לפלגות ראובן חלק ב· הרב זליג ראובן בנגיס
פתח דבר
אמר המחבר בבואי כהיום להוציא לאור גם את החלק השני מספרי "לפלגות ראובן" מצאתי עלי חיבה לברך ברכת תודה לד' הטוב כעל כל תגמוליו עלי. בריך רחמנא דיהב לן חילקא באורייתא וחנני דעה בינה והשכל להשתעשע בחידושי תורה. ומהולל אקרא ד' כי מאז הוצאתי את החלק הראשון מספרי זה לאור עולם זכיתי לשמוע מהללו כי מצא חן בעיני מביני מדע גם רבנן קשישאי גאוני דורנו ד' עליהם יחי' הפליגו הרבה בשבחו אשר אם אמנם נאמר ונשנה לחידודא ולפלפולא יסודתו בעמק הלכה מקשה ומפרק ומסיק שמעתתא אליבא דדינא. ופלגיו ישמחו רבנן ותלמידהון. הן הם הוסיפו לי אומץ לגשת הלאה והביאוני עד הלום להדפיס גם את החלק השני נגדה נא לכל אלה אשר אין דעתם נוחה מכל הספרים. המתחדשים חדשים לבקרים. ומביטים בעין רעה על החיבורים. בשגם על הראשונים המה מצטערים. ונגד סיעת המבקרים המוכים בסנורים. לבלי לשפוט משרים. ותמיד מחפשים מומים וחסרונות להשיב אמרים. גם על דברי חן המאירים כספירים. ודין גרמא דעציראה לכמה מחברים. הנבהלים מקנאת הצוררים. ויראים מחצי המורים. אמנם אחרת אחשוב אנכי כי טוב לי מלא כף נחת מאלה מתי מספר תלמידי חכמים אשר ימצאו בו חפץ ותועלת. וכדאי עבורם לשאת ולסבול בדומי' את אשר יפטפטו בעלי לצון ואולת ואחשוב למותר להצטדק לפניהם בדברים כי לבד אשר לא יועילו להעבירם מדעתם וזה דרכם כסל למו להחזיק בשיטתם ושטותם ולמה זה הבל איגע להבינם דעת הנה בהתבונני עוד בזה נוכחתי לראות דעת רבותינו ז"ל אשר חסמו עלינו את הדרך לבלי להתוכח גם עם אלה המבעטים בח"ת המתחדשים יום יום וכמשא לעיפה המה עליהם עד שיבלו שפתותיהם מלומר די לנו די כל אלה הספרים הקודמים אשר נחלו אבותינו ממרנן ורבנן גאוני קדמאי ומאי אהנו לן עוד רבנן בתראי בפלפולן ואסתגרו בקמייתא וראיתי אני אשר גם המה חלקם בין הכופרים והתרים אחר מחשבות לבם בסכלות דברים יש שחשבן הרמב"ם בפ"ב מה' ע"ז ושם סוף הלכה ה' אסר עלינו לספר עמהן ולהשיב עליהן תשובה כלל ונבאר את דברינו בע"ה:
הנה אמרינן בסנהדרין (ד' צ"ט) כופר כגון מאן אר"י כגון הני דאמרי מאי אהנו לן רבנן לדידהו קרו לדידהו תנו א"ל אביי האי מגלה פנים בתורה נמי היא דכתיב אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי וברש"י שם שמהנין לעולם ומקיימין אותו והוא אומר דלא מהנו מידי. ביאור הענין הוא עפימ"ש חז"ל בגיטין (ד' ס') שלא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא בשביל תורה שבע"פ שנאמר כי עפ"י הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל [ומה דברישא דהאי קרא כתיב כתב לך את הדברים האלה וגו' דמשמע לכאורה פשטא דמילתא דעל התורה שבכתב אסיק ואמר כי עפ"י הדברים האלה כרתי אתך ברית וגו' הנה הכונה בפשוטו שמצוהו בזה לכתוב את התורה דוקא בלשון הקודש כלפי מה שמצינו שכתבו את התורה בשבעים לשון כמ"ש בסוטה ל"ב א' להיות כי רק בלשון הזה רמוז כל התושבע"פ וכמ"ש הרמב"ן בהקדמה עה"ת בשם המדרש עה"פ הביאני המלך חדריו יעו"ש וז"ש כתב לך את הדברים האלה היינו שיכתוב בלה"ק כי עפ"י הדברים האלה כרתי אתך ברית להיות כי הדברים דאלה ככתבם דייקא כוללים בתוכם כל התושבע"פ אשר עבורם כרתי אתך ברית ואת ישראל ונמצא דאה"נ דעיקר הברית הוא בשביל תושבע"פ וז"נ מאוד] **(הג"ה [אמנם ראיתי בס' בית הלוי דרוש י"ח שכתב כונה אחרת בפירושא דהאי קרא לפימש"ל להוכיח אשר בלוחות הראשונות הי' הכל בכתב גם לרבות התושבע"פ ואף מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש הכל הי' נכתב על הלוחות ע"י כתב אלקים שהי' בנס כמו מ"ם וסמ"ך שבלוחות וכמ"ש במ"ר פ' תשא שמשו"ה לא ניתן הכל בכתב כדי שלא יטלו אוה"ע מהם את התורה אחר שעתידין לשלוט בהם וזה א"ש אלא בלוחות האחרונות שאז כשנשברו הלוחות הראשונות נגזר עליהם הגלות אם יחטאו עוד יותר אבל קודם שנשברו הא אמרו בעירובין נ"ד שאלמלא נשתברו הלוחות הראשונות ל"ה כל אומה ולשון שולטת בהן וכו' והי' יכול להיות הכל בכתב ובשעת חטא העגל פרח הכתב של התורה שבע"פ מן הלוחות ומשו"ה כבדו על ידו של משה כי הלא א"א להתורה שבכתב בלא הבע"פ ונשתברו ובלוחות השניות כתיב וכתבתי על הלוחות את הדברים אשר הי' על הלוחות הראשונים אשר שברת פירוש שיכתוב רק את הדברים שהי' אז על הלוחות בשעת שבירתן דהיינו רק התורה שבכתב לחוד דהתורה שבע"פ הא ל"ה כלל בשעת שבירתן וז"ש בפ' תשא גבי לוחות האחרונות אחר חטא העגל כתב לך את הדברים האלה כי עפ"י הדברים האלה כרתי אתך ברית וציוהו השי"ת לכתוב רק את התורה שבכתב לחוד כמ"ש הדברים האלה ובא למעט את התושבע"פ שלא יכתוב אותם משום כי עפ"י הדברים האלה כרתי אתך ברית ואת ישראל וכיון שעתידין מעתה להיות בגלות צריך שישאר אצלם פירוש אלה הדברים דוקא בע"פ ודפח"ח:
ובאחד מיומי דעצרתא אמרתי לפרש עפ"י דבריו ז"ל הא דאמר רב יוסף בפסחים ס"ח דאי לאו האי יומא דקגרים כמה יוסף איכא בשוקא וביארתי זה בע"ה בכמה אופנים אמנם גם עפ"י הנ"ל יתבאר היטב לפימ"ש חז"ל מובא בפירש"י שעה"ת פ' תשא ע"פ ואיש לא יעלה עמך שהלוחות הראשונות ע"י שהיו בתשואות וקולות וקהלות שלטה בהן ע"ה אין לך יפה מן הצניעות עיי"ש ובשבת (פ"ו ע"ב) פריך וליקבלו תורה ביני שימשי ומשני אר"י לא מראש בסתר דברתי ומבואר בכ"מ בש"ס מעלת רב יוסף שהי' סיני ובקי בברייתות ולמעלה יתירה תחשב לפי שלמדין בעל פה מאז נשתברו לוחות הראשונות ולכן ישתבח ויתפאר היודע וזוכר הרבה בע"פ אבל אם הי' הלוחות הראשונות עד קיימות והי' הכל בכתב מיד ד' ודאי שהיו נמצאים הרבה בקיאים שהלא אז הנקל הי' לכולם שתתקיים תלמודן בידם וגם זו"ז ל"ה נרגש כ"כ הטובה והתועלת מן הבקי ביותר אחר שכולם המה בכתובים והיינו דקאמר ר"י דאי לאו ההוא יומא דקגרים שאילמלא נתנה התורה ביום ולא הי' אז עה"ר שולטת בהם והי' עדיין הלוחות הראשונות קיימות ועומדות כמה יוסף איכא בשוקא שאז הי' כל התורה כולה גלוי' ומפורסמת לכל והיינו טעמא מה ששמח ביומא דעצרתא יום נתינת הלוחות הראשונות ולא ביום נתינת הלוחות השניות וי"ל עוד בזה וקצרתי):)** וכתבו המפרשים דהכונה הוא כמ"ש בשל"ה הקדוש בהקדמה בטעמא דמברכין נותן התורה בלשון הוה ולא נתן בלשון עבר וז"ל שם בההקדמה בבית חכמה וענין נותן התורה באמת השי"ת כבר נתנה אבל עדיין נותן התורה ולא יפסוק וד"ז צריך ביאור רחב הפסוק אומר את הדברים האלה דבר ד' אל כל קהלכם קול גדול ולא יסף פירש"י מתרגמינן ולא פסק כי קולו חזק וקיים לעולם ד"א לא יסף לא הוסיף להראות באותו פומבי עכ"ל יש בזה הענין סוד כמוס והשני פירושים כולם הם אמת ענין לא יסף לא הוסיף הוא מצות דרבנן וחומרתן הן וסייגיהן עדיין לא נצטוו מפי הגבורה. וענין לא פסק פי' שאף זה לא פסק מהקול ההוא כי הי' כלול בקול ההוא בכח אבל לכל זמן ועת לא הגיע עדיין עת שיצא מכח אל הפועל כי הי' הדבר תלוי לפי התעוררות התחתונים ולפי מהותם ואיכותם ולפי מדריגות נשמות שבכל דור ודור ואז הוסיפו החכמים להתעורר הכח העליון ויצא לפועל בזמנו ודעתו לא ח"ו שחדשו חכמים מדעתם רק כיונו דעת עליון ונשמתם שעמדו בהר סיני ובש"ר וכו' וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמור אר"י מה שהנביאים עתידים להתנבאות בכל דור ודור קבלו מה"ס כו' ולא נביאים בלבד אלא אף החכמים העומדים בכל דור ודור כל אחד קיבל שלו מסיני וכה"א את כל הדברים האלה כו' קול גדול ולא יסף. הנה ביארו כל מה שחדשו בכל דור קבלו מסיני מן הקיל ההוא וכו' ולהיות כן ציונו עפ"י התורה אשר יורוך כו' לא תסור מן אשר יגידו לך וחייב למי שלא ישמע אליהם והוא לפי שקולם הוא הקול גדול ההוא אשר לא יסף ובירושלמי דפאה אמרו אפי' מה שתלמיד ותיק עתיד להורות לפני רבו נאמר למשה בסיני עכ"ל ועמ"ש בס' ג"מ בחלק הדרושים דזהו מ"ש בעירובין (נ"ד ע"ב) למה נמשלו ד"ת כדד מה דד זה כ"ז שהתינוק ממשמש בו מוצא בו חלב אף ד"ת כ"ז שאדם הוגה בהן מוצא בהן טעם והנמשל דומה להמשל מכל צד שהרי גם התינוק יונק את כל חלב הנמצא לפי שעה עד שלא נותר עוד מאומה ורק אח"כ כשצריך שוב למזונותי' ממשמש ומוצא בה מחרש שכן הטביע הקב"ה בכח הבריאה שכן תהי' תוצאות החלב למזון התינוק שעה שעה. וכך היא דרכה ש"ת כי נכלל בכח התורה שבכתב כל הגה וטעמי תושבע"פ אשר עתידים להתחדש ע"י חכמי דור דור ודורשיו בכח קול גדול ולא יסף שלא פסק וקיים לעולם. ומביא שם מ"ש בזוה"ק שע"י חידושי אמיתה ש"ת עיקר קיומא דעלמא. והיינו כנ"ל שמתקיים העולם בכח חדושי התורה שמתחדשים יום יום ע"י הת"ח ההוגים וממשמשים בה כמ"ש כי היא חייך וגו'. וביאר שם דזהו שאמרו חז"ל בקידושין ס"ו בעובדא דינאי המלך שיעץ לו אב"פ להרוג את כל חכמי ישראל וא"ל המלך תורה מה תהא עלי' וזה השיבו תורה מונחת בק"ז כל הרוצה ללמוד יבוא וילמוד וארגב"י מיד נזרקה בו אפיקורסת דהול"ל תינח תושב"כ תושבע"פ מאי עיי"ש מ"ש דתשובה זו שייכת גם עתה אף שגם התושבע"פ אשר אתנו נכתב בכפר ומונח בק"ז בכ"ז יש לנו להתאונן על העדר הת"ח לפימשנ"ת כי לא מן המוכן כבר העולם קיים אלא שמקיימים את העולם בכח תורתם מה שמוצאים בה טעם לחדש דבר בכל עת ובכל שעה כמ"ש אם לא בריתי יומם ולילה היינו תושבע"פ המתחדש ע"י שמקיימים מצות והגית בו יומם ולילה וכל ההוגה בהן מוצא בהם טעם וכנ"ל עיי"ש באורך:
ואנחנו שאין לנו עסק בנסתרות הוספנו להוכיח אמיתת אלה הדברים בפשוטן ממה שעינינו הרואות אשר כל אחד ואחד מרבותינו הגאונים ז"ל זוכה לעצמו ומזכה גם לאחרים עמו בחלקו והבאים אחריו מוצאים חמר מוכן לפניהם לפלפל עפי"ד חכמי הדור הקודם שע"י מה שהשפיע השי"ת עליהם והעלו פנינים בידיהם בהגהות צודקות וברורות מצאו תלמידיהם גם הם אח"ז לברר עפ"י דבריהם הרבה ספיקות וליישב בהם רבות מן הקושיות והסתירות ולדרשן כמין חומר. ותא חזי כמה קושיות התוס' ויותר רבותינו הראשונים ז"ל שמצאו גאוני דורנו יחיו ליישב עפי"ד רבותינו האחרונים המל"מ והנוב"י האו"ת והקצוה"ח ז"ל בדרך נכון וישר מאוד וכמ"ש חז"ל בפ"ק דחולין שמקום הניחו לו אבותיו להתגדר בו והדברים ארוכים:
**(הג"ה [ואולי יש ליישב ג"כ עפי"ז מ"ש במ"ר איכה ע"פ טומאתה בשולי' מצינו שסילוקן של צדיקים קשה לפני הקב"ה יותר מחורבן ביהמ"ק כו' אבל בסילוקן ש"צ כתיב לכן כה אמר ד' וגו' וכ"כ למה ואבדה חכמת חכמיו וגו' שהקשו כולם דזהו נגד מ"ש בר"ה י"ח שקולה מיתת צדיקים כשריפת ב"א ולהנ"ל י"ל דבמדרש שם אין הכונה על העדר הצדיקים והפסד זכות תורתם וצדקתם דאהנו בהו לכל העולם דבזה י"ל ששוין ושקולין הן לשעתן ויקר בעיני ד' המותה לחסידיו ממש כמו חורבן ביהמ"ק אלא דשם במדרש מיירי לענין סילוק החכמה מה שבמיתת הת"ח נסתם המעיין המתגבר אשר עוד הי' מתגדל ומתרחב בהמשך הזמן ע"י רבנן ותלמידהון מה שהיו מתבוננים לחדש עוד עפי"ד חכמי הדור שלפניהם ומדוקדק מאוד לישנא דהמדרש שם דנקט לישנא דסילוקן ש"צ דמשמע שפיר שמדבר מסילוק חכמתן וכמו דיליף לה מהאי קרא דכתיב לכן הנני יוסף להפליא את העם הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו והיינו כי יראה חכמים ימותו ועי"ז ובינת נבוניו תסתתר כנודע אשר הנבון נקרא מבין דבר מתוך דבר וחכם עדיף מנבון בזה שהחכם א"צ לאותו דבר שהנבון צריך לו להתבונן עליו ואם אין חכמה אין בינה וזהו כדברנו אשר לבד הפסד החכמה כשהיא לעצמה ע"י מיתת הת"ח הנה עי"ז הלא יחסר להם גם התוספות שהי' אפשר עוד להוסיף ולהרבות עליהם דברים למעלה בקודש ואין ערוך להפסד הזה ובזו קשה סילוקן ש"צ יותר מחורבן ביהמ"ק וכנ"ל ודו"ק כי קצרתי]:)**
וי"ל שזהו פירושא דקרא בפ' אתם נצבים דקאמר ולא אתכם לבדכם אנכי כורת את הברית הזאת כי את אשר ישנו פה וגו' ואת אשר איננו פה עמנו היום לפי משנ"ת ועיקר הברית הוא בשביל התושבע"פ המתחדש בכל שעה והיינו דקאמר ולא אתכם לבדכם אנכי כורת את הברית הזאת כי אין הברית כרותה על התורה הנתונה עתה לבד רק גם על התושבע"פ העתידה להתחדש עוד ע"י אלה אשר אינם פה עמנו היום ובכל דור ודור עתידים שימצאו ת"ח ההוגים בתורה ויתגלה לפניהם הסודות הצפונות במכתב עוז חביון וכמ"ש קוצותי' תלתלים לפי שהניח בתורתו קמטים וכווצים ומה רב טוב הצפון בהם ונסתרים מן העין עד שיבואו הבעלים ויטלו את שלהם ואין אדם נוגע במוכן לחבירו. והם הם שתתקיים הברית על ידיהם עד היום האחרון:
ויתיישב ג"כ עפי"ז מ"ש בריש ע"ז א"ל הקב"ה שמים וארץ יעידו בהם שקיימו את התורה כולה אומרים לפניו רבש"ע שמים וארץ נוגעין בעדותן שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה וגו' והקשו בתוס' שם וא"ת והרי ראי' גדולה שקיימו שהרי שמים וארץ קיימים הם ותירצו בתי' השני שי"ל שהם קיימים ממה שקבלו כדאמר אם ישראל מקבלים עיי"ש ולבד מה שלפי"ז יקשה א"כ אינם נוגעין כלל מעתה עיין רש"א שם הנה לבד זה יקשה ג"כ ממ"ש בסנהדרין (צ"ט) הנ"ל דפריך האי מגלה פנים בתורה שלא כהלכה הוא דכתיב אם לא בריתי יומם וגו' ופירש"י שמהנין לעולם ומקיימין אותו ע"ש הרי מבואר להדיא דלא סגי הקבלה לבדה לקיום העולם. וכן קשיא ג"כ ממ"ש במ' פסהים (ס"ח ע"ב) בהא דא"ר ששת לך קראי לך תנאי ופריך והא אם לא בריתי וגו' הרי דקאי על קיום התורה ולמשנ"ת בשם המפרשים ז"ל דעיקר הברית לקיומו של עולם הוא הת"ת והחידושים המתחדשים חדשים לבקרים אשר במכוון הסתירן ההשגחה העליונה מעיני הראשונים למען יזכו בהם הדורות האחרונים ודין קיומי' דעלמא א"כ איפוא אין זה ראי' כלל מהא דשמים וארץ קיימים אשר קיימו את כה"ת כולה דלא תלי זב"ז כלל ושפיר צריכים להעדאתן על קיום התורה והמצות אלא שכיון שבכלל קיום כל המצות כולן הא איכא נמי מצוה זו דת"ת אשר היא היא המקיימת את השמים ואת הארץ שפיר קאמר דנוגעין בעדותן הן בשביל מצוה זו דת"ת הצריכה להן. ועש"ך חו"מ סי' צ"ד ס"ק כ"ח מש"ש דהיכא שנוגע הוא בעדות ל"א פלגינן דיבורא וממילא כיון שבטלה מקצתה בטלה כולה וזהו דקאמר דנוגעין בעדותן הן לכן לא מהימני כלל גם על אינך מצות וי"ל עוד בזה וקצרתי:
ונמצא לפי"ז דמ"ש חז"ל דהאומר מאי אהנו לן רבנן הוי בכלל מגלה פנים בתורה שלא כהלכה כונתם על מרנן ורבנן שבכל דור ודור וגם לרבות זמן ההוה וכל המתחכם כנגדם ויחשוב למותר הני חידושי דאורייתא המתחדשים בעתים הללו אינו יוצא מכלל מפ"ב שלא כהלכה אשר אין להתוכח אתם לפי"ד הר"מ פ"ב מה' ע"ז הנ"ל. וכמשנ"ת:
אמנם שפרה לנו לעומתם עצת רבינו הרמב"ם ז"ל מש"כ סוף ה' מעילה אחר שהאריך שם בהפלגת קדושת התירה והמצות מסיים אה דבריו בזה"ל. וכמה הי' דהע"ה מצטער מן האפיקורסים ומן הא"י שהיו משיבין על החוקים וכ"ז שהי' רודפים אותו בתשובת השקר שעורכין לפי קוצר דעת האדם הי' מוסיף דביקות בתורה שנאמר טפלו עלי שקר זדים אני בכל לב אצור פקודיך וכו' עיי"ש וכמ"ש המפרשים דזהו הטעם מה שהקפידה תורה לבלי להשיב על שאלת הבן הרשע השואל מה העבודה הזאת לבם רק כי יאמרו אליכם בניכם וגו' ואמרתם זבח פסח וגו' כמדבר לעצמו ולא כתיב ואמרתם אליהם לפי שאין לבוא אתם בדברים כלל אלא שחייבים האבות האלה השומעים דברי בניהם החטאים להתחזק ולהוסיף אומץ בתורת ד' וז"ש ואמרתם לעצמכם זבח פסח הוא לד' וגו' למען לא יעשו עליהם שום רושם דברי הבנים ודרכם הנשחתה. רק בדברם עם הבן שא"י לשאול אז ירמז לו תשובה מן הצד כמ"ש והגדת לבנך וגו' בעכור זה עשה ד' לי ומדייקי חז"ל לי ולא לו כמו מראה באצבע על הבן הרשע בלשון נסתר ולמדו כן מזה שלא מצינו במקרא תשובה לנוכח להשואל מה העבודה הזאת לכן לא אמרו לי ולא לך רק לי ולו לו כמדבר להשאי"ל ומרמז לאחרים לאמור אילו הי' שם לא הי' נגאל:
ורואה אני שזהו מ"ש במלאכי ג' בתוכחתו שם להאומרים שוא עבוד אלקים ומה בצע כי שמרנו משמרתו וגו' ועתה אנחנו מאשרים זדים. אז יאמר הנביא נדברו יראי ד' איש אל רעהו כי הלא עם אלה הזדים אין לבוא בדברים כלל רק נדברו אז יראי ד' איש אל רעהו כלומר המה החרדים על דברי ד' בשמעם תלונתם עליהם להגביר חיל ואיש את רעהו יעזורו ללכת בתומם ולעמוד באמונתם ויקשב ד' וישמע וגו':
הנה כי כן אמרתי גם אנכי אפתח בפתחא זעירא לכבוד התורה והחונים על דגלה ואמינא לפרש מ"ש החכם מכל אדם בשיר המקודש כממשל משלים לאמור אחות לנו קטנה ושדים אין לה מה נעשה לאחותינו וגו' אם חומה היא נבנה עלי' טירת כסף וגו' אני חומה ושדי כמגדלות וגו'. אשר כבר נתלבטו המבארים בביאורן והמשכן דהני קראי ואשר אחזה לי אנכי לפי פשוטן עפ"י מ"ש בפסחים (פ"ז) אני חומה זו כנסת ישראל ושדי כמגדלות אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות עיי"ש. וממילא מובן לפי"ז דגם מ"ש תחלה ושדים אין לה מתפרש ג"כ על הבתי כנסיות וב"מ שאין לה מהם א"כ איפוא נראה לומר דבא לרמז בדבריו על הדור הצעיר שנתחדש בימינו אלה אשר בחרו למו רק זה העמוד השלישי מג' עמודי העולם תורה ועבודה וגמ"ח ואין להם חלק בבתי המדרש הוא עמוד התורה. ולא נחלה בבתי כנסיות הוא עמוד העבודה ודי להם להסתפק במועט הוא עמוד הגמ"ח לבדו והמה באחת לחזק ידים רפות ולהצטיין באהבת רעים. להשכיל אל דל ולרחם על הנדכא וקשי יום כי זה כל האדם לפי דעתם ורב חילו של העמוד היחידי הלזה לפי חשבונם לקיים את כל העולם ולתת שם ושארית לעם עולם שיתקיים לעד לעולם. וכנגד אלה הטועים יאמר נא החכם מכ"א להעבירם מדעתם הכוזבת ולהוציא שגיונם מלבם ועליהם אמר בשם כנסת ישראל העתיקה אחות לנו קטנה הנה נולד לנו דור צעיר אשר עדיין לא בא בשנים ולא עמד בנסיון ושדים אין לה שאין להם חפץ בב"כ וב"מ ואין מכבדים את התורה ואת העבודה באמרם כי גם בלעדם יחי' האדם וקיום כלל האומה הישראלית אינו תלוי אלא במידת הרחמים והחמלה מה שישראל סבא מתפרנס זה מזה ורב טוב וחסד מורשה היא לקהלת יעקב אשר איש לרעהו יחוש לעזרה. והיא שעמדה לאבותינו ולנו:
וכמו מסתפק ושואל יאמר עליהם מה נעשה לאחותינו ביום שידובר בה. כמתבונן לחקור אם יש מקום לדבריהם או לא. ומשיב עוד לאמור אם חומה היא נבנה עלי' טירת כסף ביאורי אם למצער יש לקוות כי יעמדו באמונתם חזק כחומה ולא יסוגו אחור חלילה מעיקרי הדת עוד נוכל לבטוח כי יזכו גם המה לבנין ביהמ"ק בזכות הצדקה והגמ"ח שנמצא בידם כמ"ש בצדקה תכונני. וזה שמו יקרא לו אז להביהמ"ק הנבנה בזכות הצדקה "טירת כסף" וכמו שנשתמשו חז"ל בכינוי הכסף לכל בעלי צדקה וחסד עיין פסחים (נ"ג ב') כל המטיל מלאי לכיס ת"ח זוכה ויושב ביש"מ שנאמר כי בצל החכמה בצל הכסף. ואם יבנה המקדש בזכות הצדקה לבד שמו נאה לו לקרוא אותו בשם טירת כסף. אמנם אם דלת היא היינו שיש לחוש עליהם פן ח"ו תחלש ותתרופף גם עיקר האמונה אצלם ע"י שיסיחו דעתם מן התורה ומן העבודה וכמו הדלת תסוב על צירה כן גם המה יסבו הנה והנה באמונות ודיעות פעם כה ופעם כה לפי רוח היום. אז אין כל השבון ותקוה לבנות על יסוד הזה שום בנין ורק נצור עלי' לוח ארז לא להעמיד עלי' את הלוח כי לא יתקיים עליו ורק לדמות אותה ולציירה בציור הלוח של ארז. כמ"ש חו"ל בב"ב (ד' פ' ע"ב) מה ארז אין עושה פירות וכו' ומבואר שם שנמצא ג"כ ארז שאין גזעו מחליף ע"ש. וכמשל הזה מדמה גם את האומה הישראלית באם יש להסתפק עלי' שתסור מן האמונה ע"י שלא תתחזק מעמדה על עמודי התורה והעבודה כי אז מאומה לא יועילו להם כל מעשה הצדקות וחסדם כענן בוקר וחותם את החלטתו כלפי מה שמדבר מהם תחלה כמו מסתפק בהתוצאות המקוות מהכנסי' הי הישראלית בעזבם עמודי התורה והעבודה עתה יאמר כנגד האחות הקטנה ושיטת הדור הצעיר הלזה אשר עליו ישא מדברותיו ויאמר כי תוחלת שוא הוא לייחל שיתקיימו שארית ישראל בלא תורה ועבודה חלילה. ויוכיח מן הנסיון הארוך מאז היינו לעם אשר אני חומה כלומר כל חזקי וקיומי עד היום הוא רק ע"י הב"כ וב"מ "ושדי כמגדלות" המה המבצרים שלנו והם שנתנו לי עוז ותעצומות לעמוד כנגד כל הגלים שעברו על ראשנו ואלמלא כח התורה והעבודה אבדנו כולנו אבדנו ואזי המים שטפונו וגו' ורק בכח אלה העמודים ישראל עושה חיל להתגבר כנגד הקמים עליהם מבפנים ומבחוץ וקרנים מידו לו ללחום בעזרתם עם כל אויביהם ושונאי נפשם מאז מעולם וכמ"ש במדרש מגילת אסתר פ"א שזה הי' מחכמת אחז שעמד ונעל כל בתי כנסיות ומדרשות שלא להתעסק בתורה ואמר אם אין ב"כ וב"מ אין הקב"ה משרה שכינתו בעולם ויליף לה ממ"ש צור תעודה וגו'. ועיין ג"כ במ"ר בראשית פ' ס"ה ובמד' ריש איכה. א"ל יכולין אנו להזדווג לאומה זו אמר להם לכו וחזרו על ב"כ וב"מ שלהן אם מצאתם שם תינוקות מצפצפין בקולן אין אתם יכולים להזדווג להם שכך הבטיחן אביהן ואמר להם הקול קול יעקב בזמן שקולו של יעקב מצוי בב"כ אין הידים ידי עשו ואם לאו הידים ידי עשו [ובמפרשים תמהו בדרשה זו שהרי בקרא כתיב הקול קול יעקב והידים י"ע דמשמע לכאורה להיפוך שבשעה שהקול ק"י מ"מ שוררין הידים י"ע. ונדחקו לפרש הכונה משום שנאמר בתורה הקל קול יעקב. והקל חסר כתיב. ופירושו שהוקל קול יעקב. ולכן הידים י"ע שולטות בהן. וכ"כ במת"כ שם בב"ר בשם הריב"ח. ולדעתי לחנם נתקשו והדבר פשוט שהרי גם יצחק אבינו אמר כן כמתמה שרואה הוא שני דברים הסותרים ביחד. שהקול הוא קולו של יעקב והידים י"ע וזה א"א הרי נשמע מזה שאין לדם דרכבה ושפיר הוציא מזה שבשעה שקולו של יעקב נשמע בב"כ ובב"מ אין י"ע שולטות בנו וז"פ] ומסיים את דבריו ואמר אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום הביאור בזה עפימ"ש המפרשים בביאור מ"ש חז"ל בפ"ק דמגילה יגעת ומצאת תאמין יגעת ולא מצאת אל תאמין דהוא קאי על יסוד ושורש העבודה שגם הצדיק לא יתפאר לאמור זכיתי לבי ובכחי ועוצם ידי נצחתי את יצרי הרע ובחרתי בטוב שהרי כללא כיילו לן רבותינו ז"ל שאלמלא הקב"ה עוזרו לא הי' יכול לו ורק ד' לא יעזבנו בידו כמ"ש בקידושין (ד' ל' ע"ב) ולא בעמלו ויגיעתו לחוד עלה בידו ללכת משרים ולעשות רש"מ אלא שגם מציאה הזמינו לו מן השמים ומאת ד' היתה זאת לו להתגבר על יצרו הרובץ על פתחו ומתחכם להכשילו בכל רגע וז"ש יגעת ול"ט א"ת שלא תאמר אשר אתה בעצמך ביגיעתך לבד טהרת מעשיך ולא מצאת שום מציאה חלילה לך לומר כן אלא כי יגעת ומצאת זה תאמין היינו שע"י שיגעת בעצמך לעמוד כנגד יצרך סייעוך גם מן השמים לקום כנגדו ולנצחו ושתים הנה נוראותיך יגעת ומצאת לפי שכחו גדול כ"כ עד שצריכים אליו גם סייעתא דשמיא וז"ש אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום היינו אף כי חסיתי כל היום בצל ב"כ וב"מ ושרי כמגדלות בכ"ז לא אוכל להתפאר בלבי לאמור כי הייתי כחומה בכשרון מעשי לבד אלא שגם אז הייתי בעיניו רק כמוצאת שלום כמו מוצא מציאה אשר המציאו לידו ממרום ומעתה אין שום ספק אשר בלעדי הב"כ וב"מ בלתי אפשר להתקיים כלל. ונקט לה ההשקפה הזאת כלפי מש"כ מקודם לזה כי עזה כמות אהבה שאהבתנו לד' עזה כמות אפילו בשעה שקשה כשאול קנאה. משום שרשפי' רשפי אש שלהבתי' והוא כח טמיר ונעלם הנטוע בקרב כל איש ישראל מאז היינו לעם סגולה. והרגש הפנימי הלזה חי חי אתנו עוד היום עד אשר מים רבים הוא כינוי לאוה"ע כמ"ש בישעי' י"ז הוי המון עמים רבים כהמות ימים יהמיון לא יכלו לכבות את האהבה וגו'. ואף אם יתן איש את כל הון ביתו בעד האהבה שבין ישראל לאביהם שבשמים. בוז יבוזו לו. וכנגד זה נושא החזיון מן האחות הקטנה הוא שיטת הדור הצעיר וסותר את דבריהם למען דעת אשר רק אלה הב"כ וב"מ הן הנה מוסרות האהבה הזאת והם המקיימים אותה לעולמים וזולתם חלילה בטלה אהבה ובכל הגוים בית יהודה שמעה עמי בינה זאת:
ואעתיק כאן מה שדרשתי בע"ה לחנוכת ביהמ"ד החדש דפה עיר באדקי ביום כ"ב אלול שנת תרנ"ז ופירשתי אז כדבר בעתו לכבוד היום מ"ש דהע"ה בתהלים ל' מזמור שיר חנוכת הבית לדוד ארוממך ד' כי דליתני וגו' אשר לכאורה אין בהני קראי שום שייכות לבנין ביהמ"ק כלל [ובמפרשים נתקשו הא דוד לא חנכו כלל עיין פירש"י מ"ש שיאמרו הלוים בחנוכת הבית בימי שלמה ובאלשיך מיישב משום שעיקר חינוך הבית הי' ע"י דהע"ה כמ"ש חז"ל שלא נכנס הארון אל הקודש עד שהביא ארון דוד וכו' ובמ"ר וארא פ"ח אני שבאותה שעה חי' דוד עיי"ש ולענ"ד י"ל עפימ"ש בתוס' זבחים (ד' כ"ד א') ד"ה הואיל שאע"ג דשלמה בנה הבית דוד קדשה יעו"ש. ושפיר י"ל שאז בשעה שקידשה אמר להאי מזמור שיר ומצינו ג"כ במתני' דביכורים פ"ג מ"ד גבי אלו שהביאו את הביכורים. החליל מכה לפניהם וכו' הגיע לעזרה ודברו הלוים בשיר ארוממך ד' כי דליתני ולא שמחת אויבי לי. וג"ז צריך ביאור מה זו שייך להבאת הביכורים לכאורה. והנראה בזה בע"ה עפימ"ש חז"ל בסנהדרין (ק"ה ע"ב) אר"י מברכתו של אותו רשע אתה למד מה הי' בלבו ביקש לומר שלא יהו להם ב"כ וב"מ מה טבו אהליך יעקב וכו' לא תהא מלכותן נמשכת כנחלים נטיו לא יהא להם זיתים וכרמים כגנות עלי נהר וכו' ושם להלן א"ר אב"כ כולם חזרו לקללה חוץ מב"כ וב"מ שנאמר ויהפוך ד"א לך את הקללה לברכה כי אהבך ד"א קללה ולא קללות וברש"י שם חוץ מב"כ ומב"מ שלא יפסקו מישראל לעולם עוד שם אחת מן הקללות הפך לברכה שלא חזרה לעולם ולא כר הקללות לברכות שחזרו. וצריך להבין מהיכן למדו חז"ל דהאי ויהפוך את הקללה לברכה קאי על הא דב"כ וב"מ ולא על קללה אחרת עיין בח"א שם מ"ש משים שהיא הראשונה ושמעתי לפרש עפימ"ש בפ"ק דברכות (ד' ה') אלו הם יסורים של אהבה כל שאין בהם ביטול תורה וביטול תפלה. וכיון דכתיב כאן ויהפוך ד"א לך את הקללה לברכה כי אהבך ד"א. וכיון שמדייק מקללה ולא קללות דכולם חזרו לקללות א"כ תיקשי האיך שייך כי אהבך ע"כ שנשאלו הב"כ וב"מ ואין כאן ביטול תורה ותפלה ושפיר הוי יסורים של אהבה. וז"נ אמנם לדידי חזי לי ליישב הכל בדרך אחרת בע"ה דהא זה ודאי טעמא בעי מ"ש כי אהבך ד"א על הקללה האחת שהפכה לברכה והא עדיין נשארו אינך קללות במקומן אשר ע"כ נלענ"ד לומר דאה"נ דהברכה הקיימת הזאת של ב"כ וב"מ שנשארה לנו לפליטה היא ברכה כוללת ומרפא בכנפי' גם ליתר הברכות שנתהפכו לקללות ולפי שגלוי וידוע לפני ממ"ה הקב"ה שעתידין ישראל לקלקל מעשיהן ואז לא יתהפכו כולן לקללות. וברצונו להיטיב אחריתן ולשום להם שארית בארץ הקדים להפוך את הקללה האחת הזאת של ב"כ וב"מ לברכה וכמ"ש שלא יפסקו מישראל לעולם ועל ידה הנה ישראל נושע בד' תשועת עולמים כי עי"ז לא יפסק הקשר והיחס אשר בין ישראל לאביהם שבשמים ועל כל צרה שלא תבוא עליהם הלא שם ייחד להם מקום לשפוך לפניו את תחנתם ולהעביר רוע הגזירה ואין זה כ"א בית אלקים אשר שם לשכנו ידרשוהו בהמצאו כבן המתחטא על אביו ועשה לו רצונו ולמה נמשלה תפילתן ש"צ לעתר מה עתר זה וכו' כך תפילתן ש"צ מהפכת מדותיו של הקב"ה ממידת רגזנות למידת רחמנות כמ"ש ביבמות ס"ד א'. ונרחיב מעט דברים בזה דהנה מצינו לשלמה שהתפלל בשעת חנוכת ביהמ"ק ואמר הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף כי הבית הזה אשר בניתי ופנית אל תפילת עבדך וגו' להיות עיניך פתוחות אל הבית הזה לילה ויום אל המקום אשר אמרת יהי' שמי שם וגו' ושמעת אל תחנת עבדך ועמך ישראל אשר יתפללו אל המקום הזה וגו' בהנגף עמך ישראל וגו' בהעצר שמים וגו' רעב כי יהי' דבר כי יהי' וגו' כל תפלה כל תחנה וגו' ופרש כפיו אל הבית הזה ואתה תשמע השמים וגו' ונתת לאיש ככל דרכיו אשר תדע את לבב' וגו' וגם אל הנכרי אשר לא מעמך ישראל הוא וגו' ובא והתפלל אל הבית הזה ואתה תשמע השמים וגו' ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי וגו':
וביארו המפרשים דזהו ההבדל שבין ישראל לעמים בענין התפלה כמ"ש התוס' בד"ה ד' ובכ"מ דבישראל שפיר דמי גם ע"מ שיחי' בני וכו' ומ"ש אל תהיו כעבדים וכו' ע"מ ל"פ היינו באוה"ע שתוהין על הראשונות עיי"ש כי האיש הישראלי המאמין בהשגחת ד' עליו השגחה פרטיית יודה לד' חסדו כעל כל תגמוליו עליו וכמ"ש בברכות (ס' ע"ב) חסד ומשפט אשירה אם חסד אשירה ואם משפט אשירה. ומקבל בשמחה כל מה דעביד רחמנא כי מה לאדם לדעת דרכי ד' הישרים ועיניו הרואות אשר למחר ישמח מאשר נצטער היום כמ"ש בנדה (ל"א) מ"ד אודך ד' כי אנפת בי במה"כ מדבר בשני ב"א שיצאו לסחורה ישב לו קוץ לאחד מהן התחיל מחרף ומגדף לימים שמע שטבעה ספינתו ש"ח בים התחיל מודה ומשבח וכו'. וכמ"ש לפרש מ"ד ואני תפלתי לך ד' עת רצון בשעה שרוצה אני איזה דבר הנני מתפלל לד' שיתנו לי אבל אנכי הלא אין אתי יודע אם טוב וכשר הדבר הזה לפני רק אתה אלקים היודע כל מצפוני בבקשה ממך שברב חסדך תענני באמת ישעך. שתושיעני בחסדך אם כדאי לפני או לא היטיבה לי ברצונך ופי' ג"ר מ"ש בתהלים ס"ו לכו שמעו ואספרה כל י"א אשר עשה לנפשי וגו' און אם ראיתי בלבי לא ישמע ד'. פירוש הוא און ועול מצידי אם אחשוב בלבי אשר לא ישמע ד' את תפלתי חלילה לי מלהרהר אחר מידותיו של הקב"ה אכן מאמין אני אמונת אומן אשר שמע אלקים והקשיב בקול תפלתי רק אם לפעמים אינו ממלא את תפלתי נכון לבי בטוח כי ג"ז לטובה הוא לפני וקמי שמיא גליא אשר יותר טוב הוא לפני כי לא יעשה רצוני הפעם וברך אברך את ד' גם בעד זה אשר לא הסיר תפלתי וחסדו מאתי כי חסדי ד' לא תמנו וחסד ד' מעולם ועד עולם על יראיו. **(הג"ה. [ויתיישב עפי"ז משה"ק בעקרים מ"ד פ' כ"א וז"ל יקרה בענין התפלה ספק גדול והוא זה כי מי לנו גדול ממשה אדון כל הנביאים והוא התפלל לד' על כניסתו לארץ ולא נענה וכו' וא"כ יאמר האומר כי שוא עבוד אלקים ומה בצע כשנתחנן לפניו אחר שא"א לבטל הנגזר והתשובה בזה שהתפלה מועילה לפני גז"ד עכ"פ ואף לאחר גז"ד ג"כ תועיל אם אין עמו שבועה וכו' אבל גז"ד של משה הי' גז"ד שיש עמו שבועה שנשבע כמ"ש לכן לא תביאו וכו' לכן לשון שבועה הוא וכו' לפיכך לא הועילה התפלה של מרע"ה וזהו ההבדל שיש בין יחיד לציבור שהיחיד אין גזר דינו נקרע כשיש עמו שבועה ושל ציבור הוא נקרע ומתבטל ע"י התפלה עכ"ד. וזה יש לדחות עפימ"ש בטו"א ר"ה (י"ז ע"ב) ד"ה ל"ק דמלך דינו כציבור בזה והוכיח כן ממ"ש גבי חזקי' בפ"ק דברכות דא"ל הנביא כבר נגזר עליך גזירה וא"ל בן אמוץ כלה נבואתך וצא כך מקובלני שאפילו חרב חדה מונחת על צוארו ש"א אל ימנע א"ע מן הרחמים ומסקנא הכי הוה שנקרע גז"ד והוסיפו לו ט"ו שנה הרי דלמ"ד כאן קודם גז"ד כאן לאחר גז"ד וס"ל דביחיד א"א לבטל אחר גז"ד אף שאין עמו שבועה מוכח מהא דחזקי' שע"כ מלך דינו כציבור וכמש"ש בטו"א שם עוד ללמוד מהא דאמר שלמה לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל הרי שקול מלך כציבור. ולמה שכתבנו י"ל בפשוטו שאלקים חשבה לטובה לפני מרע"ה שלא יכנס לא"י כדי שיביא עמו לע"ל גם את דור המדבר וכמ"ש במדרש לפרש האי קרא דכתיב כי שם חלקת מחוקק ספון משום ויתא ראשי עם ועמ"ש בזה באורך בפר"ד דרך הקודש דרוש ח' מילתא בטעמא. ומשה שהתפלל לפניו לבטל הגזירה לא ידע תחלה שזה תלוי בזה תדע שהרי אמרו במדרשות מובא בפר"ד שם א"ל הקב"ה למשה שתי שבועות נשבעתי וכו' לבטל שתיהן א"א אם תרצה מאבד אני את ישראל ותעבור את הירדן כיון ששמע משה כן אמר מאה כמשה ימותו ואל תאבד נפש אחת מישראל והסכים ע"ז בלב שלם והקב"ה שידע כ"ז מראש הלא ידע שכך יפה לו למשה משום חביבותי' לישראל אשר מסר נפשו עליהם ודטבא לי' עבד לי'. וז"ש ויתעבר ד' בי למענכם היינו לטובתכם. וכנ"ל ואי משום שכר המצות התלויות בארץ הלא כך א"ל הקב"ה למשה מעלה אני עליך כאילו עשיתם וכמ"ש בסוטה י"ד א' מן הקרא. נמצא שג"ז הי' לטובתו מה שלא נתקבלה תפלתו בזה ובדרושים הארכתי עוד ואכ"מ. ויש להמתיק עוד עפימ"ש חי"ל שכל דבר שיצא מפי הקב"ה לטובה אפי' ע"ת א"ה)** וכיון שיודע הוא אשר אין זה טוב לפני לכן נמנע מלעשות לי רצונו וכנ"ל ומפרשים עפי"ז גם מ"ש באשרי קרוב ד' לכל קוראיו וגו' ולפעמים יקרה אשר רצון יראיו יעשה אף שאין זה לטובתם רק לפי שרצונם בכך ישמע ד' את קול תחנונם וכמ"ש בפסחים (ד' קיח) אימתי אני אהובה לפניך בזמן שתשמע קול תחנוני היינו אף שאין הדבר נחוץ לי באמת רק מכיון שאני מבקש ומתחנן לפניך אתה שומע את קולי וממלא בקשתי זהו אות נאמן כי אני אהובה אז לפניך. והיינו נמי מ"ש רצון יראיו יעשה לפעמים אבל יצוייר שאח"כ יתבוננו להתנחם ושישוב הדבר כמקדם. וכמ"ש גבי רחב"ד בתענית (ד' כ"ה) דבעי רחמי ושקלוה מיני' וז"ש ואת שועתם ישמע היינו מה שישועו אח"כ לקחת מהם בחזרה ויושיעם. והדברים ארוכים:
אמנם אמונה זו רק לנו היא מסורה ונודה לד' כי טוב כי לעולם חסדו אבל לא כן אצל אוה"ע הרחוקים מחשבונות כאלה ולכן זה דרכם להתחרט מנדרם אם לא תתקיים בקשתם ולא ימלא רצונם וכמ"ש בתוס' הנ"ל וז"ש ביונה ב' בהתעטף עלי נפשי את ד' זכרתי ויאמר הם האוה"ע המשמרים הבלי שוא חסדם יעזובו אח"כ כשלא נתקבלה תפלתם אבל ואני בקול תודה אזבחה לך ואשר נדרתי אשלמה אף שעדיין ישועתה לד' כלומר שד' הוא היודע אם תבוא ישועתי או לא בכ"ז הנה אנכי אשר נדרתי אשלמה. ולכן כשבא שלמה להתפלל אשר ישמע ד' ויעשה כתפלת עם ישראל במקום המקדש דקדק לאמור ונתת לאיש וגו' ככל דרכיו אשר תדע את לבבו כי ח"ו לא יקרא תגר ולא יהרהר אחר מדותיך לכן תעשה לו כרב חסדך אם לקבל תפלתו או לא אמנם וגם אל הנכרי אשר לא מעמך ישראל הוא וגו' ובא והתפלל וגו' אתה תשמע וגי' ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי למען ידעון כל עמי הארץ וגו' ויתקדש שמך הגדול וכה"א גם בישעי' נ"ו ובני הנכר הנלוים וגו' ושמחתים בבית תפלתי כי שם יתקבל תפלתם על אתר ומסיים כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים:
**(הג"ה [ואשר הזכיר שם בישעי' רק הסריסים ובני הנכר. כמ"ש ואל יאמר בן הנכר וגו' הבדל יבדילני וגו' ואל יאמר הסריס הן אני עץ יבש כי כה אמר ד' לסריסים וגו' ונתתי להם וגו' טוב מבנים ומבנות וגו' ובני הנכר הנלוים וגו' נרלענ"ד כפשוטו עפימ"ש אדמו"ר הגאון נצי"ב זצ"ל בביאור מ"ש אאע"ה הנה נא הואלתי לדבר אל ד' ואנכי עפר ואפר. וכתב הכונה משום דצריך זכות גדול שיקבל ד' את תפלת המתפלל ולפעמים מועיל לזה זכות אבות אז האב מזכה להבן וכמ"ש בב"ר תולדות ע"פ ויעתר לו ד' ולפעמים תקובל תפלתו ע"י זכות בנים וכמ"ש במד"ר ס"פ בראשית ונח מצא חן בעיני ד' ואלה תולדות נח שע"י התולדות שלו מצא חן בעיני ד'. והנה העפר יש לו חסרון שאין לו אב כי הלא היא בריאה ראשונה מעשה ידי יוצר. ויש לו מעלה שי"ל הרבה תולדות והכל הי' מן העפר. ואפר הוא ממש להיפוך שיש לו אב והוא הדבר הנשרף ולפעמים הי' ג"כ הדבר יקר מאוד וממנו נעשה האפר ולעומת זה יש לו החסרון שאינו מוליד ואינו מגדל צמחים וכמ"ש בחולין פ"ח ולכן כשבא אאע"ה להתפלל אל ד' אמר הנה נא הואלתי לדבר ובאתי לבקש רחמים אבל אפונה מאוד אם יקבל תפלתי כי אין לי זכות האבות וזהו חסרון העפר. אף גם אין לי זכות בנים לפי הטבע והמזל שעמד אז באותה שעה וזהו חסרון האפר וז"ש ואנכי עפר ואפר עכ"ד מו"ר הנ"ל. וינעם לן לפי"ז לפרש גם הני קראי בישעי' כשמדבר אל העם לדרוש את ד' ואמר דרשו ד' בהמצאו וגו' כי כאשר ירד הגשם והשלג וגו' כן יהי' דברי אשר יצא מפי וגו' אמר ג"כ ואל יאמר בן הנכר מי שאין לו זכות אבות הבדל יבדילני ד' מעל עמו וכן אל יאמר ג"כ הסריס שאין לו זכות הבנים הן אני עץ יבש. כי כה אמר ד' וגו' והדברים נכונים בע"ה]:)** ובזה נבוא לביאור הני קראי של מזמור שיר חנוכת שהחילנו רק נקדים עוד הקדמה אחת המודעת לכל אשר הב"כ וב"מ שנשאר לנו משלימים כל אלה המעלות שהיו נמצאות בבתי המקדש שחרבו בעונינו וכמ"ש במגילה (כ"ט ע"א) ואהי להם למקדש מעט אר"י אלו ב"כ וב"מ שבבבל ואמרו עוד שם אמר אביי מריש הוי גריסנא בביתא ומצלינא בבי כנישתא כיון דשמעית להא דקאמר דוד ד' אהבתי מעון ביתך לא הואי גריסנא אלא בבי כנישתא. וכן אמר נמי להיפוך בברכות ח' א' מריש הוי גריסנא בגו ביתא וכו' כיון דשמענא להא דאמר רחב"א וכו' מיום שחרב ביהמ"ק אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד"א **(הג"ה [החשבון ד"א שאמרו על הלכה ע' בס' ב"מ ד"י שהוא עפימ"ש (בעירובין כ"א) שהתורה מחזקת ארכה ארבעין בעשרין שהן ח' מאות אמות ונמצא שט"ז אמות שהוא ד"א על ד"א הוא שער אחד מהחמשים שערי בינה המבוארים בר"ה כ"א ופירש הרמב"ן בהקדמתו עה"ת שכל ענין מיוחד מכל אשר ברא ד' בעולמו יש לו שער בינה אחד. עיי"ש ונמצא מגיע ד"א על ד"א על שער ההלכה. כי חמשים פעמים ט"ז עולה שמנה מאות אמה וז"נ]:)** של הלכה בלבד ל"ח מצלינא אלא היכא דגריסנא. הרי מתבאר מזה כי הב"כ וב"מ יחדיו ידובקו וסגולתם אחת היא מקום מסוגל ביותר להשראת השכינה וכמ"ש בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אבוא אליך וברכתיך. ואין תפלתו של אדם נשמעת אלא בבהכ"נ שנאמר לשמוע אל הרנה ואל התפלה כמ"ש בברכות (ד' ו' ע"א). ומכיון שמצות התפלה היא הסגולה המיוחדת שמועלת לכל הדברים כמ"ש בעקרים פ"כ מ"ד וז"ל וא"כ התפלה היא כמו הצרי הכולל שהוא מועיל לכל החליים ולכל הארסיים הן חם והן קר לא כשאר מיני התריאק שהם מועילים לחלאים פרטיים בלבד וכו' ולא נמצא אחד מהם מועיל לסם החם והקר ולחליים הפכיים אלא התריאק הגדול בלבד וכן התפלה תועיל לכל הדברים ואפילו לדברים הפכיים שהרי משה אמר בתפלתו זכור לאברהם וגו' ואסף אמר אל תזכר לנו עונות ראשונים וגו' נמצא שתועיל אל הזכירה ואל **(וכיון שזה שלא נכנס משה לא"י הי' לטובת דור המדבר כנ"ל א"כ שוב א"א בחזרה אף שלגבי עצמו הי' מתחשב לרעה וכמ"ש שמואל ושאול קרע ד' ממלכות ישראל מעליך ונתנה לרעך הטוב ממך ומעתה שוב א"א בחזרה וכמ"ש אח"כ וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם לפי שכבר נוגע הוא לטובת הזולת. והיינו נמי מ"ש חזקי' לישעי' בן אמוץ כלה נבואתך וצא לפי שהי' מתירא פן יסיים מי ימלוך אחריו ושוב א"א לקוות שישתנה ויתבטל מה שנוגע לטובת חבירו אבל מה שא"ל שכבר נגזר עלי' לרעה ע"ז שפיר קותה לבטל הגזירה ע"י רחמים וכמש"ש שא"ל כך מקובלני מבית א"א אפי' ח"ח מונחת וכו' אל ימנע עצמו מן הרחמים וכנ"ל ויש להאריך גם בזה וקצרתי]:)** השכחה וכו' יעו"ש. הנה כי כן אמינא דהיינו מ"ש ולא אבה ד"א לשמוע אל בלעם ויהפוך ד"א לך את הקללה לברכה. משום כי אהבך ד"א לכן הרבה להיטיב אתנו ויהפוך לאשרנו את הקללה האחת הזאת של ב"כ וב"מ דברכה. וממנה תוצאות טובות גם לכל הקללות אף שחזרו לפעמים לקללה אמנם יש לנו תבלין כנגדם מאלה הב"ב וב"מ שנשארו לנו לפליטה אשר על ידם הנקל לנו להשיג מזור ומרפא לכל חולי ומכאוב בבואנו בתוכם לשפוך שיחנו לפני ד' אלקי אבותינו ומהכא הוא דיליף הש"ס דמ"ש הקללה לברכה קאי על ב"כ וב"מ משום דרק בזה שייך לומר כי אהבך ד"א להיות שעי"ז אין מקום לחוש גם מיתר הקללות וכנ"ל:
ונעים לנו לפרש עפ"י משנ"ת הפסוקים בפ' בלק שם מאי דקאמר בלעם לא איש כו' ויכזב וב"א ויתנחם. דהנה ידוע מ"ש הרמב"ם ז"ל בהקדמתו לס' זרעים דמ"ש כל מה שיצא מפי הקב"ה לטובה אפי' ע"ת א"ח כמ"ש בברכות (ד' ז' ע"א) זהו רק במקום שההבטחה באה מפי הקב"ה ע"י נביא אבל אם הקב"ה בעצמו הבטיחו איפשר שישתנה אם יחטא האדם והיינו שהי' מתפחד יעקב כמ"ש קטנתי מכל החסדים וגו' ואמרו בברכות (ד' ד') שמא יגרום דחטא והוא משום ששמע הבטחה זו מפי הקב"ה בעצמו וז"ש קטנתי מכל החסדים. וגו' משום ואתה אמרת היטב איטיב עמך א"כ כיון שלא ע"י נביא אמרת זאת לי יש לי להתירא שמא יגרום החטא ועיין בס' אהבת ציון להצל"ח ז"ל דרוש ד' מ"ש בזה ומבואר בדבריהם הטעם משום שהקב"ה בעצמו הלא א"צ לאות על אמיתיתו ית"ש. אמנם בשבאה ההבטחה ע"י הנביא ע"כ שתתקיים הנבואה אם לטובה הוא למען יתאמת הנביא. וז"ש לא איש כי' ויכזב ולא בן אדם הוא ויתנחם. לכן כיון שא"צ שום ראי' ומופת לאמיתתו לכן אפשר אשר ההוא אמר ולא יעשה ודבר ובכ"ז ולא יקימנה ובזה מנחם הוא לבלק אשר לא יכעוס על ברכותיו מה שמברך את העם מפני שאפשר שלא יתקיימו הברכות. אמנם יאמר עוד אליו בלעם עוד הנה ברך לקחתי וגו' כאומר אחת היא העומדת לנגדי בהזכרי אשר ברך לקחתי היינו ברכה אחת לקחתי וברך ולא אשיבנה. וכמשנ"ת אשר כל הברכות שברכתי הלא לפעמים יחזרו לקללות ג"כ ורק הברכה האחת תשאר בקיומה לעד ולנצח נצחים ונהרות לא ישטפוה גם אם יחטאו ישראל וירבו לפשוע חלילה גם אז יתקיימו הב"כ וב"מ אצלם והוא יתברך שוכן אתם בתוך טומאותם וז"ש אשר על ברכה זו לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל. ועי"ז ד' אלקיו עמו מקורב הוא לפני המקום [או יאמר ד' אלקיו עמו עפימ"ש חז"ל במו"ק ט"ז צדיק מושל בי"א מי מושל בי צדיק הקב"ה גוזר גזירה וצדיק מבטלה. נמצא שהצדיקים מושלים במערכת השמים ועת לעשות לד' רק בשעה שהפרו תורתך וז"ש שע"י הב"כ וב"מ יתעלו כ"כ עד שד' אלקיו עמו כמו שהמה הצדיקים רוצים כך הקב"ה מסכים עמהם והבן במקרא] ותרועת מלך בו כמ"ש ברש"י שם לשון חבה וריעות וכמ"ש בתרגום אונקלוס שם ושכינת מלכהון ביניהון. והיינו דקאמר שוב להלן מה טבו אהליך יעקב משכנתיך ישראל. דהנה נודע ששם יעקב הוא בשעה שהננו במדריגה נמוכה. ושם ישראל הוא בשעה שהננו ברום המעלה. וידוע ג"כ אשר אהל הוא בלתי קבוע. ומשכן הוא מקום קבוע. ובמדבר אז הלא לא הי' ביהמ"ק רק משכן וזהו דקאמר בלעם מה טבו אהליך יעקב כל הב"כ וב"מ שלך אפי' בשעה שאותה בגולה טובים המה בתכונתם ומועילים להיטיב מצבך יעקב ממש כמו משכנותיך ישראל כאותו התועלת הנרצה הנמצא בתוך המשכן בהיותך נקרא בשם ישראל. שעל ידיהן הנה כנחלים נטיו. כאומר אף שברצוני לומר שלא תהא מלכותן נמשכת אבל מה אעשה שע"י הב"כ וב"מ כנחלים נטיו וכן הייתי חפץ לקללן ולומר שלא יהי' להם זיתים וכרמים אמנם הנני נאלץ לומר כגנות עלי נהר וכו' וכמ"ש בסנהדרין שם והאי גברא דשפיר חזי הוכרח להסכים שכל הקללות האלה שעלה על רעיונו לקלל את ישראל אין להם כל יסוד קיים משום הברכה האחת התמידיית הוא ב"כ וב"מ המבטלת רוע גזירות וכמשנ"ת:
והיינו דקאמר דהע"ה מזמור שיר חנוכת הבית לדוד כפל את המזמור ואמר מזמור שיר משום השמחה הכפולה דאית בי' וכמ"ש בילקוט תהלים צ"ב כל עסקה של שבת כפול עומר כפול. קרבנה כפול. וכו' מזמור כפול מזמור שיר ליה"ש וכו' עיי"ש וכאן נמי הכפיל את הבזמור להפליג את השמחה מחנוכת הביהמ"ק ויאמר בשם הכנס"י ארוממך ד' כי דליתני מלשון דלות וחולשה כמ"ש בנדרים (מ') מקרא דכתיב מדלה יבצעני. וכו' אף בשעה שחטאתי לפניך ודליתני ושלטו בי קללות אויבנו גם אז לא שמחת אויבי לי. עדיין לא שכחת אותי לגמרי כי נתת לי סגולה אחת והוא הביהמ"ק אשר הנחלת לנו לעולמים ועי"ז שועתי אליך ותרפאני כי שם בתוכו אמצא נועם לנפשי על כל עמל ותלאה הן בהנוגע למצבנו הגשמיי אשר שועתי אליך ותרפאני מכל נגע ומחלה ואף גם זאת כי חמדה גנוזה היא לפנינו אשר סגולה נפלאה טמונה בתוכו לרפא גם רפואת דנפש לכפר כל עון ופשע וז"ש ד' העלית מן שאול נפשי חייתני מיורדי בור (וכמ"ש ג"כ בילקוט בלק שם רמז תשע"א כנחלים נטיו מה טובן של נחלים אצל ב"כ וב"מ אלא מה נחלים הללו בנ"א יורדין לתוכן כשהן טמאין וטובלין ועולין טהורין כך ב"כ וב"מ בנ"א נכנסין לתוכן כשהן מלאים עונות ויוצאין מלאין מצות דרי שג"ז נכלל במ"ש בלעם בברכותיו בדברו משבחי הב"כ וב"מ אשר ע"י כנחלים נטיו וכו' הכל כמו שפירשנו ודו"ק]:
זמרו לד' חסידיו וגו' כי רגע באפו חיים ברצונו וגו':
יתפרש עפימ"ש הגאון מהרי"א בס' יעה"ד ח"א ד"ט לבאר ד' הגמ' בברכות (ד' ז') דאמר למען דעת צדקות ד' וכו' דעו כמה צדקות עשיתי עמכם שלא כעסתי בימי בלעם הרשע שאלמלי כעסתי וכו' וכמה זעמו רגע וכמה רגע כמימרי'. שלבד שזה כפול שכבר אמרו שם תחלה וכמה זעמו רגע הנה שם נתנו שיעור אחר דפריך וכמה רגע ואמר אחד מחמשת רבוא וכו'. וכתב שם ליישב משה"ק בתוס' מה הי' יכול בלעם לקלל בדבור אחד. ומפרש דאה"נ דגם אז הי' רגע כעס לפני הקב"ה וכמ"ש בקרא אל זועם בכל יום. והוא צורך תיקון העולם אלא לפי שדמדקדקים מחלקים גם רגעים לרגעים וכמ"ש בקרא ברגע קטן עזבתיך הרי דאיכא גם רגע גדול. הנה אז צדקה עשה הקב"ה שלא כעם רק רגע קטן והיינו דקאמר בגמ' תחלה וכמה זעמו רגע וכמה רגע אחד מה' רבוא וכו' והוא שיעור הכעס של כל יום ויום. אמנם אח"ז לאמר וכמה זעמו רגע היינו על הזמן ההוא של בלעם ע"ז קאמר וכמה רגע כמימרי' ואה"נ שמש"ה ל"ה איפשר לבלעם לקלל אותן באותו הרגע קטן ורק לפי שחשב אז בלעם לקללן ובמחשבה לא אפשר ואחב כמה דברים גם ברגע לכן חזרו לקללות כשחטאו יעו"ש והדברים נחמדים. וז"ש דהע"ה כשמדבר בשבח הביהמ"ק והב"כ וב"מ שהן הנה הבתי מקדש מעט וקאמר שהם המרפאין שבר בנ"י בחומר וברוח עו"א זמרו לד' חסידיו והודו לז"ק על חסדו וטובו אתני אף כי רגע באפו כי אה"נ שגם אז הי' רגע באפו בכ"ז חיים ברצונו ומשו"ה לא כעס רק רגע קטן כדי שלא יעלה ביד אויב לקלל אותם ופן יעלה עוד בידו חלילה לבטל את הב"כ וב"מ מישראל באיזה זמן מן הזמנים למען דעת צדקות ד'. הרי שאף כי רגע באפו הנה חיים ברצונו אף כי בערב ילין בכי בכ"ז הנה ולבקר רנה. כמ"ש המפרשים בביאור מ"ש חז"ל בברכות (י"ב א') כל שלא אמר אמת ויציב שחרית ואמת ואמונה ערבית ל"י י"ח שנאמר להגיד בבקר חסדך וגו' ופירשו המאמר עפ"י הנודע כי לשון חסד מתאר את הטובה הגלוי לעין כל ולשון אמת נאמר על הטובה המעוטפת באיזה דבר רע אשר אנו מאמינים כי מפי עליון לא תצא הרעות והכל לטובה. וז"ש להגיד בבקר חסדך כלומר החסד הגלוי מתואר בוקר ואמונתך בלילות כלומר מאמינים אנחנו שמההעדר המתואר לילה יצמח לנו איזה טובה ולכן תקנו חז"ל לומר אמת ויציב בבקר. כי הוא דבר גלוי ואמת ואמונה בלילות כי בחושך המכונה לילה מתנחמים אנחנו באמונתנו בחסדי ד'. וז"ש אף כי בערב ילין בכי היינו בחשך נדמה לנו כי עלינו לבכות חלילה מן הצרות אשר אפפונו אמנם ולבקר רנה כשיאיר ד' את עינינו ונבין את דרכיו נבין כי כ"ז הי' לנו לטובה ואז יגל יעקב ישמח ישראל וכמ"ש בצל"ח פסחים (ל' נ' ע"א) בביאור מ"ש חז"ל לעוה"ב כלו הטוב והמטיב פירוש שיראה למפרע שכולו הי' מדת טובה והי' לו לברך על הכל הטוב והמטיב עיי"ש ואמר עוד ואני אמרתי בשלוי וגו'. אף אם יקרה ח"ו אשר אשבע וכחשתי ואמרתי בלבי כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה ובל אמוט לעולם אשר אז שחטאתי לפניך אתה ד' ברצונך העמדת להררי עוז פירוש שהפסקת את הצלחתי לבלי העלית אותי למעלה ראש והסתרת פניך ממני ועי"ז הייתי נבהל הנה אז בשובי ובהתנחמי אליך ד' אקרא ואל ד' אתחנן מה בצע וגו' ד' הי' עוזר לי אתה גם אז הפכת מספדי למחול לי וגו' ד' אלקי לעולם אודך. היינו שהסגולה הזאת להיותנו דבקים בד' ע"י התפלה והתחנונים הנה זה יתקיים לעולם ולשמך נודה סלה:
והיינו דתנינן במתני' דביכורים שהבאנו לעיל אשר בהבאת ביכורים דברו הלוים בשיר הזה של ארוממך ד' כי דליתני וגו' שדקדקנו לעיל מה זה ענין להבאת ביכורים ולדברינו א"ש עפ"י האמור שם בסנהדרין אשר ביקש בלעם שלא יהא להם לישראל גנות ופרדסים והכריחו אותו לומר כגנות עלי נהר. ולפעמים הלא חזרו לקללות אלו ורק ע"י הבית המקדש נושענו גם בזה. ולכן כשזכו להביא ביכורים מפירות אדמתן אשר נתן להם ד'. אז ישיר ישראל את המזמור הזה כי לא שמחת אויבי לי וגי' שועתי אליך ותרפאני. כי רגע באפו חיים ברצונו וכנ"ל והדברים נכונים בע"ה:
נשוב לדברינו אשר עלינו לחזק שני אלה העמודים אשר כל בית ישראל נשענין עליהן הן הנה הב"כ והב"מ שהם עמודי התורה והעבודה ונוסף עליהם גם העמוד השלישי הוא עמוד הגמי"ח. אשר רק בהתאחדן יחד העולם קיים ולשוא עמלו בוני עולם על העמוד השלישי לבד. וכבר הוכחנו למדי אשר על אלה החידי"ת המתחדשים בכל עת ובכל שעה עליהם כונו חז"ל במ"ש אם לא בריתי יומם ולילה וגו'. וחוב קדוש הוא לתמוך בידי המחברים בכל דור ודור. ובכלל החזקת התורה הוא נגדה נא לכל אלה החכמים בעיניהם הקוראים תגר על עשות ספרים הרבה כי אין בפיהם נכונה. ומה שזה בונה וזה סותר הן הן גופי תורה וממילא רווחא שמעתתא ועיין בזוה"ק פ' ויחי במ"ש ע"פ דודי צפנתי לך כל מאן דאשתדל באוריייתא כו' וידע למחדין מילי ולחדתא מלין כדקא יאות אלין מלין סלקין עד כרסיא וכו' ובפ' תזריע שם כמה דעונשא דבר נש בגין מלין בישא כך עונשא בגין מלין טבא דיכיל למללא ולא מליל דאיהי אתקנת לעילא ואיהי אתקנת לתתא וכו' ובס' נפה"ח שער ד' האריך בזה עיי"ש בפי"א ובפי"ב מ"ש בשם הקדמת הזוה"ק שכל מלה ומלה פרטית המתחדשת מפי האדם וכו' והן הן השמים החדשים והארץ החדשה שאמר הכתוב וכמ"ש כי כאשר השמים החדשים וכו' אשר אני עושה וכו' עשיתי לא כתיב אלא עושה דעביד תדיר ואינון חידושין ורזין דאורייתא ועד"כ ואשים דברי בפיך כו' לנטוע שמים וליסוד ארץ וכו' עכ"ד. וזה מתאים לדברנו הנאמרים למעלה בע"ה וע' ג"כ בס"ח סי' תק"ל מ"ש שהקב"ה גוזר כמה ספרים יעשה כו' כי לא גילה אלא לכתוב דכתיב סור ד' וגו' ובריתו להודיעם יעו"ש ולמותר להרחיב עוד דברים בזה:
אחת אשר אמרתי להתנצל לפני בעלי הבקורת אשר ישאלוני משפטי צדק על תכנית ספרי זה המקרב את הרחוקים ומקשר את הנפרדים אחר אשר עלינו להודות אשר עם כל יקרת הקשרים של קיימא האלה המשולבות בחכמה בהקדמות צודקות והוכחות חזקות בדרך ישר ונפלא בע"ה עדיין אינן אלא כמו פרפראות לחכמה וכמשל הצורף שבלתי איפשר לו לחבר שתי חתיכות זהב מבלי שיערב בתוכם התערובות מין אחר. וכך היא דרכה של תורה דכולהו איתנייהו בה אמנם לא נבראו אלא לשעתן להתענג בם ביומא דהלולא בסיומא דמסכת ודבר בעתו מה טוב להגדיל ולהאדיר יקרא דאורייתא אבל אחר שרחוקים המה לפרקים מן האמת אחוי חורפא למה לן ולמה בחרתי לי לנטות לפעמים מן המסילה הישרה מפני הנועם והיופי. על השאלה הזאת אמנם מצאתי עלי חובה להצטדק לפניהם ולהודיעם טעמי ונימוקי כמו שהוא אשר להיות גלוי וידוע לכל כי התשוקה העקריית של כל מחבר הוא לזכות את הרבים במחברתו ומתברך הוא שימשיך ספרו את לבות הקוראים בו למען יהי' לו למזכרת לדור דורים בעד יגיעו ועמלו יתר על כן יאמין המחבר ספרי קודש בחכמת התורה האלקיית בהסגולה המיוחדת לה לבדה כדרשת חז"ל עמ"ש דובב שפתי ישנים אשר כל ת"ח שאומרים דבר שמועה מפיו בעוה"ז שפתותיו דובבות בקבר כמ"ש ביבמות (צ"ז א') ובירושלמי שקלים פ"ב אך זאת הנטי' הטבעיית הטמונה בלב דמחבר תחזק את ידיו בראשית מלאכתו וזה כל פרי ישוה לו. והנה כולנו יודעים מה רבו ספרי האחרונים אשר אין דורש ואין מבקש למו מפני הטובים והמובחרים הקודמים להם אף כי ספרי רבותינו הראשונים הנעלים עליהם בערכם הרבה יתר מאוד. ואיך יוכל להתפאר איש כמוני להעלות על הלב אשר לוא שניתי תכנית ספרי וצביונו ולוא הוצאתי לאור עולם איזה חידו"ת בקונטרסים מיוחדים בבירור הלכה באיזה מקומן של שבחים הייתי לוקח בהם נפשות המעיינים והי' הדברים האלה למאורות בעיניהם אשר יבכרום על אחרים לחלוק להם כבוד ולהגות בם והי' נוסף גם ספרי על אלה שמנוחתם כבוד קורי עכביש יכסימו ועש יאכלמו אכן לא באלה חלק ספרי זה אשר להיותו נדרש כדבר בעתו ת"ל רבו דורשיו וקפצו עליו זביני כאשר כן חלקתי ביעקב כמעט כל אלף הספרים מחלק הראשון בשבתי בביתי ורבים הם המחכים ג"כ לקראת יתר דחלקים ומזרזין אותי במכתביהם המרובים למהר הדפסתם במוקדם האומנם רצוני לעשות רצונם ומהולל שם ד' כי גם יתר החלקים מוכנים עד תומם בשכבר הימים עוד בטרם החילותי להדפיס את החלק הראשון עדים הם אלופי עירנו אשר מאז ראו אותם כולם מסודרים ואחר עד עתה מפני טרדות שונות אשר הקיפוני ועתירתי לד' הטוב כי ירחיב את גבולי ויעזרני לגמור יתר החלקים תכופים בתקותי כי כולם ימצאו חן בעיני רואיהם ויתר שאת לחלק השני והשלישי המיוסדים ע"פ נשים ונזיקין להיות הענינים המדוברים שם רחבים יותר במקצועיים עמוקים כאשר עיני הקורא תחזינה משרים:
והנני מברך את כל בני משפחתי ובני עדתי היקרים יחיו וכל אלה שרכשו ושירכשו להם את ספרי בדרך הכבוד. וברכה מיוחדת למר דודי הגביר הנכבד ויא"מ כש"ת מ' ר' זאב וואלף שאקאוו נ"י מעיר ווילנא וכל אשר נדבה רוחו אותו לסייעני בהוצאת הספרים לאור יצו ד' את ברכתי אתם. מלא ימלא לטובה כל משאלותם. יפיש חייהון וישגא הצלחתם. ככל א"נ ונפשי אני הדורש טובתם:
ועתירתי לך ד' הטוב כאשר החילות לעשות אתי טוב וחסר ותזכני להוציא לאור שני החלקים הראשונים כן תזכני לברך על המוגמר ביתר החלקים מספרי זה. ותוסיף חסדך אתי גם על יתר הכתובים הנמצאים עמדי בהלכה ואגדה להפיצם על פני תבל ולא תמוש התורה מפי ומפי זרעי וכו' מעתה ועד עולם. ונודה לשמך סלה:
הכ"ד המחבר המדבר לכבוד התורה ולומדי' כו"ח י"ג לס' ראשי המטות י"ט לח' תמוז. חרות:
לפ"ק. באדקי. זעליג ראובן בלאאמו"ר צבי בענגיס זללה"ה החופ"ק: