למודי ד· רבי י־הודה נג'אר
לימוד מג
מיבעיא לן בפ' איזהו מקומן דף נ' ע"ב בדבר הלמד בק"ו אם חוזר ומלמד בק"ו ומפשטא דחוזר ומלמד ע"ש וראיתי להרב ברה"ז שם שכ' וז"ל יש מקום עיון גדול בבעיא זו ממ"נ דע"כ איכא ללמד לשלישי מק"ו מה ב' שיש לו קולא אפ"ה מחמרינן בחד צד ק"ו הג' שאין לו קולא זו דמחמרינן חומרא זו א"כ קשה היאך נלמד ב' מא' מק"ו הא איכא למפ' מה לב' שכן יש לו קולא ואי קולא של הב' יש כאן ג"כ בא' א"כ בקיצור הו"ל למילף הג' מא' וכו' ס"ד מי שלבבו רחבה ודעתו צלולה ישית לב בתירוץ קושיא זו וכעת צל"ע רב עכ"ד. ולי הצעיר יראה דמשכחת לה בכה"ג כאשר יהי' האופן דילפי' חטאות הפנימיות שטעונות צפון מחטאות חיצוניות בק"ו שנכנס דמה לפנים והאי קולא ליתא בעולה דיליף מינה חטאת חיצונה בק"ו ואפ"ה לא פרכי' מה לעולה שכן אם נכנס דמה פסולה כגון שזאת החומרא אינה כתובה וחומרת סברא היא והו"ל פרכא שאינה כתובה בתורה דקי"ל דמבליעין אותה בק"ו ומיהו לענין למילף פנימיות מחיצוניות שפיר אמרי' ומה חיצוניות שנכנס דמה לפנים טעונ' צפון חיצונות שאין נכנס דמה לפנים לכ"ש ודון מינה לכל המקומות:
ענ"ל דמשכחת לה ע"ד משל דילפי' גיד מחלב שמותר בהנאה מק"ו הכי ומה חלב שענוש כרת מותר בהנא' גיד לכ"ש והדר יליף אמ"ה בק"ו מגיד ומה גיד שלא הותר מכללו מותר בהנאה אמ"ה שהותר מכללו לכ"ש ולא מצי יליף גיד מחלב גופי' דחלב נמי הותר מכללו אצל חיה ומיהו כי יליף גיד מק"ו מחלב לא מצינן למפ' השתא מה לחלב שהותר מכללו דאיכא למימר דנפיק הק"ו למקומות וליתא להאי פרכא וזהו ומה כרת שישנו בחלב אינו בגיד איסור הנאה שאינו בחלב א"ד שאינו בגיד דהשתא לא שייך כלל למפ' הותר מכללו יוכיח א"נ חיה תוכיח כמבואר וברור נ"ל. מיהו במאי דבעי התם דבר הלמד בב"א מהו שילמד בק"ו אין עליך לדון אלא כדרך הראשון וכגון שאותה קולא של ב' ישנה ג"כ בא' והא דלא יליף בק"ו ג' מא' משום דאיכא חומרא אחריתי כתובה בתורה בא' ומיהו ודאי ישנה ג"כ אותה בב' אלא דאינה כתובה בתורה ומ"ה לא פרכינן לה בג' מא'. ומיהו אמאי דבעי התם דבר הלמד בב"א מהו שילמד בב"א לא ק' כלום דלמה לא יליף ג' מא' בב"א דודאי בכל מ"מ בעינן שום צד השואה ביניהם כמ"ש מוהרי"ק ז"ל בכללי הגמ' ביבין שמועה דף מ"א ע"ש אלא מיהו לא בעי' השואת דין וחומרא הגורמת אלא שיהא השואת דימוי בעלמא והשתא משכחת לה בשהג' אין לו דמיון כלל עם הא' אלא בב' ומיהו לדברי הר"ן ז"ל בחי' לפ' כל הבשר דף קט"ו ע"ב שכ' שם דבמ"מ נמי פרכינן כל דהו עדיין ק' וצ"ע:
ודע שראיתי בס' גינת ורדים מקרוב בא בסוף כלל ט"ו שנסתפק ביוכיח שהוא למד מלמד אי אמרי' יוכיח מי אמרי' כיון שבא לחזק הק"ו ולבטל הפרכא והעיקר הוא מק"ו הא' שפיר אמרי' יוכיח א"ד ל"ש וכעת הדבר צריך אצלי תלמוד עש"ב. ואשתמיטתיה דברי התוס' דפ"ק דשבועות דף ט' ע"א ד"ה שכן מרובה וכו' שכתבו בפשיטו' להדי' דביוכיח לבטל הפרכא אף שהו' למד מלמד אמרי' שפיר יוכיח ע"ש:
ואעפ"י שהתו' בפ"ק דזבחים דף ח' ע"ב ד"ה ה"ג הנך כולהי וכו' ס"ל דבמה הצד ג"כ אין למדין למד מלמד ע"ש מ"מ ביוכיח מודו כיון שאינו אלא לסלק הפרכא אבל במה הצד שהלימוד בא מב' כאחד בשוה הוו שניהם לימוד גמור ומיהו מדבריהם שם פ"ק דשבועות נראה להדיא דס"ל דאף במה הצד למדין מן הלמד ע"ש ולפי מ"ש שם בכונתם הרב ק"א ז"ל א"ש אבל לענ"ד אחר המחילה אינו מכוון ועיין בחי' שם באורך בס"ד ואין כאן מקום להאריך ע"ש: