מאורי אש· רבי מאיר איזנשטאט
על פרשת נשא - אור חדש
גרסינן ריש מס' סוטה כד הוה פתח ריש לקיש בסוטה אמר אין מוזגין לאדם אשה אלא לפי מעשיו יע"ש וכבר הרגיש בזה ג"כ מ"ז הגאון אמיתי ז"ל בכתנות אור עש"ה ואמרתי ג"כ לדרוך בעקבותיו ליישב הדבר ובעז"ה עלה בידי ליישב בשני אופנים דרך חידוד התלמידים בריש מס'. דהנה הרמב"ם ז"ל כ' דאם עבר הבעל על חייבי עשה ולאווי' הוה אינו מנוקה מעון ואין המים בודקי' את האשה דונקה האיש אמר רחמנא בזמן שהבעל מנוקה מעון המי' בודקי' את האשה אין הבעל מנוקה מעון אין המים בודקי' כו' אבל דעת רש"י דדוקא זה הוא העון שבא עליה הבעל אחר קינוי וסתירה הוא דמיקרי אין הבעל מנוקה מעון אבל אם מעון זה הוא מנוקה אע"פ שעבר שאר עבירות הוה מנוקה מעון דאמר רחמנא בזה ושפיר המים בודקי' וכפרש"י בפרשתן. ולכאורה מטים הדברים כשיטת רש"י ז"ל דאיתא במס' סוטה דף כ"ד במשנה אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכ"ה לא שותות כו' ופרש"י לא נאמרה פרשה זו אלא בראוי' לקיימה והכי תניא בספרי כי תשטה אשתו בראויה לאישות הכתוב מדבר כו' ולפי' הרמב"ם ז"ל קשה ל"ל טעמי' דאינה ראוי' לאישות הלא בלא"ה אינה שותות דאינו מנוקה מעון אחר שכבר עבר על חייבי לאוין וא"ל דמשכחת לה בכה"ג דקידש ולא בעל ואף דגבי אלמנה לכ"ג איכא תרי לאוין לא יקח ולא יחלל מ"מ קידש ולא בעל לא לקי כלל וכ"כ הרמב"ם ז"ל פי"ז מהא"ב ויעויין מס' קידושין דף ע"ח זה ליתא דאם קידש ולא בעל הוה ארוסה ובלא"ה אינה שותות דהא ארוסה אינה שותות ותו א"ל דמשכחה לה שנכנסה לחופה ולא נבעלה גם לזה יקשה לפי מה דאמרי' בגמרא דיבמות דף נ"ז ע"ב דאין חופה לפסולות ויעש"ה בפי' התוספות. וביותר לפי מה דאמרי' שם גם לר"ש דסובר אין חופה לפסולי' וסתם ספרי ר"ש ולב' מן דין א"ל כלל דמיירי שלא נבעלה דאמרי' שם בגמ' דפריך על הא דארוסה אינה שותות תיפוק ליה מבלעדי אישך אמר רחמנא מי שקדמה שכיבת בעל לבועל ולא שקדשה שכיבת בועל לבעל ומשני דמשכחת לה שבא עלי' ארוס בבית אביה הרי דע"כ בא עליה ועבר על חייבי לאווי' אע"כ מוכרח היטיב כש כשיטת רש"י ז"ל דדוקא מאותו עון שבא עלי' אחר הסתירה לא מקרי מנוקה מעון אבל לא בשארי עבירות והנה העולם מקשים לריש לקיש דאמר אין מזווגין לאדם אשה אלא לפי מעשיו האיך משכחת לה יבדקו אותה המים כיון דאמת היא שזינתה גם הוא רשע ואינו מנוקה מעון כך מקשים משם הגאון מוהרר"י ז"ל. והגם שלכאורה דיחוי מעיקרא הוא ולא אאמין אם יוצאים מפי הקדוש עכ"ז בכדי ליישב דרך דרושה מאמר הנ"ל אמרתי בצירוף קושי' זו אף שלכאורה י"ל דר"ל מיירי מן זיווג שני כדמחלק בש"ס מ"מ יעויין בסא"י מ"ש משם בעל העקדה ויפ"ת דהכל הוא בזיווג ראשון יעש"ה ויאתיון הקושי' על הנכון:
אולם כל זה לק"מ כ"א לפסק הרמב"ם ז"ל שזכרנו דכל עבירה שעבר הבעל הוה בזה אינו מנוקה מעון ואין המים בודקי' אבל לפרש"י ז"ל דהיינו אם בא עליה אחר הסתירה הוא דמקרי אינו מנוקה מעון ולא בשארי עבירות א"כ משכחת לה שיהיה הוא רשע בשאר עבירות והמים בודקים אותה בשביל זה מאחר דלא בא עליה אחר הסתירה ובזה יובן דברי ר"ל דיהיה קשה בעיניו כי היכא דלא לימא ליה אם מזווגים לאדם אשה לפי מעשיו א"כ לא משכחת לה דמים בודקי' די"ל כדעת הרמב"ם שזכרנו דבכל עבירות מקרי' אינו מנוקה מעון רק אחר שפתח בסוטה ר"ל פרשת סוטה דכתיב איש איש אשר תשטה אשתו להורות דבראוי' לאישות הכתוב מדבר כדברי הספרי א"כ מוכח היטיב כשיטת רש"י ז"ל ודלא כדעת הרמב"ם כנ"ל וגם מקרא דאשר תשטה אנו ממעטינן ארוסה דאינה שותות ומכל זה מוכח בפתיחת הפרשה כשיטת רש"י דדוקא בא עליה אחר הסתירה מקרי אינו מנוקה מעון ולא בשאר עבירות א"כ שפיר אמר אין מזווגי' לאדם אשה אלא לפי מעשיו ואפ"ה אשכחן שהמים בודקי' אותה כגון שהיה פרוץ בשאר עבירה וק"ל:
אופן השני נראה מקדם לפשוט הא דמספקי' לי בתשובת מהרי"ק בהך דאי' פ"ק דקידושין רב מנגד מאן דמקדש בביאה אי משום קנסא הוא דקנסי' ליה לחוד אי משום דעבר על דברי סופרים שאמרו שאין לקדש בביאה לכתחילה. ונראה דהנה איתא במכילתן ריש פרק ארוסה. במשנה ארוסה ושומרת יבם אינה שותות כו' ויליף בגמרא מדכתיב אשר תשטה אשתו תחת אישה פרט לארוסה. ופרכי' עלה בגמ' תיפוק ליה בלא"ה דארוסה אינה שותות דהא מבלעדי אישך אמר רחמנא מי שקדמה שכיבת בעל לבועל ולא שקדמה שכיבת בועל לבעל ומשני רמי בר חמא משכחת לה כגון שבא עליה ארוס בבית אביה יעש"ה והנה הרמב"ם ז"ל כתב פ"ב מה"ס ה"ה וז"ל כל איש שבא ביאה אסורה מימיו אחר שהגדיל אין המים המאררי' בודקי' את אשתו ואפילו בא על ארוסה בבית חמיו שאסור מדברי סופרים כו' וכתב הראב"ד ז"ל האי דלא כהלכתא משמעתין דריש ארוסה וש"י יע"ש והיינו מדאקשינן בגמרא שזכרנו מבלעדי אישך אמר רחמנא כו' ומשני שבא עליה ארוס בבית חמיו א"כ אם באנו לומר דמקרי בזה אין מנוקה מעון הדרא פירכא לדוכתא ל"ל לש"ס לש"ס למעט ארוסה מאשר תשטה וכו' תיפוק ליה בלא"ה דאינה שותות ממ"נ אי לא בעיל אותה הבעל מקודם מבלעדי אישך אמר רחמנא כו' ואי בא עלי' מקודם בבית חמיו הוה אינו מנוקה מעון ועיין ובכדי ליישב קצת דברי רבינו נראה דהנה לכאורה קשה ל"ל להגמרא לשנויי שבא עליה ארוס באיסור טפי ה"ל לשנוי' הכי דמיירי שקידשה בביאה והיינו ארוסה דמתני' וממילא בא עלי' הבעל קודם הבועל בהיתר אך דבהיות כן הוה קשה תפשוט מהכא דביאה אירוסין עושה דאי נשואין עושה איך ממעטי' ארוסה מתחת אישה הא באמת מקרי נשואין ובאמת הך מלתא אבעי' לן בריש קידושין אי ביאה אירוסין עושה או נשואין עושה. א"כ הרמב"ם ז"ל דפוסק ביאה אירוסין עושה ובלא"ה אזדא לה פירכת הש"ס דמבלעדי אישך א"ר די"ל דמיירי שקידשה בהיתר בביאה וכנ"ל ושפיר אמר דאם בא על ארוסה בבית חמיו לא מקרי מנוקה מעון והא דטרחי' לי' בסוגי' הנ"ל דמיירי שבא על ארוסה בבית חמיו לפי הסברא דביאה נשואין עושה אף שעדיין ק"ק בדברי רבינו כיון דעכ"פ אשכחן בש"ס דמקרי מנוקה מעון יהי' לאיזה מ"ד שיהי' מנ"ל להמציא מסברא פלוגתא חדשה מ"מ לא אלימא הקושיא של הראב"ד כ"כ על רבינו ז"ל וכמדומה לי שבישוב דברי הרמב"ם נתכוון ג"כ דודי הרב הה"ג החריף מו"ה שבתי נר"ו כדברינו הנ"ל ולפ"ז נפשט שאילתן של מוהרי"ק דע"כ בקידש בביאה מנגדן לי' רק משום פריצות ולא משום דעבר על דברי סופרים דאל"כ הדרא קושיא לדוכתי' להרמב"ם ז"ל ל"ל דארוסה אינה שותות מבלעדי אישך אמר רחמנא וא"ל דמיירי שקידשה בהיתר ע"י ביאה ז"א דהא עדיין עבר על דברי סופרים שקידש לכתחילה בביאה ואינו מנוקה אעכ"ל דאינו רק משום פריצותא:
והנה אי' במס' קידושין א"ר יוחנן בעולת בעל מלמד שנעשה לה בעל ע"י בעילה. א"ל ריש לקיש לר"י כעורה זו שנה רבי ובעלה מלמד שניקנית בביאה וכו' והדר פריך ור"י האי ובעלה מאי עביד לי' מבע"ל זו נקנית בביאה ואין אמה נקנית בביאה סד"א הואיל וכ"ר ואם אחרת יקח לו הקישה הכתוב לאחרת וכו' ורבי א"כ לכתוב קרא בעל מאי ובעלה ש"מ תרתי. ואיכא למידק לפ"ז מאי פריך ר"ל לר"י כעורה זו שנה רבי כו' הא ר"י מוקי לה להאי ובעלה לדרשי אחרינא למעט אמה מביאה ובהכרח לומר דפריך דה"ל למעט אמה מביאה מן ה"א דובעלה ויעויין בע"י אולם לפמ"ש לעיל דבאמת ר"י דריש במסקנא גם ה"א דובעלה וחד למעט אמה מן ביאה וחד למעוטי חופה באשה דאינו קונה וכמ"ש בספר עצמות יוסף א"כ הדרא קושי' לדוכתין מאי פריך לי' ר לר"י כעורה זו שנה רבי הלא ר"י מוקי לדרשא ובעלה וגם הה"א. ועכ"ל ע"פ מ"ש הרב בעל מעשה חייא בהך ק"ו דר"ה דאמר חופה קונה ומה כסף ושטר שאינם גומרים קונה כו' ופריך מה להני שישנו בע"כ כסף באמה שטר בגירושין ביאה ביבמה ור"ה כסף באישות לא אשכחן כו' וכתב הוא ז"ל הלא עכ"פ נחשב לפירכא כל דהוא והעלה דאי ביאה אירוסין עושה הרי דחופה קונה למדין מהני תלת כסף ושטר וביאה בק"ו מה כולהו שאינו גומרי' קוני' כו' ועל ק"ו לא פרכי' פירכא כ"ד אך אי נימא ביאה נשואין עושה ושוב ליכא כאן ק"ו משלשתן דגם ביאה גומר כמו חופה רק שעושי' יוכיח מביאה והוה מה הצד ועל מ"ה פרכי' גם פירכא כל דהוא ובזה מחולקים הש"ס ור"ה יעש"ה:
ולפ"ז י"ל דר"ל סבר ביאה נשואין עושה ושוב פריך שפיר כעורה זו שנה רבי כו' ומה"א דובעלה נמעט אמה מביאה ולמעט חופה לא צריך קרא דמהי תיתי דקונה אי בק"ו הלא מביאה ליכא ק"ו דנשואין עושה ולא הוה כ"א מ"מ ועלה פרכינן שישנו בע"כ דעל מה הצד פרכי' כ"ד ולפ"ז יתבאר הגמ' דריש סוטה דעל מימרא זו דאין מזווגין לאדם אשה אלא לפי מעשיו הוה קשה קושי' העולם א"כ לא מצינו מים המאררים דיבדקו לשיטת הרמב"ם דבכל עון ביאה מקרי אינו מנוקה מעון וכאן ג"כ פי' לפי מעשיו באותו עבירה ועיין בע"י שכתב כגון פרוצה לפריץ רק כדי להוכיח שלא כדברי הרמב"ם ז"ל רק כשיטת רש"י ז"ל דוקא בא עלי' אחר הסתירה הוא דמקרי אינו מנוקה מעון לכך אמר כד הוה פתח ריש לקיש בסוטה דפתיח' פ' סוטה אשר תשטה אשתו תחת אישה אשר מיני' דרשינן למעט ארוסה וקשה תיפוק לי' בלא"ה מבלעדי אישך א"ר וא"ל שבא עלי' ארוס בבית חמיו ז"א דא"כ אינו מנוקה מעון כקושי' הראב"ד ז"ל ובהכרח לומר כשיטת רש"י דדוקא אותו עון שבא עלי' אחר הסתירה וא"ל דמשכחת לה שבא עלי' בהיתר שקידשה בביאה ז"א דכבר מלתא אמורה והוכחנו דלריש לקיש ביאה נשואין עושה ושפיר דייק זאת ר"ל בשיטתי' וק"ל כל זה דרך דרוש תקטו"ל:
מס' סוטה דף כ"ד ע"א דת"ר תחת אישך פרט לארוסה. יכול שאני מוציא אף שומרת יבם ת"ל איש איש דברי ר' יאשי' רב יונתן אומר תחת אישך פרט לשומרת יבם אוציא שומרת יבם ולא אוציא ארוסה ת"ל אשר תשטה אשה תחת אישה פרט לארוסה מר אלימא לי' ארוסה וכו' ומר אלימא לי' ש"י ופריך ור' יונתן האי איש איש מאי עביד לי' ויש לדקדק על לשון המקשה דלא אמר איש איש למה לי ותו דמאי דאומר מר אלימא כו' לא שייך הכא מידי כנראה להמעיין ואמרתי בילדותי. דהנה תוס' מקשים בשמעתין דלמא מש"ה כתיב איש איש ב"פ דדברי תורה כלשון בני אדם ותירצו דכל היכא דאיכא למידרש דרשי' יעש"ה ויש לדקדק עודנה על המקשן מאי פריך לר"י למה לי דלמא באמת ד"ת כלב"א מאחר דלא ידע למוקמי אדרשי ונ"ל דהנה שם ע"ב הקשו בתוס' ל"ל לר' יאשי' לרבות שומרת יבם מהיכא תיתי למעט ואי משום תחת אישה מוקמי' איסתבר טפי אארוסה מאחר שאלימא לי' ש"י ותירצו דמ"מ ה"א למעט תרתי מתחת אישה דתרווייהו לא מתקריא תחת אישך כלל יעש"ה ולפ"ז קשה לר' יונתן למה לי תרי קראי מאחר שאיכא למעט תרווייהו מתחת אישך אף שאלימא חד מחברי' וצ"ל דמ"מ ה"א דאיש איש מרבה ארוסה ומפקי' מידי דתחת אישך כמו דמפקי' ש"י לר' יאשי' וזה ברור וכל זה אי איש מרבה אשת חרש וכו' כשינויא דש"ס שפיר איצטרך לר"י תרי קראי למעט ארוסה וש"י כי היכא דלא תימא דאיש איש מרבה ארוסה כנ"ל אבל אם נאמר כסברת תוס' דד"ת כלב"א הדרא קושיא לדוכתי' למה לי תרי מיעוטי לר' יונתן וא"ל דה"א דאיש איש באמת מרבה ארוסה קשה לא לכתוב לא איש יתירה ולא תחת אישך דאטו דברי תורה כלב"א ולכתוב בשביל זה עוד קראי יתירה. וכך הוא המשך לשון המקשה דבל"ז לק"מ למה לי איש איש י"ל ד"ת כלשון ב"א וכמ"ש התוס' לכך הביא מקודם הוצעה זו מר אלימא לי' וכו' וקשה מאחר דלר' יאשי' ש"י אלימא לי' ריבוי דאיש איש ל"ל מהי תיתי למעוטי ובהכרח אע"ג דחד אלים מסתבר מלשון תחת אישך קשה א"כ לר' יונתן תרי מיעוטי ל"ל וצ"ל דה"א דנטעה דאיש איש מרבה לזה דייק בדקדוק גדול ור"י האי איש. מע"ל דלא לכתוב לא ה"א ולא וי"ו כלומר לא איש איש מאחר דלא עביד לי' לשום דרשה כ"א משום ד"ת כלב"א א"כ ל"ל איש ול"ל תחת אישך ומשני דאיצטרך לרבות אשת גר וכ"ז השתא דכתיבו שני מיעוטים אבל אי לאו חד מיעוט ה"א לרבות ארוסה ופשוט ונכון הוא ובשנת תקטו"ל בהיותי על קברי אבותי הארכתי מאד בזה וכאן לא רציתי להאריך בדרושים:
ואגב אמרתי להביא מה ששמעתי בשם גיסי הרב המאור הגדול מוהר"ר משה נר"ו אב"ד ור"מ דק"ק קלעצי' בן דודי הרב המאוה"ג החסיד המנוח מוהרר מיכאל זלה"ה בן כבוד מ"ז הגאון אמיתי בעל פ"מ וכתנות אור זצלה"ה: הרמב"ם ז"ל כתב בהלכת סוטה פ"א די"ב וז"ל שתת מי המרים ונקתה מהם וחזר וקנא לה עם האיש שהשקה ע"י ונסתרה עמו אינו יכול להשקותה ע"י פעם שנית אלא תאסור עליו לעולם ותצא בלא כתובה. אבל אם קינא לה עם אחר ונסתרה עמו משקים אותה פעם שנית וכו' ואפילו כמה פעמים כו' וכתב שהוא כת"ק דר"י ודרבנן בתראי יעש"ה. והנה הדברים נובעים מגמרא דסוטה דף י"ח ת"ר זאת תורת מלמד שהאשה שותה ושונה ר"י אומר זאת שאין האשה שותה ושונה וחכ"א אין אשה שותה ושונה בין מאיש אחד ובין משני אנשים ופריך שם ות"ק נמי הא כתיב זאת ורבנן בתראי הא הא כתיב תורת אמר רבא באיש אחד ובעל אחד דכ"ע לא פליגי דאין האשה שותה ושונה דכתיב זאת בשני אנשים ושני בועלים כ"ע לא פליגי דשותה ושונה דכתיב תורת כי פליגי באיש אחד ושני בועלים או בבועל אחד וב' אנשים ת"ק סבר תורת לרבות כולהו ורבנן סברי זאת למעט כולהו עכ"ל הגמ' עייש"ה והנה בפרק ד' מה' סוטה כתב רבינו וז"ל ויש לו לגלגל עליה בלהבא שלא תזנה תחתיו ושלא תזנה אחר שיחזירה וכו' לפיכך כשתזנה להבא מים בודקין אותה ויארעו לה אותן המאורעים לכך נאמר אמן אמן יע"ש והוא כר"מ דתניא רמ"א אמן שלא נטמאתי אמן שלא אטמא ולפ"ז קשה היאך פסק רבינו תרתי דסתרי דמאחר דפסק כר"מ דמגלגל עליה על להבא שוב לא צריך זאת למעוטי שאינהו חוזרת ושותת דלמה לי מאחר שמים המאררים הראשונים יבדקו אותה אם זינתה וא"כ איך כתב בפ"א כת"ק דאינה שותת והיינו כת"ק כדמשמע מלשונו שכתב ואינו יכול להשקותו וכמ"ש הכ"מ וקשה בלא"ה לא שותות שכבר תבדוק מימי המרים הראשונים כנ"ל וקושי' זו מקשים משם הגאון החסיד המפורסם מוהרר אלעזר זלה"ה שהי' אב"ד דק"ק אמשטרדם. ויותר מזה יש להפליא איך סיים הרמב"ם אבל בב' בועלים חוזרת ושותות למה שתי' זאת מאחר שכבר שתה וגלגל עלי' ויעויין במ"ל ובשלמא על ר"מ גופי' לק"מ ל"ל זאת שאינה חוזרת ושותות מאחר דמגלגל עלי' להבא י"ל דממעט שני אנשים ובועל אחד אבל להרמב"ם דפסק כת"ק קשה ונלע"ד דאיתא בירושלמי היכא דבדקו אותו ולא אותה תפר שהי' הוא מזיד והיא שוגגת וכתב המ"ל בפ"ב מה"ס די"ב וז"ל אך עדיין אני תמה היכא דבדקו אותו ולא אותה והי' הבעל כהן היכא לדיינא כיון דלא פתרי לה בירושלמי רק שהי' הוא מזיד והיא שוגגת וה"ה אסורה לכהן וכ"ת ה"נ כי האי מלתא ה"ל לרבינו לאודעי יעש"ה ולפ"ז מיושב קושי' הנ"ל דצריך למיכתב זאת וגם רבינו הוצרך למיכתב באיש ובועל אחד דאינה שותות באופן שהי' הוא כהן וה"א דתשתי פעם שנית דשמא היא זינתה עמו בשוגג א"כ לא יבדקו להמים הראשונים לכך תשתה פעם שנית ותהי' הפעולה בזה אם יבדקו אותו אזי נדע שזינתה עמו והיתה היא שוגגת ואסורה לבעלה הכהן לכך איצטרך זאת דאפ"ה אינה שותות ואסורה לבעלה (אך לפמ"ש מ"ל דמים הראשונים בודקי' גם הבועל הדרא קושיא לדוכתי' דלא מהני מים אחרונים מידי דממ"נ אם הי' הוא מזיד יובדק ג"כ במים הראשונים אולם י"ל שהי' לרבינו הכרח דמים הראשונים אינם בודקין הבועל כלל דאל"כ למה הוצרך הירושלמי לפתור שהיתה היא שוגגת וזינתה עמו עכ"פ טפי ה"ל למיתלי שלא זינתה עמו כלל והא דנבדק הוא היינו ע"י שהי' הוא מסתיר עם אשה אחרת באיזה פעם ושת' ועכשיו זינה עמה ונבדק ע"י אותן המים המרים להבא) ובהיות כן מה דמסיים רבינו אבל בשני בועלי' שותות היינו בכה"ג שהוא כהן וכמש"ל א"כ מיושב נמי תמיהת בעל מ"ל דרבינו השמיט דין זה באשת כהן שאסורה אם נבדק הוא ולא היא שאסורה לו דכבר נשמע מדין זה שכתב בשני בועלים דשותות ולא מתוקמי כ"א באשת כהן ובגוונא דא שכתבנו ודוק היטב: