למודי ד· רבי י־הודה נג'אר
לימוד יז
תנן התם בספי"א דפרה מצות אזוב ג' קלחים ופי' שם הר"מ במז"ל דבספרי יליף לקיחה לקיחה מפסח מצרים ע"ש וק"ק אמאי תנא בסיפא התם פסגו ולא אגדו כשר דנהי דבקדשים בעינן שינה עליו הכתוב לעכב מ"מ אזוב דפסח מצרים חולין הוא ובודאי דלעיכובא הוי ומינה דאין ג"ש למחצה דה"נ פריך ר"ל לר"י רפ"ק דיומא דף ג' ע"ב אי מה מלואים כל הכתוב בהם מעכב וכו' ע"ש ושמא קדשים מיקרי כי בדם פסח הוא טובלו. ועוד נר' דהג"ש מהניא להטיל מלת אגודה כאילו כתיבא בפרה ומינה דדוקא למצוה דמה שמעכב בפסח אינו בכח המאמר אלא מצד הכלל והא כדאיתי' דדון מינה ואוקי באתריה כיון שדיניהן משונה אין ללמוד אלא מה ששוה בשניהם ובכה"ג הוא דאמרי' אין ג"ש למחצ' שו"ר להתוס' ז"ל בפ"ק דסוכה דף י"ג ע"א ד"ה מצות אזוב וכו' שהקשו מג"ש דלולב דיליף התם מפסח מצרים דשאינו אגוד פסול ומ"ש גבי אזוב דפרה דכשר ע"ש שהעלו בתימא ולפי האמור יתיישב:
עוד אפשר ע"פ מ"ש הריטב"א ז"ל בפ' טרף בקלפי דף מ"א ע"ב בשם ריב"א אהא דקתני התם למה כורכן כדי שיהיו כולן באגודה א' וז"ל דילפי' קיחה קיחה מלקיחת אזוב דמצרים כדילפי' וכו' וגבי לולב וכו' ואפי' למאן דלא דריש הכי התם אית לן למדרשיה הכא דאיכא אזוב בלקיחת מצרים עכ"ד מ"ש דאיכא אזוב וכו' הוא מ"ש התו' ד"ה הנז' דמאזוב נאמר' ג"ש ע"ש והשתא א"ש דהג"ש ילפי' מינה תרתי אגד דאזוב גופיה ואגד הג' מינין ועכובא הוי לענין תרי אגודות דחד מנייהו מיהא בעינן אמנם לכתחלה בעי' תרווייהו:
אמנם ק' לכאורה דלמה לא הקשו אסוגיא דהתם גופה דמסיק התם לרבנן דאגד בשתים שמיה אגד וכשר בדיעבד ולר"י הגלילי פסול אף בדיעבד ע"ש ועיין בחי' הריטב"א ז"ל שם שכתב למסקנא הפך מזה והוא תמוה וע"ש וא"כ ק' לרבנן למצוה אמאי וע"כ דגמרי' ג"ש כמ"ש התו' שם וא"כ אפי' לעכב הוי ומ"ש מלולב. דאין לו' דלרבנן ס"ל דלמצוה נתקבלה ג"ש ולא לעכב דא"כ מאי פריך התם לעיל מזה כמאן אזלא הא דתניא וכו' אי רבנן אמאי מצוה ודחיק משום שנא' זה אלי ואנוהו ואמאי קא' לקיחה מלקיחה לא ילפי' ואימא דגמרי לה למצוה אלא מוכרח הדבר דהג"ש לעכב נמי ילפי' מינה וי"ל דמסברא בעלמא נפקא לן דאגד בשתים שמיה אגד ואפי' לגבי אגד מצרים ותמיהני מהרב כ"מ ז"ל בפי"א מה' פרה שכתב דג"ש זו למצוה נתקבלה ולא לעכב ולא עוד אלא שכתבו בשם התו' ז"ל ע"ש וצ"ע:
וראיתי בירושלמי ריש מס' יומא גבי הא דפריך ר"ל לר"י אי מה מלואים וכו' שאמרו שם מן הא דאמר רבי מנא תמה אני איך רשב"ל מתיב קומי ר"י והוא מקבל מניה ויתיביני' לא מצאנו דבר מעכב למד מדבר שאינו מעכב ודבר שאינו מעכב למד מדבר שהוא מעכב ומלק והקטיר וכו' לקיחה לקיח' במצרים ונאמר לקיחה בלולב מה לקיחה האמור במצרים אגוד' אף לקיחה וכו' לולב מעכב מצרים אינה מעכבת הרי מצאנו דבר מעכב וכו' ודבר שאינו מעכב למד מדבר מעכב ע"ש הרי להדיא דאגודה דמצרים גופא אינה מעכבת. ויש לתמוה על התוס' איך לא ראו הירוש' הזה ושמא דמפ' התו' דמאי דמסיים שם בירוש' הא רשב"ל מקשו לה ע"ש שפרושו דר"ל מקשה לה הכי וס"ל דלעולם עיכובא במצרים וע"ש בירוש' וצ"ע:
גם לפי הירוש' הלו ל"ק מה שהק' התוס' שם בא"ד דרבנן דלא ילפי לקיחה לקיחה מנ"ל אגודה באזוב דפרה ע"פ מה שדחקו ולפי הירוש' לק"מ דהא דקאמר התם ורבנן לקיחה מלקיחה לא ילפי' היינו להך מלתא בלחוד משום דלא ילפינן דבר המעכב ממי שאינו מעכב וכדס"ל לר"ל ואודי ליה ר"י וכן ראיתי להרב קרבן העדה בפירושו לשם שכ"כ לקושית התוס' שם ד"ה לקיח' וכו' ע"ש איברא דהתוס' דייקי מלישנא דלקיחה לקיחה לא ילפינן דקאמר דמשמע לגמרי. ותו מש"ס דילן דפ"ק דיומא משמע דלא הדר ביה ר"י מסברא דידיה דגמר ממלואים דבתר הכי מייתי ת"כ דר"י ע"ש וה"נ קאמר התם דף ו' ע"א למה מפרישים כדקאמרינן אי לר"י כדאית ליה ואי לר"י כדאית ליה וכו' ע"ש וכ"נ מדברי הריטב"א ז"ל שם וז"ל אי מה מלואים כל הכתוב בהן מעכב וכו' פי' ואילו ר"י לא חש להאי פרכא מטעמא דאתמר בירוש' דהא זמנין דילפינן מהדדי למצוה ולא לעכב ע"ש: