לשמוע בלמודים· רבי יצחק אליהו לנדא
ירושלמי כלאים
פ"א למה נתקללה הארץ ע"י שעברה על גזירתו של הקב"ה תדשא וכו' עץ פרי עושה פרי וכו' יש להעיר דאם קללת האדמה היתה בשביל ששינתה שאין טעם עצו ופריו שוה א"כ מ"ט המתין הקב"ה לקללה עד חטא עה"ד ויתכן עפ"י מ"ש האר"י ז"ל דהנחש הטעתה לאמר דמה שאסר הקב"ה שלא לאכול מעה"ד היינו מן העץ אבל לא מן הפרי לפי דאותו העץ אתרוג הי' דטעם עצו ופריו שוה וטוב העץ למאכל יעו"ש בפ' בראשית בכפלים לתושיה נמצא אם היתה האדמה מקיימת גזירותיו של הקב"ה שיהיו כל העצים טעם העץ ופרי שוה לא הי' בכח הנחש להטעות אותה דאז היה שוה עצי האילן לפריו לכל דבר ואם אסר להעץ אסר גם להפרי אך כאשר שינתה וכל העצים לא הי' שוה טעמם לפרים רק עה"ד שוה עץ לפרי בזה הטעה אותה שכונת האיסור הי' להשוות עה"ד לכל עצי הגן לאכול רק מפרים ולא מן העץ לכן קלל האדמה בחטא עה"ד:
פ"ג אין קמית ביני צדיקיא לא נבעית ואין קמית ביני רשיעיא לא נבעית. מה שחשש ר"י אולי יקום בין הרשעים הכונה כמו שמצינו בריב"ז שאמר ולא עוד אלא שיש לפני שני דרכים אחד של גיהנם ואחד של ג"ע ובארנו שמה הכונה שהי' מסופק אם יזכה בזכות עצמו או ע"י הפכיות של רשעים יעו"ש זהו עצמו שאמר ר' יוחנן אין קמית ביני צדיקיא בזכות עצמו ואין קמית ביני רשיעיא ע"י הפכית של הרשעים סליק ליה לאיגרא וסלק גרמיה ומית נפק ב"ק ואמר ואפילו קצרא בח"א מבאר במס' כתובות דלכן זכה קצרא לעוה"ב לפי שנצטער להמית א"ע על מיתת רבי יעו"ש ויתכן עוד לפי שבמיתתו דסליק לאיגרא וכו' הראה בזה תכונת קדושתו של רבי דרבי הי' עניו ובמותו אמר אל תספדוני וכו' משום יקרא שהוא מעין גאוה ומבאר בח"א דזהו שאמרו במיתתו של רבי בטלה ענוה ובארנו ובמס' כתובות דלכן נשתמש רבי במותו במדת הגאוה לפי שאמרו חז"ל הוה קבל וקיים. דע"י מדת הענוה זוכים לחיים לכן בהיות רבי עניו לא הי' יכול לשלוט בו המות וכאשר היה בעל יסורים וביקש למות החכים להשתמש במדת הגאוה כדי שיוכל למות. וזהו עצמו שהראה קצרא סליק ליה לאיגרא וסלק ומית. על במעלה הגבוה ונפל ומת לרמז דמיתתו של רבי היתה ע"י שעלה למעלה במדת הגאוה ועי"ז מת דאילולי כן לא הי' מת מצד ענותו ולכן בעשותו הספד בשבחו של רבי זכה לעוה"ב דבזה נכלל במה שאמר ב"ק הראשון שכל מי שלא נתעצל בהספדו של רבי יהא מבושר מחיי עוה"ב שגם הוא הספיד בזה לרבי:
ס"ט ר"מ אידמיך ליה באסיא אמר אמרינן לבני ערעא דישראל הא משיחכון דידכון אפילו כן א"ל יהבון ערסי על חוף ימא דכ' כי הוא על ימים יסדה עי' במפ'. ויתכן דאסיא אף שהיא מחו"ל הכיר בה ר"מ דיש בה חשיבות א"י דאמרינן במגלה (דף י"ח) שהלך ר"מ לעבר שנים באסיא ולא אמרו שם שלא הניח ר"מ כמותו כמו שאמרו בר' עקיבא עי' בתוס' יבמות (דף קט"ו) ד"ה אר"ע לפי דאסיא היתה כתכונת א"י זהו שאמר הא משיחכון דידכון ממדה שלכם שחשובה כא"י משיחכון לשון מדה בתלמוד בחוט ובמשיחה אפילו הכי שהיתה אסיא חשובה בעיניו כא"י צוה לתת ארונו על חוף הים דיש בו קדושה יתירה כמו א"י כמו שאמרו בנביא יחזקאל אף שהי' בחו"ל הי' על נהר כבר: