למודי ד· רבי י־הודה נג'אר
לימוד קה
כתב הר"ר אליעזר ממיץ ז"ל בס' יראים סי' י"ט וז"ל מל ולא פרע וכו' וכן הוא אומר בעת ההיא אמר ה' אל יהושע וכו' ושוב מול את בני ישראל שנית שנית זו פריעת מילה אמר לו הקב"ה ליהושע וכו' משום דלא ניתנה פריעת מילה לאברהם אבינו אלא ניתנה למשה במצרים דאס"ד פריעת מילה ניתנה ליהושע לכתוב קרא ושוב מול ולשתוק אלא להכי כתב שנית שנית למשה במצרים זה מצאתי בה"ג. ויש לשאול ע"ז הפי' דאמרי' בב"ר והביאו רש"י ז"ל בפירושו לחומש באברהם לא נאמר את בשר ערלתו לפי שלא היה צריך אלא חיתוך בשר שכבר נתמעך אבל ישמעאל הוזקק לחתוך את הערלה ולפרוע את המילה לכך נאמר את בשר ערלתו כו' מ"מ שמענו דניתנה פריעה לאאע"ה וכו' ע"ש. ואני תמה עליו כי הנה דברי הה"ג אלו הם ש"ס ערוך הוא בפ' הערל דף ע"ח ע"ב דגרסי' התם אמר רבה בר יצחק אמר רב לא ניתנה פריעת מילה לא"א שנאמר בעת ההיא וכו' ע"ש ומהב"ר ל"ק כי ודאי פליג אש"ס דידן ונקיטינן כנמרין ודאי. א"כ י"ל דנהי דלא ניתנה לו מ"מ קיימה הוא מעצמו כמ"ש התוס' שם ד"ה לא ניתנה וכו' וז"ל ומ"מ אברהם פרע מילתו ואע"ג דלא נצטוה כדאמר בב"ר דאפי' עירובי תבשילין קיים ע"ש. אלא שאני תמה לדבריהם דהיכא פסיקא להו דאברהם פרע מילתו שהרי אפי' לפי' הב"ר לא פרע מילתו שהרי נתמעך ואם לא הי' מלת מילתו שכתבו היינו מפר' דאישמעאל קיימי. ושו"ר בחי' הריטב"א ז"ל לפ' הערל כ"י שהביא הב"ר הלז וכתב דפליג אגמרין ושוב כתב דקיימה מעצמו ע"ש וכ"כ הרמב"ן והרשב"א ז"ל וכ"כ הרא"ם ז"ל ע"ש שהביא מהב"ר שדרשו המול ימול מילה ופריעה ע"ש. וסבור הייתי לומר דכונת הרב בזה כי הנה דברי ההלכות אלו הה ודאי כפי הגירסא האחרת חותה שהביא רש"י והתוס' ז"ל שם בגמ' מאי שוב ומאי שנית אלא לאו לפריעה ודילמא לאקושי סוף מילה וכו' ש"ש דאי לפי הגירסא הא' היאך כתבו דשנית למשה במצרים קאמר הלא בגמ' דרשי' לה לאקושי וכו'. אמנם לפי הך גירסא א"ש והשתא ק"ל שפיר דלפי גמרין הא פריך עלה ודילמא לאקושי וכו' ולעולם דלא לפריעה אתא ואסקיה בקושי' ומעתה אידחיא לה מימרא דרב מכח הב"ר שמצינו הפך לזה ומינה נקיטינן כותיה מאחר שמימרת רב מוקשה היא אלא שכל זה הי"ל לפ' וצ"ע: