אור ברסלב
למודי ד לימוד קפה

למודי ד· רבי י־הודה נג'אר

לימוד קפה

לימוד קפד

כתב מרן הכ"מ ז"ל פ"ג דעכו"ם דין ב' דכי תנן עובר בל"ת דייקי' הא ללקות אינו לוקה וכת' עליו הרב פר"ח ז"ל דלית' דתנן הנודר ומקיים עובר בל"ת ובפ"ה שם פסק רבינו דלוקה ע"ש. ויש ליישב דאיידי דקתני רישא התם עובר בל"ת נקט הכי בסיפא מיהו ק"ק לישנא דרב דימי שם בגמ' דקאמר ועל כולם לוקה חוץ מהנודד וכו' הרי אע"ג דתנן עובר בל"ת מילקא לקי ויש לישב דעדיפא דחו ליה בגמרא. עי"ל דשאני רב דימי דסמך אמ"ש בתוספתא דלוקה וס"ל דהיכא דאתמר לא סמכי' אדיוק' דמתני' מיהו ק' דבתוספתא דמכות דמונה שם הלאוין יש מהן דקתני לוקה ויש מהן דקתני נמי עובר בל"ת ויש מהן דקתני חייב וכולהו למלקות הוא דהוו. ותו ק' דקתני התם פ"ד המשייר חמץ בפסח והמקיים בכלאים עובר בל"ת אבל אין לוקין עליהן את המ' לפי שהוא לאו שאב"מ ע"ש. אלמא לשון עובר בל"ת איתא בכלל מלקות. ותו יש לתמוה במ"ש ועי"ל דלוקה דקתני בתוס' היינו מכת מרדות ע"ש דמדקתני באלו אבל אין לוקין עליהן מכלל דהנך בני מלקות הן. עוד אני תמה דהתם בתוספת' תני נכנס כהן לבית הפרס וכו' מכין אותו מכת מרדות וכו' ע"ש אלמ' הנך לאו מכת מרדות הוא. ותו דהרי התם בתוספת' לא קתני גבי מגפף לוקה אלא ה"ז עובר בל"ת ומאי קאמר מרן דבתוס' דקתני לוקה היינו מכת מרדות והלא חיליה דהראב"ד ז"ל הוא מדקחשיב הלוקין וקחשיב הסך וכו' בהדייהו וכמבואר להדיא מדבריו שכ' אלמא לקי ע"ש ונ"ל דעיקר סמוכות של הראב"ד הוא מדקתני התם במקיי' בכלאים אבל אין לוקה וכו' וכדכתיבנא דאל"כ מנ"ל דתוספתא קחשיב הלוקין דלא נקט התם אלו הן הלוקין ומיהו י"ל דאמתני' קאי אע"ג דקחשיב התם נמי מאי דלא חשיב במתני' ותו יש לתמוה על מרן ז"ל דהתם בהדי הסך וכו' המגפף תני נמי בהדייהו העושה ע"ז לעצמו ופסק רבינו דלוקה וכנראה שלא ראה מרן ז"ל התוספתא במקומה וצ"ע. שו"ר להרב מ"ק בחי' שם שתמה על תי' מרן הב' מדקתני המשייר וכו' ע"ש ומה שהק' שם למ"ש מרן ז"ל שלא המ"ל לוקה וכו' דהול"ל דש"ס ערוך הוא ע"ש לק"מ. דאיברא קושית הר"א לאו אדהרמב"ם רמיא אלא אש"ס גופיה הוא דק"ל וכמבואר ממ"ש ועל מאי אמרינן וכו' ק"ל וכו' ופשוט ולזה כ' מרן ז"ל טעם לש"ס גופיה דדחה להך תוספת' משום לישנ' דמתני' וא"ת איך כת' מרן מדלא קתני לוקה וכו' דבפ"א דק"פ כתב רבינו השוחט פסח על החמץ לוקה אע"ג דהתם לא קתני מתני' אלא עובר בל"ת וי"ל דהתם לאו למידק מניה דאינו לוקה אלא למידק דאיפסולי לא מיפסל כמ"ש מרן אמ"ש שם רבינו והפסח כשר ע"ש. ויש קצת מתרצים דשאני התם דלא חש ר' למידק בלישנא כיון דבעי לאתויי בסיפ' לישנא דחייב. עי"ל דשאני הכא דכיון דאיכא התוספתא דקתני לוקה לס' מרן ז"ל אם אית' הו"ל למתני' לפ' כיון שיש סברא זאת בעולם ובזה יתיישב מה שמקשים ממ"ש מרן בפ"ג מה' תרומות ה' כ"ג ע"ש אההיא דשוחט פסח וכו' דשאני התם דאיכ' למטעי בס' אידך ואם אית' הו"ל לפרש משא"כ הך דשוחט וכו' דליכא למטעי וא"ת הרי כתב רבינו פכ"ו מה' סנהדרין המקלל עצמו וחבירו לוקה והתם קתני מתני' עובר בל"ת י"ל דהתם לא א"ש לומר לוקה דברישא קתני לישנא דחיובא ואע"ג דהתם במיתה איירי מ"מ גבי מלקות נמי שייך לשון חייב ולומר נמי במקלל עצמו חייב היה נראה דחיוב' דתרוייהו כי הדדי מש"ה קתני עובר בל"ת. ועי"ל דהתם מתני' עיקר אצטריכא לי' משום דלא מיפרשא אזהרתייהו להדיא בקרא ולפי מ"ש דלא כ"כ מרן אלא היכא דאיכא למטעי א"ש וניחא נמי מ"ש הרמב"ם פי"ב מה' מעה"ק המחמץ שיירי מנחות לוקה ואלו במתניתין תנן התם ועובר בל"ת. ועי"ל התם הא תנן בסיפא וחייב על לישתה וכו' ע"ש. שו"ר להרב יד מלאכי ז"ל סי' תקי"ז שנתעורר בזה ולפי מ"ש א"ש ול"ק מה שהק' ג"כ ממ"ש רבינו רפ"י מה' טומאת צרעת ע"ש ומ"ש דמרן חזר וכתב משמעות זה בסוף ה' כלאים ע"ש. המעיין בעיניו יראה דנהפוך הוא שהרי מסיים בה שם מרן דאל"כ מאי איכא בין רישא לסיפא לענין מלביש וכו' ע"ש משמע דאי לאו משום מאי איכא וכו' שפיר י"ל מאי עובר לוקה ומ"מ ל"ק מהא למ"ש בה' ע"ז ותרומות אם לפי מ"ש או שלא כ"כ אלא כלשון המשנה לא כלשון רבינו ותו בלא דקדוק מרן הדבר ברור ממ"ש רבינו שם הלובש לוקה והמלביש עובר וכו' ש"מ האי לאו האי ופשוט:

תוכן העניינים

למודי ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה