אור ברסלב
לפלגות ראובן חלק ב דרשה לבר מצווה

לפלגות ראובן חלק ב· הרב זליג ראובן בנגיס

דרשה לבר מצווה

מערכה ח

בע"ה דרשה לבר מצוה אשר דרש דרש מר בני היקר ונעלה. הרב הגדול חו"ב ונודע לתהלה כש"ת

מ' שמעון זאב שליט"א ביום שנתחייב במצות הוא כ"ד מנ"א רב נחת לפ"ק

א) הנה המג"א בסי' ש"א ס"ק נ"ד הקשה בשם התוי"ט לדידן דקייל"ן דשבת לאו ז"ת הוא א"כ המוצא תפילין בשבת יהי' מותר להכניס גם ב' זוגות בב"א דהא ל"ע בבל תוסיף כיון דלאו זמנו הוא יעו"ש מ"ש לתרץ ובישוי"ע שם שדחה תירוצו:

עוד הקשה השאג"א סי' מ"א על הרמב"ם דס"ל בפ"ד מה' תפילין דלילה לאו ז"ת ויליף לה מקרא דושמרת את החוקה דקאי על תפילין כריה"ג ועובר עליו בלאו ולפי"ז הא בשבת נמי דינא הכי כיון דמחד קרא נפקי וא"כ אמאי פסק בפ"ט מה"ש במוצא תפילין שמכניס אותן זוג זוג והאיך שרי הרי עובר בלאו דושמרת אם לובש תפילין בשבת עיי"ש שנשאר בקושיא:

ב) וליישב זה נקדים תחלה מה שהחליטו רבותינו הקדמונים ז"ל דאף דריה"ג ור"ע תרווייהו ס"ל דשבת לאו ז"ת היא מ"מ איכא בינייהו טובא דלריה"ג דיליף לה מקרא דושמרת אסור להניח תפילין בשויו"ט כמו בלילה ואם הניתן עובר בלאו או בעשה ולר"ע דממעט לשויו"ט מקרא דוהי' לך לאות יצאו שויו"ט שא"צ אות לא ממעט להו קרא אלא מחיובא שא"ח להניח תפילין בשויו"ט אבל מ"מ אין איסור בדבר ואם רצה להניח תפילין בשויו"ט הרשות בידי עיין ב"י או"ח סי' כ"ט ובשאג"א סי' מ"א ובאחרונים ולא הביאו שכן מפורש ג"כ בתוס' נדה ד' נ"א ע"ב סד"ה ולבני יעו"ש. יתיישב עפי"ז גם משה"ק בשעה"מ פ"ד מה' תפילין בסתירת ד' התוס' שבמנחות ד' ל"ו ע"ב ד"ה אי קסבר כתבו לתרץ משה"ק שם במאי דקאמר רב בשבת ס"ד כ"מ שאסרו חכמים לצאת בהן לרה"ר אסור נמי בחצר חוץ מכבול ופיאה נכרית הול"ל נמי חוץ מתפילין ותי' משום דלמ"ד שבת לאו ז"ת ל"ש למימר חוץ מתפילין הרי ס"ל דלמ"ד שבת לאו ז"ת הוא אסור להניחן בשבת ואילו בביצה ד' ט"ו ע"א סד"ה הרי כתבו דנהי דלאו ז"ת הוא שוי"ט מ"מ ליכא איסור להניחן עיי"ש שנשאר בקושיא ולק"מ לפי משנ"ת דזה תלי בפלוגתת ריה"ג ור"ע ובמנחות שם ודאי דרק אליבא דריה"ג הוא דכתבו כן דאסור בתפילין בשויו"ט ובביצה שם וכן בהא דנדה שהבאנו איירי אליבא דר"ע ולדידי' רשות הוא להניח תפילין גם בשויו"ט ואין איסור בדבר וכנ"ל:

ג) והנה פשיטא לי' להשאג"א ז"ל דס"ל להרמב"ם כריה"ג גם גבי שבת ויו"ט דמחד קרא יליף להו אמנם יש לדון בדבר זה טובא חדא שבה' תפילין שם פ"ד ה"י מביא להדיא דרשת ר"ע גבי שויו"ט דממעט להו מקרא דוהי' לך לאות עיי"ש ובכ"מ אמנם עי"ש בשאג"א מש"כ דריה"ג נמי אדרשה דר"ע סמיך ושם בהל' י"א במש"כ הרמב"ם דהמניח תפילין לכתחלה אחר שתשקע החמה עובר בלאו נמי לא הזכיר זה גבי שויו"ט דאיירי ג"כ שם בהלכה זו הרי משמע פשטא דמילתא דס"ל דבשבת ויו"ט אינו לוקה המניח תפילין בהם וכן יש להוכיח ג"כ דס"ל להרמב"ם כר"ע דאין איסור כלל בהנחת תפילין בשויו"ט לפימ"ש השאג"א שם דמאי דאמר רב ספרא בשבת ס"א דהיוצא בתפילין בשבת פטור מחטאת גם למ"ד דשבת לאו ז"ת הוא משום דדרך מלבוש עביד דע"כ רק לר"ע הוא דקפטר לי' מחטאת משום דלא ממעט לי' מקרא דלאות אלא מחיובא אבל מ"מ אין איסור בדבר הא מיהת לריה"ג ודאי דעובר עליהן וחייב ג"כ חטאת משום דאיסורא משוי עליו כמשא כמ"ש רש"י בעירובין צ"ה לענין בל תוסיף. וכיון דמצינו להרמב"ם שפ' ג"כ בפי"ט מה' שבת הי"ד דא"ח חט את בתפילין אם יצא לרה"ר בהן ע"כ דכר"ע ס"ל דאינן אלא רשות ומדינא שרי להניח תפילין בשויו"ט אם אינו מכוין למצוה [דאז עובר בב"ת אם מכוין למצוה כמ"ש המג"א בסי' ל"א בשם הרשב"א ז"ל עיי"ש] וכמשנ"ת

ד) אכן מצאתי לקדוש אחד מדבר בהיפוך דהסוגיא דשבת ס"א הנ"ל אזלא דוקא אליבא דריה"ג והוא מרן רבינו הגר"א זצוק"ל בביאוריו לאו"ח סי' ש"א ס"ז עיי"ש במש"ש שאין לצאת בתפילין בשבת מפני שצריך לחלצן בביהכנ"ס תיפוק לי' דשבת לאו ז"ת הוא וכתב שם דבשבת קאי שם אליבא דריה"ג דאסור בתפילין מה"ת מקרא דושמרת אבל אנן קייל"ן כר"ע דהוי רשות וצריכין לה"ט דצריך לחלצן ואתי לאתויי יעו"ש ולפי דבריו ז"ל כיון דלישנא קמא שם אליבא דריה"ג קאי ע"כ גם האיכא דמתני לה אסיפא קאי נמי אליב' דריה"ג הרי דס"ל דגם לריה"ג פטור מחטאת אם יצא בתפילין בשבת דודאי דוחק גדול הוא לומר דרישא רבותא קמ"ל לריה"ג וסיפא רביתא קמל"ן אליבא דר"ע לריה"ג אה"נ שיתחייב וכמובן להמעיין בסוגיא הנ"ל:

ה) ומוכח ע"כ דאה"נ דגם לריה"ג פטור מחטאת ול"א דהאיסור משוי עליו כמשא והנראה בטעמא דמלתא דלא דמי האי איסורא לאיסורא דבל תוסיף שפירש רש"י בעירובין דמשוי עליו כמשא וי"ל בזה עפימ"ש הרמב"ם בפ"ד מה' תפילין שם דרק אם הניחן לכתחלה בלילה עובר בל"ת. אבל אם אינו חולצן בלילה אחר שכבר היו מונחים עליו א"ח וא"ע עליו עיי"ש בהלכה יו"ד ובכ"מ שם [שלא כאינך רבותינו הראשונים ז"ל דס"ל דרק אם לילה ז"ת הוא דמחלקינן בין הנחה לסילוק אבל אי לילה לאו ז"ת הוא ואסור מה"ת להניחן הה"נ אם אינו מסלקן ע' ברא"ש בה"ק ה' תפילין סי' י"ז ובב"י או"ח סי' ל' ודו"ק]:

**(הג"ה [ולכאו' ילה"ק לשי' הרמב"ם לפמ"ש דקיימינן השתא דס"ל דגם לריה"ג דשבת לאו ז"ת הוא מ"מ א"צ לחלוץ א"כ תיקשי מ"ש במנחות ל"ו ע"ב ומי אמר רבה בר"ה הכי וכו' ס"ח וכו' לא חולץ ולא מניח הא ודאי חשכה חולץ ההוא בע"ש איתמר הרי דבשבת מחויב לחלצן מיהת לריה"ג. דאל"כ תיקשי הא דרבה בר"ה אכן באמת לק"מ דעיקר סברת הרמב"ם במ"ש שא"צ לחלוץ אף אי לאו ז"ת הוא משום שגרם כגירסת הרי"ף שם בגמ' וחשך ולא סלק תפילין וזה סובר הרמב"ם דודאי הלכה דלילה לאו ז"ת הוא ונמצא דמאי קאמר הגמ' הלכה וא"מ כן היינו הלכה דאף אי לאו ז"ת הוא א"צ לחלוץ ואין מורין כן לרבים וכ"כ בכ"מ ונמצא ל"ק כלל על הרמב"ם דלפי האמת אפשר דרבה בר"ה דהוי מצלי באורתא היינו בעודן עליו ומאי דאמר ספק חשיכה רבותא קמל"ן דאף בס"ח אינו מניח רק בסוגיא שם דעדיין לא ידע הך סברא דלחלוץ לכו"ע אינו צריך לכן הוכרח לומר דפליגי וגם הך מימרא דרבה בר"ה בס"ח ההוא בע"ש איתמר אבל לפי המסקנא אינו נצרך לזה ודו"ק]:)**

ולפי"ז נראה לומר דכיון דאינו אסור אלא להניחן לכתחלה אבל להשהותן עליו מותר מה"ת ה"ה נמי באם הניחן באיסור ג"כ א"ח מה"ת לסלקן ממנו כיון דחזינן שאין החזקתן עליו איסור מה"ת ורק עצם ההנחה אסרה עליו התור' לכתחלה בלילה אבל אם מחזיקן עליו בלילה אין שים איסור מדאורייתא א"כ מה לי אם מונחים עליו בהיתר מבעוד יום או שהניחן עליו לכתחלה בלילה באיסור אחר שמדינא רשאי הוא להשהותן ולהחזיקן עליו גם בלילה ורק להניחן לכתחלה הוא שאסרה תורה. ואם כנים דברינו גבי איסור לילה ודאי פשיטא נמי דה"ה גם באיסור שבת ויו"ט דודאי אין חוב עליו לסלקן גם אם הניחן עליו באיסור לפי"ז דהא איסור לילה ואיסור שבת ויו"ט שוין הן ותרווייהו מחד קרא נפקי וכיון דס"ל להרמב"ם דבמונחין עליו מביום א"ח לסלקן בלילה מה"ת וה"ה נמי גבי שויו"ט דרשאי הוא להחזיקן עליו בשמונחים עליו מבחול וכמ"ש ג"כ בעי"ט סי' י"ט דבזה ודאי שוין הן א"כ הה"נ דאף אם הניחן עליו באיסור אינו מחויב לסלקן מעתה מה"ת ואיסורא דעבד עבד ושוב א"ע עליו בהחזקתן וא"כ בפשוטו מובן החילוק שבין איסור זה דושמרת לאיסורא דבל תוסיף דרק איסור ב"ת שפיר משוי עליו כמשא משום שעובר עליו בכל רגע מחויב לסלקו לא כן בהאי איסורא דושמרת לפי מה שכתבנו דאיסורא דעבד עבד ועתה שוב א"ע עליו אין עליהם דין משא ומשו"ה א"ח עליהן חטאת גם לריה"ג אם יצא בתפילין דרך מלבוש ודו"ק:

ו) אמנם כן לפי"ז יקשה לן לכאורה קושית האחרונים ז"ל שנתקשו בהאי סוגיא דשבת י"ב דקאמר שם תנא דבי ר"י יוצא אדם בתפילין ע"ש ע"ח מ"ט וכו' משום דחייב למשמש בתפילין ק"ו מציץ מידכר דכיר והקשו דל"ל להש"ס לומר ה"ט דחייב למשמש תיפוק לי' כיון דאינו חייב חטאת אפי' אם יצא בהם בשבת כמ"ש בשבת ס"א ושם לעיל די"א הא קאמר רבא דבכ"מ שא"ח חטאת אם יצא בשבת ל"ג רבנן עם חשיכה וא"כ ל"ל ה"ט דחייב למשמש ועיין, עמק יהושע סי' ד' מש"כ לתרץ עפימ"ש לחלק דרק לריה"ג הוא דאיצטריך ה"ט משום דלדידי' כיון דאסור להניח תפילין בשבת משוי עליו כמשא ורק לרע"ק כיון דאין עליו איסור כלל גם אם מניחן בשבת לדידי' פטור מחטאת אבל לריה"ג אה"נ דחייב חטאת בשבת ובע"ש ע"ח ה"ט דשרי משים דחייב למשמש וכו' עיי"ש ולדברינו הנה נדחה האי תירוצא דהא לדידן גם לריה"ג מיפטר מחטאת וא"כ ה"ט דחייב למשמש דנקט הש"ס אליבא דמאן נקט לה והא גם בלא"ה אין לאסור כיון דאין כאן חיוב חטאת גם בשבת אליבא דכו"ע:

ז) והי' אפשר לומר דהתם נקט לה ה"ט אליבא דרבנן הוא הת"ק שם במנחות ד' ל"ו ע"א דס"ל לילה לאו ז"ת הוא כלל וגם אינו מחלק בין חליצה להנחה ולדידהו ס"ל דמחויב לחלצן בלילה גם אם לבשן בהיתר לדידהו ודאי דהאי איסור נמי משוי עליו כמשא כמו איסור ב"ת וחייב חטאת ואי לאו טעמא דהיסח הדעת שחייב למשמש בתפילין בכל שעה הי' אסור לצאת ע"ש ע"ח בתפילין משום שמא ישכח ויצא ולדידהו הוא דנקט שם הש"ס ה"ט אלא דעדיין אין זה מספיק לא שינויא דידן ולא שינויא דבעל עמק יהושע הנ"ל ליישב שיטת הרמב"ם דהא לדידי' נמי תיקשי קושיא זו דמצינו לדידי' שמצריך נמי ה"ט דחייב למשמש וכו' שמשו"ה הוא דרשאי לצאת בתפילין בע"ש ע"ח וכמ"ש בפי"ט מה' שבת הכ"ו ואיהו ז"ל הא פסק שם לעיל פט"ו ה"ב כרבא דבמקום דא"ח חטאת ל"ג בי' רבנן ע"ש ע"ח ולדידי' תקשה אף אי נימא דס"ל כריה"ג גם בשבת ויו"ט הא סוף סוף מצינו בדבריו דס"ל שם בה' שבת פי"ט הי"ד שהיוצא בתפילין בשבת פטור וא"כ לדידי' וקשה ל"ל ה"ט דחייב למשמש בתפילין לענין דמותר לצאת בהם בע"ש ע"ח וכנ"ל תיפוק לי' הא גם אם יצא בהן בשבת א"ח חטאת ולפלא על בעל עמ"י שלא נחית ליישב גם דעת הרמב"ם אשר אין תירוצו מספיק אליבא דידי':

ח) ובהתבונני בזה מצאתי בע"ה שכבר נתקשו בהאי קושיא הב"י והט"ז או"ח סי' רנ"ב וכבר הקדימם ג"כ הרשב"א בחי' לשבת ד' י"א ע"ב ד"ה אמר אביי והוא ז"ל תי' בפשיטות דבדברים השכיחים מצינו שגזרו רבנן גם בדבר שאין איסורו אלא מדרבנן והביא שם ראי' לזה מלקמן ע"ש ומצאתי שגם בביאור הגר"א ז"ל שם באו"ח סס"י רנ"ב כיון לד' הרשב"א הנ"ל ולפלא שלא הביאו דבריו. שוב ראיתי בישוי"ע שם ס"ק ה' שהביא ד' הרשב"א ז"ל הנ"ל ועיי"ש מ"ש ליישב עפי"ז גם ד' התוס' בשבת י"א א' ד"ה שמא ישכח שכתבו דחיישינן שמא ישכח את השבת ולא שישכח את החפץ עיי"ש אשר לפי"ז יק' לכאו' א"כ גם בתפילין ליתסר מה"ט אף אם חייב למשמש אותן מ"מ הא יש לחוש שמא ישכח את השבת ולד' הרשב"א ז"ל א"ש דבאמת הא אף אם ישכח את השבת מיפטר מחטאת ורק כלפי מה שיש לנו למיגזר גבי תפילין אף דאיסורן אינן אלא מדרבנן משום שאין דרך לפושטן וקרוב הדבר לבוא לידי פשיעה ע"ז קאמר כיון דחייב הוא למשמש בהן מידכר דכיר ושוב לא שכיח שיצא בהן ולא גזרו בי' רבנן עיי"ש. וז"נ:

ט) אמנם גם בפשוטו איפשר ליישב ד' התוס' הנ"ל דהיינו דדייקו בדבריהם לפרש דחיישינן שמא ישכח את המחט תחלה ואח"כ לכשיזכור את המחט חיישינן שישכח את השבת וי"ל בכוונתם דרק באופן זה יש לחוש שישכח את השבת אח"כ אבל בתחילת כניסתו של שבת ל"ח שישכח את השבת דאז מוטל עליו לזכור את השבת וחייב ג"כ למשמש בגדיו וכו' ורק ע"י דחיישינן שישכח תחלה את החפץ לכן חיישינן שישכח אח"כ את השבת ויבוא לידי איסור אבל בתפילין דאין לחוש שישכחם מאחר שחייב למשמש הן ודאי יסירם בתחילת כניסת השבת ולא יבוא לידי איסור כלל ודו"ק:

י) נשוב לדברינו דשפיר י"ל דגם לריה"ג דס"ל דאסור בתפילין בשבת ויו"ט מ"מ א"ח חטאת עליהן ויתיישב ג"כ בזה קושית הקהלת יעקב שהקשה שם בחידושיו שבת ד' ס"א מאי קמל"ן רב ספרא הא מתניתן היא בעירובין דלת"ק שם מכניס אותן זוג זוג ולר"ג שתים שתים ואמרינן שם דטעמא דת"ק הוא משום דס"ל שבת ז"ת הוא ועובר בב"ת בשתי זוגות ולר"ג ס"ל דלאו ז"ת הוא וכו' ואי נימא דלמ"ד דלאו ז"ת הוא עובר וחייב חטאת אם יצא בתפילין א"כ איך מותר משום הצלה עיי"ש מ"ש ליישב בתירוץ אחד דלדברי הפוסקים דס"ל דלמ"ד שבת לאו זמן תפילין היינו דא"ח בתפילין אבל איסורא ליכא י"ל דהיא גופא קמל"ן דאף במכוין ליכא בל תוסיף יעו"ש ודבריו אינם מספיקים לבד מה דאין זה במשמע בדברי רב ספרא שהרי אף אם נימא דבמתכוין למצוה עובר בב"ת מ"מ א"ח עלי' חטאת אם יצא בשוגג כיון דגם במזיד יש היתר דרך מלבוש אין השגגה מביאתו לידי חטאת כמש"ל בעצמו בתירוץ הראשון ולבד זה לא מצינו לכאורה כלל מי שיאמר כן דבמכוין למצוה ל"ע בב"ת וכמ"ש המג"א להדיא בשם הרשב"א ז"ל ברס"י ל"א ע"ש וכל הפוסקים האחרונים תפסו כן דגם לר"ע אם מכוין למצוה קעבר בב"ת ולא שרי אלא ללבשן דרך מלבוש והדברים מוכרחים מסוגיא דמנחות ל"ו ע"ב דקאמר שם דרבה ס"ל כרע"ק ובספק חשיכה לא חולץ וכו' אבל ודאי חשיכה חולץ הרי לכאורה דגם לר"ע אסור בתפילין בשויו"ט ובשאג"א שם מתרץ דהוא אינו אלא מדרבנן ומשום גזירה דילמא מישתלי ואתי לאתויי ברה"ר עיי"ש מ"ש לקיים תירוץ זה אמנם רבינו הגר"א ז"ל בסוף דבריו שם בסי' ש"א ס"ז מתרץ קושיא זו בפשיטות משום דבמניח לשם מצות תפילין גם לר"ע אסור עיי"ש והדברים מוכרחים:

ולדברינו לק"מ קושית הקה"י הנ"ל דטובא קמל"ן רב ספרא דגם לריה"ג דאסור להניחם בשויו"ט משום קרא דושמרת מ"מ א"ח חטאת אם יצא בהן משום דהאיסור כבר עבר בהנחתן ועתה כשאוחזן עליו שוב א"ע עוד בלבישתן ול"ה עליו כמשא ושם בעירובין הו"א דרק כר"ע הוא דאתיא דס"ל דאין אסורין בשויו"ט ורק מחובה היא דנתמעטו מקרא דלאות ולדידי' באמת מותר להניחן אבל לריה"ג הו"א דחייב נמי חטאת משום דהאיסור משוי עליו כמשא קמל"ן רב ספרא דאפילו להאי תנאי מיפטר מחטאת וסתמא קאמר ר"ם דאליבא דכולהו תנאי פטור מ"מ מחטאת ודו"ק כי נכון הוא בע"ה:

יא) והנרא' בע"ה דאף שדחינו האי סייעתא מפס' הרמב"ם דס"ל גבי תפילין בשויו"ט כר"ע מהא דפוטר מחטאת ביצא בתפילין בשבת. וכמשנ"ת דגם לריה"ג מיפטר מ"מ נראה ברור דהרמב"ם ס"ל בהאי דינא דתפילין בשויו"ט כר"ע ורק גבי דין לילה פסק כריה"ג אבל לא בשויו"ט וכמ"ש בכ"מ שם בפ"ד מה' תפילין וכדמדייקי לישנא דהרמב"ם שם שלא הביא האי דרשה דמימים ימימה אלא גבי לילה אבל בשבת ויו"ט הביא שם דרשה דרע"ק דיליף מקרא דלאות. ומסתבר טעמי' דרע"ק בזה משום דס"ל דלא קאי חוקה אלא אמאי דמפורש בקרא דימים משמע ולא לילה אבל דרשה דדרשינן ולא כל ימים דאינו מפורש בקרא לא קאי ע"ז חוקה והשמר ורק איתמעטו מקרא דלאות וממילא ס"ל דלא נתמעט אלא מחוב אבל עדיין רשות הוא וא"ב שום איסור וכנ"ל אליבא דרע"ק. ויליף לה מהא דפליגא ר"י ור"א במנחות שם ד' ל"ו ע"ב במניח תפילין בלילה אי עובר בלאו או בעשה ע"כ דס"ל דחוקה קאי אתפילין ומדלא פליגי גם במניח בשבת ע"כ מוכח דס"ל בזה כר"ע דשבת לא אימעוט מקרא דושמרת אלא מקרא דלאות וז"ב:

יב) וירווח לן עפי"ז ליישב פסקי הרמב"ם במאי דפסק שמותר להכניס זוג אחת במוצא תפילין ולא שתים וקושית המג"א והתויו"ט הנ"ל יתורץ ברווחא וכמו שנאמר דהנה לכאורה הי' נראה לפי המתבאר בדברי ר"ע דס"ל דבשבת ויו"ט אין עליו חובה להניח תפילין אבל מ"מ אין בזה איסור ורשות בידו להניח תפילין גם בשבת ויו"ט וכנ"ל מ"מ הי' נראה לומר דמצוה אינו מקיים בהנחתן שמניח עליו בשויו"ט ולא דמיין אלא כמו אם הי' נושא עליו איזה תכשיט אחר ואין כאן שום מצוה כלל ורק כלפי מאי דס"ל לריה"ג דאסור מה"ת להניח עליו את התפילין בשויו"ט קפליג ר"ע וקאמר דמותר ללובשן בשויו"ט ולית כאן מצוה כלל. וכנ"ל והי' מיושב עפי"ז משה"ח במפרשי הים בתשובתם שלהי ס' יה"ת להגרעק"א ז"ל במ"ש בקידושין ל"ד דתפילין הוי מ"ע שהז"ג וכתבו בתוס' שם דאף למאי דקייל"ן דלילה זמ"ת וכו' מ"מ הוי מ"ע שהז"ג משום שויו"ט לפי שא"צ אות ואי נימא דלר"ע מותר להניח תפלין בשויו"ט א"כ הא ל"ד לכל מ"ע שהז"ג דבאינך מ"ע שהז"ג הא שלא בזמנן א"מ שום מצוה בזמן הפטור משא"כ כאן הא גם בזמן הפטור מקיים המצוה ורק איסור אחר הוא דרביע עלי' כמו בש"ק ומילה של"ב דחשיב להו מ"ע שאין הז"ג וכו' וה"ה כאן לדידן דא"מ תפילין בשויו"ט משום דא"צ לאות זה. ואף לשיטת הרשב"א ז"ל דעובר על ב"ת כשמכוין לשם מצוה מ"מ אין זה האיסור מגוף המצוה ושפיר מקיים המצוה אף דעובר על ב"ת כמ"ש הפוסקים א"כ אמאי חשיב לי' למ"ע שהז"ג עיי"ש מ"ש בזה:

**(הגה [עוד הביא שם במפרשי הים ראי' להיפך דמותר להניח תפילין בשויו"ט ממ"ש בירושלמי מובא בתוס' חגיגה ד' י"ז דכה"ג לא הי' רגיל להקריב בכל יום רק בשויו"ט מפני כבוד היום עיי"ש. ומבואר בש"ס דזבחים תנא. שערו הי' נראה בין ציץ למצנפת ששם הי' מניח תפילין הרי מבואר דבשויו"ט הי' כה"ג מניח תפילין דדוחק גדול לומר דהתנא איכפל ואתי לשנות ברייתא שלמה על שאר ימות השנה של"ה רגיל כה"ג לעבוד בהם ובפרק למ"ש בשאג"א ה' ציצית דאפילו)**

ולהנ"ל לק"מ דגם כאן במצות תפילין שפיר הוי מ"ע שהז"ג גם אי נימא דמותר להניח תפילין בשויו"ט כיון דאינו מקיים שום מצוה בהנחתן. אמנם פשיטא להו להמפרשי הים להיפוך שמקיים ג"כ מצוה בהנחתן בשויו"ט. וכן הביאו שם בשם א' מן הקדמונים ז"ל ומדמי לה למ"ש הפנ"י בר"ה ט"ו במש"ש שמשו"ה גם נשים חייבות לקבל פני רבן ברגל ול"ח כמ"ע שהז"ג משום שמצד הדין הי' החיוב לקבל פני רבו בכל שעה אלא שא"א משום ביטול מלאכה ונשים שא"ע מלאכה בר"ח א"כ ממילא ל"ה גבה מ"ע שהז"ג וכ"כ גם כאן מ"ע דתפילין בשויו"ט כיון דאין פטורין אלא משום שא"צ לאות הזה אבל כשרוצה להניח תפילין בשויו"ט שוב איכא נמי משום מצוה עיי"ש:

יג) ואם כדבריהם כן הוא הלא מיושב היטב פסקי הרמב"ם ואין אנו צריכין למה שנדחקו הם שם. דמאי דמותר להכניס זוג א' במוצא תפילין ודאי א"ש כיון דלר"ע וקיי"ל כותי' אין שום איסור בהנחת תפילין בשויו"ט לפי משנ"ת ומשה"ק המג"א בשם התויו"ט דלדידן הו"ל להיות מותר להכניס גם ב' זוגות כיון דלאו זמנו הוא ולית כאן בל תוסיף ג"ז לא תיקשי דשפיר י"ל לפי משנ"ת דגם כאן איכא משום ב"ת אף שאינו חייב במצוה זו בשויו"ט מ"מ הא כיון שאם מניח תפילין בשויו"ט מקיים מיהת מצוה חשוב זמנו ועובר בב"ת דל"ד כלל לאינך מצוה שהז"ג ששלא בזמנן אינו מקיים שום מצוה וכאן אף דרשות הוא מ"מ יש כאן משום מצוה שפיר עובר נמי בב"ת ודמי למ"ש בר"ה כ"ח ע"ב דרב שמן ב"א פריך מברכת כהנים דאם הוסיף ברכה אחת עובר בב"ת ומשני שא"ה דאי מתרמי לי' ציבורא אחרינא הדר מברך זמני' הוא ומבואר שם בתוס' דאם כבר בירך פ"א אינו אלא רשות הרי דגם בכה"ג נמי עובר בב"ת ורק לרב שמן ב"א הוא דס"ל דכיון שאינו אלא רשות ל"ע בב"ת אבל לפי המסקנא שפיר עובר גם במצוה רשות וכאן נמי מצות תפילין בשויו"ט לפי דבריהם להא דמיא לכאורה ומשו"ה דאסור להכניס יותר מזוג אחת במוצא תפילין וכנ"ל ודו"ק:

יד) ואולי י"ל נמי כה"ג בכל מ"ע שהז"ג לדידן דקייל"ן נשים סומכות רשות ומברכות נמי הנשים על כל מ"ע שהז"ג עתו"ס ר"ה ד' ל"ג ע"א ד"ה הא דגם הנה עוברות בב"ת אם יוסיפו עוד מין חמישי בלולב וכה"ג דגם לגבייהו נחשב זמני' כיון דמ"מ מקיימות נמי מצוה בזה אף שאינו אלא רשות ויתיישב בזה משה"ק בישוי"ע או"ח סס"י ס' בהאי סוגיא דעירובין שם צ"ו ע"ב במש"ש להוכיח מברייתא דאחד האיש ואחד האשה דס"ל שבת זמ"ת הוא ודחי דילמא ס"ל דלאו ז"ת הוא רק נשים סומכות רשות והקשה בישוי"ע שם דא"כ תהא אשה מותרת גם בב' זוגות דאין כאן ב"ת כמו לדידן בשבת אי לאו ז"ת הוא ולהנ"ל לק"מ ואה"נ דגם לנשים איכא איסור להוסיף אם נשים סומכות רשות ומ"ש בעירובין שם דאי לאו ז"ת הוא מיקרי שלא בזמנו וא"ע בב"ת זהו רק אליבא דריה"ג דאיכא איסורא בהנחת תפילין בשבת לכן לאו זמנו מיקרי וא"ע בב"ת ל"כ לר"ע מיקרי זמנו ועובר בב"ת בב' זוגות וגם נשים עוברות בזה וכנ"ל:

טו) אלא שלכאורה תיקשי לפי"ז במש"ש בעירובין במאי דמשני מעיקרא דת"ק ס"ל כמ"ד דשבת ז"ת ור"ג ס"ל דלאו ז"ת הוא וליכא ב"ת דע"כ כר"ע הוא דאתיא דילפינן פטורא מקרא דלאות דאליבא דריה"ג הא אסור מה"ת ללבשם וכמשנ"ת והדר קשיא לר"ע הא קעבר משום ב"ת כיון דרשות הוא וממ"נ קשיא אי כריה"ג הא אפי' זוג א' אסור מה"ת ואי כר"ע הא קעבר בב"ת ובשא"ר שם סי' מ"א כתב דע"כ כר"ע אתיא דלריה"ג הא גם זוג א' אסור מה"ת ותיקשי כנ"ל דלר"ע הא יעבור משום ב"ת בב' זוגות ולמש"ש בשאג"א שם סי' מ"ג דבמניח לשמרן מותר גם לריה"ג א"ש כמובן. אבל לשיטת הרמב"ם דס"ל דגם לשומרן אסור הא תיקשי כנ"ל [ולמ"ש בעי"ט סי' י"ט לפרש דברי הרמב"ם דמש"ש אם לשומרן מותר במונחים עליו מכבר דמיירי בשמכוין גם לשם מצוה. דאי אינו מכוין אלא לשמירה לחוד למה אין מורין כן עיי"ש ולפי פירושו פשיטא לי' דאם אינו מכוין אלא לשמירה לחוד אה"נ שגם לריה"ג מותר מיהת מה"ת גם לדעת הרמב"ם וא"כ א"ש לפי"ז בפשוטו אמנם דברי העי"ט אינם מוכרחים בזה גם בש"א סי' מ"ג מבואר להיפוך ע"ש] לכן נראה לומר דאה"נ דהסוגיא דעירובין שם אליבא דר"ע אתיא אלא דס"ל שם כרב שמן בר אבא דאית לי' בר"ה כ"ח הנ"ל דבמצוה שהיא רשות א"ע עליו משום ב"ת כיון שאין עליו חובה לקיים אותה ולדידי' שפיר קאמר דלר"ג גם ב' זוגות מותר כיון דס"ל כר"ע דשבת לאו ז"ת הוא ואף דרשאי להניחן וכנ"ל מ"מ **(איסורא י"ל לכה"ג לעבוד בשאר ימות השנה משום דהי' בגדיו של כלאים ואפשר בכהן הדיוט כו' וע"כ מוכח מכאן דמותר להניח תפילין לדידן בשויו"ט ומסיימי שם דזה ראי' נצחת ולענ"ד לבד מה שלדברי השאג"א ז"ל שהביאו הנה עוד יותר גדול הדוחק לומר דאיכפל תנא למיתני ברייתא משום יוה"כ לחוד שאין העבודה כשירה אלא בו אבל בכל ימות השנה הא לדבריהם אין הכה"ג עובד כלל משום איסור כלאים דבג"כ כיון שאיפשר בכהן הדיוט אמנם עיין מ"ש בבית הלוי סי' י' דזה לא מיקרי איפשר לקיים שניהם מה שאיפשר שאחר יקיים המצוה כיון דמ"מ לגבי דהאי גברא א"א אלא בדחיית ל"ת והתם בשבת קל"ג דאמרו ואי איכא אחר ליעבד אחר טעמא אחרינא איכא בהא משום דבמילה בצרעת כיון דאיכא עשה ול"ת בבהרת אין המילה דוחה אותו רק משום דחמירא שנכרתו עלי' י"ג בריתות וזה אינו שייך אלא גבי עיקר מצות המילה אבל לא בזה שיותר עדיף שיקיים אבי הבן את המצוה ומשו"ה הוא דקאמר ליעבד אחר כיון דמ"מ יתקיים עיקר מצות מילה יעו"ש:

ולבר מן דין הא מתבאר מדהתו"ס יומא ס"ט ד"ה בג"כ דרשאי הכה"ג ללבוש את הציץ כל שעה שרוצה כי היכי דליהוי מרצה ועיין ג"כ בתוס' קידושין ס"ו ד"ה הקם ועמ"ש בבית הלוי סי' ג' אות ה' דמד' הירושלמי הנ"ל מוכח שלא כד' התוס' הנ"ל ולשיטת הירושלמי ע"כ מוכח שאין הכה"ג יכול ללבוש הציץ בחוץ להיות מרצה שם ולמ"ד דאינו מרצה רק בעודו על מצחו הוי הריצוי כעין עבודה ובעינן דוקא שיהי' לבוש כל הבגדים לריצוי וממילא מותר לכה"ג ללבוש בגדיו במקדש גם בשעה שאינו עובד משום שמא יתרחש טומאה לכהנים וירצה. ומסיק שם דכן ס"ל להרמב"ם דמה"ט מותר בכל הבגדים עיי"ש. א"כ לפי"ז לית כאן ראי' של כלום אף אי נימא דהכה"ג ל"ה עובד בימות החול מ"מ שפיר אמרו שערו הי' נראה בין ציץ למצנפת ששם הי' מניח תפילין והי' לבוש ג"כ המצנפת עם יתר הבגדים אף שלא הי' עובד כי היכי דלרצי ציץ וכנ"ל ועיין בארה"ח ארץ יהודא סי' י"ח שכתב ג"כ כן כמ"ש בב"ה הנ"ל ואזדא ראייתם בפשיטות לפי"ז ודו"ק]:)** אין כאן ב"ת כיון דלאו מצוה חיובית היא מיקרי שלא בזמנה. אבל לדידן למאי דמסקינן שם בר"ה כ"ח דגם במצוה שהיא רשות עובר עליו בב"ת שפיר פסק הרמב"ם דרק זוג אחד שרי אבל לא יותר וכמשנ"ת בע"ה:

טז) ולפלא על העי"ט שם סי' י"ט שכתב לדון דלריה"ג א"ע במניח תפילין בשוי"ט משום ב"ת רק משום ושמרת לחוד וסוגיא דעירובין שם שאמרו דאי שבת לאו ז"ת הוא עובר בב"ת גם בזוג אחד קאי אליבא דר"ע דממעט לה מקרא דלאות ואינו אלא רשות וכל הפטור מדבר ועושה עובר בב"ת יעו"ש ודבריו תמוהים מאוד דאדרבה איפכא מסתברא דהא לר"ע כיון דאמרינן דלדידי' רשות הוא להניח תפילין בשויו"ט ע"כ דא"ע כלל ורשאי לכתחלה וכל הפטור מדבר ועושה הדיוט מיקרי וכמ"ש בירושלמי פ"ק דשבת ה"ב ובשו"ע או"ח סי' תרל"ט ס"ז בהג"ה לענין פטור מסוכה עיי"ש אבל רשע לא מיקרי ואין ספק כלל דלר"ע א"ע בב"ת תדע שהרי גם הב"י בסי' ואין שמחמיר דלכתחלה לר"ע להניחן קאתי עלה רק מטעמא שמזלזל בחותם המלך וכמ"ש בזוה"ק וע"ש במג"א סי' כ"ט דאין זה אלא בשמכוין לשם מצוה ורק אליבא דריה"ג הוא דשייך לומר שעובר בב"ת וכמ"ש ג"כ בשאג"א סי' מ"א ושם סי' מ"ג דעובר גם על הא דושמרת זולת ב"ת עיי"ש אבל ודאי שאין לומר דלר"ע יהי' זה מיקרי זמנו שיעבור בב"ת גם בשאינו מתכוין כמ"ש בעי"ט שם זה א"א לומר כלל וכנ"ל:

תוכן העניינים

לפלגות ראובן חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה