מאורי אש· רבי מאיר איזנשטאט
על פרשת במדבר - כתנות אור
בפסוק שאו את ראש כל עדת ישראל למשפחותם לבית אבותם במספר שמות כל זכר לגלגלותם ואיכא למידק למה כתיב כאן במספר שמות ה"ל למימר למשפחותם לבית אבותם כו' במספר שמות למה לי ונראה ליישב דבר זה ואגב ניישב מדרש רבה בפ' כי תשא אמר ר' יהושיע הכהן בר נחמן בשעה שאמר הקב"ה למשה לך ומנה את ישראל אמר משה לפני הקב"ה כתיב והי' זרעך כעפר הארץ וכתיב והי' מספר בני ישראל כחול הים ואתה אומר לי לך ומנה את ישראל איני יכול לעמוד על מנינם א"ל הקב"ה משה לא כשם שאתה סובר אלא אם בקשת לעמוד על מנינם של ישראל טול ראשי אותיות של שבטים ואתה עומד על מנינם ועולה תקצ"ז וג' אלפים שחסרו שנפלו בעגל עכ"ל ויש לדקדק במדרש זה ל"ל שני מקראות מתורה ומנביאים וצריכין אנו להקדים גמרא בפ"ב דיומא ר' יונתן רמי כתיב והי' מספר בנ"י כחול הים וכתיב אשר לא ימד ולא יספר לא קשיא כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום כאן בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום ר' אסי אמר לא קשי' כאן בידי אדם וכאן בידי שמים ע"כ והנה יש נפקות' רבה בין שני תירוצים אלו דלרב אסי שמחלק בין בידי אדם ובידי שמים א"כ שאל משה כהוגן איך אתה אומר לי למנות ישראל אינו יכול לעמוד על מנינם שאני בשר ודם ובידי אדם אין להם מספר אבל לתירוץ ראשון שיש חילוק בין עושין רצונו של מקום ובין אין עושין רצונו א"כ י"ל קמי' שמיא גליא שאינם עושין רצונו של מקום ולכך צוה למנות אותם כאשר באמת ג' אלפים חסרו בעגל א"כ יפה אמר הקב"ה למשה לך ומנה את ישראל ובאמת איכא למידק דהא אמרי' במגילה ישראל נמשלו לכוכבים ונמשלו לעפר זכו עולים עד לכוכבים לא זכו יורדים עד לעפר וא"כ האי קרא והי' זרעך כעפר ארץ מיירי באין עושים רצונו ואפ"ה אמר אם יוכל איש למנות את עפר ארץ גם זרעך ימנה משמע שאין להם מספר אפילו אם אינם עושים רצונו בשלמא לתירוץ רב אסי דמחלק בין בידי אדם ובין בידי שמים ניחא דכתיב הכי אם יוכל איש למנות דמשמע איש אינו יכול למנות אבל בידי שמים יש להם מנין אבל לתירוץ ראשון דמחלק בין עושין רצונו ובין אינם עושין רצונו הלא הפסוק והי' זרעך מיירי באין עושין רצונו ואפ"ה משמע דאין להם מספר: ונ"ל לישב דצדקו דברי שניהם וצריכין אנו להקדים מדרש רבה בשיר השירים בפסוק אחת היא יונתי תמתי וז"ל ישראל יש להם מנין ויש להם סכום הה"ד פקודיהם במספר כל זכר פקודיהם זה המנין במספר זה הסכום אין תימר שאנו מעידין על עצמינו הלא בלעם הרשע העיד בנו מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל מי מנה עפר יעקב זה המנין ומספר רובע ישראל זה הסכום עכ"ל ופי' מתנות כהונה שאפילו המאות ואלפים שזה סכום לא יהיה מספר לישראל ולפ"ז נוכל לומר דפריך המקשה הכי כתיב והי' מספר משמע שהסכום של ישראל יהי' מספר וכתיב אשר לא ימד ולא יספר שאפי' הסכום של ישראל לא יהי' מספר ועל זה משני כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום אז אפי' הסכום שלהם לא יהי' מספר אבל בשאינם עושים רצונו של מקום אז יהי' לסכום מספר אבל למנין ר"ל יחידיות אפילו אם אינם עושים רצונו לא יהי' מנין וניחא השתא קרא דקאמר והי' זרעך כעפר הארץ אם יוכל איש למנות את עפר הארץ ר"ל למנות יחידיות אי אפשר להמנה אבל הסכום שלהם יש להם מנין וזה הי'. בלעם הרשע מרמז מי מנה עפר יעקב ר"ל יעקב נקראים על שם עיקבא כשאינם עושים רצונו א"כ אפ"ה מי מנה עפר יעקב דהמנין לעולם אין להם ומספר את רובע ישראל כשנקראים בשם ישראל עושים רצונו של מקום אפי' לסכום אין להם מספר: ובזה יובן המדרש הנ"ל בשעה שאמר הקב"ה למשה לך ומנה את ישראל הי' עולה על דעת משה למנות המנין דהיינו יחידיות של ישראל ולכך השיב כתיב והי' זרעך כעפר הארץ וכתיב והי' מספר וגו' וע"כ האי קרא והי' זרעך הארץ מיירי באין עושין רצונו ואפ"ה אין להם מנין וע"כ מוכרחים אנו לומר שיש חילוק בין בידי אדם ובין בידי שמים וא"כ ולי אתה אומר למנות אין אני יכול לעמוד על מנינם דבידי אדם אין להם מספר והשיב לו הקב"ה משה לא כשם שאתה סובר שאני מצווה למנות המנין אל אם תרצה לעמוד על מנינם טול ראשי אותיות של שבטים שהוא מספר הסכום. ובסכום יש להם מספר כשאינם עושים רצונו וג' אלפי' חסרו מת"ר אלף שנפלו בעגל וזה רמז הפסוק שא את ראש כל עדת ישראל וגו' למספר שמות כל זכר לגלגלותם ר"ל במספר שמות השבטים תוכל למנות כל עדת ישראל ואז תדע כל זכר לגלגלותם כמה הם וק"ל:
גמרא דמנחות דף ל"ז ע"א בעי' מיני' פלימו מרבי מי שיש לו שני ראשים באיזה מהן מניח תפילין א"ל או קום גלי או קבל עלך שמתא אדהכי אתא האי גברא אמר לי' אתילד לי ינוקא דאית ליה תרי רישי כמה בעינן למיתב לכהן אתא ההוא סבא תנא לי' חייב ליתן עשר סלעים איני והתניא רמי בר חמא מתוך שנא' פדה תפדה את בכור אדם שומע אני אפילו נטרף בתוך שלשים ת"ל אך חלק ומשני שאני הכא דבגלגולת תלה רחמנא ופרש"י שומע אני אפי' נטרף נהרג בתוך שלשים יום נמי חייב דאע"ג דכתיב ופדויי מבן חודש תפדה אפ"ה אתא למימר אם לא נהרג הוי חיי שלשים ובכור מעליא הוא ור"ת מפרש דנטרף דהיינו דנעשה טריפה ואפילו שחי יותר משלשים יום וכיון שיש לו שני ראשים היינו טריפה דכל יתר כנטול דמי עכ"ל ואיכא למידק לפי' ר"ת דמפרש דנטרף שנעשה טריפה ולמה בשני ראשים מרבינן מדכתב חמש שנים לגלגולת דמשמע בגלגולת תליא רחמנא ובראש אחד נמי איכא גלגולת והא טריפה ממעטינן ממיעוטא דאך למה עדיף גלגולת אחד משני גלגולות ונראה ליישב ע"פ מה שכתב הרשב"א בתשובה הביא הב"י בי"ד סי' נ"ז שנשאל על בהמה שנמצאת יתרת אבר מאותן אברים שהיא נטרפת בהם ועבר עליה י"ב חודש אם נכשיר אותה אעפ"י שראיתי שיש מכשירין אני רוצה להעמיד על דעתך והשיב אם ראית מי שמכשיר אל תשמע לו ולא תאבה לו ולא תהי' כזאת בישראל דכל מי שמכשיר בזה נראה בעיני כמוציא לעז על דברי חכמים ועיקר טעמא דמלתא כתב הרשב"א והביא הש"ך בי"ד סי' נ"ז ס"ק מ"ח דיותרת דטריפה מטעם אחר שלא אמרו היותרת אינו חיה אלא כך אמרו שהלכה למשה מסיני שהיותרת כנטול דמי וכל שאלו ינטל איני חיה יב"ח אפי' מעתה שלא נטל טריפה כאילו ניטל דאע"פ שהוא מרבה כחול ימים עם יתרונו טריפה עכ"ל נמצא מזה דטריפות מצד כל יתר כנטל דמי אינו בכלל שאר טריפות שאמרו חכמים דטריפה אינו חיה יב"ח א"כ לפ"ז יש לחלק שפיר דטריפות דמצד היתר ראוי להתקיים ולהרבות כחול ימים אע"פ שהוא טריפה ולכך מרבינן מגלגולת דלחייבו בעשר סלעים אבל בכור שנטרף משאר י"ח טריפות שאינו יכול להחיות יב"ח ממעטינן שפיר מאך פדה תפדה אע"פ שיש לו גלגולת מ"מ פטור כיון דאינו יכול להחיות יב"ח כנפל דמי נמצא זכינו לדין דטריפות יתרת לדעת המכשירין לאחר י"ב חודש סברי דהוא בכלל שאר י"ח טריפות שאמרו חכמים דטריפה אינו חיה ואם המצא ימצא שחי יותר הוא נגד כלל חכמים שאמרו טריפה אינו חיה ומעולם לא ימצא כל חדש תחת השמש שיחי' ביתרונו טפי מיב"ח אבל מדחזינן דריבתה התורה למי שיש לו שני ראשים לעשרה סלעים ומי שאין לו אלא גלגולת אחת ממעטינן מאך דפטור וע"כ צריכין אנו לחלק כדעת הרשב"א דאף אם ירבה כחול ימים עם יתרונו מ"מ טריפה הוא דלכך הלכה למשה מסיני א"כ לפ"ז אם ימצאו שחי יותר אינו חולק על דברי חכמים ומצינו שהחולק על דברי חכמים חייב נידוי כמבואר בי"ד סי' של"ד: דל ובזה יובן דרמי בר חמי שאל לפני רבי מי שיש לו ב' ראשים באיזה מהן מניח תפילין גילה דעתו שיכול להחיות עם יתרונו יותר מי"ב חודש מדחייב בתפילין ורבי הי' סבר דכל יתר כנטל דמי הי' בכלל כל י"ח טריפות דאינו יכול להחיות ולפי דברי שאלתך משמע שיכול להחיות וא"כ אתה מוציא לעז על דברי חכמים וחייב אתה נידוי ולכך אמר לי' או קום גלי או קבל עליך שמתא ולכך אירע להם שבא האי גברא ושאיל דאתילד לי' ינוקא דאית לי' תרי ראשין כמה הוא חייב ליתן לכהן ותני לי' ההוא סבא דחייב ליתן עשרה סלעים ואע"פ דאנן ממעטינן בכור טריפה מחמש סלעים מדכתיב אך וע"כ צריכין אנו לחלק דטריפות דמחמת יתרון אבר אינו בכלל טריפה אינו חיה כדעת הרשב"א וכיון שהוא יכול להחיות ולהרבות כחול ימים יותר מסתברא לחייב מי שיש לו שני ראשים וטריפות שלו מצד יתרונו אבל בכור טריפה שאינו יכול להחיות יב"ח ממעטי' שפיר מאך וא"כ אף מי שסובר שיכול להחיות עם יתרונו יותר מיב"ח מ"מ בכלל טריפה הוא וא"כ אינו מוציא לעז על דברי חכמים והראו להם שאינו חייב נידוי ולא גלות וק"ל:
מגילת רות במדרש ויהי בימי שפוט השופטים אוי לדור ששפטו את שופטיהם ואוי לדור ששופטיהם צריכין להשפט שנאמר וגם אל השופטים לא שמעו ויש לדקדק דמייתי קרא וגם אל השופטים לא שמעו זה ראי' לבבא דרישא אבל אין ראי' לבבא דסיפא אוי לדור ששופטים צריכין להשפט ונ"ל ליישב ע"פ דאמרי' בגמ' דב"ב דף ס' גבי ר' ינאי שהי' לו אילן הנוטה לרשות הרבים אתי האי גברא לדינא בדין כיוצא בזה אמר להאי גברא זיל האידנא ותא למחר בלילה שדר קצייה לההוא דידי' משום דריש לקיש קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים אי לאו דמקשט עצמו תחילה אין דבריו נשמעים ואינם צייתי' לו ובזה יובן המדרש הנ"ל דאמר אוי לדור ששפטו את שופטיהם אך קשה מאי גריעותא זה לדור אם באו אחד ותבע לדין ויצא זכאי בדין וא"כ אין גריעותא לדור ולכך מסיים אוי לדור ששופטיהם צריכין להשפט ולא קיימו התקוששו וקשו ולכך גם אחרים לא שמעו לשופטים ולזה מביא שפיר ראי' שנא' גם אל השופטים לא שמעו משום דלא קיימו התקוששו וקשו ולכך לא שמעו אל השופטים ומזה מוכח ששופטים היו צריכין להשפט וק"ל: ובפרק השותפים אמרינן אמר ר' יוחנן מ"ד ויהי בימי שפוט השופטים דור ששפטו את שופטיהם א"ל טול קיסם מבין שיניך א"ל טול קורה מבין עיניך אמרתי בדרך מוסר ומשל ומליצה משום דאמרינן בסנהדרין דף ל"ז ע"ב רב הונא כי הוי אתי דינא לקמי' מיכנף ומייתי עשרה רבנן מבי רב אמר כי היכי דילמטייהו שיבא מכשורא רב אשי כי הוה אתי טריפתא לקמי' מכניף ומייתי להו לכולהו טבחי דמתא מחסי' אמר כי היכי דלימטיין שיבא מכשורא ובדורינו גבי רבנים גדולים בראשי הקהלות הנתמנים ע"י השרים הם סותרים לדין רבנים קטנים היושבים תחת ממשלתם ואומרים אליהם טול קיסם מבין שניך ר"ל אף שע"י צירוף דיינים פסקתם מ"מ טעיתם והם משיבים טול קורה מבין עיניך שאתה מקלקל הדיינים לבד ואין אתם מתיעצים עם שאר לומדים וה' ישיב שופטינו כבראשונה:
בפסוק ויאמר בועז לנערו הנצב אל הקוצרים למי הנערה הזאת כו' ויאמר בעז אל רות הלוא שמעתי בתי אל תלכי ללקוט בשדה אחר כו' ויש לדקדק למה הוצרך בעז לומר לרות אל תלכי ללקוט בשדה אחר כו' מהי תיתי תעבור ללקוט בשדה אחר ונ"ל דאיתא בפ' מרובה דף ס"ט ע"א צנועין ור' דוסא אמרו דבר אחד ור' דוסא נלקט קאמר דתניא ר' יהודה אומר שחרית בעל הבית עומד ואומר כל שליקטו עניים היום יהא הפקר ר' דוסא אומר לעתות ערב אומר כל שלקטו עניים יהיה הפקר ופי' רש"י ר' דוסא לענין לקט קציר קמיירי דקיי"ל שני שבלין לקט שלש אינו לקט ועל כל העני' בקיאין בהלכה לפיכך צריך בעל הבית להפקיר עכ"ל ורש"י פי' למי הנערה הזאת וכי דרכו של בועז לשאול בנשים אלא דברי חכמה וצניעות ראה בה. שתי שבלים לקטה שלשה אינו לקטה עכ"ל ולפ"ז היתה בקיאה בהלכה זו וא"כ לא הי' צריכה שיפקיר בעל הבית עבורה והנה בכל מקום שתלך אין חשש גזל בידה בשלמא אי לא היתה יודעת מאומה הדין בודאי לא תלך למקום אחר ללקוט כי ידוע שבועז מן הצנועין וצדיק גמור הי' ובשחרית או לעתות ערב היה מפקיר כל שילקטו עניים אבל בשאר שדות דלמא יהיו מצרי עין שלא יפקירו וא"כ מסתמא לא תלך ללקוט בשדה אחר אבל כשראה בה דבר חכמה וקיימא ההלכה שלא לקטה אלא שנים היתה יכולה ללקוט בכל מקום אשר תמצא ידה כי אין בידה חשש גזל ולכך אמר לה בועז אל תלכי ללקוט בשדה אחר וא"ת מה יתרון יהיה לך שתלקט בשדה שני ולכך אמר הלוא צויתי את הנערים לבלתי נגעך וצמית והלכת אל הכלים ושתית כאשר ישאבון הנערים וזה לא יהיה לך בשדה אחר וק"ל: ובד"א נראה ליישב המשך הפסוקים דכתיב ותלך ותבוא ותלקט בשדה אחרי הקוצרים וכו' והנה בועז בא מבית לחם ויאמר בועז לנערו הנצב על הקוצרים למי הנערה הזאת ויען הנער הנצב על הקוצרים ויאמר נערה מואבית היא השבה עם נעמי משדה מואב כו' ותבוא ותעמוד מאז הבוקר ועד עתה זה שבתה הבית מעט והרגישו רז"ל בדקדוק הפסוק ותלך ותבוא ותלקט אכתי לא אזלת ואת אמרת אתית וגם יש עוד לדקדק למה אמר בועז למי הנערה הזאת הי' לו לומר למי הנערה הזאת ועוד הנער השיב לו שהיה שבה עם נעמי למה הוצרך זה להשיב הו"ל להשיב בקיצור נערה מואביה היא השבה משדה מואב ועוד יש לדקדק שהשיב לו ותבוא הנערה ותעמוד מאז הבוקר ועד עתה זה שבתה הבית מעט למה הוצרך לומר זה שבתה בבית מעט פשיטא אם היא עמדה מאז הבוקר ועד עתה שבתה בבית מעט ונ"ל ליישב וצריך אני להקדים מה ששמעתי בשם הגאון הגדול מוה"ר יעקב אב"ד מלובלין אבי הגאון מוה"ר העשיל ז"ל פי' על המדרש ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך ודוד מפרשה מעתה ועד עולם ע"פ מ"ש התוספות גבי פסי ביראות דקתני הרי זה מטפס ועולה מטפס ויורד הא דקתני תחילה מטפס ועולה ללמוד אפי' כמה פעמים מותר לו לירד ולעלות וע"ז מיושב המדרש הנ"ל דקשה ליה נמי למה אמר ברוך אתה בבואך תחילה ואח"כ בצאתך הלוא צריך לצאת תחילה ולכך מתרץ המדרש ודוד מפרשה מעתה ועד עולם ר"ל אפילו כמה פעמים וזה דפח"ח נמצא למדין אנו היכי שכתוב הכתוב שלא כסדר מרמז אפי' כמה פעמים ואי' במשנה בפ' ד' דפאה שלשה אבעיות ביום בשחר ובחצות ובמנחה. בשחר מפני המניקות שבניהם ישנים בשחר ואז יש להם פנאי ללקוט ובחצות מפני התינוקות ובמנחה מפני הזקני' ההולכי' על משענתם ואין מגיען לשדה עד שעת המנחה ובמשנה שם אי' מי שליקט את הפיאה ואמר הרי זה לאיש פלוני עני ר' אלעזר אומר זכה לו וחכמים אומרים יתננה לעני שנמצא ראשון ומחלוקת מעשיר לעני אבל מעני לעני ד"ה זכה לו והנה ברות משמעות הכתוב ותעמוד מאז הבוקר ועד עתה שהלכה ללקוט בכל ג' זמנים בשחרית ובחצות ובמנחה וזה רמז הפסוק ותלך ותבוא ותלקט דאי הוי כתיב ותלך ותלקט ותבוא ה"א פעם אחת לכך כתיב ותלך ותבוא שלקטה כמה פעמים ביום וחזרה ונשאה הלקט לביתה ובאה ללקוט בכל הג' זמנים אך באמת למה לקטה בג' זמנים הללו ולא היה די לה בשחרית ובחצות אלא שהיא לקטה בשביל נעמי ורצתה לזכות אותה ולכך כשבא בועז שאל למי הנערה הזאת שראה שלקטה גם במנחה שהיא זמן לקיטת זקנים והיא נערה ויכולה לבוא בשחרית או בחצות ולמה היא מלקטת במנחה שהיא זמן לקיטת הזקנים וע"כ גמר בדעתו שהיא מלקטת בשביל עני אחר ורצתה לזכות לאותו לכך שאל למי הנערה הזאת ר"ל למי היא שייכי שאוכל לומר שהיא מלקטת בשביל עני אחר ודלמא עשירה היא ואינה יכולה לזכות לעני אחר והשיב הנער נערה מואביה היא השבה עם נעמי וזכתה בשביל נעמי ובשבילה ותעמוד מאז הבוקר ועד עתה זה שבתה הבית ר"ל שחזרה לביתה ומה שלקטה מסרתה ליד חמותה מיד וחזרה ללקוט בשביל חמותה ובשבילה וק"ל: