לקח טוב· רבי יוסף ענגיל
כלל א · ה
בש"ס תמורה ד"י ע"א בעי רמי בר חמא מקדיש עושה תמורה או מתכפר עושה תמורה (ראובן שהקדיש בהמה שיתכפר בה שמעון מי יכול להמיר בה ראובן המקדיש או שמעון המתכפר) אמר רבא א"כ מצינו ציבור ושותפין עושין תמורה וכגון דשוו שליח לאקדושי (פי' דאי נימא דבתר מקדיש אזלינן א"כ ציבור ושותפין שעשו שליח להקדיש אז נהי דהצבור והשותפין מתכפרים בו עכ"ז כיון שהשליח הקדיש תלוי בו דין תמורה והוא שפיר יכול להמיר כיון שהוא איש יחידי וא"כ מצינו תמורה בקרבן של צבור ושותפין ואנן קי"ל דלא משכחת תמורה בקרבן צבור ושותפין עש"ה ברש"י) עכ"ל הגמ'. והשתא אי נימא דבכל שליחות מתייחסת המעשה למשלח א"כ גם בצבור ושותפין העושים שליח להקדיש נחשב שהקדישו הם וא"כ אפי' נאמר דבעלמא מקדיש עושה תמורה עכ"ז בצבור ושותפין דשוו שליח לאקדושי שפיר אין השליח עושה תמורה אפי' אי מקדיש עושה תמורה שהרי השליח איננו המקדיש כלל וכל שכן אם נאמר דגוף השליח נחשב כגוף הבעלים ודאי דחשיב שהקדישו הצבור ושותפין וכמובן וא"כ מאי פריך ועל כרחך דהשליח אדם אחר הוא וגם דמעשה השליחות איננה מתייחסת למשלח רק שמועלת עבורו וא"כ שפיר מתייחס ההקדש לשליח אלא שמועיל עבור הצבור ושותפין וע"כ שפיר יכול השליח להמיר אי מקדיש עושה תמורה. ועוד יש לדקדק כן באופן אחר מש"ס תמורה הנ"ל וזה דאי נימא דגוף השליח הוא כגוף הבעלים א"כ נראה פשוט דאם המשלחים רבים נחשב גם השליח רבים במעשה השליחות וכן אם מעשהו מתייחסת למשלח א"כ כשמשתלח מרבים מתייחסת המעשה לרבים וא"כ גם כאן חשוב כאלו רבים הקדישו וא"כ שפיר אין ראוי שיועיל תמורה אפי' אי מקדיש עושה תמורה כיון שכאן הקדישו רבים וא"כ כיון דמקדיש עושה תמורה שוב הגזה"כ דצבור ושותפין ראוי לומר דתליא בהקדש דאם הקדישו רבים אין תמורה מועלת בקרבן זה ועל כרחך דהשליח אדם אחר הוא והמעשה מתייחסת לו ע"כ שפיר הו"ל הקדש דיחיד ולא הקדש דצבור ושותפין ודו"ק היטב: