למודי ד· רבי י־הודה נג'אר
לימוד קסב
כתבו התוס' באיזהו מקומן דף ן' ע"א ד"ה לא נכתוב וכו' דעולה לא יליף משלמי צבור שכן זמנן קבוע ע"ש ותמיהא לי והא אדרב' עולה שכן תדיר היא חמורה ממי שזמנו קבוע כדמוכח בפ' כיצד צולין דף ע"ז דאמר מה לתמיד שכן תדיר תאמ' בפסח ע"ש. ונ"ל דהת' תדיר הוא ותדיר חמור מקבוע אבל הכא מצוי הוא והלכך קבוע חמיר ובפ' כל התדיר דף צ"א ע"א אמרי' מצוי לא קמיבעיא לן תדיר מיבעיא לן ע"ש וא"ש דלא משני כי פריך התם מהא דאוציא את הפסח וכו' דתדיר היינו מצוי דמ"מ חומרא הוא לגבי פסח אע"ג דאינ' חומרא לגבי מקודש וגם די"ל דהיינו אב"א דקאמר התם מ"מ לפי מ"ש א"ש דלגבי מצוי קבוע עדיף וא"ש מה שתמה מהר"ץ אשכנזי ז"ל בתשו' סי' קנ"ב על דברי התוס' דר"פ אלו דברים ע"ש דהתו' ק"ל לתי' קמא דהתם ע"ש ומ"מ ליכא למפ' שכן מצויין וכאמור וההיא די"ט מלתא אחריתי היא דהיינו שבידו להביא כ"ז שירצ' לאפוקי שלמי חובה אבל מילה אינה בידו [אח"כ ראיתי בתה"ד סימן רס"ו כ"כ] אמנם אכתי ק' מ"ש בא"ד הנז' דשלמי צבור לא אתי מעולה שכן תדיר ע"ש שהביאו מהא דפ' תמיד נשחט ע"ש דלית' התם אלא בכיצד צולין ובאלו דברים דף ס"ו ע"א ויראה דזמנו קבוע אין הופכו שיהא תדיר א"נ אפכא שהרי שעירי ר"ח חשיבי להו בפ"ק דשבועות דף ט' זמנו קבוע ותדיר ע"ש והשתא א"ש דבשלמי צבור איכא קולא וחומרא וכן בעולה בשלמי צבור איכא חומרא דזמנו קבוע אבל אינו תדיר כמו שעירי ר"ח וכן בעולה איכא חומרא שהוא תדיר שאינו משנה לשנה ואין תדירותו קבוע' מחדש לחדש וזה פשוט ומ"מ מ"ש מעיקרא ניתן ליאמר לישב מה שהק' מהר"ץ אשכנזי. ועולה דהכא היינו עולת תמיד דתדיר גמור הוא ומ"מ יש לדק' בדבריהם דהו"ל למפ' מה לזבחי שלמי צבור שכן באי' להתיר כדפ' בפ' כיצד צולין דף ע"ז ע"א ע"ש. וע"ש דף ע"ו ע"ב בפירש"י במתני' ד"ה זבחי וכו' ע"ש והשתא נמי ל"ק דלילף מנייהו זבחי שלמי ציבור דאיכא למפ' שבאין לכפר כדפ' התם בכיצד צולין ע"ש בפירש"י. ומיהו הא ל"ק לכתו' בזבחי שלמי צבור וחטאת וליתי עולה ואשם מנייהו דאפשר דאיכא שום פרכא כל דהו ולא חש הש"ס לדקד' דקל למצוא פרכא כל דהו א"נ מלתא דאתיא במה הצד טרח וכתב לה קרא כמ"ש התוס' פר"א דמילה דף קל"א ע"ב ע"ש ואע"ג דבגמ' שם מהדר אחדא מתרתי התם משום דאית לי' פירכות חשובות ופריך להו לפום קושטא דלא אתו מבינייא. ומ"ש התוס' ז"ל וי"ל דאיכא למפ' שכן תדיר כדפ' בפ' תמיד נשחט וכו' לכאור' ק' דלמ"ל להביא עצות מרחוק פרכא חדתא ובפשיטות מאי ק"ל מעיקרא והרי התם פריך בגמ' מה לעולה שכן כליל גם התם בכיצד צולין פריך תרוייהו שכן תדיר וכליל ע"ש. עוד יש לדקדק דמה זו פרכא דתיתי במה הצד נימא חטא' יוכיח ונר' דמש"ה כתבו התוס' פרכא דתדיר ולא דכליל כי היכי דלא נילף גם דחטאת דהיא נמי תדיר חשיבא דשייכא בכל זמן לאפוקי משלמי צבור כנ"ל: