מאירי על תהלים· רבנו מנחם לבית מאיר [המאירי]
פרק קמו · פסוק ד
אבל כשתצא רוחו ישוב לאדמתו ויאבדו עשתונותיו ר״ל כל מחשבותיו ולא מנעו מבטוח בחסידים ובחכמים שאף הם ידריכו לבטוח באל ית׳. או יהיה שאין לו תשועה טעם למה שאמ׳ אל תבטחו בנדיבים וכן לא תבטחו בבן אדם מפני שאין לו תשועה על העזר מן האויבים כמו ויקם משה ויושיען (שמות ב יז) ויושע ה׳ (שם יד ל) וכן רבים והכוונה שאף לעצמו לא יוכל להושיע כי תצא רוחו.