחד להתייעץ כדת מה לעשות לחיזוק עבודת ד' וקידוש שמו. והעיקר בחיזוק לימוד התורה שההתרשלות בזה בעו"ה גדול מאד. ואמרו חז"ל וויתר הקב"ה על עון ג' עבירות החמורות ולא וויתר על עון ביטול תורה. וכן אמרו בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה. וכל הקלות וקרירות שנעשה בקיום הדת בעו"ה הוא בא ע"י שכחת התורה כי הלימוד מביא לידי מעשה. וע"כ מאד צריך להתחזק* בהתיסדות חבורות לתורה שהוא יסוד הכל (ואם יהיה ביכלתם לעשות חבורה גם לצעירים להשריש בקרבם שרשי התורה והמצווה אשרי חלקם. וכן לפקח בענייני ת"ת לנערים שתהיה ע"ד הנרצה חומש ופירש"י וגמרא כדרך אבותינו מעולם. וכן בזירוז ביאת כל הקהל לג' תפילות שחרית מנחה ומעריב בכל יום. ושתי אלה הלא הם מהעמודים שהעולם עומד עליהם, וכאשר נתרופפו הלא עמודי עולם ירופפו. וכן ראוי לכל יראי ד' שבכל עיר לחזק זהירות המצות שהדור פרוץ בהן, כמו חילול שבת וטבילת נדה החמורה שהחל להתפרץ בעו"ה בערים הגדולות, וכן ידיעות הלכותיהן שרבה המכשלה בהם. וזכות גדול הוא להאנשים המתאספים ודורשים בעת הזאת לכבוד שמים. והם יקראו מאוהביו לעתיד ויהיו קרובין לד' וכעין דכתיב והכהנים הלוים בני צדוק אשר שמרו משמרתי בתעות בני ישראל מעלי הם יקרבו אלי לשרתני. וחיוב זה מפורש במלאכי נביא האחרון בנבואתו האחרונה שימצאו אנשים שיאמרו שווא עבוד אלקים מה בצע כי שמרנו משמרתו וכי הלכנו קדורנית מפני ד' וגו' ומסיים הכתוב אז נדברו יראי ד' איש אל רעהו, והיינו שאז החיוב ליראי ד' להתאסף ולהתיישב יחד מה לעשות בשביל כבוד הש"י. ודבריהן נכתבין למעלה בספר הזיכרון, כמו דכתיב ויקשב ד' וישמע ויכתב בספר זכרון לפניו וגו':התאוששו אחים אהובי עליון! העם אשר בחר לנחלה חזקו לעשות לכבוד מלכנו, מלכו של עולם, כל מה שבכחכם לתורתו ועבודתו וד' יהיה בעזרכם! והנה לבד כ"ז החבלים אשר הגיעו לנו בזמן האחרון נוראים מאד. הה! נתקיים בנו מחוץ תשכל חרב כו' ופחדת יומם ולילה וגו' והפחד הקיף כל ישראל במושבותם, ועלינו להתחזק בכל עוז במעוזן של ישראל, היא תורתינו הק' שתגן עלינו. כמו שאמרו חז"ל בתנד"א פ"ה אם ראית יסורין ממשמשין ובאין רוץ לחדרי תורה. ובזמן שהקול יעקב וכו'. ואולי באמת המה חבלו של משיח (כפי שאנו רואין שנתקיימו כל הסימנים שנתנו חז"ל על העת ההיא) לזאת עלינו להתחזק בכל עוז גם במדת החסד, שהתורה והחסד יחד יגינו עלינו כמאמרם ז"ל (סנהדרין דף צ"ח) מה יעשה אדם ינצל מחבלו של משיח יעסוק בתורה ובגמ"ח. והיינו שראו ברוח קדשם כי אין תרופה להינצל מדין הקשה של עת ההיא אף בתורה לבד רק בזכות התורה והחסד יחד. ועלינו לפנות כי אם אל אבינו שבשמים שומרינו ומצילנו מעולם ועלינו לשוב לתורתו ולעבודתו בכל לב ונפש. ואז בודאי ישוב לרחמינו כמו שכתוב בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת וגו':
כן צריכין אנו מן הדין לעת הזאת להתאסף יחד ולגזור צום ולזעוק ולהריע ולשפוך תפלה לד' שיצילנו מכל אויבינו וישים קץ לגלותינו (ובעירנו עשינו צום וגם קבענו לומר א"ב בכל ב' וה'). וכן אמרו במד' רבה פ' תצוה על הפסוק קחו עמכם דברים ושובו אל ד', לפי שישראל אומרים הנשיאים חטאו ומביאים קרבן ומתכפר להם אנו אין לנו קרבן. אמר להם הקב"ה דברים אני מבקש, ואין דברים אלא תורה. א"ל אין אנו יודעין. א"ל בכו והתפללו לפני, וכי אבותיכם לא בתפלה פדיתי אותם שנאמר ויאנחו בני ישראל מן העבודה וגו'. ובימי יהושע וכי לא בתפילה עשיתי להם ניסים. הוי אין אני מבקש לא זבח ולא קורבנות אלא דברים שנאמר קחו עמכם דברים ושובו אל ד' עכ"ל. וע"כ גם עלינו לעשות ככה וישמע ד' שוועתנו ויקבל תפילתנו. ובזכות התפלה וחבורות לתורה נזכה לגאולה שלמה במהרה. כמו שאמרו על הפסוק גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם. וכן איתא בתנדא"ז פרק י"ד וז"ל שם אין ישראל נגאלין לא מתוך הצער ולא מתוך הטלטול ולא מתוך שאין להם מזונות אלא מתוך עשרה בני אדם שהן יושבין זה אצל זה ויהי' כל אחד מהן קורא ושונה עם חברו וקולם נשמע וכו' עי"ש. וכשנתנהג כן בודאי יקרב לנו הש"י את קץ הגאולה במהרה בימינו אמן.הכותב בלב נשבר על שבר עמו בגוף ונשמה יחד ומקווה כי יכנסו הדברים בלב שרידי קודש להחליף רוח ולהוסיף אומץ לעשות לד' ולתורתו. הצעיר שבכהונה עבד לעבדי ד' הכואב על צרת עמו ומצפה לישועה:
פרק ב
מה שהשבתי לעיר אחת
הנה שמעתי שבעיר כתה"ק חושבים איזה אנשים מבעלי צורה לקבוע שם ישיבה, אכן רוצים שיסכימו לזה רבנים דמדינתנו. ואפלא על זה. הדבר כזה צריך הסכמה, הלא ידוע לכל את הכריתות ברית שכרת ד' אתנו להקים את התורה וקבלנו שם זה עלינו ועל דורותינו הבאים אחרינו [ודבר כזה להחזיק ישיבות הוא ממש הקמת התורה כאשר ביארנו זה ברחבה בספר חומת הדת]. ועבור זה אמרו הכהנים והלוים, והשכינה היה אז על ידי כך בתוכם כי היה שם ארון ברית ד', ברוך המקים את התורה. וענו כל הששים ריבוא ואמרו אמן. וכן אנו מקבלין בכל יום עלינו בברכת אמת ויציב שאנו אומרים מתחלה בפרשת קריאת שמע ושננתם לבניך שכלול בזה גם התלמידים כדאיתא בספרי, ולבסוף אנו מסיימין בברכת אמת ויציב ודברים חיים וקיימים וכו' על בנינו ועל דורותינו ועל כל דורות זרע ישראל עבדיך. שאנו כולנו נעשין עריבין על קיומה של התורה, הן על בנינו הן על אחר מבני ישראל. ודבר זה היה אפילו בדורות שלפנינו שכל בעל הבית היה מחזיק בנו לתורה עד י"ח שנה. ובפרט כהיום שאנו רואין שכמעט כלו בעיירות מלמדי גפ"ת ומלמדים רק חומש, ויש שאפילו חומש אין מלמדין כראוי וכידוע וחס וחלילה ישתכח התורה לגמרי מישראל במשך איזה שנים, כי בלא תורה שבעל פה ישתכח גם תורה שבכתב במשך איזה שנים חס וחלילה גם במדינתנו (וכאשר אנו יודעין ממדינות אחרות שרק מעט מזעיר מחזיקים הדת כראוי בעוותנו הרבים) ועל כן החיוב הגדול על כל מי שמאמין בד' ובתורתו ואוהב שמו לראות שלא ישתכח כבוד ד' ותורתו מן העולם, והוא על ידי החזקת ישיבה בעיר.והנה ידוע שכל אחד ואחד מישראל רוצה שבעת שיבוא זמנו לשוב אל האלקים יכבדהו ד' ויקבלו בסבר פנים יפות. ופן ישאלו ד' יתברך איה הכבוד שנתת לי, וכמו שאמר הכתוב אם אב אני איה כבודי, הלא ראיתם שכבודי מתמעט והולך ולא חששתם לזה. והכתוב אומר כי מכבדי אכבד וגו'.
ועל כן על כל איש מישראל לראות להחזיק ישיבות והבנים ילמדו תורת ד', וזהו הכבוד לו כמו שאמרו חז"ל אין כבוד אלא תורה, כי כאשר אנו מכבדים את דבריו זהו הכבוד לו. ולפלא בעיני הלא אם היה ליקוי חמה בעולם על משך איזה שעות היה כל העולם מלא רעש וחלחלה, וכל שכן אם היה כזה איזה ימים חושך בעולם היה כל העולם מלא דאגות ופחד שהשמש אינו מאיר לעולם והיה זה העניין הולך מסוף העולם ועד סופו שכל אחד היה צועק אוי לנו מה נעשה בלי השמש. והנה השמש אינו כל כך גדול, שבמאמר אחד שאמר ד' יתברך יהי מאורות וכו' ויהי כן, ואלו התורה הקדושה שהטריח הקב"ה את כבודו כל כך בשבילה שירד על הר סיני ודיבר עם משה רבנו ארבעים יום וארבעים לילה ולמדו בשבילנו כל התורה ומשפטיה וחוקותיה ומצותיה ככתוב מפורש בתורה, וגם בשבילה נבראו כל חוקות השמים והארץ ככתוב א לא בריתי וגו', ואנו רואין שהתורה הקדושה עלובה בעוונותינו הרבים ומתמוטטת יום יום וחס וחלילה עומדת להשתכח מכלל ישראל ואין אנו חוששין לכבודה ואין קול ואין רעש בעולם – היש לך עלבון גדול מזה. וזהו שאמר רבי יהושע בן לוי באבות אוי להם לבריות מעלבונה של תורה.והנה כולם מבקשים בכל יום בברכת התורה ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי עמך בית ישראל כולנו יודעי שמך ולומדי תורתיך לשמה, ואם אנו נתרשל מלהחזיק הבנים שאין בכח אבותיהם לשכור ללמוד עמהם איה בקשתנו שאנו אומרין בכל יום. וגם אנו אומרין בכל יום ותן בלבנו להבין ולהשכיל ללמוד וללמד וכו'. ובהחזקת ישיבה אנו מקיימין דבר זה שאנו שוכרין להם ר"מ ללמוד עמם.ועל כן היוצא מדברינו שחיוב גדול על כל איש ואיש לראות ולהחזיק תורת ד' שלא יתמוטט כבוד ד' מן העולם. והחזקת התורה הוא לכל אחד לפי כחו [העני לפי כחו והבעל הבית לפי כחו והעשיר לפי כחו, כי אין העשיר יכול לפטור עצמו בקרבן עני, וכן בענייני השתדלות להתיסדות וללמוד כל אחד לפי כחו]. כי התורה צריך להיות חשוב בנפשו כמו אחד מזרעו על כל פנים, כי באמת היא חיינו לנצח ככתוב בתורה ויצוינו ד' לעשות וגו' לטוב לנו כל הימים. וכמה הוצאות מוציא האדם על זרעו לזונם ולהלבישם וכו'. וזהו שאמרו האי מאן דרחים רבנן וכו' עיין הפירוש רש"י שם. ובזכות זה יריק ד' ברכה על כל אנשי העיר בעסקיהם ויצליחם בכל מעשיהם. ובפרט על מנהלים הישיבה יאר ד' פניו אליהם ויעזרם להגדיל כבוד ד' ותורתו בעולם ויברכם בכל מעשיהם כחפצם וכחפץ הכותב לכבוד התורה ולומדיה.
פרק ג
מאמר עלבונה של תורה
איתא באבות אריב"ל בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה. ואם כה היה בזמנם שהיו עמלים על התורה רבבות אנשים במסירות נפש בקדושה וטהרה והיו מוסרים נפשם על קיום כל דבר מן התורה אעפ"כ לא יצאו ידי חובה לכבודה של תורה, מה נאמר לעלבונה של תורה היום, אשר עת כזאת לא היה עוד לישראל, אשר אף מדור אחד שלפנינו ירדנו אלף מדרגות אחורנית, הן בלימוד התורה הן בקיומה, ונתקיים בנו האמת נעדרת (אמת היא התורה כמש"כ אמת קנה) וכמו שאחז"ל מלמד שנעשית עדרים עדרים והולכת לה, היינו שיוצאים כתות שלימות מלימוד התורה. הבתי כנסיות שהיו מלאין חבורות של בני תורה בעלי מקרא בעלי משנה בעלי גמרא בעלי מדרש, בעה"ב לעצמן אברכים לעצמן בחורים לעצמן – ועתה בעה"ר נתרוקנו הבתי מדרשים כל חבורה וחבורה נדדו והלכו להם. והלוואי ונשאר אחד אחוז מעשרה. ולא די עוד בזה כי גם גזרו צאן ממכלאות גם מהחדרים וישיבות יוצאין והולכין להם כתות כתות עדרי צאן ישראל שהיו מלאין תמיד חדרים של ילדי ישראל עמלין בתורה כל היום. ובזה נשתבחו ישראל שבכל עת צר ומצוק לא הסירו בניהם מתורה כדאיתא בתנד"א פרק כ"ג שעי"ז נושא הקב"ה פנים לישראל. למדו אותם חמשה חומשי תורה עם פירש"י הכניסם לגמרא עד שבכל עיר קטנה היה כמה מלמדים לגמרא גם כמה ישיבות היו בערים גדולות וקטנות שלמדו נערי ישראל גמרא עם תוספות בעיון ובשקידה. כבוד ד' היה חופף בעולם על מקדשי מעט האלה. קול יעקב היה מצפצף בבתי כנסיות ובתי מדרשות. וזה היה משמרינו ומצילנו מכל צרה בכל עת גלות המר. וזכו עי"ז כל בני הדורות לבנים קדושי עליון שיזכו להם ולאבותיהם לחיי עוה"ב. ועתה בעו"ה האמת נעדרת נדדו והלכו להם ילדי ישראל גם מחדרים. והעיקר קולע היצר חיציו אל לימוד הגמרא שנצערין והולכין יום יום נורא מאוד שבמקום שהיה חמשה מלמדין לגמרא נמצא אחד ויש שגם אחד אין. בכמה ת"ת לא נמצא אף מלמד אחד לגמרא כמה ישיבות קטנות נתבטלו והנמצאים נתרוקנו שבמקום מאה נערים נמצא עשרים ובמקום חמשים עשרה או לא כלום. אוי ואבוי לנו לצרה הזאת שבאין תורה שבע"פ הלא כל קיום האומה ח"ו בסכנה וכל כריתת הברית עם ישראל היה על תורה שבע"פ כמשחז"ל בגיטין לא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא על תורה שבע"פ כמש"נ ע"פ הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל. ואנו רואים זאת בעינינו כי מי נתן כח לעם זו לעמוד נגד כל גלי הזמן גזירות ושמדות שקמו עליהם (בימים הקדמונים) בכל דור ודור להעבירם מתורותם ולהשמידם מן הארץ ח"ו, אם לא הייתה תורתם שבע"פ אשר התלהטות אהבתם ודבוקתם בה היה נורא מאד. באשר יגעו ועfמלו עליה מילדותם הכירו חכמתה הכירו קדושתה ונמסכה קדושתה בדמי עורקיהם ומלאה כל לבבם. היא נתנה להם עוז ועצמה לעמוד כנגד כל הסערות ולא לזוז מחוקי אלקים אף כקוצו של יוד. ועתה כאשר פנינו עורף לתורתנו הוי מה יהיה אחריתנו.
ומה לנו לדבר לימים יבואו, כבר אנו רואים בעינינו מה הגענו מחינוך החדש שחינכנו את בנינו. עד כי אפשר לומר כי כהיום נפסק תקוות שלומי אמוני ישראל שיישארו בניהם עובדי ה' תמימים ישרים. והיצר אינו מסתפק בשביתת תורה שבע"פ גם תורה שבכתב אינו מניח ללמוד בחדרים. בכמה מקומות נתקן לימוד מעטאדעס תחת תורת אלקים ואף א"ב כ"ב אותיות של התורה אינו מניח ללמוד ורק מעטאדעס. כללו של דבר עלה הכורת עלינו להשבית תורה מישראל מעולל ועד יונק ועד איש שיבה. ואנחנו מחשים.
הוי ואבוי הלא עמודי עולם ירגזון. תורה ד' היא יסוד כל העולם עליונים ותחתונים. על הבל תינוקות של בית רבן העולם עומד ואם תשבת התורה הלא עמודי עולם יתפלצון אומלל ארץ ויושביה. והנביא הושע קורא בקול נבואתו [הושע ד'] כי ריב לד' עם יושבי הארץ כי אין אמת ואין חסד ואין דעת אלהים בארץ, ופירשו במדרש אין אמת אין דברי תורה נאמרין שנקרא אמת כמו שנאמר אמת קנה ואל תמכור, ואין דעת אלקים הוא פשוט שאין נותנין לב להתבונן לגדולתו של הקב"ה נותן התורה והשגחתו [שבעו"ה כהיום הוא מראשי הסיבות שמעתיקין את עצמן ואת הבנים מתורת ד' למען השג תכלית בעבורן, כי האמונה בהשגחה רפתה בעו"ה וקדושת התורה נתחללה] וממילא ע"י ביטול תורה וחסרון אמונה בא ממילא לאלה וכחש וגנוב ורצוח ונאוף. וסיים הנביא ע"כ תאבל הארץ ואומלל כל יושבי בה. והלא כבר אנו רואין בעינינו עד כמה אבלה הארץ ועכ"ז אין אנו שמים אל לבינו להיטיב דרכינו. וכבר אמרו חז"ל (שבת ל"ב) שבעוון ביטול תורה חרב וביזה בא לעולם, שנאמר והבאתי עליכם חרב נוקמת נקם ברית ואין ברית אלא התורה שנאמר אם לא בריתי חוקות שמים וארץ לא שמתי. ובכעו"ה אין איש שם על לב.
והיצר הולך וכובש כל העולם לחזק דעותיו כי להשכיל לבניו לבקש תכליתם עבורם הוא חוב קדוש קודם לכל דבר. הוי ואבוי חובת חדשים נעשו בארץ וחוב האמיתי חוב הגדול אשר עלינו עזבנוהו. וכבר צווח הכתוב תחת שלשה רגזה ארץ תחת עבד כי ימלוך ושפחה כי תירש גבירתה. אבותינו החזיקו מעולם חוב ראשון לכל ללמד לבנו תורה חומש ופירש"י וגמרא עד שכחו מגעת כפי המחויב באמת אב לבן מן התורה ועי"ז היו מלאים הבתי מדרשים וחדרים וישיבות מבנים יגעים בתורה כל היום. ועתה חובת חדשים נעשו בארץ הבתי מדרשים וחדרים נתרוקנו ובנינו יגיעים על ילדי נכרים ביגיעת נפש ובשר אוי לנו שהגענו לראות זאת בעינינו שפחה כי תירש גבירתה. ומי חידש לנו חובת אלו, ומי פטר לנו מחובתנו הגדולה שנכנסנו כל עם ד' בברית להנחיל תורת ד' לבנינו והוזהרנו באזהרות כפולות ומכופלות בהשמר וגו' פן תשכח וגו' ופן יסורו וגו' והודעתם לבניך וגו' והננו מקבלים עלינו זאת בקבלת עול מלכות שמים בק"ש בפרשה ראשונה ושניה ושננתם ולמדתם ונצטוינו לקבוע זה בתפילין שבראשינו ובמזוזות שבפתחינו שלא נעלים אף רגע אחד מן היסוד הזה ולמה זה הלכנו קדורנית בעיקר הזה שהוא יסוד אומתנו ויסוד תקנת איש יהודי נאמן לאלקיו להשאיר בנו אחריו דבוק בד' ותורתו ואשר לא תהיה זאת רק מלימוד הגמרא בעמל ויגיעה שבדביקותם בקדושתה באורה וכבודה יתדבקו לאלקים חיים וכמו שאה"כ ולדבקה בו, וכמו שאמרו בספרי כיצד אדם דבק בהקב"ה אלא זה הוא המדבק לת"ח ור"ל שעי"ז יתדבק בתורה וכן אמרו בספרי על פסוק ואהבת כיצד אדם אוהב את הקב"ה אלא ממה שנאמר אחריו והיו הדברים האלה על לבבך. ולמה נטעה עצמנו בטענת היצר שהולך וכובש כל העולם כי עלינו לבקש תכלית לבנינו. ומי זן אותנו ואבותינו מימות עולם אף שלא הקדימו לבקש תכליתם לבניהם ורק גדלו אותם על ברכי התורה בנערותם בכ"ז גדלו והצליחו כל אחד לפי מזלו גם גבירים גם אצילים יצאו מהם לכבוד להם ולכל ישראל. ופתאום אבדנו האמונה בד' הרועה אותנו מעודנו, והכתוב אומר אני ד' לא שניתי ואתם בני ישראל לא כליתם. הכוונה, הנכם רואים שאני לא שניתי אחרי שאתם לא כליתם ואשר היום אנו רואים זה בעינינו נפלאות ה' קיום שה נאלמה בין רבבות חיתי טרף במאראקא ורומאניע וכיו"ב ובדבר הזה שיזון הקב"ה לבוטחים בו לא נאמין. גם הלא כבר אנו רואין בעו"ה מהאושר והטוב מהתכליתים שהתוה היצר לבנינו ואיך לא ירגז לבבינו מחרדת יום הדין כי ישאלנו על חובתינו ואז לא ניכר עשיר על דל, לכל ישאלו והכל צריכים להשיב כקטן כגדול כדל כעשיר, ומה נשיב. גם העשירים מלפנים שכרו מלמדים לבניהם ללמדם תורה ויהי' בניהם לכבוד לעם ד' לשם ותפארת לאבותיהם בזה ובבא ומה ינחלו היום מבניהם רק ביזיון וכלימה בזה ובבא:
ע"כ אחים אהובים העם אשר בחר לו ד' נחלה נשים לבינו על דרכינו נסורה מדרך העקלתון שהדריכנו בו היצר ושלוחיו. נשובה אל דרך הנכונה הגדולה הרחבה שהלכו בו אבותינו מעולם. נשובה לד' ותורתו גם אנחנו גם בנינו. בכל כחו על כל אב להחזיק בניו הקטנים לתורת ד' ללמדו חומש עם פירש"י שתתן לו ידיעה רבה בתורה שבע"פ בילדותו. בפירש"י נמצא ביאור התורה והמצווה ומדרשי חז"ל הק' המדבקים לבם של ישראל לאביהם שבשמים (ולא לדלג ח"ו אף פרשה או פסוק אחד כהנהגת המדריכים החדשים לומר פרשה זו נאה ופרשה זו אינה נאה לפי בערות שכלם להעיז פניהם לעשות משטר בתורת אלקים חיים). והכל כמו שלמדו לנו אבותינו ואח"כ להתאמץ במסירות נפש להכניס הבן במקור מים חיים הוא תושבע"פ הגמרא הק' שתאיר בבתי נפשו אורה וקדושתה ותפקחנה עיניו לראות מראות אלקים (אשר בעו"ה כבר נמצא חלק גדול בישראל שזרה להם אור האלקי של תושבע"פ לא טעמו מתיקותה כלל המתוקים מדבש ונופת צופים כמש"א דוד מלך ישראל). נשובה נא ונתחזקה יחד עם ד' ליסוד הזה שכל אשרינו ואושר בנינו תלוי בו:
ובאמת לא רק על כל איש ישראל יחיד מוטל הדבר גם על כל קהילה קדושה ביחד חובה על שלומי אמוני ישראל לחוש לעלבונה של תורה להתאסף ולהתאגד לרפא שבר עמינו לרפא שבר בתינו ההרוס להשיב לב בנים למקור קדושת נפשם שהוא רק ע"י לימוד הגמרא הק' בעמל ויגיעה כמו שהדריכונו אבותינו. יתחברו יתאגדו יחד אבות נאמנים לאלקים ותורתו ויבקשו תחבולות לבנות ביתם לשים להם שארית ותקווה בעולם שיישארו בניהם נאמנים לד' ותורתו, אשר תבוא זאת רק ע"י יגיעה בתורה שבע"פ. ישימו נא ראשי כל עדה ועדה לב לתקן כאו"א פרצת בני עדתו, לחזק לרומם לימוד הגמרא, לבקש מלמדים טובים ולטפל בעצמם לבחון התלמידים בחדרים [וכן כתוב על רבנו רע"א ז"ל שאף בזמנו היה הולך לחדרים לבחון התלמידים] וכן לייסד ת"ת לגמרא בעד בני עניים* ולייסד ישיבות קטנות לנערים ולראות שבני העיר יתנו ארוחות לתלמידים. ומה נכון שבני עניים השיגו גם רבם בלא כסף, כי הרבה מבני עניים שאבותיהם מנתקים אותם מתורה בשביל שאין בידם לשלם שכר מלמדם כידוע. ואשרי למי שמתאמץ ומתעורר לזה, זכות הרבים תלוי בו:
כללו של דבר אין אנו רשאים לראות כבלע את הקודש ולחשות כ"א לעשות כ"מ שבכחו לד' ותורתו:
והנה האיש הנלבב עליו להתבונן הרעה הגדולה שעושה לבניו בהסירם מלימוד התורה בילדותם ושוללים מהם הבחירה שאף אם יתבוננו באמצע ימיהם חובתם כבר לא יהי' בידם אחר שלא למדו אותם אבותיהם בנערותם תורה והאדם הלא לא לעולם יהי' בעולם ההבל וכמה יתמרמרו הבנים על אבותיהם בהגיעם אל עולם הגמול אל העולם שכולו טוב שכולו ארוך בראותם גדולת ערך לומדי התורה. יראו עיניהם ערך מעלת האנשים של בעלי משניות שחזרו בחייהם הרבה פעמים משניות. יותר מהן בעלי גמרא שיגעו ללמוד בכל יום דף גמרא ושלמו ש"ס כמה פעמים בחייהם. יותר מהן רבנן [אשר בעו"ה נקטן ערכם כהיום] שיגעו ועמלו כל ימיהם בתורה שבכתב ושבע"פ ביגיעת נפש ובשר וכפי יגיעתם על התורה מרוב דוחק כן ינהרו פניהם ויגדל כבודם לעתיד כל אחד לפי ערכו, כמו שאמרו חז"ל על הפסוק שחורות כעורב אלו ת"ח שמשחירין פניהם על התורה בעוה"ז הקב"ה מבהיק זיוון בעוה"ב. והם אין להם חלק בכל אחד מאלו כי רחוקים היו מן התורה ובלו חייהם בהבל רק לבקש כסף וכבוד מדומה כל היום. ובאין תורה אין קיום התורה כמובן, כי יישארו ריק מכמה מ"ע ק"ש ותפילות וגם ציצית ותפילין ועוד ועוד, וגם כמה עבירות חמורות יעברו שעתידים ליענש בעונש גיהנם. וכמה יתמרמרו אז על אבותיהם אשר דרשו להם רק אושר עוה"ז הכלה ואושר הגדול הנצחי מנעו מהם. האם נוכל לשער גודל צערם וגודל מרירותם על הרעה אשר אבותיהם הרחמנים עשו להם ברחמנותם מה שלא יעשה אף האכזר היותר גדול באכזריותו:
שמעו נא אבות רחמנים כעניים כעשירים! התבוננו על דרכיכם התבוננו הרעה הגדולה שאתם עושים לבניכם במנעכם אותם מלימוד תורת ד' וקיומה אור חייהם וכבודה הנצחי:
ואעתיק בכאן ציור אחד המבהיל לב שומעיו, ציור אמיתי שאין עליו תשובה. לוא היה ר"ל לאב עשיר בן יחיד אלם שנשתקל מילולו מחמת חולי ויובילו האב לרופאים מומחים ולא מצא תרופה למכתו. הבן נתגדל בשנים וגם בדעת כאחד האדם אבל אין מלה בלשונו. אביו בוכה בחדרו בראותו צרת בנו יחידו ויפזר הון עתק להובילו לפראפעסרן ואין עצה ואין תרופה. כמה היה האב מרוצה לסבול עינוי הגוף וכ"ש לפזר הון באין שיעור אם היה רק ביכולתו להשיב מלין בפי בנו יחידו. ועתה אשאלך אחי ידוע לכל איש משלומי אמוני ישראל כי עסק האדם בישיבה של מעלה הוא תורת ד' כל אחד לפי מדרגתו כדאיתא בזוה"ק ובסה"ק מתיבתא דר"ע מתיבתא דאחי' השילוני. והיינו שבתורה שלמד אדם בחייו יתגדל שם ידיעתו למעלה מאד והוגה בה ומתהני בחידושים המתחדשים לאין קץ כל יום ויום. ופשוט הוא כי במה ישיחו שם בעסק יער או דגן וכיוצ"ב אין שם לא אכילה ולא שתיה ולא צורכי בני אדם. והאיש אשר לא למד תורה מעולם הלא ישב בע"כ כאלם לא יפתח פיו, כי במה ידבר, וכאלם ממש ישב. ולא יום אחד ושנים אחדים רק ימים ושנים באין מספר. ומי עשה לו כ"ז אם לא האב בעצמו במונעו ממנו בסכלותו תורת ד' העומד לו לעולמי עד הנותנת לו כבוד וגדולה נצח נצחים. יתן ד' שיתבוננו האבות מה שלפניהם ויזכו להם ולבניהם באושר התורה ונזכה בזכות זה לגאולה כמש"כ גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם. בבי"א:
סוף הספר