אור ברסלב

מאירי על תהלים· רבנו מנחם לבית מאיר [המאירי]

פרק קיט

פרק קיח

פסוק א

אשרי תמימי דרך. זה המזמור סובבות בו י״ב מלות רומזות על ענין התורה והם דרך. תורה. עדות. פקודים. חקים. מצות. משפטים. צדק או צדקה. דבר. אמרה. ארח. נפלאות. וכולם מיוחסות לאל על ענין התורה ומקומותיהם במזמור הם דרך אשרי תמימי דרך. בדרכי הלכו. בדרכיך חייני. תורה ההולכים בתורת ה׳. ותורתך חנני וכן רבים. עדות אשרי נוצרי עדותיו. ואשיבה רגלי אל עדותיך וכן רבים. פקודים אתה צוית פקודיך. בפקודיך אשיחה וכן רבים. חקים לשמור חקיך וכן רבים. משפטים בלמדי משפטי צדקך. כל משפטי פיך. צדק משפטיך. צדק משפט צדקך. בצדקתך חייני. דבר לשמור כדברך. לא אשכח דברך. אמרה בלבי צפנתי אמרתך. ועתה אמרתך שמרתי. ארח ואביטה ארחותיך. נפלאות ואשיחה בנפלאותיך.

וכל אלה הם נאמרים על התורה אם בכללה אם בפרטיה עד שאין פסוק שלא נזכר בו אחד מהם לבד מעט כגון ערוב עבדך לטוב אל יעשקוני זדים. לדור ודור אמונתך. כי אמונתך לא נאמ׳ על התורה רק על קיום הבטחתו ודרך אמונה בחרתי הוא דרך כלל לדרך אמתי הוא הפך מה שאמר דרך שקר הסר ממני וכן ואמונה מאד ר״ל אמתית וחזקה. וכן רחמיך וחסדיך ותשועתך אינם מזה הכלל וגם מאותם המלות שהוזכרו יש מהם שלא נאמרו על התורה כגון כמה ימי עבדך מתי תעשה ברודפי משפט. סמכני כאמרתך כהבטחתך שהבטחתני וכן פנה אלי וחנני כמשפט לאוהבי שמך שפי׳ כראוי לאוהבי שמך.

וכן בקצת מקומות שבהם מלות אלו אין כל אחת נאמרת על ענין אחד אבל יש שנאמרת על ענין אחר כעין דרך וארח שהם מלות מונחות על מצות מדריכות האדם במדות מעלות. ותורה ודבר ואמרה שהם נאמרים על כלל התורה, ומשפט וצדק שהם נאמרים על המצוות המונחות בדינין והנהגת היושר בין אדם לחבירו ונשארו עדות ופקודים ומצוה וחקים ונפלאות. ועדות ונפלאות הם כוללים הפנות הדתיות המקובלות בחדוש העולם ואמונת ההשגחה וגמול ועונש ויכלתו בשנוי הטבעים, ופקודים הפנות המושכלות במציאותו ואחדותו, וחקים על המצוות אשר תחת היסודיות בדברים שאין השכל מורה עליהם כשעטנז ואכילת חזיר ודומיהם, ומצוה על המצוות אשר הם ג״כ תחת היסודיות והשכל מורה עליהם כרציחה וגניבה וכבוד אב ואם כמו שביארנו בתורת ה׳ וכו׳ (תה׳ יט).

וענין הסוב אלו המלות בזה הוא שענין המזמור הוא תפלה לאל להיותו מעיר לעזור לנפשו להכין אותה ולסעדה בהשגחת ידיעת דרכיו ית׳ והיה מודיע רוב חשקו ותאותו בזה ודאגתו על הנכלים המטרידים אותו למנעו מזה והתעוררו שבכל רשעתם והטרדתם לא יוכלו להטרידו ולהדיחו מזה אבל שבכל עת עיניו ולבו תמיד להתעסק בעבודת האל ולהדבק בדרכי התורה ובמצות אלא שהיה מבקש עזר אלהי על זה וכפי שפע רוח ה׳ אשר נוספה בו ומלתו על לשונו היו דלתי פיו סובבות על צירי התורה והמצות בכל חלקיהן בכל פרטיהן והיה משפיע עצמו בהרבות זכירת שמות בהם בכל מה שהיה רוח פיו גובר להרבות בהם כמי שנכסף לשבח איזה דבר שמרבה בזכירת הרבה שבחים בכפל ענין במלות שונות.

והמזמור כלו בנוי על סדר אלפא ביתא למעלתו וכן הפליג בו לזכור שמונה פסוקים בכל אות ואות לא ידענו כונת המנין והרבה מפרשים טרחו בכך ומה שהביאם לטרוח בזה הוא שמספר שבעה ועשרה רגילים ושגורים בפי הכל, שבעה לענין שבעה כוכבי לכת וסדר ימי השנה שהולך על שבעיות ועשרה היא סוף כל המספרים אבל מספר שמנה לא נמצא בשום מקום ומפני זה טרחו בזה וכתבו מה שכתבו אלא שהם דברים [שאינם] מתישבים ויראה לי שלרוב כספו ותשוקתו בזה התעורר לרמוז על שכוונתו לשלול עצמו מכל דבר גופני שלא להשתמש בו רק כפי הצורך כפי מה שיחייבהו ההכנה להעמיד נפשו ולהכניע כל כחות גופניות לעבודת האל כמו שרמז באמרו בכל לבי דרשתיך כלומ׳ שכל כחות גופי הכנעתי לכך.

וידוע שחלקי הגוף הם חמשת החושים וחלקי הנפש הצומחת והמתאווה והמשכלת ורמז שכל נתחיו וחלקיו הוא מכניע לעבודת האל וכיוצא ברמז הזה בענין התפילין שבתפלה של ראש ד׳ בתים ובתפלה של יד בית א׳ מצד שבראש ד׳ חושים הראות והשמע והריח והטעם וביד אין בו רק חוש אחד והוא המשוש וכן שלש אותיות של שדי רמז על שלשה חלקי הנפש להתעורר בהבאתם שכל חלקי גופו ונפשו יכניע לעבודת האל. ומעתה נחל בביאור פרטי הפסוקים:

אשרי תמימי דרך ר״ל תמימים וענוים בהנהגתם ההולכים בתורת ה׳ ר״ל בדרך תורת ה׳.

פסוק ב

ורמז עתה על שלימות המדות ואמ׳ אשרי נוצרי עדותיו ר״ל שלא להרהר בהכחשתם אע״פ שהעיון גוזר בהם. בכל לב ידרשוהו כלו׳ שבהאמנת העדות יתפללו לפניו ויאמינו שבתפלתם ישנו את תפקידם ויקרע גזר דינם הנגזר על פי המערכות.

פסוק ג

אף לא פעלו עולה בדרכיו הלכו עבר במקום עתיד כלומ׳ גם כשיקבעו מושבתם על זאת האמונה יזהרו שלא יפעלו עולה ליראתם העונש אבל ילכו בדרכיו כפי כחם.

פסוק ד

ואח״כ רמז על הפנות המושכלות ואמ׳ אתה ה׳ צוית פקודיך לשמור מאד והוא הפוך אתה צוית לשמור מאד. פקודיך ר״ל שלא יחטא בכונתם ואע״פ שהשכל והעיון יחייבם רוב העולם לא יאמינום רק מצד הקבלה כי אינם יורדים לעומק הדברים מדרך המחקר. ולי נראה לפרש צוית כמו קבעת כענין כי הוא צוה ונבראו כלומ׳ גזר וקבע להיות כן כלומ׳ אתה קבעת פקודיך כדרך שאדם שומרם מאד בתכלית השמירה מצד שהשכל מורה עליהם והעיון יחייב כן ומתוך כך אין שום אדם מפקפק בהם.

פסוק ה

אבל אחלי ר״ל תפלתי ותחנוני להכין דרכי לשמור חקיך והמצוות השמעיות שאין השכל מורה עליהם. ואחלי לשון תפלה מלשון ויחל משה והאלף נוספת והיוד כנוי למדבר בעדו כלומ׳ תפלותי אבל אחלי אדוני לפני הנביא (מ״ב ה ג) בצרי תחת הלמד הוא כמו תפלות אדוני.

פסוק ו

אז לא אבוש כלומ׳ אחר שאקיים המצוות לא אבוש בהביטי בהם כי העובר עבירה כשיביט בתורה ויראה באזהרתה יבוש מנפשו.

פסוק ז

אודך ביושר לבב בלמדי משפטי צדקך כלומ׳ בראותי משפטיך הישרים ואודך ביושר לבב ר״ל תכלית הודאה בלא פקפוק.

פסוק ח

ובהכירי מעלת היושר אדע כי אף החקים הנגזרים בחכמה אע״פ שאיני יודע טעמם ולכן את חקיך אשמור. ועד מאד שבסוף הפסוק נקשר עם אשמור כלומ׳ את חקיך אשמור עד מאד תכלית השמירה כאלו השכל יחייבם. ואתה האל [אל] תעזבני אבל עזרני להשלים נפשי עד שאשיג ידיעת סבת הצטוותם.

פסוק ט

במה יזכה נער וגו׳. מלת נער מונחת על קטון השנים ולפעמים על יד שדרך קטן לשרת את הגדול נקרא המשרת נער אע״פ שהוא גדול בשנים, נער עברי (בראש׳ מא יב) ומשרתו יהושע בן נון נער (שמות לג יא) והוא נער את בני בלהה (ברא׳ לז ב) גיחזי נערו (מ״ב ד יב) ולפעמים על צד היות קטון השכל חסר בדעתו נקרא מי שאינו שלם בדעת נער ואמ׳ ורחבעם היה נער (דה״ב יג ז) ר״ל שהיה לו דעת כנער. ונראה שדוד השפיל עצמו וקרא עצמו על זה הצד נער ומרוב תשוקתו להשלים נפשו ולא היה רואה עצמו מגיע עדיין למדריגה אשר מגמת לבבו אליה היה אומר במה יזכה נער כלומר על איזה צד יוכל הבלתי שלם לזכך וללבן ולברר את ארחו מכל סיג עד שיוכל להגיע לשמור כדברך שכבר עשיתי כל מה שאיפשר לי.

פסוק י

והוא ענין בכל לבי דרשתיך ואחר שכן אל תשגני ממצותיך כלומ׳ לא תעמידני בחזקת שוגה ופתי בידיעת סבותיהם ובא הנה תשגני כדרך למה תתענו ה׳ מדרכיך (ישע׳ סג יז).

פסוק יא

ואמ׳ בלבי צפנתי אמרתך כלומ׳ חקקתיה על לוח לבי שלא אתיאש ממנה ואשכחנה למען לא אחטא לך בשכחתי.

פסוק יב

ואמ׳ ברוך אתה ה׳ כלומ׳ שלם בכל מיני השלמיות וכל מה שצוית וחקקת נמשך אחר פועל החכמה לא אפקפק בדבר מהם אע״פ שלא יורה עליו השכל אבל עם כל זה אני נכסף לידיעת סבות הדברים שאין השכל מורה עליהם והוא ענין למדני חקיך.

פסוק יג

ובשפתי ספרתי כל משפטי פיך אינו כנגד מאמר בלבי צפנתי אבל חקקתים בלבי וספרתים בשפתי לפרסם שלימות תורתך. ורבותי׳ דרשו בהם עד שלא נתנו לי רשות לדבר בלבי צפנתי, משנתנו לי רשות בשפתי ספרתי (ע׳ עירובין נג).

פסוק יד

ועדותיך האמור כאן הוא״ו נעה ונקראת וכן בשמונה אותיות שבאלפא ביתא זו סימן להם בד״ה מנצפ״ר ואמ׳ שהוא שש בהאמנת עדותיו כשמחת השגת כל הון יקר.

פסוק טו

וכן בפקודיך אשיחה ואביטה ארחותיך תמיד.

פסוק טז

בחקותיך אשתעשע כלומ׳ ואני מתענג בקיומן כאלו ידעתי טעמן וסבתן ולא אשכח דבר מהם אע״פ ששכלי לואה ונסכל בידיעת סבתם.

פסוק יז

גמול על עבדך וכו׳. כבר ביארנו בענין גמול כשהיא נאמרת בלא לשון תשלום שהיא נאמרת גם על התחלת עשיית החסד ולכן אמ׳ גמול עלי חסד שאחיה ולא שאני מבקש החיים לכונת תענוג רק שאשמרה דברך כלומ׳ שיהא לי עת שאוכל להגיע בו להשלים נפשי.

פסוק יח

ומצד הטרדות שהיו מטרידות אותו היה מבקש על זה עזר אלהי והוא אמרו גל עיני ר״ל עיני שכלי ואביטה נפלאות מתורתך ורמז על חדוש העולם ושאר הפלאות הנמשכות אחריו. או רמז בענין נפלאות על קצת סודות התורה כי הדברים הנעלמים יקראו ג״כ נפלאים מענין כי יפלא ממך דבר למשפט (דבר׳ יז ח) ואמ׳ מתורתך כלומ׳ מקצת תורתך כי הרבה חלקים יש בתורה ושאינם בגדר העלמה (והתעלמות) כמצוות השכליות וכל מה שבא בשלימות המדות וכיוצא באלו.

פסוק יט

ואמ׳ גר אנכי בארץ כלומ׳ שחיי האדם קצרים והנו כגר שאינו קובע דירה במקום גרותו וכמו שאמרו במדרש הלל כל יומא ויומא כד הוה בעי מיפק מבי מדרשא הוא אמ׳ ניזיל נגמול חסדין להדין אכסנאי דבביתאי יומא חד אמרין ליה תלמידיו כל יומא ויומא אית לך אכסנאי אמ׳ להון והדין נפשא עליבתא דיומא דין כאן ולמחר בקברא לאו אכסנאי היא כדכתי׳ גר אנכי וגו׳ ולכן אל תסתר ממני מצותיך אבל עזרני והכן לבבי להבינם.

פסוק כ

כי גרסה נפשי לתאבה ר״ל נשברה ונכתתה לרוב עמלה לרוב תאותה אל משפטיך בכל עת כלומ׳ שאף בעת התעסקי בהמוניות איני משתמש בהם רק בהכרח וגם שם ידך תנחני ועיני ולבי תמיד לעבודתך. ולתאבה מקור בתוספת ה״א.

פסוק כא

וגערת עבר במקום עתיד וגערה שהיא קשורה עם זדים היא לסוף השחתה והענין שתשחית הזדים הארורים השוגים ממצותיך כלומ׳ חסרים ונעדרים מהם כלשון תרגום דהות שגיא ממנינא (בראש׳ לא לט). ומתפלל מצד הטרדתם אותו ומונעם אותו מן השלימות.

פסוק כב

ועוד שהם מלוצצים עליו על היותו מראה עצמו כחפץ בלמוד מה שאין כן דרך לוחם מלחמות והוא אמרו גל מעלי חרפה ובוז ומלת גל באה בפתח דרך זרות והיתה ראויה להיות בחולם ושורשו גלל כלומ׳ שנגול מעלי חרפתם בשכר שנצרתי עדותיך. וי״מ אותו מלשון גלוי מצד הדקדוק ואין לשון גלוי נופל יפה בענין.

פסוק כג

ואמ׳ גם ישבו שרים כלומ׳ לא סוף דבר שהזדים מחרפים אותי כי גם השרים והחכמים בישיבתם מדברים בי על שאני מפליג עצמי במופלא ממני עם ראותם כל טרדותי ועם כל זה עבדך ישיח בחקיך מרוב החשק והתשוקה.

פסוק כד

וגם עדותיך שעשועי. ואנשי עצתי חסר הם כלומ׳ שאין לי עצה בזולתם ובי נדברו דרך גנאי כי כל לשון הדבור הנקשר עם בית מורה גנאי כמו ותדבר מרים ואהרן במשה (במדב׳ יב) וידברו באלהים (תה׳ עח יט) זולתי אם יפרד שהדבור לשבח או שייחס הדבור לאל כמו נכבדות מדובר בך (מזמ׳ פז) רוח ה׳ דבר בי (ש״ב כג) פה אל פה אדבר בו (במדבר יב). ונדברו לשון נפעל מורה התמדת דבור ומלת שיחה לדעתי מורה דבור בהמוניות ואם הדבור בענייני התורה והחכמה יורה דבור נאמר בזולת שלימות ידועה כענין שיחתן של תלמידי חכמים צריכה תלמוד (ע׳ ע״ז יט) כלומ׳ שיחתם אף בהמוניות וכן ישיחו בי יושבי שער (מזמ׳ סט יג) אתם ידעתם את האיש ואת שיחו (מ״ב ט יא) מרוב שיחי וכעסי (ש״א א טז). ולפיכך היה דוד מזכיר תמיד דבורו בחכמה בלשון שיחה דרך שפלות וענוה להודיע שהוא מכיר בחסרונו ויודע שאין דבריו בשלימות ידיעה אלא שרוב תשוקתו וכספו יביאהו לכך.

פסוק כה

דבקה לעפר נפשי וכו׳. קרא ההתעסקות בהמוניות ובצרכי החומר עפר והיה אומ׳ דבקה נפשי בחמריות לרוב טרדותי עד שאני ירא פן תספה בעוני ותאבד ולכן חייני כדבריך כלומ׳ ככוונתך שהיא במציאות האדם להשלים נפשו.

פסוק כו

דרכי ספרתי לפניך ה׳ כלומ׳ חפצי ותשוקתי בך ושרוב הטרדות מונעים אותי ואתה ה׳ ענני וחקיך למדני. ומלת ותענני עבר במקום עתיד.

פסוק כז

ואמ׳ על זה דרך פקודיך הבינני כלומ׳ שאדע דרך חקירה ולמוד כי הבינה מיוחסת למה שבא דרך למוד כמו שאמרו אנשי כנסת הגדולה ומלמד לאנוש בינה ואז אשיחה בנפלאותיך כלומ׳ אף עם התחלת הלמוד.

פסוק כח

דלפה נפשי מתוגה כלומ׳ דרך משל נמסה ונתכה וכדלף דמעה מרוב תוגותי על הצרות עד שאני ירא באבדן נפשי ולכן קיימני כדבריך והוא כענין חייני כדברך.

פסוק כט

דרך שקר הסר ממני שלא אכשל במחקר בהטעאות ותורתך חנני לעזרתי להבינה כראוי.

פסוק ל

כי דרך אמונה בחרתי ר״ל דרך אמת להאמין בה מצד הקבלה מצד קבלתי ולכן כשאגיע לדעת יסודות התורה בדרך מחקר שמרני שלא תכשילני הטעאה כוזבת ודרך שקר. ומשפטיך שויתי י״מ שויתים לנגדי לבל אשכחם לעולם ולי נראה החזקתים כשוים וישרים מאין שום עוות.

פסוק לא

דבקתי בעדותיך להאמין בהם אמונה חזקה ולכן אל תבישני להכשל בהם במחקר.

פסוק לב

ואמ׳ דרך מצותיך ארוץ כלומ׳ אני בוטח שאתה תרחיב לבי ותיטיב הכנת שכלי עד שאלמד על נקל בלא רוב עמל ויגיעה שאני צריך לזה עזר אלהי מצד טרדותי.

פסוק לג

הורני ה׳ דרך חקיך ואצרנה [עקב] ר״ל אותה הדרך בתכלית כי עקב הוא לשון סוף ולפיכך נקרא שכר הפעולה עקב מפני שהשכר בא בסוף הפעולה כלומ׳ שאצרנה עד תכלית מה שאיפשר. וי״מ עד סוף ימי וכן י״מ אצרנה בכל עקבי נתיבותיה שבכל ענייני ומהלכי אמשך אחרי נתיבותיה.

פסוק לד

הבינני ואצרה תורתך ואז בהבנתי אשמרנה בכל לב לרוב שמחתי בהשיגי ידיעת ענייניהם.

פסוק לה

וכן הדריכני בנתיב מצותיך כי בו חפצתי ר״ל באותו הדרך חפצתי.

פסוק לו

הט לבי להתעסק בעדותיך ואל אל בצע ר״ל שלא להתעסק בדרכי ההמיה לממון כי אהבת הממון וחמדתו נקרא בצע אע״פ שלא יקרא גוזל מפני שלסוף יביאהו לגזל או לאבק גזל וכבר אמ׳ בתורה יראי אלהים אנשי אמת שונאי בצע (שמות יח כא) אלא שפי׳ שונא המית הממון או שמא פירושו שונאי כל אנשי בצע כלומ׳ שונאי בצע וכל מי שיעשהו. אבל בכאן פי׳ על המית הממון.

פסוק לז

וכן נקרא המיית הממון שוא כי הם עמלי שוא והבל ועל כן אמ׳ העבר עיני מראות שוא כלומ׳ מראות בלבי מלקבוע רעיוני ומחשבותי בכך אבל בדרכך חייני ובדרכך חסר יו״ד הרבים.

פסוק לח

הקם לעבדך אמרתך אשר ליראתך מלת ליראתך סובבת למלת לעבדך כלומ׳ העמד אמרתך קיימת וחזקה בלב עבדך אשר לבו דבק ליראתך.

פסוק לט

העבר חרפתי אשר יגורתי ר״ל יגורתי מטרדותי המונעות שלימותי כי משפטיך טובים ושלימים וכשאיני משיגם על תכליתם אבוש מנפשי.

פסוק מ

וכן הנה תאבתי לפקודיך ולכן בצדקתך בקיום משפטי יושרך יצדקתך חייני ותעמידני.

פסוק מא

ויבואוני חסדיך וגו׳ כאמרתך כלומ׳ כמו שהבטחתני וחסדך חסר יו״ד הרבים.

פסוק מב

ואענה חורפי דבר שהיה אומר אין ישועתה לו באלהים (מזמ׳ ג) כי בטחתי בדברך ובהבטחתך ולא הרהרתי אחריה.

פסוק מג

ואל תצל פי׳ לשון הפרשה כמו כי כל העושר אשר הציל א׳ מאבינו (בראש׳ לא טז) כלומ׳ אל תפריש ממני דבר אמת שלא תניחני להתעמק אפי׳ רגע אחד אלא בדבר אמת ועד מאד ר״ל מאד אני מבקש זה כי למשפטיך ר״ל לידיעת משפטיך יחלתי.

פסוק מד

וכן יחלתי שאשמור תורתך [תמיד] לעולם ועד כלומ׳ שאשמרה בעולם הזה ואשיג ממנה ארחות חיים לעולם הבא.

פסוק מה

ואתהלכה ברחבה ר״ל באותה שהיא רחבה מני ים (איוב יא ט) או הוא שם כלומ׳ אצא ממצר העיון ולחצו למרחב הידיעה בשכר כי פקודיך דרשתי.

פסוק מו

וכן אדברה אז בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש או טעמו שהמדבר דברים מעצמו והוא מדבר אותם לפני חכמים שהם כמלכים באמת יבוש מפני שמפחד שלא יכשל בדבריו אבל המדבר בעדות השם שהם מצותיו לא יבוש כי הוא דובר אמת.

פסוק מט

זכר דבר לעבדך ר״ל הבטחתך ולכן אמ׳ על אשר יחלתני כלומ׳ שהבטחתני ושמתני מיחל לך.

פסוק נ

וחייתני עבר במקום עתיד כלומ׳ זאת היתה נחמתי בעניי ר״ל בעת צרותי כי בטחתי שאמרתך תחייני.

פסוק נא

וזדים הליצוני ר״ל התלוצצו עלי ועם כל זה מתורתך לא נטיתי.

פסוק נב

זכרתי משפטיך ר״ל ענשיך אשר מעולם ואתנחם כלומ׳ נחמתי מחטאי ושבתי בתשובה. וי״מ כשאני בעניי זכרתי משפטיך שהבאת על אנשים כמוני וקבלתי נחמה.

פסוק נג

זלעפה אחזתני ר״ל רעדה מעונש הנתון מאתך לרשעים עוזבי תורתך.

פסוק נד

זמירות היו לי חקיך בבית מגורי ר״ל בכל מקום שאני מתגורר בו. או נפרש מגורי ענין פחד מלשון מגור מסביב (מזמ׳ לא יד) כלומ׳ אף בזמן שהייתי מפחד מאויבי הייתי מתעסק בתורתך כאלו אני בוטח בשמחה ובטוב לבב.

פסוק נה

זכרתי בלילה שהוא עת התבודדות שמך ה׳ ושמרתי תורתך או אמ׳ בלילה על עת הצרות.

פסוק נו

וזאת היתה לי ר״ל זאת הישועה היתה לי כי פקודיך נצרתי.

פסוק נז

חלקי ה׳ אמרתי שלא התעסקתי בדבר אחר רק מצד הכרח וכן חלקי לשמור דברך תמיד לא דבר אחר.

פסוק נח

חליתי פניך בכל לב חנני כאמרתך ר״ל כהבטחתך שהבטחתני.

פסוק נט

ואף כשהיה יצרי מדיחני להתעסק בהמוניות הייתי מחשב התועלת המשיגני מהם וההפסד המגיעני מצד הבטול והיה התועלת בעיני מעט והנזק גדול ואז אשיבה רגלי ללכת להתעסק בעדותיך.

פסוק ס

וחשתי ולא התמהמהתי ר״ל הייתי ממהר בלא שום עכוב להתעסק בשמירת מצותיך.

פסוק סא

חבלי רשעים ר״ל ציריהם וצרותיהם עודוני ר״ל שללוני מלשון יאכל עד (בראש׳ מט כז) כלומ׳ שללו נפשי מרוב תגרתם ועם כל זה תורתך לא שכחתי.

פסוק סב

אבל הזדרזתי יותר לקום חצות לילה להודות לך על משפטי צדקך אשר הם ישרים וצדיקים באמת.

פסוק סג

ואמ׳ חבר אני לכל אשר יראוך כלומ״ שאני ירא אותך כמותם או פי׳ שאיני מתנהג עמהם כמלך אלא כחבר וכן לשומרי פקודיך.

פסוק סד

חסדך ה׳ מלאה הארץ ותמשכנה על הכל משוך גם כן חסדך עלי ולמדני חקיך.

פסוק סה

טוב עשית עם עבדך. מלת עבדך נקודה בשוא עם אתנח דרך זרות ופי׳ הרבה טובות עשית עמי כדברך והבטחתך.

פסוק סו

אבל אני מבקש ממך שתלמדני טוב טעם ודעת במצות וכי במקום אע״פ כלומ׳ אע״פ שכבר האמנתי בהם וקיימתים מבלי ידיעת הטעם מ״מ אני מבקש לדעת את דרכיך.

פסוק סז

ואמ׳ טרם אענה והוא לשון דבור כלומ׳ קודם שהתעסקתי בלימוד הייתי כשוגג בקצת דברים להעדר ידיעתי מהם אבל עתה אמרתך שמרתי. ויש מפרשים בו לשון כניעה כלומ, קודם שהייתי נכנע לפניך והייתי אומר שוגג הייתי כלומ׳ חסר וחסרון ידיעתי הביאני לכך. ולי נראה לפרש טרם אענה כלומ׳ יודע ומכיר אני סכלותי וקודם שיצא דברי מפי אני מכיר שאני שוגג ומכנים עצמי למה שאין ראוי לי אבל מה אעשה ואמרתך שמרתי ר״ל רוב תשוקתי וכספי לקיים מצותיך הביאני לכך.

פסוק סח

ולכן טוב אתה ומטיב למדני חקיך.

פסוק סט

טפלו עלי שקר זדים ר״ל יתחברו עלי בחנם והטרידוני מלהתעסק בעבודתך ועם כל זה אני בכל לב אצור פקודיך.

פסוק ע

טפש כחלב לבם ר״ל נסתם לבם כחלב ר״ל כאלו נסתם בחלב שלא נתנו לב לעבודתך כלל אבל אני בתורתך שעשעתי ותורתך חסר בי״ת ושעשעתי בודד כמו השתעשעתי וכן ושעשע יונק (ישע׳ יא ח).

פסוק עא

טוב לי כי עניתי ר״ל בעמל התבודדות למען אלמד חקיך.

פסוק עב

ואני איני כשאר מלכים שכל יגיעתם להון אבל אני טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף. או פי׳ עניתי ממש כלומ׳ טוב לי מה שעוניתי בענין תפלתי וימי התענית להתבוננותי המכוון בהם עד שיהיו לי סבה לשמור חקיך.

פסוק עג

ידיך עשוני בתקון האיברים ויכוננוני ר״ל שיצרתני בהכנת כח שכלי ואחר שכן לא תהא הכנתי בחנם אלא הבינני ואלמדה מצותיך.

פסוק עד

ויריאיך יראוני שלם וישמחו בי כי לדברך יחלתי ויכירו בי שהמיחל לך לא תשיבהו ריקם.

פסוק עה

ידעתי ה׳ כלומ׳ כל מה שהעמדתני בצרה ידעתי כי בצדק וביושר עשית ומלת ואמונה חסר בית כלומ׳ ובאמונה עניתני.

פסוק עו

אבל יהי נא חסדך לנחמני בהצילך אותי מצרתי כאמרתך לעבדך ר״ל כמו שהבטחתני.

פסוק עז

ויבואוני רחמיך ואחיה כי תורתך שעשועי ובעבורה אני חפץ לחיות.

פסוק עח

ויבושו זדים כי שקר עותוני כלומ׳ בשקרות העמידוני כמעוות כדרך והרשיעו את הרשע (דברים כה) שפי׳ יעמידו בחזקת רשע, ובשקר עשו בי תמיד אני אשיח בחקיך ואלמד בהם לשוב מחטאי.

פסוק עט

תוכן העניינים

מאירי על תהלים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה