אור ברסלב
למודי ד לימוד כז

למודי ד· רבי י־הודה נג'אר

לימוד כז

לימוד כו

כתבו התוס' בפרק ד' וה' דף מ"א ד"ה איני יודע וכו' וז"ל, וא"ת אצטריך לבן פקועה לרבנן דר"מ לא בעי שחיט' ותירצו בלא"ה פריך שפיר ולפי המסקנא ניחא דנפקא לן מבשרו אע"ג דשחטיה ועבדיה כעין בשר, עכ"ד. ואיברא הא ק"ל בפ"ק דבכורות דף ו' ע"ב דמייתי ראי' לחלב בהמה טהורה דשרי דלא ניתסר משום אמ"ה מקראי ע"ש. והא איכא למימר דקראי בחלב בן פקועה מיירי דלא בעי שחיטה לרבנן ולפמ"ש התוס' שאנץ באו דבריהם בש"מ בפ' ד' וה' לקושית התוס' וז"ל ועוד ניקום ונימא ליה לקרא כי כתיב' אבן פקועה כתיב' ע"ש א"ש וע"ש שכתב משם הרשב"א ז"ל לדחות ס' זאת מדאמר הנח לקרא דדחיק ומוקי אנפשיה ע"ש ועיין בפ' בנות כותים דל"ג ע"א ע"ש ובחי' הריטב"א ז"ל לפ' האיש מקדש כתב וי"מ דהא אתיא דלא כהלכתא כר"מ דאמר בן פקוע' בעי שחיטה ולא נהירא וע"ש במ"ש בשם מורי ז"ל ע"ש:

וראיתי להרב שע"ה ז"ל פ"ה מה' מ"א שהק' לי"מ דלפ"ז א"כ לרבנן דר"מ שחטו לאחר גמר דין מותר והלא רבנן דר"מ ס"ל בפ' כסוי הדם דף פ"ה דשור הנסקל שנשחט לאחר גמר דין אסור גבי מתני' דחיה ועוף הנסקלין ע"ש ויש ליישב דהא אמר התם דראה ר' דבריו של ר"ש בכסוי הדם ושנאו בלשון חכמים ע"ש וא"כ י"ל דרבנן דר"מ דבן פקוע' אינו ר"ש דהתם ומ"מ ודאי לי"מ נמי כ"ז הוא לפי הס"ד דאי הוה פריך לי' הכי ה"מ למדחי דדא אתיא דלא כהלכתא מש"ה פריך עדיפא מינה אמנם לפי המסקנא דמאת בשרו הא נפקא מיני' וכמ"ש התוס' והוא ברור. ודע שתי' הא' דקאמר לכתוב לא יהנה לר"מ קאמר ותירוצא בתרא לכ"ע והרב הנז' הק' שם בבריי' דלמ"ל לא יאכל לשחטו וכו' ת"ל מכל שתיעבתי לך לסקלו ולא לשחטו ע"ש מה שתירץ שכוונתי לתי' הב' ולתי' הא' אף שכתבו התו' בע"ז דף ס"ו ע"א דלא תאכל כל תועבה לא הוי לאו שבכללות ע"ש דוקא לענין צירוף ולענין אכילה מיהא הוי אמנם מבישול לאכילה א"נ מסקילה לאכילה הוי שפיר לאו שבכללות ודמי לזג וחרצן ובהכי ניחא דר"ע לא פליג בהאי כללא וס"ל דכה"ג הוי כמו צירוף ועיין במרן כ"מ פ"ה מה' עכו"ם דין י"א ע"ש. ודע דלחזקי' נר' לתרץ דאצטריך לא יאכל לאיסור הנאה דאין לומר דאכתי לכתוב לא יהנה לפי תירוץ קמא דגמרא דאי הוה כתיב לא יהנה לא הוה מוקמי' לשחטו אלא לסקלו להכי כתיב לא יאכל למימר דלא קאי אסקול יסקל דמדשני קרא שמעינן שחטו וכו' ולהנאה וע"ע במה שנכתוב לקמן בס"ד גם ללישנא בתרא דמאת בשרו נפקא לרבנן דר"מ לק"מ קו' הרב דאצטריך לבן פקועה אחר סקילה דלא נפקא מכל שתיעבתי:

ובמאי דפריך התם בסוף הסוגיא והשתא דנ"ל איסור אכיל' ואיסור הנאה מלא יאכל האי ובעל השור נקי וכו' ראיתי בתוס' רי"ד ז"ל שהק' שם וז"ל ראיתי מקשים כיון דלא יאכל לכ"ע גם איסור הנאה במשמע א"כ גבי כסוי הדם דכתיב אשר יאכל נפ' אשר יהנה ונרבה גם חיה ועוף טמאים לכסוי ולאו מילתא היא דהא אמרי' היכא דנפקי איסור אכיל' ואיסור הנאה מקרא חדא אמרי' דלא יהנה הוא והכא אי מרבי טמאים א"כ האי לא יאכל הנא' משמע ולא אכיל' והיכא עקרי' קרא מפשטי' דכתב לשון אכיל' ומפ' הנאה ולא אכילה הילכך ליכא למימר הכי ותו אם גם הטמאים טעונין כיסוי לישתוק קרא מיני' וליכתוב להדיא חיה ועוף סתם והוה הכל במשמע אפי' טמאים אשר יאכל ל"ל אלא ודאי אכילה דוקא קאמר עכ"ד והנה קושיא זו ק' ג"כ דליתרבי טריפה לרבנן דר"מ בפ' כסוי הדם דפ"ה אלא דק"ל לכ"ע בטמאים דאפי' ר"מ מוד' כדאי' התם. ונ"ל לתרץ הקושיא עפמ"ש בת"כ והביא' הרב טירת כסף הובא בשע"ה שם דתניא התם מה חיה מטמא בגדים וכו' יצא עוף טמא אי מה חיה שאינ' באם על בנים וכו' יצא עוף טהור ת"ל אשר יאכל ע"ש וכתב הרב קרבן אהרן ז"ל דמדכתיב או עוף ולא כתיב ועוף דאל"כ הא אצטריך לגופי' למימר דחיה ועוף חייבים בכיסוי ע"ש ואין להק' לזה מדדרשי' בר"פ לולב הגזול דל"א ע"א פרי עץ הדר כפות תמרים דמקשי' לולב לאתרוג ע"ש דהא לגופי' אצטריך די"ל דהול"ל פרי עץ הדר בסיפא דהא אינו נאגד עמהם והשתא ודאי דהקישא גלי לן דלא נפ' אשר יאכל יהנה קאמר להכי אתא הקישא לומר דלא מיירי קרא אלא בחד מינייהו ואי מהקישא הו"א דמיירי בטמא ולא בטהור באו אינו דברייתא מש"ה כתיב אשר יאכל דהשתא אזלינן אחר משמעותי' דקרא והשתא ל"ק קו' הר"א ממיץ שהביאו התוס' שם ע"ש וזה ברור. ואין להק' לרבנן דהתם אכתי נפ' אשר יהנה לענין טריפ' וחיה ועוף הנסקלין דליתא דא"כ ה"נ לענין טמאים לוקמי קרא בטמאים ולא בטהורים דהשתא פשטי' דיאכל לא קאי אלא לטמאים והיינו דפריך התם לר"מ עוף טמא מ"ט דלאו בר אכיל' הוא טריפה נמי וכו' והשתא בין תבין ס' ר"מ אשר לכאור' היא מן המתמיהין דמאי אולמי' לי' טמא מטרפ' אלא הוא הדבר דס"ל דלענין טריפה יש לפ' אשר יהנה והוא כולל גם איסור אכיל' במשמע ואין זה יתר כי איסור אכילה לא משמע בהדיא בלאו אשר יאכל כמו סקול יסקל דנ"ל מלא תאכלו כל נבילה אמנם לענין טמאים ליכא לפרושי יהנה מכח הקישא דאי עוף והא כדאיתי' והא כדאיתי' אמנם ר' ראה דבריו של ר"ש כדכתיבנא ולתי' הב' דתי' התוס' רי"ד קשה דאכתי לרבנן דר"מ דפטרי בטרפ' וחיה ועוף הנסקלין ע"ש נימא דאי לא כתי' יאכל הו"א אפי' איסורי הנאה במשמע דהיינו חיה ועוף הנסקלין מש"ה כתיב יאכל דהיינו יהנה למעוטינהו ולאוקמי' דוקא באיסור אכילה כמו טריפה וטמא:

וראיתי להרב שע"ה שעמד בזה ואפשר דתירוץ הב' אליבא דר"מ אמרה רבינו וסי' לדבר קושית המקש' מטמא ולא מטריפה וכדכתיבנא והרב הנז' הק' שם לדברי התוס' שם ד"ה ור"ש וכו' ומה יענו בשור הנסקל וחמץ בפסח דמפ' לא יאכל לא יהנה אימא ה"נ גבי כיסוי יאכל יהנה למיעוטי איסורי הנאה ועדיין קושית הר"א קיימת דנהי דמכל האוכל ל"ק כמ"ש מ"מ ק' מאידך וכקושית התוס' רי"ד עש"ב מה שתירץ דעדיין ק' לר' אבהו אמנם הדבר ברור דלק"מ דהתוס' ס"ל כתי' א' שתי' התוס' רי"ד ופשוט ומה שהק' לתי' א' ממכל האוכל אשר יאכל דעקרינן לקרא מפשטי' ע"ש ל"ק דלא כתב התוס' רי"ד אלא היכא דמצינן לקיומי קרא באופן דמיירי בתרתי כי ההיא דשור הנסקל א"נ באכיל' גרידא דפשטי' ה"נ הוי. אמנם התם דע"כ לפ' הכי דהא כבר כתיב מכל האוכל אין מכאן בית מיחוש וברור:

ומה שהק' הרב טירת כסף אהא דת"כ והביאו הרב שע"ה ז"ל שם נ"ל לתרץ דהאי הקישא דאי עוף אתא למלתא אחריתי כדדרשי התם לענין מוקדשין כדאמר מר בר אשי ע"ש והשתא ה"פ יכול אף עוף טמא במשמע ופ' הרב קרבן אהרן דלשון עוף משמע בין טמא בין טהור וזהו ל' במשמע דקאמר תנא ע"ש והכי איתא להדיא בפ' שלוח הקן דקל"ט ע"ב ע"ש ואהא קאמר תנא דאין לדחות משמעות עוף מכח ההיקש שיש לנו ולאוקמי' דוקא בעוף טהור להכי קאמר דאין ראי' מהקיש זה לדחות זה המשמעות משום דהקיש אינו מפורש אהייא קאי ומצינן למדרשי' אפכא וכיון שכן אין כח בהקיש לבטל משמעות עוף וע"כ אצטריך למלתא אחריתי כדאמרן ומעתה חזרנו ליכול עוף בין טמא בין טהור במשמע מש"ה כתיב אשר יאכל למעוטי טמא וההיקש דמייתי הברייתא לשקלא וטריא בעלמא הוא לומר אם תשיבני מהקיש זה ממנו אין ראי' כיון דהייתי דורשו כלפי לייא וא"כ ע"כ לא אתא להכי ועדיין משמעות עוף כדקאי והשתא דכתיב אשר יאכל דרשי' נמי מהאי הקישא אפכא חיה לעוף כדאיתא התם בת"כ ע"ש. ודע שהרב ק"א ז"ל כתב שם דממלת או דריש ההיקש שלא נאמר זה או זה אלא על דברים שהם ממין א' ע"ש ואע"ג דאצטריך או לב' כסויים ולרבנן לחלק כדאיתא בפרק כסוי הדם והביאו הרב עצמו שם ע"ש מ"מ משמעות זה או זה בדברים שהם מעין א' ומה שהק' הרב שע"ה לדברי התוס' דכסוי הדם לק"מ דקושית תוספות רי"ד לחוד וקושית הר"א ממיץ לחוד ולא נגעין כלל דודאי לקושית תוס' רי"ד דנפיק לטמאים ממשמע' יאכל שנפ' לשון יאכל יהנ' מדינא דרבי אבהו דאחד איסור אכיל' ואחד איסור הנאה במשמע לזה יתרצו התוס' כתי' הא' דרי"ד אמנם ק' עדיין דנפ' מיהא אשר יאכל לאחרים דומיא דמכל האוכל וכו' דהשתא ליכא למימר לכתוב אשר יהנ' כיון דמשמעות אכיל' הא מידרש דרשינן לי' דהיינו אשר יכול להאכיל לאחרים ומוכרחים אנו לומר כן לתי' התוס' וממילא אזדא הקושיא הב' שהק' הרב לתי' א' דתוס' רי"ד ע"ש. ושוב מצאתי בספר יראים להר"א ממיץ ז"ל סימן קל"ט כתוב שם וז"ל יש לשאול דהני חכמים דפטרי ר"ש הוא וכו' ור"ש שמעי' ליה וכו' דכתיב מכל האוכל אשר יאכל וכו' וטריפה אתה יכול להאכילו לאחרים ולמה לא תהי' בכלל אוכל וגם יש לשאול דאמרי' לא יאכל דחמץ דפסח דאיסור הנאה ואכיל' במשמע עכ"ל הרי לך שהם ב' קושיות נפרדות וברור:

תוכן העניינים

למודי ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה