מאמר שפוני טמוני חול· הרב גרשון חנוך העניך ליינר מראדזין
הקדמה
מאמר שפוני טמוני חול
בשם ה' אל עולם אשר מכל עם בחר בנו, ותורתו נתן לנו, ובמצותיו קדשנו, ממנו אשאל מענה לשון, והוא יכין לבי ויפתח שפתי, ופי יגיד תהלתו, ולא יסיר ממני חסדו ותפלתי:
ממעמקי הלב מן המצר, אקרא לאלהים כל יציר יוצר, ישמע תפלתי בקראי אליו בצר, וירחיב לי ויחנני חנם מאוצרו הטוב, וירחיב לבי לרוץ דרך מצותיו ולבשר צדק בקהל רב, וינחני בדרך עולם ואתהלכה ברחבה ופקודיו אדרוש, ואשתעשע במצותיו באהבה וביראה, יחזקני ויקימני לדבר בעדותיו נגד מלכים מאן מלכי רבנן:
ואם אמנם מי אנכי אשר אפתח פי להגיד צדקתו, ומצותיו אלמד בקהל רב לפני עדת עם קדש להורותם, הלא ידעתי מך ערכי, לא בינת אדם לי, ולא אדע דעת קדושים, ואנכי שפל אדם וקצר דעת, מסובב תלאות, אין ספורות, מרדף בלי חשך, בא בעמקי מצולה ולא עצר כח, תושיה רחקה ממני, ואיך אתחרה להביע דעת לפני גדולים וטובים ממני:
אכן חסדי אל יסעדוני, ועל במותי יעמידני, הן הם נחמתי, כי שמתי אל לבי מאמר שלמה המלך ע"ה (משלי ג׳:כ״א-כ״ב) בני אל ילזו מעיניך נצור תושיה ומזמה, ויהיו חיים לנפשך וחן לגרגרותיך, אז תלך לבטח דרכך ורגלך לא תגוף וגו' ה' יהיה בכסלך ושמר רגלך מלכד. כי יסוד המוסד בדברי תורה שלא יליזו מעיני האדם אף השפל שבשפלים, יש לו מקום בדברי תורה ויוכל לזכות בה אף יותר מכפי גבול מערכי יסודות נפשו והוא ירושה לכל קהלות יעקב, וגם אני הדל והשפל עפר ואפר בתוכם כדאיתא במדרש ויקרא רבה (פרשה ט) תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב (דברים ל״ג:ד׳) מורשה קהלת ינאי אין כתיב כאן אלא קהלת יעקב יעו"ש ויהא רעוא דאימא מלא דתתקבל ואגורה באהלו עולמים, וזכות אבותי הקדושים אשר התהלכו לפניו יזכני להיות ממזכי הרבים בדברי מצותיו:
מאמר שפוני טמוני חול עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ
כאשר זה שנים רבות שמתי אל לבי ענין מצות תכלת, אשר בעונותינו הרבים נמנעה מאתנו, והוא אחד מהענינים אשר חדלנו טובה בגליותינו וטלטלנו טלטלה גבר, וזנח נפשנו טובה, ואין אנו יכולים לעלות ולראות ולהשתחוות לה' בבית בחירתנו שזה עיקר סבל הגולה, כמו שאנו מזכירין בתפלתנו, וכמאמר ישעיה הנביא (סג) למה תתענו ה' מדרכיך תקשיח לבנו מיראתך. וזה ג"כ ענין תכלת, כדאיתא במסכת מנחות (מג:) רבי אליעזר בן יעקב אומר כל שיש לו תפלין בראשו ותפלין בזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו הכל בחיזוק שלא יחטא כו', ואמרינן עוד (שם מד.) באו ד' ציציותיו וטפחו לו על פניו וכו' יעו"ש, והיינו כי הא דתניא (שם מג:) וראיתם אותו וזכרתם ועשיתם, ראיה מביאה לידי זכירה זכירה מביאה לידי עשיה וכו' יעו"ש, ועיקר הזכירה בציצית מביא התכלת שמתדמה לכסא הכבוד, כדאמרינן (שם) מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין מפני שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע לכסא הכבוד כו' ופירש"י ז"ל ומכח התכלת מזכיר היושב על הכסא יעו"ש, ועיין במדרש במדבר רבה (נשא פי"ד בנשיא לבני אפרים) ובירושלמי ברכות (פ"א ה"ב), וכדאיתא בזוה"ק (שלח קעה:) והוא חוטא חד ורשימא בגוונהא וגוונא דילה נפיק מחד נונא דאזיל בים כנרת וכנרת על שמה אתקרי ועל דא כנור דדוד מנגן מאליו למלכא קדישא עלאה, ובג"כ גווני עייל עד רקיעא ומרקיעא עד כורסיא, והכא כתיב מצוה כמה דאת אמר (מלכים ב' יח) מצות המלך היא, (אסתר ג) מדוע אתה עובר את מצות המלך, (נחמיה יא) כי מצות המלך, ותאנא יסודא ושרשא במלכא מתעטרין כחדא והאי הוא כתרא ופתחא לכל שאר כתרין דכתיב (תהלים קיח) פתחו לי שערי צדק וכתיב (שם) זה השער לה' ועל דא כתיב וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה', לאכללא בהאי כל שאר כתרין וכו' יעו"ש. וידוע דשער הראשון לכל השערים הוא היראה אשר צדיקים יבואו בו לכל השערים כדכתיב (תהלים קיא) ראשית חכמה יראת ה':
ובהיות כן, הגם שאין להתפלא על התחלת הדבר שהופסק ונתבטל מאתנו מצות התכלת, כאשר ידוע כי בעונותינו הרבים עברו עלינו צרות רבות וגזרות, וטלטלנו מגולה אל גולה, וליוקר מציאות התכלת מחמת דלותנו ושפלותנו, לא היה באפשר להשיג התכלת.
אכן ודאי ראוי ונכון בכל דור ודור לכל מי אשר יראת ה' נגעה בלבו, להתבונן ולשום לב לחפש עד מקום שידו מגעת, אולי יזכהו ה' להיות ממזכי הרבים להחזיר עבודת עטרת תפארת התכלת לישראל. ולהיות כי ידוע אשר אם הראשונים כמלאכים אנו כבני אדם, ואם הראשונים כבני אדם אנו כחמורים וכו', ולזה יפלא בהשקפה ראשונה, איך לא התעוררו לזה חכמינו ז"ל אשר לפנינו בשום זמן מהזמנים מאז שנפסקה מצות התכלת מישראל ועד עתה להחזיר העטרה ליושנה, וזה בעצמו מפיל תרדמת העצלות מלקרב אל המלאכה ומעורר טענות לומר, כי הוא מן הנמנעות לשוב ולקיים מצוה זו כבראשונה, לזאת ראיתי להציג הטענות אשר יוכלו לפול בזה הענין ולהראות בעולם: