יב
והנה צריך לדעת שמה שהאדם מרגיש את השני כאדם זר שאין לו שום קשר אתו גם בזה יש סרך איסור ועול, וחסר לו במצות עשה של ואהבת לרעך כמוך כי אין זה אהבה "כמוך", וכן הוא מבואר בספרי מוסר שאסור ג"כ שיהיה לאדם כלפי השני שום הרגשת ריחוק בלבו אפילו באופן שזה רק מוריד או מונע קצת מחוזק האהבה אליו.
ועמש"כ הבן איש חי (בספרו עוד יוסף חי בפ' קדושים) שמצות ואהבת אין יוצאים יד"ח באהבה קלה אלא חייבים לאהוב את השני אהבה גדולה ושלימה כאהבת האב את בנו וכאהבת אחים, ואהבה כזאת גורם שגם השני הנאהב יאהב אותו כמו כן כמו שכתוב (משלי כ"ז י"ט) כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם, אבל אהבה קלה אינו מוכרח שיעורר בלב הנאהב ג"כ אהבה אליו, ובזה מפרש הפסוק ואהבת לרעך, אהבה כזאת שיגרום שגם הוא יאהבך "כמוך" כלומר כמו שאתה אוהב אותו, עכדה"ק. ועל פי זה יש אופן לבדוק את עצמו אם הוא מקיים מצות ואהבת לרעך כראוי שכשאוהב את חבירו ואין מתעורר בלב חבירו ג"כ לאהבה אתו הרי זה סימן שאין אהבתו לחבירו חזק ובאמיתיות לבו ועדיין לא יצא ידי חובת המצוה,
ומסופר על הרה"ק בעל אהבת ישראל מויזניץ זי"ע שכשהתיישב בעיר מסויים היה לו שם הרבה התנגדות ועם הזמן נתבטלה ההתנגדות מעצמה ונעשו כולם ידידיו, ושאלו אותו איך פעל את זאת, והשיב שכשראה שהם מתנגדים אליו הוסיף לאהוב אותם בלבו מאוד באהבה עזה יותר ויותר עד שבעל כרחם נכנס גם בלבם אהבה אליו, ודפח"ח, וזו עצה נפלאה ביותר שיוכל האדם לכבוש כל שונאיו בלי שום כלי מלחמה ובלי שום נזק לשום בנ"א . ופוק חזי מה שקרה לתלמידי ר"ע על שלא כבדו זא"ז פגע בהם מדה"ד ומתו כולם שהיו מספר של כ"ד אלף (יבמות דף ס"ב ע"ב) וכל זה הוא מרפסין איגרא ומבהיל על הרעיון כמה גדולה וחמורה מצוה זו.
ויש לתמוה איך שהיא נראית כ"כ קלה בעיני אנשים ונמצאים בני אדם שמזלזלין בה ולא מרגישים כלל שנכשלין בה יום ויום ולפעמים בכל עת ושעה ובפרט כהיום בזמנינו אלה שהתרגלו חלק גדול מהכלל ישראל לחיות בצורה כזאת שכל אחד יש לו חוג ועדה שלו ונמצאים אנשים כאלה שמזלזלין בהשני מפני ששייך לעדה אחרת ומרגיש בלבו איזה ריחוק ופירוד כלפיו, ויש כאלה שזה כ"כ קבוע בעומק לבם עד שאפילו אם יהיה משאר בשרו ואפילו אחיו ואפילו אביו או רבו שלמדו תורה, אע"פ שעל פי הטבע יש לאדם מאליו הרגשת קירבה ואהבה לכל אלו בכ"ז ברגע שנהיה משתייך לאיזה עדה אחרת שאיננה מעדת קרובו ה"ז גורם בע"כ איזה שמץ ריחוק ופירוד והסתכלות זרה על השני וכל מה שנהיה יותר קשור בלבו לחוג או לעדה שלו מגדיל והולך הפירוד הזה ומאבד כל הרגשותיו אפילו לגבי שארו וקרובו וכל זה הוא מפאת שלא שמים על לב שבזה עוברים איסורי דאורייתא כנ"ל.