מאירי על משנה מידות· רבנו מנחם לבית מאיר [המאירי]
משנה מידות · פרק א
משנה א
אמר מנחם בן שלמה לבית מאיר י”א זאת המסכתא ר”ל מסכת מדות היא מסדר קדשים ואני הורגלתי לשנותה בכלל סדר מועד לסבה אשר הזכרתי בפתיחת מסכת תמיד שקבעתי מקומה בסדר מועד אחר מסכת שקלים וסמכתי זאת המסכתא אחריה ר”ל ..., והיא כוללת חמשה פרקים וסדרם לפי שטתנו, א’ בשלשה מקומות, ב’ הר הבית היה חמש מאות אמה, ג’ המזבח היה שלשים ושתים, ד’ פתחו של היכל, ה’ כל העזרה.
וענין המסכתא אמנם הוא כולל ענין אחד לבד והוא ביאור צורת המקדש בכללו, ומתוך כך אין צריך לחלק עניניה לחלקים שניים ושלשיים כסדר שאר המסכיות, ומהנה נחל בביאור עניניה בפרק ראשון ממנה ובמשנה הראשונה ממנו, והוא שאמר בשלשה מקומות הכהנים שומרים בית המקדש וכו’, כבר ביארנו בתחלת מסכת תמיד חיוב שמירת המקדש שהוא מצות עשה, וביארנו שם הרמז לשלש המקומות משלש לשונות של שמירה האמורים באהל מועד, ובכאן ביאר שכ”ד מקומות היו בכלל השמירה כנגד עשרים וארבעה משמרות, שלש לכהנים וכ”א ללויים והביאוה במסכת תמיד (כ”ז א) ממה שנאמר בדברי הימים (א’ כ”ו י”ב-י”ג) לאלה מחלקות השוערים לראשי הגברים משמרות לעומת אחיהם לשרת בבית י”י ויפילו גורלות כקטון כגדול לבית אבותם לשער ושער, ונאמר שם (י”ז-י”ח) למזרח הלויים ששה לצפונה ליום ארבעה לנגבה ליום ארבעה ולאספים שנים שנים לפרבר למערב ארבעה למסלה שנים לפרבר, ואספים הוא שם לשכה ונראה שהיו שם שנים ואמר שבכל אחת מהן היו שני לויים, ותשמישן נראה שהיה מקום אסיפתן למצות ידועות, ופרבר הוא שם לשכה גם כן ופרשו שם כלפי בר כלומר שהיה המשמר חוץ לעזרה מפני שצריכין היו לישב ואין ישיבה בעזרה והרי חשבון זה עולה לכ”ד, ואעפ”י שמקראות אלו כלם בלויים נאמר ואתה אומר כאן ששלש מהן לכהנים פרשו שם שבהרבה מקומות נקראו הכהנים לויים ואחד מהן (יחזקאל מ”ד ט”ו) והכהנים הלויים בני צדוק, ופורט שלשה המקומות של כהנים שהם בית אבטינס ובית הנצוץ ובית המוקד וכ”א של לויים שהם חמשה על חמשה שערי הר הבית וארבעה על ארבעה פנותיו מתוכו [חמשה על חמשה שערי העזרה ארבע על ארבע פנותיה מבחוץ] כלומר שתשעה אלו שמירתם מבחוץ מפני שאין ישיבה בעזרה, ומה שיש לפקפק בזו ממה שאמרו (לקמן משנה ד) שבעה שערים היו בעזרה וכן שבשקלים (ו:ב) נאמר שלשה עשר כבר ביארנוהו במשנה ראשונה של תמיד, ומכל מקום הרי שמנה עשר משמרות, ואחת לשכת הקרבן ואחת לשכת הפרכות ואחת אחורי בית הכפורת.
משנה ב
(משנה ב' בהנוסח הרגיל) ואמר שאיש הר הבית היה ממונה לחזר על כל משמר ומשמר ואבוקות דולקות לפניו וכל משמר שאינו עומד אומר לו שלום עליך נכר שהוא ישן חובטו נמקל ורשות היה לו לשרוף את בגדיו והם אומרים מה קול בעזרה קול בן לוי לוקה ובגדיו נשרפים שישן על משמרתו ר’ אליעזר בן יעקב אומר פעם אחת מצאו את אחי אמא ישן ושרפו את כסותו וכבר ביארנוה גם כן במסכת תמיד (כ”ז ב):
משנה ג
(משנה ג' בהנוסח הרגיל) המשנה השניה חמשה שערים היו בהר הבית שני שערי חולדה מן הדרום משמשין כניסה ויציאה כלומר ששם היו נכנסין ויוצאים הבאים לשם מצד דרום והיו נקראים שערי חולדה לאי זה סבה, קיפונוס מן המערב כלומר שם השער היה כן ואף הוא משמש כניסה ויציאה, טרי מן הצפון פי’ שם השער היה קרוי כן ולא היה משמש כלום אלא שעשאוה לתפארת בנין, שער המזרחי והוא שער הגדול שעליו שושן הבירה צורה ר”ל צורה מצויירת והוא שכשעלו משושן הבירה לבנות המקדש נצטוו לעשות צורת המלכות באי זה מקום שבמקדש לרמז שהם תחת ממשלתו, שבו ר”ל באותו שער כהן השורף את הפרה ופרה וכל מסעדיה ר”ל כל המיטפל לצורך שריפתה יוצאין דרך שם להר המשחה ר”ל הר הזיתים שהיה במזרח ירושלם ושם היתה נשרפת, ויש גורסים במשנה זו שבו כהן גדול השורף את הפרה והוא דעת ר’ מאיר, ומכל מקום הלכה ששריפתה כשרה [בהדיוט],
משנה ד
(משנה ד' בהנוסח הרגיל) שבעה שערים היו בעזרה שלשה בצפון ושלשה בדרום ואחד במזרח, שבדרום ראשונה לצד המערב שער הדלק שניה לה שער הקרבן שלישית לה שער המים, שבמזרח שער ניקנור ונקראת על שם עושה, ושתי לשכות היו לשער ניקנור אחת בימין ואחת בשמאל אחת לשכת פנחס המלביש ואחת לשכת עושי חבתין,
משנה ה
(משנה ה' בהנוסח הרגיל) שבצפון ראשונה לצד המערב שער הניצוץ וכמו אכסדרה היה ועלייה בנויה על גביו שהכהנים שומרים מלמעלה והלויים מלמטה ופתח היה לו לחיל וש גורסין לחול והכל אחד, שניה לה שער הקרבן גם כן שלישית לה בית המוקד,
משנה ו
(משנה ו' בהנוסח הרגיל) וארבע לשכות היו בבית המוקד ר”ל שבית המוקד היה בית גדול ועשו לו ארבע לשכות קטנות בארבעה זויותיו והוא שאמר כקיטוניות פתוחות לטרקלין שטרקלין הוא בית גדול וקיטוניות הם חדרים קטנים, והשתים שלצד העזרה הם מקום קדש ושלצד הנכוחי לה הם מקום חול ועשו ראשי פסיפסין ביניהם להבדיל בין הקדש לחול, ועכשו הוא מזכיר ענין תשמישן ואמר שמערבית דרומית היא היתה לשכת טלי קרבן ומה שאמרו במסכת תמיד (פ”ג מ”ג) שלשכת הטלאים היתה במקצוע מערבית צפונית תירצוה במסכת יומא (יז א) דאקצוי מקציא כלומר מוקצית היתה מכל אחד מן הקרנות ר”ל שלא היתה בקרן גמור אלא בצד המערב ולא באמצע המערב גם כן אלא בתחום החצי שלצד הקרן הדרומי ומי שבא מן הצפון ורואה צד הצפון פנוי מלשכה חושב שהוא משוכה עד הצפון [צ”ל דרום] ויש מפרשים שבמערבית דרומית גמורה היתה בהקש לבית המוקד אלא שהיה הבית מתאלכסן עד שכשהיו משערים אותה בהקש לעזרה תהא לה צפונית דרומית [צ”ל צפונית מערבית] היא לשכת עושי לחם הפנים, מזרחית צפונית בה גנזו מלכי בית חשמונאי אבני המזבח ששקצו מלכי יון והקטירו עליהם והיא הקרויה במסכת תמיד לשכת החותמות, צפונית מערבית בה יורדים לבית הטבילה ובה מדורת אש להתחמם בה מי שעולה מן הטבילה.
משנה ז
(משנה ז' בהנוסח הרגיל) שני שערים היו לבית המוקד אחד פתוח לחיל בצפון הלשכה ואחד פתוח לעזרה בדרומה של לשכה ודרך בה נכנסים לחפש העזרה בכל יום כמו שביארנו בתמיד [פ”א מ”ב] והוסיף ר’ יהודה לפרש שזה שפתוח לעזרה היה פשיפש קטן ר”ל פתח קטן שבו נכנסין לבלוש את העזרה.
משנה ח
(משנה ח' בהנוסח הרגיל) וביאר אחר כן שבית המוקד היה כיפה ובית גדול מוקף רובדין של אבן וזקני בית אב היו ישנין שם ומפתתות העזרה בידם ופרחי כהנה איש כסותו בארץ כמו שביארנו במשנה ראשונה של תמיד,
משנה ט
(משנה ט' בהנוסח הרגיל) ואמר אחר כן שמקום היה שם אמה על אמה שבו טבלא של שיש וטבעת היתה קבועה בה ושלשלת המפתחות תלויה באותה טבעת וכשהגיע זמן הנעלה הגביה את הטבלא מן הטבעת ונטל את המפתחות מן השלשלת ונעל הכהן מבפנים פי’ שמנעליהן היו עשויים בדרך שאפשר לנעול בפנים המנעול שבחוץ, ובן לוי ישן לו מבחוץ גמר מלנעול החזיר את המפתחות לשלשלת ואת הטבלא למקומה ונתן כסותו עליה וישן לו ואם אירע קרי באחד מהן יוצא והולך לו במסבה ההולכת תחת הבירה ונרות דולקין מכאן ומכאן ער שמגיע לבית הטבילה וחוזר לו כמו שפירשנוה בתמיד [פ”א מ”א] ור’ אליעזר בן יעקב אומר שאין טבול יום הולך לבית המוקד אלא יוצא במסבה שתחת החיל ויוצא להר הבית והולך לו בטדי והוא שער הצפוני מהר הבית כמו שפירשנו למעלה, ואין הלכה כמותו אלא כתנא קמא: