מאירי על תהלים· רבנו מנחם לבית מאיר [המאירי]
פרק קמז · פסוק טז
הנותן שלג כצמר אין לפרש הדמיון לענין הלובן שאין לדמות הנבראים גדול בפחות, ולובן השלג גדול מלובן הצמר ואם יעשה כן בבורא ית׳ כאריה ישאג (הושע יא י) כקול מים רבים (יחזק׳ מג ב) כל זה לשכך את האוזן, אבל בנבראים לא יתכן אלא שהדמיון לרכותו ומפני שהזכיר הכפור והקרח שהם קשים הזכיר שהוא נותן שלג כצמר והוא ממיני התועלת בהשקות את האדמה לפעמים הרבה, והכפור הוא יורד על הרוב בשחר דק דק וצבעו כמו האפר ולכן אמ׳ כפור כאפר יפזר. או שבא הדמיון על הפיזור.