אור ברסלב
מאורי אש על פרשת לך לך - אור חדש

מאורי אש· רבי מאיר איזנשטאט

על פרשת לך לך - אור חדש

על פרשת לך לך - כתנות אור

גרסינן במס' סנהדרין פ"ז דף נ"ט ע"ב ל"ל למכתי' גבי ב"נ ל"ל למישנית בסיני איסור אבר מן החי ומשני לכדר"י בר' חנינא דאמר ר"י בר חנינא כל מצות שנאמרה לבני נח ונישנית בסיני לזה ולזה נאמרה לבני נח ולא נישנית בסיני לישראל נאמרה ולא לבני נח ואנו אין לנו אלא גיד הנשה ואליבא דר"י ופירש"י ז"ל דג"ה בודאי לכ"ע רק לישראל נאמרה שהרי הכתוב מעיד על כן לא יאכלו בני ישראל את ג"ה ופריך אדרבה ודנישנת בסיני לישראל נאמר ולא לב"נ ומשני מדאתני עכו"ם בסיני ואשכחן דיענשו נכרי' עלייהו. והדר פריך אדרבה מדלא נישנית בסיני לבני נח לחוד נאמר ומשני מי איכא מידי דלב"נ אסור לישראל שרי ופריך והרי מילה שנאמר לב"נ ואתה את בריתי תשמור ונשנית בסיני וביום השמיני ימול ואפ"ה לישראל נאמר ולא לב"נ ומפני האי למישרי שבת הוא דאתי ביום אפילו בשבת והדר פריך והרי פו"ר דנאמר לב"נ ואתם פרו ורבו ונשנית בסיני לך אמור להם שובו לכם לאהליכם ואפ"ה רק לישראל נאמרה ומשני האי לכל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו הוא דאתא כו' איבעי' אימא מילה מעיקרא לאברהם אבינו הוא דקמזהיר ליה רחמנא דכתיב ואתה ובניך כו' אתה וזרעיך אין כו' והנה הרמב"ם ז"ל פ"י מה' מלכים פסק ג"כ דרק אברהם וזרעו הוזהרו על המילה ויש לתת סעד לדברי רבינו מסוגי' זו דהלכה כשינוי בתרא ובאמת אף גם ברוב מקומות דרך של רבינו לפסוק כלשון השני עכ"ז יתבאר באר היטב לדברינו כשנברא לעורר כמה דקדוקים בשמעתין הראשון על התרצן שהאריך בלשונו האי למישרי שבת ביום ואפילו בשבת לכאורה כשפת יתר הוא ותו איכא למידק מ"ש העולם דהוי ליה למיפרך מקודם מפו"ר דמוקדם בכתובין בב"נ. ותו יש לדקדק על הא דמשני איבעיא אימא מילה מעיקרא לאברהם הוא דקמזהיר דזה ה"ל לשינוי תיכף לעיל כשפריך ממילה וגם הלשון הזה יותר נראה כשהוא אומר ואיבעית אימא בוי"ו הנוספת כדרכו תמיד. ותו איכא להקשות בדברי רש"י ז"ל בד"ה לכל דבר שבמנין לא נשנית בסיני אלא מפני שאסר להם תשמיש ג' ימים קודם מ"ת ולאחר ג' ימים הוצרך להתיר להם כו' אשמעי' קרא לכל דבר הנאסר במנין ב"ד אע"פ שקבעו זמן לדבר צריך למנות פעם אחרת להתירו כשעבר זמן עכ"ל. ואין דבריהם מובנים לכאורה דלמה ליה לרש"י להמציא מלתא חדתא קמ"ל בזה הכתוב אף היכא דקבעו זמן כנ"ל הלא סגי אם נפרש שינויא דהש"ס בפשטות דבא ללמד לכל דבר הנאסר במנין מחמת איזה טעם אע"פ שבטל הטעם הוצרך להתיר ב"ד אחר וכמ"ש באמת התוס' וא"ל דיקשה דכבר נשמע מקרא במשוך היובל דכל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו כדאי' במס' ביצה דף ה' ע"ב אלא עכ"ל דקרא דלך אמור להורות אף בדבר שקובעה מתחילה זמן אפ"ה צריך מנין אחר להתירו בכלות הזמן זה טעות דכיון דנשמע מקרא דבמשוך היובל דכל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו א"כ איצטרך קרא דלך אמור להם לגופיה להתיר תשמיש כיון שנאסר מקודם ועדיין לא השבנו למה לרש"י לכתוב סברא חדשה זו דאף בקביעות זמן צריך מנין אחר להתירו ותו יש לדקדק בתוס' שהקשו מאי פריך והרי פו"ר דלמא לזה ולזה נאמר באמת וא"ל א"כ למה לא חשיב לה בהדי שבע מצות י"ל קום ועשה לא קחשיב כדמשנין לעיל ותירצו דגם פו"ר הוה שב וא"ת דמי שמצוה על פו"ר מצווה על השחתת זרע ומקשים דה"ל לתוס' להקשות זאת לעיל גבי מילה דגם תרוצם לא שייך התם ויתבאר ג"כ בחיבור דברי תוס' הללו למ"ש אחריו סמוך משמע דלא כפירש"י דמורה אדבר שקובע' זמן וחזר בו רש"י יעש"ה ויעויין בדברי משנה למלך סוף ה' מלכים. ואמרתי ליישב כל הדקדוקים וקושיא הנ"ל בחדא מחתא דהנה יש לנו שני דרכים גבי מילה ופו"ר שהמה בכתובים מזה ומזה גבי בני נח ונשנו ג"כ בסיני וי"ל דמש"ה נישנית בסיני להורות דלזה ולזה נאמר דאי לא הוי נישנית ה"א לישראל לחוד נאמר ולא לב"נ או יאמר דלמלתייהו הוא דנשנית במילה למשרי שבת ובפו"ר לכל דבר שבמנין כו'. ועדיין אין אנו יודעים לאיזה דרך נלך עד כי יגיה האיר ד' עינינו הרואות דפשיטא להש"ס דגבי מילה נישנית למשרי שבת וגבי פו"ר לכל דבר שבמנין כו' וקשיא מנ"ל הא דילמא נישנית בשביל שיהיה נוהג גם גבי בני נח כנ"ל ובשלמא גבי מילה ע"כ מוכרח דנישנית בשביל היתר שבת דהא כתיב ביום יתירא להורות היתרא דשבת וכיון דזה מוכח בהחלט דמילה דוחה שבת א"כ מסתמא היכא דאיכא לאוקמי על חד דרש מוקמינן דלא נישנית כ"א בשביל שבת לחוד ולא שיהיה לזה ולזה נאמר דאם נאמר דמש"ה נשנית שיהיה לזה ולזה נאמר אעפ"כ יהיה מוכרח דמילה דוחה שבת מביום כנ"ל משא"כ גבי פו"ר קשיא שפיר מנ"ל דנישנית בשביל כל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו דלמא נישנית שיהיה לזה ולזה נאמר אולם גם זאת לק"מ כיון דבלא"ה מוכח מקרא דבמשוך היובל כל דבר שבמנין כו' וממילא מן הצורך למישנית לגופיה להתיר אותו דבר הנאסר במנין כמ"ש לעיל וכיון דלא נשמע שום דרש מזה א"כ שפיר אמרינן מנ"ל למידרש מיניה דנשנית שיהי' נוהג בבני נח. דהלא גם אי מוקמת לה שיהיה לזה ולזה נאמר אפ"ה יהי' נשמע דכל דבר שבמנין כו' מקרא דבמשוך היובל ובהיות כן צריך הכא לגופי' להתיר:

אולם לפירש"י ז"ל דכאן מיירי מדבר שקבעו זמן מתחילה ואפ"ה הוצרך מנין אחר להתירו וקשה שפיר מנ"ל זה הדרש דלמא היכא דקבעו זמן בתחילה אין צריכים בכלות הזמן היתר מנין אחר והא דנישנית פו"ר משום דיהיה לזה ולזה נאמר אך נ"ל ליישב זאת ע"פ מה שהקשה הגאון מוהררש"א ז"ל לפי מ"ש רש"י ז"ל דגבי גיד הנשה לכ"ע רק לישראל לחוד נאמר מדכתיב ע"כ לא יאכלו בני ישראל. א"כ למה נישנית אמ"ה בסיני הא הסברא חיצונה דכל דבר שנאמר לב"נ ולא נישנית בסיני לשניהם נאמרה דהא גבי ב"נ נאמרה ולהם לחוד לא מצית אמרת דמי איכא מידי כו' רק מדחזינן דנישנית עכו"ם בסיני אמרינן דדוקא הא דנישנית לזה ולזה נאמרה כמו עכו"ם אבל דבר שלא נישנית רק לישראל נאמרה כדאסיקנן שם בגמרא א"כ לא ליכתוב גם גבי עכו"ם בסיני והוה מן הסברא חיצונה דלזה ולזה נאמרה דא"ל דנישנית עכו"ם כדי להורות דג"ה הנאמר לב"נ ולא נישנית לישראל נאמר ולא לב"נ ז"א דהא לפרש"י דלעיל גבי ג"ה בלא"ה לישראל לחוד נאמר ותירץ הוא ז"ל דמש"ה נשנית עכו"ם משום דמילה ופו"ר נאמרה לב"נ ונישנית בסיני רק דלמילתייהו הוא דנישנית ושוב הוה כדבר שנאמר לבני נח ולא נישנית בסיני וה"א ג"כ לזה ולזה נאמר קמ"ל בהא דאיהדר עכו"ם בסיני לומר לך שדוקא דבר שהותר ביתורא דקרא כמו עכו"ם לזה ולזה נאמר אבל דבר שנישנית למילתייהו אמרינן בי' רק לישראל נאמר ולא לב"נ יעש"ה ובהיות כן מוכח שפיר דפו"ר לאו לזה ולזה נאמרה דאם נימא דמש"ה נישנית שיהיה לזה ולזה נאמר הדרא קושית מהרש"א לדוכתא למה נישנית עכו"ם ואמ"ה ופו"ר בסיני וממילא מן הסברא החיצונה דלזה ולזה נאמר כנ"ל אך עדיין יש לומר דעכו"ם נישנית בשביל מילה דבודאי נישנית למלתייהו דכתיב וביום אפי' בשבת וה"א דלזה ולזה נאמרה קמ"ל דרק לישראל נאמרה לחוד ולעולם אימא דגבי פו"ר דליכא הכרע דנישנית למלתייהו י"ל דנישנית כדי שיהי' לזה ולזה נאמרה כנ"ל:

אמנם אם אנו אומרים כשינויא בתרא דמילה מעיקרא לאברהם הוא דקמזהיר רחמנא ממילא בלא"ה מוכח דמילה לישראל לחוד נאמר וא"כ ע"כ דנישנית עכו"ם להורות דפו"ר רק לישראל נאמר ובהיותו כן יתבאר בדקדוק גדול המשך לשון הש"ס דבאמת ידע המקשן מהאי כללא דכל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו ומסתמא אפילו בקבעו זמן משמע כפרש"י ז"ל וגם ידע המקשן דגבי מילה הוצרך לשנות להתיר לשבת. וא"כ מקודם לא פריך מפו"ר די"ל התם נישנית בשביל כ"ד שבמנין צריך מנין אחר להתירו וא"ל דלמא משום הכי נישנית שיהיה לזה ולזה נאמר זה ליתא דא"כ קשה קושית מהרש"א לא הוי ליה למישנית בסיני לא עכו"ם ולא אמ"ה ולא פו"ר לכך שביק המקשן לקרא הראשון ופריך מקרא השני דמילה דא"ל דנישנית להתיר שבת קשה דלמא נשנית בסיני כדי להורות לנו דלזה ולזה נאמרה וא"ל א"כ למה נשנית עכו"ם בסיני י"ל משום פו"ר ומשני הש"ס בדקדוק האי למישרי שבת הוא דאתא דא"ל דלאו למילתייהו הוא דנישנית אלא להורות דלזה ולזה נאמר ז"א דהא כתב ביום אפילו בשבת הרי דע"כ היתר שבת נשמע ושוב אנו אומרים רק למלתא הוא דנישנית ובהיות כן פריך שפיר מפו"ר דא"ל דנישנית בשביל כ"ד שבמנין כו' קשה דלמא להיפוך דנשנית בשביל שיהיה לזה ולזה נאמרה וא"ל למה נישנית עכו"ם כנ"ל י"ל משום מילה דבודאי למלתייהו הוא דנישנית דכתב ביום ומשני התרצן לעולם אימא לך דפו"ר למלתא הוא דנישנית דכל דבר שבמנין כו' וא"ל מנ"ל דדלמא נשנית כדי שיהיה לזה ולזה נאמרה ז"א דא"כ לא הוי לי' למישנית עכו"ם ופו"ר ואמ"ה בסיני וא"ל משום מילה איבעית אימא מילה מעיקרא לאברהם לחוד הוא דקמזהר ושוב לא צריך בשביל מילה החזרת עכו"ם דבלא"ה ידענו דלישראל לחוד נאמרה אלא ע"כ דנישנית בשביל פו"ר להורות דנישנית למלתייהו דכל דבר שבמנין כו' הרי צדקו דברי רש"י ז"ל דמורה על קביעת זמן דאפ"ה אחר כלות הזמן בעינן ב"ד אחר להתירו דאל"כ נהרס היסוד ונפל הבנין שזכרנו אך התוס' שהקשה מאי פריך והרי פו"ר כו' דלמא באמת לזה ולזה נאמרה ז"א דא"כ קשה מנ"ל כ"ד שבמנין צריך מנין אחר להתירו בקביעת זמן דהא לדרכינו ידע המקשן משינויא דש"ס להורות כ"ד שבמנין כו' רק דפריך מנ"ל על זה דלמא נישנית בשביל שיהיה לזה ולזה נאמרה לכך סמכו תוס' א"ע בדיבור השני דלא קאי כלל על קביעות זמן דלא הי' שום קביעת זמן בכאן יעש"ה, ובהיות כן שוב א"ל דפריך באמת המקשן מנ"ל כ"ד שבמנין כו' ז"א דבלא"ה מוכח מבמשוך היובל משא"כ לעיל גבי מילה לא מצי להקשות די"ל דפריך המקשן באמת מנ"ל היתר שבת במילה דלמא נישנית להורות דלזה ולזה נאמרה ומשני דמביום נפקא לכך לא הקשו תוס' קושית' רק על פירכא שניה מפו"ר וכל זה נלע"ד דרך פלפול אמתי ודוק: יבמות בריש מס' במשנה חמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן מן החליצה ומן היבום עד סוף העולם רש"י בד"ה וצרות צרותיהן עד סוף העולם במתניתין מפר ולכאורה דברי רש"י הם אך למותר ונ"ל דהנה איכא למידק בלשון המשנה דהתחיל ואומר שפוטרות צרותיהן וצ"צ והפסיק דהיינו מן החליצה ומן היבום והדר שונה עד סוף העולם דקאי על צ"צ וטפי ה"ל לשנות פוטרות צרותיהן וצ"צ עד סוף העולם מן החליצה ומן היבום וכבר הרגיש בזה בעל לחם אבירים ז"ל ואמרתי דרך אמת לאמתו של תורה דהנה התו' כתבו שם בד"ה עד סוף העולם הכא לא שייך למיפרך כיון דתני עד סוף העולם צרות צרותיהן למה לי דאורחי' דתנא למיתני לא זו אף זו ע"ש והנה במס' קידושין דמ"א ע"א כתבו שם בתוס' דלא שייך לומר לא זו אף זו קתני אלא בשתי בבות ולא בשתי תיבות. ופירש העצמות יוסף משום דהענין לא זו אף זו קתני הוא בדרך זה דמקודם שמע רבי בבא ראשונה ושנאה וקבעה ואח"ז שמע רבי בבא שני' אשר בו צד רבותא יותר מן הבבא הראשונה ושנאה רבי מחמת צד הרבותא אשר בו ומשנה לא זזה ממקומה גלל כן לא השמיט גם בבא הראשונה וקבעה בדרך לזא"ז אבל מה שנישנית בחדא בבא הוה תוך כ"ד ודאי מהראוי לחזור מן בבא ראשונה תכף ולא לשנות רק השני' לחוד עיי"ש היטב. ולפ"ז כיון דכאן שנה רבי בדרך לא זו אף זו כמ"ש התו' מהכרח לומר דשמע רבי מקודם הבבא דפוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן לחוד וקבעוה א"כ בודאי בזה הלשון שסידר שמע דהיינו פוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן מן החליצה ומן היבום דאטו ממאי פטרו וכאשר שמע כן חזי לסדרו במשנה ושנה אח"כ בבא שניה ששמע אח"כ עד סוף העולם. ולא שייך כלל למיתני בחד בבא פוטרות צרותיהן וצ"צ עד סוף העולם מן החליצה כו' א"כ לא נשלם הבבא עד שנשלם עליה לומר ממה הם פטורות ובחד בבא לא שייך למיתני לזא"ז וברור הדבר לכל הולך דרך ישרה. והנה עינינו רואות שרש"י ז"ל גורס פוטרות צרותיהן וצ"צ עד סוף העולם וכ' והוה רק חד בבא והדרא קושית התוס' לדוכתא למה לי צרות צרותיהן אחר שתני עד סוף העולם דבחד בבא לא שייך למיתני לזא"ז. אבל באמת יש ליישב קושית התוס' בא"א והוא דמש"ה תני במתני' צרות צרותיהן מאחר שאח"כ מורה לנו התנא ציורם איך משכחת להו כדמפרש במשנתנו ע"כ הוכרח לנקוט בידים חד כדי לפורשו דאטו יפרש עד סוף העולם. וזו כוונת רש"י שכתבו שגורסין וצ"צ עד סוף העולם בחד בבא א"כ הוא שלא לצורך צ"צ דלא שייך בחד בבא לשנות לזא"ז לזה פי' במתני' מפר' כלומר דמש"ה תני' וצרות צרותיהן דמפרש במתני' לקמן וכמ"ש וזה ברור ופשוט:

שם ע"ב בגמרא מכדי כולהו מאחות אשה גמרי' וליתני א"א ברישא וכו' ומקשים דלמא מתני' רבי היא דיליף לקמן ד"ח איסור הצרות ערות מולקחה יע"ש ואמרתי דרך פשוט דתוס' במתני' ד"ה עד סוף העולם הקשו למה לי הא דתני עד סוף העולם אחר שכבר תני צרות צרותיהן וכן דייק הש"ס בתמורה ותירץ דס"ד משום דילפינן הצרות מלצרור הוה משמע תרי מתרי רישי"ן דלצרור ואפילו לר"א דנפקי' צרות צרה מסברא לקמן. מ"מ איצטרך הכא דלא תיסק אדעתיה למטעות דמלצרור נפקין ע"ש וא"כ פריך הש"ס שפיר דאי מתניתין רבי היא קשה למה לי הא דתני עד סוף העולם אחר דלאו מלצרור ילפי' הצרות וא"ל דה"א למיטעא ולומר דילפינן לה מלצרור זה ליתא דהא כבר מוכח ממשנתנו דלאו מלצרור ילפינן לה משום דלא קתני אחות אשה ברישא וא"כ מולקחה גמיר וקשה עד סוף העולם ל"ל ופשוט הוא:

סנהדרין דף נ"ט ע"ב והרי מילה שנאמר לב"נ ואתה את בריתי תשמור ונישנית בסיני ואפ"ה לישראל נאמרה ולא לב"נ ומשני האי למילתי' הוא דנשנית ביום אפי' בשבת והרי פו"ר דנאמרה לב"נ ונשנית בסיני כו' והקשו תוס' מאי פריך מפו"ר דלמא באמת פו"ר לזה ולזה נאמרה והא דלא קחשיב לה גבי שבע מצות משום דקום ועשה לא קחשיב ותירצו דאית בה ג"כ שוא"ת שלא להשחית זרעו כו' ע"ש. ומקשי' העולם למה לא הקשו תוס' לעיל גבי מילה הך קושיא דלמא לזה ולזה נאמרה וקום ועשה לא קחשיב ושם לא שייך תירוץ התוס' ונלע"ד דהנה יש לדקדק למה הביא המקשן זה הפסוק ואתה את בריתי תשמור מכל הפרשה של מילה שנאמר באברהם. אך י"ל דהנה איתא במסכת ע"ז דף כ"ז ע"א אתמר מנין למילה בנכרי שהיא פסולה רב אמר שנאמר ואתה את בריתי תשמור ור"י אומר המול ימול כו' ופריך שם מאי בנייהו כו' והקשו תוס' שם לימא מומר לערלות איכא בנייהו דהמול ימול איכא דהא כמאן דמהילי דמי כדאסיק שם ולמ"ד ואתה את בריתי תשמור ליכא דהא אינו שומר הברית ותירצו התוס' מ"מ הוא בכלל ואתה את בריתי תשמור רק שהוא אינו רוצה אבל בכלל הציווי הוא יעש"ה. הרי להדי' דמי שהוא בכלל הציווי אע"פ שאינו מהול מיקרי ואתה את בריתי תשמור א"כ ליכא למימר דבאמת מילה לזה ולזה נאמר דקשה א"כ היאך ממעט רב מילת נכרי מואתה את בריתי תשמור הא הוא שפיר באותו כלל כיון דעדיין הוא מצווה ועומד ע"ז אף אחר מ"ת אע"כ דרק לישראל נאמרה ולא לב"נ ושפיר נתמעט עכו"ם לאחר מ"ת ולמה דייק ומביא הפסוק ואתה את בריתי תשמור ופשוט הוא:

שם אב"א מילה מעיקרא לאברהם הוא דקא מזהיר כו' אלא מעתה בני קטורה לא לחייבי כו' את בריתי הפר לרבות ב"ק וכתב רש"י ז"ל אותן הששה לבד שנולדו מן אברהם והרמב"ם ז"ל כתב דב"ק הם וזרעם חייבים במילה בשמיני וסיים מאחר שנתערבו היום בני ישמעאל בבני קטורה יתחייבו הכל במילה בשמיני ואין נהרגי' עלי' ויעויין בכ"מ ומ"ל שם אולי י"ל הא דסיים הרמב"ם מאחר שנתערבו הוא ליישב קושיא חזקה דאמאי לא קאמר שם במס' ע"ז דאיכא בנייהו דרב ודר"י ב"ק דבכלל ואתה את בריתי תשמור שפיר הם אף שאינם מהולי' כיון שהם מצווין וכמ"ש לעיל דברי התוס' אבל המול ימול ליכא כמו דילפי' בנדרים מקרא דבאמת אף שהיו מהולי' הכתוב קראם כל הנכרי' ערלי' יע"ש לזה כתב רבינו ועתה שנתערבה א"כ אין שום נ"מ מזה לזמן הזה דהא היו נתערבו ואינם רשאי' למול דשמא הוא מבני ישמעאל שאינם בכלל ואתה את בריתי תשמור שנתמעטו מקרא ועיין. עוד אמרתי ליתן סעד לדברי הרמב"ם ז"ל וליישב מה שיש לדקדק למה להש"ס להביא הך אב"א אסתגר בקמייתא לכך נלע"ד דהנה שם במס' ע"ז אמרינן איכא בינייהו אשה המול ימול איכא ואתה את בריתי תשמור ליכא ויעויין במס' קדושין דף כ"ט איהי מנ"ל דלא מחייבי דכתיב כאשר צוה אותו אלקי' אותו ולא אותה והקשו התוס' הא מ"ע שהז"ג הוא דהלא אינו נימול אלא ביום ותירצו משום דשלא בזמנו נוהג גם בלילה מיקרי שלא הז"ג ואתי' כמ"ד מילה שלא בזמנו נוהג בין ביום בין בלילה יעש"ה. ולכאורה קשה למ"ד מילה שלא בזמנו אינו נוהג כ"א ביום למה לי אותו ולא אותה תיפוק ליה דהוה מ"ע שהז"ג ועכ"ל דאיהו מוקי אותו ולא אותה דהיא אינה רשאי למול רק הש"ס דיליף מיניה איהי מנ"ל דלא מחייבו היינו למ"ד דמילה שלא בזמנו נוהג בין ביום בין בלילה ולפ"ז מה דאמרינן איכא בנייהו אשה היינו למ"ד מילה שלא בזמנו נוהג בלילה דלמ"ד אינו נוהג אלא ביום קשה הא גם למ"ד דיליף מהמול ימול אשה פסולה למול מאותו ולא אותה ובהיות כן מיושבים כל הדקדוקים הנ"ל דהנה יש להקשות מאי משני האי למשרי שבת הוא דאתא ולהכי נישנית קשה א"כ ביום למה לי דדוחה שבת בלא"ה ידענו לי' מכח הא דנישנית מוכח דדוחה את השבת אך דז"א דאי לאו ביום ה"א דמש"ה נישנית שיהא לזה ולזה נאמר ועיין ריש פרשתן אבל עדיין קשה לא לכתוב וביום דדוחה שבת ובלא"ה היה מוכח דד"ש מדנישנית וא"ל דה"א שנישנית שיהיה לזה ולזה נאמר קשה א"כ ל"ל ואתה את בריתי תשמור למעט עכו"ם הא גם הוא בכלל ואתה את בריתי תשמור כיון שהוא מצווה ע"ז כמש"ל. אמנם ז"א דלעולם אימא לך לזה ולזה נאמר והא דכתיב ואתה את בריתי תשמור בא למעט נשים וא"ל הא מוכח מאותו ולא אותה י"ל דזה בא להורות דאין חיוב עליה להשתדל להמולו מאחרים כמ"ש התוספות ע"ז שם אך קשה הא בלא"ה פטורה מכח מצות עשה שהז"ג וצ"ל כמ"ד מילה שלא בזמנו בין ביום בין בלילה ומביא אב"א למ"ד מילה שלא בזמנו אינו נוהג אלא ביום לא תקשה ביום למה לי דמילה מעיקרא לסברתו הא דמזהיר לחוד ונישנית בשביל שיהיה לזה ולזה נאמר עכשיו לבני קטורה כמ"ש הרמב"ם ז"ל ואיצטריך ביום למישרי שבת ואיצטריך ואתה את בריתי תשמור לעכו"ם שאינה מבני קטורה ודוק היטב:

תוכן העניינים

מאורי אש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה