למודי ד· רבי י־הודה נג'אר
לימוד סב
נסתפק הרב הלבוש ז"ל בא"ח סי' קכ"ח בכהן שעלה פ"א ביום זה שאפי' א"ל אח"כ עלה אינו עובר ואם עלה צ"ע אם צריך לברך ע"ש ואע"פ שכתב ר"ת דנשים מברכות על מ"ע שהז"ג וכמ"ש הרב עצמו בסי' תקפ"ט ע"ש היינו דמספק"ל משום דאפשר לחלק דשאני נשים דכשבאין לעשות ולחייב עצמן כהלכות גוברין חלה עליהן המצוה דיש שכר לפעולתן והו"ל כבא לכלל חיוב אבל כהן שישנו בחיוב הברכה וכבר בירך והוציא עצמו מחיוב הברכה הו"ל בשניה כמי שאינו שייך במצוה כלל שכבר נעשית א"ד ל"ש. ושו"ר לתוס' בפ' כל הבשר דף ק"י ע"ב שכתבו וז"ל ולענין ברכה נר' שאין לברך על טלית שאולה אע"פ שאומר דנשים מברכות על הסוכה אע"ג דפטורות וכו' מ"מ לא דמי לטלית שאולה דהתם אדם אחר הי' חייב שאינו סומא או שאינו אשה אבל הכא כל אדם פטור בשאינו שלו ואעפ"כ המברך לא הפסיד ע"ש וכ"כ הרא"ש ז"ל שם ע"ש. ונר' שמס' הלבוש ז"ל שמ"ש ואעפ"כ המברך לא הפסיד משום דלא ברירא למו חילוק זה וכ"נ ממ"ש מג"א סי' י"ד ע"ש ואפשר שכונתם דנשים חייבות לברך אבל טלית שאולה דלא דמיא לנשים כמ"ש אין כאן חיוב אלא דמ"מ המברך לא הפסיד וכ"כ הרא"ם ז"ל בחי' סמ"ג ה' שופר לדעת ר"ת ע"ש ומסתייעא מלשון התוס' והרא"ש הללו ומ"מ מסתפק הלבוש בכהן לענין חיוב נמי כמו שנר' מלשון צריך לברך שכתב והיינו משום שאפשר לחלק דלא דמי לשאול' דהתם כל עצמה זה שמה אשר יקראו לה טלית שאולה ולא דמיא ודאי למ"ע שהז"ג שהן מצות ממש והיא גופה איתא בלא שום שינוי באשר שאינו אשה אבל ברכת כהן אין כאן שינוי בגופה של ברכה והוא גופה איתא באחר בברכה א' ודהויא לגבי האי כהן ברכה שנייה אינו ניכר במטבע הברכה אלא משום דבאדם זה כבר בירך ואין לנו לומר כל אדם פטור בברכה שניה אלא כל אדם חייב בגופה של ברכה והא לא דמיא אלא למ"ע שהז"ג דאע"ג דליתא באשה מפני שינוי שבה הוא דבאדם אחר שאינו אשה היא גופה מישך שייכא אבל טלית כל שם שיש לה שאולה שאלו היתה ביד בעליה מלתא אחריתי היא ואם כן השינוי הוא מעצמה והא ליתא בשום אדם דהכל פטורין בשאינו שלו ובזה רפויי מרפייא בידיה דהלבוש אם נדמהו לנשים או לשאולה והרב מג"א סי' הנז' ס"ק ג' כתב בשם מהר"ם מינץ ז"ל שמברך ע"ש ואפשר שמבין כמ"ש התוס' והרא"ש שהמברך לא הפסיד כמ"ש מעיקרא או אפשר שהבין כמ"ש בדרך הב' וס"ל דלא דמי אלא לנשים ולא לטלית שאולה וכדבר האמור:
וראיתי להרב אליה רבה ז"ל שהביא ראי' לדברי הר"מ מינץ ממ"ש התוס' בסוטה דף ל"ח ע"א ד"ה כל כהן וז"ל אי משום דצריך ברכה לפניה ה"נ צריך ברכה לפניו ע"כ. וק' דילמא קמ"ל אף שכבר נשא כפיו דאינו מברך לפניה וכו' אלא דלעולם צריך ברכה לפניה עש"ב וראיה זו איני מבין שהתוס' שם ק"ל לרש"י ז"ל שכתב דבלא נטל שחרית איירי דא"ה מאי איריא נשיאת כפים ק"ש נמי דינא הכי ואי משום דק"ש שאני משום ברכה לפניה הא נמי יש ברכה לפניה ואם היינו אומרים דאיירי בברכה שניה מ"מ הרי בברכה א' צריך ליטול משום ברכה לפניה ואי איירי בנטל לראשונה הלא רי"י ז"ל כתב דאיירי שלא נטל שחרית ותו דא"ה למ"ל לאוקמה ברכה שניה לוקמה בא' ואפי' נטל צריך ליטול עוד ואי מיירי כשעבר ובירך בא' בלא נטילת שחרית א"נ שלא בירך בא' אכתי קשה מאי דוחקיה לרש"י לאוקמה בעבר לימא דאיירי בא' ואפי' נטל שחרית צריך ליטול משום שאו ידיכם:
וראיתי לתוס' בפ"ק דערכין דף י' ע"ב שכתבו שם דהלל בדילוג אע"ג דאין מחויב לברך דמאחר שמזקיק עצמו לכך לא הוי ברכה לבטלה כמו שנשים מברכות טילת לולב וכו' ע"ש וכ"כ בפ' הי' קורא דף י"ד ע"א ע"ש. ומדבריהם נראה שמ"ש בפ' כל הבשר שהמברך לא הפסיד הוא משום דלא נר' להם לחלק בין טלית שאולה לנשים וכמ"ש מעיקר' ועיין בלשון הסמ"ג ז"ל עשין כ"ו ע"ש:
אמנם תמה אנכי ממ"ש בירו' פ"ק דשבת הל' ה' כל הפטור מן הדבר ועושהו נק' הדיוט ע"ש ובשלמא לפי מה שחילקו התוס' והרא"ש ז"ל בפרק כל הבשר הא ניחא דדוקא היכא דכל אדם פטור בו אבל במ"ע שהז"ג לנשים דאדם אחר שאינו אשה חייב וכן בסומא אין זה נקרא פטור מן הדבר אבל לפי מ"ש בערכין ובפ' היה קורא הדבר צ"ע.
וכבר ראיתי להרב שלטי הגבורים ז"ל סביב הרי"ף ז"ל ה' ציצית שתמה על ר"ת שכתב שהנשים מברכות על מ"ע שהז"ג מהירושלמי הזה ע"ש. ולפי מ"ש התוס' והרא"ש ז"ל הא לק"מ וכאמור וצ"ל דס"ל להרב ז"ל דמ"ש התוספות שם שהמברך לא הפסיד הוא מפני שלא הוכשר בעיניהם חילוק זה וראיה מתוס' דפ' היה קורא ודערכין כדכתיבנא וכך הבין הרב מג"א ז"ל כאמור ולפ"ז דינא יתיב גם בשוכר בית בח"ל כל ג' יום דפטור מן המזוזה כמ"ש התוס' שם בפ' כל הבשר ע"ש שאם הטיל בה מזוזה תוך ל' המברך לא הפסיד כמו נשים דומיא מ"ש גבי טלית שאולה והלל שאינו גומר:
וראיתי להרב הלכות קטנות ח"ב סי' צ"ה שנשאל ע"ז ודעתו נוטה לברך ע"ש ולא ראה דברי התוס' והרא"ש ז"ל שזכרנו ודברי הר"מ מינץ ז"ל שהביא הרב מג"א ז"ל. וראיתי להרב בית יהודא ז"ל בי"ד סי' י"ט שרצה לדמותו לנשים ע"ש. וגם הוא לא ראה דברי התוס' והרא"ש והר"ם מינץ הנז' ומ"ש שנתבאר בא"ח סי' י"ד דאין לברך על טלית שאולה אם הטיל בה ע"ש לא ראיתי דבר זה מבואר שס ואדרבה הרב מג"א כ' שם דברי התוס' והרא"ש ז"ל שהמב' לא הפסיד ע"ש:
שו"ר להרב ב"י ז"ל שם שכ' בשם הנמוק"י ז"ל שכיון שגדולי רבותינו הצרפתים חוששין לברך בטלית שאולה מצויצת תוך ל' יום ראוי לחוש לדבריהם שלא לברך ע"ש ומה שרצה לחלק הרב הנז' בין מזוזה לשאולה אינו מחוור בעיני דכיון דפטרוהו ממזוזה דלא חשיבא להו דירה הו"ל כטלית שאולה ממש. ומ"ש עוד שם וה"ז דומה לקטן דאע"ג דפטור יכול לברך ע"ש לפי מה שחילקו התוספות והרא"ש הא נמי לא דמיא. ובלא"ה אין זה ראיה של כלום דקטן שאני דכי היכי דפטור מן המצוה גם הוא פטור משום ברכה לבטלה ואפי' להתעסק עמו בברכה אין בכך כלום דמשום לתא דחינוך נגעו בה וכתבו התוס' ז"ל בפסחים דף פ"ח דבדבר שהוא מצוה וחינוך ספינן ליה איסור' ע"ש:
לכן נלע"ד שדין מזוזה כדין שאולה ומאחר שגדולי הצרפתים חוששין לברר בשאולה כמ"ש הנמוק"י ז"ל יש למנוע הברכה גם במזוזה תוך ל' וחילוק התוס' הוא מוכרע מכח הקושי' שהק' הרב שלה"ג ז"ל וכאמור. ונ"ל שזהו טעמן של רבותי' גדולי הצרפתים ז"ל. וראיתי להרב לשון למודים ז"ל בא"ח סי' ט' שהביא משם הרב תורת חסד ז"ל שפסק כן במזוזה ע"ש וכן נר' מדברי מהרש"ל ז"ל בס' ים של שלמה פ' כל הבשר סי' נ"ג שדין טלית שאולה ודין מזוזה דמיין להדדי ע"ש:
ודע שמה שתמה הרב שם על הרא"ש ז"ל כונת הרא"ש ז"ל מבוארת וראיתי להרב שער אפרים ז"ל בתשובה סי' י"ט שדחה כל דברי מהרש"ל שם ע"ש ואחרי המחילה לא ירד לכונתו כנר' למעיין זולת מה שהקש' לו לפי מה שחילק בין נשים לשאולה מציצית גופה דנשים מברכות עליו כמ"ש הטור ז"ל ושאולה אינו מברך ע"ש זו היא שאלה באמת. ואפשר להליץ בעד מהרש"ל ז"ל דלפי חילוק זה קושט' הוא לר"ת דאין נשים מברכות בציצית מה"ט אלא שהטור כ' זה פי' מ"ש התוספות והרא"ש ז"ל ומה גם דמהרש"ל ז"ל אזיל ומודה לחילוקם ז"ל אלא שכ' זה לסניף בעלמ' וחדא ועוד קאמר. ומה שהק' עוד למה שדחה מהרש"ל אותה שהביא הרא"ש ז"ל משואל חלוקו ע"ש לא ידעתי מה הק' לו ומ"ש גם מה שהק' לו דבכל מילי מתנה ע"מ להחזיר שמה מתנה ע"ש לע"ד אין זה קו' דמהרש"ל ז"ל קאי בשואל ולא א"ל שם מתנה כלל ומש"ה כ' דלא אמרי' מסתמ' נתנו לו במתנה ע"מ להחזיר אלא באתרוג דלא סגי בלא"ה אבל בציצית דאי בעי למפטר נפשיה לא אמרי' מסתמא וכו'. גם מ"ש שם על מה שחילק מהרש"ל בין לובשו בתפלה ללובשו לעלות לס"ת שחילוק זה הוא מס' הכרס ולא חלק ולא בלק ידענ' ע"ש. ליתא דמהרש"ל כ"כ לפי שיטתו שכ' שם דהאידנ' דשויה עלייהו חובה ללבוש טלית של מצוה יש לברך בשאולה דהשת' שפיר י"ל מסתמ' וכו' ולפ"ז מחלק הרב ז"ל חילוק נאה בין לתפלה בין לס"ת וזה פשוט מ"ש ואפשר שלזו רמז המגיה בנו שם שכ' ועיין היטב בדברי רש"ל ע"ש. וראיתי בדרשות הרב מהר"ם ן' חביב כ"י בס"ס דברים כ' שם בשם הרב תאוה לעינים דלפי ס' זה א"ש מ"ש בפ' בני העיר ולא נשאתי כפי בלא ברכה ע"ש דס"ל דא"צ לברך פ"ב וזהו לא נשאתי כפי כשלא הייתי יכול לברך לומר שלא עלה פ"ב עכ"ד. ואנכי לא ידעתי למה לא פי' כפשטו דס"ל דצריך לברך ומ"מ עדיין ק' לע"ד מאי רבותיה אם לא נשא וישא בלא ברכ'. ולעד"ן דאיהו נמי מספק"ל ולז"א לא נשאתי וכו' דלא מעייל נפשי' בספיק':
והרב הנז' דידיה אמר שם וז"ל ולעד"נ במ"ש בתשו' הר"מ מינץ וז"ל כשכהן יחיד עולה שמעתי שאין יכול לברך לפי שכתוב בסמ"ק דיחיד אינו עובר אפי' א"ל לעלות א"כ אינו חייב והוי ברכה לבטלה ונ"ל דאינו כן דנהי דאינו עובר מ"מ מקיים מ"ע אם עולה ועוד דאפי' נשים דפטורות ממ"ע שהז"ג מברכין כ"ש הוא. ועוד יש להוכיח דליתא דכהן שעלה ב"פ ביום יוצר ומוסף מברך בכל פעם ולא שמעתי מעולם פוצה פה בזה וכו' עכ"ל לפי ב' סברות אלו י"ל דלא נשאתי כפי לאשמעי' דאע"ג דהוה יחיד מברך וא"ת אינו מברך ה"ק דלא היה נושא כיון שלא יכול לברך. עי"ל לפי מה שנר' מדברי הרמב"ם פי"ד דתפלה דאחר שמברכין פושטין ידיהן ובס"פ הנז' כת' קודם שיחזיר פניו מברך הרי בהדי' דאמרי' שמברך נושא כפיו ובזה היה נזהר שלא נשא קודם ברכה אלא מברך ואח"כ נושא. והואיל ואתא לידן דין זה נימא ביה מלתא דמל' רבינו נראה ברור דקודם שיחזיר פניו מברך ואלו הטור א"ח סי' קכ"ח כתב וכשמחזירין פניהם כלפי העם מברכין וכן העתיק מרן בש"ע ובב"י לא הזכיר פלוגת' זו והוא תימא. והמנהג הוא דבעוד שמחזירין פניהם מברכין ונראה שעושין פשרה זו לצאת ידי כולן ודוק אלו דבריו ז"ל. ועדיין לא הונח לי מאי רבותיה כיון דדינא הכי גם אם אינו מברך מה בכך אם נושא ומה שתמה על הב"י כבר תמה ע"ז הרב שיירי כנה"ג שם בהגה"ט וכ' שהמנהג כהרמב"ם אך ראה מדקדקים עושין לצאת ידי כולן ע"ש ומה שהק' שם בהגהת ב"י להרמב"ם מהגמרא ע"ש ל"ק דאקרא גופי' קאמר וכמ"ש הוא עצמו שם בס"ד מ"ש שדבריו מגומגמים. שו"ר לה' פר"ח השיגו ע"ש ומה שהבין הרב פר"ח שם בכוונת מרן בש"ע דמתחילין הברכה פניהן כלפי ההיכל וגומרין כלפי העם ע"ש לע"ד מ"ש בש"ע ברישא ומחזירין פניהם וכו' משום דאיירי במעשה המצוה ומ"ש שוב ומחזירין וכו' אעיקרא קאי ששב לבאר מה שתלוי בדבור מהמצוה:
ועל דברי הר"ם מינץ הנז' כ' מהר"ם בן חביב שם וז"ל ובודאי דיש לגמגם דמאי מייתי מנשים הלא פלוגתא היא אם מברכין ומיוצר ומוסף נמי איכא למשדי בה נרגא דהתם יום הוא שנתחייב בב' תפלות וצריך לברך בשתיהן ומאן לימא לן דאם עלה ביוצר ולא במוסף דאינו עובר ומ"ש שאם עלה פ"א ביום אינו עובר היינו באותה תפלה איברא ודאי דהמנהג כהר"ם מינץ וכ"כ בכנה"ג עכ"ד מ"ש דפלוגתא היא הר"מ מינץ קים ליה לדינא כן כסב' רבוותא דפסקו כר"ת אך לי יש לחלק בין נשים לכהן כפי מ"ש בעניותין זאת לפנים בלמוד זה עיין שם. ואח"ז רב ראיתי להרב הגדול כמהר"י אזולאי נר"ו בס' ברכי יוסף בסימן הנז' פי' כוונת הלבוש כאשר כתבתי לפנים שש נכי]: