למודי ד· רבי י־הודה נג'אר
לימוד סח
נסתפקתי אי אמרינן יוכיח במ"מ או לא ולכאור' יראה דלא אמרינן יוכיח אלא בק"ו שבאנו לומר שאותה חומרא גורמת אחרת משא"כ במ"מ. אבל ק' דבכל דוכתא דאמרינן יוכיח בק"ו נילף במ"מ. ומיהו נראה לומר דהיכא דבעינן למילף קולא במ"מ שפיר אמרי' יוכיח והיינו דנילף מניה דלחומרא מקשי'. אבל אכתי ק' דהיכא דיליף חומרא בק"ו ועביד יוכיח נילף בע"מ ויש להביא קצת ראי' לזה מפ' כל הבשר דף קט"ו ע"ב דגרסינן התם כל מה הצד מגופיה פרכינן מעלמא לא פרכינן ע"ש משמע דדוקא מה הצד אבל מ"מ שפיר פרכינן מעלמא וכן דעת מהרש"א ז"ל שם בתוס' ע"ש וניחא נמי דלפי האמת דילפינן מכלאי הכרם לחודי' כמ"ש התו' שם דלא פרכינן נבלה תוכיח משום דלחומרא מקשינן ולפ"ז כי בעי התם רב אשי למימר נבלה תוכיח המ"ל דלחומרא מקשינן אלא דבלא"ה דחי שפיר א"נ כיון דנבלה הוי חדא מחדא ילפינן מינה אפי' לקולא טפי מחדא מתרתי דלא אלים כמו מחדא והשתא אין מקום לדברי מהרש"ל ז"ל שם בתוס'. ועי"ל דרב אשי אין כונתו לומר דאף אני אביא בשר בחלב מנבלה אלא דכלפי הצד השוה שבהן שאסורין באכילה ואסורין בהנאה אף אני אביא בשר שאסור באכיל' ודין הוא שאסור בהנא' קאמר שפיר נבלה תוכיח שאין טעם זה גורם והשתא ניחא דלכאורה קשה לרב אשי דהשתא דילפי' מכלאי הכרם נמי איכא למפרך יוכיח מנבלה כמו בחדא מתרתי אבל ליתא דכלאי הכרם נמי הכי אמרינן מה כלאי הכרם שנעבד' בהן עבירה ואסורין וכו' כמ"ש התוס' בפ' כל שעה דף כ"ז ע"א ד"ה כלאי וכו' ע"ש והשתא איכא למימר מה לנבל' שכן לא נעבדה בה עביר' משא"כ כי בעי למילף מערלה וחמץ לחודי' דאין טעם זה גורם אלא איסור אכיל' גורם פריך שפיר מנבל' ועיין במהרש"ל ומהרש"א ז"ל. ולפי האמור הותרה קושיא חזקה שיש שם בגמרא אהא דקאמר חורש בשור ובחמור יוכיח דאכתי קשה דנילף כולהו בין אכיל' בין הנאה מכלאי הכרם בלחוד דהשתא ליכא למפ' חורש וכו' יוכיח דלחומרא מקשינן דכיון דאמרי' מה לכלאי הכרם שנעבדה בה עבירה וכו' שפיר אמרי' יוכיח וכ"כ מהרי"ן עזרא בס' עצמות יוסף הביאו מהר"ש אלגזי ז"ל בס' זהב שבא וז"ל והרי"ן עזרא נדחק עצמו דלא מצינן למילף במ"מ מכלאי הכרם אם לא יש השואת מה עכ"ל והוא ברור ואין כאן דוחק כמ"ש התוס' בהדיא בפ' כ"ש שזכרנו וה"נ אמרי' בפ"ק דזבחים דף י' ע"א ע"ש ובכמה דוכתי. ושו"ר להרי"ן עזרא שכ' כס"ד אלא שאין כלל זה ברור בשאר מקומות דילפינן ממ"מ ע"ש ואני תמה עליו היכן מצא מקום לספק בזה וו"ל תוס' הרא"ש ז"ל וא"ת מדת ק"ו למה ניתנה תיתי במ"מ וי"ל דק"ו הוצרך ללמד ב' עניינים דלא דמי ע"כ הביאו מוהרי"ק ז"ל בכללי הק"ו ע"ש ומ"ש שם והתוס' במנחות וכו' כתבו דהכא סבר איסי אהני ג"ש ואהני ק"ו וכו' ע"ש לא היה צריך להביא ממרחק דבההיא שמעתא גופה בסמוך לשם כתבו התוס' כן ד"ה מה להלן וכו' גם לא היה לו לתלות הקושיא בדברי התוס' דלא כתבו כלום דלענין הק"ו עסיקי דהיכי אלים לאפוקי ג"ש ותי' דאהני ג"ש ואהני ק"ו והג"ש אהני כדקאמר תלמודא ומה ענין קושיא זו לדברי התוס' ז"ל:
המורם מזה דבמ"מ אמרי' יוכיח אפי' לקולא כיון דאיכא צד השואה ביניהן לומר שזה גורם הדין שפיר הוכח יוכיח מעלמא והשתא ניחא התם דקאמר חורש בשור ובחמור יוכיח דאכתי קשה דלמ"ל ג"ש נילף במ"מ מערלה והיינו משום דליכא צד השוא' ביניהם והשתא אין מקום למה שהבאנו ראיה מעיקרא מדלא קאמר בכל דוכתא ביוכיח דעביד בק"ו לימא דאתי במ"מ כמבואר וכן נר' דעת התוס' בפ' כ"ש דכ"ז ע"א ד"ה מה לכלאי הכרם וכו' ע"ש. שו"ר למהרש"א ז"ל בס' ג"ה כלל תפ"ו שצדד בזה ובהסכמה עלה דבמ"מ לא אמרי' יוכיח לקולא וישב השיטה עם מ"ש מוהריק"א ז"ל וכדברי מוהרי"ן עזרא ע"ש וכן דעת מהרימ"ט ז"ל בחי' לפ"ק דקדושין דף ל"ה ע"א בתוס' ד"ה משום כפרה וכו' ע"ש. שו"ר הדבר ברור ולימוד ערוך הוא בידינו בת"כ דתניא התם קרבנו היחיד מביא עוף ואין הצבור מביא עוף והלא דין הוא עולת בהמה באה בנדר ונדבה ועולת העוף באה בנדר וכו' מה עולת בהמה באה נדבת צבור אף עולת העוף וכו' מנחת העוף תוכיח וכו' ע"ש וה"נ אמרינן בפ' כ"ש דף כ"ז ע"ב גבי נותר בשריפה וכו' נבלה תוכיח וכו' ע"ש ויש לתמוה על הרב עצמות יוסף בסוף פ"ק דקידושין דף ל"ח ע"א בתוס' ד"ה וה"ה שכ' בפשיטות דבמ"מ ליכא למעבד יוכיח ע"ש וכ"כ שם בתוס' ד"ה העולה וכו' ע"ש:
ומדברי הרב יבין שמועה דף מ"ו ע"ש לכאור' ירא' דבבנין אב מקשינן אף לקולא ע"ש וזה תמוה שהרי מדברי התוס' בפ"ק דקדושין דף ל"ד ע"ב ד"ה למילף מת"ת וכו' ע"ש מפורש יוצא דבמ"מ נמי לחומרא הוא דמקשינן ע"ש וגם לא מצינו לבעלי מחברי הכללים חילוק בין מ"מ לק"ו לענין זה דבק"ו ודאי מקשינן לחומרא כמ"ש שם הרב הנז' גבי תרי ק"ו דסתרי וכו' ע"ש ונ"ל דהתם כיון דקאמר נראה למי דומה וכו' א"כ הו"א דסברא דדורות מדורות עדיפא למילף ואף לקולא. שבתי וראיתי כי טעות הוא בידי וכוונת הרב יבין שמועה מבוארת דהיינו דקאמר תנא ת"ל תשבו וכו' כלומר דילפי' ג"ש דימים ימים ממילואים לחומרא טפי מג"ש דימים מלולב וזה פשוט. וראיתי למהר"ם ן' חביב שם שהבין שכוונת הרב יבין שמועה דהך ג"ש דימים לאו ג"ש גמורה היא וכ' ע"ז דממ"ש התוס' בפר"א דמילה לא משמע כן ע"ש ובמחי' מכבודו לא כן אנכי עמדי כי לא כיון הרב אלא אג"ש דתשבו וכמבואר מס"ד ע"ש:
ולעיקר מה שהק' הרב יבין שמועה לדברי הכריתות דבג"ש נמי מקשינן לחומרא דא"ה למ"ל ג"ש דתשבו ע"ש לדברי התוס' הו"ל להק' כן שכ"כ בפ"ג דשבועות דף כ"ג ע"א ע"ש בדברי הכריתות ומה שתירץ בתי' הב' כנ"ל גם אני והרב שם לא הי' צריך להביא ממרחק ומדברי התוס' בהך שמעתא מבואר כן ממ"ש שם ד"ה וסוכה וכו' וז"ל מיהו למאי דקאמר נראה למי דומה ק' ע"ש וכונתם מבוארת שלשון זה מוכיח שהדבר שקול והא ליתא והול"ל דאי לאו תשבו הו"א נילף מלולב דממעט בהדיא לילות מימים. ומ"מ יש ליישב דה"נ קאמר או נלך לדרך זו מלולב וכך יש להכריע מה"ט דימים כתיב ת"ל תשבו וכו'. וראיתי למהר"ם ן' חביב שפי' בע"א ולדידי לא חזי לי ומ"ש הוא ברור לע"ד. ומעת' לק"מ ולפי דבריהם נר' דג"ש דתשבו ע"כ ג"ש גמורה היא ומה שהוכיח הרב יבין שמועה,. מתוס' ד"ה תשבו ע"ש לא מכרעא דטעם אחר יש כמ"ש שם התו' ע"ש ומעתה צריכין ליישב מה שהק' הרב יבין שמועה דלמ"ל ביום דלולב מדאצט' תשבו ש"מ דלולב ליתי' בלילות דאי איתי' למ"ל תשבו דהיינו לולב היינו מילואים ע"ש. ויש ליישב לפי מ"ש דעיקרא מאי דאצטרך תשבו אינו אלא לאפוקי מיעוטא דימים דמשמע בהדיא ולא לילות אלא דתנא נקט גמריה לפי דרכו משום יגדיל תורה:
וראיתי כתוב אצלי מימי חרפי תירוץ לזה מאהובינו החכם השלם כמהר"א תיבי נר"י דאי לאו ביום הו"א אצט' תשבו לגלויא אג"ש דימים דהיינו לולב מסוכה לאף לילות דאי לאו תשבו לא הוה ידעינן ג"ש דימים אם היא סוכה מלולב דאע"ג דאיכא טעמא דכעין תדורו מ"מ ילפי' מלולב דימים משמע ולא לילות או לולב מסוכה לאף לילות מה"ט דכעין תדורו ואתא ג"ש דתשבו לברר בסוכה דאפי' לילות ומעתה שמעי' דג"ש דימים ע"כ לולב מסוכה גמר לאף לילות מש"ה אצטרך ביום דלולב דהשתא ע"כ לאוקמה ג"ש לעלמא וכמ"ש התוס' בפר"א דמילה ע"ש:
ואשר הק' הרב הנז' ז"ל אפכא דלשתוק מתשבו וכו' ע"ש לפמ"ש לפנים בלימוד צ"ט לשבר קו' מדאצטרך ממ"ש התוס' בפ"ק דיבמות דף ז' ע"א ד"ה ת"ל עש"ב הא לק"מ וזה נ"ל כוונת הריטב"א בשמעתין ד"ה ודין הוא וכו' ע"ש שכוונתו לתרץ לב' קושיות הללו כדשנין ודו"ק שם ע"ש. ענלמ"ד לקושיא ב' דאי לאו תשבו הו"א ביום למכשירין כר"א וסוכ' נילף מלולב למעט לילות דימים בהדיא ממעט לילות כמ"ש התוס' ולאפוקי ממלואים מש"ה אצטריך תשבו דהשתא טפי י"ל ביום למעט לילות דלא נילף מסוכה כפשטי' דקרא טפי מכשירין:
עוד הק' הרב הנז' דלר"א מופנה מצד אחד משיבין ותשבו דסוכ' אצט' לכעין תדורו וא"כ איכא למפ' מה למלואים שאין נוהג לדורות ע"ש ולא ידעתי מה זו פירכא דמה שנוהג לדורות חומרא הוא ותנא לענין למי דומה הוא דנקט ליה. עוד כ' ותו ק"ל דאי ג"ש גמורה היא לשתוק מימים דלולב שמופנה ומתשבו ע"ש ולא ידעתי היכן מצא זה בתוס' גם הקושיא אין לה שחר]: