מאורי אש· רבי מאיר איזנשטאט
על פרשת תצא - כתנות אור
גמרא פרק חלק דף ק"ז ע"א אמר ר' יהודה אמר רב ביקש דוד לעבוד ע"ז שנא' ויהי דוד בא עד הראש אשר ישתחוה שם לאלהים ואין ראש אלא ע"ז שנאמר והוא צלמא רישי' דדהבא ושב והנה לקראתו חושי הארכי אמר לו דוד יאמרו מלך שכמותך יעבוד ע"ז א"ל מלך שכמותי יהרגני בני מוטב לעבוד ע"ז ואל יתחלל שם שמים בפרהסיא א"ל מאי טעמא נסבת יפת תואר א"ל יפת תואר רחמנא שריא א"ל לא דרשת סמוכים דסמיך ליה כי יהיה לאיש בן סורר ומורה כל הנושא יפת תואר יש לו בן סורר ומורה ע"כ והנה רבו הדקדוקים במה שאמר חושי מלך שכמותך משמע על מלך אחר לא היה תרעומת ועוד במאי הי' מחולקין בדין יפת תואר ותחילה נקדים דאיתא בחלק דף ק"ב ע"ב דשאלו למנשה מאחר דחכמית כולי האי מאי טעמא קא פלחית ע"ז אמר לי' אי דאיתא התם הוית נקיטנא בשיפולי גלימא ורהטת אבתראי ופי' רש"י מפני יצר ע"א שהי' שולט ואמרינן בפ"ק דע"ז לא הי' דוד ראוי לאותו מעשה דכתיב ולבי חלל בקרבי ופי' רש"י שאין כח ביצר הרע לשלוט בו ולא עשה אלא להורות תשובה ואמרינן בסוף פ' השותפין שלשה לא שלטה בהם יצר הרע אלו הם אברהם יצחק ויעקב דכתיב בם בכל מכל כל ויש אומרים אף דוד דכתיב ולבי חלל בקרבי ותנא קמא ההוא צערא הוא דקא מדכר נמצא למדין אנו דיש חלוקי דעות בדוד אם שלט בו יצר הרע או לא א"כ למ"ד דלא שלט בו יצר הרע אין לדוד התנצלות על ע"ז כמו מנשה מחמת יצר דע"ז דשלט בו אבל בדוד ליכא התנצלות זה אך אי אנו אומרים כמ"ד שלא שלט בדוד יצר הרע מוכרחים אנו לומר שלא הי' דוד ראוי לאותו מעשה דכתיב לבי חלל בקרבי אלא להורות תשובה א"כ אינו בדין שיהרגנו בנו דאבשלום בא בשביל חטא דבת שבע כדאמרינן בריש יומא ואם יהרגנו יאמרו שלא נתקבל בתשובה וימנעו הרשעים לעשות תשובה והנה יפת תואר לא התירה אלא בפני יצה"ר כפי' רש"י שאם אין הקב"ה מתירה ישאנה באיסור ולפ"ז שאין יצר הרע שולט בו י"ל לגבי דידי' איסור גמור הוא ליקח יפת תואר אך יש לבעל דין לחלוק ולומר למאן יימר שלא דיברה התורה כנגד יצה"ר דלמא היתר גמור דהא אמרינן בסוף פרק כל הבשר אמר לי' ילתא לר' נחמן מכדי כל דאסר לן רחמנא שרי' לן כוותי' אסר לן דמא שרי' לן כבדא דם נדה דם טוהר חלב בהמה חלב חיה אשת אח יבמה כותית יפ"ת בעינא למיכל בשרא בחלבא כול' נמצא הרי לפנינו ביפת תואר נמי היתר גמום דומיא דאיך דחשב כבידא ודם טוהר חלב חיה יבמ' דכולם היתר גמור הוא רק מכח סמוכין שאנו דורשין שמי שנוש' יפת תואר יהי' לו בן סורר ומורה שמע מיני' שאין כאן היתר גמור אלא לא דברה תורה אלא כנגד יצה"ר ולכך בא תקלה בשביל זה ובזה יובן דברי חושי הארכי שאמר לדוד מלך שכמותך ר"ל שלא שלט בך יצה"ר יעבוד ע"א דאין לך התנצלות כשאר מלכים ואנשים שעבדו משום דתקיפ' להו יצרא דע"ז אבל גבי דידך יקשה איך עבדת ע"א והשיב לו דוד מלך שכמותי שלפי סברך שאין יצה"ר שולט בי א"כ לא הייתי ראוי לאותו מעשה דבת שבע אלא להורות תשובה א"כ אמאי יהרגני בני ויאמרו שאין תשובה מהני ויתחלל שם שמים בפרהסיא א"ל אני תולה בדבר זה מאי טעמא נסבת יפת תואר רצה לומר גבי דידך איסור גמור הוא ודוד השיב רחמנא שרי' דמאן יימר שלא דברה התורה אלא כנגד יצה"ר דלמא היתר גמור הוא והשיב לו למה לא דרשת סמוכין ע"כ מסמוכין ילפי' דסוף לצאת ממנו בן סורר ומורה ואי היתר גמור הוא לא יצא תקלה מזה אלא ע"כ דאינו היתר גמור הוא אלא לא דיברה התורה אלא כנגד יצה"ר ולגבי' דידך איסור גמור הוא וראוי להיות בן סורר וק"ל:
בדרך אחר נראה ליישב ונקדים גמרא דקדושין דף כ"א ע"ב פליגי בה רב ושמואל אי כהן מותר ביפת תואר דרב סבר דמותר ושמואל סבר דאסור וקאמר בגמ' בביאה ראשונה כ"ע לא פליגי דשריא דלא דיברה תורה אלא כנגד יצה"ר כי פליגי בביאה שניה רב אמר מותר ושמואל אמר אסור רב אמר מותר הואיל ואשתריא אשתריא ושמואל אמר אסור דהא הויא לה גיורת וגיורת לכהן לא חזיא איכא דאמרי בביאה שניה כ"ע לא פליגי דאסורה דהויא לה גיורת כי פליגי בביאה ראשונה רב אמר מותר דהא לא דברה תורה אלא כנגד יצה"ר ושמואל אמר אסור כל היכא דקרינן ביה והבאת אל תוך ביתך קרינן בי' וראית בשביה וכל היכא דלא קרינן והבאת אל תוך ביתך לא קרינן בי' וראית בשביה וכתב בחידושי רשב"א ז"ל רב אמר מותר הואיל ואשתריא אשתריא קשה לי הא יבמה מן האירוסין דשרי' לכהאי גוונא דברה תורה בביאה ראשונה ואפ"ה בביאה שניה אסורה ולא אמרי' כיון דאשתריא אשתריא וצ"ל דהתם לא שרי' לי' קרא בהדיא אלא מדרש קא דרשת משום דאתי עשה ודחי לא תעשה ובביאה ראשונה דאיכא עשה שרי' שכיון דליכא עשה אסורה אבל כאן דשריא ליה בהדיא לא חילק בין ביאה לביאה אמרינן הואיל ואשתריא אשתריא הא לא דמי' אלא לאשת אח דשרי בהדיא ולא אמרינן דביאה ראשונה שרי' וביאה שנייה אסורה ואם תאמר א"כ מאי טעמא דשמואל דאסור י"ל דלא דמי' לאשת אח דהתם מצוה רמיא עלה דליכא למימר דביאה ראשונה רמי' עלה מצוה ובביאה שניה הדרא לאיסורא אבל יפת תואר לאו מצוה היא דלא דיברה תורה אלא כנגד יצה"ר ומשם ואילך באיסורא קאי והכי נמי מביאה ראשונה ואילך דנתקררה דעתו אסור עכ"ל כיון דאישתרי אישתרי כמו באשת אח וע"כ צריכין אנו לומר דשאני אשת אח שהי' מצוה גמורה משא"כ יפת תואר שלא דיברה תורה אנא כנגד יצה"ר וללישנא קמא באמת לרב אין חילוק בין אשת אח ליפת תואר ובכולן אמרי' אלא נשים הראוין לכהונה אם כן ללישנא קמא היה דוד מותר לישא יפת תואר וללישנא בתרא הוא אסור דלא דמיא לאשת אח כלל דשאני יפת תואר שאינו מצוה גמורה ועפ"ז מדקדק הלשון דשאל לדוד מאי טעמא נסבת יפת תואר רצה לומר בשלמא בביאה ראשונה יש להתיר משום דלא דיברה תורה אלא כנגד יצה"ר אבל אח"כ אסורה לכהן ואסורה ג"כ למלך ודוד השיב רחמנא שרי' וכיון דרחמנא שרי' הואיל ואישתרי אישתרי כמו אשת אח והשיב לו מאי טעמא לא דרשת סמוכי' וע"כ מוכרחין אנו לומר דאינו מצוה גמורה אלא לא דיברה תורה אלא כנגד יצה"ר א"כ לא דמי לאשת אח ולא אמרינן הואיל ואשתרי אשתרי וק"ל:
עירוכין דף ט"ז במוציא שם רע להקל ולהחמיר כיצד אחד שהוציא שם רע על הגדולה שבכהונה ועל הקטנה שבישראל נותן מאה סלע נמצא האומר בפיו חמור מן העושה מעשה ופירש"י דהאומר בפיו נותן מאה סלע והמאנס הבתולה לא יהיב אלא חמשים יש לדקדק איך מקושר דבר זה ברישא דקתני במוציא שם רע להקל ולהחמיר תני נמצא האומר בפיו חמור מן העושה מעשה הא על הפסוק בתורה נמי יש ללמוד זה שהחמירה התורה במוציא שם רע יותר מן העושה מעשה ונראה דהש"ס פריך שם ממאי דלמא משום דקאי גרים לה קטלא דכתיב ואם אמת היה הדבר וגו' והוציאו את הנערה ואמר רבא אמר קרא כי הוציא שם רע על שהוציא שם רע ופירש"י ממאי דאמר בפיו חמור דלמא משום הכי חמור האי לשון הרע דגרים לה בי' קטלא עכ"ל ונ"ל דברישא דמתניתין נמי איכא למידק כי האי דקתני במוציא שם רע להקל ולהחמיר דנמצא דקטנה שבישראל שוה לגדולה שבכהונה דלמא אין כאן קולא או חומרא אלא בשביל שרוצה לאבד נפשה ולגרום לה קטלא קנסה רחמנא במאה סלעים ולענין קטלא כל נפש מישראל שוים וע"כ צריכין אנו לומר דמתני' אשמעינן דאין הקנס בשביל זה אלא כרבא דכתיב כי הוציא שם רע שמע מיני' בשביל הוציא שם רע קנסה רחמנא ולא בשביל גרם מיתה שרצה לגרום לה א"כ מצינן קולא גבי בת גדולה שבכהונה וחומרא בקטנה שבישראל הוי חומרא א"כ שפיר אמר התנא נמצא האומר בפיו חמור מן העושה מעשה בשלמא על התורה ה"א דהטעם משום דרצה לגרום לה קטלא אבל לפי תנא דמתניתין אמר שפיר נמצא האומר בפיו חמור מן העושה מעשה וק"ל:
גמרא דיומא דף ס"ו ע"ב שאלו את ר"א פלוני מהו לעוה"ב אמר להם לא שאלתני אלא על פלוני מהו להציל הרועה כבשה מן הארי' אמר לי' לא שאלתני אלא על הכבשה מהו להציל הרועה מן הארי' אמר לי' לא שאלתני אלא על הרועה ממזר מהו לירש מהו ליבם כו' ופרש"י יש פותרים על שלמה בן דוד שאלוהו אלא על פלוני שמא על אבשלום שאלתני מהו לירש את אביו אמר לי' מהו ליבם אשת אחיו שאלתני וכו' המאמר הזה תמוה מרישא לסיפא שלפי' רש"י שאלו תחילה על שלמה ור"א השיב להם לא שאלוני אלא על פלוני רצה לומר אבשלום משמע ולא על שלמה וביותר תמוה מתחילה שאלו על רועה ועל כבשה משמע ששאלו על שניהם דהיינו על אוריה ועל בת שבע ור"א השיב להם לא שאלתוני אלא על כבשה ר"ל על בת שבע ולא על הרועה וחזרו ושאלו על רועה והשיב להם לא שאלתם אלא על הרועה ולא על הכבשה ועוד יש לדקדק בשאלות ראשונות השיב להם בלשון אלא משמע לא שאלתם על דבר זה אלא על דבר אחר וכששאלו ממזר מה לירש לא השיב להם בל' אלא השיב להם מה ליבש והלא דבר הוא:
ולהבין דברי חכמים וחידותם צריך אני להקדים היסוד מה שסמכתי יסודותי על ספר החכמה מה שמצאתי במדרש תנחומא בפ' מצורע אלו שאין להם חלק לעוה"ב ג' מלכים אר"י ביקשו חכמי המשנה לשנות ד' מלכים ולמנות שלמה עמהם אלא שיצא בת קול אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו וכ"כ למה הי' שונה על שכתב בו והמלך שלמה אהב נשים נכריות רבות ואת בת פרעה מואביות עמוניות אדומיות צדוניות חיתיות מן הנכרים אשר אמר ה' לבני ישראל לא תבוא בהם והם לא יבואו בכם אכן יטו את לבבם אחרי אלהיהם מהם דבק שלמה לאהבה עכ"ל המדרש הנ"ל ופי' הרד"ק שתים רעות עשה אחד שנשא נשים נכריות ואחד שריבה נשים ועבר על לא ירבה ולכאורה איכא למידק היכן מצינו מי שעבר על לאוין שלא יהיה לו חלק לעוה"ב אך אפשר לומר אליבא דר' שמעון בן מנסיא ביבמות דף כ"ב ע"ב איזה מעוות שלא יוכל לתקן זה שבא על הערוה והוליד ממנה ממזר ולדעת ר"ע דס"ל דמחייבי לאוין נמי הוי ממזר א"כ אפשר שחשבו לשלמה מעות שלא יוכל לתקן לדעת רבי עקיבא אך עם כ"ז יש להפוך בזכות שלמה משיח ה' ממאי דאיתא במדרש חזית פ' א' רשב"י סברי ליה הא דכתיב בשלמה מהם דבק שלמה לאהבה לזנות ור' יוסי בן תחלפתא אומר לאהבה לאהבן ואהבן וקירבן ולגיירן ולהכניסן תחת כנפי השכינה וא"כ אליבא דר' יוסי בן תחלפתא לא חטא שלמה כלל אך עדיין לא פלטינן מחדא דשלמה נסיב מז' אומות ולדעת רבא ביבמות דף ע"ו דאמר בהיותן נכרי' לית להון חתנות נתגיירו אית להו חתנות וס"ל דלאו דלא תתחתן קאי בגירותן ולפי זה אף אם נימא וגיורי גיירן מ"מ עבר על לאו דלא תתחתן ובדבר זה נחלקו אבות עולם רבותינו בעלי התוס' והרמב"ם והביאם הטור א"ה סימן ט"ז וז"ל כתב הרמב"ם בפ' י"ב מהל' איסורי ביאה ישראל שבא על הנכרית מעו"ג דרך אישות או ישראלית שנבעלת לכותי דרך אישות הרי אלו לוקין מן התורה שנאמר לא תתחתן בם בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך:
וכתב הטור וז"ל ונראה לי שאינו אלא בכותים (כל מקום שמוזכר בס' זה שם נכרי או כותי או עכו"ם כונתו על האומות הקודמים אשר עבדו לכוכבים ומזלות ולא על האומות שבימינו אשר אנחנו מתערים עמהם יחד כאזרח רענן) דלא קימ"ל לרבי שמעון דאמר כי יסור לרבות כל המסירין ואף בכותים אינם לוקין משום לא תתחתן אלא לאחר שנתגיירו אבל בגיותן לא שייך בהו חתנות עכ"ל וכ' הב"י בפירושו על הטור וגם בפירושו בכ"מ וז"ל ביאר דבריו שהטור מקשה על הרמב"ם שני קושיות חדא אמאי שכתב על שאר עו"ג נמי לקי דהיינו לר' שמעון דלא קיימא לן כוותיה אלא כרבנן דאמרי לא נאמר לא תתחתן אלא בכותים דוקא ועוד דאפילו בכותים אסיק רבא ב"פ הערל דף ע"ו ע"א דבגיותן לא שייך חתנות וקרא דלא תתחתן בנתגיירו דוקא עכ"ל ורצה הב"י לישב דברי הרמב"ם וז"ל וי"ל שהרמב"ם פסק בהא כר"ש מדאמרינן בפ"ג דקדושין דף ס"ח ע"ב נכריות וולדה כמותה מנ"ל אמר ר' יוחנן משום רשב"י דאמר קרא כי יסיר את בנך מאחרי כו' ופריך הש"ס האי בכותים כתיב שאר עו"ג מנ"ל אמר קרא כי יסיר לרבות כל המסירים הניחא לר"ש דדריש טעמא דקרא כו' אלא לרבנן מאי טעמא מדחזינן סתמא דגמרא כר"ש אלמא הילכתא כוותיה כיון דדרשינן טעמא דקרא אית לן למימר דלא אסרה התורה התחתן משום כי יסיר אלא בגיותן דבני הסרה נינהו אבל בגירותן דלאו בני הסרה נינהו לא והאי דפרק הערל אליבא דרבנן אבל לר"ש הוי איפכא דלא נאמר לא תתחתן אלא בגיותן וכבר נדחקו התוספות לישב זה עכ"ל הרי לפי דברי כ"מ אליבא דר"ש דדרש טעמא דקרא עו"ג אינם אסורים אלא בגיותן אבל בגיורתן אינם אסורים ורבא קאמר אליבא דרבנן דלא דרשי טעמא דקרא ואינן אסורים אלא בגירותן ולפ"ז אי אפשר בשום ענין להציל את שלמה שנסב מחייבי לאוין דאף אם נאמר דגיורי גיירן ועל כרחך צריכין אנו לומר לפ' פי' הב"י לדעת הרמב"ם דס"ל כר"ש דדריש טעמא דקרא וע"כ כי יסיר ל"ש בגירותן א"נ מ"מ עבר אליבא דר' שמעון בנשים רבות שהרבה נשים ולדעת ר"ש דדריש טעמא דקרא אמרינן בסנהדרין לא ירבה לו נשים אפילו כאביגיל ואליבא דרבנן דלא דרשי טעמא דקרא הי' מותר לשלמה להרבות לו נשים כשירות ולא עבר על לא ירבה כיון שהכניסן תחת כנפי השכינה וגיורי גיירן והיה מן נשים צדקניות ועבר עכ"פ על לא תתחתן שלקח מעו"ג ואליבא דרבנן מיירי בגיורתן משום דלא דרשי טעמא דקרא עיי' בסנהדרין דף כ"א ע"א ובזה צדקו דברי רד"ק מה שכתוב במלך שלמה אהב נשים נכריות רבות שתי טעות עשה אחד שנשא נשים נכריות ועוד שעבר על לא ירבה דממ"נ אין לשלמה תירוץ על אחד משני לאוין או שנשא נשים נכריות א"ת שגירן גיורן ולא עבר וע"כ אליבא דהרמב"ם כר"ש דדריש טעמא דקרא א"כ עבר על לא ירבה ולר"ש דדריש טעמא דקראי אף כאביגיל אסור להרבות ולכך רצו חכמי המשנה למנות שלמה שאין לו חלק לעוה"ב ופריך וכ"כ למה רצו לשנות כן ומשני שפיר על שכתב בו והמלך שלמה אהב נשים נכריות רבות א"כ ממ"נ עבר על לאו או בנושא נשים נכריות ואי למאן דאמר שגיירן מ"מ עובר על לאו דלא ירבה ולר"ע המוליד מחייבי לאוין הוי הולד ממזר והוי בכלל מעות לא יוכל לתקן:
אבל מאד תמיה לי דברי הב"י ושרי ליה מארי' בדבר זה דאיך ש כתב דרבא דאמר בפרק הערל כרבנן הא אף לרבנן דלא דרשי טעמא דקרא מ"מ הכא מפורש טעמא דקרא וכי היכא דלר"ש לא אסר' תורה להתחתן משום כי יסיר משמע בגיותן הכי נמי נימא לרבנן דהא הכא כתיב מפורש טעמא דקרא ונימא נמי דלא אסרה תורה אלא בגיותן וצ"ע עליו ועוד מה שכתב שהרמב"ם פסק כר"ש מדחזינן סתמא דגמ' כר"ש אדרב' כלפי לייא דהש"ס פריך הניחא לר"ש ובעי לאוקמי כולה מתני' כרבנן ודבריו תמוהים מאד ואי אפשר ליישבן. מלבד זה ראיתי בתוס' י"ט פ"ב דיבמות דעלה בדעתו דהרמב"ם הביא דרשה דר"ש דס"ל כוותיה דדרשינן טעמא דקרא והקשה דהא הך דרשה אינו אלא אליבא דר"ש משום דדריש טעמא דקרא ובסוף פ"ט דב"מ החובל בגד אלמנה בין עניה ובין עשירה ופסק הרמב"ם ריש פ"ג מהלכות מלוה דלא כר"ש במשנה ד' פ"ב דסנהדרין פסק הרב כת"ק בפ' ג' מהלכ' מלכים והיינו דלא כר"ש דלר"ש דוקא בגד עניים ובנשים שיקח המלך פסק נמי דלא כר"ש והניח קושיא זו בצריך עיון:
ואני מתאבק בעפר רגלם של אבות עולם שלא דיקדקו כלל בדברי הרמב"ם והשיאו דבריו לכוונה אחרת ותחילה צריכין אנו לעמוד על שיטת הלכה בקדושין דף ס"ח בפיסקא שפחה כנענית מנא ליה אמר רב הונא אמר קרא שבו לכם פה עם החמור עם הדומה לחמור אשכחן דלא תפסי בה קדושין ולדה כמותה מנא לי' דאמר קרא האשה וילדיה תהיה לאדוניה נכריות מנ"ל אמר קרא לא תתחתן בם אשכחן דלא תפסי ביה קדושין ולדה כמותה מנ"ל אמר ר' יוחנן משום רשב"י דאמר קרא כי יסיר את בנך מאחרי בנך הבא מישראלית קרוי בנך ואין בנך הבא מן הנכריות קרוי בנך אלא בנה אמר רבינא שמע מיניה בן בתך הבא מן הנכרי קרוי בנך כו' ההוא בכותים כתיב שאר עו"ג מנ"ל אמר קרא כי יסיר את בנך לרבות כל המסירי' הניחא לר"ש דדריש טעמא דקרא אלא לרבנן מאי טעמא אמר קרא ואחרי כן תבא עליה ובעלתי' והיתה לך לאשה מכלל דמעיקרא לא תפסי ביה קדושין אשכחן דלא תפסי ביה קדושין ולדה כמותה מנה ליה אמר קרא כי תהיינה לאיש וגו' וילדה לו כל היכא דקרינן ביה כי תהיינה קרינן ביה וילדה לו וכל היכא דלא קרינן כי תהיינה לאיש לא קרינן ביה וילדה לו אי הכי שפחה נמי אין הכי נמי אלא אשה וילדיה תהיה לאדוניה למה לי לכדתניא וכו' ובדברי שיטות הללו דש"ס לא מצאו כל אנשי חיל ידיהם התוס' הקשו בד"ה בנך הבא מישראלית מה בא רבינא לחדש הלוא הוא הם דברי ר' יוחנן משום רשב"י ובאמת קושיא זו קושיא גדולה היא וגם רבו הדקדוקי' מה שפרש"י בד"ה בנך הבא מישראלית קרוי בנך לא מקרא דייק כו' וקשה להבין דברי רש"י למאי הוצרך לזה גם יש לדקדק הא דפריך הש"ס האי בכותים כתיב יש להקשות קיצור מיד היה להקשות על הא דמשני הש"ס דילפינן דלא תפסי קדושין מלא יתחתן בלא דברי רבינא וביותר יש לדקדק הא דפריך הש"ס הניחא לר"ש וכו' ופרש"י ואייתר ליה כי יסיר ויש לדקדק הא לדברי ר"ש נמי לא ניחא הא איצטריך כי יסיר דדייק מיניה דבן בנך הבא מן הנכריה לא קרי בנך ואי לאו כי יסיר הוי אמינא דדרשינן טעמא דקרא והתורה הקפידה בין בן בתך הבא מן הנכרי ובין בן בנך הבא מן הנכריות קרוי בנך:
וראיתי קושיא זו בספר עצמות יוסף אבל תירצו לא נייח לי ועיין שם גם אפירוש רש"י אלא לרבנן מאי טעמייהו דאיצטרך למעוטי שאר כותים שאינם אדוקים בע"ז. ויש לדקדק דלישתוק מיניה דלמעוטי שאר כותים לא צריך דהא לפי סברת המקשה דפריך האי בכותים כתיב משמע דס"ל דהסברא דלא ילפינן שאר כותים א"כ לא איצטרך לקרא למעט שאר כותים דהא ממילא נמעט דהם לא הוי בכלל איסור כסברת המקשה וגם לא מצאו כל אנשי חיל ידיהם לישב דברי הרמב"ם והביאו הטור א"ה סי' ט"ז כאשר העתקנו לעיל דברי הטור ודברי הב"י תמוהים מאוד וגם מה שהקשה התוספת י"ט צריך לתת לב לישב דברי הרמב"ם וטרם כל צריכין אנו לישב דברי התוס' ביבמות דף כ"ב ע"א דאיתא שם ר' יוסי בר יהודא ס"ל דהבא על אחותו והיא בת אשת אביו אינו חייב אלא אחת וקרא בת אשת אביך אתי למעט בנו הבא משפחה ונכריות ופריך שם ואימא פרט לחייבי כריתות נמי אין קדושין תופסין ומשני אמר רבא אמר קרא ערות אחותך בת אביך או בת אמך מולדת בית או מולדת חוץ בין שאומרים לאביך קיים ובין שאומרים לאביך הוצא אמר רחמנא אחותך היא ואימא בין שאמר לאביך קיים ובין שאמר לאביך הוצא ואמר אחותך היא לרבות אחותו משפחה ונכריות אמר קרא בת אשת אביך בה פרט לאחותו משפחה ונכריות ומה ראית מסתברי' חייבי כריתות הוי ליה לרבות שכן תפסין בה קדושין לעלמא אדרבה שפחה ונכריות הוי ליה לרבות כו' ורבנן דס"ל דהבא על אחותו והיא בת אשת אביו חייב שתים וילפינן מהאי קרא בת אשת אביך שחייב גם משום בת אשת אב למעוטי שפחה ונכריות מנא להו נפקא להו מאשה וילדיה תהי' לאדוניה ור' יוסי בר יהודא חד בשפחה וחד בנכריות וצריכי דאי אשמעינן שפחה משום דאין לה חייס אבל נכריות דאית לה חייס אימא לא ואי אשמעינן נכריות משום דלא שייכי במצות אבל שפחה דשייכי במצות אימא לא צריכי ורבנן אשכחן שפחה נכריות מנא לי' וכ"ת נילוף משפחה הני מצרך צריכי אמר ר' יוחנן משום רשב"י אמר קרא כי יסיר את בנך מאחרי כו' ופריך הניחא לר"ש דדריש טעמא דקרא אלא לרבנן מנ"ל מאן תנא דפליג על ר' יוסי בר"י ר"ש היא ע"כ דברי הש"ס וכתבו התוס' בד"ה מאן תנא דפליג כו' בסוף פרק האומר איתא הך סוגיא ומשני בענין אחר אמר קרא כי תהיינה וילדה לו כל היכא דקרינן כי תהיינה קרינן בו וילדה לו וכל היכא דלא קרינן כי תהיינה לא קרינן וילדה לו וקאמר נמי בתר הכי א"כ אשה וילדיה תהי' לאדוניה ל"ל ומוקי ליה לדרשא אחריתא ולא קאמר חד בשפחה וחד בנכריות וצריכי כי הכא עכ"ל ולכאורה יש לדקדק דהתם ילפינן דתלה רחמנא הולד בקדושין כל היכא דלא תפסי בה קידושין אין הולד הולך אחר אב אלא אחרי האם וכיון דבשפחה לא תפסי קידושין דילפינן שבו עם החמור עם הדומה לחמור ובנכריות ילפינן מדכתיב ואחר כך תבוא עליה ובעלתה והיתה לך לאשה אבל מעיקרא לא תפסי בי' קידושין א"כ שפיר נוכל למילף מחד קרא כי תהיינה וילדה לו כל היכא דלא קרינן כי תהיינה לא תפסי בה קידושין והא דכתי' מולדת בית ומולדת חוץ אחותך היא מרבינן חייבי כריתות משום דתפסי בהו קידושין לעלמא אבל שפחה ונכריות תרווייהו ממעטינהו מכי תהיינה וילדה לו כל היכא דלא קרינן בי' כי תהיינה דהיינו בשפחה ונכריות לא קרינן וילדה לו משא"כ הכא דלא ילפינן ולדה כמותה לרבנן אלא מדכתיב אשה וילדיה תהיה לאדוניה ובנכריות מדכתיב כי יסיר קאמרי שפיר הנך מצרך צריכי דמחד קרא הוי מוקמינן כמסתברא ואמרתי דהתוס' אולי לשיטתייהו דכתבי שם בד"ה ר' יוסי בר יהודא חד בשפחה וחד בנכריות וא"ת הא למה לי קרא דאשה וילדיה דמבת אשת אביך נפקא תרווייהו דאין אישות לאביך בה ותירצו וי"ל דהוי מוקמינן קרא במסתבר טפי ואידך הוי מרבי' ממולדת חוץ בין שאומרים לאביך הוצא כי היכא דמרבינן מינה חייבי כריתות עכ"ל ולפי דבריהם לר' יוסי בר יהודא נמי ממעטינן דאין בנו נחשב כישראל משום דלא תפסי בה קידושין דאשת אביך לשון אישות הוא ואפ"ה הוי מוקמינן קרא במסתבר ואידך הוי מרבינן ממולדת חוץ כי היכא דמרבינן חייבי כריתות וא"כ מדברי ר' יוסי נשמע לרבנן דלרבנן דילפי בקידושין מכי תהיינה וילדה לו כל היכא דאין קדושין תופסין הולד כמותה א"כ נימא נמי בחייבי כריתות כן וע"כ מוכרחים אנו לומר דמרבינן ממולדת חוץ חייבי כריתות משום דקידושין תופסין בעלמא וכיון דקאמרי הכי לרבנן מצרך צריכי א"כ בקדושין נמי נימא הכי הנך מצרך צריכי ולא צריכין אנו לשנויי בקידושין דהאי קרא אשה וילדיה אתי ללימוד אחר וזה ברור לאמתו של תורה ולפי דבריו של התוס' אלו מוכרחים אנו לומר אף בלא דיוק מדקפיד רחמנא אבנו הבא מבתו ושמע מיני' דבנו הבא מן הנכריות לא קרי בנו מוכח דבנו הבא מישראלית קרוי בנו דהא בשפחה ונכריות אמרינן הני מצרך צריכי ואי לא כתיב אלא חדא הוי מוקמינן אחותך היא לרבות המסתבר או שפחה דחייבי במצות או נכריות דאית לה חייס כי היכי דמרבינן חייבי כריתות ולפ"ז בנו הבא מישראלית מסתברא יותר משפחה ומנכריות דאית לה חייס וגם נתחייבה במצות ולרבנן דדרשי כל היכי דלא קרינן כי תהיינה לא קרינן וילדה לו א"כ קשה לא יחשב ממזר כבנו לכל דבר דנימא נמי כיון דלא קרינא כי תהיינה לא קרינא וילדה וע"כ מוכרחים אנו לומר דאף לרבנן דקדושין אית להו הך ילפותא ערות אחותך בת אביך או בת אמך מולדת בית או מולדת חוץ בין שאומרים לאביך קיים ואמר רחמנא אחותך היא ומוקמינן בחייבי כריתות ובשפחה ונכריות מיעטה רחמנא בפירוש לרבנן דלא הוי בנו ואי לאו דכתבה רחמנא תרווייהו הוי מרבינן מאחותך היא במסתבר או שפחה דחייבי במצות או נכריות דאית לה חייס כי היכא דמרבינן חייבי כריתות א"כ בן מישראלית דעדיף משפחה ונכריות הוי מוקמינן שפיר במסתבר לרבות מאחותך היא דהוי בנו לכל דבר ואתרבי מבת אמך מולדת בית או מולדת חוץ בין שאומרים לאמך קיים בין שאומרים לאמך הוצא כגון בן בנה הבא מן העו"ג שאומרים לה הוצא קאמר רחמנא אחותך היא ואם היה לאמו בת מעו"ג קרוי רחמנא אחותך היא ואם יש לה אח מישראל אסור באחותה ובזה יהיה מתורץ קושית התוס' שהקשו מאי בעי רבינא לחדש יותר מדברי ר' יוחנן וגם דברי רש"י יהי' מובנים דסיים בד"ה בנך הבא מישראלית לא מקרא דייק אלא ה"ק מדלא קפיד קרא אבן הנולד ממנה שמע מיני' בנך הבא מישראלית קרוי בנך אבל בנך הבא מן הנכריות אינו קרוי בנך אלא בנה:
משום דיש להקשות מנ"ל לומר דבר זה דלמא בהיפך דסמכה תורה על קל וחומר דכל מקום אמרינן דמשפחת אם אינו קרוי משפחה ואם הקפידה התורה על בנה הבא מישראלית קרוי בנו ק"ו בנו הבא מנכרי דאזיל בתר אביו להתיחס דחשיב בנו ופשיטא דהקפידה התורה דהוי בנו דשדינן ליה בתר אביו ומנא ליה לומר דלא קפיד קרא על בנו הבא מן הנכריות וע"כ צריכין אנו לומר דלמה לן לפרושי טעמא רישא דקרא בתך לא תתן לבנו משום כי יסיר דבלאו הכי מוכח שחשיב כבנו מדכתב ערות בת אמך מולדת חוץ בין שאומרים לאביך ולאמך קיים ובין שאומרים לה הוצא כגון הנישאת לעו"ג וחייבי כריתות וקאמר רחמנא אחותך היא וזה בא רבינא לחדש דאמר ר' יוחנן משום רשב"י דאמר קרא כי יסיר כו' ומדלא קפיד קרא אבן הנולד ממנה שמע מיני' דבן בתו קרוי בנו וכו' וקשה דילמא דסמכה התורה אקל וחומר דהקפידה התורה אבן בתו ק"ו בן בנו של ק"ו אבן בנו דמשפחות לבית אבותיו כתיב ומנ"ל לומר דלא חשיב בנו ולכך מתרץ רבינא שמע מיני' בן בתך הבא מן העו"ג כו' ר"ל דבלאו האי טעמא דכי יסיר מוכח מאחותך היא דבן בתך הבא מן העו"ג קרוי בנך דמרבינן מאחותך היא דקאמרין לעיל וע"כ לא צריך הכי לאפרושי טעמא דקרא משום כי יסיר אליו צריך לאפרושי דהקפידה התורה היכי שהיא נשוי לעו"ג ועל בנו שנשא נכריות לא הקפידה דבנו הבא מן נכריות לא קרי בנו משום דלגופי' לא צריך אלא ע"כ לדיוקא אתי וזה שקאמר הש"ס נימא קסבר רבינא נכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר משום דאמר בה מאחותך היא חייבי כריתות דהוי בנו לכל דבר וגם מוקמינן במסתבר בנך הבא מישראלית ש"מ דאזלתן בתרה ולא אחר אב וכי היכי דגבי ממזר הוי בנו ה"נ בבן מישראלית הבא מן עו"ג הוי בנה והוי דינו כממזר משא"כ בולד שפחה ונכריות דהולד כמותה אינו ממזר ומותר לבוא בקהל לאחר שיחרור ולאחר שיתגייר ואם היה חשיב בולד ישראלית בתר נכרי' הי' דינו כנכרי והי' מסתבר לרבות מאחותך היא רק חייבי כריתות ולא הבא מן הנכרי דאית לו קדושין ומדרבינן חייבי כריתות ובנו הבא מישראלית שמע מיני' דבתר אמו שדינן לולד וא"כ מסתבר יותר לרבות משפחה ונכריות כי היכי דמרבינן חייבי כריתות ודחי הש"ס נהי דכשר לא הוי ממזר לא הוי ר"ל דמוקמינן לקרא בת אמך מולדת חוץ שאומרים לאמך הוצא ואסורה לנכרי וכשאר פסולי ביאה יחשב וק"ל וזה פי' רש"י לאו מקרא קא דייק לה כו' משום דקשיא לי' אי מקרא דייק לה מנ"ל לומר דבנך הבא מן הנכריות לא קרי בנך דילמא סמכה התורה על ק"ו דפשיטא דראוי לקרותם דהולכין בתר אב למשפחותיכם לבית אבותם כתיב ולכך פי' רש"י לא מקרא דייק דהא בן ישראלית קרוי בנך נלמד כבר מאחותך היא ומדלא כתיב כי תסיר שמע מיני' דלא הקפידה התורה אלא אבן ישראלית ולא אבן משפחה ונכריות דלא קרוי בנך כלל ודוק: ובזה יתישב כל קושיות הנ"ל אך צריכין אנו להעתיק דברי הרמב"ם שכתב בפ' א' מהלכות יבום וז"ל אבל בן מן השפחה ומן הנכריות אינו פוטר את אשתו שזרע הבא מן השפחה עבד והבא מן הנכרי נכרי כאילו אינ' כו' ובנכרי הוא אומר כי יסיר את בנך מאחרי תסיר אותו מלישב בקהל ובפ' י"ב מהלכות איסורי ביאה דין ז' כתב וזה לשונו והבן מן הנכרים אינו בנו שנא' כי יסיר את בנך מאחרי מסיר אותו מלהיות אחריהם ודבר זה גורם לדבוק בעו"ג שהבדילנו הקב"ה מהם ולשוב אחריהם ולמעול בו עכ"ל ובפ' המשנה בפ' כיצד פי' הרמב"ם וזה לשונו ואשר חייב שלא נחשב בן משפחה ונכריות מיוחס אל האב שנאמר אשה וילדיה תהי' לאדוניה וכבר נתבאר שבן שפחה אחר אמו נמשך והוא כמותה ואמר ג"כ כי יסיר את בנך מאחרי שהוא יסיר מאחרי ה' וימשוך עם אמו ובכן בא בקבלה אמיתות בנך הבא מישראלים קרוי בנך ואין בנך הבא מן הנכריות קרוי בנך אלא בנה שנאמר כי יסיר את בנך מאחרי עכ"ל:
והנה כל רואה עין ישפוט בצדק שהרמב"ם מפרש טעמא דקר שיסיר בנך מאחרי שאין הזרע מתיחס אחר בנך אלא אחר אמו הנכריות והיא הסרה דקאמר קרא וקאי על סיפא דקרא אבתו לא תקח לבנך וכמו שמפרש ר"ת בפירוש אחרון שהביאו התוס' בד"ה בנך ואחותן קאי והכי קאמר כי יסור החותן את בנך מאחרי שאין זרע הבא מהן מתיחס אחר בנך אלא אחר הנכריות וכן פי' הרמב"ם כי יסיר את בנך מאחרי שהוא יסיר מאחרי ה' וימשוך עם אמו: ובזה מיושב הקיצור דמתחילה ס"ד דמקשה כמו שפירשנו אליבא דפירש"י דקפיד רחמנא אבנו הבא מן הישראלית וקאי הטעם כי יסיר ארישא דקרא אבתך לא תתן לבנו ובנך הבא מישראל שנשא נכריות ילפינן מק"ו דקפיד קרא משום דמשפחת אב עיקר וזה ידוע דאף דלרבנן דלא דרשי טעמא דקרא היכא דמפורש טעמא דקרא מודו דדרשינן טעמא דקרא א"כ ממילא ילפינן שאר עו"ג מכח טעמא דקרא דכל המסירין משמע ולכך לא רצה להקשות מיד האי בעו"ג כתיב דס"ד דהכי מפורש טעמא דקרא ולפי הטעם כל מסירין במשמע אבל לבתר דמסיק רבינא שמע מיני' כו' כדפרשנו וע"כ מדיוקא ילפינן דלגופא לא צריך וע"כ לדיוקא אתי דדוקא בן בנך הבא מן ישראלית קרוי בנך וקאי הטעם ארישא דקרא אבתך לא תתן לבנו ולגופו לא צריך אלא לדיוקא דבן בתך הבא מן הנכריות לא קפיד דלא חשיב בנך כלל וא"כ אבן בנך הבא מן הנכריות לא כתב שום טעם למה אסרה רחמנא א"כ פריך שפיר האי בעו"ג כתיב ומשני שפיר אמר קרא כי יסיר לרבות כל המסירים ופריך שפיר הניחא לר"ש דדריש טעמא דקרא אף היכא דלא מפורש טעמא דקרא בהדיא א"כ אף דכי יסיר קאי ארישא דקרא מ"מ בסיפא דקרא נמי דרשינן טעמא דקרא שהוא תסיר אותו מיראת ה' או שלא נחשב בכל קהל ישראל כמו שמפרש הרמב"ם א"כ יליף כל המסירין אלא לרבנן דלא דריש טעמא דקרא א"כ מנ"ל דבן הנכריות לא תפסי בה קידושין ומנ"ל דלא הוי בנו לכל דבר דהא האי קרא בעו"ג כתיב ובזה ניחא סוגית הש"ס דקאמר הניחא לר"ש כול' דלא כפירש"י כי בפירושו מסולקים כל הקושיות שהקשיתי על פי' רש"י ודוק ולפי המסקנא דמשני הש"ס דילפי' לרבנן דאין קידושין תופסין מדכתיב ואחר כך תבוא עליה ובעלתה והיתה לך לאשה וולדה כמותו ילפינן מתהיינה וילדה לו א"כ אייתר כי יסיר דלא צריכין לא לגופי' אבן ישראלית הבא מן הנכרי דילפינן מאחותך היא ולא לדיוקא דבן הבן מן הנכריות לא קרוי בנו אלא בנה ילפינן מדכתיב כי תהיינה וילדה לו וע"כ לרבנן ל"ל טעמא דקרא אלא ע"כ דאתי לאפרושי טעם בין ארישא ובין אסיפא אבתו לא תקח לבנך שמסיר אותו מליחשב בקהל והרכיב גם הטעם למה הקפידה תורה בשביל שלא יחשב בקהל ובהלכות איסורי ביאה כתב והבן מן הנכרי אינו בנו שנאמר כי יסיר את בנך מאחרי מסיר אותו מלהיות אחרי ודבר. זה גורם להדבק בעו"ג שהבדילנו הקב"ה מהם ולשוב מאחרי ה' ולמעול בו ובזה מיושב נמי הקושיא שהקשה ריב"י על פי' אחרון שפי' ר"ת שהביאו התוס' וז"ל וקשה לריב"י דכי יסיר משמע דמיירי בהסרת יראת שמים כדדרשינן כי יסיר לרבות כל המסירים ומתרגמינן ארי יטעון ית בנך מרבת דחלתי עכ"ל אבל הרמב"ם סבר הא בהא תליא דכי יסיר לשון זכר דנקט בקרא קאי אתרווייהו בין אבתך לא תתן לבנו ובין אבתו לא תקח לבנך ובפ' א' דיבום אינו מפרש אלא טעם דלא יחשב אותו בקהל ובפ' איסורי ביאה תחילת הפרק כתב ישראל הבא על הנכרי דרך אישות או ישראלית שנבעלה לנכרי דרך אישות לוקה שנאמר לא תתחתן בם בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך אחד כותים ואחד עו"ג באיסור זה לכך הוצרך לפרש במה שכתב בדין ז' גבי בן הבא מן הנכרי אינו בנו שנאמר כי יסיר את בנך מאחרי מסיר אותו מלהיות אחרי ה' ודבר זה גורם להדבק בעו"ג שהבדילנו הקב"ה מהם לשוב מאחרי ה' ולמעול בו הוסיף בפרושו במה שלא כתוב בה' בום משום דלא יקשה עליו איך כתיב דלאו זה דלא תתחתן קאי אכל עו"ג וישראלית הנבעלת לעו"ג דרך אישות נמי לוקה איך יפרש טעמא דקרא כי יסיר הא בנך הבא מישראלית קרוי בנו ולכך פי' משדבר זה גורם להדבק בעו"ג שהבדילנו הקב"ה מהם ולשוב מאחרי ה' וכי יסור קאי על החתן ועל החותן א"כ הטעם בשניהם עיקר שיסור מיראת ה' אחתן שזרע מן הישראלית כרוך אחריו ובבתו לא תקח לבנו שיסיר החותן אותו מיראת ה' ויהי' נמשך עם אמו ובבן בנך הבא מישראלית נמי שייך האי טעמא שיסיר אותו מיראת ה' וזה שסיים בפי' המשנה שיסיר את בנך מאחרי שיסיר מאחרי ה' וימשוך עם אמו וכן בא בקבלה אמיתית בנך הבא מישראלית קרוי בנך ואין בנך הבא מן העו"ג קרוי בנך אלא בנה שנאמר כי יסיר את בנך מאחרי ר"ל דאין מוכח מקרא שבנך הבא מישראלית קרוי בנך כמו שפירש"י אלא שקבלנו בקבלה אמיתית מדכתיב אחותך היא כמו גבי ממזר מחייבי כריתות הוי בנו לכל דבר ה"ה אבנו מישראלית דשניהם מסתבר יותר מבנו הבא מן העו"ג:וכל זה הוצרך לפרש דלפי האמת קיי"ל לרבנן דטעם דקרא קאי אתרווייהו משום דעיקר היא הסרה מיראת ה' ואפ"ה קיי"ל דבן הבא מן העו"ג לא קרוי בנו ובן הבא מישראלית קרוי בנו ובזה מיושב קושית הרי"ב על פי' ר"ת דס"ל להרמב"ם דכי יסיר קאי אבן ואבתך לא תתן לבנו שאביו יסיר אותו לעבוד ע"ז אפי' בבתו לא תקח לבנך יסיר החותן אותו ויהי' כרוך אחר אמו ויסיר מקהל ישראל ומיראת ה' ובזה נחו ושקטו כל התמיהות אחרונים שתמהו על הרמב"ם ותמיהת התני' שהקשה דברי הרמב"ם אהדדי לפי פירושינו לא קשיא מידי דהרמב"ם לא פסק כר"ש לפי המסקנא דש"ס דקדושין ע"כ כי יסיר מיותר וע"כ פירשה רחמנא טעמא לרבות שאר עו"ג וכיון דפירשה הטעם אף לרבנן דדרשינן טעמא דקרא היכא דמפורש טעמא דקרא וא"כ דעיקר קפידא שדבר זה גורם לדבק בעו"ג שהבדילנו הקב"ה ולשוב מאחרי ה' שמע מיני' בגיותן מיירי אבל לא בגירותן לא שייך טעמא שגורם לדבק בעו"ג וכפשטא דש"ס בע"ז דל"ו דלרשב"י דדרש טעמא דקרא כי יסיר לרבות כל המסירות ומשני הש"ס דאורייתא דרך אישות ודרך חתנות ואתי אינהו וגזרו אפילו דרך זנות ולפי המסקנא בקדושין אף לרבנן דלא דרשינן טעמא דקרא הני מיותר לגמרי וע"כ לרבות כל המסירים והיכא דמפורש טעמא דקרא אף רבנן דרשי טעמא דקרא ובכל העו"ג אסור דרך אישות וחיתון ולוקין על לאו זה ולא קיי"ל כרבא בפ' הערל דאמר בגירותן איירי ומשה אמת ותורתו אמת וכבר כתבנו שדברי הב"י תמוהים לכל מעיין ויותר אני תמה אם רצה הב"י להביא ראי' דהלכה כר"ש למה לא הביא ראי' מהא דיבמות דמשני הש"ס מאן תנא דפליג אמר ר' יוסי בר יהודה ר"ש וכיון דתני ברייתא לדברי ר"ש בלשון רבנן שמע מיני' דהכי הלכתא וכן בפ' אין מעמידין עיקר שקלי וטרי' אליבא דר"ש אבל כבר כתבנו דאף לרבנן דרשינן הכי גבי לא תתחתן טעמא דקרא כיון דמפורש בהו טעמא דקרא וכדאמרן ובר מכל דין דהכא בסוגיא דקדושין ע"כ אי אפשר לומר דבגירותן מיירי דקתני במתניתין דקדושין כל מקום שיש קידושין ויש עבירה וכו' וקחשיב ממזרת ונתינה לישראל ולדברי רבא דמוקי לא תתחתן בגירותן א"כ אין קידושין בנתינה ואיך תני תנא דמתניתין דיש קידושין ואפשר דרבא מפרש קרא למתניתין אף דקרא דלא תתחתן מיירי בגירותן מ"מ תפסי בהו קידושין וה"נ ס"ל לרבא לא תתחתן ללאו הוא דאתי וקדושין תופסין בה ולכך תני במתניתין נתינה בכלל יש קידושין ויש עבירה אבל לפי סוגיא גמרא דילן דס"ד דילפינן דאין קידושין תופסין בחייבי לאוין מיבמה לשוק ש"מ דקרא לא תהיה לשון הוי' משמע ואין קידושין תופסין וה"ה והוא הטעם בלאו דלא תתחתן משמע לשון קדושין ומשמע דאין קידושין תופסין ולפ"ז אי אפשר לומר בגירותן מיירי דאי הוי אוקמי בגירותן הי' קדושין ק תופסין בה ותנא דמתניתין תנ' בכלל יש קידושין ושמא דלא קיי"ל כרבא בהא דאמר בגירותן מיירי ועיין בחידושינו במסכת קדושין, ועיין מ"ש המגיד משנה בפרק י"ב מהלכות איסורי ביאה ועיין ביפה תואר פ' בראשית פ' ז' סעיף ל"ג דף מ"ח וברא"ם שנתקשו בכל הפירושים אבל לפי מה שכתבנו הראני ה' דרך אמת לאמיתת' של תורה בכוונת הרמב"ם ומקום הניחו לי אבות להתגדר וה' יאיר עיני בתורתו וינחני בדרך אמת: והשתא נבוא אל הביאור המדרש שהתחלנו דהא זכינו לדין שיש פלוגתא בין רבותינו בעלי התוס' ובין הרמב"ם דלהרמב"ם אף עו"ג אינם אסורים בגירותן ולדעת התוס' אף בגירותן אסורים להתחתן עם עו"ג א"כ לדעת התוס' א"א להציל שלמה או עבר לאו דלא ירבה ואם נימא כר' יהודא דלא דריש טעמא דקרא וגיורי גיירן ולפי תירוץ הב"י דרבא קאי אליבא דרבנן א"כ אף בגירותן אסורים וא"כ ממ"נ עבר שלמה על לאו ולדעת ר"ע מחייבי לאוין הוי ממזר והוי בכלל מעות לא יוכל לתקן ולכך שאלו התלמידים לר"א פלוני ר"ל שלמה מהו לעולם הבא וכדעת המדרש תנחומא הנ"ל שרצו למנות לשלמה בכלל אלו שאין להם חלק לעוה"ב משום דכתב והמלך שלמה אהב נשים נכריות רבות וכמו שכתבנו לר' אליעזר השיב להם לא שאלתני אלא על פלוני אבל על שלמה אין לפקפק כלל משום דס"ל כדעת הרמב"ם לא חטא בנשים רבות ולא בנכריות דגיורי גיירן ולא שאלתם אלא על אבשלום ודבר זה תלוי במחלוקת אי אנוסת ומפותת אביו מותר או לא משום דאמרינן בהחולץ דף מ"ט ע"א איזה ממזר כל שאר בשר שהוא בלא יבא דברי ר"ע ואמרינן בגמרא מאי טעמא דר"ע דכתיב לא יקח אשת אביו ולא יגלה כנף אביו כנף שראה אביו לא יגלה וסבר לה כר' יהודא דאמר באנוסת אביו הכתוב מדבר דהוי לה חייבי לאוין וסמיך ליה לא יבא ממזר אלמא מהכי הוי ממזר ושמעון התימני סבר לה כרבנן דאמרי' בשומרת יבום של אביו הכתוב מדבר דה"ל חייבי כריתות נמצא לר"ע סבר לה כר"י ואסור אנוסת אביו בלאו ויש ממזר מחייבי לאוין וזה שהשיב להם הם שאלו על שלמה משום דמספקא להו אליבא דר"ע דס"ל דיש ממזר מחייבי לאוין ואי אפשר להציל לשלמה שעבר בנשיו או מחייבי לאוין דלא ירבה או מחייבי לאוין מלא תתחתן דמוקי בכותים והשיב להם לא שאלתם אלא על פלוני ר"ל על אבשלום דעל שלמה מצינו למימר דאף ר"ע ס"ל דלא דריש טעמא דקרא אלא היכא דמפורש טעמא דקרא והכא מפורש טעמא דקרא וגיורי גיירן ולא עבר על שום לאו אלא אי מספקא לכו אליבא דר"ע תשאלו אותי על אבשלום דס"ל ע"כ כר' יהודא ואסר באנוסת אביו ואבשלום נשא מפותת אביו ועבר על חייבי לאוין אם הולד מהם הוי ממזר ויש לשאול עליו אם יש לו חלק עוה"ב אבל לא על שלמה:
ועפ"ז יש ליישב הפסוק מה שאמר שלמה בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני ואשיבה חורפי דבר ולכאורה אין לו הבנה מה יש להשיבו למחרפיו דבר בשביל שבנו חכם ונראה דהא כבר הקדמנו שמחלוקת תנאי אי אמרינן הא דכתיב גבי שלמה מהם דבק שלמה לאהבה אי לזנות או להאהבן לפני המקום וגיורי גיירן וגם יש לזות שפתים על שלמה שחטא בע"ז דכתיב ויהי' לעת זקנה שלמה נשיו הטו את לבבו ללכת אחרי אלהים אחרים אבל אמרינן בפ' במה בהמה כל האומר שלמה חטא אינו אלא טועה שבקשו להטות לבבו ולא הלך וא"כ לא חטא בע"ז ואיתא בפרק הנשרפי' בגדו יהוד' וגו' זה ע"ז וכן הוא אומר בגדתם בית ישראל כי חילל יהודה קודש זו זונה וכן הוא אומר לא יהי' קדש ובעל בת אל נכר זו הבא על הכותית וכתב בתרי' יכרית ה' לאשר יעשנה עור ועונ' מגיש מנחה וגו' אם ת"ח הוא לא יהי' לו ער בחכמים ועונה בתלמידים ואם כהן הוא לא יהי' לו בן מגיש מנחה לה' צבאות נשמע מזה דאם עבד ע"ז או בעל בת אל נכר עונשו שלא יהי' לו בן ת"ח ושני חטאים אלו ע"ז ובת אל נכר הי' מלעיזי' על שלמה שחטא בע"ז וחטא בבעילת בת אל נכר ולכך אמר בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני ר"ל דאם בני חכם ישמח לבי שאוכל להשיב לחורפי דבר דאיך אפשר לו שחטאתי בע"ז ובבעילת בת אל נכר לא זכיתי שיהי' לי בן תלמיד חכם וק"ל: ונשובה לראשונות מה שהתחלנו במאמר דשאלו מהו להציל רועה כבשה מן הארי וגם שאלו ממזר מהו לירש והוא השיב להם מהו ליבם ובאשר ששאלה זו נובע ממעין הישועה אשר כתבתי לעיל נקדימו כי הוא לימוד של אמת ונקדים מה דאיתא בש"ס ביבמות דף כ"ב ע"א מי שיש לו אח כל מקום זוקק את אשת אחיו ליבום ואחיו לכל דבר מי שיש לו בן מ"מ פוטר את אשת אביו מן היבום חוץ מי שיש לו בן הבא מן השפחה ונכריות וקאמר מ"מ לאתויי מאי אמר רב יהודה לאתויי ממזר פשיטא אחיו הוא מה דתימא לילוף אחוה אחוה מבני יעקב מה להלן כשירין ולא פסולין אף כאן כשירין ולא פסולין קא משמע לן ואימא הכי נמי כיון דלענין יבום מיפטר ניפטר מיזקק נמי זקיק ואחיו הוא לכל דבר למאי הילכתא ליורשו ולטמא לו פשיטא כו' ופי' רש"י כיון דלענין יבום מיפטר ניפטר דילפינן לקמן בן אין לו עיין עליו וכתבו התו' בד"ה פשיטא אחיו הוא תימא אמאי פשיטא ליה הא איצטרך שפיר לאשמועינן דמחייבי כריתות הוי אחיו ולא ממעטינן ליה למי שיש אישות לאביך בה כדפריך לקמן לר' יוסי בר יהודה ואימא למי שיש אישות לאביך בה למעוטי חייבי כריתות ונדחק והתוספות לישב תמיה' זו ולי נראה דבר ברור ואמת דאין קושיא ואגב יתישב ג"כ קושית התוס' בבא בתרא דף קט"ו ע"א דחשיב במתניתן יוצאי יריכו של בן קודמת לבת וקאמרי' בגמ' ת"ר בן אין לו אלא בן בן הבן או בת הבן או בן בת הבן מניין ת"ל אין לו עיין עליו וכתבו התוס' בסוף ד"ה בן וז"ל וא"ת ומנ"ל דממזר יורש את אביו כדמשמע בקדושין דהא גבי יבום צריך רבויי וליכא למימר דנפקא לן מואין לו דשקולים הם או משום דיבום בנחלה תלה רחמנא וגבי יבום איכא רבויי דאי איצטריך דרשא להכא אמאי פריך בפ' ב' דיבמות ירשו ומטמא לו פשיטא כו' וי"ל דזרע משמע כשר כו' אבל בן משמע נמי פסול כו' ויש לדקדק דאין זה אלא דברי נביאות דבן יהי' משמע נמי פסול ולי נראה דקושית התו' בבבא בתרא ותמיה' התו' ביבמות שני קושיות יהי' ותרוצים בירך חברתא:
דהא בסוגיא דקדושין לר' שמעון דדריש טעמא דקרא ילפינן בשפחה דולדה כמותה מדכתיב אשה וילדיה תהי' לאדוני' ובנכריות ילפי' דולדה כמותה מדכתיב כי יסיר לרבות כל המסירין ולפי זה גליא רחמנא בהדיא בשפחה ונכריות דלא חשיב בנו אלא בנה אבל בשאר איסור אין מיעוט בעולם דלא יהיה חשוב בנו ופשיטא דהוי בנו ואחיו לכל דבר אבל לרבנן דלא דרשי טעמא דקרא וילפינן גבי שפחה ונכריות דולדה כמותו משום דלא תפסי בהו קדושין וכתיב כי תהיינה וילדה לו כל היכא דקרינן כי תהיינה קרינן וילדה לו אבל היכא דלא קרינן כי תהיינה לא קרינן וילדה לו א"כ יש להקשות אי בשביל דלא תפסי קדושין לא הוי בנו א"כ גבי ממזר דלא תפסי קדושין נמי לא יהיה חשוב בנו ומוכרחים אנו לומר דמרבינן ממזר דהוי בנו אף דלא תפסי ביה קדושין מדכתיב מולדת חוץ אחותך היא מוקמינן במסתבר לרבות חייבי כריתות אף שאומרים לו לאביו הוצא אפ"ה קאמר רחמנא אחותך היא א"כ לפי לימוד זה פשיטא דבן ממזר הוי בנו לכל דבר כיון דרבתה התורה בפירוש אחותך היא וא"כ לענין ירושה הוא פשיטא דיורש את אביו ואחיו וגם לענין יבום היה פשיטא דזוקק ומיבם ולכך כדמשני ביבמות דכ"מ אתי לרבות בן ממזר וע"כ איכא למידק למה אשמועינן תנא הכי לרבות בן ממזר ולא אשמועינן בבא בתרא במתני' דאף ממזר קודם לבת וא"כ צריכן אנו לומר דל"צ לאשמועי' שם משום דכתיב גבי חייבי כריתות אחותך היא ומרבינן בפירוש דהוי בנו לכל דבר וא"כ פריך שפיר גם ביבום לא צריך לאשמועינן ואמאי אשמועינן ביבום טפי מבירושה ומתרץ שפיר ס"ד דניליף אחוה אחוה מבני יעקב ולכך איצטרך לאשמעינן טפי ביבום מבירושה ואחר דקאמר ואחיו לכל דבר לירושה ולטמא פריך שפיר פשיטא שהרי נתרבה בפירוש לענין ירושה מדכתיב אחותך היא ומשני דלטמא איצטרך דלא נילוף כי היכא דלא מטמא לאשתו פסול' כך לא יטמא לאחיו פסיל אבל לענין ירושה לא משני מידי דבאמת פשיטא הוא דיורש אותו ובזה נחה ושקטה תמיהת התוס' דכתבו אמאי לא קאמר דס"ד דנילוף מי שיש לו בה אביך אישות דהא כבר הכריח המקשה מתירוצו של התרצין דקתני ביבמות כל מקום לרבות ממזר וגבי ירושה ב"ב לא קתני רבוי ש"מ דאית ליה דלא צריך לרבוי לענין ירושה דמהי תיתי למעטו אי משום כי תהיינה וילדה לו הא כבר כתיב אחותך היא גבי חייבי כריתות דממזר הוי כאחיו וכבנו יחשב וכיון דידע ע"כ מהאי ילפותא אחותך היא פריך שפיר א"כ גם גבי יבום נמי פשיטא ומשני דס"ד דנילוף אחוה אחוה מבני יעקב ואח"כ דפריך ואחיו לכל דבר דקאמר למאי הילכת' ומשני ליורשיו ולטמא ופריך שפיר פשיטא אחיו הוא דהא כבר ידע ע"כ מדכתיב אחותך היא דממזר הוי בנו ולא משני אלא לטמא איצטרך ליה אבל על ליורשיו לא משני מידי דבאמת פשיטא ליה והשתא ניחא דבב"א לענין ירושה לא איצטרך לאשמועינן לא במתני' ולא בברייתא דממזר יורש אותו כיון דכתיב אחותך היא גבי חייבי כריתות שמע מיניה דהוי חשיב כבנו וע"כ בן אין לו לא איצטרך לאתויי ממזר ואתי לרבות בן הבן או בת הבן ומדלענין ירושה חשיב בן הבן כבן הוא הדין לענין יבום דיבום בנחלה תלי' רחמנא ובן אין לו דגבי יבום איצטרך דלא נילוף אחוה אחוה מבני יעקב בזה עולים דברי הש"ס דבר דבר על אופנו והוא לאמיתו של תורה זכינו לדין דלר' שמעון דיליף בשפחה ונכריות דולדה כמותה מקראי דואשה וילדה ומקרא דכי לא יסיר א"כ מסתמא היכא דגלי גלי אבל בשאר עריות דהוי ממזר מ"מ פשיטא שהוא בנו ואין כאן התחלות קושיא ושאלה ממזר מהו לירש אבל לרבנן דילפי דולד שפחה ונכריות ולדה כמות' מדכתיב כי תהיינה לוילדה לו א"כ נולד ספק גדול דממזר מה לירש כיון דאין קדושין תופסין בו א"כ ניליף מכי תהיינה וילדה לו דלא הוי בנו וזה ששאלו את רבן ר' אליעזר לאחר שרמז להם לא שאלתם אלא על פלוני על אבישלום דלשלמה יש תירוץ דס"ל כרבנן דלא דרשי טעמא דקרא אלא היכא דמפורש טעמא דקרא וע"כ טעמא דקרא אתי לרבות כל המסירים ואינו אסור אלא בגיותן ולא בגירותן ושלמה לא עבר על שום לאו לרבנן ולא בנשים נכריות דגיורי גיירן והכניסן תחת כנפי השכינה וכיון דלרבנן לא דרשי טעמא דקרא א"כ מוכרחים ללמוד דבן שפחה ונכריות כמותה מדכתיב כי תהיינה וילדה לו דתלי רחמנא בנו בקדושין א"כ יש לשאול ממזר מהו לירש דילמא לענין ירושה נמי לא חשיב בנו בשלמא בלא זה דשאלתם היה על שלמה משום דעבר על אחד משני לאווין ממ"נ משום דס"ל כר"ש דדריש טעמא דקרא א"כ לא צריך לר"ש להאי ילפותא כי תהיינה וילדה לו ויליף מקרא מפורש דגלי רחמנא גבי שפחה אשה וילדה וגבי נכריות כי יסיר כמו שפרש"י א"כ אין כאן ספק דפשיטא דממזר יורש אבל לאחר שהשיב להם לא שאלתם אלא על אבשלום משום דעל שלמה לא שאלתם דנוכל לומר דאף ר"ע ס"ל כרבנן דלא דרשי טעמא דקרא אלא היכא דמפורש עעמא דקרא כמ"ש אליבא דהרמב"ם וע"כ יליף דולד כמותה מכי תהיינה וילדה לו א"כ נולד להם ספק זה ממזר מה לירש דילמא נמי לא חשיב כבנו משום דלא תפסי ביה קדושין וא קרינן כי תהיינה לא קרינן וילדה לו ור"א השיב גם ע"ז לא שאלתים דתלמוד' היה ערוך בפיו דילפינן מאחותך היא אפילו בחייבי כריתות דהוי אחותו ובנו ולא שאלתים אלא על היבום איכא לספוקי דלא נילוף אחוה אחיה מבני יעקב ובאמת גם ביבום מרבינן מאין לו עיין עליו וגילה להם סברא חדשה דעל ירושה לא צריך לשאול ואין צריך קרא לרבוי דפשיטא דהוי בנו מדכתיב גבי עריות אחותך היא אלא גבי יבום צריך לרבויי דס"ד דלא נילוף אחוה אחוה מבני יעקב ודוק כי דרך ישר הוא לאמיתו של תורה ונשובה לראשונות להבין דברי חכמים וחידותם לאחר שהשיב להם לא שאלתם אלא על פלוני חזרו ושאלו שלפי דבריך יש לנו עוד שאלות וספיקות שאלה אחת מה להציל הרועה כבשה מן הארי ר"ל אוריה ובת שבע מן דוד ומתחילה צריכין אנו לישב מה שאמר שמעי בן גירי שקילל לדוד קללה נמרצת ודרשו בגמ' גימטריא נואף הוא עי' מ"ש לעיל ובסדר זה לא נכתב אלא מה שצריך לעניננו ונקדים גמ' דכתובות דף ט' אמר ר' אלעזר אין אשה נאסרת על בעלה אלא על עיסקא קנאה וסתירה וכמעשה שהיה ופריך מעשה שהיה קנאה וסתירה מי הוי ועוד מי אסרוהו ופירש"י מי אסרוהו לאורי' דאי אסרוהו על אוריה נאסרה גם על דוד דכשם שאסרה לבעל אסורה לבועל ומסיק הכי קאמר אין אשה נאסרת על בעלה בעד אחד אלא בשני עדים וכתב מעשה שהיה מפני מה לא אסרוהו ופי' רש"י שעדים הרבה היו יודעים והקשו התוס' ניהי דהי' ידוע לרבים שהביאה לביתו מ"מ לא ראו כמכחול בשפופרת שבפני בני אדם לא שימש ובדף י"ג אמר רב מלקין על היחוד ואין אוסרין על היחוד ר"ל אשה על בעלה אין אוסרין והקשה התו' וז"ל וא"ת דבסוף נדרים גבי האי נואף דעל גבי האי איתתא אמר לבעלה לא תיכול מהני תחלי דטעמינן חזי' אמר רבא האי איתתא שרי' דאם איתא דעביד איסורא ניחא לי' דלימות משמע אי לאו האי טעמא היתה נאסרת ע"י יחוד ויש לומר דנואף שאני עכ"ל הרי לתירוץ התו' אוסרין ף על היחוד של בעלה והתו' כתבו בשבת דף ט' עיקר מרידתו של אוריה משום דדוד אמר לו שילך לביתו ולאשתו והוא לא רצה ובסיפא דקרא כתיב ואני אבוא אל ביתי לאכול ולשתות ולשכב עם אשתי ולא רצה לעשות כמו שאמר לו דוד וזה הוי כמו מרידה ואי אמרינן דאוסרין על היחוד א"כ לא היה אורי' מחוייב לציית למלך משום דקיימא לן דאם אמר לו המלך לעבור על המצוה אינו מחויב לציית אותו כדאי' בפ' נגמר הדין דף מ"ט וכן פסק הרמב"ם בפ"ג מה' מלכים א"כ דינו כרוצח וזה היה כוונת שמעי בן גירי שאמר נואף הוא כיון שמוחזק לנואף א"כ לגבי' אסורה לבעלה אפילו ביחוד ושם הי' הרבה עדים שידעו מן היחוד א"כ עושה אוריה כדין שלא רצה לשכוב עם אשתו משום דאסורה לו א"כ לא היה חשיד מורד במלכות א"כ רוצח הוא: והשתא נבוא אל ביאור השאלה מהו להציל הרועה כבשה מן הארי ר"ל אוריה ובת שבע מן דוד משום דעל קושיות המקשה הנ"ל דפריך מפני מה לא אסרוהו על דוד משני בש"ס התם אונס הוי ואיבעית אימא כי הא דאמר שמואל בר נחמיני אמר ר' יונתן כל היוצא למלחמות בית דוד גט כריתות הי' כותב לאשתו נמצא יש לנו תירוצים שבת שבע היתה מותרת לדוד או משום דאנוסה היתה או משום דכל היוצא למלחמות בית דוד גט כריתות היה כותב לאשתו ונ"מ דאם היתה אנוסה א"כ היתה מותרת לאוריה והיה אוריה מורד במלכות שלא ציית למלך שילך לביתו אבל לדעת דגט כריתות הי' פי' רש"י שהי' מגרשים על תנאי שאם ימות במלחמה יהי' גט מיום כתיבתה והרי מת אוריה במלחמה והתו' הקשו דתניא במי שאחזו מה הוא באותן ימים ר' יהודה אמר הרי היא כאשת איש לכל דבר כו' ר' מאיר אומר בעילתה תלוי ופרש"י בעילתה תלוי הדבר תלוי עד שימות אי עד שיעמוד מחולי זה אם מת מן החולה הבא עליה פטור כו' דכשמת איגלאי מילתא דגרושה הוי בשעת ביאה ואם לא מת הבא עליה בחטאת עכ"ל וא"כ לר' יהודא דבאותן הימים היא כא"א היתה בת שבע אסורה לדוד וכיון שאסורה לבעל אסורה לבועל וא"כ צריכין אנו להציל הכבשה מיד ארי וגם הרועה שלא הי' מורד במלכות כדין עושה שלא לציית למלך לעשות דבר איסור ולר' מאיר לאחר שמת אוריה איגלאי מילתא למפרע שפנוי בעל ולא היתה אסורה בת שבע לדוד אך לאוריה בעודו בחייו היתה אסורה בת שבע לדוד אך לאוריה בעודו בחייו היתה אסורה ולא היה מור במלכות וראיתי בספר שחיבר הגאון מהר"ש קאידנבר בפ' כי תצא שאוריה החתי היה מבני חת ונתגייר ואיתא בהקדמת זוהר הקדוש דף ח' ע"ב שאמר הקב"ה דאוריה לא קריב לעלמין לבת שבע דשמי חתם בגויה לסהדותא כתיב אוריה וכתיב אוריהו שמי חתם בהדי' דלא שמש בה לעלמין ולדעת התו' שכתבנו לעיל לא תתחתן קאי בגירותן ולר"ע אין קדושין תופסין בחייבי לאוין א"כ היתה בת שבע פנויה גמורה וגם שפיר עביד דלא ציית למלך שהיא היתה אסורה לו ואפשר שמהאי טעמא לא באה עליה כל ימיו כדעת הזוהר וא"כ בין לתירוץ אונס הי' ובין לתירוץ גט כריתות היתה בת שבע מותרת לדוד ולאוריה היתה אסורה מלאו דלא תתחתן אבל לדעת הרמב"ם דלא תתחתן קאי בגיותן ולא בגיורתן א"כ תופסי קדושין אוריה בבת שבע וא"כ יש להסתפק אי אונס היה א"כ אין אנו צריכין להציל לאורי' דהי' מורד במלכות דמותרת לו וגם בת שבע היתה מותרת אח"כ לדוד או דילמא משום כריתות היו כותבים על תנאי א"כ קודם שנתקיים התנאי היתה אסורה לאורי' ולא היה מורד במלכות ובת שבע מותרת לדוד או דילמא כיון דבשעת ביאה היתה אסורה לדוד נאסרה עליו עולמית אם לא שנימא שגט כריתות היו כותבים בלי תנאי כדעת ר"ת: ובזה יובן לאחר שר"א השיב להם לא שאלתם אלא על פלוני ר"ל אבשלום דוקא היה שאלתכם כדברינו הנ"ל אבל על שלמה לא שאלתים דס"ל כדעת הרמב"ם דשלמה לא חטא כלל דגירי גיירן ולא תתחתן קאי בגיותן אבל לא בגירותן א"כ תופסי קדושין אורי' בבת שבע א"כ נולד להם ספק אי להציל הרועה וכבשה מן הארי ר"ל אוריה ובת שבע מן דוד אי בת שבע מותרת לאורי' שהיתה אנוסה ומותרת גם לאוריה והי' מורד במלכות או היתה אסורה לדוד וגם לאוריה ולא היה מורד במלכות וצריכין אנו להצילה וגם הכבשה בת שבע צריכן אנו להצילה ור"א השיב להם לא שאלתם אותי אלא על הכבשה משום דס"ל דגט כריתות היה כותב ומספקא לן אי הלכה כר"י או כר"מ אבל על הרועה לא שאלתם שבין לר"י ובין לר"מ היתה אסורה לאוריה בעודו חי ולא היה מורד במלכו' ולא שאלתם אלא על הכבשה דלר' מאיר למפריע פנוי' היתה והיתה מותרת לדוד ולר' יהודא דינה כא"א ונאסרת על הבועל אבל על הרועה אין כאן ספק שצריכין אנו להצילו אליבא דכ"ע והם חזרו ושאלו על הרועה משום דהיו סוברים כדעת ר"ת שלגמרי היה כותב גט כריתות בלי שום תנאי מש"ה מספקא להו גבי רועה אם אנו מחויבין להצילו או לא משום דאמרינן בפ' הדר דף ס"ג ע"ב גמירי דכל זמן שארון ושכינה שלא במקומו אסורין בתשמיש והקשו התו' וז"ל תימה לר"י גבי עובדא של אוריה היה ארון שלא במקומו דכתיב והנה הארון וישראל חונים בסוכות ואדוני יואב ועבדי אדוני ע"פ שדה חונים ואני אשכוב עם אשתי משמע שאחרי' מותרין בתשמיש מטה ולפ"ז י"ל דאוריה היה סבור שאסור בתשמיש ולא היה מורד במלכות מה שלא רצה לילך לביתו ולשכוב עם אשתו והשיב להם לפי סברתכם שהיה גירושין א"כ לא שאלתם אלא על הרועה משום דברועה איכא לספוקי משא"כ בבת שבע ליכא לספוקי כלל דהיתה פנויה גמורה ומותרת לדוד וק"ל: