אור ברסלב
מאורי אש על פרשת תצוה - אור חדש

מאורי אש· רבי מאיר איזנשטאט

על פרשת תצוה - אור חדש

על פרשת תצוה - כתנות אור

גרסינן ריש מס' יומא דף ה' ע"ב כיצד הלבישן. כיצד הלבישן מאי דהוה הוה כו' אלא כיצד הלבישן למיסב' קראי ופרש"י ז"ל בד"ה למיסב' קראי דלא לרמי אהדדי דבצוואה כתיב וחגרת אותו אבנט אהרן ובניו משמע חגירתם של אב ובנים בסדר אחד ולא הפסיק לבישת בגד אחר בנתיים. ובעשי' כתיב באהרן ויחגור אותו באבנט בסדר לבישת בגדים והלבישו כל המלבושים ואח"כ הקריב בניו והלבישם ולא חגר אהרן ובניו בבת אחת עכ"ל פליגי בה בני ר"ח ור"י חד אמר אהרן ואח"כ בניו וחד אמר אהרן ובניו בבת אחת כו' ופריך למ"ד אהרן ובניו בב"א והכתיב ויחגור אותו באבנט והדר כתיב ויחגור אותם אבנט. אמר לך האי אבנטו של כ"ג לא זהו אבנטו של כהן הדיוט ופי' רש"י ז"ל ד"ה אמר לך כו' ובעשי' דפלגינהו ללמדנו בא שאין האבנטים שוים שנאמר במעשה האבנט של כ"ג ואת האבנט שש משזר תכלת וארגמן. למדנו שהוא של כלא ם דשש כיתנא ותכלת עמרא כו' ואשמעי' הכא דאבנטו של כ"ג לא זהו אבנטו של כ"ה שזה של כלאים וזה של בוץ עכ"ל והדר פריך למ"ד אהרן ואח"כ בניו והכתיב וחגרת אותם אבנט האי קמבע"ל על דאבנטו של כ"ג זהו אבנטו של כ"ה ופריך ובב"א מי משכחת לה ומשני לא צריכא דאקדים. ופרש"י דמאן דס"ל בב"א הלביש מקודם אהרן כתונת ומכנסים כו' והמתין בלבישת האבנט עד כי הלבישו השלשה בגדים לבנים ואח"ז הלביש לאהרן האבנט ואח"ז לבניו נמצא לא הי' שום הפסק בין לבישת אבנט אהרן ללבישת אבנט לבניו כו' יעש"ה תוס' ד"ה מאי דהוה הוה בפ"ק דסנהדרין מיבעי' לי' שור סיני בכמה ולא פריך מאי דהוה הוה עכ"ד והנה צריך לבאר דבריהם מה בעי בזה הדיבור. ויתבאר בזה הסיגנון דלכאורה יהי' כאן איזה קושי' על הש"ס דפריך מאי דהוה הוה ובאמת יהי' מגיע מזה נ"מ לדינא לדידן לכך באו תוס' כמתרץ דשם לא פריך מה דהוה הוה ויהי' בהכרח לחדש דבר אשר מש"ה לא פריך שם באמת מה דהוה הוה ובאותו סברא נתחזק ונתחזק היטב פירכא דשמעתין דפריך מאי דהוה הוה. ונבוא לתוך העיר להעיר כמה דקדוקים בשמעתין הראשונים ישמיענו קושי' התוס' מכדי קראי לא כמר דייקי ולא כמר דייקי ובאיזה סברא פליגי דמר דרש אבנטו של כ"ג זה אבנטו של כ"ה וקרא דעשי' דוקא ודילמא להיפוך וכן קשה למ"ד קרא דצוה דוקא מנ"ל שניות יש לדקדק למה לא פריך תיכף ובב"א מי משכחת לה. שלישית ביותר יש לתמוה אם לא ידע המקשן מזו הסברא שזה קרי בת אחת מה דלא הוי הפסק בין לבישת האבנטים של אב ובנים א"כ עיקר חסר מן המתרץ ואומר ל"צ דאקדים ולא פירש את דבריו היטב. ועל ארבעה לא אשיבנה ביותר יש לתמוה על מ"ד בב"א למה קפיד קרא דוקא בלבישת האבנט דלא יהי' הפסק מה נשתנו אלו מאלה דבשאר הבגדים הוי הפסק זולת האבנט ובודאי מה שנוכל אנחנו לקרב אל השכל זך לפרש טעמי' דקרא שלא יהי' חוקה מצוה עלינו לירד עד מקום שידינו מגעת. וזו דרך לימוד אמיתה לכל מי שדעתו מכרעת. ולפע"ד הראני ה' דרך אמת. להבין פלוגתייהו דבני ר"ח ור' יוחנן דרך הקרובי' לפשוט. די"ל שהם מחולקים אליבא דדינא בדבר שמחולקים הרמב"ם ז"ל והראב"ד ז"ל אשר יאמר כי הוא זה כתב רבינו סוף ה' כלאים וז"ל כהנים שלבשו בגדי כהונה שלא בשעת עבודה אפי' במקדש לוקין מפני האבנט שהוא כלאים ולא הותרה בו אלא בשעת עבודה שהוא מצות עשה בציצית עכ"ל וכתב הראב"ד דזה ליתא דאפי' שלא בשעת עבודה מותר יעש"ה הרי דלדעת הרמב"ם לא הותר לכהן ללבוש האבנט שהוא כלאים רק בעידנא דעבודה משום דאתי עשה דעבודה ודחי ל"ת דכלאים וזהו דוקא בשעת דעביד עבודה: אבל להראב"ד אמרי' כיון דאשתיר הכהן ללבוש האבנט בשעת עבודה אישתרי לגמרי במקדש ועיין עליו. ולפ"ז י"ל דבר ברור. דמ"ד בב"א סבירא לי' כדעת הרמב"ם ז"ל דדוקא בשעת עבודה אישתרי לכהן לאבנט. א"כ מש"ה אמרה התורה שלא להפסיק כלל בין לבישת האבנטים דאי אמרת דילבש אהרן מקודם לבישת כל הבגדים של הבנים א"כ יהי' אהרן לבוש כ"כ באבנט שהוא כלאים עד כי ילבש אח"ז לבנים כל הבגדים ואח"ז יסמכו כולם הפר כמפורש בפרשה ולשחוט תיכף נמצא הרי הוא לבוש באבנט שלא לצורך ואסור משום כלאים ועדיף טפי השתא דלובשים האבנטים בב"א והיינו אחר לביש' השלשה בגדים של אהרן הי' ממתין עד כי לבש לבנים הג' בגדים ואח"ז ילבש אהרן האבנט דבודאי כל מה דאנו יכולים לקרב לבישת האבנט סמוך לעבודה טפי עדיף בכדי שלא יהי' לבוש בכלאים שלא הותר רק בשעת הדחק היכא דלא אפשר והיינו בשעת עבודה כדברי הר"מ ז"ל ולפ"ז מיושב שפיר לשון הגמ' מה דאמרי' שם אמר אביי בכתונת ומצנפת דכ"ע לא פליגי דאהרן ואח"כ בניו כי פליגי באבנט כו' יעש"ה ואיכא למידק למה לא אמר דבכתונת ומצנפת ואפוד ומעיל דכ"ע לא פליגי דהלבישו מקודם לאהרן ויעויין מ"ש רש"י ז"ל ולדברינו יובן היטב דע"כ הי' מלבישי' הארבעה בגדי' הנוספי' לבגדי אהרן אחר לבישת האבנט דאל"כ הדרא קושיא לדוכתי' למה קפיד רחמנא שלא להפסיק בלבישת האבנטים ואי משום שלא יהי' אהרן לבוש כ"כ בכלאים קשי' בלאו האבנט הי' ג"כ לבוש באפוד ומעיל שהי' כלאים לכך דייק בכתונת ומצנפת לחוד מודים דאהרן ואח"כ בנים אבל באבנט והדומי' לו שהי' כלאים הוא דפליגי והבינהו. אבל מאן דס"ל זה אחר זה סבר כדעת הראב"ד דגם שלא בשעת העבודה הותר לכהן גדול ללבוש האבנט א"כ מש"ה אמר בזא"ז דא"ל בב"א דקשי' באמת כל כך למה קפיד רחמנא על האבנט ולהפסיק בין לבישת ג' בגדים של כ"ג ללבישת האבנט ומיושב היטב דקדוק ד' וקושית תוס' הנ"ל. ובכדי שנבוא ליישב שאר הקושי' דרך פלפול התלמידי' נראה דהנה צריכין אנחנו ליישב לשיטת הראב"ד דס"ל דאמרינן הואיל ואשתרי אשתרי ולהרמב"ם ס"ל דלא אמרי' זה הואיל ואשתרי. א"כ אם יהי' לנו הדבר מבורר ממקרא מלא דאשתרי פעם אחת גם שלא בשעת עבודה. בודאי גם להרמב"ם הוה דבר ברור דאשתרי תמיד גם שלא בשעת עבודה רק כיון שאין אנו רואים שום היתר כ"א בשעת עבודה לא אמרינן הואיל ואשתרי אשתרי דשעת עבודה שאני שהוא צורך מצות הקרבה. ולפ"ז עדיין איכא למידק כיון דאנו רואים דציוה השם להלביש מקודם לאהרן האבנט ואח"כ לבנים האבנט. איך יהי' מלובש אהרן בכלאים עד כי ילבשו הבנים האבנטים. וא"כ כיון דחזינא דלא קפיד רחמנא במה שאהרן מלביש קודם להבני' הכלאים הדרא קושיא לדוכתא מ"ט דמאן דס"ל בבת אחת וא"ל משום דקפיד קרא שלא ילבש אהרן האבנט קודם לבישת כל בגדי הבנים משום כלאים. ז"א דא"כ ה"ל להלביש אחר לבישת אבנט של הבנים ג"כ מצד כלאים ובהיות מוכח דאשתרי שלא בשעת. העבודה שוב אשתרי גם מעט קודם דמה טעם נימא לחלק אך קושיא זו יש ליישב בשני פנים הפן האחד די"ל באמת היו הבנים לובשים האבנטים קודם ללבישת האבנט של כ"ג דבלא"ה הסדר לבישה נכתב שלא כסדר או שיש לפרש דבאמת מש"ה הקפיד רחמנא שלא ילבש אהרן האבנט קודם לבישת כל בגדי הבני' משום כלאים כדברינו הנ"ל והא דלבש אהרן האבנט קודם לבישת אבנטי הבנים ועומד בכלאים זה משום דמאי הוה לי' למיעבד דגם אם ילבשו הבנים אבנט שלהם קודם ללבישת אבנטו של אהרן יהיו הם לבושים בכלאים מצד אבנט שלה' וממ"נ יהי' א' מהם לבוש בכלאי' רק אופן השני נסתר לפי מה דמסקינן דמ"ד בב"א ס"ל דאבנטו של כ"ג לא זהו אבנטו של כהן הדיוט דהיינו האבנט של כ"ג לבד הי' של כלאים אבל של כ"ה הי' של בוץ א"כ שפיר קשה למה לבש אהרן אבנטו קודם ללבישת אבנטי הבנים אדרבה להיפוך הוה טוב יותר דמקודם ילבשו הבנים אבנטים שהוא של בוץ שאינו כלאים ולא איכפת במה שהמה לבושים באבנטי שלהם שאינו כלאים כל עיקר.. ואח"ז ילבש אהרן אבנטו של כלאים דיהי' קרוב לעבודה מחמת שהוא כלאים ומהכרח לומר כאופן א' דבאמת בלבישת האבנט היו מהפכין הסדר מקודם לבנים ואח"ז לאהרן. ואחר הצעה הלזו יפה מדוקדק בש"ס דברינו ומיושב דקדוק ב' וג' דבאמת ידע גם המקשן דאיכא לפרש דמאן דס"ל בב"א הוא של הי' הפסק בין לבישת האבנטים בשום לבישה אחרת כשינויא דש"ס רק דהכי פריך מ"ט דמ"ד בב"א וא"ל משום כי היכא דלא ילבש אהרן מקודם האבנט ויהי' קאי' לבוש בכלאים עד כי ילבישו הבנים לזה דייק ובבת אחת מי משכחת לה והוצרך אהרן ללבוש קודם לבישת אבנטי הבנים והדרא קושי' לדוכתא איך יהי' אהרן מלובש בכלאים עד כי ילבישו הבנים אבנטים ואם נימא דהותרה התורה א"כ אשתרי גם שלא בשעת העבודה קודם לבישת כל בגדי הבנים דמה נשתנו שעה זו מזו. וב"ז לא מצי פריך הכי ה"א כאופן ב' הנ"ל שלזה הי' הכרח דגם אם ילבישו הבנים מקודם אבנטים סוף כל סוף יהי' המה לבושים בכלאים מטעם אבנטי שלהם אבל השתא דפריך מקודם ולמ"ד בב"א והכתיב ויחגור אותו באבנט והדר כתיב ויחגור אותם כו' ומשני דמבע"ל דאבנטו של כ"ג לא זהו אבנטו של כ"ה א"כ הי' אבנט שלה' לאו כלאים. שוב פריך שפיר בב"א מי משכחת לה וע"כ לבש אהרן קודם לבישת אבנטי הבנים והדרא קושיא לדוכתי' הלא יהי' מלובש בכלאים עד ילבשו הבנים אבנט שאינו כלאים ומשני באמת לא צריכא דאקדים פי' כאופן א' הנ"ל דלבישת אבנט באמת היו לובשים הבנים מקודם אבנטים שאינ' של כלאים. ואח"ז הלביש לאהרן שהי' של כלאים והוסמך קרוב קרוב לעבודה כנ"ל ומיושבי' היטב כל ד' קושיות שזכרנו:

ועתה בכדי שנבוא לבאר דברי התוס' שהתחלנו נראה דהנה לפי דברינו האלה קשה למה להש"ס לפרש דפריך כיצד הלבישן רק למיסבר קראי הלא יש אתנו מקום ללון לעומקה של הלכה להעלות מזה נפקותא אליבא דהלכתא גם לדידן. דאיתא בפ' התכלת דף מ' ע"ב בתוס' ד"ה תכלת אין בו משום כלאים כו' ואומר ר"ת דהכא נמי אשמעינן דאפי' בלילה אין בו משום כלאים אע"ג דלאו זמן ציצית הוא דלגמרי התיר הכתוב כלאים בציצית כו' והא דאמרי' גבי כהנים נהי דבשעת עבודה משתרי כו' ועוד א' ר"ת דבגדי כהונה נמי שלא בעידן עבודה שרי כו' יעש"ה הרי מבואר לתירוץ ב' של ר"ת שוין ממש בגדי כהונה לציצית ולתירוץ קמא אמרי' מצות ציצית עדיפא ועכ"פ אם הי' לנו הכרע דגבי בגדי כהונה מותר אף שלא בשעת עבודה הוה כ"ש בציצית בלילה דאין בו משום כלאים יעויין עליו ולפ"ז י"ל דפריך הכי כיצד הלבישן דאם נימא קרא דעשי' דוקא דהלבישם זה אחר זה הרי מוכח דהתיר הכתוב בגדי כהונה אף שלא בשעת עבודה לילך בכלאים דאל"כ הוה לי' להקרא לצוות ללובשם בב"א כי היכא דנתקרב לבישת האבנט של כ"ג שהוא כלאים סמוך לעבודה דהא בקושי התירן ללבוש רק שעת עבודה ומהכרח לומר דגם שלא בשעת עבודה מותר א"כ ה"ה וכ"ש דגבי ציצית בלילה היכא דאין החיוב של ציצית עליו (או בטלית שאולה או בטלית נשי') שאין בו משום כלאים ג"כ ואמרי' כמו בבגדי כהונה הואיל ואשתרי בשעת מצוותן אשתרי לגמרי או נימא דקרא דצוה דוקא להלבישם להאבנט בב"א ובהכרח לומר דקפיד קרא משום כי היכא דנסמוך לבישת האבנט שהוא כלאים סמוך לעבודה כל מה דאפשר דדוקא בשעת עבודה הוא דאשתרי אבל שלא בשעת עבודה לא א"כ ה"ה גבי ציצית בלילה ודומיו לא אשתרי תכלת כמו גבי בגדי כהונה או דעכ"פ אין לנו הכרע שם ויש להחמיר ואיך שיהי' יש לנו נפקותא אליבא דדינא לדידן בהך פירכא דפריך הכי כיצד הלבישן רק אם באנו לדון בדבר החדש ולומר דלא ילפי' דורות משעה. שוב אין נ"מ בזה דגם אם נימא דצוה השם להלבישן זא"ז ולא איכפת במה שיהי' כ"ג לבוש באבנט שהוא כלאים עד הלבשת הבנים עכ"ז אין אנו יכולין ללמוד מיני' לדורות כלל שמותר ללובשם שלא בשעת עבודה. והנה אי' במס' סנהדרין איבעי' להו שור סיני בכמה מי דנין שעה מדורות א"ל כו' ת"ש אם בהמה אם איש מקיש בהמה לאיש יעש"ה א"כ במסקנא דשם דאיצטרך ההיקש דשור סיני בכ"ג ש"מ דבלאו ההיקש לא הוה ילפי' שעה מדורות וכיון דמוכח מקרא זה דאין דנין דורות משעה שמ"ב פריך שפיר בשמעתין מאי דהוה הוה ואף דראינו גבי לבישת אהרן ובניו דלא קפיד קרא אמה שאהרן יהי' לבוש כלאים מ"מ אין דנין ממנו לדורות דשאני מילואים דהוה שעה וכדאי' בשמעת' ובדוכתא סגיאן: רק דעדיין יש לפקפק ולומר דילפותא דורות משעה וילפותא דשעה מדורות לאו בסוג אחד נאמר וא"כ אף דחזינן דכתב רחמנא ההיקש דאם בהמה אם איש דאין דנין שעה מדורות אבל דורות משעה מלתא אחריתא. אבל ממקומו יובן הדבר דע"כ בסוג אחד נאמרו דמדבעי' שם שור סיני בכמה מי ילפינן שעה מדורות כו' ולא פריך מאי דהוה הוה וע"כ משום דיש נ"מ בזה דאם ילפי' שעה מדורות ה"ה דילפי' דורות משעה וכן להיפוך ואיכא נ"מ בדורות כמה דברים אם ללמוד משעה וכ"כ התוס' במס' חגיגה. וא"כ י"ל לכוון דברינו בלשון התוס' דהוה קשיא להו מאי פריך כאן מאי דהוה הוה דלמא נ"מ לענין כלאים בציצית כמש"ל ועכ"ל דקים לי' דאין דנין דורות משעה מדאיצטרך הקישא דאם בהמה כו' וקשה דלמא שעה מדורות לחוד ודורות משעה לחוד לכך כתבו בפ"ק דסנהדרין מבעי"ל שור סיני בכמה ולא פריך מה דהוה הוה והיא גופי' קא קשי' מ"ט לא פריך שם מאי דהוה הוה כמו הכא ובהכרח לומר דאיכא נ"מ לענין ילפותא דדורות משעה ולבתר דפשוט שם מהקישא פשטי' להו תרווייהו דגם דורות משעה לא ילפינן ושוב פריך הכא שפיר כמש"ל ועיין בזה וק"ל:

והשתא נבוא לבאר בזה גמרא דמנחות פ' התכלת דף מ"ה ע"א כה אמר ה' אלהים בראשון באחד לחודש תקח פר בן בקר תמים וחטאת את המקדש, חטאת עולה הוא א"ר יוחנן פרשה זו עתיד אליהו לדורשה רב אשי אמר מילואים הקריבו שכם יב בימי עזרא כדרך שהקריבו בימי משה כו' וכל נבילה וטריפה מן העוף ומן הבהמה לא יאכלו הכהנים. כהנים הוא דלא אכלו הא ישראל אכלו אר"י פרשה זו עתיד אליהו לדורשה רבינא אמר כהנים סד"א הואיל ואשתרי מליקה לגבייהו לשתרי נמי נבילה וטריפה קמ"ל. ואמרתי לדקדק בדרושים שלי כמה דברים בסוגי' זו. הראשון במאי מחולקים ר"י ור"א ור"י ורבינא בזה השנית הוא דקדוק גדול בעיני דקרא דוכל נבילה וטריפה הוא ביחזקאל מ"ו וקרא דכה אמר ה' שם מ"ז ומ"ט איחר הש"ס המוקדם והקדים המאוחר לפרש מקודם מה שנאמר בפ' שני' שם. השלישי יש לדקדק למה אמר ר"י דאליהו ידרוש דוקא הפ' הרביעי איכא למידק לשינויא דרבינא לא הוצרך לומר בקרא רק מן העוף לא יאכלו הכהנים דגבי עוף יש סברא ללמוד מן מליקה להתיר אבל מה שאמר מן הבהמה מיותר לגמרי. החמישי יש לי לדקדק מ"ט לא פריך הכא על רבינא ומקמא דאתא יחזקאל מאן אמרה וכי ס"ד דעד יחזקאל הי' בטעות על נבילות וטריפות וכמו דפריך בשילהי יומא לענין שש ע"ש וטרם נבוא העי"ר להעיר ליישב כל הספיקות אחת אל אחת בעזה"י נבוא אחר אחרון ובמה דסיים אפתח אנא פתחאי לנפשאי ליישב פלוגתא דר"י ורבינא ומ"ט דר' יוחנן דלא ניחא לי' בישוב של רבינא דסברא קאמר והניח הדבר עד כי יבוא אליהו דהנה אי' שם בתוס' ד"ה הואיל ואשתרי מליקה לגבייהו. אע"ג דלעיל דף ג' פרכינן שכן מצוותו בכך וכלאים נמי אסרי' לה בלא קרא מ"מ אתא לארוי' לן דלא נטעה למילף מיני' מהאי דקאמר אין שחיטה לעוף מה"ת פי' בחולין עכ"ד והנה דיבור זה סתום וחתום להבין דבריהם והגאון מוהרש"ק וצאן קדשים רוצים להגיה בדבריהם ומהאי דקאמר אין שחיטה לעוף מה"ת פרשתי בחולין דבאמת שם מקשים תוס' למ"ד דאין שחיטה לעוף מה"ת ליכא כ"א טריפה יע"ש וכן דרך התוס' בכמה מקומות שציינו על דבריהם הנאמרים במקום אחר על ענין זה. ומוכרחי' אנחנו ליישב ולפרש הפי' בתוס' הכי דאחר שגילה קרא בנבילות וטריפות שלא אמרי' הואיל ואשתרי לגבוה אשתרי להדיוט נשמע באמת גם גבי כלאים זה דילפי' מהכא דלא אמרי' הואיל ואשתרי לגבוה כו' וע"כ משום דצורך גבוה שאני שכן מצוותו בכך ועל דא סמיך ופריכ' לעיל. אבל אי לא הוה גלי קרא גבי נבילות וטריפות דלא ילפי' היתר מגבוה ה"א להתיר בנבילה וה"ה גבי כלאים והגם שלא נראין לי הדברים בכוונת התוס' עכ"ז אנו אין לנו אלא לפרש כך ואולי גם מסברא יש ליישב הכא קושית התוס' ובעיקר פי' דברי התוס' כוונתי בכתבי מכבר לדברי הגדול מורי זקיני הגאון ז"ל ומצאתיו שפי' ב"פ כדברי ושמחתי מאד כי זהו פי' אמת כאשר נראה לכל המעיין שם היטב ובהלכה דמס' חולין היטב. היוצא מזה דאם מצינו פעם אחד ראי' מפורשת ממקרא דלא אמרי' הואיל ואשתרי אשתרי רק דצורך גבוה שאני מיניה ילפינן בכל מקום היכא דהותר איזה דבר בצורך גבוה לא ילפינן מיניה להדיוט. ובהיות כן איכא לפרש דר' יוחנן ורבינא פליגו בזה דר"י סבר דהוה סדר לבושה בבת אחת. וקשה מ"ט קפיד קרא להפסיק בין לבישת שארי בגדים ללבישת האבנט ובהכרח לומר משום כלאים שלא בשעת עבודה כמש"ל א"כ הרי בהכרח גדול דכהנים אסורים מלילך בכלאים דאם נאמר כס' התו' במנחות דהותרו בכהנים כלאים לגמרי כמו הה"א דנבילות וטריפות. א"כ הדרא קושי' לדוכתא למה ציוה להלביש האבנט אח"כ משום כלאים ז"א דהלא קיימי' דאף שלא בשעת עבודה ולא בבגדי כהונה לגמרי אשתרי כלאים אעכ"ל דלאו לגמרי אשתרי כלאים כ"א בשעת עבודה דצורך גבוה דוקא הותרה ובהיות לנו הכרע גבי כלאים דצורך גבוה שאני שוב אין לטעות בנבילות וטריפות דאשתרי בכהנים מכח מליקה די"ל שאני התם דמצוותו בכך וכמו דאמרי' בכלאי'. אבל רבינא סובר דסדר לבישה הי' זא"ז והותר לכהנים לילך שלא בשעת עבודה ג"כ בכלאי' וע"כ משום דהואיל ואשתרי וכיון דחזינו בכלאים דלא קפיד קרא על שעת העבודה דהוא צורך גבוה דוקא שוב ה"א דאשתרי לגמרי ומיושב לשון התו' בהא דכתבו מ"מ אתא לארוי' לן דלא נטעה למילף מיניה דהיינו מכלאים כמו שהותר שלא בשעת עבודה כן הותר לגמרי לכך כתיב כל נבילה כו' להורות דאין ללמוד כלל משם שהוא צורך גבוה עכ"פ ובאמת ילפי' כלאים מיניה דאסור לבגדי הדיוט עכ"פ אבל לר"י דמוכח שפיר בכלאים דלא אמרי' כלל הואיל ואשתרי אשתרי אפי' שלא בשעת עבודה שוב א"צ לאסור נבילות וטריפות דמוכח מכלאים דצורך גבוה שאני לכך אמר דפרשה זו עתיד אליהו לדורשה. ובכדי שנבוא ליישב ספק הרביעי נבוא ליישב מקודם מאמר אחד אשר כבר כתבנו מזה לעיל בפ' נח והוא (במס' חולין פ' אלו טריפות דף מ"ו ע"א האי פולמסא דאתי לפומבדיתא ערקי רבה ור"י פגע בהו ר"ז אמר להו ערוקאי כזית שאמרו במקום מרה יעש"ה והעובר באגדה זו משתומם למה תלה הדבר ודייק ערוקאי כזית שאמרו כו' משמע מחמת שערקו שייך דין זה ואמרתי ג"כ בדרך דרוש דלכאורה הי' איזה קושי' על הך דינא דכזית שאמרו במקום מרה רק מכח מה שערקו הוכיח להם שידעו ליישב זו הקושי' ומקדם נבוא לבאר סוגי' דמנחות דף ה' ע"ב ת"ר כשהוא אומר מן הבקר למטה שאין ת"ל להוציא את הטריפה. ופריך והלא דין הוא ומה ב"מ שמותר להדיוט אסור לגבוה טריפה שאסור להדיוט א"ד שאסורה לגבוה כו' ופריך כלאים יוכיח שאסור להדיוט ומותר לגבוה. מה לכלאים שכן הותר מכללן כו' אלא מה לכלאים שכן מצוותו בכך ופרש"י דהוצרך לפרט האבנט דוקא של כלאים כמפורש בקראי יע"ש אלא מה לב"מ שכן מומן ניכר תאמר בטריפה שאינו ניכר ופי' בתוס' דהיינו טריפה בבני מעיים. ופריך טריפה מהכא נפקא מהתם נפקא מכל אשר יעבור תחת השבט פרט לטריפה כו' ומשני חד לנטרפה ולבסוף הקדישה וחד להקדישה ולבסוף נטרפה דה"א דוקא נטרפה ולבסוף הקדישה דבעידנא דאקדשה לא הוי חזית הוא דאסורה קמ"ל יעש"ה והקשה מחבר אחד הלא מסקינן דעל טריפה הניכרת לא צריך קרא דמוכח בק"ו מן בעל מום רק כי איצטרך קרא על טריפה שאינה ניכרת עד לאחר שחיטה א"כ מנא ידעי' אם נטרפה ולבסוף הקדישה או להיפוך כו' יעש"הו כבר כתבנו לעיל דנטרפה ולבסוף הקדישה שפיר נוכל לידע כגון שהקדישה ושוחטה תוך ג' ימים ונמצאת נקב בהמסס וב"כ דידוע דשלשה ימים קודם השחיטה נעשית כדאי' בש"ע ח"מ סי' רל"ב ובי"ד סי' פ"א. רק דעדיין קשה מנא ידעי' אקדשה ולבסוף נטרפה. וגם את זה נוכל ליישב בשני פנים או שיאמר דכוונת הש"ס אי הוה כתב רק חד קרא הוה מוקמינן דוקא באופן שידוע לנו בודאי שנטרפה ולבסוף הקדישה כגון שהוגלד פי המכה אבל בספק אמרי' שמא נטרפה אחר ההקדש ומותרת מספק דספיקא דאורייתא לקולא מדאורייתא כסברת הרמב"ם ז"ל לכך איצטרך עוד קרא דאף בספק אסור דאף אם הוא נטרפה אחר ההקדש אסורה. ולדינא דהרשב"א דספיקא דאורייתא לחומרא מדאורייתא נסתר אופן זה דמדאיצטרך קרא למעט ספיקא דבלא"ה ספיקא לחומרא:

ואופן הב' י"ל דידעינן לה אקדשה ולבסוף נטרפה כגון שאקדשה ושהתה י"ב חודש ובודאי נטרפה אח"ז דטריפה אינה חיה יב"ח והנה אי' ריש מס' כלה. כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה שנאמר ויברכו רבקה כו' והקשו בתוס' למה לא קא ילפינן מבועז כמו שילפי' ריש מס' כתובות ע"ש ומתרץ המ"ד התם לא מוכח כ"א גבי ברכת נשואין שהי' שם אבל עדיין לא שמענו ברכת אירוסין לכך יליף מרבקה שהי' ברכת אירוסין. רק דלכאורה מוכח דגבי בועז הי' ג"כ ברכת אירוסין. דהא קיי"ל בי"ד סי' קצ"ב תבעו להנשא ונתפייסה צריכה לישב שבעה נקיים וכתבו הפוסקים לפ"ז אם נתפרד השידוך ביום חתונתם ואח"ז נתפשרו צריכה לישב מחדש עוד שבעה נקיים דנתעורר לה חימוד בשעת קירוב השני ולפ"ז כאן גבי בועז כיון שאמר לה שיש גואל אחר אולי נגאל הוא הרי נתפרד הדבר דכוונתה של רות הי' שישאנה מיד א"כ למחרת כשבא לפני הזקנים ונתרצו אח"ז הוה קנין חדש ונתעורר לה חימוד חדש ולהרמב"ם חופה שאינו מסורה לביאה אינה קונה יעש"ה הרי דלא הי' גבי בועז קנין ברכת נישואין דמיד באותו מעמד הזקנים ברכו שם וע"כ דברכת אירוסין הוה והדרא קושיא לדוכתי' למה יליף מרבקה שהקרא דשם לא הוה רק אסמכתא טפי ה"ל למילף מבועז ועכ"ל דהך גזירה שמא נתעורר לה חימוד חדש לא נתקבל בימי בועז דלא הוה כ"א ספיקא דאוריי' ולקולא לשיטת הרמב"ם גופי' וחכמים אח"כ גזרו על ספיקות יעש"ה בספר מ"ד כנ"ל בריש מס' כתובות הרי מוכח הוכחה גדולה דספיקא דאורייתא לקולא מדאורייתא ובזה יובן המאמר דחולין דהנה כתב הגאון בעל גור ארי' ז"ל דמאן דס"ל כזית שאמרו במקום חיותא ס"ל דעיקר טריפות תלוי אם היא חיה ומש"ה אסורה מחמת שלית לה חיות דס"ל טריפה אינה חיה וא"כ אם נשאר כזית במקום חיותא ש"ד ואידך דאמר כזית שאמרו במקום מרה ס"ל דלאו בחיות תליא מלתא דטריפה חיה יע"ש וכ"כ מע"מ ולפ"ז הי' כך כוונת ר' זירא דרך ש חת חולין של ת"ח דבל"ז לא הוי יוכל לומר כזית שאמרו במרה וע"כ דטריפה חיה הוה קשה ל"ל קרא על אקדשה ולבסוף נטרפה מנא ידעי' לה וא"ל ששהתה יב"ח ז"א דהלא קיימי' טריפה חיה וא"ל דאיצטרך קרא למעט ספיקא קשה בלא"ה ספיקא דאורייתא לחומרא אף מדאורייתא לכך הכניס בלשונו ערוקאי ופי' תוס' מפני מס ערקו וקשה הא אסור לברוח מפני המס כאשר כתב הב"ח וכ"פ הג"א הנ"ל ובהכרח לומר שהיו מחזיקים את עצמם לתלמידי חכמים ולדינא דת"ח פטורים ממס וקאמרי' איזהו ת"ח כל ששואלים אותו דבר הלכה אפי' במס' כלה ויודע. א"כ בהכרח שאתם יודעים לי שב המשנה דכלה דילפי' מרבקה וקשה למה לא יליף מבועז וצ"ל דשם הוה ברכת נשואין וקשה הא צריכה לישב מחדש ז' נקיים ובהכרח לומר דידעיתן דספיקא דאורייתא לקולא מדאורייתא א"כ שפיר י"ל כזית שאמרו במקום מרה וטריפה חיה וא"ל ל"ל קרא על אקדשה ולבסוף נטרפה י"ל דצריך על ספיקות דאורייתא עכ"פ ס"ד לקולא ואיצטרך קרא למעט אף מספק דגם אקדשה ולבסוף נטרפה אסור ושפיר תלה ר"ז הדין זה בהך דערקו וכבר כתבתי וגלית דעתי דלא ניחא לי בדרושי' מ"מ להפק רצון המעיין כתבתי דרך פלפולא בעלמא) ועתה נבוא לעורר עוד בקושי' בענין שזכרנו שמסיים שם דאיך מצינו אקדשה ולבסוף נטרפה וע"כ כגון שהקדישה ושהתה י"ב חדש דטריפה א"י ובהיות כן קשה ל"ל קרא במס' ר"ה דאין הקרבן נפסל אחר שעבר עליו בל תאחר תיפוק לי' מהכא דאם הקרבן נפסל הדרא קושיא לדוכתין היאך משכחת לה באקדש ולבסוף נטרפה וא"ל כגון ששהתה יב"ח א"כ הרי עבר עליה בב"ת וממילא הקרבן נפסל יע"ש ונראה דהנה הגאון מופת הדור בעל שאגת ארי' הקשה בה' ציצית לשיטת הרמב"ם ז"ל דבקושי התירו לכהן לעבוד את העבודה בהאבנט שהוא כלאים וטעמי' דאתי עשה ודחי ל"ת א"כ למ"ד אבנטו של כ"ג לא זהו אבנטי של כ"ה והי' בכ"ה אבנט של בוץ. א"כ איך הותר לכ"ג לעשות העבודה בשאר ימות השנה דכשרים העבודות גם בכ"ה מוטב שיעשה כ"ה העבודה ולא יעבור על כלאים ואנן קיי"ל כ"מ שאתה מוצא עשה ול"ת ואתה יוכל לקיים שניהם מוטב שיקיימים שניהם ואל ידחה העשה את הל"ת וא"ל דאפ"ה מותר לכ"ג לעבוד העבודה בשאר ימות השנה כדכתיב ובהעלות אהרן כו' ובכמה דוכתי' משום דהכתוב התירו אע"פ שיוכל לקיים ע"י כ"ה א"כ נילוף מיני' בכ"מ היכא דהעשה דוחה את הל"ת דאע"פ שיכולים לקיים שניהם אפ"ה דוחה יעש"ה שמפלפל פלפול עמוק וצלול בדינים הללו ועיין אך דקושיא זו י"ל דליכא למילף מיני' דכ"מ אע"פ שיכולים לקיים שניהם דוחה די"ל צורך עבודה שאני כמ"ש התוס' במס' יבמות דף ה' ע"ב ד"ה כולה כו' דמש"ה ליכא למילף מאבנט דחי' עשה הל"ת בכ"מ ובאמת מדברי התוס' דשם נראי' כדעת הרמב"ם רק דעכ"פ היכא דאיכא ברירה בדבר שוב לא מקרי שמצוותו בכך כיון דאפשר לקיים המצוה הא ג"כ בבלתי דחי' הלאו וכמ"ש זקיני הגאון אמתי ז"ל בפי' התוס' דמנחות דא"ל שכן מצוותן בכך כיון דאפשר ג"כ להחזיר את הסימני' עיין עליו א"כ לא מקרי מצוותו בכך ומשם נלמוד לכאן דעדיין י"ל כלאים יוכיח שאסור להדיוט ומותר לגבוה וא"ל שכן מצוותן בכך ז"א די"ל בשאר ימות השנה יוכיח דאפשר לעבוד עבודה בכהן הדיוט דליכא שום כלאים בבגדיו ואפ"ה הותר רחמנא לעבוד בכלאים הרי דאע"פ שאין מצוותו בכך דיש ברירה כמ"ש זקיני הנ"ל ממש הא למה זה דומה, ובהכרח לומר דש"ס פריך מה לכלאים שכן מצוותן בכך אליבא דמ"ד אבנטו של כ"ג זהו אבנטו של כ"ה דפליגי גי' רבי ור' דוסא במס' יומא א"כ למ"ד דגם של כ"ה הי' של כלאים שוב איכא למיפרך שכן מצוותו בכך דא"א לעשות בשום אופן אחר דגם אם יהי' הכהן הדיוט עובד עבודה אפ"ה יש בו כלאים בבגדיו דגם אבנטו הוצרך להיות של כלאים ואחר שבררנו דפירכא זו לא קיימי' כ"א אליבא דרבי דס"ל אבנטו של כ"ג בשאר ימות השנה זהו אבנטו של כ"ה משא"כ לר"ד י"ל שפיר כלאים יוכיח כו' ואיצטרך גם על טריפה ניכרת דליכא למילף מב"מ שי"ל כלאים יוכיח רק לרבי דליכא למימר כלאים יוכיח לדידי' מוכרחים אנו לומר דאיצטרך על טריפה שאינה ניכרת כ"א לאחר שחיטה בבני מעיים א"כ מיושב קושי' בענין דאיצטרך קרא דאחר שעבר ב"ת לא יפסל הקרבן דמהכא לא מוכח מידי דא"ל מי משכחת אקדשה ולבסוף נטרפה י"ל כגון בטריפה הניכרת וא"ל הא הוא ק"ו מב"מ י"ל כלאים יוכיח בשאר ימות השנה דאפשר בכ"ה וא"ל עדיין קשה לרבי דס"ל אבנטו של כ"ג זהו אבנטו של כ"ה ושוב שפיר איכא למיפרך שכן מצוותו בכך דגם גבי כ"ה הוה כלאים וע"כ לדידי' אנו מוכרחים לומר דקאי אטריפה שאינה ניכרת וקשה מי משכחת אקדשה ולבסוף נטרפה וע"כ אחר יב"ח וכבר עבר עליו בב"ת ז"א כיון דלא קשה כ"א לרבי האש עי' לי' לרבי בפ' אלו טריפות דאמר סימן לטריפה שלשים יום א"כ אף שלא עבר ב"ת משכחת לה שנדע שאקדשה ולבסוף נטרפה ששהתה רק שלשים יום אחר ההקדש ובודאי אחר ההקדש נטרפה ועתה נשובה לענינינו דהוצרך לומר כל נבילה וטריפה מן העוף ומן הבהמה לא יאכלו הכהנים דאיכא למיטעות מהכא דהותר גם בבהמה טריפה משום קושיא בענין שזכרנו ועכ"ל דמשכחת לה אקדשה ולבסוף נטרפה קודם יב"ח כגון שהולידה וסימן לט יפה שאינה יולדת. רק ע"ז קשיא מ"ש בעני' דלכאורה קשה למה לנו לימוד דטריפה אסורה לגבוה הא בלא"ה מוכח זה כיון דא"א לכהנים למיכל מיני' ואנן אמרינן מלמד שכהנים אוכלים והבעלים מתכפרים ובהכרח לומר דאיצטרך אעולה דלית לכהנים חלק בו א"כ שוב לא משכחת דיולדה יע"ש אך אם נימא בכהנים מותר טריפות שפיר משכחת לה כשיולדה וא"ל א"כ ל"ל קרא ע"ז הא בלא"ה אסור לכהנים למיכל ז"א דה"א באמת דמותר לכהנים למיכל מיני' דמשולחן גבוה קזכו כמו גבי מליקת העוף ולכך הוצרך יחזקאל לומר גם מן הבהמה לא יאכלו הכהנים. ומיושב ג"כ במה דאמר כלל טריפה דטריפה קאי אבהמה ונבילה קאי על עוף רק ר' יוחנן בשיטתו קאים כאשר בררנו לעיל דס"ל דסדר לבישה הי' בב"א וע"כ מוקי לי' לקרא דוחגרת אותו אבנט. והדר ויחגור אותם דאבנטו של כ"ג לא זהו אבנטו של כ"ה א"כ דלדידי' ליכא ג"כ שום טעות גבי בהמה דיאכלו הכהנים דלק"מ מי משכחת לה אקדשה ולבסוף נטרפה י"ל בטריפה הניכרת וא"ל הא בזה יש ק"ו מב"מ י"ל לדידי' כלאים יוכיח וא"ל שכן מצוותו בכך י"ל בשאר ימות השנה יוכיח דאין מצוותו בכך דאפשר לעשות העבודה בכ"ה שלא הי' בגדיו כלל של כלאים דס"ל אבנטו של כ"ג לא זהו אבנטו של כ"ה ובהיות כן איצטרך לדידי' על טריפה הניכרת ולק"מ מעיקרא איך משכחת באקדשה ולבסוף נטרפה כנ"ל משא"כ רבינא בשיטתו דס"ל דסדר לבישה הי' זא"ז וע"כ מוקי קרא דוחגרת אותם דאבנטו של כ"ג זהו אבנטו של כ"ה ושפיר לא איצטרך קרא על טריפה הניכרת דאיכא ק"ו מב"מ וא"ל כלאים יוכיח י"ל מה לכלאים שמצוותו בכך דאף בכ"ה הי' של כלאים וכי איצטרך קרא על טריפה שאינה ניכרת וקשה שפיר א"כ מי ידעי' באקדשה ולבסוף נטרפה ומזה הוי שפיר מקום לטעות דהותר לכהנים טריפה הבהמה מן קרבן דמשולחן גבוה קזכו כמו במליקה יע"ש בסוגי' הנ"ל והוצרך יחזקאל לומר ג"כ מן הבהמה כמש"ל והפוך בה:

ועתה נבוא לבאר קושי' החמישית דרך חידוד התלמידים דהנה מורי זקיני הגאון ז"ל כתב בשו"ת פנים מאירות חלק ב' דכל הלכה למשה מסיני מש"ה לא כתבי' לנו הקרא מפורש. דיש איזה ק"ו או מה מצינו למילף מיני' שום דבר לכך נתקבלה הלכה למ"מ ואין דנין ק"ו וכל י"ג מדות מהלכה, כפי' רש"י במס' שבת דף קל"ב יע"ש ואי' במס' יומא דף ע"א ע"ב וממאי דהאי שש כיתנא הוא דלמא עמרי הוא אר"י בר חנינא דא"ק בד דבר העולה מן הקרקע כו' רבינא אמר מהכא פארי פשתי' יהיו על ראשם ומכנסי פשתים יהי' על מתניהם כו' א"ל רב אשי מקמי' דאתי' יחזקאל מאן אמרה ומשני גמרא גמירא לה ואתא יחזקאל ואסמכוהו אקרא יעש"ה ולפ"ז הוה מקום לומר דמש"ה קמי' דאתא יחזקאל היה הלכה ולא אתפרש בקרא משום דכל עיקר הכלאים מאבנט הי' מן שש שהי' כיתנא ויש לכאורה ללמוד ממנו כאשר הותר להם כלאים בבגדי כהונה כן הותרה לגמרי כסברת התוס' לכך נתקבל ע"ז המין שהוא הכלאים הלכה דלא נלמד ממנו להתיר כלאים לגמרי דהתם עיקר ההיתר מכח הלכה דאי לאו הלכה ה"א דשש עמרא ולא היה כלל כלאים ויעויין במהר"ם שיף דף הנ"ל דהיכא דאין הדבר מוכרע רק מהלכה אחר אעפ"כ דנין אותה כהלכה גמורה ואין למדין ממנו ויעויין לעיל פ' יתרו וגם לא סגי בלא"ה דאל"כ למה לא נתפרש בקרא וכיון דמזה מוכח דגבי כלאים לא הותר כ"א בשעת צור עבודה א"כ אין ללמוד ממנו שלא בשעת' ושוב לא איצטרך קרא ג"כ למעט בכהנים טריפות ונבילות דאין ללמוד ממליקה די"ל כלאים יוכיח שהותר ג"כ לצורך עבודה ושלא לצורך עבודה לא וכאשר העלו התוס' דאיכא למיעבד יוכיח מהלכה שפיר יעש"ה ובהיות נתברר דברינו האלה מיושב היטב הדק קושיא החמישית דהא מרי' דשמעתי' הכא הוא רבינא דס"ל דזה מוכח מיחזקאל דשש הוא כיתנא אבל מקמי' דאתי' יחזקאל הוה הל"מ א"כ לא ס הוצרך מקמי' יחזקאל שום לימוד דנבילה אסורה לכהנים דמהיכי תיתי להתיר וא"ל למילף ממליקה ז"א די"ל כלאים יוכיח שהותר לגבוה ואפ"ה אסורה להדיוט וא"ל גם כלאים גופי' נילוף להתיר מבגדי כהונה זה ליתא דהא שם הוה הלכה דשש הוא כיתנא דזהו הוא הגורם לכלאים ואין דנין ק"ו מהלכה ופשיטא מה מצינו דגרע מק"ו רק אחר שבא יחזקאל ופירש לנו דשש כיתנא ושוב שפיר נוכל למילף גם בכלאים להתיר וגם בנבילות לכך הוצרך הוא גופי' להזהיר ולאסור במקרא מלא כל נבילה לא יאכלו הכהנים ושוב נסתר ג"כ בכלאים די"ל מליקה יוכיח דג"כ הותר לכהנים ואפ"ה לאו בענין גבוה אסור ה"ה נמי בכלאים שדוקא לגבוה הוא דהותר ויש לפקפק עוד בזה רק שנתחברו בו התלמידי'. ועתה אמרתי ליישב יתר דברי הגמ' דמנחות שזכרנו דהנה עדיין יש לדקדק דלמה אמר ר"י דפרשה זו אליהו דרשה ולמה לא פירשה ג"כ כרבינא דשאני כהנים הואיל ואשתרי מליקה לגבייהו וא"ל משום דס"ל בבת אחת כמה שהארכנו לעיל ז"א דהוי תליא תניא בדלא תניא דהלא טעמא מאי של ר"י דס"ל בב"א והלא קראי לא כמר דייקי כקושי' התוס' ובהכרח לומר משום דס"ל דוקא בעידנא דעבודה הותרה לכהן ללבוש האבנט וקשיא מי מצית למימר בזה אחר זה איך ילבש אהרן האבנט כ"כ קודם העבודה כנ"ל וכ"ז במסקנא דלא אמרי' הואיל ואשתרי אשתרי אבל בהך ס"ד דאשתרי נבילות וטריפות לכהנים לגמרי דהואיל ואשתרי אשתרי וה"ה כלאי' לגמרי הותר בכהנים א"כ באמת לפי אותו ה"א נמי דסדר לבישה הי' באמת זא"ז ואמרתי דרך דרוש דיש לר"י הוכחה אחרינא ע"ז דהנה אי' במס' יבמות דף ה' ע"ב תוס' ד"ה כולה משעטנז נפקי' כו' וא"ת ולמה לן קרא מכלאים בציצית נילוף משריפת קדשים מדאמר רחמנא שם דלא דחי משום דיכול להמתין מכלל דבעלמא דחי ואומר ר"י דהתם איצטרך קרא דלא תימא דדחי משום דאפי' אוכל נפש שרי ולמ"ד נדרים ונדבות אין קריבין בי"ט לא איצטרך קרא הכא אלא למ"ד קריבין עכ"ל עיין עליו וצריכין אנו להבין באמ' למ"ד נו"נ אין קריבין בי"ט ל"ל הלימוד מכלאים בציצית דעשה דוחה ל"ת ומהצרך לפרש כמ"ש שם בד"ה טעמא כו' דס"ל נשים פטורי' מציצית ואיצטרך אף במקום שאין העשה שוה בכל אפ"ה דוחה ל"ת ולפ"ז ממילא מוכח דלא הותר לכהנים לילך שלא בשעת העבודה ופשיטא בבגדם בכלאים דאל"כ הדרא קושי' לדוכתי' ל"ל קרא דעשה דוחה ל"ת בכלאים בציצית תיפוק לי' מהתם וא"ל דקמ"ל אף דהעשה אינו שוה בכל אפ"ה דוחה הל"ת ז"א דהא גם הלא תעשה אינו שוה בכל דאינו נוהג בכהנים וכיון דגם הל"ת אינו ש"ב הדרא לכללן לא הוה כ"א כמו שאר עשה השוה בכל דדוחה ל"ת דש"ב דשוין הם אעכ"ל דרק בעידנא עבודה הותר להם ומשום זה לא מקרי אפי' הותר מכללו כמ"ש התוס' שם דצורך גבוה שאני רק כל זה אם נו"נ אין קריבין בי"ט ובזה יובן כל הספיקות שהתחלנו בו:

דהנה כתב מורי זקיני הגאון ז"ל בכתנות אור פ' בהעלותך דר"י דאמר פרשה דכה אמר ה' אליהו עתיד לדורשה ורב אשי ס"ל דמילואים הקריבו בימי עזרא כדרך שהקריבו בימי משה. פליגי בזה משום דבתוס' כתבו דלא דמי לשל משה דהתם עגל והכא פר יע"ש וכתב זקיני ז"ל דגם בימי משה הקריבו פר לחינוך הלוי' יע"ש רק דבזה פליגי ר' אשי ס"ל דשמיני למילואים היה בח' בניסן ובר"ח ניסן הי' ראשון למילואים והקריבו בר"ח ג"כ פר לחינוך הלוים ור' יוחנן ס"ל כברייתא דת"כ דעשרה עטרות נטלו בו ביום וקחשיב שם ראשון לחדשים ש"מ דבר"ח ניסן היה שמיני למילואים ולא הקריבו כ"א עגל ולא דמו לשל משה ובשביל זה אמר אליהו עתיד לדורשה יע"ש והנה אי' במס' שבת דף, פ"ו ע"ב ת"ר בשישי בחודש נתנו עשרת הדיברות לישראל ר"י אומר בשבעה כו' ופריך שם דף פ"ז ע"ב ת"ש ויהי בחודש הראשון הוקם המשכן תנא אותו יום נטל עשרה עטרות כו' ומסקינן שם דס"ל דעבדי לר"י ז' חסרי' ולרבנן ח' חסרים ופרש"י ולית לי' דאחרים דאמרו אין מעברין ואין מחסרין שום חודש לצורך אלא אחד מלא וא' חסר יעש"ה שברייתא דעשרה עטרות נטלו בו ביום ע"כ לית לה דאחרי' בשום אופן. ואי' שם דף קי"ד ע"א ת"ח עולת שבת בשבתו לימוד על חלבי שבת שקריבין ביה"כ דברי ר"י ר"ע אומר לימד על חלבי שבת שקריבין בי"ט כשתמצא לומר לדברי ר"י נדרים ונדבות קריבין בי"ט וכי איצטרך קרא על יה"כ ולר"ע נדרים ונדבות אין קריבין בי"ט ואיצטרך קרא למשרי בי"ט יע"ש וכתבו תוס' חלבי שבת קריבין בי"כ אומר ר"י דכל היכא דתני תרי שבתי' בהדדי אתיא כאחרי' דאמרו אין בין עצרת לעצרת אלא ד' ימים בלבד יע"ש ולפ"ז מקושרים היטב הני תרי מימרות דר"י ושפיר היפוך המסדר הש"ס המאוחר בקרא קודם דאחר שאמר ר' יוחנן על פרשה דוכה אמר ה' בראשון באחד לחודש. דאליהו ידרוש לפרשה זו וקשיא למה לא אמר כר"א דמילואים הקריבו בימי עזרא כדרך שהקריבו בימי משה וא"ל התם עגל והכא פר י"ל דגם התם הוה פר לחינוך כמ"ש מורי זקיני הגאון ז"ל ור"ח ניסן הי' אז ראשון למילואים ובהכרח לומר דר' יוחנן סמך את עצמו על הברייתא דעשרה עטרות נטלו בו ביום וע"כ הוה שמיני למילואים ובהיות כן שפיר לא דמי לשל משה דהתם הוי ביום השמיני רק עגל ולא פר והכא פר והוצרך לומר אליהו עתיד לדורשה א"כ בהכרח גדול לומר דס"ל דלא כאחרים כאשר בררנו מכח פירכת הש"ס דף פ"ז ע"ב יע"ש וכיון דמוכח דלא ס"ל כאחרים שוב לא מצי מידרש עולת שבת בשבתו על חלבי שבת דקריבין ביה"כ דהא לא מקלע תרי שבתי' בהדדי אם לא קיימי' כאחרים וע"כ דדריש לקרא דעולת שבת כר"ע דחלבי שבת קריבין בי"ט וע"כ מוכח דנדרים ונדבות אין קריבין בי"ט וא"כ מיותר קרא להתיר כלאים בציצית וע"כ משום דאין העשה שוה בכל וקשה הא גם הל"ת אינה שוה בכל דאינה נוהג בכהנים ועכ"ל דנוהג בכהנים וא"כ ליכא למיטעי' גם בנבילות דנאמר הואיל ואשתרי במליקה אשתרי לגמרי דכבר הכריע לנו הכתוב בכלאים דלא אמרי' הואיל ואשתרי אשתרי וסגי בגילוי מלתא בחד דוכתי' כמ"ש התוס' והוצרך ר' יוחנן לומר ג"כ בפרשה כל נבילה וטריפה דעתיד אליהו לדורשה ולא כרבינא כמ"ש לעיל וק"ל. ועדיין אנו צריכים למודעי לפמ"ש התוספות דמאן דס"ל דאבנטו של כ"ג זהו אבנטו של כ"ה יליף מג"ש דרוקם רוקם ואידך ס"ל דנסתר הג"ש מכח קרא דוחגר' אותו והדר אותם יעש"ה וגם שם בסוגיא דיבמות הקשה בתוס' למה לא נאמר דהיקש דלא תלבש שעטנז גדילים תעשה לך מורה דנשים חייבות בציצית דכל שישנו בלא תלבש שעטנז ישנו בכלל גדילים תעשה לך ותי' דהא הוקשה כל התורה לתפילין יעש"ה ולפ"ז הדרא קושי' לדוכתי' מנ"ל לר' יוחנן דהי' סדר לבישה בב"א ושלא הותר כלאים לכהנים דלמא לעולם אימא לך דהותר כלאים בכהני' לגמרי וגם בנבילות כנ"ל. וא"ל א"כ יהיה הל"ת דלא תלבש שעטנז אינה שוה בכל וקשה ל"ל קרא דעשה דוחה ל"ת ז"א דדלמא מורה לנו ההיקש דנשים חייבות בציצית וא"ל כדי שלא נסתר ההיקש מתפילין ז"א דגם עתה יהי' לנו יתור דנדרוש הג"ש דרוקם ולכ"ע ג"ש עדיפא מהקישא כדאי' בפ' השולח דהא אם אנו נדרוש הסמיכה דנשים חייבות בציצית שוב יהיו כהנים פטורים מכלאים ויהי' סדר הלבישה זה אחר זה דמהיכי תיתי להפסיק בלבישת האבנט מאחר שאינם חייבים משום כלאים וא"כ קרא דוחגרת אותם מורה שאבנטו של כ"ג זהו ג"כ אבנטו של כ"ה הרי בבירור שיתקיים בזה שפיר הג"ש דרוקם דעדיף מהקישא אם נסתרו פעם אחת איברא אם יהיה לנו הוכחה גמורה דנשים פטורות מציצית מקרא מלא אזי נסתר סברא הנ"ל דבלא"ה א"ל להקיש לחיוב נשי' בציצית. והנה אי' במס' מנחות דבר אל בני ישראל ולא עכו"ם דפסול אם עשה ציצית והקשה הרב בז"ב הלא מסקינא שם דכל עשי' ציצית וגם טוי' וצביעה הכל בעינן לשמה ולהיות בכוונה ועכו"ם לאו בר כוונה הוא א"כ דבר אל בני ישראל למה לי יעש"ה רק דבזה פלוגתא אם בעינן כל מעשה ציצית לשמה וי"ל מאן דס"ל דבעי' כוונה מוקי לבני ישראל להורות ואין בנות ישראל ולמעט נשים דס"ל כר"י כנ"ל וכאשר כתב הגאון בעל מ"א ז"ל בה' ציצית ושפיר נתמעט נשים בהדיא בקרא רק כל זה למ"ד דבעי' לשמה ואי' שם במס' מנחות האי מאן דדייק ובזה כחומרי דמתני' לפסול טעימה דהיינו שלא לשמה אמר ליה האי סבא הכי עביד קמאי דקמאי ואצלח עיסקייהו הרי לדעת הסבא דבעי' לשמה וע"כ בני ישראל למעט נשים והיקשא דתפילין לשעטנז ע"כ להורות משום דלאו ש"ב והעשה אינו ש"ב ומוכח דכהנים חייבים בכלאי' וה"ה בנבילות וא"כ לא איצטרך כל נבילה כו' ואמר ר"י שפיר עתיד אליהו לדורש' דאי' במס' חולין דף ח' ע"א בתו' שיש מפרשים כל מקום שנזכר בש"ס האי סבא הוא אליהו זכור לטוב א"כ אותו סבא דמנחות הוא ג"כ אליהו וס"ל דבעי לשמה וע"כ בני ישראל למעט נשים וכו' לכך הוצרך הוא בעצמו לדרש קרא דכל נבילה דלדידי' א"ל כרבינא כנ"ל ובעזה"י בדרושי הארכתי בזה ומאחר שראיתי שמ"ז הגאון ז"ל בפ' בהעלותך הרגיש בקצת דקדוקים שבגמ' זו וע"כ אמרתי לכתוב ג"כ מה שחנני ה' בזה וישמע חכם ויוסיף לקח ועיין הטיב בכל מה שכתבנו:

תוכן העניינים

מאורי אש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה