מאירי על תהלים· רבנו מנחם לבית מאיר [המאירי]
פרק קכז · פסוק ד
והמשיך דבריו לענין זה ואמ׳ שבני הנעורים לאב כחצים ביד גבור שעל ידם אימתו מוטלת ואע״פ ששלמה לא היה לו בימי הנעורים מ״מ הוא הזכיר תנחומיו בשעה שבנו אחריו יזכה למה שהיה הוא מיחל לו ואחר שהתחיל בשבח נחלת בנים הזכיר היותר שלימה שבהם.