למודי ד· רבי י־הודה נג'אר
לימוד קעד
כ' הטור ז"ל א"ח סי' תרצ"ד ולפחות ב' מתנות לב' עניים וכו' ע"ש מ"ש לפחות כונתו שאעפ"י שלשון מתנות יש במשמעו הרב' מ"מ ע"צ המיעוט משום תפסת מיעט י"ל שתי מתנות וזהו לשון לפחות כדאמרינן מיעוט רבים שנים וזהו פשוט ובחנם תמה עליו הרב יד אהרן ז"ל שס ע"ש וזהו שכ' באורחות חיים ז"ל וז"ל והרמב"ם כ' אין פחות מב' עניים ודקדק מדקאמר בלשון רבים ע"ש. ועיין להרב ברכי יוסף נר"ו שכתב עליו ודבריו צריכין ישוב ע"ש ולע"ד הדבר ברור:
וראיתי בחי' הריטב"א ז"ל ר"פ שני שעירי יה"כ שכתב וז"ל מיעוט שעירי שנים פי' וכיון דכן לא היה צ"ל שנים ומהא שמעינן דכל היכא דאמרינן מיעוט לשון רבים שנים לאו ספיקא הוא כלל אלא כאלו כתוב שנים בפי' עכ"ד והא ודאי אינו ר"ל שספק אם הוא ב' או א' דהא לשון רבים כתיב אלא שר"ל שלא תאמר ס' הוא ואם רצה להוסיף מוסיף אלא כאלו
**((אי"ש אף אם נאמין זה שעקר חסר דלפחות הי' להם לסיים ולא אפשר לו' בזה נמי תנא ושייר דאתי למיטעי ולא מה שהאריכו לפרש המשמעות שנק' כך שהוא ללא צורך ולא עלה כהוגן אבל אם באח לא הי' מן הרצוי להם לומ' אלא בפשיטות כל' המחבר עצמו והכא פריך משום דלא שייך וכו' אכתי ראייתם זאת והיינו דקא דחי וכו' אינה אלא פנים לסברת המקשן אם אמת שנפרש כך דעתו אבל אינה מכרע' שזאת הית' לו והרי אני יכול לפרש דהתם שפיר ניחא ליה להמקשן דאינו נמחק דאשכחן שקרא הקב"ה שמו כך ולכך עדיף מחנון דלא אשכחן וכו' ולא ק' ממתני' דפשוט היא דנימא תנא ושייר אבל הכא דעתי' היא דודאי נמחק דלא עדיף מחנון שהרי בו נמי לא אשכחן ופריך מה הלשון אומרת על שמו וכו' דמשמ' שנק' וכו' כלו' והרי בזה לא אשכח' והיינו דקא דחי לי' דלא דייק בלשניה אלא מעין וכו' והיינו כמו חנון וכו' ודוק היטב יש"ב כתיב):)** כתי' ב' בפי' דהוה דוקא. והנה מה שהביאו להרב לזה הוא משום דק"ל דלמה דרשינן שני למראה וכו' נימא למעט ג' מש"ה כ' מ"ש. ומיהו בת"כ ר"פ תזריע תניא גבי ולקחה שתי תורים וכו' ב' היא מביאה ואינה מביאה ג' ע"ש בקרבן אהרן ולזה י"ל דשאני שם משום דהוה ילפינן מטמא מקדש וכו' כדתניא התם ולא כ' הריטב"א כאלו כתוב ב' בפי' אלא היכא דליכא למילף יותר ממ"א. אמנם יש לתמוה ממ"ש שם בפ' מצורע דף ק"ס ע"א ימים ב' יכול ימים הרבה אמר רע"ק כל שמשמעו מרובה ומשמעו מועט תפסת מרובה לא תפסת תפסת המועט תפסת ע"ש והשתא אין מקום לקושית הרב ולא לתי' דהרי אמרי' יכול ימים הרבה גם לדברי רע"ק א"ש דאע"ג דלשון רבים משמעו נמי הרבה מ"מ תפסת מועט תפסת ועיין תו' דפ"ק דסוכה דף ה' ע"ב ע"ש ועיין בק"א ז"ל ולומר דכונת הרב שבא לשלול שהיינו אומרים דמשום ספקא חייב להביא יותר מדינא ולזה כ' שאין כאן ס' אלא שאינו צריך להביא ואם הביא תע"ב הא ליתא דעדיין ק' קושייתו דמ"מ נימא דשני אתא לומר דוקא ב' אבל אין לדחות שאדרבה זו קולא היא שמביא חולין לעזרה דא"כ ק' איך קתני יכול ב' ולא ג' דמהיכא תיתי שיביא חולין לעזרה ומיהו אין זה כדאי דכיון שסתם הכתוב א"כ כאלו אמר כל מה שתביא תוכל ותו דהתם משום שהייתי לומר מטמא מקדש וכדכתיבנא וזה מוכרח דאל"כ למה לא אמרינן התם תפסת מועט ואפשר דמ"ש הרב ג"כ הוא מטעם תפסת מועט אלא שלשונו אינו סובל וצ"ע: