מאורי אש· רבי מאיר איזנשטאט
על פרשת ויקהל - אור חדש
גרסינן במס' שבועות דף כ"ו ע"ב אמר שמואל גמר בלבו צריך להוציא בשפתיו כו' מיתביה מוציא שפתיך תשמור אין לי אלא שהוציא בשפתיו גמר בלבו מנין ת"ל כל נדיב לב שאני התם דכתיב כל נדיב לב ופריך ונגמור מיניה ומשני דהוה ב"כ הבאים כאחד ואין מלמדין דגבי תרומה כתיב כל נדיב לב וגבי קדשים כתיב וכל נדיב לב עולות כן פרש"י ופריך הניחא למ"ד ב"כ הבאים כא' אין מלמדין אלא למ"ד מלמדין מא"ל ומשני הוה חולין מקדשים ולא גמרינן יעש"ה ותוס' פירשו דתרומה וקדשים הוה ב"כ היינו דבתרומה כתיב ונחשב לכם תרומתכם ובקדשים כתיב וכל נדיב לב עולות יעש"ה ולכאורה יש להוכיח כשיטת רש"י דהנה לכאורה יש כאן מקום לעיין מסוגי' דקידושין ריש פרק האיש מקדש דפריך שליחות בגירושין מנ"ל א"ק ושילח כו' ובקידושין ילפינן מהיקש דויצאה והיתה ופריך שם בתרומה מנ"ל דעושין שליח וכ"ת דיליף מגירושין שכן ישנו חול אצל תרומה ומשני דכתיב גם אתם לרבות את השליח ופריך שם שליחות בקדשים מנ"ל וכ"ת דיליף מהני שכן ישנו חול אצל קדשים ומייתי שם קראי ע"ז יעש"ה הרי עינינו רואות דשליחות הוא נחשב לגריעותא ומן הסברא דדוקא גבי חול עושה שליח ולא בקודש כדפרכינן מה להני שישנו חול אצל קדשים ואפ"ה כשבאים למילף מתרומה פרכינן שכן ישנו במחשבה וכמו כן אם אנו רוצים ללמוד מתרומה וקדשים ג"כ פרכינן שם מה להני שישנו במחשבה כדאי' שם וע"כ דגם מחשבה נחשב לגריעותא ומסיבה זו אנו מצרפין לעשות ממנו פירכא דבשביל שישנו במחשבה דין הוא לעשות שליח. ובהיות כן למה משני במכילתן על הא דפריך ונילוף מיני' דמהני מחשבה. דחולין מקדשי' לא ילפינן אדרבה ק"ו הוא מה בקדשי' דחמיר מועיל מחשבה כ"ש בחולין כמו דפרכי' שם לענין שליחות דנכנס בסוג אחד עם מחשבה שהרי עושים שם פירכא מן מחשבה לשליחות ולכאורה הוא תמוה מאד. אך אחר העיון נ"ל דבאמת גבי תרומה הוה מחשבה גריעותי' שהרי התורה חייבו להפריש תרומה והרי הוא מוזהר ועומד ע"ז והי' בדין שדווקא בפועל מחויב לקיים המצוה ואפ"ה מועיל מחשבה הרי הוא אשתני לגריעותי' ובשביל זה הדין נותן דגם ע"י שליח יוכל לתקן זה. וכמו כן בקדשים מה שהוא מחויב להביא על חטאתו אשר חטא להקריב עולה או חטאת הוא שיתפיסנו בפה מלא ומה דחזינן דמהני מחשבה נחשב גבי לגריעותא משא"כ בנודר להביא קרבן או נודב במחשבה. ואמרה התורה אם חישב בהרי זו או בהרי עלי סגי וצריך להביא מה שלא הי' עליו שום חיוב מקודם זולת המחשבה זה ודאי אשתני למעליותא ומעלה עשו בקודש דמהני מחשבה להתחייב בה דבר וכמו כן בתרומת המשכן דמי שהי' נודב בלבו הי' צריך לקיימו הרי הוא נחשב למעליותא דמחויב ע"פ מחשבה בעלמא ובהיות כן לפי מה דפריך הכא ונגמור מיני' דבחולין סגי מחשבה היינו ג"כ בדבר חדש שלא הי' מוזהר ע"ז מעולם וע"כ דלא פריך ניליף מחיוב תרומה דסגי במחשבה דשאני התם כיון דבלא"ה מוזהר ועומד סגי גילוי מלתא בעלמא משא"כ להתפיס דבר חדש מה שלא הי' מחויב מקודם מנ"ל וע"כ דרוצה לילף מתרומות המשכן או מנודר להביא קרבן דמתפיס במחשבה בעלמא ג"כ מה שלא הי' חייב מעולם וע"ז אמר שפיר דחולין מקדשי' לא גמרי' דלהתפיס דבר חדש במחשבה בודאי למעלה יחשב ומוכח שפיר כפרש"י ז"ל דהא דסגי במחשבה בהרמת תרומה אין ענין כלל לכאן כמו שהוכחנו. וזה דדייק רש"י מוציא שפתיך כו' בנודר להביא קרבן כתיב דמיניה יש שפיר למילף וכמו כן מתרומת משכן דתחילת עשייתו במחשבה הוא דמתפיס ועולה ועיין וגם קשה לי לשיטת התוס' דשני כתובים בתרומה וקדשי' דאמרי' היינו קרא דונחשב לכם תרומתכם. אבל קרא דתרומת המשכן לא נזכר כאן כלל דאפשר אין ללמוד ממנו כלל דאין דנין דורות משעה א"כ קשה בברייתא דאמר גמר בלבו מנין ת"ל כל נדיב לב למה דילג הוי"ו דבקדשים כתיב בר"ה וכל נדיב לב עולות אע"כ כשיטת רש"י ז"ל ומייתי' קרא דתרומת המשכן ללמוד מיניה גבי קדשים דסגי במחשבה דקדשים מתרומה ילפינן בק"ו כנ"ל והא דלא מייתי' להדיא קרא דקדשי' דוכל נדיב לב עולות י"ל דניחא למילף מדברי תורה מלהביא קרא דקבלה ועיין בזה:
חולין דף ד' ע"א גופא אמר רבא ישראל מומר אוכל נבילות לתיאבן. בודק סכין ונותן לו. אמרוהו רבנן לרבא תנא דמסייע לך חמצן של עוברי עבירה אחר הפסח מותרים מיד מפני שהם מחליפים סברוהו הא מני ר"י דאמר חמץ אחר הפסח דאוריי' כו' וממאי דלמא ר"ש היא דאמר מדרבנן כו' יעש"ה והקשה התו' הא אי מוקמי' לה כר' יהודא וס"ל דחמץ אסור בהנאה ומה בכך שמחליפים ותירצו דמיירי מבצק שמחליפים בבציקות של ע ע"וג יעש"ה. ויש להקשות לפ"ז למה לי הטעם דמחליפים הו"ל למימר מפני שיש לתלות דהם עצמו עשו הבצק אחר פסח ומותר מספק רק זה ליתא כיון דלר' יהודא אסור חמץ שאחר הפסח מדאורייתא א"כ לא מועיל לנו הספק שמא הם עשו הבצק דספיקא דאורייתא הוא לחומרא. וא"ל א"כ מאי קאמר ממאי דלמא ר' שמעון היא א"כ קשה שפיר ל"ל הטעם דהחליפו ולא קאמר הטעם דשמא הם עצמו עשו הבצק דלדידיה הוה ספיקא דרבנן ולקולא זה ליתא דלפום הך חלוקא דר"ש היא באמת ס"ל דלא מיירי מבצק כ"א מפת ממש דלק"מ קושי' התוס' הא אסור בהנאה אחר הפסח ז"א כ"א לר"י אבל לר"ש באמת מותר בהנאה חמץ של עכו"ם אחר הפסח. והתו' כתבו פירושם דמיירי מבצק היינו לפי ה"א דמוקמי' כר"י וזה ברור. ותו איכא למידק בזה על הא דקאמר לעיל אביי לא אמר כרב אשי לא ס"ל הא דרבא. והלא סייעתא לרבא מברייתא דחמצן של עוברי עבירה כנ"ל ובהכרח לומר דאביי סובר דאתי' כר"ש ובדרבנן הוא דסמכי' עלה ולא דייק הא דתני מפני כו' וא"כ עדיין קשה לוקמי' מתני' כר"א ומיירי מעוף ואתיא כמ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת ולא איכפת לן עכ"פ במה שניחוש דלמא בסכין פגום שחוט דסמכי' עלה בדרבנן ואולי י"ל לפמ"ש הגאון בעל תבואות שור דבדבר שעיקרו דרבנן א"צ ברכה עיין עליו א"כ י"ל כיון דלדידהו לא מתוקמי וכולן דמתני' ובהכרח לומר כמ"ש זקיני הגאון ז"ל הבאתי לעיל דמש"ה תני לה וכולן דלא נטעה לומר דכשר לכתחילה ונקיט לשון דיעבד משום חרש שאינו שומע הברכה א"כ אם אתי' כמ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת ומיירי מעוף א"כ א"צ ברכה כלל דגרע מבן פקוע שיש במינו טעון ברכה מש"ה צריך ג"כ גבי בן פקוע ברכה משא"כ בעוף וכמ"ש הת"ש יעש"ה. וכמו כן יש להקשות מה מייתי' סייעתי' לרבא ממתני' דהכל שוחטים אפי' כותי אפי' מומר דלמא מיירי מעוף וכמ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת ובדרבנן הוא דסמכי' וכמו שמדחה הגמ' גבי חמצן של ע"ע כנ"ל. ויש לישב מאחר דתני שם ג"כ כותי ואם אין שחיטה לעוף מה"ת י"ל דלא סמכי' עלה ומש"ה מייתי הש"ס ג"כ להאי אפי' כותי ודו"ק היטב כי קצרתי:
שם דף ה' ע"א חוץ ממנסך יין ומחלל שבתות בפרהסי' וכתב רש"י ז"ל האי תנא חמירא ליה שבת מע"ז כו' יעש"ה ורבי' נתקשו בהבנת פרש"י ומורי זקיני הגאון ז"ל בתשובתו רוצה להגיה בדברי רש"י וכצ"ל חמירא ליה שבת כע"ז יע"ש ואפשר לקיים גירסא ישינה והוא דבמרדכי כתב דגם בע"ז בעינן בפרהסיא וי"ל דרש"י ז"ל סבירא ליה ג"כ כסברת המרדכי וקשה א"כ למה לא שנה ג"כ גבי מנסך יין בפרהסיא דהשתא איכא ליטעות ולומר דלא קאי כ"א אמחלל שבתות לכך כתבו רש"י דהאי תנא חמירא שבת מע"ז ולא צריך למיתני גבי מנסך בפרהסיא דכ"ש הוא משבת דחמיר בעינן בפרהסיא כ"ש במנסך יין ועיין בזה: