מאורי אש· רבי מאיר איזנשטאט
על פרשת תבא - כתנות אור
במדרש ילקוט והיה כי תבוא אל הארץ אין והיה אלא מיד כי תבוא אל ארץ עשה מצוה האמורה בענין שבשכרה תכנס לארץ ע"כ המדרש ומה שכתב אין והיה אלא מיד נכתב בצדו ס"א איננו ולדעתי אין למחוק ספרים ישנים וסברא דיוקני' כתבם בתורת אמת ונקדים מה שכתב החזקוני ואבן עזרא וז"ל והי' כי תבא בעבור שכתוב והי' בהניח כו' פי' לך כאן שיש מצות שהן קודם לוהניח רק כאשר תבוא והם הבכורים והמעשר וכתיבת התורה על אבנים ובנין מזבח והברכה והקללה על שני ההרים עכ"ל ולפ"ז קשיא לי דאי משמעות וירשת וישבת קודם לוהניח ה' מכל אויבך א"כ הא דקאמר הש"ס בפ' ב' דסנהדרין דף ך' שלשה מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ להעמיד להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות להם בית הבחירה ואינו יודע איזה מהם תחילה כשהוא אומר כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק הוי אומר להעמיד להם מלך תחילה ואין כסא אלא מלך ועדיין אין אנו יודעי' אם להכרית זרעו של עמלק תחילה ואם לבנות להם בית הבחירה תחילה כשהוא אומר והניח ה' לכם מכל אויביכם וגו' והי' המקום אשר יבחר ה' הוי אומר להכרית זרעו של עמלק תחילה ולכאורה איכא למידק למה לי קרא גבי מלך שלהעמיד תחילה הא ממילא ילפינן דבעמלק כתיב והיה בהניח ובמלך כתיב כי תבוא אל ארץ וירשת וישבת משמעותו קודם והניח כמו שכתב חזקוני וא"כ כי יד על כס יה למה לי ועוד יש לדקדק למה לא מנו חכמינו ז"ל גם מצות בכורים דכתיב בה וירשת וישבת אלא נראה דירשת וישבת לא משמע שהוא קודם והניח דיש לומר דירשת וישבת אחר והניח דאי אפשר לירש ולישב אם לא מהניח ולכך איצטרך כי יד על כס יה ללמוד דמלך תחילה והא דבכורים קודמים לוהניח משום דכתיב והי' כי תבוא משמע מיד לאחר ירושה וישיבה אבל במלך לא כתיב והיה רק כי תבוא וזה לא משמע מיד וזה פירוש המדרש ילקוט דקשיא לי' קושיתינו דאיך קאמר והיה כי תבוא לארץ וגו' שיהי' קודם לוהניח א"כ ל"ל קרא גבי מלך ומתרץ המדרש אין והיה אלא מיד ר"ל הכא דכתיב והיה משמע מיד לאחר ירושה וישיבה כאשר תבוא שהוא קרוב לביאתך משא"כ כי תבוא וירשת וישבת לא משמע מיד ולכך איצטרך קרא גבי מלך וק"ל:
ליישב הפסוקים ריש פרשה דכתיב והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלהיך נותן לך נחלה וירשת וישבת בה ולקחת מראשית כל פרי האדמה וגו' ולכאורה איכא למידק למה נקט בקרא קמא אשר ה' אלהיך נותן לך נחלה ובתר הכי כתיב אשר תביא מארצך אשר ה' אלהיך נותן לך ולא כתיב נחלה והכא כתיב נחלה ועוד צריכין אנו לומר טעם למה באמת לא נתחייב בבכורים אלא לאחר ירושה וישיבה ולא קודם לכן כמו חלה דכתיב בבואכם ונקדים גמרא דגיטין דף מ"ח וזה לשונו אמר רב יוסף אי לאו דאמר ר' יוחנן קנין הפירות כקנין הגוף דמי לא מצא ידיו ורגליו בבית המדרש דאמר ר' אסי אמר רבי יוחנן האחין שחלקו לקוחות הן ומחזירין זה לזה ביובל ואי סלקא דעתך לאו כקנין הגוף דמי לא משכחת דמייתי בכורים אלא חד בר חד עד יהושיע בן נון והקשו התוס' שם ובב"ק דף פ"ח ע"ב וז"ל אנו איך מצאנו ידינו ורגלינו דקיי"ל כר"ל דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי וקיי"ל בדאורייתא אין ברירה א"כ הוי כלקוחות ומחזירין זה לזה ביובל א"כ לא משכחת דמביא בכורים אלא חד בר חד עד יהושיע בן נון ותירץ ר"י דכל הני דאית להו דאין ברירה לא יאמר האחין שחלקו מחזירין זה לזה ביובל רק ר' יוחנן לחודא להכי דייק על ר' יוחנן דלא מצא ידיו ורגליו אבל אנן לא סבירי לן שיהיה תלוי חזרת יובל בכך דהא ר' יוחנן גופא מודה דבימי יהושיע היה מביאין בכורים אפילו אמרינן דלאו כקנין הגוף דמי כדאמרינן אלא חד בר חד עד יהושיע בן נון וחלוקת יהושע נמי אמרינן בפרק יש נוחלין דירושה היא להם מאבותיהם ואפ"ה לא חזרו אותו חלוקה ביובל דסברא הוא כיון שחלקו ע"פ נביא ואורים ותומים ובגזירת הכתוב ולפיכך הביאו בכורים והשתא בהא סברא פליגי ר"י ושאר אמוראי דר' יוחנן סבר דמההיא לא ילפינן דגזירת הכתוב היתה ושאר אמוראי סברי דמהתם ילפינן לכל חלוקת ירושה דאין מחזירין ביובל אע"ג דלקוחות הן עכ"ל הרי לפי דברי התוס' דאותו חלוקה שחלקו וירשו בימי יהושיע לא החזירו זה לזה ביובל ע"פ גזירת הכתוב אבל בלא גזירת הכתוב כיון דקיי"ל אין ברירה בדאורייתא וירושה הי' להם מאבותיהם היה הדין נותן להחזיר זה לזה וכיון דקיי"ל קנין פירות לא הוי כקנין הגוף לא היה ראוי להם להביא בכורים ולקרות הפרשה אך מחמת גזירת הכתוב שלא יהיו מחזירים זה לזה נתחייבו בבכורים באותו פעם וגם בדורות אחריהם ילפינן מחלוקה זה דאין מחזירין וכל יורש נתחייב בבכורים ובגמרא דר"ה דף י"ב ע"ב אמרינן דנחלה אין לה הפסק וזה שרמזה התורה בכאן בתחילת מצות בכורים שלא יקשה לך איך יתחייבו בבכורים כיון דירושה היא להם מאבותיהם וקיי"ל אין ברירה וצריכין לחזור ביובל וקנין הפירות לאו כקנין הגוף דמי א"כ לא יוכלו לומר ראשית פרי אדמה אשר נתת לי ה' ולכך הקדים הכתוב כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלהיך נותן לך נחלה ר"ל שאין לה הפסק וירשת וישבת שתהא ירושה לך לנחלה וזה הוא ע"פ ה' ולא תהיה צריך להחזיר החלוקים ביובל ולכך ולקחת מראשית כל פרי אדמה אשר תביא מארצך אשר ה' אלהיך נותן לך ר"ל שהוא ע"פ אורים ותומים וע"פ ה' שהגורל הי' צווח שתחום פלוני ושבט פלוני יעלה ולכך אין אתה צריך להחזיר זה לזה ביובל ותוכל שפיר לקרות הפרשה כולה ולהביא בכורים אבל אם לא הי' נותן לך לנחלה עולמית אי אפשר להתחייב בבכורים ולקרות הפרשה ולכך בשבע שחלקו ושבע שכבשו שלא נתברר חלקם הוי כירדו לפירות ולא נתחייבו בבכורים וק"ל:
בפסוק ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה וגו' ארור מקלה אביו ואמו ונראה דנסמכו הני שני ארורים דאמרינן בפ"ק דקדושין דריש עולא אפיתחא דבי נשיאה מאי דכתיב יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך מאמר פיך לא נאמר אלא אמרי פיך בשעה שאמר הקב"ה אנכי ולא יהי' לך אמרו א"ה לכבוד עצמו הוא דורש כיון שאמר כבד את אביך ואת אמך חזרו והודו למאמרות ראשונות וזר נראה הסמיכות ארור איש אשר יעשה פסל ומסכה ופן תאמרו לכבוד עצמו הוא דורש ולכך אמר ארור מקלה אביו ואמו וק"ל: בפסוק הגר אשר בקרבך יעלה עליך מעלה מעלה ואתה תרד מטה מטה הוא ילוך ואתה לא תלונו הוא יהי' לראש ואתה תהי' לזנב ולכאורה איכא למידק ה"ל למימר הגר אשר בארצך מאי אשר בקרבך ואמרתי דרך מוסר אשר מיום שתוצץ הרעה במדינת פולין לקבל רבנים בשביל ממון שמתחילה קיבלו בשביל הלואה ואח"כ פרצו גדר ע"י עו"ג וכבר עמדו הרבנים גאוני ארץ והחרימו על זה ועל כל זה לא הועילו כלום ויד העו"ג היה במעל בראשונה ופרצו גדרן של עולם וה' יגדור פרצ' בישראל ואיתא בזוהר נשא דף קכ"ה ע"ב ואתהדרו אניון ערב רב רעיון על ישראל וכל חכמים ואנשי חיל וירא חטא בצערא בדוחקא ביגונא חשיבין ככלבים ואינן ערב רב עתירא אינון בחדוא בלא צערא בלא יגונא כלל גזלנין מארי שוחד דאינן דיינין רישא עמא כי מלאה ארץ חמס מפניהם עלייהו אתמר היו צריה לראש ע"כ הרי דערב רב דהם היו גרים נתערבו בישראל והם ראשי עם וזה רמז לנו התורה הגר אשר בקרבך ר"ל שנתערב בקרבך ואינו ניכר יעלה עליך מעלה מעלה ואתה תרד מטה מטה ורמז התורה שדבר זה בא לך שע"י הוא ילוך ואתה לא תלונו וע"י הלואה הוא יהי' לראש ואתה תהיה לזנב כי עבד לוה לאיש מלוה וק"ל: