אור ברסלב
מאור עינים ליקוטים

מאור עינים· רבי מנחם נחום מטשרנובל

ליקוטים

האזינו

השמטה מפרשת בראשית

איתא בתיקונים (ת"א) בראשית ב' ראשית ב' יראה יראה שלפני חכמה כמאמר רבותינו זכרונם לברכה (אבות פ"ג) כל הקודם יראת חטאו לחכמתו חכמתו מתקיימת והוא מתתא לעילא ובהכנסו לחכמה יכנס ליראה עילאה כי אם אין חכמה אין יראה (שם) ואין בור ירא חטא (שם פ"ב) ובחכמה יבנה בית (משלי כד, ג) שמגביל את האדם שלא יצא חוץ לשיטה והוא מעילא לתתא ועיקר בריאת העולמות היה שיראו מלפניו שיתגלה לבריותיו אלהותו ויראה כל אדם להכניס אלופו של עולם בכל מדותיו המנהיגין העולם שהוא שבעה כוכבי לכת שכל הנבראים מתנהגים ע"פ ז' מדות ולכן נקראו ז' ימי הבנין וראשיתם יראה ואהבה והעיקר היראה כמו שאמר מורי דרכו של איש לחזור אחר אשה (קדושין ב ב) וכשיהיה אלופו של עולם בכל מדותיו אזי הוא אב כאב המדריך את בנו כלל הדבר שצריך כל אדם להגיע ליראת הרוממות שהיא יראה ב' ובאמת הוא יראה אחת רק שנתצמצמה במדריגה התחתונה לפי השגת אדם שיוכל לאחוז ביראה כפי שכלו ורצון הבורא יתברך שמו שיגיע כל אדם לדבור ראשון שהוא בדבר ה' שמים נעשו והתורה היא נכללת רק בדבור אחד מה שאין הפה יכול לדבר ובאורייתא ברא קב"ה עלמא (זח"א ה) וזהו העולם הזה נברא בה' (מנחות כט ב) דהוא ג' קוים והאבות השיגו התורה שבג' קוים דהוא דבור הראשון ואח"כ נתפשטה התורה למדריגה תחתונה בשבילנו שנוכל להשיגה ונתחלקה להרבה בחינות וזהו תורה חתומה ניתנה ומגילה מגילה ניתנה (גיטין ס א) והכל אמת ולכך נקראת התורה זאת שהז' מדות נכללו בכללות התורה שמא' ועד ת' וזהו זאת חוקת התורה (במדבר יט, א) כמו חקיקת כמבואר בזוהר בריש הורמנותא דמלכא גליף גליפו וכו' אשר צוה ה' לאמר כמו כך צוה ה' לאמר וזהו פרה אדומה המטהרת טמאים כמאמר רבותינו זכרונם לברכה (במד"ר יט) תבא אמה ותקנח בנה כי עיקר התשובה היא תורה לשמה דהיינו לשם ה' כנ"ל והוא תשובה תשוב ה' ששם אין חסרון דהיינו חטא מלשון חסרון ובהכנסו לשם נעשה מאב שהב' פרוץ מרוח צפון ויתהוה מ"ם סתומה ויהיה אם כאם המרחפת על בניה זהו תבא אמו וכו' וזהו אם זכה מלשון שזיכך עצמו ואם ח"ו לא זכה נעשה לו סמא דמותא (יומא עב ב) וזהו תורה שלא לשמה מטמא הטהור וזהו ביום השמיני למלואים פירוש שנתמלא ידם בשבעת המלואים שהם ז' מדות כנ"ל ובהכנסו לשמינית וזהו אז ישיר משה (שמות טו, א) קרא משה לאהרן ולבניו כי מדת אהרן היה במקום ההוא וזהו ים ולכן קורין פרשת פרה קודם פסח דהיא יציאת מצרים דהיינו מצר י"ם שאינו מניח להכנס אל ים החכמה וראש חדש ניסן הוא לשון נס שבזה החודש נוכל להרים ראש ולכך צריך להתגבר לטהר עצמו בבחינת לשמה לכנוס לים החכמה וצריך להתעורר בהתלהבות נגד המחשבות המעופפים שכל עוף הפורח היא המחשבה הפורחת נשרף בהבל פיו וכל זה כשיתחזק ביראה וזהו נענה מלאך מן השמים ואמר הן הן מעשה המרכבה כי לשון הן הוא אחת (שבת לא ב) שהוא מרומז על היראה ובהכנסו ליראת הרוממות שהוא רצון הראשון שבו נבראו עולמות יוכל לברוא עולמות חדשים רוחנים וזהו אי בעי צדיק (סנהדרין סה ב) ר"ל אי היו נכנסין ברצון הראשון ובעי לשון רצון שיכנסו ברצון ויבראו עולמות והבן.

השמטה מפרשת ויגש

רק אדמת הכהנים לא קנה כתיב (בראשית מב, א) וירא יעקב כי יש שבר במצרים מלשון שבירה במצר י"ם החכמה וז"ש (יומא עב ב) למשמאילים סמא דמותא מפני שזאת התורה מעץ הדעת טוב ורע והוא מנובלות החכמה של מעלה שהוא תורה דהיינו אחורי החכמה דנחית מדרגיה והעיקר שצריך לאחוז בעץ החיים שהוא להתראות פנים בפנים כמו שהיה בסיני פנים בפנים דיבר וזהו שלימות התורה שלא היה בה שבירה ומה שאנו מכנים בלשון שבירה אין זה רק דנחית מדרגיה בכדי להתמשל בקטנות שכל כמו המלמד שמצמצם שכלו להתינוק כפי ערך התינוק וזהו וכל בניך למודי ה' וכשבא לגדלות שכל מבין הדבר על בוריו וזה דבר שלח ביעקב ונפל בישראל כי יעקב צירוף יו"ד עקב שהשכל הוא יו"ד נחית בעקב סוף המדריגות וכל זה שיבא בישראל שאלמלא זה לא היה מבין כלום דהוא גדלות השכל עץ החיים דאתכלל שמאלא אבל עץ הדעת דהוא לשון הכרעה אית ביה שמאלא וזהו יתרון החכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החושך (קהלת ב, יג) כי הנה החושך גם הוא נברא וכשבא האור החושך אתכליל באור ואיננו דחשקות החושך לאתכללא בנהורא ואלמלא לא היה צריך האור אל החושך לא היה מכניסו אליו אלא שע"י שנתכלל ניתוסף בו ומבואר במקום אחר היטב לכן הביא הבורא יעקב ובניו למצרים בגלות מצר י"ם כדי שיחפצו לעלות למעלות החכמה ויבואו לקבלת התורה כמו כן צריך כל אדם לצאת מד' גליות שלו הפרטית חוץ מהכללות כדי שיוכל לבא לקבלת התורה ואל זה כיוון יוסף הצדיק להוציא התורה והמצות מגלות מצרים בכדי לבא לעץ החיים וזהו שאמר רדו שמה ונחיה שנבא לעיקר החיות ולכך צוה יוסף ליתן לפרעה החומש כי פרעה מלשון התגלות וחומש עיקר מצות הצדקה כאמור (ישעיה א, כז) ושביה בצדקה מה שנשבה יפדה בצדקה והבן.

ויסב אלהים את העם דרך המדבר וגו' (שמות יג, יח) הענין הוא שהקב"ה נתן לישראל כח הדבור שע"י הדבור מתנהגים כל העולמות כמבואר כמה פעמים וזהו ויסב וגו' שהקב"ה סיבב על ידי השתלשלות עד אשר מסר את העם הם ישראל עמו דרך המדבר הנהגות הדבורים ועל ידי זה הם מתנהגים כל העולמות כמלך במלכותו וזה בא להם על ידי שעלו והשיגו נו"ן שערי בינה על ידי כן היה בהם כח מלכותו כביכול וזהו וחמושים עלו בני ישראל שעלו לנו"ן שערי בינה והנה דרך משל כאשר הבן מדבר דברים ראוים ודברי שכל לפני האב אז האב אוהבו מאוד עד אשר אם יבא אחד לקטרג על בנו אינו נכנס באזניו כלל ומפני זה אין מי שיכול לקטרג עליו כי יודע שאין קטרוגו כלום כן כביכול כשישראל מדברים ויש להם כח הדבור כראוי אז אין שטן ופגע רע ונתבטלו המקטריגים וזהו אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן (פסחים קיט ב) ר"ל אין מי שיפטור שפה לקטרג אחר שהפה סח דברים חיים שיאמר המקטרג אפיקו מ"ן ויובן כי על ידי הדבור מעורר אהבת השם ב"ה ולכן מצוה לספר ביציאת מצרים כי כל זמן שהאדם בקטנות השכל נקרא מצר י"ם ר"ל כשאין לאדם כח הדבור מפני חסרון דעתו אז הוא במצר כי הקול היוצא מהגרון כשיוצא הוא שם בלא דבור כי שם מצומצם במקום צר ואינו יכול לדבר רק הוצאות קול לבד ואח"כ מתרחב ומתחלק בה' מקומות עד אשר בא אל הדבור ואז נולד תענוג גדול וזהו נקרא יציאת מצרים ויובן ולכן האדם כשבא לגדלות השכל ויש לו כח הדבורים נקרא יציאת מצרים כמבואר במשל והנה כשהאדם דרך משל היה קטן ועושה מעשה קטנות אח"כ כשנעשה גדול ובר דעת ומיישר מעשיו בודאי לא יזכרו לו מעשיו שעשה בקטנות ולא יחשבו כלל למאומה כן האדם בדרכי ה' כשבא לגדלות השכל אין אחיזה למקטריגים אפילו בקטנות מה שעשה כשהיה בקטנות השכל כמבואר לעיל וזהו שמבואר מפני שהלילה שמורה מן המזיקין אין להם אחיזה בקטנות גם כן והבן.

מלחמה לה' בעמלק מדור דור (שמות יז, טז) כב"י אין השם שלם ואין הכסא שלם כמאמר רבותינו זכרונם לברכה (פסיקתא רבתי יב) והנה בכל אדם יש בחינת עמלק הוא היצר הרע שצריך להלחם אתו ולכן כתיב מחה תמחה את זכר עמלק (דברים כה, יט) כי ישראל הם כסא להקב"ה כביכול השורה בהם וצריך לראות שיהא הכסא שלם שלא יהיה נרגן מפריד אלוף (משלי טז, כח) ויהיה הכסא חסר א' ח"ו וכביכו"ל ישראל נקרא בסוד אשה אל תקרי מורשה אלא מאורסה (ברכות נח א) ונמצא ישראל הם המקבלים וכביכול משפיע וכשישראל מתדבקים ומתקשרים בו כביכול נקרא זיווג וכאשר ע"ד משל כאשר באדם הגשמי נמשך הטפה מן המוח כן כביכול באלף אלפי הבדלות ההשפעה שמשפיע כביכול לישראל עמו הן מוחין וחיות גדול ונקרא מוחין על שם (ישעיה מד, כב) מחיתי כעב פשעיך כמבואר אצלינו במקום אחר שכשבאו המוחין הוא השכל הגדול אז נמחו הדינים וכל מעשה קטנות מתבטלין ואז נמחה זכר עמלק ולכן בפסח שבאו ישראל לגדלות המוחין תיכף למחרת הפסח נתלה המן כי היה מחיית עמלק כאמור והנה כאשר האשה צריכה לספור שבעה נקיים לטהר את עצמה לבעלה כן על דרך זה אנו מונין ז' שבועות והענין הוא כי אמרו רבותינו זכרונם לברכה (אבות פ"ה) בעשרה מאמרות נברא העולם וכו' שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות והנה אין הרשעים פוגמים בכל העשרה מאמרות כי בג' מאמרים הראשונים אין פגם מגיע בהם כנודע רק בז' מאמרות מגיע הפגם אלא שהג' מאמרות הראשונות משפיעין ומקיימין הז' מאמרות והן כדמיון מוחין לז' מאמרות כמו שבאדם ג' מוחין והרשעים מפרידין הג' ראשונות מן הז' ואז מאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות אבל אין הפגם מגיע בכל הי' אלא שלכן מאבדין את העולם מפני שנברא בעשרה מאמרות שיהיה הג' מחוברין עם הז' דווקא וזהו קיומו של עולם וכשמפרידים נגרם שבטל העולם וזה נרגן מפריד אלוף ויובן. ולכן צריך לספור ז' נקיים שיטהרו ויוכלו להיות כביכול כסא שלם להקב"ה ואז כשיבא שבועות הוא קבלת התורה הענין הוא על ידי שמטהרין ומזככים המדות וז' המאמרות אז שורים הג' מאמרות העליונות וממשיכין הג' עליונות למטה וזהו אוריין תליתאי הם התלת מאמרות הראשונות הממשיכין חיות לז' מאמרות שלמטה מהם ואז הוא קיום העולם והכסא נעשה שלם וזהו וספרתם לכם (ויקרא כג, טו) ר"ל וספר ת"ם שיהיה הספירה מלשון ספיר ובהירות שיהיה ת"ם כדכתיב תמימות תהיינה ולא יהיה פירוד והנה הרשע עונותיו חקוקים על עצמותיו וכשבאו המוחין כאמור אז נמחה הכל כמבואר לעיל וזהו וספרתם לכם לעצמיכם שיהיה נמחה החקיקה מעצמיכם על ידי שתהיו ספירים וזכים והנה באמת ישראל כבר מאורסים להקב"ה כדרשת רבותינו זכרונם לברכה (ברכות נח א) אל תקרי מורשה אלא מאורסה א"כ כבר נתקדשו ואין צריכים קדושין חדשים אלא משום דכתיב היתה כאלמנה ולא אלמנה ממש והוא בסוד יבמה שאינה צריכה אלא מאמר בכדי לגמור קדושין הראשונים של אחיו וה"נ ישראל אין צריכים אלא מאמר אמרות טהורות בכדי לגמור קדושין הראשונים וכשמתקנים את המאמר אז מתקשרים בהקב"ה כמאמר ההוא וזהו והבאתם את עומר ראשית קצירכם אל הכהן (ויקרא כג, י) רצה לומר שתביאו את האומר כי עי"ן נתחלף באל"ף כנודע וכשתתקנו בתחלה את המאמר זהו ראשית אז קצירכם מה שאתם נכרתים מהקב"ה כביכול בסוד היתה כאלמנה תהיו מקושרים כמתחלה כי איה ספר כריתות אמכם וגו' (ישעיה נ, א) ואז תביא אל הכהן הוא הקב"ה הנקרא כהן ואיתא ברבותינו זכרונם לברכה (סנהדרין לט א) א"ל אלהיכם כהן הוא כי קבר למשה במאי טביל וכו' הכוונה שיש טוב הגנוז ושכל הגדול שגנזו במאי טבל איך יכולים לטבול מרע לטוב כמו האדם הטובל לעלות מטומאה לטהרה כיון שגנזו השכל א"ל בנורא הוא היראה שע"י היראה יכול לעלות מכל טומאה כמבואר זה אצלינו כמה פעמים במקום אחר.

והנה כמו שע"י מוחין הקדושים נמחים כל הדינים כן להיפך בדור המבול שקלקלו במים הזדונים וע"כ נמחו כמ"ש (בראשית ז, ד) ומחיתי כל היקום אשר וגו' ודי למבין אבל בקדושה נקרא מים טהורים כמ"ש (יחזקאל לו, כה) וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם כאמור שכשבאו המוחין הנקראים מים עליונים אז כל העונות נמחים ונטהרים ונמצא שצריך לתקן מדת הברית ולטהרו מכל סיג ואז כשיתוקן יוכל לקבל התורה הנקראת ברית ויהיה כסא שלם מקושר בהקב"ה וזה נעשה בימי הספירה שמטהר ומזכך כספיר מדותיו וזהו לא תצפי לרגלי דמשיחא עד דתתחזי קשת בגוונין נהירין שיהיה המדות הם הגוונין נהירין וזכים ולכן כשהצדיק בעולם א"צ קשת כי הקשת הוא לאגנא על עלמא שלא ימחה ממי המבול כמבואר לעיל סוד הענין והצדיק שמזכך מדותיו ואז הגוונין נהירין ונקרא' ישראל אשר בך אתפאר (ישעיה מט, ג) ששש ומתפאר בגוונין שלו והנה אמרו רבותינו זכרונם לברכה כל הדר בארץ ישראל וכו' הענין הוא שהצדיק נקרא ארץ ישראל כי הארציות שלו מזוכך שבא למדריגת ישראל כי ישראל פירושו יש"ר א"ל שהקב"ה מסתכל בו מלשון ישור על אנשים כי עיני ה' אל צדיקים כתיב (תהלים לד, טז) והשגחות הבורא בו והנשמה נקרא כל כי כל ההנהגה על ידה וכוללת הכל וזהו כל היא הנשמה הדר בא"י בגוף הצדיק דומה כמי שיש לו אלוה (כתובות קיא א) הענין הוא כי הקב"ה קראו ליעקב אלוה אני אלוה וכו' ואתה בתחתונים (ב"ר עט) כי המשיך אלהותו בתוכו לשרות בו וזהו דומה כמי שיש לו ממש אלוה שהוא נק' אלוה ולכן אמר דומה ולא אמר יש לו אלוה כי אינו אלוה באמת רק נקרא אלוה כאמור וכל הדר בחוץ בחיצוניות לארץ היינו החומר דומה וכו' אינו שוכן בו אלהותו ודומה יותר כאלו אין לו אלוה כלל כביכול אף שבאמת יש לו אלוה ולכן אמר גם כן דומה והבן ולכן כשאדם צדיק ומתקן המאמר להתקשר בו כביכו"ל אז נתחלף הא' בעי"ן היא השגחה וזהו והבאתם את עומר שמביא על ידי המאמר עי"ן ההשגחה ולכן ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות כי באמת אף שהעיקר הוא ארץ ישראל מכל מקום בכל מקום אפילו בחוץ לארץ יש בחינת ארץ ישראל ונקודה משם כגון בתי כנסיות ובתי מדרשות וכשיבא משיח במהרה בימינו אזי כל הנקודות ובחינת ארץ ישראל יצאו מחוץ לארץ ויכנסו לארץ ישראל ונמצא קדושת ארץ ישראל מתפשטת בכל מקום וזהו ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות (כלים פ"א מ"ו) בין עתה ובין לעתיד כי לעתיד יומשך קדושתה מכל הארצות שיתקבל הקדושה אל ארץ ישראל מכל חוץ לארץ ומכל ארץ העמים כמ"ש (דברים ז, יד) ברוך תהיה מכל העמים שמכל העמים יתקבץ ותהיה ברוך מהם כמבואר במקום אחר ועתה אף שיש איזה בחינה בחוץ לארץ מכל מקום העיקר הוא ארץ ישראל ואמר מה היא קדושתה שמביאין ממנה העומר כאמור לעיל כי הצדיק נקרא כשדר בארץ ישראל דווקא ואז מתקן המאמר ומביא עין ההשגחה כי עיני ה' אל צדיקים והשי"ת משגיח על הצדיק והצדיק דר בארץ ישראל נמצא מביא השגחת הקב"ה בארץ ועל ידי מי הוא על ידי הצדיק ולכן יקוים תמיד עיני ה' אלהיך מראשית השנה (שם יא, יב) כתיב חסר א' שהיא כביכול רשה וענייה עד אחרית שנה שתהיה במדריגת אחותי רעיתי יונתי תמתי (שיר השירים ה, ב) נוטריקון של אחרית והבן בילא"ו.

ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה וגו' (שמות לא, ג) ואיתא במדרש (שמו"ר מט) אמר הקב"ה בעולם הזה רוחי מחכים אתכם אבל לעתיד לבא רוחי מחיה אתכם שנ' ונתתי רוחי בכם וחייתם יובן הענין זה כי התורה הוא הסרסור בין ישראל לאביהם שבשמים שעל ידי התורה יוכלו לקרב אל הבורא יתברך שמו בעסקו לשמה ומייחד העולמות כי כל העולמות נבראו על ידי אותיות התורה ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (אבות פ"ו) כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה שהם יחודים וזיווגים מלשון ראוהו מדברת מאי מדברת נבעלה (כתובות יג א) ולא עוד אלא שכל העולם כולו כדאי הוא לו כי מי שעוסק בתורה לשמה אינו חפץ רק להתקרבות שמו יתברך ולייחד העולמות שיהיה שעשועים ותענוג לו יתברך שמו כי החכמה תחיה בעליה (קהלת ז, יב) ר"ל החכמה היא התורה מחיה בעליה כביכול הקב"ה שהוא הבעלים של התורה מביא חיות ותענוג בבורא יתברך על ידי התורה וזהו כל מגמתו ולא לתשלום חסרונו ולהנאת עולמו כי כל העולם כולו לא נחשב לכלום בכל תענוגיו נגד תענוג שמתענג בו כביכו"ל וכענין ר' חנינא שהיה די לו בקב חרובין וכו' (תענית כד, ב) וזהו שכל העולם כולו כדאי הוא לו ר"ל כל הנאות עולם אינו נחשב בעיניו רק כל מה שיש לו הן רב או מעט כאלו די לו אבל מי שלומד שלא לשמה לא בא לתכלית המבוקש רק שעל כל פנים נתחכם בלימודו והוא הכנה שמתוך שלא לשמה בא לשמה. וזהו בעולם הזה רוחי מחכים אתכם כי רוח הוא בחינת התורה וכשהאדם הולך אחר תענוגי עולם הזה ולומד שלא לשמה התורה מחכים אותו אבל לעתיד לבא רוחי מחיה אתכם ר"ל שעל ידי זה יבא לשמה ואז התורה מחיה אתכם כי החכמה תחיה בעליה וכשמביא חיות ותענוג בו יתברך שהוא שורש הכל ממילא נמשך שפע וחיות לחלקים שלמטה שהאדם הוא חלק אלוה ממעל וזהו רוחי מחיה אתכם והבן.

ויעש בצלאל את הארון עצי שיטים (שמות לז, א) הה"ד פתח דברך יאיר מבין פתים עצי שיטים במה שחטאו נתקנו חטאו בשיטים ונתקנו בשיטים שנאמר ועשו ארון עצי שטים (שמו"ר נ) הענין יובן ע"פ דכתיב (משלי לא, כו) פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה דאורייתא מחכמה נפקת כמבואר בזוהר והחכמה נקרא יו"ד והיו"ד נכתב רק י' אבל בהברה ולשון אי אפשר לדבר כי אם על ידי המילוי וא"ו דלי"ת הנעלם בתוך היו"ד ונגלה בדבור כן כביכול שמו יתברך וחכמתו במחשבה הראשונה לברוא העולמות יש מאין הסתום והגנוז הוצרך להתעלם ולהתלבש בעולמות כדי שיוכלו לסבול אורו הגדול כי שמש ומגן ה' אלהים (תהלים פד, ב) כמו שא"א להביט מאור השמש כי אם על ידי הגנה ומסכים מסך אחר מסך לפי עיני הראות ולכן נקרא עולמות מלשון העלם אך ההעלם הוא הגורם הגילוי שבלתי אפשרי היה לגלות שיוכלו לסבול הנבראים כל אחד על ידי העלמה והסתרה והקב"ה ממלא כל העולמות בהסתתרו והתלבשו בהם וכן אמרו בזוהר (הקדמת תיקוני זהר) וכד אנת תסתלק מנהון אישתארו כולהון שמהן כגופא בלא נשמתא ולזה רומז יו"ד שהיו"ד הוא סתים ונעלם ובתוכו המילוי וא"ו דלי"ת שהוא"ו דלי"ת נעלם וזהו להנחיל אוהבי יש (משלי ח, כא) העולמות שנבראו יש מאין הוא על ידי שאוצרותיהם אמלא על ידי המילוי שנעלם ונתכסה שזהו מלוי הוא"ו דלי"ת שבתוך היו"ד שנמשך על ידי הוא"ו למטה עד הדלי"ת ואמנם על ידי הוא"ו דלי"ת נתגלה היו"ד שיוכלו לדבר והוא"ו רומז המשכה מהיו"ד עד הדלי"ת שהוא מדריגה התחתונה הדלה מעצמה ולית לה מגרמה כלום רק מקבלת מהעליונים וכשהמדריגה דלה מתקרבת לקבל ממקורה הוא בהיפך אתוון די"ו שהדלי"ת משתוקק לעלות אל היו"ד על ידי הוא"ו וזה דיו לבא מן הדין להיות כנדון ר"ל כי כבר אמרנו שהעלם הוא הגורם הגילוי ולכן כתיב (דברים כט, כח) הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם וגו' ר"ל שע"י ההסתרה בא לידי הנגלות במדריגות התחתונים בכדי שיוכלו להשיגו וכשהמדריגה התחתונה מתקרב למעלה מתמתקין הדינים כי ההעלמה וההסתרה היא בחינת דין וצמצום כנודע ונמצא הגילוי שבמדריגות התחתונות בא על ידי הדין ואין הדינים נמתקין אלא בשרשם רצה לומר שמתעלים למעלה ומתקרבים לשרשם כל אחד לשרשו והיינו עולמו של יובל עלמא דחירות דאף על גב דמסטרהא דינין מתערין שם הוא ההמתקה ששם שרשי דינים שהדינים נמתקין בשרשם ולכן אמר והנגלות לנו ולבנינו עד עולם צריכים לקרב עד עולם של יובל ששם ההמתקה וזהו דיו לבא מן הדין (ב"ק כד ב) שהם העולמות שנתגלו על ידי הצמצום והדין שהסתיר אורו יתברך שמו להיות כנדון הוא המקור העליון ששם שרשי הדינים שמסטרהא מתערין ונקרא נדון דאיהו רחמים גמורים רק ממנה מתערין השרשים להמתיק הדינין ולכן נקראת התורה אני בינה לי גבורה (משלי ח, יד) ר"ל הגבורות והדינים שנשתלשלו למטה כשמתעלים לי שאני בינה ששם שרשי הדינים אז מתבטלין הדינים ונמתקין וזהו פיה פתחה בחכמה שהפתיחה של התורה היא בחכמה שמחכמה נפקת ונקראת תורת חסד על לשונה שנמתקין כל הדינים בשרשם כמ"ש אני בינה לי גבורה והבן.

ועשית ציץ זהב טהור ופתחת עליו פתוחי חותם קודש לה' (שמות כח. לו) ואמר בזוהר הקדוש ציץ לכהנא ציצית לשאר בני נשא ויובן ע"פ פשוטו כי הציץ מכפר על עזות מצח דאתמר ביה ומצח אשה זונה היה לך וגו' וכבר ידוע מאמרם ז"ל (מנחות מד א) בענין ההוא גברא דשמע שיש זונה בכרכי הים וכו' ובאו ארבע ציציותיו וטפחו לו על פניו וכו' וזה נמשך מזה שע"י הציץ דכהנא שמכפר על מצח אשה זונה נמשך הכח אל הציצית דשאר בני נשא להצילם מיד אשה זונה וכמעשה שהיה ועוד יבואר ע"פ דרך הנעלם כי ידוע גודל מעלת שויתי ה' לנגדי תמיד זהו כלל גדול בתורה וכו' וכ"ש כשיבין האדם שמלך מלכי המלכים הקב"ה מלך גדול ונורא עומד עליו ורואה במעשיו מיד יגיע אליו היראה כו' כמבואר בשלחן ערוך א"ח סימן א' הרי האדם המבין שהקב"ה רואה כל מעשיו תמיד ומציץ עליו הוא בטוח שלא ימרה פיו ולא יזוז מעבודתו כי יראתו של מלך מלכי המלכים הקב"ה שורה עליו ויודע שמלא כל הארץ כבודו ולית אתר פנוי מיניה וזהו ועשית ציץ לשון הסתכלות שתעשה לך מדריגת ציץ שתדע ותבין שהקב"ה מציץ מן החרכים עליך ואין דבר נסתר מנגד עיניו אז יהיה זהב טהור זהב היראה תהיה טהורה ונקיה בלי שום תערובות כמ"ש (תהלים יט, י) יראת ה' טהורה אמנם לא כל אדם יוכל לאחוז בזה כי אם בני עלייה והמה מועטים וא"א להיות תמיד בדביקות הנפלא הזה ונופל האדם ממדריגתו ושוכח בו חלילה אך כי שבע יפול צדיק וקם כמבואר למעלה וחוזר ומדבק אל ה' כי אפילו הרשעים מלאים הרהורי תשובה ומתחרטים (עירובין יט א) אף כי איש ישר הנופל ממדריגה תיכף שב אל ה' וממליך הקב"ה על ידי זה במדריגות תחתונות וזהו כבודו יתברך ועל זה נאמר (שמות יט, ו) ואתם תהיו לי ממלכת וגו' ר"ל שתמליכו אותי על כל דרגין כמבואר למעלה וזהו נקרא ציצית על שם ויאחזני בציצית ראשי (יחזקאל ח, ג) כמי שאוחז בציצית ראשו ומעלהו ממטה למעלה ולכן נקרא נתן דצוציתא (שבת נו ב) על ידי התשובה ששב הוא כמי שאוחז בציצית ראשו ומעלהו ולכן ציץ לכהנא שהוא כה"ג המחשבה העליונה הזכה ודבוקה בשורשה ביראת ה' שעומד עליו ורואה ומציץ נקרא ציץ ולשאר בני נשא ציצית נמשך למטה למדריגתם בחינת ציצית ר"ל לאחוז בציצית ראשם לעלות משם ולהעלות עמהם המדריגות שלמטה ולהמליך הקב"ה בכל אתר כמו שאמר הבעל שם טוב נבג"מ ובקשתם משם את ה' וגו' ומצאת (דברים ד, כט) משם דייקא במקום שהוא באיזה מדריגה שיהיה משם תמצא את ה' אלהיך ויוכל להתדבק בה' ולכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה (סוכה ה א) בציץ היה כתוב קודש לה' בשני שיטין ואמר רבי יהושע בן לוי אני ראיתי ברומי וכתוב קודש לה' בשיטה אחת ובודאי לא יתכן שהברייתא יחלוק על האמת אך שניהם אמת ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי כי האדם אשר נפל למדריגות תחתונים ואח"כ שב אל ה' הוא נרמז קודש לה' בשני שיטין אמת כי קודש הוא לה' אך בשני שיטין היה כי בתחלה היה הקודש למטה ואח"כ העלהו למעלה לה' ולכן אמרו קודש למ"ד למטה כי סוד למ"ד מורה ע"ז וד"ל ולכן אמר אני ראיתי ברומי ר"ל אותו שמבני עלייה ברום המעלות במחשבה העליונה שאינו זז מדביקות השם כתוב בו קודש לה' בשיטה אחת שלא היה הקודש למטה רק דבוק תמיד לה' באמת ועלתה לו והנה איש כזה אשר תמיד דבוק בה' כל מעשיו עושין רושם למעלה כי אמנם כל אדם בכל תנועותיו ועסקיו מעורר איזו כח אם לטוב מעורר למעלה ואם ח"ו להיפך מעורר להיפך וכל דבר נחקק אין לך מעשה קטן וגדול ודבור קל שלא יהא נחקק במקום הראוי לו והאדם הנקרא כהן גדול האוחז במדריגות ציץ זהב טהור ולא סר מה' אז כל מעשיו נחקקים בעולמות העליונים ודבוקים בה' וזהו ופתחת עליו פתוחי חותם שיעשה חקיקה כדבר הנחקק בחותם ובאיזו מקום יהיה החקיקה אמר קודש לה' הקדושה העליונה הדבוקה בה' והבן.

ויביאו את המשכן אל משה (שמות לט, לג) הה"ד עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון שכל שכרן של צדיקים מתוקן לעולם הבא הוי ותשחק ליום אחרון (שמו"ר נב) ויובן ע"פ מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (שם נא) אלה פקודי המשכן משכן העדות שנתמשכן בעונותיהם של ישראל וידוע מאמר רבותינו זכרונם לברכה ושכנתי בתוכם בתוכו לא נאמר אלא בתוכם עיקר שכינה בישראל היכל ה' המה וא"כ בוודאי בחינת המשכן שנתמשכן ישנו גם כן בבחינת השוכן בתוך בנ"י שנתמשכן גם כן בעונותיהם ובאמת אמרו רבותינו זכרונם לברכה לכאורה להיפך כל מקום שגלו שכינה עמהם (מגילה כט א) אך יבואר הדבר ע"פ שידוע כי בגלות השכינה בסוד הסתרה כמ"ש (דברים לא, יח) ואנכי הסתר אסתיר פני וגו' כי קודם החורבן היה בסוד פנים הנראים והשכינה היה שורה באתגליא ועכשיו הוא בהסתרת כמה לבושין וזהו הגלות דאתלבשת בכמה לבושין וזהו כל מקום שגלו בכל בחינת שירדו לעומק הגלות שם גלתה השכינה ונתלבשה שם בעמקי הבחינה ההיא ולכן דרשו רבותינו זכרונם לברכה (חולין קלט א) אסתר מן התורה מנין דכתיב ואנכי הסתר אסתיר וגו' כי אסתר היא אותיות אל"ף סתר ר"ל אלופו של עולם הוא בסתר הלבושים כאשר יבואר לקמן עוד מזה אמנם משה זכה לבינה סוד עלמא דחירות שהוא מקום התשובה ששם המתקת הדינים כי הדינים אינם נמתקין אלא בשרשם ומה שהשכינה מלובשת בלבושין ועבים סתר לו כשיבחין אדם ויבין שבבחינה ההיא אשר גלה האדם שם שכינתו כביכול גם כן נגלתה שמה ומשם יעלה להדבק בו יתברך להדבק בשורשו של בחינה ההיא אשר משם נלקחה וזה נקרא תשובה שמשיב כל דבר לשרשו ומתבטלין ומתמתקין הדינים בשרשם כי ממנו באו ואליו ישובו ולכן אחר מעשה העגל בא משה ויטחן את העגל עד אשר דק (שמות לב, כ) ר"ל שמשה השיבם למקום בינה מקום התשובה ששם שרשי הדינים כאמור בזוהר מסטרהא דינא מתערין רק הם שם בדקות גדול ושם מתמתקים הדינים שלמטה וזהו ויטחן עד אשר דק שהביא אל הדקות ששם שרשי הדינים דקה מן הדקה ואז מה שהיה גשמיות ועביות כשהבינו והשיבו אל שרשי הדקות הבחינה נתבטל הכל ונמתק. ולכן גבי אסתר שאמרה וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלשת ימים וגו' (אסתר ד, טז) שאז חזרו בתשובה סוד בינה על כן מה שהיתה אסתר סוד אל"ף סתר כאמור נתפשטה מן הלבושין ונתגלה הבהירות ונקרא מגילת אסתר מה שהיה הסתרה נתגלה ולכן שאלו רבותינו זכרונם לברכה אסתר מן התורה מנין דכתיב וכו' המן מן התורה. מנין דכתיב המן העץ וגו' כוונתם בזה כי כל דבר צריך להתקן בשרשו ולהמתיקו והתורה נקראת בינה דכתיב (משלי ח, יד) אני בינה לי גבורה ר"ל שכל הגבורות צריכים להתעלות למקום בינה ואז נמתקת ששם שרשה וזהו לי גבורה ונמצא צריכים לידע כל דבר להמתיק בשרשו ובאיזו בחינה יתעלה ולהשכיל מוצאו ומובאו ע"כ שאלו אסתר שהיא אל"ף סתר כאמור מן התורה מנין באיזה מקום תהי' המתקה ושרשה בתורה אנה הוא והשיב ואנכי הסתר אסתיר פני ר"ל מה שהיה בסוד פנים נסתתר בלבושין ומן הלבושין צריכים להסתכל ולפשוט המלבושים עד שיביאו לבחינת פנים בפנים שיבין שבכל דבר השכינה נסתרת זהו ואנכי הסתר אסתיר וכשיבין זה יוכל להתעלות ולהמתיק. וכן שאלו המן מן התורה מנין ר"ל ההמתקה שלו לבטל הדינים שלו איך רמוזה שרשו בתורה והשיב המן העץ שבהמתקה נעשה מהמן ה' מ"ן העלאת מ"ן כשמתעלים המדריגות תחתונות שנתעבו למעלה היא סוד העלאת מ"ן ורמוזה בתיבת המן העץ שה' גבורות נמתקין למעלה כשמתעלה לבינה מקום תורה עץ חיים היפך עץ הדעת שצוה לבלתי אכול וגו'. והנה בינה נקרא יום אחרון כי בינה סוד עולם הבא שהיא אחר הימים העליונים כנודע וזהו עוז והדר לבושה (שם לא, כה) מה שנתלבש הבהירות הגדול והחזק המכונה בלשון עוז והדר בלבושים עביים ותשחק ליום אחרון על דרך ויטחן עד אשר דק שנטחן הדבר ונשחק עד שהביאו אל הדקות סוד בינה עולם הבא הנקרא יום אחרון ואז נמתק הכל ששם שרשי הדינים דקה מן הדקה. וזהו ויביאו את המשכן מה שהיא בחינת שכינה השוכן בתחתונים הביאו אל משה שזכה לבינה ששם מתפשטת מהלבושים ונגלית באור הבהיר ולכן אמר הה"ד עוז והדר וגו' כמו שפירשנו ומסיים שכן שכרן של צדיקים מתוקן לעולם הבא סוד הבינה ששם העלאת המ"ן והמתקת הדינים בשרשם והוא שכרן של צדיקים שם הוא התיקון כאמור והבן בילא"ו.

ונתן את הקטורת על האש לפני ה' (ויקרא טז, יג) שלא יתקן מבחוץ ויכניס להוציא מלבן של צדוקים וכו' (יומא נג א) הענין הוא דאית יראה ואית יראה כמבואר בזוהר ונתבאר כמה פעמים בחיבור הלז והנה יראת העונש היא יראה חיצונית והעיקר הוא יראה הפנימית יראת הרוממות שהוא עיקרא ושרשא דכל עלמא והוא מחיה את כולם וכתיב (דברים ד, כד) כי ה' אש אוכלה דאכל כל אשין דעלמא הענין הוא כי האדם יש בו ד' יסודות ויסוד האש בו שממנו באים התחממות התאוות והתענוגים זרים וכשהאדם מתדבק ביראת ה' אז האש של הקב"ה מכלה כל התאוות ומתבטלין כל האשות ותאוות הזרים משא"כ מי שיש בו יראת העונש לבד כל התאוות אינם בטלים מפני זה ודא ודא איתנהו ביה ע"כ צריך האדם לדבק ביראת ה' הפנימית יראת הרוממות מפני שהוא מלך נורא ולכן אומרים והנורא בנוראותיך ר"ל אתה נורא לא מפני עונשים אנו יראים רק מפני נוראותיך לבד ראוי שתהי' נורא וזה השער לה' צדיקים יבואו בו (תהלים קיח, כ) ולכן כל ישראל בני מלכים הם (שבת קכח א) כי היראה נקרא מלכות שעל ידה מתנהגים כל העולמות כדכתיב מלכותך מלכות כל עולמים וישראל צריכים להתדבק ביראה שהיא המלכות ולכן נקראים בני מלכים וכאשר יתבאר עוד והנה צדיקים הראשונים היו שוהים שעה אחת קודם תפלתן (עי' ברכות לב ב) כדי להמשיך עליהם יראת הרוממות ולהכין לבם לעבודתו וזהו נקרא מערכה גדולה שהיא מערכה ראשונה ר"ל שמעריכין רוממותו וגדלותו ב"ה להמשיך היראה עליהם ואח"כ הוא מערכה שניה של קטורת שמעריכין איך להתקשר בו בכל בחינה ובחינה והנה האדם עץ השדה (דברים כ, יט) נק' אילן שיונק משרשו וקדושתו יתברך שמו וכשח"ו אינו יונק משרשו נקרא עץ יבש ובאדם יש שני בחינות יצר טוב ויצר הרע וידוע שצריך לאכללא שמאלא בימינא שגם היצר הרע יתקרב ויתהפך לסניגור כמ"ש באברהם ומצאת את לבבו וגו' (נחמיה ט, ח) וזה נקרא סידור שני גזירי עצים שהיצר טוב ויצר הרע הם שני גזירי עצים כי זה עץ טוב וזה עץ רע ושניהם יסודרו ויוכללו כא' ואח"כ כשבא למדריגה זו אז זוכה שמיכאל מקריב נשמתו על גבי מזבח הפנימי כנודע ויהיה שובע שמחות וידושן במזבח הפנימי וממדריגה זאת בא להטבת חמש נרות כי שבעת קני מנורה הן באדם כמבואר בזוהר הם שבעה נקבים שבראש ב' עינים ב' אזנים ב' נקבי החוטם והפה ונודע כי העינים הם בחינת גבוה מהכל כי הראיה הוא ממקום גבוה וצריך האדם לקדש אלו הנקבים לשם ה' שלא יסתכל בדבר חיצוני וגם לא ישמע דבר שאינו הגון רק יראה ויסתכל ויקדש הראיה שלו וכך השמיעה והנה קול מן שמיא מכריז תמיד כמבואר בדברי רבותינו זכרונם לברכה ובזוהר ואין אנו שומעין מפני שלא נתקדש השמיעה וכן הריח צריך לקדש בענין והריחו ביראת ה' (ישעיה יא, ג) וכן הדבור וזהו הטבת חמש נרות שיטיבו החמשה נרות שהם ב' נקבי האזנים הוא השמיעה והריח שהוא והריחו ביראת ה' והדבור הכל יתעלה ויתקדש אחר שזכה לדישון מזבח הפנימי ואחר שזכה לקדש חושיו אלו יזכה למדריגה לעבוד את ה' בכל נפשך אפילו הוא נוטל את נפשך (ברכות נד א) ר"ל שאפילו יצאת הנשמה בדבור התפלה ימסור נפשו בחשק וכן טוב לו וזהו מסירת נפש וכתיב (דברים יב, כג) כי הדם הוא הנפש וזהו נקרא דם התמיד כי תפלות כנגד תמידין תקנו (ברכות כו א) וצריך מסירת הנפש הוא הדם בתפלתו ואח"כ יזכה להטבת שתי נרות הם ב' עינים שיראו ויזדככו להביט באור עליון הנקרא עין עליון כמ"ש (ישעיה נב, ח) כי עין בעין יראו שיזכו בעין שלהם לראות עין העליונה שהיא גבוה ורמה ואח"כ יזכה לקטורת הוא תרגום קשר לקשור העולמות כולם יחד ומזה יבא על ידי שמקשר כל העולמות להקב"ה יקשור עצמו וימליך קב"ה על כל אברין דיליה כמבואר בזוהר דכל אבר דלא שלטא ביה שכינתא וכו' ואז כל האברים נעשים מרכבה אליו יתברך בסוד ומלכותו בכל משלה (תהלים קג, יט) וזהו וקטורת קודמת לאברים ואברים למנחה (יומא לג א) ר"ל שאז כשהוא אדם שלם היא מנחה להקב"ה כי מביא שלימות למעלה כיון שימליך על עצמו ונקרא בני מלכים ועל ידי הבחינה של מלכות מתנהגים כולם על ידה כמ"ש (תהלים קמה, יג) מלכותך מלכות כל עולמים נמצא כל שלימות העולמות כולם הוא המלכות ואיהו שלימו דכולהו לכן נקרא מנחה לה' ואח"כ בא למדריגה יותר גדולה והוא כי ידוע דאית כהן הדיוט ואית כהן גדול וכהן הדיוט משמש בד' בגדים הם ד' לבושין של ד' בגדי זהב בחינת דין וכהן גדול בשמונה ארבעה בגדי לבן הנוספים הוא עולם הרחמים והתלמיד חכם עובד את השם אפילו ביומא דחול בבחינת שבת כי בשבת הוא עולם הרצון והרחמים בסוד ד' בגדי לבן ואין בו דין ולכן אפילו עובד וכו' והוא בחינת כהן גדול והנה יש מים עליונים ומים תחתונים והתחתונים בוכין אנן בעינן למהוי קדם מלכא (תק"ז תיקון ה) ר"ל התענוגים שנפלו למטה רוצים להתעלות ולהתקרב מן החושך אל האור ולכן הכ"ג היה מקריב החביתין מחציתה בבוקר ומחציתה בערב הם שני חצאי פלגי מים שנתחלקו חציים בבוקר הם מים עליונים שהם באור וחציים בערב שהוא חושך והוא היה מקריב אותם לה' וכל אדם יש בו בחינה זו שיזכה להעלות מדריגות התחתונות למהוי קדם מלכא וזהו חביתי כהן גדול וכשיעלה אותם אז יהיה שפע מלמעלה למטה להשפיע עליהם ניסוך המים העליונים שירדו לשיתין שנבראו מששת ימי בראשית ולכן בחג היו מושכין מים הם מים העליונים כדי שיעלו המים התחתונים ואז ניתוסף תענוג למעלה וזהו ונסכין למוספין שגורם הוספת תענוג ויובן והנה שולחנו של אדם נקרא מזבח (חגיגה כז א) ועל השולחן לחם הפנים כי כשהאדם מתקדש באכילתו נקרא לחמו לחם הפנים של פנים העליונים ועליהם היו שני בזיכי לבונה כי בכל אדם יש שני מקיפים הא' אור מקיף הישר הבא עליו מלמעלה מאת הקב"ה על דרך חסד יסובבנו (תהלים לב, י) הב' הוא מה שיוצא מאור פנימי שלו שבכל אדם יש אור פנימי שנותנים לו וכל מה שאינו יכול לסבול בפנימיות מוחיו יוצא לחוץ ונקרא מקיף החוזר ומקיפו גם כן ונקרא מקיף החוזר עוד מטעם ב' כי אור ההוא בא על ידי האדם בעצמו החוזר ושב אל ה' ומתקרב אליו ונותנים לו אור פנימי וכל מה שיכול לקבל מקבל והשאר יוצא לחוץ ומקיפו. אמנם מקיף הישר ניתן מאת השם כאמור. וזהו נקרא שני בזיכי לבונה שהוא לבנונית עליו ואחר כך תמיד של בין הערבים. וזהו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות טו א) הרוצה לקבל עליו עול מלכות שמים שלימה יפנה ר"ל יפנה מחשבותיו ויהרהר ברוממותו יתברך שמו זהו מערכה גדולה האמורה למעלה ויטול ידיו הם אהבה ויראה הנקראים ידים ר"ל שיטול ויגבה אותם מאהבה ויראה רעה ויניח תפילין הם השפעת המוחין על ידי לבושים ד' בגדי זהב וד' בגדי לבן כאמור והם תפילין דרש"י ודר"ת ויקרא קריאת שמע הוא לאמלכא קב"ה לקבל עול מלכות שמים ואחר כך יתפלל מלשון נפתולי וגו' (בראשית ל, ח) שהוא לשון דביקות וזהו קבלת עול מלכות שמים שלימה ולכן אמר הכתוב ונתן הקטורת ר"ל הקשר והדביקות יהיה על האש היא היראה שמתחלה יכנס ביראת ה' שהוא מערכה גדולה והוא אשא דאכלה כל אשין ומבטל כל התאוות ודרשו רבותינו זכרונם לברכה שלא יתקן מבחוץ ויכניס פירוש שיראה חיצונית אינו כלום שאפילו יש לו יראה החיצונית אינו יכול לכנס בה אל המלך אלא מבפנים יראה פנימית דווקא לא כדעת הצדוקין שאומרים יתקן מבחוץ. והוא כמבואר בזוהר הקדוש אי אימא ינדעון חייביא האיך יפלחון למאריהון וכו' על כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה ונתן את הקטורת על האש לפני ה' והבן בילא"ו יילא"ו.

וקם הבית אשר בעיר אשר לוא חומה לצמיתות לקונה אותו (ויקרא כה, ל) אם לוא יגיד ונשא עונו (שם ה, א) אשר לוא כרעים ממעל לרגליו לנתר בהם על הארץ (שם יא, כא). אלין תלתא כתיבי וקריין. הענין הוא התורה מתחלת בב' מפני שהיראה נקראת בית כי כמו אדם שיש לו עושר ונכסים לרוב כשאין לו בית להכניס בו חפציו הרי כל חפציו מושלכים הפקר וכל הרוצה ליטלו ולהפסידו יוכל להפסידו אבל כשיש לו בית נשמרים מכל הדברים כן האדם שיש לו תורה וחכמה ואין לו יראה הרי הם מושלכים בלי דבר שיגבילם מלהיות חכמותיו בחוץ להשתמש בחיצוני ולהפסד ולכן נאמר בשמואל (ש"א ז, יז) ותשובתו הרמתה כי שם ביתו ר"ל ששב אל רום המדריגות מפני שכל מקום שהוא שם ביתו עמו היא היראה אמנם היראה מגבלת האדם לבל יצא לחוץ. ואז הכל נשמר בגבולו לכן נקרא היראה בית. וזהו טעם כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת (אבות פ"ג) ויובן ולכן התורה מתחלת בב' לפי שהיא נקרא חכמה בסוד ואאלפך חכמה (איוב לג, לג) וחכמה בלא יראה אינו כלום לכן הקדים הבי"ת שעל ידי זה יתקיימו החכמות כולם שבתורה שבה כלול הכל ונתגלו האלפין בתורה אחר כך מפני שקדמה הבי"ת שהיא היראה שעל ידה יוגבל החכמה כולה אמנם כתיב (יחזקאל א, יד) והחיות רצוא ושוב שהחיות של הקב"ה אינו תמידי רק ברצוא ושוב והיראה נקרא יראת ה' לחיים כי יראת ה' היא חכמה כתיב והחכמה תחיה בעליה (קהלת ז, יב) נמצא החיות היא היראה וזהו יראת ה' לחיים (משלי יט, כג) אלא שהיא ברצוא ושוב מפני שבגלות אי אפשר לקבל היראה שיהיה תמידיות כי היראה היא תענוג גדול יראת ה' לחיים ומפני שהדעת אינו שלם אין המוחין שלימים לקבל תענוג תמידי אלא מסתלק וכשהאדם מתחזק ומעורר עצמו בטוב הכנותיו להמשיך עליו היראה ממשיכין עליו ובשביל זה מסתלק בכדי שיובן התענוג כי תענוג תמידי אינו תענוג למיעוט דעתינו ושכלינו. אמנם לעתיד ומלאה הארץ דעה את ה' (ישעיה יא, ט) שיהיה דעת שלם וגדול יהיה הרחבת הדעת לקבל תענוג הגדול תמיד בלי שום הפסק ולכן יהיה ביום ההוא ה' אחד ושמו אחד ר"ל שיהיה אחדות בלי הפסק אלא תמיד יהיה ההתקשרות והתענוג אבל עתה אי אפשר מפני קטנות הדעת לקבל תמידי וכתיב (ישעיה סו, א) השמים כסאי והארץ הדום רגלי וכביכול אין הכסא שלם כי הדום של הכסא הנקרא ארץ אינו בשלימות ר"ל הרגלים אין להם על מה לסמוך והם נופלים כלומר שתהלוכות עולם שצריך לילך אל השם המכונה בשם רגלים אינם בשלימות כי נופלים הם במדריגות תחתונות ולכן הכסא חסר אמנם לעתיד כתיב (זכריה יד, ד) ועמדו רגליו ביום ההוא יהיה קיום ועמידה לרגלים לילך אל השם כי סומך ה' לנופלים (תהלים קמה, יד) וזהו וקם הבית אשר בעיר אשר לו"א ר"ל אשר בגלות יש שני בחינות לו בוא"ו ולא באלף שלפעמים נמשך אל האדם ולפעמים מסתלקת אבל לעתיד וקם הבית תשאר בתקומה לעולם לצמיתות לחלוטין ולא תסתלק כי אם יהיה תמידי כי אז ימלא הארץ דעה לקבל התענוג כשיקנה הקב"ה את ישראל הנקרא קנינו וזה לקונה אותו, דהיינו כשיקנה הקב"ה את ישראל לדורותיו יהיה כן אבל עתה הוא ברצוא ושוב וצריך האדם לראות להמשיך עליו היראה אחר הסתלקותה מאתו ואם לאו בו תלוי העון שלא המשיך עליו וזהו אשר אמר אם לוא יגיד ונשא עונו ר"ל שלא ימשיך מלשון המשכה ונגידה כיון שיש שתי בחינות בוא"ו ובאל"ף ר"ל רצוא ושוב והוא לא ימשיך ישא עונו וכל זה מפני נפילת רגלים כאמור וזהו אשר לו"א שהם שתי בחינת האמורים יתוקן לעתיד מפני שיתוקנו מנפילתם ועמדו רגליו ביום ההוא ויהיה כרעים ממעל לרגליו לנתר בהם על הארץ שיוגבהו הרגלים מנפילתם במדריגות תחתונות ויהיה על הארץ ויובן. ובשבת היא בלי הפסק שורה היראה על האדם ולכן בשבת הוא שלם מכל סטרוי כמבואר בזוהר (ח"ב פח) שהוא שלימות בלי הפסק משא"כ בחול שהוא בהפסק אלא שההפסק הוא לצורך ההמשכה שיומשך שנית על ידי התעוררות האדם עצמו כאמור לעיל נמצא בחינת ההסתרה היא לצורך שתתגלה וכשהוא בהסתר נקרא הוא וכשמתגלה נקרא אתה לנוכח ולכן אומרים אתה הוא כי הנסתר הוא בשביל התגלות שהוא הנוכח והבן.

בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות ויעש כן אהרן וגו' (במדבר ח, ב - ג) ופי' רש"י להגיד שבחו של אהרן שלא שינה ויש להבין מדוע כאן השבח דוקא במצוה זו שלא שינה אהרן והענין הוא דידוע שהתורה נצחית דאורייתא וקב"ה חד כשם שהקב"ה היה הוה ויהיה כך התורה היא בכל עת ובכל זמן אך שבזמן שבית המקדש היה קיים היה מצוה זו נוהג כמשמעה גם כן וצריך שגם עתה תהיה מצוה זו נוהג שהתורה נקראת עצה שנאמר (משלי ח, יד) לי עצה ותושיה ר"ל שהתורה אומרת כל מי שרוצה להתדבק אל הבורא יתברך שמו ישאל אצלי עצה היא המייעצת ומדרכת האדם להתדבק בו ולכן נקראים התרי"ג מצות עטין בזוהר הקדוש ונמצא גם מצוה זו עצה היא איך להתקרב אל הבורא ואף אם אין בידינו לא מקדש ולא מנורה עכ"פ עצתה תקום לעולם הענין הוא כתיב (בראשית א, א) בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ ודרשו רבותינו זכרונם לברכה בשביל התורה שנקראת ראשית דרכו (ב"ר א) ובשביל ישראל שנקראים ראשית תבואתו (ויק"ר לז) והתכלית הוא כמו שאמר שלמה (קהלת יב, יג) סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם ודרשו רבותינו זכרונם לברכה (יומא לח ב) כל העולם לא נברא אלא בשביל זה ר"ל בשביל היראה ואדם הירא ה' בשבילו נברא הכל נמצא העיקר היא היראה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (אבות פ"ג) כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת וכל שאין וכו' נמצא התורה שהיא החכמה אין לה קיום בלא יראה וכ"ש שאר מעשה בני אדם ואם אין יראה אין כלום ולאו בכללא דאדם הוא והנה באמת היראה מתפשטת על כל בני אדם כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (דמאי פ"ד) המזמין את חבירו שיאכל עמו והוא אינו מאמינו על המעשרות בשבת שואלו ואוכל על פיו מפני שעם הארץ אימת שבת עליו (ירושלמי שם) וירא לעבור עבירה לשקר בשבת יותר מבחול נמצא בשבת מתפשטת היראה אפילו על עם הארץ והטעם כי שבת נקרא שבת מלכתא שמלכותו מתגלה בעולם והיראה היא בחינת המלכות ועל ידי היראה שמקבלין בשבת יוכל לעבוד ביראה ההיא כל ימי החול ויהיה כל מעשיו לשם שמים כי על ידי היראה יקיים כמו שכתוב שויתי ה' לנגדי תמיד וכתוב בשולחן ערוך (או"ח סי' א) זה כלל גדול בתורה ומעלת הצדיקים ההולכים וכו' שאין ישיבתו ותנועותיו והילוכו כשהוא בביתו כישיבתו ותנועותיו והוא לפני מלך גדול ולא דבורו והרחבת פיו וכו' וקל וחומר וכו' מיד יגיע אליו היראה וכו' ובושתו ממנו תמיד עיין שם ונמצא כל מעשיו ועסקיו והילוכו ותנועותיו מקיים בהם בכל דרכך דעהו וכדרשת רבותינו זכרונם לברכה (אבות פ"ב) כל מעשיך יהיה לשם שמים וכל ימי החול שהם ששת ימי המעשה יהיה לשם שמים והוא על ידי השבת שנשפע לאדם יראה שיוכל לעבוד הבורא כל ששת ימי המעשה ולכן אמר בתיקונים בראשית ירא שבת שע"י שבת יתגלה מדת היראה בעולם שנקרא שבת מלכתא. אבל כשאינם שומרים השבת ח"ו אז אין בו יראה וכיון שאין בו יראה אפילו חכמתו אינה מתקיימת כ"ש שאר מעשה הגשמיים אינם לעבודתו והרי כל מעשיו נקראים חללים כמו מת הנק' חלל מפני שאין בו חיות כן כל מעשיו אינם קשורים בבורא ב"ה שהוא חי החיים כי אפס בלתך כל ההויות שבעולם וכל הברואים היו אפס ותוהו בלתו שמו יתברך ולכן שואלין לאדם נשאת ונתת באמונה קבעת עתים לתורה (שבת לא א) כאשר יתבאר לקמן ולכן כתיב בשבת מחלליה מות יומת (שמות לא, יד) ר"ל שנקרא מחלל שעושה כל מעשיו חללים על ידי שאינו שומר שבת ואינו משיג היראה הצריכה לעבודתה שבלתה הכל לא נחשב לכלום כמו שביארתי ומסלק החיות מהם ונשארים חלל ומדה כנגד מדה מות יומת ולכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה (שבת י ב) אמר הקדוש ב"ה למשה מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה וכו'. מהו בבית גנזי אך מפני שהיראה נקרא אוצרו דכתיב (ישעיה לג, ו) יראת ה' היא אוצרו ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות לג ב) אין לו להקב"ה בעולמו אלא אוצר של יראת שמים בלבד והיראה מתגלה על ידי שבת נמצא על ידי השבת ישיג דבר הגנוז באוצרותיו וזהו מתנה טובה יש לי בבית גנזי שהיא היראה ושבת שמה ר"ל על ידי שבת ישיגו אותה וכבר ידוע מה שאמר בזוהר אית יראה ואית יראה אית דדחיל דקב"ה בגין דלא ימותי בנוי וכו' דא היא יראה דלא שוי לעיקרא ואית יראה דדחיל לקב"ה בגין דאיהו רב ושליט עקרא ושרשא דכל עלמין דא היא יראה דשווי לעקרא נמצא השני יראת הנ"ל הא' יראת העונש והב' יראת הרוממות באמת צריך כל אחד להתנהג ביראת הרוממות אך אם לפעמים נופל האדם ממדריגה הנ"ל עכ"פ יחזיק עצמו ביראת העונש עד שיחזיר למדריגתה ויראת העונש נק' יראה חיצונית ויראת הרוממות נק' יראה פנימית ולכן יש בשבת שני בחינות בחינת עבודה של תורה ותפלה ובחינת עבודה תענוגי שבת באכילה ושתיה כנגד ב' בחינות הנ"ל כנגד יראה פנימית היא עבודה פנימית תורה ותפלה וכנגד יראה חיצונית הם בחינת תענוגים בבחינת חיצוניות גשמיים לתקן השתי בחינות שיוכל בימות החול לעבוד בהם הבורא ברוך הוא וב"ש וזהו אלו שמרו ישראל שתי שבתות מיד היו נגאלין (שבת קיח ב) היינו שבת א' אלא שבכל שבת יש שתי בחינות חיצונית ופנימית ונקרא שתי שבתות והבן תורה ותפלה פנימיות ותענוגי אכילה ושתיה חיצוניות ובשבת צריך שיהיה קשור ודבוק בבורא ב"ה בלי הפסק כמאמר רבותינו זכרונם לברכה (שם קיג א) אפילו שלא יהא דבורך של שבת כדבורך של חול וא"צ להזהיר על דברים בטלים שזה אפילו בחול אסור אלא אפילו דברים המותרים לא יהא בשבת כימי החול רק להתדבק בו יתברך ולהמשיך עליו היראה כתיקונה בחינת שבת מלכתא שהיא הנשמה יתירה ר"ל היתרון שניתוסף לאדם כי הנשמה היא חיות של האדם והקב"ה הוא חי החיים נשמה לנשמות וכשמקבל היראה בחינת מלכותו שמתפשטות ומתגלה בבני אדם נמצא הנשמה יש לה יתרון ונקרא נשמה יתירה תוספות חיים מחי החיים אמנם אמרו רבותינו זכרונם לברכה (מכות כד א) תרי"ג מצות נאמרו למשה בא הושע והעמידן על א' עשר בא עמוס והעמידן על ג' בא חבקוק והעמידן על א' ר"ל שכל א' ראה בחינת דורו והושע ראה שנתמעט דורו בבחינה שעכ"פ אם יחזיקו בידם אחת עשרה מצות שחשב שם על ידם יוכלו לקיים כולם וכן עמוס ראה שנתמעטו יותר ועמד על שלשה עד שבא חבקוק וראה שנתמעטו מאוד העמיד על אחת ר"ל על ידי זה שיתפסו באמונה יביא אותם לקיים הכל וזהו העמיד המצות על אחת על ידי אחת יבאו לקיים כולם והיא האמונה שיאמין האדם כי מלא כל הארץ כבודו לית אתר פנוי מיניה ואפס בלתו וכשיאמין זה בלב שלם ובאמת יהיה עליו מורא ממלך מלכי המלכים הקדוש ב"ה שהרי עומד לפניו ורואה אותו שהרי בכל מקום כבודו מלא כל הארץ אפילו מקום גשמיות וארציות הכל מלא מחיותו כמ"ש (ירמיה כג, כד) הלא את השמים ואת הארץ אני מלא נמצא ירא מלפניו לעבור עבירה ונמצא האמונה היא ממש היראה ולכן שואלים נשאת ונתת באמונה. קבעת עתים לתורה (שבת לא א) ר"ל השני שאלות שייכים יחד כי כל הדברים אפילו מה שהאדם מסתחר בהם הכל נברא ובודאי יש בו חיות מהבורא יתברך שמו שאפס בלתו וצריך האדם לקשר הדבר אל חיותו להבורא ברוך הוא כאשר יתבאר לקמן וזהו נשאת הדבר ר"ל הגבהת הדבר ונתת לשרשו והדבקתו במקומו ובמה באמונה במה שתאמין שכל דבר מחיותו מלא כל הארץ כבודו ואז קבעת עתים לתורה ר"ל שקבעת ודבקת כל העתים של כל הזמנים לתורה שלא נפרדת אפילו עת אחד מהתורה כיון שכל דרכך לשם שמים לאפוקי אם אינו עושה כן נמצא שעת ההוא נפרד מדביקות התורה והקב"ה ונמצא האמונה היא השרשית. ובכלל האמונה שיאמין האדם כי כל עשיותיו והצלחותיו הכל תלוי בידי הקב"ה ולא יאמר האדם בחכמתי ובתבונתי עשיתי לי זאת כמו שכתוב (דברים ח, יז) ואמרת כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל וגו' כי ה' הוא הנותן לך כח לעשות חיל ותרגום אונקלוס ארי קב"ה יהיב לך עצה למיקני נכסין והוא הדבר שדברנו שאפילו העצה והחכמה לאסוף הון ולהסתחר הקב"ה הוא המייעץ. וח"ו כשירצה משיב חכמים אחור ודעתם יסכל לעשות מעשה הכסילים ואבד העושר בענין רע וכמו שהאדם עושה באיבריו והם תלוים ברצון המחשבה שבראש שכולם מתנהגים על ידי החפץ והרצון וכי יתפאר היד או הרגל שעשו חכמה הלא הכל הולך אחר החכמה שבראש כן כל בני אדם הם כלים שע"י פועלים הפעולות גשמיות והקב"ה הוא הנותן כח ר"ל עצה והוא כמו המוח והשכל שבראש ונקרא ראש וראשון כביכו"ל שהוא כל ההתחלות ובני אדם הם כלים ונמצא כשיאמין האדם דבר זה ישמור שבת כהלכתו ואם על ידי זה יאבד ויפסיד מנכסיו אינו נחשב לכלום אצלו כי הקב"ה הוא הנותן כח לעשות חיל ואדרבה על ידי זה יוסיף שמירה לנכסיו וכל הדינים וכל המאורעות הבאים על בני אדם הכל מפני שאין משיגים בחינת היראה על ידי שבת. כי כתיב (ש"ב כג, ג) צדיק מושל ביראת אלהים הקב"ה גוזר גזירה והצדיק מבטלה (מו"ק טז ב) ונמצא הצדיק מושל ועל ידי מה מושל ומסיים הכתוב ביראת אלהים והטעם כי יראה היא בחינת מלכותו המתגלה ומתלבש באדם הצדיק ונמצא הצדיק מבטלה היינו בחינת המלכות שמו ב"ה המבטלת בעצמה על ידי הצדיק שגרם זה וזהו מי מושל בי צדיק ר"ל בי על ידי הוא הממשלה של הצדיק מפני שאני מלובש בו ואני מבטלה על ידי התלבשות בו וזהו כיון ששבת ווי אבדה נפש (ביצה טז א) רצה לומר שהשבת היא חיות של כל העולמות ולכן כתיב וינפש שנתן נפשיות בכל העולמות וחיות גדול ונמצא כשהאד' שומר שבת מלכתא הקב"ה גוזר גזירה והוא מבטלה וכל הדינים בטלים על ידו וכל הי"ד עתים של רעה בטלים וזה ווי אבדה נפש ר"ל הנפש מאבד הווי של כל העיתים לרעה ח"ו ומבטל אותם וביטולה הוא איבודה. וזה שיש לרמוז בדברי רבותינו זכרונם לברכה שהם כפטיש יפוצץ סלע שאמרו (שבת קנג א) מי שהחשיך בדרך נותן כיסו לנכרי וכו' כל המשנה והענין הוא ע"פ מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות ג א) ג' משמרות הוי הלילה משמר אחד חמור נוער משמר ב' כלבים צועקים משמר שלישי תינוק יונק משדי אמו ואשה מספרת עם בעלה פירש רש"י שאז מתחיל להאיר ודרך השוכבים יחד לספר והענין הוא שעולם הזה נמשל ללילה כנודע ויש באומות העולם בחינת חמור הם דינים הנרמזים בכתוב אשר בשר חמורים בשרם ויש בחינת דינים שנמשלים לכלב ונרמזים בכתוב (תהלים כב, כא) הצילה מכלב נפשי וישראל צריכין לבטל הדינים והוא על ידי התורה שנמשל בכתוב (משלי ה, יט) דדיה ירווך בכל עת שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (עירובין נד א) מה הדד וכו' וכמו תינוק יונק משדי אמו תמיד כן יהיה האדם יונק מהתורה הנקרא אם תורת אמך ואז אשה הם ישראל שנקראים אשה כדרשת רבותינו זכרונם לברכה (ברכות נח א) אל תקרי מורשה אלא מאורסה מספרת עם בעלה הקב"ה נק' בעל כי בועליך עושיך ה' צבאות (ישעיה נד, ה) וזהו כוונת רבותינו זכרונם לברכה ג' משמרות הוי הלילה לג' חלקים נחלק העולם שדומה ללילה משמר א' חלק א' הוא בחינת דינים המושלים בבחינת חמור משמר ב' הוא חלק ב' דינים הנרמזים לכלבים משמר ג' הוא חלק שלישי ישראל תינוק יונק משדי אמו מהתורה ואז יצאו מהלילה כי תורה אור כתיב ויאיר להם ואז כשאור לישראל אשה היא כנסת ישראל מספרת עם בעלה נעשה יחוד וזיווג עם הקב"ה ברוך הוא וברוך שמו וזהו מי שהחשיך לו בדרך כי כבר הקדמנו כי השבת הוא הדרך לעבודתו שע"י השבת מתגלה היראה וזה השער לה' צדיקים יבואו בו נמצא השבת הוא הדרך אבל מי שהחשיך בדרך ונפל בחשכות הלילה כאשר הקדמנו הוא סבור שע"י שיחלל שבת ירויח ממון הרבה בעבודתו אדרבה נותן כיסו לנכרי כי יבאו נכרים ויטלו כל הממון וישודדו אותו ואם אין עמו נכרי ר"ל אם לא יטלו נכרים יהיה בבחינה אחרת מניחו על החמור רחמנא ליצלן על ידי דינים אחרים הנמשלים לבחינת חמור. הגיע לחצר החיצונה רצה לומר שמייעץ את האדם כיצד יעשה שישמרו נכסיו ויצליח בהם ישמור את השבת הנקרא חצר זה השער לה' צדיקים יבואו בו ולא יעשה בשבת שום דבר שאסור בשבת וכאלו כל מלאכתו עשויה מכבר ולא יהיה קשור במחשבתו אפילו לשום דבר רק כאלו כל מלאכתיך עשוין וזהו הגיע כשיגיע לחצר החיצונה נוטל את הכלים הניטלים בשבת מה שרשאי לעשות בשבת לצורך השבת ותענוגיו ושאינו ניטלים בשבת מתיר את החבלים ר"ל יתיר הקשרים שלא יהא קשור בהם והשקים נופלים מאליהם הם הלבושים חיצונים יפלו מאליהם ויהיה שומר שבת כהלכתו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (שבת קיח ב) כל שומר שבת כהלכתו אפילו עובד עבודה זרה כדור אנוש מוחלין לו והטעם כי מה שסר מאת ה' ועבד אלהים אחרים שפרק מעליו עול מלכות שמים וזהו וסרתם ועבדתם (דברים יא, טז) תיכף שסרתם ופרקתם עול מלכות שמים אז ועבדתם וגו' וכיון ששומר שבת ואז מקבל עליו עול מלכות שמים היא היראה שבת מלכתא נמצא כשקיבל עול מלכות שמים הוי תשובה מעלייתא אם מיראה נעשה כשגגות ולכן עכ"פ מוחלין לו שנאמר מחול לו. ונחזור לדלעיל כתיב (שמות לה, א) ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אליהם אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם ששת ימים וגו' ויש להבין למה פרט בכאן אלה הדברים ודרשו רבותינו זכרונם לברכה (שבת צז ב) מכאן ל"ט מלאכות ודברי תורה כפטיש יפוצץ סלע יש לרמוז עוד כי ידוע באורייתא ברא קב"ה עלמא (זח"א ה) נמצא כל הדברים והבריות שבעולם הכל על ידי התורה ואורייתא וקב"ה חד ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (אבות פ"א) הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום וכו' הענין הוא כי כתיב יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים שיש מים עליונים ויש מים תחתונים ומים התחתונים הם מעשה הגשמיים שגם הם רוצים לגשת ולהתקרב אל הבורא כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ת"ז תיקון ה) מים תחתונים בוכים אנן בעינן למהוי קדם מלכא שלא יהיו נפרדים ח"ו רק יהיו כל מעשיו לשם שמים וזה או יחזיק במעוזי יעשה שלום לי שלום יעשה לי (ישעיה כז, ה) שני שלומות בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה הם המים התחתונים שיתקרב גם כן למהוי קדם מלכא וזהו הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום וכו' כנגד שני שלומות הנ"ל שאמרנו שמים התחתונים הם כל מעשיך הגשמיים יכינו לעבודתו ב"ה והוא התווכת השלום שביניהם ואמר איך יעשה זה וסיים אוהב את הבריות ר"ל כל הברואים והמתהווים שבעולם מקטן ועד גדול הם בריות מהקב"ה ומקרבן לתורה שבהתורה נבראו והוא ואורייתא חד נמצא מקרב הכל לעבודתו ואינו מורד פני אדונו בראותו שכל הדברים שבעולם הכל מחיותו נבראו ועומד תמיד לפני הבורא ברוך הוא והדבר ההוא מעצמו אפס ותוהו ונברא יש מאין ויבוש מפניו ב"ה וזהו ויקהל משה וגו' ויאמר אלה הדברים גו' ר"ל כל הברואים והמעשים שבעולם נבראו על ידי התורה כמו שכתוב בדבר ה' שמים נעשו היא התורה נמצא כל מה שבעולם הכל נקרא דברים ואותיות התורה וזהו אלה הדברים ר"ל כל העולם ומה שבו בכלל אשר צוה ה' לעשות אותם צוה ה' לכם שתעשו ותתקנו אותם למהוי קדם מלכא כמו שאמרנו ואמר עוד איך יבאו לידי זה ויעץ אותם שידבקו באמונה שידעו שהכל מאתו יתברך והוא הנותן כח לעשות חיל עצה למקני נכסין (תרגום אונקלוס דברים ח, יח) והאדם רק כלי הפועל כמו ידים ורגלים ועיקר הוא המוח והשכל שבראשו כמו שביארנו וזהו ששת ימים תעשה מלאכה תעשה בפת"ח לא כתיב אלא תיעשה בציר"י ר"ל כאלו נעשית מאליה ולא אתה הוא עושה רק הקב"ה נותן עצה ומאליה נעשית על ידך הפועל ככלי וכשתאמין כל ששת ימי המעשה כך אז בודאי וביום השביעי יהיה לכם קודש כי בודאי לא יהיה קשור ודבוק בשום דבר רק בו יתברך ולא תשגיח על ההפסד רק יהיה כאלו כל מלאכתך עשויה כיון שאתה מאמין שהכל ממנו ולא ממך והוא האמונה והנה כתיב (משלי ט, א) חצבה עמודיה שבעה הם ז' ספרי תורה (שבת קטז א) דויהי בנסוע הוא ספר בפני עצמו ונמצא ספר במדבר נחלק לג' ספרים והטעם על שבעה כי יש שבעת ימי הבנין והכל מתנהג על ידי התורה יש כנגד כל יום ספר א' שעל ידו הוא החיות וההנהגה של היום לקשרו ולדבקו בהתורה כמו שאמרו ומקרבן לתורה וכבר הקדמנו כי בלא יראה אין חכמתו מתקיימת (אבות פ"ג) וכ"ש שאר מעשיו נמצא כל היא היראה היא הנקודה האמצעות וחיות שלה תורה ועבודה וכל המעשים וזהו בהעלותך את הנרות הם המצות כי נר מצוה ותורה אור (משלי ו, כג) שתרצה להעלותם כראוי והם שבעת הנרות כנגד שבעת ימי הבנין שכנגדם שבעה ספרים כאמור שע"י התורה מאיר היום ההוא במצות שעושה בו ונקרא נר מצוה העיקר הוא אל מול פני המנורה יאירו ר"ל אל הפנימית שהוא היראה יקשר ויאיר הכל כי בלא יראה אין כלום ולכן תרגום אונקלוס באדלקותך כי על ידי יראה בחינת מלכותו המתגלות מתלהב מאוד לעבודתו לפני מלך גדול ונורא וזהו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (תמיד ל ב) מעלה היתה לפני המנורה ר"ל המעלה היא היראה שהוא מדריגה שממנה עומד ומטיב את הנרות הם המצות והתורה אבל בלא יראה אין כלום וזהו שבחו של אהרן שלא שינה שהדביק הכל לשרשם כמו שהיה עושה אוהב שלום וכו' ומקרבן לתורה ונעשה הכל אחדות א' והבן בילא"ו.

ותמונת ה' יביט (במדבר יב, ח) זה מראה אחוריים שהרי נאמר (שמות לג, כג) וראית את אחורי ופני לא יראו. וכן הוא אומר ויפרוש אותה לפני והיא כתובה פנים ואחור פנים בעולם הזה ואחור לעולם הבא (זהר פקודי). הענין הוא ע"פ מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות סד א) צדיקים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא שנאמר (תהלים פד, ח) ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון הכוונה בזה שהצדיק הולך תמיד ממדריגה למדריגה עד אין סוף ואין תכלית ומשיג תמיד השגה יותר גדולה ואינו נח על מדריגה אחת וזהו נקרא אין להם מנוחה רצה לומר שאינם נחים ונשארים בגבול השגה רק אין להם גבול שיעמוד ויונח אלא מוסיף תמיד והולך כמו שמסיים ילכו מחיל אל חיל וזהו תמיד בלי הפסק ונמצא כשמשיג השגה יותר ממה שהשיג תחלה נק' ההשגה ראשונה אחוריים כנגד ההשגה הפנימית שהשיג אח"כ אך אי אפשר לבא אל הפנימית תיכף כי אם על ידי השגה קטנה תחלה שנקרא אחוריים וממנה ישיג השגה שנקרא פנים ונמצא דבר זה נוהג תמיד כי אין סוף להשגתו ב"ה וכל מה שאדם משיג עדיין יש בה בחינת אחוריים נגד מה שיכול להשיג אח"כ השגה יתירה הנק' פנים וזהו והסירותי את כפי וראית את אחורי ודרשו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות ז א) שהראה לו קשר של תפילין הענין הוא כמו שאנו רואין שהפרשיות של תפילין אי אפשר להניח ולדבקם אל הראש כי אם על ידי הקשר שיש מאחוריו שמהדק ומקשר את התפילין על הראש כן הענין הזה שאי אפשר להשיג השגה שנקרא מוחין כי אם על ידי אחוריים השגה קטנה תחלה ועל ידה ישיג השגה הגדולה ונמצא האחוריים מקשר את האדם להשגה פנימית ונקרא קשר של תפילין שמקשר ומדבק את האדם לתפילין הם השכל והשגה הפנימית וכתיב (בראשית כט, יז) ועיני לאה רכות ורחל היתה יפת תואר ויפת מראה ודרשו רבותינו זכרונם לברכה (ב"ב קכג א) שהיתה בוכה שלא תפול בגורלו של עשו וכו' הענין הוא שלאה נקרא מה שנלאה האדם להשיג מפני קוטן השגתו בדבר ההוא והשכל נקרא עינים כנודע וזהו ועיני לאה השכל שנלאה להשיגו רכות אינו בהיר מפני קוטן המשיג ומפני שיש דבר המכסה ומסתיר ההשגה הם הלבושים ומסכים של הקליפות ונקרא גורלו של עשו וזהו כוונת רבותינו זכרונם לברכה שמטעם זה עיני לאה רכות מפני גורלו של עשו אבל רחל שיצאה מגורלו אז היתה יפת תואר ויפת מראה ור"ל היתה ההשגה בשלימות והנה השכל הגדול שאינו מושג הוא בבחינה הקטנה כי קטן מאוד השגתו ומקטין עצמו ונקרא ענוה וזהו מה שעשתה ענוה עקב לסליותה עשתה יראה עטרה לראשה (שהש"ר א, ט) כמו שבארנו השכל של בחינת ענוה שהיה בו קוטן ההשגה המכונה לבחינת עקב מפני גורלו של עשו מסתיר עצמו בבחינת עקב ועשתה יראה עטרה לראשה שיצאה מגורלו שאז נגדלת ההשגה בשלימות ונמצא כשאדם משיג תחלה השגה איזו שיהיה נקרא אצלו בחינת פנים וכשבא אח"כ להשגה יותר גדולה מבין שאז מה שהשיג תחלה היה בחינת אחוריים וזהו פנים בעולם הזה מה שהיה בחינת פנים בעולם הזה ואחור לעולם הבא שישיג השגה יותר גדולה ויבין שאז היתה בחינת אחור. ולכן במשה נאמר ותמונת ה' יביט זה מראה אחוריים שמשה היה הולך תמיד ממדריגה למדריגה ותמיד היה משיג בחינת אחוריים שיש השגה יותר גדולה ממה שישיג עתה ולכן אמר מדוע לא יראתם לדבר בעבדי משה השגתו אין לו סוף כי איננו נשאר ונח בשום השגה (שלא) [אלא] הולך ומוסיף והכל אצלו מראה אחוריים והבן.

בכל ביתי נאמן הוא (במדבר יב, ח) אמרו המלאכים לפני הקב"ה אתה נותן רשות למשה לכתוב הוא יכתוב כל מה שירצה אמר להם ח"ו שמשה עושה כן ואפילו עושה נאמן הוא שנאמר בכל ביתי נאמן הוא (ילקוט) ודבר זה קשה מאוד אם עושה כן איך נאמן הוא. אך הענין שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ב"ר ח) התורה קדמה לעולם אלפים שנה והוא ידוע שקודם הבריאה לא היה זמן כלל ואיך שייך אלפים שנה אך הכוונה שהתורה קדמה תחלה במחשבה של הבורא ברוך הוא וב"ש כאשר היא כתובה כולה מבראשית ועד לעיני כל ישראל הי' גנוזה בחכמתו ובינתו היא מחשבתו ב"ה וכתיב (איוב לג, לג) ואאלפך חכמה ואאלפך בינה אלוף חכמה אלוף בינה והם הם אלפים שנה הנרמז בדבריהם שני אלפין חכמה ובינה שהתורה יצאה מהם כי אורייתא מחכמה נפקת וחכמה ובינה נקראים ריעים דלא מתפרשין כדכתיב (משלי לא, כו) פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה כי העולם התחלתו מז' ימי הבנין כדכתיב (תהלים פט, ג) עולם חסד יבנה וקודם לזה היה גנוז במחשבה וזהו פיה פתחה בחכמה שההתחלה היה בחכמה הגנוזה תורה הקדומה אך ותורת חסד על לשונה כדי שיתגלה התורה ותצא מן המחשבה ויתגלה בדבור היה על ידי חסד שנתלבש ונתגלה בלבוש ויצא אל התגלות הדבור ואותיות אמנם באמת היא היא מה שהיה ברצון ומחשבה תחלה. והנה כתיב (ש"ב כג, ג) צדיק מושל ביראת אלהים ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (מו"ק טז ב) מי מושל בי צדיק שאני גוזר גזירה והוא מבטלה והקשה בזוהר הקדוש וכי קטרוגא דמארי איהו ותירץ שם אך בירור הדבר והבנתו הוא כי באמת הקב"ה חפץ חסד הוא שרצונו אינו רק טוב אלא שהרשעים מהפכין מדת הרחמים למדת הדין כי כן נתן הקב"ה בידי בני אדם ונמצא הרשעים הם הגורמים רעה ח"ו אבל מפי עליון לא תצא הרעות (איכה ג, לח) ר"ל שאינו חפץ בזה אלא הם העושים והגורמים להיפוך וכאלו הדבר נעשה שלא בחפצו כביכול והוא על ידי שמהפכין הצרופים כי אמרת ה' צרופה כל אותיות התורה שבהם נברא הכל הוא צירופים והרשעים עושים צירופים מבחינת דינים ובא הצדיק ומהפך הצירופים לטובה אותיות הנ"ל בעצמם מתהפכין לטובה נמצא הצדיק עושה בחפץ ורצון הבורא ברוך הוא שחפץ חסד הוא והרשעים הם שגרמו היפך חפצו ורצונו שהפכו למדת הדין והם היו קטרוגא דמאריה וזהו מי מושל בי צדיק ר"ל מי מביא הממשלה בי הצדיק כי הרשעים עשו היפך רצונו ודעתו כאלו אין הממשלה בידו ח"ו אבל הצדיקים מהפכים האותיות כמו שהיא גנוזה ברצון שרצונו חפץ חסד הוא ונעשה כן וזהו הממשלה של הבורא ברוך הוא שמנהיג העולם כרצונו והנה משה היה עניו מאוד כאשר העיד עליו הכתוב וכתב בעצמו עליו השבח בכל ביתי נאמן הוא וגו' אך מפני שמשה היה דבוק בתורה הגנוזה ברצון וכפי מה שגנוז ורשום בכתב שם כן כתב ולא שינה כלום וזהו שאמרו המלאכים אתה נותן רשות למשה לכתוב יכתוב מה שירצה ר"ל כי כל העולמות מתנהגים על ידי התורה ואותיותיה וצירופיה ומשה יעשה צירופיה כפי מה שירצה להנהיג העולמות אמר להם ח"ו שמשה עושה כן ואפילו עושה נאמן הוא ר"ל שבודאי לא ישנה משה מן הרצון כפי התורה הקדומה ויביא הכל אל הרצון כי חפץ חסד הוא שנאמר בכל ביתי נאמן הוא ואיך כתב זה על עצמו עם גודל הענוה שהיתה בו רק מפני שכך כתוב ורשום בתורה קדומה ברצון ולכן נתתי לו רשות לכתוב צירופי האותיות כי כל מגמתו כפי התורה הקדומה ולצרף אל הטוב והבן.

כתיב (דברים יג, ה) אחרי ה' תלכו וכי אפשר לבשר ודם לילך אחרי הקב"ה דכתיב ביה (תהלים עז, כ) בים דרכך ושבילך במים רבים ואת אומרת אחרי ה' וגו' אלא מתחלת ברייתו של עולם לא נתעסק אלא במטע תחלה דכתיב ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם אף אתם כשתכנסו לארץ לא תתעסקו אלא במטע הה"ד וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל (ויקרא יט, כג) הענין הוא כי השגת דביקות יתברך שמו נקרא בלשון טעימה על דרך דכתיב (תהלים לד, ט) טעמו וראו כי טוב ה' והוא כי כמו טעם טוב דבר מאכל אשר יאכל אי אפשר להבינו לאחר שישיג האחר על ידי זה שסיפר לו כאלו אכלו ונהנה ממנו אלא א"כ יטעום הטועם בעצמו כי הטעם אינו מושג אלא בהרגש עצמו ולכן כתיב טעמו כמו שטועם בעצמו וראו כי טוב ה' כי הראיה השכליות בהשגת הבורא הוא ההרגשה כמו הרגשת החושים במוחשים ולכן נקרא השגת הבורא בלשון אכילה דכתיב (שמות כד, יא) ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו שהשגתו וחזותו הוא על ידי הרגשתם בשכל כטועם דבר מאכל ויש כמה בחינות יש השגה המכונה באכילה ויש בשתיה שהיא דקות יותר כדכ' (שיר השירים ה, א) אכלו ריעים שתו ושכרו דודים ויובן ואמנם אל יחשוב האדם שבהיותו עסוק בתורה ותפלה ומצות אז הוא קרוב אל הבורא ועל ידי זה יוכל להשיג וכשעוסק בדברים ארציים באכילה ושתיה ושאר צרכי האדם הוא פונה מאת ה' כי לא כן הוא באמת כדכתיב (משלי ג, ו) בכל דרכיך דעהו כי בכל הדברים מתקשר אל חיות הבורא יתברך שמו וזהו שאמר דוד (תהלים קטז, ט) אתהלך לפני ה' בארצות החיים שהארציות יהיה קשורה בחיים חיותו של הקב"ה ועל ידי זה אתהלך לפני ה' בארצות גם כן והענין מובן ע"ד משל מי שיש לו גן מכל תענוגים שבעולם עושה גדר וסייג לבל יכנס זר בגן ויהיה שמור מלכנוס בני אדם דרך השער רק למי אשר יפתח לו כן על דרך זה כתיב (בראשית ב, ח) ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם ג"ן נקרא ג"ן סדרים דאורייתא שבתורה הנקרא שעשועים בה גנוז ונטוע כל התענוגים שבעולם הנקרא עדן תענוג מקדמונו של עולם ורצה לומר שנטוע הגן היא תורה בתענוג שנמשך מקדם הוא הקב"ה קדמונו של עולם ונמצא כל התענוגים בגן זה ולהיות גדר וסייג לגן זה שלא יכנס כל מי שירצה להתענג בו עשה הקב"ה סייג מגשמיות תענוגים הגודרים ומסתירים הג"ן וכל תענוג שבו עד שיפתח השער דהיינו שגם בסייג זה יש שער לכנוס אל הבורא כאמור לעיל כי הכל מחיותו יתברך שמו ויהיה האדם קשור בחיות הבורא וזה השער לה' ואז על ידי זה השער יכנוס אל הגן ואם לא נכנס בשער איך יכנס אל הגן נמצא מי שבאכילתו ובשתייתו אינו דבוק אל הבורא הרי לא נכנס בשער ואיך יעלה על דעתו שבתורתו ובמצותיו יכנוס אל הגן והנה ישראל נקראים נצר מטעיו כי הם מטע השי"ת להתפאר כי כתיב (ישעיה מט, ג) ישראל אשר בך אתפאר וזה נצר מטעיו מעשה ידיו של הקב"ה שהם העולמות שברא וכל מה שבהם ההתפארות הוא על ידי ישראל וכבר אמרנו שצריך האדם בכל דרכיו לדבק בו יתברך אף בארציות ומי שאינו עושה כן הרי נקרא קוצץ בנטיעות כי הכל נטע ה' בתורתו הנקרא עץ מאכל כאמור לעיל שמכונה השגת התענוג בשם אכילה וכשהשגה בקטנות היינו על ידי אכילה ושתיה כדומה שהוא הצמצום חיותו בהם לזה יקרא נטיעות ומי שאינו קושרו בתורה ובהשם נקרא קוצץ בנטיעות ודי בזה והשגה זו שישיג בכל דבר הבורא יתברך נקרא אחרי ה' אלהיכם תלכו כי על ידי התורה והמצות נקרא פנים שהוא בגלוי אבל על ידי חומריות נראה כמביט מאחוריו והוא מדת אחוריים לכן נקרא אחרי ה' תלכו ומקשה המדרש וכי אפשר לילך אחר ה' איך נדבק בו בדברים גשמיים כתיב בים דרכך ר"ל בתורה הנקרא ים שם יש דרך להשיגו ולילך אחריו ושבילך במים רבים הוא השכל הגדול הנקרא מים רבים אבל בקטנות כזו איך יכול לילך ולהשיגו ומשיב אלא כתיב ויטע ה' אלהים גן היא התורה שבה נטע כל התענוגים כאמור לעיל ובהתורה גנוז הכל ועל ידי התורה נתהוה הכל וזה התענוג הגשמי גדר וסייג אל הגן נמצא צריך לכנוס אל שער ופתח הגן ולהדבק בארציות גם כן אל הבורא ואז יכנוס מגדר ולפנים אל חיות התורה והכל א' וזהו כן אתם כשתבואו אל הארץ היא הארציות שהיא ארץ החיים שקשורה בחיות הבורא ונטעתם כל עץ מאכל ולא תהיו קצוצי אילנות אלא תהיו נטועים על ידי זה נטיעת התורה שנטע השם תענוג מקדמותו ב"ה ומכניסו אל הגן להשיג ויקרא עץ מאכל כאמור והבן.

כי יקרא קן צפור וגו' (דברים כב, ו) ר"ל כי יקרא התורה צריך שתהיה קן לצפור כי צפור היא השכינה ואינו שורה אלא בד' אמות של הלכה והתורה נקרא קן שלה וצריך ללמוד לשם זה שיהיה קן צפור ואז תשרה השכינה והיא המדרכת את האדם למעלה בקודש וזה כשתעשה כן אז לפניך בדרך ר"ל השכינה שהיא לפניך בענין שויתי ה' לנגדי תמיד (תהלים טז, ח) והיא תורה לך הדרך אשר תלך ולא תכשל ולכן כתיב שויתי ר"ל שהוא עושה זאת על ידי פעולתו הטובה שיהיה השם לנגדו כאמור ואמנם ענין השראת שכינה על האדם היא בב' בחינות או למען האדם עצמו להדריכו ולסייעו או למען ידריך את הרבים לעבודת ה' כי על ידי התלבשות השכינה בו היא מוציאה דברים מפיו דברי אלהים חיים ויכנסו בלב השומעים וזהו בכל עץ הנקרא צדיק ר"ל שתהיה השכינה שורה בשביל הצדיק עצמו לטובתו או על הארץ בשביל עם החומר הדומה לארץ להחזירם למוטב והנה יש בחינת אפרוחים ובחינת ביצים ר"ל אפרוחים אית להון גדפין אבל לית גדפין דלהון שלימים והם העם אשר נכנסו בגדר אהבה ויראה אלא שאינם שלימים ולא פרחין בהו לעילא כמבואר בתיקונים (תיקון י) ויש בחינה גרוע מזו שאפילו בחינת אהבה ויראה לא יצאה מכח אל הפועל אלא כמוס הדבר בכח כמו האפרוח בתוך הביצה וזה אפרוחים או בצים שבשבילם נתלבשה השכינה בצדיק דהיינו והאם רובצת ר"ל ירדה ונשתלשלה השכינה הנקרא אם מכבודה של מעלה ונתלבשה בצדיק על האפרוחים או על הבצים בשבילם ועל זה משמע לשון בשביל אמר הכתוב לא תקח האם על הבנים כי התורה נקרא אם והנה השומע מהחכם מוסר על ידי רמזי התורה העיקר שיאחוז במוסר שהיא הדרכתו והנהגתו ולא לעשות כמין זמר להביט רק אל יופי ותפארתו גווני המושכל דברי שכל אלא יביט אל המוסר היוצא מזה והמוסר נקרא בן כי כמו שהבן קשור אל האב וזהו הבנים יוצאים בקשרים בהתקשרות שלהם לאביהם שבשמים כן על ידי המוסר מתקשר אל השם לכן נקרא מוסר אביך מלשון קשירה ואיסר ולכן הזהיר לא תקח האם על הבנים כי שניהם אי אפשר ליקח במוח אלא שלח תשלח את האם ר"ל שלא תהיה עיקרך אל הדרוש אלא ואת הבנים תקח לך הוא המוסר וזהו שמעו שמוע ותחי נפשיכם (ישעיה נה, ג) כי בהאזין האדם תורה ומוסר ואינו עושה במעשה מה בצע בשמעו כיון שאינו עושה כלום אלא צריך אחר ששמע ונרשם במוחו התחקות השמיעה ישמע אל רשימו דשמיעה שבמוחו ושכלו ויעשה כן וזהו שמעו מה שכבר שמוע אז ותחי נפשיכם וזהו איזהו חכם הרואה את הנולד (תמיד לב א) היינו מעשה הנולד והבן.

אתם נצבים היום וגו' (דברים כט, ט) הנה התורה נקרא עצה שנאמר (משלי ח, יד) לי עצה ותושיה כי כל העצות כתובים בתורה איך יתנהג האדם ולכן כתיב (דברים לב, ז) שאל אביך ויגדך היא התורה הנקרא אב כי באורייתא ברא קב"ה עלמא (זח"ח ה) וכל הנבראים ובכללם האדם העיקר נברא בתורה נמצא התורה נקרא אב שעל ידה בא ההולדה וכל אחד מישראל יש לו אחיזה בתורה ואז ידבק עצמו ויקשר בתורה היא תדריכו ותייעצו איך להתקרב אל השי"ת וזהו שאל אביך היא התורה היא תגיד לך ונמצא התורה כולה בכללה נוהג תמיד בכל עת וזמן לפי השתנות הזמנים והעתים והדורות ומורה עצה איך להתקשר לשמו יתברך ע"כ גם פסוק זה מלמדינו להועיל כאשר יתבאר. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (אבות פ"ה) בעשרה מאמרות נברא העולם והלא במאמר אחד יכול להבראות אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין העולם שנברא בעשרה מאמרות ולכאורה הדבר תמוה כיון שהיה יכול להבראות על ידי מאמר אחד מדוע יתן עונש לרשעים שמאבדין דבר שנברא בי' מאמרות כיון שהיה יכול להבראות במאמר אחד וכי בעלילה בא ח"ו וכן להיפך וכי משוא פנים יש בדבר אבל הענין הוא שאלו היה נברא במאמר אחד לא היה באפשרי שיהיו כולם מתקרבים על ידי מאמר ההוא לשמו יתברך כי רם ונשא מהשגה הוא כי אם א' בדור וכו' ע"כ ברוב חסדו יתברך צמצם וחילק ערך קדושת השגתו לי' מאמרות עד רדתו י' מדריגות שעל ידי זה יוכלו כולם להתקרב ולהתדבק לפי ערכו ומדריגתו אף אם הוא בסוף המדריגה יהיה לו יד ואחיזה שעל ידו יעלה למעלה ונמצא הרשעים אין להם מענה כיון שהיה להם במה לאחוז ולשוב אל ה' אפילו מן סוף ותחתית המדריגה ולא שבו וזהו שאמר התנא להפרע מן הרשעים כו' שהרי נברא בעשרה מאמרות כדי שיוכלו לשוב משם ולא שבו והצדיקים מקיימים העולם שנברא בי' מאמרות ר"ל כי הצדיקים מלבד מה שדבוקים לה' על ידי חלק קדושתו בבחינת המאמר שהוא שורשו עוד ישיב רבים לה' אשר המה מבחינת מאמרות אחרים כי על ידו מתעלים הכל לה' ומקרבם אל הקדושה וזהו שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות בחינות חלוקות והוא מקיים כולם אפילו שלא מבחינתו נמצא כמה גורם הרשע בעונו כי אין דבר שבקדושה פחות מעשרה היינו עשרה מאמרות בחינת י' מדריגות הנ"ל שבעשרה הנ"ל נכללו כל היצורים שבהם אחיזתם והרשעים שאין נאחזים בשרשם בבחינת מאמרם ונפרדים משם ומקלקלים הרי חסר מן העשרה ואין השכינה שורה על פחות מעשרה וגורם הסתלקות ומחריב כל העולם וענין בחינת מאמר הוא כי באמת כתיב (הושע ב, כא) וארשתיך לי לעולם וגו' שכביכול הקב"ה אירס אותנו וכדרשת רבותינו זכרונם לברכה (ברכות נח א) תורה צוה לנו משה מורשה אל תקרי מורשה אלא מאורסה כביכול קידש אותנו במעמד הר סיני וכיון שקידש אותנו הרי אין אנו יכולים להפרד מאתו להיות לאיש זר ח"ו כי הקדושין קיימים ועומדים לעד ולעולמי עולמים כמאמר הנביא (ישעיה נ, א) איה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה כי לא גורשו ח"ו מאתו והנה בבית ראשון גם בבית שני אף שהיו חסר ה' דברים מכל מקום עדיין היה. בחיבה ואהבה בזיווג ריעים דלא מתפרשין כביכול הקב"ה עם כנסת ישראל ועתה בגלות המר הזה אף כי נתונים אנחנו לעם אחר תחת ממשלתם דומה הדבר לאשה שנפלה לפני יבמה שאחיו נסתלק שאין צריך האח הנשאר קדושין חדשים כי עדיין קדושין הראשונים קיימים רק מאמר לבד די כן הדבר הזה שעדיין קדושין הראשונים קיימים אף שנסתלק כביכו"ל מאתנו אין צריך רק מאמר היינו הדבור ששם הקב"ה בפי ישראל ועל ידי המאמר נתקרב אליו וכל אחד מישראל יש לו בחינה לפי ערכו ומדריגתו במאמר א' מעשרה מאמרות שעל כן חילק הקב"ה לעשרה מאמרות בכדי שכ"א מישראל יוכל להתקרב על ידי מאמר שהוא בחינתו אל ה' והנה אמרו רבותינו זכרונם לברכה בתיקונים בראשית ב' ראשית הענין הוא כתיב (תהלים קיא, י) ראשית חכמה יראת ה' ומקשה הזוהר סוף חכמה מבעי ליה ומתרץ למלכא דבני פלטרין וכו' ואמר מאן דבעי למיעל בהאי תרעא ליעול עיין שם והדבר צריך ביאור אכתי הוי ליה למימר סוף חכמה שהרי היראה היא מדריגה עשירית אמנם הענין הוא כי ידוע כל דבר שאין לו תחלה אין לו תכלה וכל איש ישראל יש לו חלק מהקב"ה כי חלק ה' עמו נמצא כמו שהקב"ה אין סוף ואין לו תחלה ותכלה כן כל איש ישראל חלק קדושתו הוא דבר שאין לו סוף ותחלה ותכלה ובמשה כתיב (דברים לג, כא) וירא ראשית לו כי שם חלקת מחוקק ספון שמשה היה אחוז בראשית מקור החכמה ספון וגנוז במעלה עליונה ובאמת כתב האר"י ז"ל שכל אחד מישראל יכול להיות כמשה שאף שאין אחיזתו רק במדריגה מעוטה או בסוף המדריגה גם שם נקרא ראשית כי הכל שוה בערכו יתברך דבדבר שאין לו תחלה וסוף לא שייך עילוי המדריגות לומר זה ראשית וזה סוף ולכן אמר בראשית ב' ראשית ר"ל שניהם נקראים ראשית בין מדריגה עליונה ובין מדריגה תחתונה הכל שוה ונקרא ראשית נמצא כולם יכולים להתעלות ולהתדבק על ידי אחיזתו בשורש שלו שגם שם הוא ראשית וכאשר מבואר למעלה שלכן נברא בעשרה מאמרות. עוד יתבאר בדרך זה כי התורה מתחלת בב' ומן הראוי היה שתתחיל בא' ראש האותיות אך מפני שאל"ף הוא סוד אלופו של עולם והוא כביכול הקב"ה שאין העולם יכולים לקבל בהירות אורו כזה ולא היה יכול להיות העולם כלל כי נברא על ידי התורה ואלו היה מתחיל בא' לא היה באפשרי להיות העולם כי היה מתבטל מרוב בהירות והוצרך להתלבש בהירות הא' על ידי הב' אות שני לברוא העולם וזהו בחכמה יבנה בית (משלי ט, א) כי הב' צורתו כדמות העולם ג' רוחות וצד רביעי פרוץ כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ירושלמי חגיגה פ"ב, ה"ב) נמצא הב' כולל כל חללי דעלמא בגוויה שכל העולם נכלל בב' ויוכלו כל העולם להתקרב אל ה' וזהו ב' ראשית שהראשית נתלבש בב' כדי לברוא העולם ומה שרוח ד' הוא רוח צפון פרוץ הוא כי מצפון תפתח הרעה ומשם כל הדינים באים ח"ו ומי שהוא סותם רוח הד' מגין בעד הדינים והוא הצדיק שנאמר בו מי מושל בי צדיק (מו"ק טז ב) ולא כתיב מי מושל עלי צדיק אך הענין הוא כי באמת אין הצדיק מושל על הקב"ה כקושית הזוהר וכי קיטרוגא דקב"ה איהו וכו' אלא על ידי שהצדיק יש לו חלק מקדושתו וחיותו יתברך ונקרא בן דמחפש בגנזייא דמלכא וכמשל המלך שקצף על א' מעבדיו ובא בנו ומבקש עבורו ואומר עשה למעני ושא לכל חטאתיו מיד נתמלא המלך רחמים בשביל בנו מפני שבנו הוא חלק מאתו מעוררין דבריו בלב המלך כן הדבר הזה אף אם נגזרה גזירה בא הצדיק שהוא חלק אלוה ממעל ומבקש ומחנן להעביר הרעה ואז מתעורר על ידי חלקו בהקב"ה רחמנות וזהו מי מושל בי צדיק ר"ל בי עמי עם חלקי השוכן בו שמה שאני גוזר הוא מבטלה היינו בי עמי מפני שחלקי בו ולכן נקרא הצדיק מגין שעושה הגנה בפני רוח הפרוץ ונעשה סתום היינו מ"ם סתומה דלמרבה המשרה שאז יתבטל הדינים ויהיה הגנה וסיתום ברוח הד' ומב' יהיה מ"ם סתומה והנה הצדיק נק' כל דאחיד בשמיא וארעא הענין הוא כתיב בראשית ברא עד ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד. ודרשו רבותינו זכרונם לברכה בשביל התורה (ב"ר א) ובשביל ישראל (ויק"ר נז) ורמזו בדבריהם מאי דכתיב (תהלים עז, כ) ושבילך במים רבים כי כביכו"ל הקב"ה שורה בתורה ובתורה נברא העולם נמצא על ידי התורה שורה הקב"ה בעולם ומי הם הגורמים לזה ישראל שהם נאחזים בה ועוסקים בה ומשרים הקב"ה והנה השמים והארץ הם דמיון דכר ונוקבא שעל כן המטר נקרא רביעה כזכר הרובע את הנקיבה ועל ידי זה הארץ מולידה ומצמיחה וצריכים אנו להבין ענין אחד בעונש כתיב ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה ובברכה כתיב (ויקרא כו, ד) ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה מדוע בחר דווקא בעונש ושכר זה אך הענין שבזה תלוין כל הברכות וכל העונשין ח"ו כאשר יתבאר כי אמרו רבותינו זכרונם לברכה (תענית ז א) גדול יום הגשמים כתחיית המתים הענין הוא כי יש נשמות שאין יכולים להתעלות ובהסתלק האדם נשאר נשמתו בדומם בעפר הארץ קברו וכשיורד המטר והארץ תוציא צמחה מתעלה הנשמה מדומם לצומח ואחר כך באכול בעל חי הצומח מתעלה למדריגת בעל חי ואחר כך באכול איש הישראלי הבעל חי ומברך עליו מקדש אותו ומתעלה נשמתו במדבר ואח"כ כשמתפלל ומדבר דברים לפני השי"ת יוצאת הנשמה בהבל פיו ודבורו למעלה וזהו תיקונו נמצא מי גרם זה המטר וזהו ממש תחיית המתים שמה שהיה בדומם הנקרא מת נתעלה ולכן גדול יום הגשמים וכו' כי באמת זהו חיותו של הקב"ה הורד בעולם רק בבואו לעולם הגשמי הוצרך ונקרא גשמים והנה הארץ מקבלת מן השמים כנוקבא מדכורא ולכן מולידה ומצמיחה אמנם הלא ידוע כי הם שני הפכים השמים הם רוחני והארץ גשמיות בתכלית וצריך ביניהם דבר ממוצע כי אי אפשר לקרב ב' הפכים בלי אמצע והצדיק הוא האמצעי שנשמתו היא רוחנית מן העליונים וגופו גשם מן התחתונים כמאמר רבותינו זכרונם לברכה והוא המקשר שמים וארץ שהשמים ישפיעו לארץ ולכן נקרא כל דאחיד בשמיא וארעא שמאחד השמים והארץ וזהו תא ואחוי לך היכא דנשקי ארעא ורקיע אהדדי (ב"ב עד א) ולכן בברכה כשהם צדיקים כתיב ונתתי גשמיכם וגו' כי יהיה התקשרות ביניהם על ידי צדיקים אבל בהיפך נמצא אין מי שיקשרם ואז ועצר את השמים וגו' ובזה נכלל כל הברכות ועונשים כיון שהגשמים הם תחיית המתים וידוע שאז הוא העיקר שכר העולם הבא כמבואר בדרשת רבותינו זכרונם לברכה (ברכות לד ב) שהעיקר העולם הבא לזמן תחיית המתים וזהו בראשית ברא וגו' (בראשית א, א) ר"ל על ידי הצדיק הנקרא ראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ נעשה בריאה ואחדות בין שמים וארץ שהוא המקשרם. אמנם אם ח"ו מקלקלים מעשיהם והם רק בגשמיות לבד זהו והארץ שהם בחינת הגשמיות אז היתה תוהו ובוהו שמחזירים לתוהו ובוהו שאין השמים משפיעים כיון שאין מי שיקשרם אז וחושך על פני תהום הם הדינים הבאים מרוח ד' שאין צדיק שיגין בעדו ורוח אלהים מרחפת על פני המים פירש רש"י כסא הכבוד תלוי באויר כיונה המרחפת על הקן ר"ל שאין לו על מה לסמוך כי אין צדיקים שישרה עליו שכינתו ואין הכסא שלם ומצפה מתי תשוב לקינה כי כתיב (משלי כז, ח) כציפור נודדת מקינה כן איש נודד ממקומו ופירוש בזוהר על הקב"ה ויאמר אלהים יהי אור היא התורה כי על ידי התורה יוכלו להתקרב ולהתדבק בו ולהשרות שכינתו בעולם ולכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה (נדה עג א) הליכות עולם לו אל תקרי הליכות אלא הלכות ר"ל שהליכות של הקב"ה בעולם הוא על ידי הלכות ששונים הלכות התורה ועל ידי התורה משרים אלהותו בעולם ולכן רמזו רבותינו זכרונם לברכה בשביל התורה (ב"ר א) ר"ל שהקב"ה ברא העולם והשרה חיותו על ידי שביל התורה ובשביל ישראל (ויק"ר לז) על ידי הדרך והשביל שעושים ישראל שהקב"ה ישרה שכינתו בעולם וזהו יהי אור ר"ל שנתן לנו התורה הנקרא תורה אור ואז ויהי אור ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (חגיגה יב א) אור דכבר הוי היינו דאדם הראשון היה מסוף העולם ועד סופו ר"ל כל הנשמות היו כלולים בו וכל הנבראים מראש ועד סוף ואחר שחטא נתמעטה קומתו ונסתלקו הנשמות ונפלו בעמקי הקליפות ולעתיד לבא כשיבא משיח תיקון אדם הראשון יוחזרו כל הנשמות כאשר יתבאר לקמן וזהו אור דכבר הוי וזהו וירא אלהים את האור כי טוב ר"ל כשרואה הקב"ה שלומדים תורה לשמה בלי שום פנייה שהוא שכל טוב בלא רע אז ויבדל אלהים בין האור הם ישראל ובין החושך הם האומות ויקרא וכו' הענין הוא כי אמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות לד ב) במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד הטעם הוא כי יתרון החכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החושך שאלולי החושך לא היה ניכר תענוג האור כלל ועל ידי החושך מבינים תענוג האור וטיבו ומברכין בשחר יוצר אור ובורא חושך. והנה בריאה היא מדריגה עליונה יותר מן היצירה ולמה כתיב גבי חושך בריאה וגבי אור יצירה אך הוא על דרך גדול המעשה יותר מן העושה כי החושך גרם תענוג האור וכאשר יתבאר עוד למטה כי כבר ידוע מאמר הזוהר תיאובתיה דחשוכא לאתכללא בנהורא ולכן כשמאיר הבוקר נכלל החושך שהי' בלילה ונכלל באור ונעשה כולה אורה ובשחר מאיר מעט מעט הוא סוד התכללות החושך מעט מעט להתדבק ולהכלל באור וכן מי שהיה רשע ואחר כך שב אל ה' ועוזב תענוגיו והבליו מתענג על ה' הוא עובד בתענוג וחשק גדול יותר מן הצדיק כי הוא מבין התענוג יותר מפני שהיה בחושך ואחר כך הכיר האור ומתענג מאוד ועיקר העבודה הוא בתענוג כדכתיב (תהלים ק, ב) עבדו את ה' בשמחה ולכן במקום שבעלי תשובה עומדים וכו' כי הם לא השיגו תענוג כל כך ועוד נעשה בהם שהזדונות נעשו זכיות (יומא פז א) מפני שנכללים באור כמבואר למעלה ובאמת אין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא א"כ הכל צריכים לעשות תשובה ונקראים בעלי תשובה ולכן בבריאת היום קדמה ערב לבוקר כי צריך להיות יתרון אור מן החושך ושניהם יחד נקרא יום אחד והנה לעתיד כתיב (צפניה ג, ט) אז אהפוך אל עמים שפה ברורה יחד אף שאין מקבלים גרים לימות המשיח הכונה על הנשמות שנפלו בעמקי הקליפות ויש באומות נצוצי קדושה שנפלו בהם יתבררו ויתלבנו ויצאו מהם ויתדבקו בקדושה וזהו ענין שלפעמים עושין איזו טובה לישראל הוא על ידי ניצוצי הקדושה השוכן בהם וכשעושין הטובה מתעלה הניצוץ ונדבק בקדושה ויוצא ממנו וזהו ויקרא אלהים לאור הם ישראל צדיקים יום ולחושך קרא לילה הם האומות שהם נמשלים ללילה שאין בהם אור כי יצא מהם האור אך הנשמות שנתערבו ונפלו בהם יתעלו ויתדבקו באור להיות אחדות כמאמר הכתוב אז אהפוך וגו' לקרוא כולם בשם המיוחד וזהו ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד אחדות א' כי יגיעו אז למקום האחדות כשישובו כולם אל ה' והענין כי התורה אומרת אני בינה (משלי ח, יד) ר"ל שהתורה נקרא חירות כדדרשו רבותינו זכרונם לברכה (אבות פ"ו) ואין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה כי בינה נקרא עלמא דחירות שנו"ן שערי בינה הם ויובל הוא החמשים שאז הוא חירות ולכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה בר"ה (יח א) וכולם נסקרים בסקירה אחת דכתיב (תהלים נג, טו) היוצר יחד לבם וגומר כי בעת תקיעת שופר שאז כולם שבים בלב ונפש אל השם דכתיב (עמוס ג, ו) אם יתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו בתמיה בודאי כל מי שהוא בכלל ישראל יחרד וישוב בתשובה ונמצא כולם מתעלים אל מקום התשובה הוא עלמא דחירות וזהו המבין אל כל מעשיהם שמעלה כל המעשים אל מקום הבינה ששם הוא עולם האחדות כי למטה כתיב ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים אבל שם מקום אחדות ולכן נסקרין בסקירה אחת וזהו אתם נצבים היום כולכם היום הוא ראש השנה וכן איתא במדרש ר"ל שהתורה נותנת עצה אם חפצים אתם להיות לכם מצב ותקומה ביום ר"ה אזי תראו שתתאחדו כולכם ראשיכם וגו' כל איש ישראל ר"נ שכולם יהיו רק כאיש ישראל אחד שהוא שתכנסו למקום האחדות ששם נסקרין בסקירה אחת והבן בילא"ו יילא"ו.

תוכן העניינים

מאור עינים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה