מאורי אש· רבי מאיר איזנשטאט
על פרשת קדושים - אור חדש
גרסינן במס' יבמות דף נ"ח ע"ב אשה לבעלה בהעראה מנין אתיא קיחה קיחה מעריות כו' והקשו בתו' הא במס' קידושין דף י"ג מסקינן אמר רבא כל הבועל דעתו על גמר ביאה ודוקא גמר ביאה קונה ואיך ילפינן מהכא דהעראה לחוד קונה יעש"ה ותו הקשה בעפ"י הלא איצטרך הג"ש דקיחה קיחה למילף קנין כסף משדה עפרון. ונראה לישב השני קושי' חדא בירך חברתה. דהנה אי' במס' קידושין דף ד' ע"ב בכסף מנ"ל אמר ר"י אמר רב ויצאה חנם אין כסף. אין כסף לאדון זה אבל יש כסף לאדון אחר ומאן ניהו אב כו' ובדף ה' ע"ב ותנא מייתי' לה מהכא דתניא כי יקח כו' אין קיחה אלא בכסף וכן הוא אומר נתתי כסף השדה כו' ואמרי' דאיצטרך למיכתב ויצאה חנם ואיצטרך למיכתב כי יקח דאי כתב רחמנא ויצאה חנם ה"א היכא דיהבה איהי לדידיה הוה קידושין קמ"ל כי יקח ולא כי תקח כו' יעש"ה והעלה הגאון בעפ"י ז"ל דבאמת רב לא יליף כ"א מן הקרא דויצאה חנם לחוד והש"ס הוא דעביד הצריכותא יעש"ה ובאמת משמע כן מן תוס' בדף י"ג שהקשו שם על רב אסי דאמר כשם שאין אשה נקנית בפחות מש"פ כך אין קרקע נקנית בפחות מש"פ. והלא אנו למדין קנין אשה משדה איפכא ה"ל למימר כשם שאין שדה נקנה כו' ותירצו דלית ליה ג"ש דקיחה קיחה ולא יליף רק מויצאה חנם יעש"ה אבל קשה בזה דהלא הש"ס עביד צריכותא ן דמן קרא דויצאה חנם לחוד איכא למיטעי היכא דיהבה לדידי' כו' ונראה דהנה הקשה הגאון הנ"ל מהי תיתי למיטעות דהיא תהיה יהבה לדידיה הלא היא מקנה את עצמה לו והוא הוה קונה ולא מצינו בכל התורה דיהי' נותן המקנה להקונה רק הקונה נותן להמקנה למ"ד בשלמא חליפין בכליו של מקנה דבהאי הנאה דמקבל מיניה גמר ומקנה א"כ י"ל הכא ג"כ כמו כן דה"א דהיא יהבה ליה ובהאי הנאה דמקבל מינה גמרה ומקנה אלא למ"ד חליפין בכליו של קונה ולית ליה האי סברא הואיל בהאי הנאה דמקבל מיניה גמר ומקנה קשה מהי תיתי למיטעת הכא בקנין אשה ולומר דהיא נותנת לו יעש"ה. ולפ"ז מיניה תסתייע ליישב על המכון דשם במס' בבא מציעא פ' הזהב פליגו רב ולוי רב סובר חליפין בכליו של קונה ולוי סבר בכליו של מקנה יע"ש וא"כ רב לשיטתו ויליף שפיר מקרא דויצאה חנם לחוד ולית ליה כלל ג"ש דקיחה קיחה כנ"ל וא"ל מנ"ל היכא דיהבה לדידיה לא הוה קידושין ז"א דהסברא נותנת לזה כמ"ש הפ"י דכ"מ מצינו דיתן הקונה והך סברא הואיל ומקבל גמר ומקנה לית ליה לר' גופיה דס"ל חליפין בכליו של קונה ובזה מיושב דקדוק גדול והוא שבמסכת כתובות אמתני' דהאב זכאי בבתו בקדושי' פריך שם בכסף דלאבי' מנ"ל ומשני שם ר' יהודא גופי' א"ק ויצאה חנם וכאן בשמעתין משני ר' יהודא משמיה דרב ולא מסברא דנפשיה והוא פלאי מ"ט כאן שנה משמיה דרב וכאן מהסברא דנפשיה ולפמ"ש מיושב הוא דבאמת ס"ל לר"י גופא חליפין בכליו של מקנה דבהאי הנאה דמקבל מיניה גמר ומקנה ובהיות כן איצטריך גם קרא דכי יקח להורות היכא דיהבה לדידי' וקדשתו לא הוה קידושין כמ"ש משום דשפיר ה"א בהאי הנאה דמקבל מיניה גמר ומקנה. וא"כ בשלמא במס' כתובות דלא פריך רק פירכא אחת מנ"ל דכסף קידושי' לאביה וע"ז משני ר"י שפיר דזה מוכרח מקרא דויצאה חנם לחוד משא"כ במכילתן דייק בשני פירכות מנ"ל דמקני' בכסף ומנ"ל דכסף קידושין לאביה ונראה מלשון המקשה דפריך פירכא ראשונה מנ"ל דמקני' כלומר היא אליו בכסף דלמא יהבה לי' לקדש ועיין וזה מ"ש רש"י מנ"ל דמקני' בכסף כדקתני במתניתן כלומר האשה ניקנית לו דהוא יהב לה וע"ז לא מצי רב יהודא לשנוי' א"ק ויצאה חנם דעדיין הוה קשה מנ"ל דהיכא דיהבה לדידי' לא הוה קידושין. לכך דייק ומשני משמיה דרב דאיהו לשיטתו דס"ל חליפין בכליו של קונה ולדידי' אין שום סברא דהיא יהיה יהבה לדידיה דבכל הקנינה הנותן הוא הקונה וא"ל בהאי הנאה דמקבל מיניה זה לא ס"ל לרב גופי' דאיהו ס"ל חליפין בכליו של קונה דוקא ולא בכליו של מקנה ושפיר מיושב הקושי' לרב גופא ותמוה בעיני שהגאון ז"ל בעצמו הקשה בזה לרב איך דרש הכל מויצאה חנם ולא נלמד מזה היכא דיהבה לדידיה כו' ולא שת אל סברתו מ"ש דזה סברא חיצונה דלא מהני נתינה של למ"ד חליפין בכליו של קונה ורב גופי' סבר הכא יעש"ה. ולפ"ז י"ל דרב דסבר חליפין בכליו של קונה ויליף רק מויצאה חנם מוקי ליה לג"ש דקיחה על העראה לחוד ומיושב היטיב קושי' בעפ"י דהגמרא דיבמות יליף העראה דקונה למאן דס"ל חליפין בכליו של קונה והכא הלכתא א"כ לא קאי הג"ש דקיחה למילף קנין כסף משד"ע דבלא"ה מוכח מויצאה חנם וזה אין סברא לומר בהאי הנאה דמקבל מיניה גמר ומקני' וממילא אין עוד מקום לומר דהיא יהבה לדידיה משא"כ בקידושין רבא הוא דמסיק כל הבועל דעתו על גמר ביאה דשמעינן ליה לרבא גופי' דאמר בפ' הזהב חליפין בכליו של מקנה דבהאי הנאה דמקבל מיניה גמר ומקני' ובהיות כן איצטרך ג"ש דכי יקח ולא כי תקח דשפיר ה"א היכא דיהבה לדידיה הוה קידושין בהאי הנאה דמקבלה מיניה וכיון דרבא מוקי' לי' בע"כ לג"ש דקיחה אכסף מש"ה לא גמיר כלל לענין קיחה העראה ומסיק שפיר כל הבועל דעתו על גמר ביאה הוא מאחר דאין לנו קרא יתירא על קנין העראה ופשוטים הם הדברים. ועדיין יש להעיר דתו' מקשים במכילתן כיון דילפינן מג"ש דעריות ל"ל קרא דובעלה דאשה נקנית בביאה תיתי ג"כ מעריות ותירצו דבהיות כן לא הוה ידענו קידושי כסף כלל דהוה מוקמי' כל הג"ש דקיחה על ביאה ומש"ה כתב ובעלה להורות דלאו על ביאה לחוד מורה הג"ש כ"א גם על כסף יעש"ה הרי יש הכרח דהג"ש קאי נמי אכסף ודלא כמ"ש הפ"י ויוצדק הדברים לתירוץ ראשון שבתוספות ובלימוד התלמידים הארכתי בזה ועיין: