למודי ד· רבי י־הודה נג'אר
לימוד מ
מיבעיא לן בפ' איזהו מקומן דף נ' ע"א בדבר הלמד בהקיש אם חוזר ומלמד בבנין אב ובעי למפשטה מדאצט' צפונה באשם ולא אתי בבנין אב מחטאת ודחי משום דאיכא למפ' וכו' ע"ש וקשיא לי דהא התם איכא ק"ו ולא בנין אב דכי קאמר דתיתי חטאת מעולה ואשם פריך שכן זכרים ע"ש וא"כ שפיר איכא למימר מה חטאת שהיא נקבה טעונה צפון אשם זכר תיבעיא ואין כאן מ"מ אלא ק"ו ויקשה אכתי דתיתי בק"ו כדאיתא התם ע"ש וי"ל דהך פרכא דשכן זכרים פרכא כל דהו הואי דאין הזכרות גורם צפון ובחדא מתרתי פרכינן כל דהו ואע"ג דהתם לא הדר דינא דכי פרכת מה לעולה שכן כליל נימא אשה יוכיח ותו לא. י"ל דאיכא למפ' מה לאשם שיש לו קצבה כדפר' התם בפ"ק דף י' ע"ב ע"ש אבל ק' אכתי איכא ק"ו הכי ומה חטאת שאין לה קצבה טעון צפון אשם וכו' ואפשר לומר דהאי פרכא כל דהו הואי ולא פריך לה התם אלא אחדא מתרתי. ואיברא אכתי קושיין במקומה דכיון דלא הדר דינא בחטאת מעול' ואשם היכי פריך כל דהו שכן זכרים ומיהו הא משמע בפ' כל הבשר דבחד מתרתי אפי' לא הדר דינא פרכינן כל דהו כ"ש בתוס' מיהו ליש גורסים שהביא הרב ה"ע בדין זה ע"ש הא ק' ונ"ל דאי מק"ו איכא למימר מלתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא ובהקישא דומיא דמלתא דאתיא בק"ו טרח וכתב לה קרא בג"ש עיין תו' דפר"א דמילה דף קל"א ע"ב ד"ה אי מעומר וכו' ע"ש אמנם במ"מ לא אמרי' טרח כמ"ש שם התו' ע"ש ואפי' לדעת הרב הכריתות ז"ל הביאו ה"ע בדין ב' כתובים שכתב דלמ"ד מלמדין ס"ל דמלתא דאתיא במ"מ טרח וכו' ע"ש ה"מ למפ' הכא הניחא וכו' אלא דעדיפא פריך דאפי' מדינא לא אתי אמנם לדעת הרא"ה ז"ל שהביא מהר"ב בש"מ לפ' אלו נערות דף נ"א ע"ב שכתב דלא אמרי' טרח וכתב לה בג"ש ע"ש הא ק'. ונ"ל ע"פ מ"ש מוהרי"ק ז"ל בכללי הגמ' בשם גדולי האחרונים דלכך ניתנה מדת ק"ו ולא סגי במ"מ משום דאצט' ק"ו ללמד ב' עניינים דלא דמי משא"כ במ"מ צריך השוא' ביניהם ע"ש והשתא א"ש כיון דאיכא התם השואת מ"מ א"כ שמעי' שפיר מדלא שתיק מצפון דאשם דליתי במ"מ ש"מ וכו' והשתא ליכא למימר דליתי בק"ו דאי הוה שתיק מיניה איכא למיטפי לאתוויה במ"מ זה נ"ל ברור ועיין תוס' שם דף נ"א ע"א ד"ה מ"מ ע"ש [עיין בלמוד קמ"ז ע"ש] שבתי וראה דמ"ש דפרכא דזכרים כל דהו הוי טעות הוא ממ"ש התוס' שם ד"ה לא נכתוב וכו' ע"ש: