אור ברסלב
למודי ד לימוד קצד

למודי ד· רבי י־הודה נג'אר

לימוד קצד

לימוד קצג

כתבו התו' בר"פ לולב הגזול ד"ה משום וז"ל דבלאו לכם נ"ל גזול משום מצוה הבאה בעביר' דאע"ג דקרא גבי קרבן כתי' ה"ה בכל מצות דהוי דאורייתא כדמוכח בריש הגוזל קמא וכו' ע"ש. ולכאורה דבריהם תמוהים אמה שהוצרכו להוכיח ממרחק דה"ה בכל מצות ובשמעתין קאמר ר"י להדיא דלולב פסול מה"ט ומייתי לה מקרבן ותו מ"ש בכל מצות דהוי דאוריי' והלא אף במצוה דרבנן קאמר ר"י דפסול מה"ט ולזה י"ל דנקטו כן לפי מ"ש שם בד"ה מתוך וז"ל הכא דוקא שהוא מדרבנן לא חייש אמצוה הבאה בעבירה ע"ש. ולכן כתבו בכל מצות דאורייתא כדי להק' לכ"ע אפילו לשמואל ונרא' דמשמעתי' אין להוכיח די"ל לגבי י"ט ב' דהוי דרבנן אסרוהו מה"ט ודיליף מקרבן ה"ק דכי היכי דקפיד רחמנ' גבי קרבן מה"ט ה"נ החמירו רבנן בדרבנן מה"ט. אמנם בדאורייתא מנ"ל לאסור מה"ט דאימא קרבן שאני ולכך הוכיחו מהא דריש הגוזל וכ"כ מהר"ם ז"ל והר"ם ן' חביב ז"ל ע"ש. עי"ל שהתוס' אשמעתין גופה ק"ל דדילמא קרבן שאני ולכן כתבו דסמיך אקרא דפ' הגוזל דמייתי מבוצע ברך וכו':

וראיתי להרב שמע יעקב ז"ל בקונט' ארעא דרבנן סי' שנ"ט שכתב וז"ל כתבו התוס' פ"ג דסוכה ד"ה משום דל"א דפסול משום מה"ב אלא במצות דאורייתא וכן לקמן ד"ה מתוך כתבו להדיא וכו' וצ"ל לפ"ז דס"ל לתוס' דבהא פליגי ר"י ושמואל בלולב בי"ט ב' דר"י ס"ל כיון דהמצו' עיקרה דאוריי' כעין דאורייתא תקון לפסול בבא בעביר' אבל במצוה דרבנן גמורה מודה ר"י דלא חיישינן למה"ב ושמואל ס"ל דגם בזו דעיקרה דאורייתא כיון דבי"ט ב' חיובו דרבנן לא חיישי' למה"ב עש"ב. ולפי מ"ש אין זה מוכרח מדבריהם כלל גם ממ"ש ד"ה מתוך לא מוכח מידי דלשמואל הוא שכ"כ אמנם לר"י יש מקום לומר דחייש לה"ט גם במצוה דרבנן גרידא. וכן נראה מדברי הרא"ם בחי' לסמ"ג בהל' סוכה שכתב וז"ל ואע"ג דלולב בשאר ימים אינו אלא מדרבנן מ"מ כיון דמברך ומזכיר ש"ש בדרך עבירה מנאץ הוא מ"ל במצוה דרבנן מ"ל במצוה דאוריי' עכ"ל וע"ע שם בס' המאור ע"ש:

ומ"ש ויתיישב מ"ש הפר"ח ז"ל בא"ח סי' תע"ג סס"א וכו' ע"ש. ולא ידעתי מה הוק' לו דבפשיטות י"ל דכיון דקי"ל כר"י דאף בדרבנן חייש לעה"ב מש"ה לא נפיק במרור גזול וכ"כ הוא ז"ל לפי דרכו דקי"ל כר"י. ובר מן דין דברי הפר"ח ז"ל אינו ענין לזה כלל דהרב ז"ל טעמא טעים משום דאתקש למצה ואע"ג דמרור בזה"ז דרבנן מ"מ אתקש למצה כעין דאורייתא כמ"ש הרב ז"ל משמא דגמ' ע"ש ולא אתי עלה מה"ט דמה"ב דמה"ט גם במצה גופה למ"ל טעמא דכ' הרא"ש ז"ל בפ' כ"ש דנ"ל מג"ש דלחם לחם ע"ש ות"ל מה"ט דמה"ב:

ומה שהק' מדפריך בפ"ג שאכלו אדר"א ששחרר עבדו והא מה"ב ע"ש. והלא תפלה היא מדרבנן ע"ש. כ"ז הוא לפי שיטתו אמנם לפי מ"ש לק"מ דכיון דקי"ל כר"י דגם במצוה דרבנן גמורה חייש למה"ב מעתה ק"ל שפיר והא מה"ב. וגם לפי שיטתו לע"ד לק"מ דה"מ דלא חיישינן אלא אחרי שנעשית העביר' אמנם להתיר העבירה לכתחי' בשביל מצוה דרבנן הא ליכא למ"ד דאין להתיר לו מטעם דהוי מה"ב והיינו דפריך התם אדר"א איך שחררו לכתחיל' להשלימו לעשר' והא מה"ב הוא ומשני מצוה דרבים שאני דבהא אפילו לכתחיל' אומרים לו חטוא וזה ברור ולפ"ז ל"ק מה שהק' להרא"ש ז"ל שהוכיח דהל' כר"י מדפריך בפ"ג שאכלו והא מה"ב ע"ש והרי הוא כמבואר:

ואפשר עוד שהתוס' בסוכה ס"ל דהא דהשלימו לעשר' הוא משום פ' זכור דאורייתא וכמ"ש הרא"ש בפ' ג' שאכלו ע"ש. ואפשר שגם זו היא דעת ה"ג ז"ל ול"ק מה שהק' עליו התוס' והרא"ש ז"ל ע"ש. או אפשר דס"ל לה"ג כמ"ש הריטב"א ז"ל בחי' לפרק השולח דעשה דלעולם בהם וכו' אסמכתא הוא ומדרבנן ע"ש. שו"ר בת"ה סי' ק"ח שכ"כ כדכתיב' מעיקרא לס' ה"ג ע"ש.

תוכן העניינים

למודי ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה