למודי ד· רבי י־הודה נג'אר
לימוד צא
כתבו התוס' בפ' יש מותרות דף פ"ו ע"א ד"ה אי מהתם וכו' דטבלו של מעשר עני במיתה ע"ש ומהרימ"ט ז"ל בתשו' ח"ב סס"י כ"ה תמה לדבריהם מאותה שאמרו בס"פ הנשרפים אמר רב זר שאכל תרומה לוקה אמרו ליה וכו' ולימא מר במיתה ע"ש אלמא דכי קאמר לוקה מילקא הוא דלקי ולא מיתה ואלו בפ' הלוקין דף ט"ז ע"ב אמר רב אכל טבל טבול של מעשר עני לוק' ומדקאמר לוקה משמע שאין בו מיתה כדמוכח מסוגיא דהנשרפין עש"ב וכן יש לתמוה על מרן הכ"מ ז"ל בפ"י מהל' מ"א דין כ' שכ' על מה שתמה הרב מגדל עוז על הראב"ד ז"ל וז"ל ואע"פ שאמר רב דטבל הטבול למעשר עני לוקה אפשר היה לומר דאה"נ דחייב מיתה אם לא ילקה ע"ש. ולי נר' דלק"מ דשאני ההיא דהנשרפין משום דאי לוקה וה"ה מיתה קאמר מאי קמ"ל דלוקה הא כתיב קרא להדיא וכל זר לא יאכל קדש דבתרומה כתיב והול"ל במיתה אלא ודאי דלאפוקי מיתה קאמר לוקה אמנם ההיא דהלוקין לעיקר איסורו אתא לאשמעי' דהא מג"ש הוא דנ"ל כדאי' התם. ועי"ל דרב כהנא ורב אשי התם ידעי נמי דאני ה' הפסיק הענין אלא דלדידהו לא פשיטא כ"כ ה"ט דאינו מוכרח ומש"ה אמרו ליה ולימא מר במיתה וכסברת הברייתא דמותיב מינה הש"ס התם לרב ע"ש והשיב זהו הטעם לקושטא דמלתא דאני ה' הפסיק והשתא א"ש דדייק לה מדרב הכי משום דהול"ל להדיא במיתה ולאשמעי' הא מלתא גופה דלא אמרי' הפסיק. ועי"ל דשאני ההיא דהלוקין משום דרב קאי התם אמתני' דקתני התם בר"פ אכל טבל ומעשר א' וכו' דקאי למלקות דאלו הן הלוקין קתני אע"ג דחייבי כריתות ומיתות נינהו מש"ה נקט רב לישנא דלוק' אבל ההיא דהנשרפין אדרב' התם קתני מתניתא ואלו שבמית' זר שאכל תרומ' וזהו שדקדק מרן ז"ל לכתוב דאה"נ דחייב מיתה אם לא לקה ור"ל דדומיא דמתני' דקתני התם אלו הן הלוקין שנפטרו מידי כרת ומיתה וברור: